במצודת הטרור הלבנוני

ישראל יוסקוביץ וקובי בורנשטיין נכנסו עם דובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי, למעוזי חיזבאללה בלבנון. בשטח, הם פגשו את מפקד החטיבה המתמרנת שלקח אותם לסיור הופך קרביים בסמטאות הכפר שהפך למבצר לחימה שממנו תכננו כוחות רדואן לפשוט על יישובי הגבול | להביט לחיזבאללה בעיניים

ככל שאנחנו מטפסים במעלה ההר, התנועה נעשית דלילה. נחש האספלט המתפתל, שמוביל אותנו לנקודת המפגש עם הכוחות, חף מסימני חיים. צמחיית פרא כעורה מתפרצת מחצרות הבתים, וגדרות תיל דוקרניות מלוות אותנו לכל אורך התוואי.
במקום אזרחים שלווים, הנהנים משקט פסטורלי ומשלוות מגורים בחבל ארץ יפהפה, היישוב הומה צבא: משאיות תובלה, כלי רכב, ציוד קרב ומאות חיילים, מרביתם מילואימניקים, שנכנסים ויוצאים מזירת הקרב.

שאלת האכיפה. הכוחות המתמרנים בלבנון (צילום: דו"צ) 

בשעה היעודה אנחנו מתרכזים סמוך לפנתר הצה"לי, שייקח אותנו למוקד הלחימה המתנהלת במדינה השכנה. דובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי, מצטרף אלינו. ראש המטה שלו, אל"ם רועי יחזקאל, קצין כריזמטי ומבטיח, נותן לנו תדרוך קצר ותכליתי: לא מציינים שמות יישובים, הוא מבקש. לא את היישוב בצד הישראלי ולא את זהות הכפר בצד הלבנוני. "חיזבאללה לא יודע היכן ממוקמים שטחי הכינוס והיכן פועלים כוחותינו", הוא אומר.
אנחנו עולים על המפלצת הצבאית שחוצה את הגבול. חמש דקות נסיעה, רבע שעה הליכה. דרך סלעית, הררית, מוכת מלחמה, מתמזגת בנוף עוצר נשימה. ארץ הארזים, שכונתה פעם "שווייץ של המזרח התיכון", הפכה בחסותו האדיבה של חיזבאללה לעיי חורבות. כמו בעזה, ההרס מוחלט. טוטלי. לא על יד ולא כמעט.
בשנתיים האחרונות ארגון הטרור השיעי השתלט על קו הבתים הקדמי שצופה מהכפרים ליישובי ישראל. התושבים קיבלו כסף והתבקשו לעקור פנימה, לעומק המדינה. את מקומם תפסו פעילי טרור שהפכו את הבתים לעמדות תצפית, מחסני אמל"ח, ומסתור הולם למנהרות תקיפה רחבות היקף שצוידו בנשק מתקדם ובציוד נספח כחלק מהיערכות לפשיטת פתע על יישובי קו העימות. "הם הכינו לנו כאן שבעה באוקטובר על סטרואידים", אומר לנו תא"ל הגרי.
הבתים, ברובם המוחלט, הושמדו. כך גם המנהור התת קרקעי. אלו שנותרו, ייהרסו בימים הקרובים. אחת לכמה ימים נתקלים הכוחות המתמרנים במחבלים שמסתתרים בפירים שטרם אותרו. בדרך כלל, ההיתקלות מסתיימת בחיסולם. למרבה הצער, ישנם גם מקרים קשים שגובים מחיר דמים כבד. כמו אלו שפגשו אותנו בסופ"ש האחרון.

צפירת טרום-הרגעה
חטיבת 205, אגרוף הברזל, בפיקודו של אל"מ יואב שניידר, אחראית על הפעילות בגזרה. המשימה שלה זהה לכוחות המתמרנים בכפרים סמוכים: להשמיד את מנהרות התקיפה ובכך לאפשר את החזרת התושבים בבטחה. זאת הייתה ועודנה המטרה. היא תושג ממש בקרוב, אבל אליה וקוץ בה:

השמדת המרחב מעל ומתחת לפני הקרקע. ישראל יוסקוביץ עם תא"ל דניאל הגרי בכפר הלבנוני

הצבא מונע בדרך הזאת מה שלא קרה; הוא לא מונע את מה שקורה. הטילים, הרקטות, הכטב"מים, ממשיכים לחצות את הגבול, להרוג אזרחים וחיילים ולשבש את שגרת החיים בצפון.
עדות לכך קיבלנו בזמן אמת. בבוקר יום שלישי, בעודנו עושים את דרכנו לשטח הכינוס, נשמעו אזעקות בכל רחבי הסביבה. לא הרחק מהציר שעליו נסענו, ביישוב מעלות תרשיחא, אזרח ישראלי, מתנדב בחמ"ל העירוני, מצא את מותו מפגיעה ישירה. עוד כמה אזרחים נפצעו.
מחר (רביעי) יפגע כטב"ם במפעל ביטחוני באזור נהריה. אתמול (שני) הכריז צה"ל על הסרת הבטונדות מכבישי הצפון. זאת הייתה צפירת טרום-הרגעה לתושבים: עדיין לא ניתן לשוב הביתה, אבל זה קרוב מתמיד. מותו הטרגי של האזרח, הפגיעה בנהריה, לא סתרו את הודעת דו"צ. האיום המרכזי על עורקי התחבורה, טילי הנ"ט, הוסר לפי שעה. הדריכות עדיין קיימת, אבל הסכנה המשמעותית חלפה. צה"ל שולט בכפרים שמהם שוגרו הטילים; הוא לא שולט, עדיין, באזורים המרוחקים יותר שמהם נורים טילים ארוכי טווח, כטב"מים, רקטות ומרגמות.

תסריט אימים
הכפר שאליו נכנסנו, כמו אלו שסמוכים לו, מכונה בז'רגון המלחמתי: מקפצה. נמצאו בו כמויות אדירות של אמל"ח, נשק מתקדם, עמדות תצפית ושיגורים, ומנהרות תקיפה. הכל המתין ליום פקודה. אילו סנוואר לא היה משחרר כדור דקה לפני, מה שראינו ביישובי העוטף היה מתגמד לעומת מה שהיה קורה, חלילה, ביישובי העימות. ההערכות מדברות על כיבוש הגליל ושליטה ממושכת של כוחות רדואן ביישובים. זה, כולל חטיפה המונית של אלפי אזרחים.

"שבעה באוקטובר על סטוראידים". הרמטכ"ל הרצי הלוי השבוע במנהרת חיזבאללה (צילום: דו"צ) 

חטיבת אגרוף הברזל יושבת בימי שגרה במחנה נפתלי. לוחמיה אמונים על הביטחון השוטף בגבול הצפוני. עכשיו היא לוקחת חלק משמעותי בתמרון הקרקעי. תומר, קצין האג"ם, מספר על ההכנות שנעשו בחטיבה לאפשרות שתפרוץ מלחמה. "אנחנו נערכים לרגע הזה", אמר, "הרבה מאוד שנים. למדנו את האויב, תרגלנו נוהלי קרב, והגענו מוכנים מאוד להסתערות".
בדרך אנחנו חולפים על יד עמדת או"ם נטושה. מתישהו, אין לדעת מתי, ראשי הארגון האנטישמי הזה יצטרכו לתת דין וחשבון על מעורבותם בפעילות הטרור נגד ישראל. זה פוגש את לוחמינו ברצועה וזה לא פוסח גם על הקשרים הפסולים שנציגיו קיימו, ועדיין מקיימים, עם חיזבאללה. יותר מדי סיפורים שמענו על פעולות איסוף מודיעין שנעשו לאורך השנים בחסות מתקני האו"ם וכוחות יוניפי"ל הפועלים מטעמו. רכבי הארגון, עמדות התצפית שלו ומוסדותיו שימשו מרחב פעילות לכוחות רדואן שמשך חמש עשרה שנה חפרו ביסודיות מנהרות תקיפה שנועדו להברחת חטופים ואחזקתם.
אל"ם יחזקאל מספר כי בבוקר הכוחות בשטח חטפו "גשם סגול". כלומר, מתקפת פצמ"רים. לכן, הוסיף, אתם מתבקשים להיצמד לשיירת המח"ט. בעוד דקות ספורות נקבל לכך הדגמה בשידור חי, כשמטח גדול של רקטות יריץ אותנו בבהילות לבית הממוקם בקו המגע הראשון.

זה קרה בעיצומו של התדריך שנתן לנו המח"ט, אל"ם יואב שניידר. הוא נמצא כאן עם חייליו כמעט שלושה שבועות. הספיקו לחשוף פירים, מנהרות, תשתיות טרור. כולל במסגד המרכזי של הכפר שתכף נבקר בו.
ספציפית, הכפר שבו אנחנו שוהים נחשב לנקודה הגבוהה ביותר בדרום לבנון. מכאן אפשר לתצפת עד לעיר חיפה ובכיוון ההפוך עד לעיר צור בעומק המדינה. "זאת עמדה אסטרטגית שנלקחה מהאויב", אמר שניידר.

בשלב הזה ניתנה התרעת "גשם סגול" ומיהרנו למרחב המוגן שעד לא מכבר שימש כמרחב טרור שממנו שוגרו טילים ליישובי ישראל.
גרם מדרגות מוביל אותנו למבואה רחבת ידיים וממנה לסלון הבית. שטיחים בעיצוב מזרח תיכוני מכסים את חלונות הדירה, מסתירים מפני האויב את מיקום הכוחות. זה נוהל קרב שנהוג גם בחפ"קים שבהם ביקרנו ברצועת עזה.
כמו אצל האויב הדרומי, כך במלחמה עם האויב הצפוני: האוכלוסייה הבלתי מעורבת, טובעת עד אחרון זאטוטיה בפעילות טרור. חומרי תעמולה, כרוזי הסתה, ובעיקר ספרי לימוד שמחנכים את הדור הצעיר לחיות על חרבו.

גבורת המילואימניקים. דובר צה"ל עם קובי בורנשטיין וישראל יוסקוביץ

מפקד חטיבת אגרוף הברזל, אל"ם יואב שניידר: "מצאנו כאן רשומות של העירייה המקומית וגילינו שבשנתיים האחרונות לא התגוררו כאן משפחות רגילות. חיזבאללה רכש מהתושבים את הבתים בכפר וביקש מהם להתפנות. בכל בית שאליו הגענו מצאנו אמל"ח. הכפר הזה היה יעד מבוצר שחיזבאללה הכין לרגע הפשיטה".
אינה דומה עזה ללבנון. הראשונה מעלה שאלות נוקבות, חשובות, באשר ליום שאחרי. מי ישלוט בה: גורמים בין־לאומיים, רשות פלסטינית חדשה, או שלטון צבאי. העקשנות של חמאס להותיר בידיו את השליטה האזרחית מזמינה את הדיון החשוב הזה. לבנון שונה. היא מדינה ריבונית שממשלתה נבחרה בידי העם הלבנוני שחלקו אינו מזוהה עם חיזבאללה ומתנגד נחרצות למלחמה עם ישראל.
רוצה לומר: כאן ברור לכולם שבעוד חודש, אולי חודשיים, כוחות צה"ל ייסוגו לאחור. לכן, הסביר שניידר, הדירקטיבה איננה להתבסס ברצועת ביטחון חדשה אלא לעקר את היכולות של חיזבאללה להשתקם ולבנות מחדש את מה שאבד לו.
כדי שזה יקרה, המשימה היא להשמיד באופן מוחלט את הבתים בקו המגע הראשון, כך גם את התוואי התת קרקעי. "ההרס הרב שאתם רואים", הסביר המח"ט, "נועד למנוע את חזרת פעילי הטרור. אנחנו מתמקדים בכפרים שנמצאים שניים-שלושה קילומטרים מהגבול. מהם שיגרו טילי נ"ט ליישובים ומהם נחפרו מנהרות. מי שינסה לחזור, אנחנו נזהה אותו ונחסל אותו".
בתזמון מקרי שכביכול נועד לתקף את דבריו, פתחו הדחפורים בהרעשה כבדה. "הם מיישרים את השטח", הסביר אחד החיילים.

הגיעה העת לשוב הביתה
יצאנו לצעידה רגלית בסמטאות הכפר עם דובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי. בדרך, הזכרנו לו את הריאיון שהעניק ל'משפחה' בערב חגי תשרי תשפ"ד. הכותרת לא הייתה יכולה להיות ברורה יותר: דובר צה"ל בריאיון ל'משפחה': "חשש להסלמה רב-זירתית בחגים". עיניו של הגרי אורו. בשנה האחרונה צה"ל חוטף אש וגופרית. על חטא שחטא בבלי דעת; על חטא שחטא בעיניים רמות. אולי לא היה מודיעין מדויק, אולי מפקדים בכירים זלזלו בתלונות הפקודים, אבל קריאת כיוון הייתה גם הייתה. דברי הגרי בזמן אמת יוכיחו. שחור על גבי לבן.

נקודה אסטרטגית. הרמטכ"ל עם הלוחמים בשטח (צילום: דו"צ)

הליכה של כמה דקות מובילה אותנו למה שהיה מסגד הכפר. היה ואיננו עוד. מאחורינו נפרס הגליל המערבי במלוא הדרו; מוריק כמתבקש בתקופת הסתיו. על ידינו, חורבות המסגד שהיה יעד מבוצר. "מצאנו כאן מצבור ענק של אמל"ח", מספר מח"ט 205. "טילי כתף, פצמ"רים, רובי קלצ'ניקוב ותשתיות טרור בתת-קרקע".
איך תשכנע את התושבים, שאלנו, שהפעילות שלכם הסירה את איום הפלישה. "תראו בעיניכם", אמר. "האזור הרוס, חשוף. לחיזבאללה אין יותר נכסים שמאיימים על התושבים בקו העימות. ייצוב קו המגע וחשיפתו זה המהלך שיחזיר את התושבים".
אולי זה רק נדמה לנו, אבל היה נשמע שהוא דוחק במקבלי ההחלטות, קרי הדרג המדיני, לתת הנחיה מפורשת המאפשרת לצה"ל לשמר את ההישגים בשטח. במילים אחרות: לכסח את הדשא גם אחרי הנסיגה לאחור, למרות המורכבות המדינית.
האויב כמעט ולא נראה בסביבה. הוא משגר רקטות מכפרים רחוקים יותר. ועדיין, באזור קיימות חוליות גרילה שמסתתרות בפירים. היתקלות עם אחת כזאת התרחשה לפני פחות משבוע. "ארבעה מחבלים שהפתיעו את כוחותינו חוסלו", מספר שניידר. דובר צה"ל, תא"ל הגרי: "ההישג של הלוחמים אדיר. המילואימניקים שפועלים כאן עזבו מאחור משפחות, עבודה וחיים נוחים, ויצאו להגן על עם ישראל. מה שהם עשו כאן זאת עבודת קודש. לא פחות. הם פירקו את הכפרים, אחד-אחד. התנהלו קרבות קשים, לצערי היו לנו גם נפגעים, אבל חיזבאללה נכנע. את כל מה שחיזבאללה בנה בשביל לעשות שבעה באוקטובר, השמדנו לו".

במעוז חיזבאללה. תא"ל הגרי ולוחמי חטיבת 205 השבוע

מה גיליתם, שאלנו, באשר לתוכניות הקונקרטיות של חיזבאללה? "הוא תכנן לפשוט עם אלפי מחבלים מאזור הכפרים שנמצאים ארבעה קילומטרים מהגבול. את זה הוא לא יכול לעשות יותר".
עד כמה, ביררנו, חיסול ההנהגה השליך על היכולת של הכוחות המתמרנים לכבוש את הכפרים בדרום לבנון? "חיסול הנהגת חיזבאללה", אמר, "הוא מכה אדירה שהנחתנו על האויב. מסתכלים עלינו באזור ומבינים את המשמעות: החיסול של חסן נסראללה, פואד שוכר, אבראהים עקיל, עלי כרכי, נביל קאוק ומפקדי האוגדות – היכה בתדהמה את אויבי ישראל. אלו אנשים שעוסקים עשרות שנים בטרור. הידיים שלהם מגואלות בדם לא רק של ישראלים ויהודים, אלא של אזרחים רבים בעולם. העולם טוב יותר בלעדיהם.
"זה בוודאי משליך באופן ישיר על המשך הפעילות של חיזבאללה. הפיקוד שלו קרס. לצד הדבר הזה, חשיבות התמרון הקרקעי חשובה ביותר כי התושב הישראלי שמתגורר ממש מעבר לגדר אומר לעצמו: 'האם יהיה לי שבעה באוקטובר?' ואני אומר לו, בשם צה"ל: התשובה היא לא. לא יהיה לך שבעה באוקטובר. לקחנו את היכולת מחיזבאללה והתפקיד שלנו ביום שאחרי לאכוף את זה".
איום הפשיטה, אמרנו, משמעותי ביותר, אך הוא אינו מסיר את האיום הרקטי. בוודאי שלא את איום הכטב"מים והטילים המדויקים. "בשנה האחרונה", אמר, "צה"ל תקף אלפי מטרות. כולל רקטות ארוכות טווח, טילים מדויקים ואמצעי לחימה אסטרטגיים נוספים. חיזבאללה נפגע משמעותית ביכולת שלו לשגר את מה שהיה רוצה לשגר. עובדה: תקפנו באיראן וחיזבאללה לא ירה. זה לא קרה מפני שהוא לא רצה, אלא מפני שהוא אינו יכול. עדיין יש לו רקטות וכלי טייס בלתי מאוישים, אנחנו צריכים לפעול נגדם, אולם זה לא בממדים שהיו לו".

אמל"ח בלתי נתפס. רובה קלצ'ינקוב שאותר בזמן הסיור

בשבועות שקדמו לתמרון הקרקעי, בכלי התקשורת צוטטו גורמים במערכת הביטחון הדוחקים בדרג המדיני ללכת להסדרה. אין לדעת מה ועד כמה הדברים מדויקים, שכן כניסת הכוחות פנימה חשפה עד כמה צעד כזה היה אסוני אילו מישהו היה מתפתה להסתפק בחיסול הנהגת ארגון הטרור השיעי. בכפר שבו אנחנו נמצאים אותרו שלוש מנהרות. שתיים התקפיות ואחת חוצת גדר. תא"ל מדגיש: "חוצת גדר מטרים בודדים. לא לעומק השטח".
כך או אחרת, בשלב הזה אי אפשר עדיין להכריז כי נמצאו כל המנהרות. "אנחנו ממשיכים לחפש", אומר לנו דובר צה"ל. "בטופוגרפיה יש הרבה צמחייה סבוכה וחיזבאללה בנה בתוכה מרחבים לאחסון אמצעי לחימה".
ברקע נשמעים כל הזמן מהלומות האש שממטירים מטוסי חיל האוויר. על הקרקע, הכוחות פושטים על יעדים בעומק לבנון ולוכדים מפקדים בכירים בכוח רדואן.
לא הרחק מכאן, נלכד במהלך היום מפקד מרחב עיתא א-שעב, חסן עקיל ג'ואד. הוא תועד זוחל על ארבע, נכנע לחיילי גולני. הוא ושלושה מחבלים נוספים. מאוחר יותר, יתברר שהרביעייה זימרה בחקירה וחשפה את איתורי הטרור במרחב וכמו גם את מיקומו של סגן מפקד כוח רדואן, מוסטפא אחמד שחאדי, שחוסל מהאוויר למחרת היום.