וְדִלּוּגוֹ עָלַי אַהֲבָה

מסורת שנעלמה וחזרה ונתגלתה: בזמן מתן תורה קיבלו בני ישראל גם את המידע על השיטה שבה אפשר לקרוא את הסאבטקסט העלום של התורה שבכתב. רבנו בחיי, ממפרשי התורה הנודעים לפני כשבע מאות שנה, הכיר את השיטה | לימים נשכחה המסורת והיא נתגלתה באופן פלאי ביותר רק לפני כשמונים שנה | הכירו את צופן 'דילוג האותיות', הלוא הוא הרובד הפנימי של אותיות תורתנו הקדושה | ספרים וסופרים אותיות

בשעה מאוחרת של ליל יום הכיפורים בשנת תש"ב, כבר לא נותרו מתפללים בבית הכנסת המרכזי של נייטרא, מהערים העתיקות ביותר בסלובקיה. היחיד שעוד שהה בבית הכנסת היה האברך הצעיר רבי חיים מיכאל דוב וייסמנדל, חתנו של רב העיר הגאון רבי שמואל דוד אונגר הי"ד.
רבי חיים מיכאל דוב היה נרגש מאוד. חוץ מקדושת יום הכיפורים שלא היה כמותו לישראל, בשנה הזו אירע לו צירוף מקרים אישי ומיוחד. באותו לילה הסתיימו י"א חודשים לפטירת אביו המנוח. נשמתו הזכה עלתה למקומה. ואם חסר משהו, באותו לילה כשהוא עמד לפני התיבה ושימש כשליח ציבור שאמר תהילים, ניגש אליו המבשר והודיע לו שנולד לו בן למזל טוב.
האברך הצעיר הפסיק את אמירת התהילים, ובירך בפני כל הקהל 'הטוב והמיטיב'.

פרוז'קטור של תגלית. הגרמ"ד וייסמנדל זצ"ל

עכשיו, כשאין עוד איש מלבדו בבית הכנסת, התמלא הרב וייסמנדל בתחושה מרוממת. בליבו גמלה החלטה לעשות משהו חריג, לנצל את ההזדמנות שהוא נמצא בבית הכנסת לבדו וללמוד מתוך ספר תורה שיוציא מארון הקודש. חש ולא התמהמה. עלה אל המדרגות, נשק לפרוכת, פתח את ארון הקודש, והוציא ספר תורה. פתח בו והחל ללמוד כקורא מפי הגבורה.
לפתע פתאום התמלא בית הכנסת כולו באור גדול ואין־סופי והרב וייסמנדל זכה לחיזיון מדהים ונורא הוד: הוא ראה את האותיות מספר התורה פורחות באוויר. הן קפצו ממקומן הקבוע בספר התורה והצטרפו בסדר חדש ומפתיע למילים שלמות ומקוריות, חדשות לחלוטין, שלא נודעו עד כה.
זה היה הרגע הפלאי שבו נודע לגאון הצעיר סודו של הגילוי המדהים שעסק בו כל ימי חייו: צופן דילוג האותיות שבתורה. האור המיוחד פקח את עיניו לראות את צפונות התורה כפי שהן מסתתרות במתכונת של דילוג אותיות במרחקים מסוימים וקבועים. כך נוצרות להן מילים בעלות משמעות שלא ניתן להבחין בהן במבט רגיל.
למי שלא מכיר את השיטה קשה להבין אותה. נשתמש למשל בתגלית הבאה שמביא הרב וייסמנדל בספרו: אם נגיע לפעם הראשונה שבה האות ת' מוזכרת בתורה, במילה 'בראשית ברא אלוקים' ונתחיל לספור ממנה שבעים ושתיים אותיות, נגיע לאות מ'. וכשנספור עוד שבעים ושתיים, נגיע לאות י'. אם נהיה מספיק עקביים נגלה שבספירות של 72 אותיות אנו מקבלים את הפסוק 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך'. והדבר מפתיע. וזו אפילו לא טיפה אחת מן הים.
התגלית הזו תפסה את הלמדן הצעיר בכל נפשו, רוחו ונשמתו. כבר ביום הראשון של חול המועד סוכות, לאחר שהכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו, ויקרא שמו יוסף יעקב, עמד הרב וייסמנדל ודרש בסעודת המצווה ארבע שעות רצופות. לאחר פלפול ארוך פתח אבי הבן בדברי אגדה, וחשף את דרכו החדשה בלימוד התורה: גילוי צופן רמזי התורה בשיטה של דילוג אותיות במרחקים שווים.
הוא אף הביא דוגמאות מופלאות לכך, והציבור שמע את הדברים בהשתוקקות ובהתפעלות עצומה. אחד מתלמידיו מתאר במכתב את הרושם העצום שהדבר עשה על השומעים: "בעת הברית הייתי גם אני שם, און איז דער איינדרוק אומ-פארגעסליך (-הרושם בלתי נשכח) מען האט ממש געזען אותיות פורחות באוויר (-ראינו בחוש אותיות פורחות באוויר), וראו כולם עין בעין איך שהתורה הקדושה באותיות של אש היא כתובה".
לאחר שסיים הרב וייסמנדל את דרשתו המפתיעה, קם חותנו, רבה של נייטרא, ואמר בהתרגשות עצומה: דעו לכם כי רבותינו הקדמונים כתבו שכדי לזכות לפתוח שער חדש בתורה הקדושה צריך האדם להיות קדוש וטהור לחלוטין. לא לחינם זכה חתני לפתוח את השער של צופני דילוג האותיות, המסורת הקדמונית שנעלמה מבני ישראל ברבות השנים, אלא לפי שהוא אכן ראוי ומתאים לעטרה זו.

לימים הגיעו הדברים לידיעתו של הגאון הסטייפלר. סיפרו לו על הרב וייסמנדל ועל התגלית המיוחדת שחשף. הסטייפלר התרגש עד דמעות ואמר: מה חבל הוא שלא זכיתי להכיר את הרב וייסמנדל! דעו לכם שאת הגילויים האלו אי אפשר לומר כי אם ברוח הקודש ששרתה עליו, וכפי ששנינו (אבות פ"ו מ"א) שהעוסק בתורה לשמה זוכה שמגלים לו רזי תורה.
עד לסוף ימיו היה הרב וייסמנדל מספר על הרגשה פלאית שחווה מעת לעת, כשאור גדול מאיר אל תוך עיניו בעוצמה רבה, בדומה לפרוז'קטור רב עוצמה המכוון לנגד פניו, והוא אינו מסוגל להכיל את שפע האורה היורד אליו. בשעות אלו מתחדשים לו הרעיונות שהוא מגלה בשיטת דילוגי האותיות.

מופת לחידוש העולם

מסורת של התחדשות. תמונה מיוחדת שבה נראה הגרמ"ד זצ"ל בשמחה בארה"ב

אבל הרב וייסמנדל לא חידש את השיטה. הוא החזיר עטרה ליושנה, בכך שגילה מחדש מסורת שנשתכחה מבני ישראל.
הוא עצמו נהג לומר שהאזכור הקדום ביותר לצופן דילוגי אותיות, מצוי כבר אצל רבנו בחיי ב"ר אשר, מפרש התורה הנודע שפעל לפני כשבע מאות שנה. הוא כותב במפורש את הצופן על המושג הקבלי "בהר"ד", שהוא גם הסימן לחשבון המולדות, ומגלה את היותו מרומז בפסוקים הראשונים של התורה באופן של דילוג אותיות: "ב-ראשית… ב-ה-ו… ויאמ-ר… ויב-ד-ל", כשבין כל אות ואות המרכיבות יחד את הצירוף "בהר"ד" יש מ"ב אותיות שמרמזות על השם הקדוש בן מ"ב האותיות.
ואלו הם דבריו המרטיטים של רבנו בחיי (בראשית א ב):
"ויש לך לדעת כי יש בידינו קבלה בפסוק זה של 'בראשית' שממנו יוצא שם בן מ"ב המיוחס למידת הדין… ואם תאיר עיני הלב תמצא בו המניין של 'בהר"ד' שזכרתי למעלה, והוא רשום בפרשה, ואותיותיו ארבעתם, בין כל אות ואות מ"ב אותיות! והמשכיל יבין יוכל להבחין כי אין זה דרך מקרה אבל הוא מופת גמור על חידוש העולם".
גם רבנו הרמ"ק, רבי משה קורדובירו, מגדולי מנחילי תורת הקבלה, שפעל לפני כחמש מאות שנים, מספר בפתח ספרו 'פרדס רימונים' על מושג זה של דילוגי אותיות: "ידיעת סודות תורתנו הקדושה היא על ידי הצירופים והגימטריאות… ודילוג אותיות!". אלא שהוא מסתייג וכותב: "ואין בנו כוח להשיגם לרוב היעלמם כי יתחלפו על פי דרכים אלו לאין סוף ולאין תכלית, ועל זה נאמר 'ארוכה מארץ מידה'".
יש גם המשערים שעל העניין הזה כיוונו חז"ל באומרם (קידושין ל א): "לפיכך נקראו ראשונים סופרים, שהיו סופרים כל האותיות שבתורה". אותם ראשונים, הקרויים 'סופרים', היו סופרים את כל האותיות שבתורה, מפני שהם היו דורשים נפלאות בשיטת דילוג האותיות.
אלא שלמעשה, הצופן האחד והיחיד של דילוג האותיות שיש בידינו כל השנים, הוא זה שהביא רבנו בחיי. מלבד זאת, כאמור, יש אזכור אחד נוסף על עצם המתכונת, אך אין לנו פרטים נוספים עליו. המסורת נשכחה ונעלמה מכלל ישראל.
עד שקם הרב וייסמנדל וגילה מחדש את סודו של מנגנון צופן זה בדוגמאות שונות שהעלה ברוחו הכבירה בפרד"ס התורה. חשוב להדגיש: הרב וייסמנדל לא עשה שימוש במנגנוני חישוב דיגיטליים או מכניים; לא עמדו לעזרתו מחשבים ותוכנות חישוב משוכללות. רוח ה' היא שדיברה בו למעלה מדרך הטבע.
כאמור, הוא עצמו נהג לומר שהדברים באים לו בהבלחות. "אני מרגיש שמשמיים מאירים לי אור עצום, כמו פרוז'קטור אל תוך העיניים. אני כל כך מסתנוור עד שאני פשוט רואה את צירוף המילים".
כדי להבין את עוצמת גילוייו של הרב וייסמנדל נסתפק כאן בדוגמה קטנה, אחת מני רבות וגדולות, שהובאה בספרו 'תורת חמד', והיא קשורה לתורה הקדושה, נותנה ומקבליה: השם הוי"ה ב"ה הוא בגימטרייה 26; 'ישראל' הוא בגימטרייה: 541; שניהם יחד: 567. כעת, אם נספור מהאות ת' שבמילה הראשונה של תורה עוד 567 אותיות. נגיע לאות ו; אם נמשיך ונספור עוד 567 אותיות, נגיע לאות ר; וכשנספור שוב 567 אותיות נגיע לאות ה – ארבע אותיות אלו מרכיבות את המילה "תורה", והרי לנו הרמז לדברי חז"ל הקובעים: "קודשא בריך הוא אורייתא וישראל חד הוא".

המתמטיקאי צוהל

אבי שיטת הדילוגים. הגרמ"ד בנאות דשא

באיגרת לאחיו כותב הרב וייסמנדל דברים נפלאים על אודות שיטה זו שעלה בידו לגלות: "השי"ת פתח לי ברחמיו שער חדש, וחידשתי דברים לפי עניות דעתי נכונים בדרך אשר ידעת, דברים אשר לפי עניות דעתי אלמלא דבקתי בתורה היו כדאיים להיאמר מפי גדולים ולהכיר אמיתת תורה מן השמיים".
נזרקה נבואה מפיו של הרב וייסמנדל, שכן עד ימינו משמשת שיטת הדילוגים ככלי הוכחה, מהראשונים במעלה, על אמיתות התורה שבעל פה. בסמינרים הנעשים לקירוב אחינו בני ישראל לאבינו שבשמיים מראים את נפלאות שיטת הדילוגים, והרואים משתוממים עד בלי די.
כך סיפר איש ההגות הגאון רבי עזריאל טאובר זצ"ל, תלמידו של הרב וייסמנדל, בספרו 'פרקי מחשבה – אתה בחרתנו': "לפני כעשרים וחמש שנה הייתה לי הזכות ללמד תורה ברוסיה הקומוניסטית. התחפשתי לגוי ופגשתי קבוצה של בעלי תשובה יהודים מרוסיה. הצלחתי אז בס"ד להכניס לרוסיה שתי מחברות על שיטת הדילוגים. נתתי שיעור כארבע שעות ללמד את מנהיגי הקבוצה הזאת כיצד להוכיח את אמיתות התורה באמצעותה כדי לקרב עוד יהודים ליהדות.
"אחד מראשי אותה קבוצה התרשם מהדברים וביקש ממני להעביר את הדברים לקבוצת מתמטיקאים אתאיסטים, לא מאמינים, כי הוא רצה לראות כיצד מתמטיקאים מיומנים יתרשמו מהחומר. הוא סידר פגישה באחד מבתי המתמטיקאים המבוגרים. עליתי לקומה עשרים וישבתי עם הקבוצה. הסברתי את שיטת הדילוגים בתורה.
"אחרי שלושת רבעי שעה בעל הבית קפץ מכיסאו. שם את ידו על ראשו ורץ לחלון. חשבתי שהוא רוצה לקפוץ מהחלון. המתמטיקאי פתח ואמר: האלוקים שלי! אתה הוכחת בלי שום ספק שיש אלוקים, שרק הוא יכול לכתוב כזה ספר!
"נתקפתי צמרמורת. לא האמנתי שאני, שלא למדתי מתמטיקה, יכול לשכנע מדען ותיק ולהפריך את כל האמונה שלו בפחות משעה עד שהוא בעצמו יודה בזה בפה מלא. מסתבר שחכמת צפונות התורה היא אור גדול ועצום והיא באמת אחת התופעות המופלאות של ימינו בחינת התגלות אור הגנוז שמתגלים גילויי תורה מהארת ימות המשיח".

הכול כלול בתורה!
דומה היה שעם פטירתו של הרב וייסמנדל שוב תשקע שיטה זו בתהום הנשייה אך לא כך. כיובל שנים לאחר הופעת ספרו של הרב וייסמנדל 'תורת חמד' הייתה עדנה לשיטתו כאשר חוקרים, שנעזרו בתוכנות מחשב משוכללות, הצליחו להעלות ממצאים מרתקים במיוחד באמצעות שיטת הדילוגים. החוקרים הצליחו להראות כי צופן הדילוגים בתורה יודע לספר על מאורעות רבים עתידיים שהתרחשו ולציין עליהם פרטים מדויקים.
למעשה יש בכך הד ברור לקביעתו הברורה של אדוננו הגר"א מווילנה שכתב בפירושו לספרא דצניעותא (פרק ה): "והכלל, כי כל מה שהיה והווה ויהיה עד עולם – הכל כלול בתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל! ולא הכללים בלבד אלא אפילו פרטיו של כל מין ומין ושל כל אדם בפרט, וכל מה שאירע לו מיום היוולדו עד סופו וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי פרטיו". הנה כי כן נמצאה הדרך שבה ניתן לראות כי ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא!

למי כואב?

החותן. ראש הישיבה מנייטרא זצ"ל

השאלה שכמובן צריכה להישאל: האם קיומו של טקסט נסתר, מהסוג שמתגלה על ידי שיטת הדילוגים, הוא ייחודי רק לתורה הקדושה או שמא ניתן למצוא זאת גם להבדיל בטקסטים של ספרי חול? לכאורה, אם נפעיל את תוכנות המחשב על כל טקסט שהוא בוודאי גם בו יימצאו גילויים שונים. אך האמת מפתיעה: כמות הגילויים שנמצאו בשיטת הדילוגים בספר התורה אין לה אח ורע באף ספר שנבדק. זוהי מציאות עובדתית המותירה בהלם את המתבוננים בה.
היו כאלו שניסו להטיל דופי ולמצוא בעיות שונות ופירכות הזויות על הגילוי העצום, אך גדולי ישראל היכו אותם על קודקודם. הנה לנו חלק מהדברים שכתב הגאון רבי שלמה וולבה זצ"ל על כך: "כידוע יש דרך למצוא בתורה הקדושה רמזים ועניינים שעומדים עליהם על ידי קריאה בדילוג אותיות… להפתעתי שמעתי עכשיו שקמו לשיטה זו מתנגדים עם כל מיני טענות החושדים גם את העוסקים היום בעניינים אלה בזיופים וכדומה. ופלא הוא כי הם לא נרתעו מטענתם אחרי שמרן הגאון ר' שלמה זלמן [אוירבך] זצללה"ה נתן הסכמתו הברורה לשיטת הדילוגים… לא ברורה לי כוונת המתנגדים האלה: האם כואב להם שבסמינרים לקירוב מעוניינים לחזור בתשובה מזכירים לפעמים דברים נפלאים המתגלים בשיטת הדילוגים ועושים רושם חזק על השומעים, האם זה כואב למתנגדים אלה?"
אל מכתב זה הצטרפו עוד רבים מגאוני דורנו בהם רבי מתתיהו חיים סלומון, רבי שמואל קמינצקי, ועוד. הצד השווה בדבריהם הוא הכרה מוחלטת בשיטת הדילוגים בתורה והצהרה שהיא נאמנה וצודקת.

להרחבה נוספת: 'איש חמודות – תולדות רבנו חיים מיכאל דוב וייסמנדאל', חשוון תשס"ח; 'פרדס חמ"ד' חידושי תורה ודרכי חיים, תש"ע