בתוך המשפחה דבורה נויגרשל ד' שבט התשפ"ה

מחקרים מוכיחים הרבה דברים. הם מוכיחים שכדאי לשתות קפה ושאסור לשתות קפה, שצריך לאכול כל יום שתי ביצים ושאסור יותר מביצה אחת, שכדאי לקרוא כתבות ושאסור לקרוא כתבות. לאיזה מחקר נבחר להאמין? | אולי עוד לפני השאלה הזו, חשוב שנהיה מודעים לעובדה בסיסית אחת: מחקרים מדעיים משפיעים עלינו יותר ממה שחשבנו. הם משפיעים על הרגלי התזונה, הקנייה, העבודה, השינה, התקשורת ועוד ועוד. מכאן נצא לדרך ונשאל שוב: אז לאיזה מחקר להאמין? | חובת ההוכחה

 

הפעם נפתח באתגר למיטיבי הבחנה:

לפניכם דיווח על שני מחקרים. התוכלו לזהות איזה מהם נערך על ידי חוקרים רציניים ועל פי כללי המחקר המדעי, ואיזה מזויף ובדוי מתחילתו ועד סופו?

למחקר מספר אחת נקרא: לב אכזר. הוא נערך במטרה לחקור מדוע כאשר בלונים בצורת לב מתפוצצים הם גורמים ליותר פגיעות בעיני האוחזים בהם – עד כדי פנייה למיון, לעומת בלונים בצורה הסטנדרטית המוכרת.

המחקר המדעי, "שמשלב דיסציפלינות שונות – רפואה ופיזיקה", בוצע על ידי צמד החוקרים ד"ר קובי ברוש, מתמחה ברפואת עיניים במרכז הרפואי 'שערי צדק', ויהונדב בקנשטיין, דוקטורנט בחוג לפיזיקה באוני' העברית, שעוסק גם בתחום הננו טכנולוגיה.

בקנשטיין בסיוע הדוקטורנטית תמר גולדמן, לקחו כמה בלונים רגילים ובלונים חגיגיים בצורת לב, העמידו מצלמה בעלת קצב צילום של 20 אלף פריימים בשנייה ופוצצו את הבלונים תוך תיעוד מדוקדק של התהליך. ואכן, הם הצליחו לתפוס את רגע הפיצוץ של הבלון ואת מנגנון הקריעה שלו. בקנשטיין ספר כי השערת המחקר הייתה שהיות שצורתו של הבלון אינה סימטרית כמו בלון כדורי רגיל, אלא צורה של לב – שקע עם שתי גבעות גדולות בכל צד – הוא מועד להיקרע באזור השקע, שהוא הנקודה החלשה ביותר בגוף הבלון.

תוצאות המחקר הראו הבדל מהותי במנגנון הקריעה: בכל הבלונים בצורת לב, נקודת הכשל הייתה בדיוק כפי ששיערו – באזור השקע של הלב, שממנו הבלון החל להיקרע לכיוון שתי גבעות הלב. בשלב זה נקרע הבלון במהירות לשני חלקים סימטריים, והם נעו לאחור, לכיוון פניו של המנפח. לעומת זאת, מנגנון הקריעה של בלון רגיל עובד באופן שונה: הקרע מתחיל במקום אקראי ומתפתח לכמה קרעים. פיסות הגומי עפות לכל הכיוונים, אקראית.

מסקנת המחקר: ניפוח בלונים בצורת לב מועד לפורענות יותר מבלונים רגילים.

ולמחקר השני: מה משקפים המשקפיים?

מחקר מדעי שפורסם בכתב העת Vision Health Journal טוען כי הרכבת משקפיים מייד עם היקיצה בבוקר, עשויה להשפיע לרעה על איכות הראייה לטווח הארוך. על פי הממצאים, הרגל זה עלול לשבש את מנגנון ההתאמה הטבעי של העיניים לתאורה משתנה ולגרום לעומס מוגבר על השרירים האחראים על המיקוד.

החוקרים עקבו במשך שנה אחר שתי קבוצות של משתתפים: קבוצה אחת הרכיבה משקפיים מייד עם היקיצה, בעוד הקבוצה השנייה חיכתה לפחות שלושים דקות לפני הרכבתם. התוצאות הראו כי בקבוצה הראשונה חלה ירידה משמעותית בחדות הראייה בהשוואה לקבוצה השנייה, לצד תלונות מוגברות על עייפות ויזואלית.

לדברי ד"ר ליסה מתיסון, מנהלת המחקר: "הממצאים שלנו מדגישים את החשיבות של מתן זמן לעיניים להסתגל באופן טבעי לתאורה ולמיקוד בבוקר, לפני הרכבת משקפיים. הרגלים יום-יומיים יכולים להשפיע על בריאות הראייה במידה משמעותית יותר ממה שחשבנו בעבר".

המומחים ממליצים לציבור להמתין מספר דקות עד חצי שעה לאחר הקימה לפני הרכבת משקפיים, כדי לאפשר לעיניים להתאפס בצורה טבעית.

את תוצאות האתגר תוכלו למצוא בסוף הכתבה, וכעת נחקור קצת את העניין הזה ששמו מחקר.

לא מעט כתבות שמתפרסמות בתקשורת לסוגיה, מתבססות על תוצאות של מחקרים בתחומים שונים ומגוונים. מחקר על משמעות בחירת צבע ומרקם של מצעי התינוק שעשויה להשפיע עליו בשנות הבגרות, מחקר על השפעת גודל הילקוט על קליטת הקריאה אצל תלמידי כיתה א', מחקר נגד אכילת גרעיני חמניות ובעד, ועוד…

אנו קוראים ברצינות ומשנים הרגלי חיים כי היה כתוב שזה ממש מסוכן או מועיל, ולעיתים נדים בראשנו לנוכח מחקרים שתוצאותיהם נראות לנו מופרכות, ומהרהרים באותו מדען מטורף שמסתובב בעיניים מודלקות מעייפות בין מבחנות מעלות אדים ויוצא החוצה בצווחה: "אאוריקה!"

אבל איך נוכל לדעת אם המחקר שפורסם בעיתון ומזהיר מפני הסכנה הבריאותית האיומה הטמונה בנוהג לאכול יותר משתי ביצים ביום הוא רציני ואמין, או שמא דווקא המחקר שמשבח תזונה עתירת חלבונים מן החי ומעודד צריכה של חמש ביצים לפחות ביום, הוא הנכון?

"עזבי, את מי זה מעניין?" תתרווח הגיסה על הספה ותעלעל לעמוד של הסיפור בהמשכים. "מחקרים? שיחקרו המדענים. אותי יותר מעניין לחקור איפה אפשר למצוא סט טוב של שמלות לחתונה של ריקי".

"מחקרים מוכיחים שמי שמחפשת שמלות חגיגיות באזור המרכז, עלולה לחטוף כאבי ראש חריפים יותר ממי שתבדוק באזור ירושלים".

"מה?" היא מתרוממת מהספה, "את רצינית?"…

כמויות המידע המדעי שעוברות תחת עינינו משפיעות עלינו, בין אם נרצה ובין אם לא. השאלה היא אם יש לנו כלים לסנן מכל הרעש המחקרי את מה שבאמת נכון, רלוונטי ומשמעותי לחיינו. בואו נעשה על זה מחקר.

 

מחקרים ששינו תפיסות עולם

גם אם מחקר הוא לא כוס התה שלנו, המחקרים עצמם משפיעים על מה שיש בתוכה. ומי שלוגם בחוסר אמון?

קבלו שתי דוגמאות למחקרים שמסקנותיהם השפיעו על החיים של כולנו.

אם נכתוב לכם את תוצאת המחקר שערכה מריה מונטסורי, מדענית איטלקית שמפורסמת בעיקר בשל 'שיטת מונטסורי' שפיתחה, לא תבינו מה החידוש המרעיש. אבל בתקופתה (ראשית המאה העשרים למניינם) הוא היה כזה בהחלט וגרם לשינוי מהותי בגישה החינוכית לילדים:

כשמונטסורי הצטרפה לתוכנית מחקר במרפאה הפסיכיאטרית של אוני' רומא, היא ביקרה במקלטים לילדים שסבלו מהפרעות נפשיות. במוסדות הללו דאגו לספק לילדים האומללים מזון לכדי קיום ולא יותר. הם חיו בחדרים ריקים מרהיטים ובתנאים עלובים עד כדי הזנחה.

מריה מונטסורי צפתה בילדים והבחינה כי הם נטולי גירויים מכל סוג שהוא, מנטלי או פיזי, ומשועממים נורא. באחת מתצפיותיה הבחינה שהם משחקים בפירורי לחם שנותרו על הרצפה לאחר שעת הארוחה. זה היה הדבר היחיד להתעסק בו בחדר ריק לחלוטין. ואז היא הבינה שהבעיה של הילדים האומללים הללו היא בעיה חינוכית ולא בעיה בריאותית-נפשית. הילדים היו זקוקים נואשות לגירוי חושי ולפעילויות.

מסקנה שנראית בימינו כה בסיסית, בזמנו הייתה תגלית של ממש! מונטסורי החלה לחקור את התחום החינוכי. היא האמינה שילדים לומדים הכי טוב כשהם נמצאים בסביבה שמעודדת סקרנות טבעית ואהבה לידע, ופיתחה שיטה ששינתה את כל הגישה החינוכית-לימודית לילדים גם במסגרות חינוך רגילות. הרעיונות שלה משפיעים על פיתוח שיטות חינוכיות ללמידה גם היום.

הדוגמה השנייה היא מתחום בריאות הלב:

סובלים מיתר לחץ דם? השמנה? כל רופא משפחה ממוצע יעניק את נאום התוכחה והאזהרה שלו וימליץ על דיאטה ופעילות גופנית. היום יש מודעות גבוהה לסיכונים הכרוכים בבעיות אלה לבריאות הלב. תעשיית המזון הבריאותי והמטפלים הטבעיים פורחת ומשגשגת כדי להציל את הציבור המשמין ולחוץ הדם מעצמו. איך כו-לם יודעים?

את שינוי המודעות הזה אפשר לזקוף למחקר מפורסם המתמשך עד היום, 'מחקר בריאות הלב – פרמינגהם', שמטרתו להבין את גורמי הסיכון למחלות לב.

המחקר החל בשנת תש"ח (1948) עם 5,209 נבדקים בוגרים מפרמינגהם – עיירה במסצ'וסטס. הנחקרים, גברים ונשים מגיל 30 עד 62, עברו בדיקות גופניות מקיפות וראיונות על אורח חיים. החוקרים ניתחו את הנתונים במטרה לאתר דפוסים נפוצים הקשורים להתפתחות מחלות לב וכלי דם. מאז, המשיכו המשתתפים לחזור למחקר מדי שנתיים עד שש שנים כדי לתת לחוקרים היסטוריה רפואית מפורטת, ולעבור בדיקות גופניות ובדיקות מעבדה. בתשל"א (1971) נרשם למחקר דור שני – 5,124 מילדיהם הבוגרים של המשתתפים המקוריים ובני זוגם ניאותו להשתתף בבדיקות דומות. ובניסן תשס"ב (אפריל 2002) נכנס המחקר לשלב חדש עם הצטרפותם של בני הדור השלישי למשתתפים, נכדי המחזור המקורי.

לפני המחקר שערך מכון הלב, הריאות והדם הלאומי, ומאז תשל"א (1971) גם בשיתוף אוני' בוסטון, לא היה ידוע כמעט שום דבר על האפידמיולוגיה של מחלות לב וכלי דם עם יתר לחץ דם. המחקר הניב תובנות רבות הנוגעות להשפעת לחץ דם, כולסטרול, עישון ותזונה על בריאות הלב, וחלק ניכר מכל מה שידוע לנו היום בנוגע למחלות לב, מבוסס עליו.

שתי הדוגמאות האלו מספקות לנו המחשה טובה על ההשפעה של המחקר על היומיום שלנו. הרבה הרגלים שנראים לנו טבעיים, הם בעצם נגזרת של מסקנות מחקר כזה או אחר, מה שמחדד את השאלה שאיתה פתחנו: ואיך נדע לאיזה מחקר להאמין?

 

מחקר או לא

ניסוי פסיכולוגי מרעיש במיוחד היה ניסוי הכלא של סטנפורד שנערך בשנת תשל"א (1971). הניסוי הזה מדהים במיוחד לאור המסקנות המעשיות שנגזרו ממנו – ואז התגלית על המחקר בעצמו… אבל לא נקדים את המאוחר אלא נספר לפי הסדר:

בניסוי השתתפו שמונה עשר סטודנטים מאוני' סטנפורד. תשעה מהם נבחרו בהגרלה להיות הסוהרים, ותשעת חבריהם היו האסירים. הסטודנטים הנבחרים למאסר 'נעצרו' על ידי משטרת פאלו אלטו בבתיהם לפי כל כללי הטקס והובלו כבולים באזיקים אל רכב משטרה. מהרכב הובלו לתחנה, ומשם היישר אל ה"כלא" שהוכן עבורם במרתף של בניין המחלקה לפסיכולוגיה באוני'.

פיליפ זימברדו, פרופסור לפסיכולוגיה באוני' סטנפורד, עמד בראש הצוות שניהל את המחקר. לפי צוות החוקרים, שליש מהסוהרים התנהגו באכזריות שהלכה והחריפה לאורך הניסוי. הם לא הורשו לנהוג באסירים באלימות פיזית, אבל מצאו דרכים לענות, להשפיל ולפגוע: מנעו מהם לשכב על מזרנים, הכריחו אותם להתאמן אימונים גופניים מפרכים, טרטרו אותם בספירות חוזרות ונשנות תוך שהם דורשים מהם לחזור שוב ושוב על מספר האסיר שקיבלו עם בואם ל'כלא' ועוד כהנה וכהנה.

36 שעות אחרי תחילת הניסוי החל אחד האסירים, דגלאס קורפי בן העשרים ושתיים, לבעוט בדלת הנעולה ולצרוח: "הצילו, אני נשרף מבפנים! אני לא יכול לסבול עוד לילה! אני לא יכול לעמוד בזה!"

הניסוי פסק, אך מסקנותיו התפרסמו בקול רעש גדול.

"המצב שאנו נמצאים בו", נטען על פי פרופסור זימברדו, "הוא שאחראי במידה רבה להתנהגות שלנו ולמצבנו הנפשי. ההתנהגות האכזרית של הסוהרים, כמו גם הדיכאון וחוסר האונים של האסירים, לא נבעו מנטיות רעות שהגיעו איתם לניסוי, אלא מהסיטואציה שבה מצאו את עצמם. כלומר הסוהרים לא אכזריים מטבעם אלמלא ניתן בידם כוח, וכן האסירים הכלואים נגד רצונם הוכרחו על פי הסיטואציה הקשוחה להתנגד באלימות".

המחקר שהתפרסם בעיתון 'ניו יורק טיימס' עורר גלים בכל העולם. הוא עדיין נלמד בקורסי מבוא לפסיכולוגיה, ובסקירות שנעשו לפני עשור נמצא שהוא מופיע כמעט בכל ספרי הלימוד לקורסים אלו בארצות הברית. היסטוריונים הסתמכו עליו כדי לנסות ולפרש התנהגות של חיילים גרמנים בזמן השואה ועוד.

ניסוי הכלא עלה שוב לכותרות בתשס"ד, 2004, אחרי שנחשפה פרשת התעללות של חיילי צבא ארצות הברית באסירים בכלא אבו ע'רייב שבעירק. זימברדו זומן להתראיין וטען שהאשם הוא המצב שבו הסוהרים מצאו את עצמם. הוא אף סיפק עדות מומחה במשפט של אחד הנאשמים.

המסקנה המעשית הייתה כי לא המתעלל אשם, אלא המציאות. האומנם?

ובכן, מתברר שלא כולם בולעים מחקרים בשלמותם. מי שיודע איך מחקר צריך להתנהל, יודע גם לבחון את האמינות של המידע שהוא מספק.

וכך, למרות הפרסום הרב לו זכה המחקר הסנסציוני הזה, ולמרות שכאמור הוא מהדהד עד היום ונלמד שוב ושוב, בקהילייה המדעית הוא התקבל בספקנות. פסיכולוגים רבים מתחו ביקורת על הניסוי, וטענו כי אופן העבודה המחקרית היה מלווה בבעיות אתיות רבות. הפסיכולוגים אלכס האסלם וסטיבן רייכר ניסו לשחזר את המחקר ולבצע אותו שנית, והתוצאות היו שונות לחלוטין. עצם העובדה שהמחקר פורסם בעיתון 'ניו יורק טיימס' ולא בכתב עת מדעי כמקובל, העלתה חשד כי הניסוי לא עבר את תהליך הבדיקה והבקרה שעובר מחקר מדעי טרם פרסומו.

במהלך השנים טענו חוקרים שחלק מההתרחשויות בניסוי היו הצגה מבוימת, וכי צוות החוקרים עודד את הסוהרים איך להתנהג כלפי האסירים. ל'סוהרים' ניתנו הוראות ברורות כיצד עליהם להתנהג – בניגוד מוחלט למה שהציגו זימברדו ועמיתיו.

ספר בשם 'היסטוריה של שקר' (Histoire d'un mensonge) שפרסם לה טקסייה (צרפתי מתחום המשחק) על הניסוי, מביא מסמכים ותמלולי הקלטות שמאשרים זאת: "אנחנו לא יכולים להתעלל בהם פיזית", נשמע פרופסור זימברדו מנחה את הסוהרים העתידיים, "אבל אנחנו יכולים ליצור שעמום ותסכול ולעורר פחד. לנו יש שליטה מוחלטת בסיטואציה. להם אין". עוזרי המחקר הציעו ל'סוהרים' חוקים ושיטות ענישה, ואלו יושמו לאחר מכן ב'כלא', בניגוד לדברי זימברדו שטען כי המשתתפים חשבו על כל החוקים הללו בעצמם. בהקלטה נוספת נשמע אחד החוקרים מורה למשתתף להתנהג כ'סוהר קשוח' – "כי זה חשוב מאוד להצלחת הניסוי".

מבקרי הניסוי האסלם ורייכר טענו שהסוהרים פעלו מתוך הזדהות עם מטרות המחקר – להוכיח שאדם משנה את אופיו לרע ואכזרי בעקבות סיטואציה שנקלע אליה – ומתוך רצון לספק את החוקרים. אחד הסוהרים בניסוי סיפר שלמד שיעורי משחק, והשתמש בכישורים הללו כדי למלא את תפקיד הסוהר הקשוח באכזריות יתרה. הוא סיפר שזמברדו הודה לו ושיבח אותו על 'העבודה הטובה' בניסוי. "הרגשתי שעשיתי משהו טוב, כי תרמתי בצורה כלשהי להבנה של טבע האדם", התנצל.

מדוע לחוקרים היה כה חשוב לעוות נתוני תוצאות מחקר שהוא למעשה מבוים מתחילתו ועד סופו?

בהקלטות נשמעים החוקרים שהכינו את הסוהרים לתפקידם מעודדים אותם לפעול באכזריות, לא רק עבור ההתקדמות המדעית, אלא גם כדי לקדם את הרעיון של רפורמה בבתי הכלא: "התקווה היא שמתוך המחקר יצאו המלצות רציניות ביותר לרפורמה, אם לא למהפכה של ממש", אמר אחד החוקרים למשתתף.

"ההונאה התרחשה בין זימברדו לקהל ששיתף איתו פעולה, בתקשורת, בקרב מקבלי ההחלטות וגם בציבור הרחב", כתב פסיכולוג מאוני' ניו יורק בשם דייוויד אמודיו. "זימברדו לא יכול היה לשכנע את עמיתיו, חוקרי הפסיכולוגיה החברתית, אז הוא עקף את התחום ופנה ישירות אל הציבור".

אמודיו קורא לאנשי הקהילה המדעית, וגם לאנשי תקשורת, אלה שכותבים לכם הקוראים כתבות מרתקות מגובות בניסויים ומחקרים, לשים לב לצורת התנהלות זו. פרסום בתקשורת תוך עקיפת מערכת הבדיקות והסינונים שנועדו לתפוס טעויות ומידע בלתי אמין לפני פרסום, כמקובל בקהילייה המדעית, והפצת מסקנות לציבור כמעט ללא ביקורת – זהו חוסר אחריות.

המדהים הוא שלמרות שהמחקר זויף ואינו אמין, הוא נלמד בקורסי פסיכולוגיה ומופיע בספרי לימוד בנושא, כי הוא מביא את מה שקורה מאחורי הקלעים של הדברים.

 

מדע מזויף

המקרה של זיוף המחקר הזה הוא לא יוצא דופן. מתברר שבתחום המדויק לכאורה הזה של המדע והמחקר, יש גם צדדים לא מדויקים בלשון נקייה, ואפלים למדי.

רוצה האדם ההגון לדעת באמת מהי השפעת השינה על כר הדשא לעומת מזרן קפיצים, ומקבל מסקנות מפוקפקות. למה הם ככה מבלבלים אותנו, החוקרים?

האדם ההגון יוכל להחליט בעצמו איפה נוח לו לישון בסופו של דבר, אבל יש זיופי מחקרים שגרמו לנזקים מבהילים ממש: על סמך מחקר שפרסם רופא מרדים גרמני בתשס"ט (2009) קיבלו חולי לב באירופה שעמדו לפני ניתוח טיפול Beta Blockers (תרופות המכילות בטה בלוקרים) שהיה אמור להקטין את הסיכון להתקף לב או אירוע מוח (שבץ). רק אחרי עשר שנים התגלה שהמחקר היה מזויף.

רופא אנגלי העריך שכ-10,000 אנשים נפטרו בעקבות הטיפול השגוי!

מאמר נוסף שהתפרסם בשנת תשע"ח (2018) המליץ לתת לפני ניתוח קיסרי זריקה של סטרואידים. הזריקה הייתה אמורה למנוע בעיות נשימה של התינוק, אבל התברר שהיא עלולה לגרום לו נזק מוחי. קבוצת חוקרי אמינות המחקרים חקרו ובדקו והתברר שההמלצה הייתה מבוססת על מחקר מזויף. כתב העת שבו פורסם המאמר פרסם תיקון שביטל את ההמלצה.

מה מניע אדם לזייף מחקר?

מסתבר שפרסום מאמרים מדעיים הוא עניין משמעותי ביותר בעולם המדע. על הבוחרים בתחומי לימודים במוסדות ההשכלה הגבוהה מופעל הרבה לחץ להנפיק מחקרים ומאמרים מדעיים. כדי להתקבל ולקבל קידום, עליך לפרסם מאמרים מדעיים. ברוב המקומות, הוועדות שמאשרות קביעות לחוקרים או קידום, לא טורחות לבדוק את תוכן המאמרים או את איכותם, אלא מתייחסות לכמות הפרסומים המחקריים. הרי לכם פרצה קוראת לגנב או למדען.

בעולם המדע התחרותי יש לא מעט שיעשו כל דבר, כולל זיוף או העתקה, כדי לקטוף תהילה. עוד לפני שגשוג הבינה המלאכותית כבר היו מאמרים שנכתבו על ידי 'מכונות מאמרים'. אלו תוכנות שייצרו מאמר על פי דוגמה של מאמר או מספר מאמרים. הרמאי צריך לבחור את הנושא של המאמר ולהגדיר את הדוגמה שאותה הוא רוצה לחקות, והמחשב עושה עבורו את העבודה, שלפני כן נעשתה בזיוף עבודת יד…

וישנה גם הפלגיאט – גנבה 'מחקרית'. הזייפן לוקח מאמר שפרסם חוקר אחר, מעתיק אותו, עורך כמה שינויים קלים ושולח אותו לפרסום תמורת תשלום, בכתב עת מדעי היוצא לאור על ידי חברה מסחרית.

כשבדקנו באילו מדינות כמות הזיופים המחקריים גבוהה, לא הופתענו לגלות כי סין קוטפת מקום גבוה בכמות המאמרים והמחקרים החשודים כמזויפים. הבאה בתור אחריה היא רוסיה, ובמקום השלישי ברשימה מכובדת זו ניצבת איראן.

"מדענים שמרמים במדע, מפרים למעשה את הכלל הראשון של העבודה המדעית: למצוא את האמת", אומרת אליזבת ביק, יועצת ליושרה מדעית מהולנד. "ישנם חוקרים שחשים לחץ רב לפרסם והם שבוחרים להתנהל באופן בלתי הולם במחקר. נוח וקל יותר לפרסם ממצאים נחמדים וחיוביים מסיפורים מורכבים או ממצאים שליליים. אז אם תוצאות המחקר לא יצאו בדיוק כפי שציפו להן, מפתה למדי לשנות אותן מעט ולייפות אותן. עם ההתפתחות הטכנולוגית, קל מאוד לשפר תמונות בסיוע צילום דיגיטלי ופוטושופ".

 

כללי המחקר התקין

מה עושים כדי למגר את התופעה?

בארצות הברית הקים המִמשל בתשמ"ט (1989) רשות ליושרה מדעית העוסקת במחקרים בתחומי הבריאות, ונוסף על כך הוקמו כמה מיזמים שנועדו לקדם את השקיפות והיושר במערכת הפרסומים המדעיים, כמו האתר Retraction Watch של 'המרכז ליושר מדעי' ו-PubPeer.com, עמותה אמריקאית שהוקמה במטרה לערוך ביקורת עמיתים בלתי אמצעית.

יש מוסדות שמחייבים את הסטודנטים לעבור קורס באתיקה מדעית, כדי למנוע תופעות של זיופים והונאות.

בישראל, כפי שתגלו בריאיון המצורף לכתבה עם ד"ר תקוה עובדיה, התהליך שעובר מאמר מדעי עד לפרסומו הוא קשוח וקפדני, ומונע פרסומי מחקרים מזויפים.

בגדול, אם אנחנו רוצים לזהות מהו מחקר מדעי אמין שנעשה על פי כללים שמסלילים אותו לתוצאות מדויקות ככל האפשר, וליהנות ממסקנות שיוכלו להשפיע ולשפר את חיינו, המקור אותו מצטטת הכתבה אמור לספק לנו מידע על אמינות המחקר: אם הוא פורסם בכתב עת מדעי רציני ומהימן, סביר להניח שהוא עבר את המסלול הקפדני שמחקר אמור לעבור.

אבל זה לא נגמר רק בזה.

קיימת תופעה שבה לוקים אנשי תקשורת: לעיתים הם גילו מחקר שנערך לפי כל הכללים והדיוקים ומחליטים לפרסם אותו, אבל בוחרים להבליט פרט שולי שנראה להם אטרקטיבי במיוחד ולשים דווקא אותו בכותרת. כמו הכותרת הזו למשל:

"מחקר חדש: שוקולד גורם לירידה במשקל!"

בראש גוף הכתבה נקרא:

במחקר שנערך באוני' X במדעי התזונה, נמצא כי אנשים שאכלו חצי חפיסה של שוקולד מריר ביום דיווחו על ירידה במשקל במהלך תקופת המחקר שנמשך שישה חודשים. החוקרים טוענים כי הקקאו עשוי לזרז את חילוף החומרים ולשפר את מצב הרוח, מה שמוביל לאכילה פחותה של חטיפים אחרים.

אך אם נעיין באותיות הקטנות, נגלה שמדובר בניסוי קטן יחסית, שבו השתתפו רק 30 נבדקים, והירידה במשקל הייתה מינימלית – בממוצע של 1.5 קילוגרם בלבד. כמו כן, הנבדקים נדרשו לשמור על תזונה מאוזנת ולבצע פעילות גופנית במהלך המחקר. בסיכום המחקר, החוקרים הדגישו כי שוקולד אינו פתרון קסם לירידה במשקל וכי יש להקפיד על אורח חיים בריא.

אבל רוב הקוראים לא טורחים לקרוא את המאמר המלא, ובכך הם מחמיצים את ההקשר ואת הפרטים החשובים. הקורא התמים קולט את האותיות הבולטות בכותרת, ומקבל את הנתונים המוטים כאילו הם אמת לאמיתה.

צורת ההגשה הזו עלולה לגרום לציבור לקבל מידע לא מדויק, המפיץ אי הבנות או אפילו פחדים לא מוצדקים. נוסף על כך, היא פוגעת באמון הציבור במחקרים מדעיים ובמקורות מידע אמינים, משום שהיא יוצרת תחושת חוסר אמון במידע שמוצג.

בקיצור, אם יש מסקנה אחת אמינה מכל הכתבה הזו, זוהי המסקנה הזו: תקראו כתבות בראש פתוח. אל תגידו אוטומטית "המחקר אמר", לפעמים הוא אומר שטויות מופלגות. גם אל תגידו אוטומטית "מי מאמין למחקרים", אולי בכל זאת הפעם המחקר צדק וחשוב לנו לדעת על זה?

גשו לקריאה עם מידה של ספקנות בריאה, שימו לב למקורות המידע, ואם החלטתם לנסות את מסקנת המחקר שימו לב איך הוא משפיע עליכם ועל חייכם.

ואם עד עכשיו קראתם והנהנתם על כל מילה שכתובה כאן, אנא זכרו שגם זו כתבה שיש להתייחס אליה באותה צורה, אל תאמינו לה בקלות! חקרו ובדקו את אמינות החומר שכה טרחתי להגיש עבורכם. אז מה שהמחקר קובע שכתבות על מחקרים נוטות להיות מדויקות, ואז מה שהמחקר הזה הוא תוצרת בית ונערך על כתבה אחת בלבד.

 

(והנה תוצאות האתגר מתחילת הכתבה: מחקר בלוני הלב – אמיתי, המחקר השני בדוי. לא היה מחקר כזה על משקפיים. המצאתי אותו לצורך הכתבה.)

 

ככה עושים היום מחקרים

בבואנו לחקור איך אפשר להבין את מהותו של מחקר, ראיינו את ד"ר תקווה עובדיה, ד"ר לחינוך, הוראת המתמטיקה והמדעים וחינוך מתמטי.

כשהיא נדרשת לשאלה איך נוכל לזהות מהו מחקר אמין, היא מזכירה: "לעריכת מחקר מדעי יש כללים, נורמות ושלבים. כשחוקר מצטרף לקבוצת מחקר עליו לעבור מבחן שמזכיר לו את כללי האתיקה ומחייב אותו לפעול באמינות לפני עריכת המחקר.

"אם חשבנו שקם אדם בבוקר, מחליט לערוך מחקר וחוקר – אז אומנם הוא יכול לעשות זאת, אבל הוא לא יצליח לפרסם אותו בבמות מחקר אמינות".

איך מוודאים את העמידה בכללים ובנורמות?

"על כל מחקר שאני רוצה לבצע", מסבירה ד"ר עובדיה, "אני צריכה להציג מסמך הכולל את כל מהלך המחקר, הרציונל וכו' לוועדת אתיקה במקום שבו אני עובדת. ברוב המקרים זו תחנה ראשונה. יש סיכוי שאצטרך גם לפנות ללשכת המדען הראשי במשרד הממשלתי שאליו קשור המחקר, במקרה שלי למשרד החינוך: לשלוח אליהם את הצעת המחקר הכוללת את שאלות המחקר, רציונל המחקר, המשתתפים…

"אם המחקר עוסק בתלמידים עלי לבקש הסכמת הורים לקטינים, הסכמת מורים, מנהלים וכו', לקבל היתר להסריט אותם בתנאים אלו ואלו. כללי האתיקה נועדו כדי להגן על הנסיינים: לשמור על כבוד האדם, על נפשו, חירותו ובריאותו. לשמור על בעלי החיים, צער בעלי חיים, שמירת העולם, שמירת הקהילה מפרסום פוגעני ועוד ערכים שיש להיזהר ששאלת המחקר לא תפגע בהם. ייפסלו למשל מחקרים העלולים לגרום לשנאה או לחוסר סובלנות".

זו אתיקה?

"זה מעל האתיקה. אלו סטנדרטים של אתיקה. הם הולכים ומתפתחים, וממשיכים להיות מול עיניהם של מקבלי ההחלטות בתחום המחקר. יש מדענים מומחים העוסקים בתחום הזה ספציפית, כי מחקר הוא תחום מדעי, ויש תקנונים דינמיים שמתעדכנים בהתאם לתמורות הזמן. לכל גוף מחקרי יש ראשות מחקר שמוציאה סטנדרטים פנימיים, ולכל משרד במדינה יש אגף מחקר ובו מדען שאחראי על האתיקה. כלומר, יש רגולציה גבוהה מאוד על ההתנהלות מהרגע שהגיע הרעיון למחקר.

"במחקר יש כמה וכמה סוגות: איכותני, כמותני, סוציולוגי ועוד, ובכל תחום הסטנדרטים שונים".

איך ניגשים בכלל למחקר? מי קובע מה יחקרו, איך יחקרו, למה יחקרו?

"נקודת המוצא של מחקר מתחילה כשיש לי שאלה שאין כרגע תשובה עליה. ייתכן שהשאלה נחקרה באינדונזיה או בדרום אפריקה, אבל כאן לא. אולי היא נחקרה בקרב תלמידים צעירים ולא נחקרה בקרב תלמידים בוגרים, יכול להיות שהמחקר נערך בקרב מורים ולא בקרב מורי מורים ועוד…

"החוקר בודק מהי התשובה או התופעה שהוא למד מהמחקר המתאימה כאן בישראל, לפי ההיבטים הייחודיים של שיטת המחקר שעיצב. יש מחקרים שנערכים על ידי עיון בספרות מקצועית, למידה ממנה כדי להבין תופעה, מחקרים על אנשים, טבעם הרגשי או הפיזי, מחקרים על חומרים – בתחום הכימיה למשל. מחקר ייערך רק אחרי שהחוקר קיבל את כל האישורים, כאמור, בין אם מדובר בניסוי אסירים, ארנבים, או חקר הכתבים העתיקים בספריות וגנזכי מצרים".

ואחרי שמחקר קיבל את כל האישורים ויצא לדרכו, אפשר להניח שהמסקנות שלו תוכלנה להתקבל ללא פקפוק?

מסתבר שלא, וד"ר עובדיה מסבירה: "עם כל הכללים והסטנדרטים החמורים, עדיין יש בעייתיות בהבנת תוצאות מחקרים למי שקורא אותם ואינו מונח בתחום. יש גם בעיה ברלוונטיות של מחקרים שנעשו לפני עשרות שנים באוכלוסייה מצומצמת, והשפעת מסקנותיהם עדיין מושלכת על מיליארדים בכל העולם.

"זו הסיבה שעולם המחקר ממשיך להתקיים. אם נדבר על תחום הוראת המתמטיקה שאני חוקרת: דרכי ההוראה שלנו נגזרות מסביבות הלמידה המקובלות בארץ. לאחרונה, למשל, פורסמו תוצאות נמוכות באופן חריג במבחנים בין-לאומיים שנערכו לתלמידים בישראל. בתחילה תירצו זאת המון העם במלחמה, ואז גילו שהמבחנים נערכו עוד לפני שפרצה; אמרו: תוצאות הקורונה, והתברר שלאו דווקא קורונה… כדי להבין תוצאות מחקר צריך להבין מה היה המחקר, מי האוכלוסייה שנבדקה, מה נעשה ומה נמצא. לא בטוח שכל אחד יכול להבין את פרשנות התוצאות".

כקוראת תמימה, איך אוכל לזהות מהו מחקר טוב ששווה לי להתייחס אליו ברצינות?

"מחקרים נועדו לעשות את חיינו טובים יותר ובריאים יותר. מסקנותיהם אמורות לשפר הרגלי חינוך, למידה, בריאות ורפואה. לכן השאלה הראשונה היא אם המחקר חותר לבחון נושא פוגעני או נושא ראוי וטוב. כאשר משרד החקלאות עורך מחקר שמנסה לגדל פירות הדר בריאים יותר, לדוגמה, מטרתו ליצור מצב טוב יותר לאדם שיאכל את הפירות. גם מחקר בתחום הקרימינולוגיה מטרתו החיובית היא מניעה: כיצד נזהה תכונות קשות וניצור נורמה חדשה בחברה, כזו שמזהה מראש מועדים לפשע, ואיך נחנך אותם בתנאים וסביבה מתאימים.

"עלינו להיות ערניים: את יכולה להיכנס לחנות טבע והמוכר הדוגל בתזונה אורגנית מצטט מחקרים על מחקרים המעודדים למשל אכילת עוף שגדל בטבע ולא קיבל זריקות אנטיביוטיקה. אם תתחילי לחקור לגבי אותם מחקרים ולשאול שאלות, את עשויה לגלות שהמחקרים הללו לא עברו את כל התהליך המדעי שאנחנו מכירים, או שהם מביאים רק פן אחד ללקוח הקונה, ולא חקרו מה הסיכונים הכרוכים באכילת עופות שגדלו טבעי ללא כל טיפול.

"תחום המחקרים השיווקיים דורש מאיתנו להתבונן בזכוכית מגדלת במסקנות שמוכרים לנו. מחקר שיווקי הוא לא בהכרח שקרי, אך די בכך שהוא מדגיש היבט אחד של תוצאה ולא מציג את כל ההיבטים האחרים, שלעיתים הם הרבה יותר קריטיים מבחינה בריאותית לאדם.

"כשפניתי לרופאת עור גדולה מאוד כדי לברר איזה קרם פנים מומלץ לשימוש, ענתה לי: 'מספיק לוודא שהקרם מכיל ויטמין E והוא לא רקוח על בסיס שמן'. התפלאתי: 'יש כאלה לקנות בשלושים שקלים!' חשוב לי להדגיש שמדובר ברופאת אסתטיקה ענקית בתחומה! היא השיבה: 'למה את מתפלאת? המחקר האמיתי הוכיח שאיכות העור תלויה בתשעים אחוז גנטיקה, וכל היתר, שהוא בסך הכל עשרה אחוזים, נתון להשפעת חומרים'.

"זה המקום שלנו לשאול, כשמנופפים מולנו במחקר רציני מאוד, 'ומה עוד ידוע?'"

החוקרת עובדיה מציעה לנסות ללמוד את המחקר עד כמה שאפשר להבין אותו: "יש תחומים חשובים שבהם מתפרסמים ממצאים סותרים. למשל בתחום הפרעת קשב וריכוז, כל חודש מתגלות תופעות חדשות עולמיות. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת ויש כלים כמו מכשיר EEG המשמש לרישום הפעילות החשמלית במוח, התוצאות של המחקר על שאלתו הספציפית יהיו מדויקות יותר, לחוקרים.

"למשל היום כבר ידוע שיש יותר ממקום אחד באונות המוח שעוסק בהבנה מתמטית. חוקרת ישראלית מצליחה להוכיח בזמן אמת פעילות מוחית דינמית של לומד מתמטיקה תוך כדי פתרון בעיות. היכן כל מה שסיפרו לנו על אונה הומנית, אונה ריאלית?

"לכן אני ממליצה להורים לעשות עבודה בעצמם: כשהם קוראים מחקר, שישאלו, שיבדקו, שינסו להבין מה בדיוק נעשה, מה בדיוק נמצא. מותר למי שלא חוקר לחקור! קראת תוצאות מסוימות של מחקר ונראה לך כי זה עשוי להועיל לילד שלך? נסי לשחזר אותן בבית. הרבה פעמים נחשפים לרעיון וגישה שנשמעים טוב, אז למה לא לנסות בבית?"

לסיום היא מדגישה את המסר העיקרי: "במחקר אמיתי החוקר לא יודע מראש מה יהיו התוצאות. יש השערות, אבל לא בטוח שהוא יאשש אותן. כלומר לא ייתכן שהתוצאות תהיינה המובן מאליו.

"לאחרונה פגשתי תוצאה מחקרית מובהקת בעבודת מחקר של תלמידה שלי שנגדה את כל הספרות הקודמת בתחום. חיפשנו תשובות להסבר התופעה והתקשנו בכך. פנינו למומחים בתחום וניסחנו יחד השערות. כלומר אם מחקר מציג את המובן מאליו והידוע, משהו בתוצאה המסופרת לנו לא מאורגן נכון…

"כשנחשפים למחקרים חשוב לקרוא לעומק, להשתמש בחשיבה ביקורתית, להבין את התהליך שנעשה במחקר ומהי התוצאה או התוצאות המדויקות: האם יש סתירה בתוך התוצאות? כיצד מסבירים אותה החוקרים? ההסברים מניחים את דעתי? ואז לבדוק מה אני יכולה ללמוד מהמחקר הזה באופן מעשי".