הקיץ מגיע, הטמפרטורות מטפסות, שעות האור מתארכות ו—מצב הרוח צונח. נשמע דמיוני? היום כבר לא. דיכאון קיץ הפך לתופעה מוכרת, אם כי שנויה במחלוקת, ומוצעות לו בהתאמה גם דרכי טיפול. | רגע לפני שהוא יגיע, חשוב שנדע: מי אתה, דיכאון קיץ בלתי חביב בעליל? מה אתה מעולל, וכיצד ניתן לטפל בך? בעלי המקצוע עושים סדר בדיכאון בכלל ובדיכאון הקיץ בפרט. | צרות של קיץ
החורף הסתיים, העבים נוסעים להם, השלוליות מתייבשות והכפור שעל החלונות מתאדה.
רובנו מקבלים את שינוי מזג האוויר בברכה. שעות האור מתארכות, השמש החמימה מרפאת את תחלואי החורף, חוף הים מנצנץ מרחוק, ופירות הקיץ – עדיין יקרים וחמוצים מדי – נחים על מדפי המרכול.
עבור אחרים, הסימנים האלה מבשרים על תחילתה של תקופה מעיקה, לגוף ואף לנפש. כן, ישנם אלה שדווקא הקיץ, על שפע ברכותיו, מעורר אצלם רגשות קשים עד כדי דיכאון. האם הדיכאון הזה מוכר? רשמי? ניתן לטיפול?
בואו נדבר על דיכאון הקיץ וניפגש על שפת הים.
מי אתה, דיכאון הקיץ?
הדרך לדיון בדיכאון הקיץ ארוכה, אולי אף מעט יותר משחשבנו. קודם כל צריך לדבר על דיכאון, אחר כך על דיכאון עונתי, עבור לדיכאון חורף, הנפוץ יותר – ורק אז נגיע לדיכאון הקיץ, החתן דנן.
בשלב זה נגלה אם הוא שייך להגדרת מחלות הדיכאון או שמא יש לו נישה משלו – אישית, מיוזעת ומהבילה.
"מחלה דיכאונית או בכינויה הרשמי MDD –Major depressive disorder, היא מונח רחב ביותר, ולפעמים נכנסים להגדרה הזו גם דברים שהם לא ממש מחלה דיכאונית", מקדים פרופ' אבי ולבסקי, יועץ פסיכיאטרי של המרכז לבריאות הנפש 'גהה' מקבוצת 'כללית'.
"לכן, כדאי אולי להגדיר קודם כל מהו דיכאון, ומשם להמשיך".
מזג האוויר שבלב
בבסיס המחלה – וכן, דיכאון הוא מחלה – עומדת ירידה קשה במצב הרוח למשך שבועיים לפחות, ושבועיים רצופים דווקא. כדי לדייק את ההגדרה העוסקת ברציפות מצב הרוח הירוד, מביא פרופ' ולבסקי דוגמה מעולם הטבע:
"ניתן להקביל את ההבחנה בין מצב רוח ירוד חולף לבין דיכאון, להבדל בין מזג האוויר לבין אקלים". ברמה הפשוטה ביותר, מזג אוויר הוא מצב יום יומי של האטמוספרה, טמפרטורה מרַבית, מצב העננים, מהירות הרוח, גשם או שלג.
"האקלים, לעומתו, הוא תוצאה של מצב האטמוספרה לאורך שנים רבות, וכולל נתונים על ממוצע רב שנתי של גשם, רוח, טמפרטורה והעונות שבהן יורד הגשם או זורחת השמש".
כך גם השמש הפנימית שלנו, זו הנוטה להתענן לפרקים. מצב רוח קודר פה ושם הוא חלק מהחיים, מוכר לכולנו, וניתן לדמות אותו למזג אוויר סתווי ועגמומי. לעומתו, ירידה רצופה ומשמעותית במצב הרוח נוטה להיכנס להגדרה 'אקלימית' – ותקבל התייחסות אחרת.
הבחנה נוספת שמבקש פרופ' ולבסקי לעשות היא בין הסימנים לדיכאון לבין הסימפטומים: "הסימפטומים הם אלה שהאדם עצמו מבחין בהם ומפרט אותם בפני הרופא או איש המקצוע שהוא פונה אליו. הסימנים לעומת זאת, הם אלה שהרופא עצמו מבחין בהם כאשר הוא משוחח עם הפונה".
הרשימה, מכל מקום, לא קצרה: הפרעות שינה (קושי להירדם, התעוררות מוקדמת), ירידה בתיאבון וממילא במשקל, הפרעות בריכוז, וקושי להגיע להחלטות ולו בנושאים הפשוטים ביותר, כמו למשל מה אלבש היום או באיזו דרך אלך לבית המרקחת.
את כל אלה אופפת תחושה קבועה של פסימיות, עד כדי חוסר תקווה.
עד לידי סכנה
בניגוד למה שאנחנו רגילים לראות במחלות פיזיולוגיות, שם תקף הכלל כי "בערב ילין בכי ולבוקר רינה", חשים הסובלים מדיכאון הטבה דווקא בשעות הערב (בעיקר בתקופה הראשונה לדיכאון). שעות הבוקר הן הקשות ביותר עבורם. "ההבחנה הזו עוזרת לנו להבדיל בין מחלה פיזית לבין דיכאון", מגלה פרופ' ולבסקי.
לעיתים מתלוות לשלל התופעות גם תחושות אשמה ומחשבות על פגיעה עצמית. לעיתים נדירות יותר מופיעות גם מחשבות שווא, ולא אחת חוברות כל אלה זו לזו ומולידות חוויה אימתנית.
"כבר פגשתי אדם שפגע בעצמו, משום שהיה בטוח שכל תאונות הדרכים בתל אביב רבתי נגרמות בגללו, ונערה שהייתה משוכנעת כי כל האנשים שסביבה אפורים ועצובים, והכל בגללה, עד שניסתה לפגוע בעצמה", מספר פרופ' ולבסקי.
"אחרים יכולים לספר כי הם חולים במחלה ממארת או שסוף העולם מגיע או שהמעי שלהם רקוב. כאשר מחשבות השווא נוגעות לגוף, עלולים הסובלים מדיכאון להפסיק לאכול ולהגיע עד כדי סכנת חיים".
לצד הסימפטומים הרגשיים-נפשיים, עשויים להופיע גם סימפטומים פיזיולוגיים; כאבים מפושטים בגוף כולו או בחלק ממנו, למשל. אלה מביאים את הסובלים לרופא המשפחה שיבחין, בסייעתא דשמיא, כי הכאב מתחיל במקום עמוק עוד יותר: בנפש.
"לא כל הלוקים בדיכאון יראו את כל הסימפטומים, כמובן. גם היחס בין הסימפטומים משתנה מאיש לאחיו, ויוצר מארג אישי וייחודי לכל אדם", מציין פרופ' ולבסקי.
ניסיון להגדיר שני סוגים של דיכאונות, זה המופיע לאחר אירועי חיים ה'מצדיקים' אותו לעומת זה שהגיע סתם כך ללא התראה מוקדמת, נעשה והיה בעבר – אולם כשל וירד מהפרק.
"הנטייה הייתה לראות בדיכאון 'מוצדק' משהו לגיטימי שיחלוף מאליו לאחר תקופה", מספר פרופ' ולבסקי. "אולם המציאות הראתה שגם כאשר הדיכאון מגיע בעקבות אירועי חיים מטלטלים וקשים, הוא עלול להידרדר לדיכאון מז'ורי ממושך שקשה להיחלץ ממנו, ממש כמו אחיו, הדיכאון ה'בלתי מוצדק'".
כעשרה עד חמישה עשר אחוזים מהאוכלוסייה יסבלו מדיכאון בשלב כלשהו של חייהם. מגיל ההתבגרות ואילך, סובלות ממנו נשים בשיעור הגדול פי ארבעה מזה של הגברים. אגב, הסיבה השכיחה ביותר לדיכאון אצל נשים היא מה שנקרא בשפה המקצועית 'דחק בין זוגי' – קשיים בקשר עם הבעל.
דיכאון עונתי
עד כאן על הדיכאון בכלל.
אולם אנחנו התכנסנו היום, ביום שטוף שמש שהולך ומתרחק ממזג אוויר אפרורי, כדי לדון בסניף בלתי מוכר יחסית של הדיכאון: הדיכאון העונתי. ולא סתם, אלא דיכאון הקיץ. פחות מפורסם מאחיו דיכאון החורף, אבל קיים.
מקרב אלה הסובלים מדיכאון בכלל, כעשרה עד חמישה עשר אחוזים מדווחים על דיכאון עונתי המופיע בעונת שנה מסוימת. שתי אפיזודות עונתיות של דיכאון מכניסות את הסובל ממנו לקטגוריית מצב הרוח המשתנה לפי העונה: Seasonal Affective Disorder – או בראשי תיבות: SAD (שפירושו 'עצוב', אבל זה כבר ממש במקרה).
התופעה, אם כן, קיימת ומוכרת – אולם האבחון והטיפול מיועדים למומחים בלבד. "צריך להיזהר בהגדרות", מקדים פרופ' ולבסקי. "למעשה, דרוש ניסיון רב כדי לאבחן הפרעת מצב רוח עונתית. חלק מהסימפטומים דומים, אולם חלק אטיפיים – לא טיפוסיים, ואנחנו מדברים על ניואנסים דקים יותר".
אם דיברנו קודם לכן על הפרעות בשינה – בדיכאון העונתי החורפי מדובר בשינה יתרה דווקא. (אגב, שינה יתרה מופיעה גם אצל הסובלים מהפרעה ביפולרית – מאניה דפרסיה – ושרויים בעיצומה של תקופה דיכאונית. ועוד אגב – גם אצלם עלולים הדיכאון והמאניה להופיע בהקשר לעונות השנה: דיכאון בחורף, מאניה בקיץ.)
ואם דיברנו על ירידה בתיאבון, הרי בדיכאון העונתי ניכרת לא אחת דווקא אכילת יתר (בעיקר של פחמימות), המביאה לעלייה במשקל ומצטרפת לחוסר החשק לכל פעילות גופנית, זעירה ככל שתהיה.
נוסף על כך, יופיעו בדיכאון העונתי גם איבוד עניין ואיבוד הנאה מהדברים הקטנים שקודם לכן היו הגורמים לחיים להיות מענגים ומשמעותיים יותר: כוס הקפה של הבוקר, שיחת חולין עם הבעל, טיול לפארק השכונתי או קריאת סיפור-שלפני-השינה לילדים.
"הם יודעים שהם אמורים ליהנות, וחוסר היכולת שלהם 'למלא את תפקידם' מפריע להם במיוחד", מתאר פרופ' ולבסקי. "בעיקר כאשר מדובר באמא או הורה בכלל, כלפי הילדים. ה'סטרטר' שלהם פשוט מתפוגג ונעלם".
במקביל, גם יכולת הריכוז הולכת ונחלשת, ואליה מצטרפים חוסר התקווה, תחושת האשמה ואף מחשבות קשות לפגיעה, המוכרים לנו מהדיכאון ה'רגיל'. "הסימנים לא מגיעים, כנראה, לעוצמה זהה לזו של סימני הדיכאון המז'ורי", מציין פרופ' ולבסקי. "לא נפגוש כאן מחשבות שווא".
חורף וקיץ
האמת ניתנת להיאמר: דיכאון החורף, כאשר הוא מגיע לביקור השנתי שלו בין סוכות לפסח, אורז עימו בנרתיקו שלל סיבות מוצדקות:
תפקודו של השעון הביולוגי הפנימי-אישי של הגוף (השעון הצירקדיאני) עלול להשתבש בשל ההפחתה באיכות ובכמות אור השמש בסתיו ובחורף, ולהוביל לתחושות דיכאון.
הסרוטונין, אותו נוירוטרנסמיטור (כימיקל) מפורסם, מופרש במוח ברמה פחותה בחודשי החורף בהקשר לירידה ברמת אור השמש, ועלול להשפיע על מצב הרוח ולמלא תפקיד בהתהוות דיכאון החורף.
כעת יש להוסיף לתמהיל המעודד גם את שיבוש האיזון הטבעי של הורמון המלטונין, שלו תפקיד משמעותי בדפוסי השינה ומצב הרוח.
אבל הקיץ?! הוא ממתין לנו מעבר לפינה על שפע שעות האור שהוא מביא איתו, השמש שאין לה סוף, מרחבי הים הפרושים לרווחה, החופש, הטיולים, הגלידות, אשכולות הענבים והאבטיחים הצוננים. לדיכאון מה זו עושה?
הקיץ הישראלי
אבל כן, מתברר שגם הקיץ עלול להיות טריגר להתפתחות דיכאון, ובעשרים השנים האחרונות עוסקים מחקרים מקצועיים בדיכאון הקיץ, במקורותיו ובדרכי הטיפול בו.
"הלחות והחום של הקיץ הישראלי עלולים להיחוות כבלתי נסבלים", אומר ד"ר ירחמיאל ברבר, מומחה לפסיכיאטריה, מנהל השירות הפסיכיאטרי של 'מכבי שירותי בריאות' במחוז מרכז. "שני אלה גורמים לאנשים להיות עצבניים, מתוסכלים, לחוצים, חסרי סבלנות ואפילו אלימים, ובהצטבר כולם ביחד – להביא עד למצב של סטרס מתמשך".
"בעשורים האחרונים מצטברים עוד ועוד אינדיקציות, דיווחים ומחקרים על דיכאון קיץ, ועם זאת – אנחנו עדיין נתונים בעיצומו של ויכוח אם דיכאון הקיץ הוא אכן דיכאון קליני או שמא לא", מוסיף ד"ר אבינועם דאר, מנהל השירות הפסיכולוגי באוניברסיטת בר אילן ומרצה במחלקה לפסיכולוגיה במגמה הקלינית.
"השפעת שעות האור על מצב הרוח – בחורף, ונראה שגם בקיץ – נובעת משינויים מטבוליים ומשינויים ברמות המוליכים העצביים (נוירוטרנסמיטורים) במוח", מרחיב ד"ר דאר.
"חומרים אלה מעבירים מידע בתוך מערכת העצבים, ושינויים ברמות שלהם עלולים לגרום לתופעות נפשיות שונות, ובהן גם דיכאון.
"לעומת חוסר הכוחות, השינה היתרה והתיאבון המוגבר המוכרים מדיכאון החורף, מביא איתו דיכאון הקיץ עצבנות, אי־שקט, חוסר תיאבון והפרעות שינה.
"עדיין לא ברור אם כל אלה 'מזכים' אותו בכניסה לקטגוריית הדיכאון הקליני, אולם החומרה שלו עלולה להיות גבוהה, ואף גבוהה מאוד. ידוע לנו על מדינות מסוימות שבהן מדווחת עלייה בשיעורי הפגיעה העצמית כאשר הטמפרטורות עולות ומגיעות לרמות מעיקות", הוא מציין.
צרות של קיץ
מה כל כך נורא בימי הקיץ? מתברר שעבור חלק מאיתנו, עלול הקיץ להביא איתו צבר תופעות שהשפעתן הלא ברוכה אינה מסתכמת במועקה קלה:
מזג אוויר חם באופן קיצוני, שעות אור יום רבות (לא כולנו שמחים להתעורר בחמש בבוקר מנוקדים בעקיצות יתושים, אחרי שנרדמנו באחת בלילה), בית מלא מקיר לקיר בילדים בחופשה שיש למצוא להם סידור ותעסוקה ועדיין לשמור על שגרת העבודה, סדר יום משתבש, ריבוי הוצאות בימות החופשה, ואף פער בין החופשה שציפינו לה לבין נחלי הזיעה, העצבים והתקלות שצצו בפועל.
וישנו עוד משהו: אלה הסובלים ממשקל יתר או הסובלים מדימוי גוף שלילי שאינו קשור לממדים המציאותיים של גופם, מוצאים את עצמם מורידים את המעילים והקפוצ'ונים העבים שטשטשו את מתאר הגוף בימי החורף ונשארים רק בבגדיהם הדקים, כפי שהם, קבל עם ועדה, לפחות בתחושה הסובייקטיבית שלהם. כאשר דימוי הגוף בעייתי מלכתחילה, השינוי עלול להיות מהותי.
הילדים בחופשה
לא נעים לומר, אולם הילדים, ובעצם חופשת הקיץ שלהם, עלולים להיות גורם מגביר סטרס עבור ההורים: "הדאגה הבלתי פוסקת למציאת סידור לילדים היא מקור ללחץ נפשי גדול מאוד", יודע ד"ר ברבר.
"לילדים בגילים שונים יש להתאים פעילויות שונות מתאימות – מה שמקשה עוד יותר על ההורים. לנערים ולנערות בגיל ההתבגרות אומנם כבר לא צריך למצוא סידור, אולם הדאגות הקטנות גדלות איתם: מה הם עושים? לאן הם הולכים? אומנם אלה דאגות שקיימות גם במשך השנה, אך הן מתחזקות ומתעצמות כשהילדים מסתובבים כל היום ולא נמצאים במסגרת מסודרת".
גם לפן הכלכלי עלול להיות משקל בהיווצרות הסטרס המתמשך. "חודשי החופשה מביאים איתם הוצאות עצומות", מציין ד"ר ברבר. "בייביסיטר, קייטנות, פעילויות שונות עם הילדים – כל אלה עלולים להכניס את ההורים ללחץ כספי משמעותי".
כל זה עדיין בלי לדבר על שלל הפעילויות שצעירי הצאן שמחים (?) להיות שותפים בהן, אולם ההורים חווים את הצדדים הפחות אטרקטיביים שלהן: צפיפות נוראית, תורים ורעש. "הילדים עלולים לאבד סבלנות, לנדנד ולהתלונן", מתאר ד"ר ברבר. "כל אלה – בשילוב עם החום הכבד – יוצרים לחץ גדול מאוד, ובצילו הקושי של ההורים הולך וגדל".
מנגד, המעסיק של ההורים נוגס בהם (אלא אם כן זכו והם עובדים במערכת החינוך): "ההורים רוצים לעבוד, וצריכים עוד יותר לשמור על שגרת עבודתם בגלל ההוצאות ההולכות וגדלות; אולם גם הם עצמם מעוניינים לצאת לחופשה, לפחות בחלק מהזמן שהילדים חופשים.
"אם, נוסף על הכל, הם נתקעים מדי פעם בלי פתרון לילדים, המתח מול המעסיק מתעצם. הילדים רוצים לבלות זמן עם ההורים – אך המחויבויות התעסוקתיות של ההורים עומדות באמצע ומונעות את האיחוד המצופה.
"מצב כזה עלול ליצור רגשות אשם חזקים מאוד בקרב ההורים", מבין ד"ר ברבר לנפש ההורים הניצבים בתווך, חסרי אונים ואולי אף מתפיחים את רגשות האשם לממדים מסוכנים.
דיכאון של ממש? מחלוקת
כל אלה, או חלק מהם בווריאציות שונות, עלולים לגרום להתפתחות דיכאון הקיץ. אולם האם זה אכן דיכאון של ממש?
"יש מחלוקת אם הדיכאון הוא אכן קליני, אם הוא בא לידי ביטוי בשינויים במערכות העצביות", מציין ד"ר דאר. "מחקרים מסוימים גורסים כי התארכות שעות האור, ובעיות השינה שהן מביאות איתן, מובילות לשינויים פיזיולוגיים".
בשנים האחרונות נערכים מחקרים העוסקים בדיכאון הקיץ. "במדע בכלל, וגם בפסיכיאטריה ובפסיכולוגיה הקלינית, אנחנו מתייחסים לתופעה בהתאם לתדירות שלה וליכולת לאפיין ולהגדיר אותה", מסביר ד"ר דאר.
"תופעה מפוזרת, שעושה רושם של אקראיות, לא תקבל התייחסות הכוללת שם ולא תיחשב ראויה למחקר. אבל כאשר מגיעים עוד ועוד דיווחים אל פסיכיאטרים ואל אנשי מקצוע נוספים בבריאות נפש – מתחילה להיווצר תמונה קלינית שנראית כחוזרת. זה מסמן לנו כיוון חשיבה אחר, ומכוון אותנו לבדיקה של התופעה כתופעה רחבת היקף.
"משמעות כיוון החשיבה המחודש היא, למעשה, עריכת מחקרים שנועדו לבחון את התופעה, לאפיין אותה, לבחון את סיבותיה – ומשם גם את דרך הטיפול בה.
"להערכתי", אומר ד"ר דאר, "זה התהליך שאנחנו רואים כאן. בהדרגה, הצטברו עוד ועוד דיווחים פרטניים שהובילו לבחינה מחקרית. השאלות העומדות לפני הקהילייה הפסיכיאטרית והפסיכולוגית הקלינית נוגעות בעצם הקיום של התופעה, בסיבות לה, וכמובן – בטיפול", מסכם ד"ר דאר.
מן הקל אל הכבד
באמת, איך מטפלים בדיכאון, חוץ מאשר באמצעות מעבר לחצי הכדור המקביל למשך תקופת הקיץ – פתרון שכנראה אינו רלוונטי עבור רובנו?
אפשרויות הטיפול מתחילות מן הקל אל הכבד, ופותחות במה שידעו גם סבותינו כשתלו סדינים רטובים על החלונות ואפשרו להם לטפטף על רצפת האבן ואגב כך להוריד את הטמפרטורה בבית פנימה:
"האפשרות הראשונה והפשוטה היא שינוי בתנאים הסביבתיים", פותח ד"ר דאר, ומזכיר כי כיום עומדים לרשותנו אמצעים מתקדמים ויעילים עוד יותר מהסדינים של הסבתות.
"מזגן, מקלחות קרות, פחות לחות, פחות אור, שינה בווילונות סגורים שיחזירו את מעגלי השינה לתקינותם – כל אלה מסייעים באיזון הסביבה שאנו שוהים בה", הוא אומר, ומזכיר גם כי האור והחושך כשלעצמם משפיעים על השינויים הפיזיולוגיים העלולים לגרום לדיכאון.
קבלו מעט טיפים למצב רוח טוב:
אם עדיין לא חשבתם על הרעיון – זה הזמן להיכנס למקלחת ולדאוג לכך שבצאתכם יקבל אתכם חדר ממוזג ומואפל.
מחקרים הוכיחו כי צמחייה מועילה אף היא להורדת הטמפרטורה בבית. איפה העציץ ההוא שקיבלתם מדודה הינדי לכבוד פסח?
ומן הקל אל הבינוני: טיפול נפשי. "אצל אנשים מסוימים הדיכאון נגזר מסיבות אישיותיות, כמו פרפקציוניזם", מציין ד"ר דאר את מה ששמענו כבר בשלב מוקדם יותר. "אנשים שכאלה עשויים לפנטז על חופשה מושלמת, שהכל בה הולך כשורה (כולל מזג האוויר הנוח) ואין בה מקום לתקלות, לחיכוכים ולעוגמות הנפש שכולנו מכירים.
"כשהדברים אינם עולים בקנה אחד עם החלומות שטוו – מופיע הדכדוך, העלול להגיע עד לכדי דיכאון. ואז תמיכה של שיחות בגישת הפסיכותרפיה הפסיכודינמית או הקוגניטיבית־התנהגותית עשויה להביא לשיפור רב בתחושות הדכדוך".
ואם כל אלה לא הועילו – מגיעה האפשרות השלישית, ואל נקל בה ראש: הטיפול התרופתי. "אומנם בדיכאון החורף אנחנו מציעים טיפול תרופתי בשלב מוקדם יחסית, ואילו בדיכאון קיץ אנחנו נוטים להציע קודם כל שינוי בתנאי הסביבה או טיפול שיחתי", מודה ד"ר דאר.
"אולם לעיתים מדובר בדיכאון חריף, אף עד כדי סכנת חיים – ברמה המזכירה דיכאון מז'ורי רגיל. אם זה המצב, וכל הדרכים האחרות לא צלחו, טיפול תרופתי הוא קריטי וחיוני", הוא מדגיש.
ואנחנו מה נאמר?
נצרור בתיקי הטיולים שלנו את העצות להתמודדות עם החום המעיק ועם הלחות המהבילה – המאיימים על שיווי המשקל הנפשי, ניערך במיטב יכולתנו להורדת הסטרס בימי החופשה ובכלל, ובעיקר נשתדל להיות ערניים לציוציה העדינים של ציפור הנפש שלנו; אם קשה לה, חם לה, עמוס לה ומלחיץ לה – נדע להיות שם עבורה, להשקות, להקל ולהרפות.
קיץ בריא. לציפור ולנו.
המיית היונים
יהיה אולי מי שיופתע, אולם למדע דרך משלו להסביר את הקשר בין מזג האוויר שבחוץ לבין המתרחש בנפש פנימה.
מעבר לזיהויים של נוירוטרנסמיטורים (סרוטונין) והורמונים (מלטונין) הקשורים הן למזג האוויר והן למצב הרוח, יודעים החוקרים להצביע על קשר בין הרכב האוויר שאנחנו נושמים לבין מצב הרוח שלנו. אומנם כיוון החקירה הזה עדיין לא קיבל אישור רשמי, אבל להכיר אותו – ודאי כדאי.
ובכן: האוויר שאנחנו נושמים טעון בחשמל. אומנם רוב חלקיקי האוויר והגזים המרכיבים אותו הם ניטרליים מבחינה חשמלית, אולם תנאי סביבה ומזג אוויר מסוימים גורמים ליצירת חלקיקים טעונים בחשמל הנקראים יונים.
היונים הם חלקיקים שאינם ניטרליים מבחינה חשמלית, ומקובל לסווג אותם לחיוביים ושליליים. ההגדרות מבלבלות מעט: ביונים החיוביים קיים דווקא חוסר באלקטרונים, לרוב אלו מולקולות של פחמן דו-חמצני שאיבדו אלקטרון, בעוד ביונים השליליים קיים עודף של אלקטרונים.
ושוב בלבול: דווקא כאשר ריכוז היונים השליליים באוויר גדול, הרגשתם הכללית של בני האדם היא טובה. לעומת זאת, ריכוז של יונים חיוביים באוויר עלול לגרום לעייפות, לתחושה פיזית רעה, להשפעות שליליות על מערכת החיסון ואף לדיכאון.
במזג אוויר רגיל, יכיל כל סמ"ק (סנטימטר מעוקב) של אוויר כ-500 יונים שליליים ו-600 יונים חיוביים (לא ספרנו בדיוק). באזורים טבעיים ופתוחים, או בפסגות ההרים הגבוהים, עשוי מספר היונים השליליים לגדול עד ל-4,000, בעוד בסביבה עירונית, על זיהומי האוויר שלה, יורד מספרם עד לכדי 50 בלבד.
אולם היונים החיוביים אינם נותרים רק באוויר: באמצעות הנשימה הם חודרים אל הריאות, ומשם נספגים במערכת הדם. שם הם גורמים לטסיות הדם האדומות לשחרר את הנוירוטרנסמיטור (מוליך עצבי) סרוטונין, ולשנות את רמותיו בדם וברקמות. התחושות הרעות שדיברנו עליהן קודם לכן, מקורן בשינויים ברמת הסרוטונין בדם.
אומנם, בכל סמ"ק אוויר קיימים בממוצע כ-270,000,000,000,000,000,000 חלקיקים (מי יודע לקרוא את המספר הזה?) וכמה מאות יונים בלבד. אולם היונים פועלים לפי עקרון האיכות יותר מאשר לפי עקרון הכמות. השפעתם על הגוף האנושי, וגם על הנפש, ניכרת.
השאלה הבאה, כמובן, היא, אם ניתן לשלוט ברמת היונים השליליים, או לפחות ברמת היונים החיוביים, באוויר שאנו נושמים.
נתחיל מהחיוביים דווקא: תופעות טבע מוכרות כמו רוחות חזקות, אבק, זיהום אוויר ורמת לחות גבוהה באוויר, מעלות את רמתם של היונים החיוביים. אל התנאים הטבעיים הללו מצטרפים גם מכשירים אלקטרוניים כמו מזגנים (!), נורות פלורסנט, מחשבים ובעיקר מייבשי כביסה ומייבשי שיער (בפעם הבאה נחשוב פעמיים לפני הפן).
היונים השליליים, לעומת זאת, קיבלו אלקטרון נוסף, ובשל כך הם נמשכים באופן טבעי לחלקיקי אבק. עם היונים השליליים נוחתים חלקיקי האבק על הרצפה במקום לרחף באוויר ולחדור למערכת הנשימה שלנו. הפתעה גדולה עוד יותר מכינים החיידקים שבאוויר. ישנה השערה לפיה גם הם נושרים על הקרקע בעקבות היונים השליליים.
היונים השליליים מחבבים סביבות שגם אנחנו לא היינו מתנגדים לבלות בהן: הרים, יערות, חופי ים ומפלי מים. כן, כל אותם מקומות ש'עושים לנו טוב'. ייתכן שה'טוב' הזה קשור גם לרמת היונים השליליים הגבוהה באתרי הבילוי הטבעיים.
מוצרים שונים טוענים ליכולת להעלות את רמת היונים השליליים האוויר: מוכרות יותר הן מנורות המלח, המושכות אליהן לחות ומאדות אותה בחזרה לאוויר בתוספת יונים שליליים. מוכרים פחות, ויקרים הרבה יותר, הם מייננים (מלשון יונים) – מכשירים חשמליים שתפקידם לנקות את האוויר בחדר שהם מוצבים בו מיונים חיוביים, ולהעלות את רמת היונים השליליים.
אמצעי ביתי יעיל פחות, אולם זול וזמין בכל בית, הוא המקלחת הביתית. כן, שוב חזרנו אליה, והפעם עם הסבר מדעי: זרם מים מהטוש עשוי לתרום את תרומתו הדלה אך המוערכת לשינוי מאזן היונים באוויר, להעלות את רמת היונים השליליים ולהותיר אותנו רגועים יותר.
זכרו זאת בחמסין הבא!
