מה עושים עם כל מה שהבטחנו לעצמנו לדאוג לחיים בריאים "אחרי החגים"? מה עושים עם ההבטחות לשעות שינה נורמליות, תזונה מסודרת, תפוחים במקום עוגיות ופעילות גופנית כל יום כמו שעון? • רגע לפני שנחליט שהתכוונו לאחרי החגים של תשפ"ג, ולמי יש כוח להתחיל עכשיו עם שינויים כאלה – קבלו את סיפוריהן של ארבע נשים אמיצות שקיבלו החלטה לשנות את אורח חייהן, וגם חוללו את השינוי. כאן הן מגלות את סוד ההצלחה • שינוי לטובה
אחת ההבטחות שכמעט כולנו מבטיחות לעצמנו בסיומם של ימי החגים העמוסים בסעודות כבדות, עוגות וקינוחי קצפת, קידושים, קוגלים ושפע אין סופי של סוכרים – היא להתחיל מיד במשטר של תזונה בריאה. עזבו דיאטה, זהו סיפור נוסף שיש לתת עליו את הדעת. אבל עוד לפני כן ישנה שאיפה ברורה מאוד – להפוך את התפריט של משפחתנו לבריא, להכניס יותר פירות וירקות, להיגמל מהכמות העצומה של הסוכרים והממתקים.
רובנו מתכוונות לכך במלוא הרצינות, אנחנו באמת רוצות לשנות כיוון. זה לא סוד בכלל ששמן הוא מזיק, שסוכר מחליש את הגוף, ושפחמימות ריקות הן מיותרות לגמרי. המודעות קיימת, כך גם הרצון לחולל שינוי, אז למה במבחן המציאות היום-יומי, נראה שאנחנו רק מתרחקות מהמטרה?
רגע לפני שנתייאש ונצלול כרגיל אל שגרת החיים הקבועה, עם סדר היום התזונתי המפוקפק שלה, יצאנו לשוחח עם ארבע נשים שחוו את ההתמודדות הזו באופן אחר. הן הצליחו לחולל שינוי בתזונתן, ואפילו להוביל גם את משפחותיהן במסלול השינוי הזה. ביקשנו לשמוע את סיפוריהן האישיים ולחשוף את הסוד שעזר להן לצלוח את המהלך.
למען הבריאות
שם: הילה אריאל
מקום מגורים: ביתר עילית
מספר ילדים: שבעה
הטריגר לשינוי: מחלתו של הבן
"מבחינת אופי השינוי – אני לא חושבת שאני דוגמה נכונה לחיקוי", כך פותחת הילה אריאל, כשהיא מספרת על השינוי התזונתי שחוללה בחיי משפחתה לפני כארבע שנים. "במקרה שלנו עשינו את השינוי באופן קיצוני, בבת אחת, וכיום אני יודעת שזה לא מומלץ".
כיום הילה מלווה אימהות ומשפחות במעבר לאורח חיים בריא, ומייעצת לעשות זאת בהדרגה. "אבל אצלנו זה לא היה כך", היא אומרת, "הטריגר שגרם לנו לחולל את השינוי היה המחלה שהתפרצה אצל בני, וההבנה שאנו מוכנים לעשות הכל כדי לקדם את הטיפול בו ולסייע לריפוי. כבר בזמן הגילוי היה ברור לי ולבעלי שאנחנו חייבים לשנות לא רק את התזונה שלנו – אלא גם את כל אורח החיים, ולהפוך אותו לבריא ומדויק יותר. זה היה הרגע שבו הבנו שצריכים לחשב מסלול מחדש".
המסלול שלהם צרך שינוי מהותי. הילה מציינת שעד אותו יום הייתה להם מודעות בסיסית, אבל בפועל היא לא ממש באה לביטוי. "עד אז השתדלתי להשתמש בסוכר חום ובקמח מלא 80%, והרגשתי שאני מבשלת בריא. בתור זוג צעיר היו דברים שהקפדנו עליהם, אבל עם השנים ההקפדה הלכה והתפוגגה. הכנסנו לבית את כל סוגי הממתקים והחטיפים, כשהייתי לוקחת את הילדים לימי כיף ורוצה לפנק אותם, הבילוי הקבוע היה בחנות שהציעה ממתקים לפי משקל, והייתי מפרגנת להם: 'תבחרו מה שאתם רוצים'. אפילו אני הייתי נהנית מהחטיפים ומהמתוקים. אי אפשר לומר שלא הייתה לנו מודעות, כי ידעתי והבנתי שנכנסים לבית שלנו דברים מזיקים, אבל ההבנה הזו כנראה לא הופנמה לגמרי, והעדפתי לזרום עם מה שטעים וזמין".
מאז שהתחולל השינוי, השתנה התפריט לגמרי: "הפסקנו להכניס לבית את כל הממתקים ואת רוב החטיפים, גם את הקמח הלבן הוצאנו ואת הסוכר. כיום יש אצלנו שפע של ירקות ופירות, אנחנו משתמשים בקמח כוסמין בלבד, ואין אצלנו שום שמן מלבד שמן זית ושמן קוקוס בכבישה קרה, וגם בהם אנו משתמשים רק מעט. כשאנו מרגישים צורך במתוק אני מכינה פינוקים שאינם מבוססים על סוכר, אלא על פירות, כמו למשל כדורי תמרים או גלידות ושייקים של בריאות. בכל בוקר, לפני שהילדים יוצאים לבית הספר, הם שותים שייק".
מה עם בשר, דגים ועופות?
"אנחנו לא טבעונים", מדגישה הילה, "ואני גם לא מטיפה לטבעונות. אנו אוכלים ביצים כמעט בכל יום, אבל אורגניות בלבד. דגים אנו אוכלים כמה פעמים בשבוע, ועוף בחגים בדרך כלל. בשבתות אנו אוכלים דג ולפעמים גם עוף. בשר אדום אנו צורכים לעיתים נדירות".
הילה מדגישה כי הבעיה העיקרית בעיניה בצריכת בשר או עוף, נעוצה בעובדה שצורת הגידול של חיות המשק כיום רחוקה מאוד מהאופן שבו הקב"ה ברא אותן בטבע. הן אוכלות מזון תעשייתי בדיוק כמונו. "בדיוק כפי שאני לא רוצה לצרוך בעצמי את התזונה המערבית המתועשת, כך אצמצם בתפריט המשפחתי את הבשר והעוף שמגיעים מחיות משק שאינן בקו הבריאות".
איך הגיבו הילדים כשהתחלתם בשינוי התזונתי?
"כפי שציינתי, השינוי שלנו היה מאוד קיצוני וחד, וזה באמת היה קשה לחלק מהילדים. כיום אני מבינה שזו הייתה טעות גדולה, ואכן למדתי את הלקח ואני לא ממליצה לאף אחד לנהוג כמונו. חלק מילדינו כבר היו בגילי העשרה או קרובים אליהם. במצבים כאלו ילדים בדרך כלל מתמרדים כשמשהו לא מוצא חן בעיניהם, וגם כשילד שמוריד ראש, חורק שיניים ומשתף פעולה בחוסר ברירה, זה לא בריא. הקטנים לעומת זאת זרמו הרבה יותר, ובמיוחד התינוק שהיום כבר בן ארבע, הוא ממש נולד אל תוך השינוי וגדל כך.
"אני, אגב, דווקא התחברתי מאוד לתזונה החדשה ובכלל לא התקשיתי להסתגל. אני חושבת שהכוח שהניע את השינוי היה כל כך חזק, והוא נתן לי מספיק רצון ודחיפה".
עם זאת, הילה מציינת כי בזמנים מיוחדים כמו בין הזמנים או חנוכה, הם דווקא יוצאים יחד, כל בני המשפחה, לאכול פיצה. "גם בעלי ואני אוכלים עם הילדים, כי חשוב לנו להראות להם שגם אנחנו אוכלים ונהנים, זה בסדר ולא צריכים להרגיש חנוקים.
"לכבוד שבת אנחנו מרשים לאכול חטיפים מהסוג הסביר יותר, למשל בייגלך או חטיף של צ'יפס אפוי. נוסף על כך, אני חייבת לציין שהילדים שלי לא חיים בוואקום, יש להם חברים וימי הולדת בכיתה, זה לא שהם לא נוגעים בשום חטיף. אבל אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו, ומשתדלים שלפחות בבית הם לא יקבלו את זה".
האם אחרי שעשיתם את המהפך ראית שיפור בריאותי?
"זה השפיע על הילד באופן שלא ייאמן. כמובן, אני מאמינה שרק הקב"ה רופא חולים, אבל ממה שרואות עינינו – להשתדלות שלנו בנושא התזונה הבריאה הייתה השפעה רצינית על תהליך ההחלמה. כיום, ברוך השם, הוא כבר אחרי כל הטיפולים, בריא ושלם, לומד באחת הישיבות המובחרות.
"אבל השיפור הבריאותי נראה לא רק אצלו, אלא אצל כל הילדים", מדגישה הילה, "אני רואה מקרוב איך הם עוברים חורף ועוד חורף, ומרגישים טוב. כולנו חלינו בקורונה ועברנו אותה ברוך השם בקלות. זה נראה לי מאוד ברור ומתבקש – כי כשהגוף עמוס ברעלים ותופס אותו הווירוס, קשה לו יותר להתגבר. זו משוואה פשוטה".
והיה גם בונוס על הדרך: "באופן אישי ירדתי במשקל, ללא דיאטה, אלא פשוט מתוך איזון. גם בדיקות הדם שלי התאזנו בצורה מדהימה. לפני השינוי סבלתי משומנים גבוהים בדם, וכיום אין לזה זכר, ברוך השם".
את חושבת ששינוי כזה יכול להתאים לכל אחת?
"כן, אני לגמרי מאמינה כך. יש סביבי לא מעט נשים שאמרו לי שהן לא היו מסוגלות בעבר לחשוב על כזה מהפך, והנה הן ניסו והצליחו. מישהי שאני מלווה סיפרה לי שעד לא מזמן הבן שלה לא היה מסוגל לגעת בפירות, ואם מישהו היה אוכל לידו תפוח הוא היה נגעל ובורח, אבל מאז שהיא התחילה להכין שייקים מתפוח, בננה, תמרים וחסה, הילד ממש נהנה.
"מישהי אחרת סיפרה שהיא עובדת במחשב בלילות, ובמשך תקופה ארוכה התרגלה לאכול תוך כדי עבודה במבה אדומה. כיום היא מנביטה קטניות ואופה לחם כוסמין… אבל זה לא תהליך שעושים בבת אחת, ואני חושבת שאם מישהי מחליטה לקחת את עצמה לידיים ואפילו רק לחתוך סלט בכל ארוחת ערב, היא כבר עשתה צעד אל השיפור".
בשביל הגוף, בשביל הנפש
שם: דבורי פלדמן
מספר ילדים: ילדה אחת (בת שלוש)
מקום מגורים: פתח תקווה
הטריגר לשינוי: בדיקות דם
"אצלי התחיל הכל בבדיקות דם", מספרת דבורי פלדמן. "במשך תקופה ארוכה לא הרגשתי טוב, כאב לי הגרון וחשתי כל הזמן חולשה. לכאורה לא הייתה לזה שום סיבה נראית לעין. גם בביקור אצל הרופאה היא לא איתרה את הגורם. היא שלחה אותי לבדיקות דם, ותוצאותיהן היו יחסית סבירות".
דבורי מציינת שזה לא הרגיע אותה. "להפך, קיוויתי שימצאו משהו בבדיקות, וכשזה לא קרה, התחלתי לדאוג מכך שאין שום דרך לשנות את תחושת הדכדוך והחולשה. אני חושבת שזה אפילו גבל קצת בדיכאון, אם כי הוא לא אובחן באופן רשמי".
ואז היא פנתה לד"ר רינה גרנות, מומחית בפענוח בדיקות דם. רינה הפנתה אותה לבדיקות נוספות וממוקדות, לאחר מכן עברה על התוצאות ופסקה לדבורי באופן חד משמעי שהדבר שיוכל לעזור במקרה שלה יהיה שינוי תזונתי, אבל משמעותי.
איך נראתה התזונה שלך עד אז?
"אני בסך הכל אישה צעירה, נשואה בקושי ארבע שנים. בבית הוריי היו תמיד המון חטיפים וממתקים, לא ממקום של הזנחה, אלא בדיוק להפך: היה חשוב להם לשדר לנו שלא חסר כלום בבית. כך גדלנו. כנערה לא הרגשתי שיש בכך משהו חריג, אבל כיום אני יכולה לומר שלא הייתה קיימת אצלנו מודעות מינימלית. מעולם לא חשבתי פעמיים לפני שהכנסתי משהו לפה, זה פשוט לא היה בתודעה. זו גם הסיבה שהיה לי קשה כל כך לאמץ את משטר התזונה החדש, כפי שהדריכה אותי רינה".
אז מה עשית? איך הצלחת לחולל את השינוי?
"אולי קשה להאמין, אבל אחרי תקופה ארוכה שבה ניסיתי לשמור ומדי פעם מעדתי, גיליתי שברגע שאני מתפתה ואוכלת מזון שלא מתאים לי, מיד מתחילה הבטן להתנפח ולכאוב. התוצאה הייתה ממש ישירה, ואז החלטתי שאני מקבלת עלי את השינוי, כי זה לטובתי. בשלב הראשון הוצאתי מהבית את הקמח הלבן, אחר כך הסרתי מהתפריט גם סוכר לבן ופחמימות ריקות. הרגלתי את עצמי לשתות בבוקר מים עם מעט מיץ לימון, זה עזר מאוד בניקוי הרעלים שבגוף".
איך בני המשפחה קיבלו את השינוי?
"בעלי אינו בררן, בכלל לא אכפת לו מה אני מגישה לשולחן. בתי היחידה בת שלוש, והיא אוכלת בשמחה כל מה שנותנים לה. עם הזמן היא ממש התרגלה לאוכל בריא, ואני רואה שכשאנו באים לסבא וסבתא היא לא מתרגשת מהממתקים. אמנם היא מנסה וטועמת, אבל לאחר מכן מניחה בצד ומעדיפה אבטיח או אפרסקים. הרגלתי אותה לכך בבית, והיא נהנית מזה מאוד".
דבורי מדגישה שהיא לא לקחה את השינוי באופן קיצוני. "כשאני יוצאת לאירועים או לשמחות אני אוכלת מה שמגישים. משתדלת יותר להתמקד בסלטים ופחות בלחמניות. מהאורז ומתפוחי האדמה אני רק טועמת. אגב, אחד הרווחים הגדולים מהשינוי שעשיתי, הוא שלימדתי את עצמי להסתפק גם בטעימות קטנות כדי ליהנות. אני לא צריכה למלא את כל הצלחת".
דבורי מדגישה כי במקרה שלה השפיעה התזונה הבריאה מבחינה פיזית וגם נפשית. "עד אז היו מצבים שבהם נכנסתי למיטה ופשוט התקשיתי לצאת, הייתי חסרת אנרגיה וחסרת מצב רוח, ופתאום הכל השתנה. חזרתי לחיות, חזרתי לתפקד".
להתנתק מהמתוק
שם: שירי המי
מספר ילדים: שלושה
מקום מגורים: ניצן
הטריגר לשינוי: התמכרות למתוק
כששירי המי נזכרת בימים שלפני השינוי התזונתי, היא נבוכה. "לא ידענו אז כלום על בריאות, הדבר היחיד שהקפדתי עליו היה לא להכניס לבית מרגרינה ומלאווח", היא נזכרת.
ואז הגיע היום שבו שירי שמה לב שהיא צורכת יותר מדי מתוקים. "לא הצלחתי להבין למה אני כל כך זקוקה לסוכר, וזה הטריד אותי", היא מציינת. "הייתי יכולה לאכול ארוחת בוקר משביעה, אך תמיד נזקקתי לאחר מכן לשוקולד או לעוגייה, או לשניהם גם יחד. גם את הקפה לא יכולתי לשתות בלי משהו מתוק לידו. זה הפך להתמכרות. המליצו לי ללכת לנטורופתית, וזו הייתה הפעם הראשונה בחיי שבה פגשתי אשת מקצוע שבחנה אותי מקרוב, התעניינה בתזונה שלי, ואז הודיעה לי שאני חייבת לשנות אותה. זה היה הרגע שבו התרחש המהפך".
באותם ימים ילדיה של שירי היו יחסית גדולים – הקטנה שבהם בת תשע. "הם היו רגילים לאוכל הרגיל שאני מכינה – פסטה, צ'יפס, תפוחי אדמה, תזונה רגילה. הבנתי שלא יהיה הוגן אם אדרוש מהילדים להתנתק מכל המאכלים שהכירו. לכן בשלב הראשון המשפחה שלי עברה איתי חלק מהתהליך, אבל לא באופן קיצוני כפי שאני עשיתי. אני למשל כמעט לא צורכת מוצרי חלב, אוכלת רק גבינה לבנה ושותה חלב שקדים. אבל לילדים המשכתי להציע את מוצרי החלב הרגילים. גם השבתות ממשיכות להיראות אצלנו כמעט כמו בעבר.
"עם זאת, פתחתי את הבית להמון סלטים מגוונים וסוגי קטניות וגידולים שעד אז בכלל לא שמעתי את שמותיהם, כמו דוחן וירקות שורש. במקביל, הורדנו מהתפריט לגמרי את המשקאות המתוקים. גם סיגרים מוכנים בתנור, שאהבנו מאוד לקנות עד אז – לא קנינו עוד. לילדים אני ממשיכה להכין תפוחי אדמה, אבל אני לא נוגעת. הפסטה הפכה למלאה וכך גם האורז".
מה עם מנות אחרונות?
"לילדים אני מכינה עוגות רגילות, ולעצמי משתדלת להכין עוגות מקמח שיבולת שועל ומוסיפה בננה או פירות אחרים שנותנים מתיקות. אין בעוגות שלי אפילו גרגיר של סוכר".
איך הילדים הגיבו?
"הבכור דווקא זרם והתחבר לנושא. מאז ומעולם הייתה לו מודעות לתזונה בריאה, ואני זוכרת אותו כבר כילד קטן כשהוא מכריז: 'החורף הזה אני לא אוכל קרמבו', או: 'בחנוכה לא אוכל סופגניות'. הוא גם נהנה מהסלטים ומהירקות שהכנסתי לבית, והתלהב מקציצות העדשים והקינואה. לעומתו, הילדים האחרים ובפרט הבת הקטנה די עיקמו את האף. הבנתי שבמלחמה לא ארוויח כלום ולכן לא עשיתי שום דבר בכפייה.
"אני לא מונעת מהם ממתקים, והבת הקטנה כן טועמת מיני מתיקה לעיתים קרובות. אני לא עוצרת אותה, אבל מציעה תמיד את התחליף – בדרך כלל פירות וירקות חתוכים.
"יש לי בבית מעט ממתקים, וכשהילדים מבקשים להגיש לחברים אני נותנת להם. לאחרונה הבן שלי היה ערב נסיעה, הוא ביקש ממני לצייד אותו באוכל וכלל ברשימה גם סוכריות גומי. ניסיתי לקנות, אבל לא הייתי מסוגלת. כשעמדתי על יד המשקל בחנות התקשרתי אליו ואמרתי לו: 'אני מרגישה שאני מרעילה אותך', והצעתי לו כתחליף שקית מלאה בשקדים ואגוזים מסוגים שונים. אני אישית לא אוכלת אותם קלויים, אבל זה בוודאי עדיף על פני סוכריות גומי".
בכנות, האם בכל השינוי הזה לא היו רגעים של משבר?
"בתחילה היו הרבה רגעים כאלו", מודה שירי, "לקח לי זמן עד שהצלחתי באמת להרגיל את עצמי למחשבה שכל המאכלים הבעייתיים מזיקים לי. עד היום יש לי עדיין כמיהה למתוק, אבל אני משתדלת לאזן אותה באכילה של פירות מתוקים כמו ענבים או תמרים. גם משמש מיובש הוא בשבילי תחליף מושלם לסוכר".
שירי מספרת כי מאז שעשתה את השינוי, היא מרגישה רעננה ואפילו שמחה יותר. "זה השפיע לא רק על הגוף אלא גם על הנפש", היא בטוחה. "וגם הרווחתי מזה קשר מופלא עם חברות שמבשלות בריא. אני לוקחת מהן רעיונות למתכונים ומכירה שפע של טעמים חדשים".
הכי קרוב לטבע
שם: חניה הירשפלד
מספר ילדים: שישה
מקום מגורים: יצהר
הטריגר לשינוי: אהבת הטבע
"הסיפור שלי קצת שונה", אומרת חניה הירשפלד, "זה לא שחייתי חיים 'רגילים' עד שקרה שינוי. גדלתי בכרמל על שפת היער, אחות קטנה בהפרש גדול, סוג של לבד עם העצים, הנוף והים. המשיכה לטבע הייתה בי מקטנות, וגם בענייני תזונה לא הלכתי במסלול הרגיל.
"לצערי", היא מוסיפה, "נפל בחלקי ללוות את אבא שלי ז"ל בתהליך שקיעה בריאותי ארוך, שהיה רקע לשנות נעוריי והסתיים בפטירתו במיטב ימיו. זה החדיר בי תחושת שליחות ומטרה, להדגיש ולתת מקום מרכזי לנושא הבריאות. זה גם מה שדחף אותי אחרי נישואיי להקים עם בעלי את 'המרכז הטבעי יצהר' – מקום משולב שכולל גם קליניקה לטיפולים משלימים מעמיקים, גם אירוח מפנק בחיק הטבע, והעיקר – ארוחות בריאות".
תארי את התזונה שלכם בבית.
"התזונה שלנו פשוט מתבססת על בריא וטרי, זה בתמצית. אנחנו ברוך השם חבורה גדולה, לכל אחד הנטיות וההעדפות שלו, ולכן לא תמצאו אצלנו שיטה חקוקה בסלע. אפשר לאכול מבושל או חי, להפריד או לערבב רכיבים וכו', כשבגדול הנטייה היא שילוב כמויות גדולות של ירקות ופירות טריים, הרבה חוויה והכנה עצמית של מזון, שזה גם מחבר וכיף וגם בריא הרבה יותר.
"מבחינת שעות הארוחות, אנחנו משתדלים להרגיל שארוחת בוקר עשירה היא הארוחה העיקרית, עוצמת המזון וכמותו פוחתות עם התקדמות היום, ואילו הערב והלילה הם כבר לא ממש זמן אכילה".
הילדים שלך מתחברים לכך? הם לא היו מעדיפים לחגוג למשל עם חטיפים ועוגות שוקולד?
"אני מבינה את השאלה, כי באמת קיים קושי כשרוצים להרגיל ילדים לתזונה בריאה, לאחר שהם התרגלו אחרת. האתגר הוא גדול, כי האנושות חיה כבר קרוב למאה שנה על מזון שכמעט כולו מתועש. זה שינה אותנו מן היסוד, כל הרפלקסים שלנו מכוונים אחרת מאיך שנבראנו. אבל האמת היא שבחיים הטבעיים המשיכה לגלידה תעשייתית או לסוכר אינה מובנת בכלל. אלה חומרים זרים לגוף, ואינסטינקטיבית אנחנו אמורים לדחות אותם.
"בבית הפרטי שלי הקושי הזה לא קיים משלוש סיבות: ראשית, ההרגלים מוקנים מגיל אפס והגוף חוזר לטבעיות שלו ולא מוצא עניין במה שלא עושה לו טוב. שנית, אנחנו נמנעים לחלוטין מכל לחץ סביב עניין האוכל כך שלא נוצרת התמודדות, וההרגל הנכון פשוט משתרש בנחת ובשמחה. שלישית, ואת זה חשוב להדגיש, אנחנו חוגגים את האוכל הבריא מתוך תענוג רב, לא אוכלים יבש ומשעמם אלא מכינים ויוצרים מגוון מתכונים וטעמים.
"תמצאו אצלנו גלידות, עוגות וארוחות מלאות בשפע וטעם, והכל על טהרת הבריאות. המטבח שלנו הוא לא מטבח רגיל. פירות וירקות בכמויות מקשטים בו כל פינה ונאכלים בששון רב, וכל המאכלים שונים, מיוחדים ומושקעים. כך אנו הופכים את כל העניין לחגיגה, ופשוט מדלגים על ההתמודדות והקושי.
"ויש גם דבר נוסף – זו הדוגמה האישית. עם השנים גיליתי את ההבדל העיקרי בין ילד למבוגר – אצל ילד החשק קובע, ואצל מבוגר שיקול הדעת והמחשבה. הדבר הזה מכשיל הרבה תהליכים בריאותיים, כי בעוד ההורים מבינים למה חשוב לאכול בריא, הילד לא בנוי להבנה כזו.
"אם בשורה התחתונה האוכל משעמם או מאכזב אותו, הוא לא יצליח ללכת על זה. לכן בעלי ואני משתדלים להיות קצת ילדים בעצמנו, ולא רק לאכול בריא אלא לאהוב את זה ולשמוח בכל מנה. ברור לי שהאוכל שאני מגישה לילדים צריך להיות מבוסס קודם כל אצלי, כדי שאחוש ביטחון כשאני מציגה אותו לפני הילדים, ואוכל להעמיד אותו במבחנים, שללא ספק יגיעו".
ובכל זאת, הילדים לא מרגישים חריגים?
"זה אכן האתגר המרכזי. ברור שאני לא רוצה להפוך את הילדים שלי לחריגים, זה עלול לפגוע בהם רגשית וחברתית, ועם זאת אני רוצה להוציא אותם מזרם הממתקים הבלתי פוסק של שנות הילדות. הפתרון, כפי שגיליתי, הוא לבסס את אורח החיים כך שהילד תמיד ייהנה מתזונה שופעת, בריאה וקבועה – הדבר מפחית טבעית את הצורך שלו בממתקים. כך הוא יכול לבלות באופן משוחרר עם חבריו, וממה שיחולק הוא יטעם, אבל יאכל פחות, בלי שיופעל שום לחץ. זה יקרה לבד.
"האמת היא שראיתי שדווקא צורת החיים הייחודית שלנו גרמה לילדים שלי לדבר עליה וליצור סביבה עניין ודיונים. אני לא חושבת שמישהו מילדיי סובל בחברה, הכל עניין של חיוך, ביטחון ובעיקר התמדה, אלו הם הדברים שמבססים את ההרגלים הנכונים ועושים את העבודה".
היית ממליצה על כך גם לאימהות אחרות?
"כמובן, אבל עם שני דגשים הפוכים ומשלימים: הראשון הוא שבריאות חלקית תביא תוצאה מאכזבת. אם בריאות אז עד הסוף – להשקיע, להקדיש לזה אנרגיה וליצור במטבח ממלכה של שפע, טעם, צבעים ועניין. השני הוא שצריך הרבה אורך רוח עם עצמנו. לא להיכנס ללחץ שרק ידחה ויפורר את העניין. זה בסדר ללכת לאט, גם הגוף והנפש יודעים לזהות תהליך טוב ומסוגלים להמתין בסבלנות שיימשך. לפעמים במהלך דיאטה אדם טועם עוגה ואומר 'חטאתי'. המונח הזה, גם אם נאמר כאילו בצחוק, משפיל ומעציב את הנפש. לרצות ליהנות זה לא חטא, וגם מאכלים מענגים ומפנקים מדי פעם יכולים לתרום לבריאות באופן של חיזוק הנפש, הפוגה קצרה והרגעת לחצים.
"כל עוד אנחנו מצליחים לנהל את התהליך בסקאלה הרחבה שלו, עלינו להיות סלחניים כלפי עצמנו, לאהוב את רגעי החסד וההנאה מכל הסוגים, ובכלל – להודות על חיינו ולהקדיש הרבה מכוחנו כדי להלל את מי שנתן לנו אותם".
צעד אחרי צעד
מי מאיתנו לא רוצה להקפיד על תזונה בריאה? ומי לא שאלה את עצמה מהו הסוד שיגרום לה להצליח בכך?
זהבי יפה, יועצת תזונה, מנסה להסביר: "נשים רבות חושבות שבכל הנוגע לתזונה נכונה זה 'הכל או כלום', והן מרגישות חלישות הדעת מלחשוב על לשנות ולהפוך את כל המטבח. זוהי חשיבה מוטעית. מניסיוני ראיתי שאחד הדברים שמסייעים להכניס אורח חיים בריא לחיינו הוא דווקא ההדרגתיות.
"כך למשל, אם אישה התרגלה לשתות קפה עם שתי כפיות סוכר, זה לא המקום לספר לה עד כמה הקפה מזיק, אלא נכון יותר יהיה להתחיל בהפחתת הסוכר – כפית וחצי במקום שתיים, ואחרי שבועיים לרדת לכפית אחת. עם הזמן נגלה שכשנחזור לקפה המקורי עם שתי כפיות סוכר, נרגיש שהוא מתוק מדי.
"כך גם לגבי עוגות – כדאי להוריד בהדרגה את כמות הסוכר בעוגה, וכן גם כשממלאים צלחת לארוחת צהריים: במקום למלא חצי מהצלחת באורז או בפתיתים, כדאי להוריד מהכמות ולהוסיף ירקות.
"צריכים לדעת שהכלל בסוכר הוא שככל שצורכים יותר, כך הגוף רוצה ומתרגל ליותר, ואילו כשנוריד בכמויות, בלי לחץ, אז נקבל הרגל חדש שיהפוך לטבע. ככל שנפחית בכמות הסוכר, הפחמימות והשומנים במאכלים, כך בלוטות הטעם יחזרו למקור והלשון תתרגל לטעמים הטבעיים. ממילא יהיה פחות מקום לג'אנק".
זהבי מדגישה שההדרגה היא המוטו שלה בליווי נשים. "אין כאן תהליך של יום אחד, ובכל מקרה אין צורך להיות קיצוניים. אם הגוף שלנו בריא ומתפקד כפי שצריך, לא יקרה כלום אם נאכל מדי פעם עוגייה. הגוף כבר ידע לווסת את הסוכר, לפרק את שאר החומרים ולהוציא את הפסולת החוצה. הבעיה היא כאשר העוגייה לא מגיעה מדי פעם, וכשהמזון התעשייתי שאנחנו צורכים, כמו גם עוגות ומאכלים מטוגנים, עולים על צריכת מזון בריא ביתי. לכן, אם הבסיס הוא באופן כללי בריא, ומדי פעם יש זליגות, חשוב לא להישבר, אלא להמשיך הלאה.
"כמו כן, חשוב לזכור שהבריאות שלנו לא מושפעת רק מתזונה, אלא גם מרמת הסטרס בחיינו ומהפעילות הגופנית, שגם אלו דברים שחייבים לתת עליהם את הדעת".
דיברת על סוכר. מה יעשה מי שמרגיש שאינו יכול בלעדיו?
לזהבי יש טיפ מצוין: "כשקמים בבוקר כדאי לאכול כבר בשעה הראשונה פירות. ככל שאוכלים פירות וירקות בבוקר, כך לא מרגישים צורך במתוקים במשך היום".
עוד טיפ שהיא מציעה הוא לאכול כשמרגישים קצת רעב, כדי שלא להגיע למורעבות. "לעיתים, כשאנו חווים שעות של חוסר אכילה, הן גורמות לרעד ולחולשה, ואז אנחנו רוצים 'לאכול את כל המקרר', ובעיקר – הרעב גורם לנו לצרוך יותר פחמימות ומתוק במשך היום".
זהבי גם ממליצה בחום להקפיד על שעות שינה סדירות. "כשאנו עייפים או הולכים לישון מאוחר, הגוף באופן טבעי צורך יותר פחמימות ומאכלים מתוקים, שעות שינה מסודרות מאוד עוזרות בעניין", היא מעודדת.
נשים רבות 'נופלות' בשבתות או בחגים, שבהם קשה להן יותר להמשיך להקפיד על כללי התזונה הנכונה. מה תוכלי להציע במצבים כאלו?
"שם המשחק הוא כמות וסדר בארוחה. כל דבר צריך לאכול במינון. אם בשבתות נקפיד לאכול סלטים יותר מחלה, ובטשולנט נאכל פחות תפוחי אדמה ויותר קטניות, וגם לא בכמויות, נוכל להמשיך לשמור על הכללים. אם יש אפשרות לאפות חלות בבית, זה תמיד יהיה עדיף, ורצוי מכוסמין, אפילו 80%. זה הרבה יותר קל לעיכול.
"בשבת יש גם תחושת כובד ידועה, וכדי למנוע אותה הייתי ממליצה לשתות מיד עם תחילת הסעודה כוס מים, במהלך הסעודה לא לשתות כלל, ולשתות שוב רק עם סיום הסעודה. אם רוצים לאכול מנה אחרונה, מומלץ לחכות כחצי שעה או שעה לאחר הסעודה, ורק אז לאכול אותה. גם זה מונע כובד".
