זהו ‘זמן אלול' ראשון שישיבת ‘כסא רחמים' פותחת בלא דמותו של האב המייסד – מרן הגאון רבי מאיר מאזוז זצ"ל | אבל המורשת רק הולכת ומתחזקת, בנשיאות אחיו וממשיך דרכו מרן הגאון רבי צמח מאזוז שליט"א, המנווט דרך ייחודית ומרתקת שלא מסתפקת בהצמחת למדנים, אלא מתעכבת על הכשרתם המעשית להנהגת קהילות וכתיבת תשובות הלכתיות | שליחי ‘משפחה' זכו להיכנס אל החדר המפורסם לשיחה מרוממת רוויית זיכרונות עבר ותובנות לעתיד | יושב על כסא רחמים
הכאב של עולם התורה מבשר על צמיחה גדולה שעומדת לבוא
בשפה המקומית, המקום הזה נקרא 'לשכה'.
"אחי וראש". עם אחיו הגדול, מרן הגר"מ מאזוז זצ"ל
בפועל, הוא דומה יותר לבית עקד ספרים.
אין כאן קירות, גם לא חלונות, רק ספריות–ספריות ומדפים מתפקעים. כל הכרכים מהוהים, עתיקים מאוד – חלק מהם מתוארכים מלפני 400 שנה ויותר – ויש גם יש לא מעט ספרים של חכמי הדור האחרון ששלחו לכאן את חיבוריהם עם הקדשות עמוסות גילויי כבוד והערצה.
בראש השולחן ניצב דומם כיסא מפואר, ריק.
אף על פי שכבר חלפו כמה חודשים, איש עוד לא מעז לשבת עליו. כותלי בית המדרש זועקים יתמות. כאן ישב מרן הגאון רבי מאיר מאזוז זצ"ל, כאן הוא שקד על האותיות הקטנות ימים ולילות, מכאן יצאה אורה והוראה לכל רחבי תבל.
עכשיו נותרה רק הרוח. נר נשמה מרצד על השולחן, מפזר שביבי יתמות דוממים. הכל עומד כאן כמו אז, ערמת ספרים ששלחו מחברים שרצו לקבל ‘הסכמה'. גם הספרים האחרונים שבהם למד ראש הישיבה זצ"ל בחדר הזה, עדיין מונחים על השולחן, כמו מצפים לפה המתגבר שיעלעל בהם עוד פעם אחת אחרונה ואולי יוסיף אגב אורחא גם הערה גאונית על הגיליון.
רחש קל נשמע מכיוון הפרוזדור. אנחנו קמים במורא. בפתח נראית דמות דיוקנו של ה'ממשיך', האח ה'צעיר' – הגאון הגדול רבי צמח מאזוז, מי שמנווט כיום את הישיבה ומוסדותיה ביד רמה. בחור מבקש השם משתרך אחריו, כנראה לקבל עצה והכוונה, ולאחר כמה דקות מגיע תורנו.
הדבר הראשון שלוכד את תשומת הלב הוא העיניים היוקדות. על פי השמועה שמסתובבת בישיבה, מספיק רק מבט אחד מהעיניים הללו, כדי לחולל שינוי בנפשו של בחור. עכשיו האישונים הטהורים סוקרים אותנו לרגעים ספורים.
אי אפשר להתעלם מלא מעט קווים של דמיון בין ראש הישיבה שליט"א לבין אחיו הגדול. מעל הכל זו הענווה. אף על פי שדורות של תלמידי חכמים וגאונים התחנכו על ברכיו, הענווה והפשטות ניכרות היטב. “תשבו", הוא מכבד ולא מתיישב עד שלא נקדים לעשות זאת, מדין הכנסת אורחים.
את השיחה הזו אנו זוכים לקיים לקראת פתיחת ‘זמן אלול' הבא עלינו לטובה. בישיבת ‘כסא רחמים' זהו זמן אלול הראשון שבו אורו של ראש הישיבה זצ"ל כבר לא יזרח. אבל לא זה העניין, כי אם עניינו של עולם התורה בכלליות.
עת צרה היא. בני הישיבות מתוארים בכל תוארי הגנאי המפוקפקים ביותר. רבים מהם מוגדרים על ידי החוק כ'עריקים' והמשמעות ברורה. התכנסנו כדי לזכות לשמוע מבט של תורה, לשמוע מה חושב אחד מוותיקי ראשי הישיבה בדור, יהודי שכבר ראה תקופה אחת או שתיים של מצוקה וראה גם בנחמה.
העיניים החודרות נעצמות לרגע, כמו מחפשות את המילים הנכונות, ואז נשמעת ההדרכה בקול מתון ונעים:
“חז"ל לימדו אותנו שבעקבתא דמשיחא יהיו הרבה קשיים. מה שיש עכשיו על בחורי הישיבות, כל זה חלק מעקבתא דמשיחא. עלינו לא לפחד מההתמודדות הזו. זה ידרוש מאתנו כוחות ומאמץ, אבל התורה חיה וקיימת לעד ולעולמי עולמים".
הרב מדמה את זה לחבלי לידה. “יש כאבים גדולים, אבל האמא לא נבהלת – היא יודעת שתכף ממש תזכה לילד. גם הקשיים שיש לנו עכשיו אומרים משהו, הם מבשרים שהמשיח בדרך.
“איך מסתיימת ההפטרה שקראנו לפני תשעה באב? ‘ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה'. הקב"ה מבטיח לנו שכך יהיה באחרית הימים. היום יש בג"ץ, כל מיני שמות בעלים, אבל כאשר נזכה לגאולה הקב"ה יחזיר לנו ‘שופטייך כבראשונה' – צדיקים, ‘ויועצייך כבתחילה' – כאלה טובים, לא כמו היועצת המשפטית שיש עכשיו…
“נכנסתי היום בצהריים, בין הסדרים, לבית המדרש, ובן פורת יוסף – בית המדרש היה מלא בבחורים שיושבים ולומדים, לא משנה אם זה סוף זמן או תחילת זמן. אם היועצת המשפטית הייתה באה לכאן ורואה את זה – עיניה היו יוצאות. ‘מה, בשעה של הפסקה ככה יושבים הבחורים ולומדים?!'
“אבל היא לא יודעת. היא, אנחנו וכל עם ישראל – חיים וקיימים בזכות התורה ולומדיה".
"אלו רק חבלי לידה". התלמידים-הבנים
רב נולד
היכל הישיבה, יום חמישי, שעות אחר הצהריים.
הפעם גם אנחנו נכנסים אל היכל הישיבה הגדולה. מאות צורבים צעירים עוסקים עכשיו בכתיבת תשובות בהלכה. ערמות של שו"תים גודשות את הספסלים ובכל פינה אפשר להריח ריתחא דאורייתא ולמצוא גם כמה עטים שבורים.
אבל בהיכל הישיבה לצעירים קורה משהו אחר. על הסטנדרים מונחים בשעה זו במקום הגמרות הקבועות ספרים גדולים של ‘תיקון קוראים'. מתברר כי כל בחור בישיבה–קטנה נבחן על הפרשה בטעמיה ודקדוקיה על ידי הר"מ שלו.
הרעיון שעומד מאחורי הדברים, כך אנחנו מבינים, הוא הרצון להכין את בחורי הישיבה לשמש ביום מן הימים לא רק ראשי ישיבות ומרביצי תורה, כי אם גם פוסקי הלכה ורבני קהילות. רב קהילה רצוי שידע גם לקרוא בתורה ויכיר את טעמיה על פה. ההכשרה היא לא רק תאורטית, אלא בפועל ממש.
את התוצאות רואים בשטח: רבים מבוגרי ‘כסא רחמים' משמשים חצי יום ראשי כוללים ור"מים, ובשעות הערב הם רבני קהילות ל'עמך'.
הם לא רק תלמידי חכמים שלומדים ש"ס בעיון, אלא מתמחים להשיב על כל שאלה הלכתית שתונח בפניהם על ידי צאן מרעיתם ומורגלים היטב גם בשאר תפקידים המוטלים על רב קהילה בישראל.
מי שעמד במשך יובל שנים מאחורי המהפכה הזו לצד מרן הגר"מ זצ"ל, הוא הגאון הגדול רבי צמח מאזוז שיבדלחט"א, האח ה'צעיר' ומי שמנווט כעת את הישיבה ומוסדותיה.
במשך השנים היה הסדר כזה: רבי מאיר היה המנחה ורבי צמח המבצע. רבי צמח גם הכיר את הבחורים באופן אישי יותר, לרבות הצעירים שבהם, ורבי מאיר היה תמיד הסמכות העליונה שהבחורים זוכים להכיר רק בישיבה–גדולה.
עכשיו הגר"צ הוא גם המנחה וגם המבצע וניכר שהתפקיד החדש קשה עליו. לא כמליצה, גם לא בגלל מהות התפקיד, אלא בעיקר בשל הגעגועים העזים שהוא חש לאחיו הגדול זצ"ל. וגם היום, כמו בחיי חיותו, הוא עדיין מקפיד לקרוא לאח הבכור בהערצה גלויה: “מר אחי, מרן ראש הישיבה".
הפרש הגילים ביניהם עומד על פחות משנתיים, אבל בקשר האחים הזה יש משהו מיוחד.
"הדרך להצליח היא פשוט ללמוד". בשיחה לכותבי השורות, מהצד בנו הג"ר מצליח
“כאשר ביקרתי את מרן ראש הישיבה לפני פסח בבית החולים", מספר ראש הישיבה בהתרגשות, “זה היה אחרי ששאבו מהריאות שלו שני ליטר מים. המצב כבר לא היה פשוט, ואמרתי לו: ‘אל תדאג, אני זוכר שכאשר הייתי ילד גם לי היה מים בריאות. עשו זריקה ושאבו את המים ואחרי תקופה החלמתי והבראתי'.
“לאחר שסיפרתי לו את זה, מר אחי אמר שהוא אכן זוכר את זה, ציין את היום והתאריך המדויק שזה קרה – י"ב בניסן תש"כ – וגם סיפר שבאותו יום חידש שני חידושים לרפואתי. מי זוכר מה למד וחידש כשהיה בחור צעיר ומי זוכר דברים כאלה אחרי כל כך הרבה שנים? היה לו זיכרון מבהיל".
בדיקה קצרה מראה שזה היה יום לפני יום ההולדת החמישה עשר של רבי מאיר זצ"ל, לפני שישים וחמש שנה. בלתי נתפס.
לנצח את הגמגום
“רוב ככל הספרים שנמצאים כאן הובאו מהספרייה הגדולה שהייתה לנו בבית בתוניס", מחווה הרב באצבעו על הספרים שמלפניו ומאחריו. “זו הייתה אחת הספריות הכי גדולות באזור, אף על פי שבאותם ימים, במקום שלנו היה קשה מאוד להשיג ספרים.
“אלא שהיו תלמידי חכמים שהלכו לעולמם ובניהם לא תמיד זכו להיות כמותם. כדי שהספרים לא יתבלו הם הביאו אותם אלינו, שם הניחו שבוודאי יהיה להם שימוש"…
בית משפחת מאזוז בעיר הבירה תוניס היה מעין אי רוחני בתוך ים גועש של השכלה צרפתית ורוחות זרות. זה היה מרחב מחיה שבו מדברים תורה ורק תורה, והתחביב הגדול לשעות הפנאי הוא ללמוד את פירושי הקדמונים לתנ"ך. לאב הגדול, הגאון רבי מצליח, היו דרישות גבוהות, החינוך היה מוקפד בדרך ישראל סבא, והוא לא ויתר על קוצו של יו"ד.
קשה להבין איך אפשר להצמיח בנים גדולי תורה באקלים ששרר אז ברחובות תוניס, אבל הגר"צ מסביר: “אבא החדיר בנו המון גאווה וביטחון עצמי. גם בימים שהלימודים הסתיימו מוקדם מאוד וכולם היו יוצאים לטייל ברחבי המדינה, אנחנו היינו רואים את כולם הולכים אבל נשארנו בבית ללמוד, כל אחד בערמת הספרים שלו. ישבנו ולמדנו כשאנחנו יודעים שאין עוד בית בכל העיר שבו יושבים בשעה הזו ולומדים תורה".
הרב והאחים היו נערים צעירים אז – הייתה לכם קצת קנאה בעובדה שכולם יוצאים לחופש?
“ידענו שאנחנו נמצאים במקום הנכון, אף על פי שהאווירה מסביב הייתה שונה לחלוטין ממה שהיה אצלנו בבית. ברחוב החשיבו דווקא אנשים משכילים שלומדים חוכמות זרות, לא את מי שלמד תורה ורק תורה. אבל אבא גרם לנו להרגיש תמיד שדווקא אנחנו, אלה שנחשבים שונים גם בנוף של הקהילה היהודית, הולכים בדרך הנכונה".
העובדה שהמצב הרוחני לא היה מן המשופרים, חייבה את האב רבי מצליח, לקום ולעשות מעשה. הוא החליט על הקמת ישיבה בשם ‘כסא רחמים' שתחזיר עטרה ליושנה.
“אבא התלבט תקופה ארוכה אם להשקיע בכתיבת הספרים העמוקים שלו – סדרת ‘שאלות ותשובות איש מצליח' – או בהקמת הישיבה. לבסוף הוא אמר: ‘אם לא יהיו כאן בעלי תורה, מי ילמד בספרים שאכתוב?' וכך קמה הישיבה".
כשהוקמה הישיבה בתוניס בחודש כסלו תשכ"ג (סוף 1962), עמד הגר"צ לצד אביו באמירת שיעורים לתלמידים. האח הגדול מרן הגר"מ, שימש אז ראש ישיבת ‘אהלי יוסף יצחק' בתוניס – ישיבה שעזב אביו רק זמן קצר קודם לכן עקב חילוקי דעות עם השליח החב"די רבי ניסן פינסון זצ"ל.
ומאז גיל 16 (!) משמש הגר"צ בתפקיד ר"מ, עד עצם היום הזה לאוי"ט. בישיבה הוא סמל של בהירות, ושיעוריו בולטים באופן המיוחד שבו הוא מפשט עבור הצורבים הצעירים את עומק דברי הגמרא והמפרשים.
אגב, בהיותו ילד סבל רבי צמח מגמגום כבד. רבי מצליח צפה לו גדולות והבין שהוא מוכרח לטפל בבעיה הזו כדי שגם בנו יוכל להרביץ תורה ברבים. האב יעץ לו לדבר לאט, לחתוך את האותיות ולומר אותן במתינות וכך חלף הגמגום.
הגר"צ נותן את העצה הזו לבחורים שמתקשים בדיבור, ממליץ להם לדבר לאט ומבטיח שיראו שיפור. כשהם שואלים מה המקור לתרופת הפלא, מספר הרב את הסיפור שלו וממחיש בפועל כמה היא עוזרת.
חיים בזכות התורה. היכל ישיבת 'כיסא רחמים'
מג'לאבייה לקנייטש
כאמור, הדבר הכי בולט לאורך כל השיחה הוא הענווה והפשטות, ללא שום גינוני מלכות.
בדומה לאח הגדול, גם רבי צמח מתהלך בלבוש אברכי סטנדרטי – כובע קנייטש וחליפה קצרה רגילה לכל דבר. זה אולי נראה פשוט מדי למי שזכה להקים עולה של תורה והעמיד אלפי תלמידים, אבל במקום הזה נהוג להתעלם מרשמים חיצוניים ולהביט בעיקר אל הפנימיות, אל המהות. והמהות יפה כמו שהיא, גם בלי עטיפות.
“בתוניס היו לובשים ג'לאבייה", מספר הגר"צ, “והרבנים והדיינים היו חובשים כובע אדום מיוחד ששוליו בצבע שחור זכר לחורבן. כך לבש גם אבי מורי זצ"ל. בהמשך אחיי ואני עברנו ללבוש כובע וחליפה, אם כי אלו לא היו דומים ממש למה שנהוג היום בעולם הישיבות".
אבל לא רק פריטי הלבוש השתנו בין הישיבה בתוניסיה לבין זו שבארץ ישראל. שיטת הלימוד המפורסמת נשמרה כצלמה וכדמותה, אך לסדר היום התווספו גם לימוד בבקיאות – דבר שלא היה מצוי בחוץ לארץ, שם הלימודים היו על טהרת העיון.
“בחו"ל לא היה מושג ללמוד מסכת בבקיאות", אומר רבי צמח, “וודאי שלא להיבחן עליה. כולם היו לומדים בעיון כל היום ולא היה סוג לימוד אחר. כיום אנחנו רגילים שבסדר א' לומדים עיון ובערב לומדים בקיאות, אבל בתוניס היו לומדים עיון לאורך כל היום. לומדים מאוד לאט, אבל גם מאוד עמוק. כך גם נהגו בשאר ארצות המזרח. לכן, ברוב הדורות חכמי ספרד התפרסמו דווקא בעיון שלהם ופחות בבקיאות, אם כי הם קיימו בעצמם ‘תאחז בזה וגם מזה אל תנח ידך'".
כאשר לומדים בשיטה כזו אפשר לזכור את מה שלומדים? כי לכאורה אין הרבה זמן לחזרות.
“כשאתה לומד בעיון כל מילה אין צורך בחזרות", מסביר הרב.
“שיטת העיון הספרדי בעצם דורשת ממך להעמיק בכל אות ובכל תג ולהבין גם את מה שכתוב בין השורות – למה מהרש"א השתמש במילה זו ולא באחרת. מר אחי פירט את כל זה בספרו ‘דרכי העיון'. ממילא, כשאתה לומד בצורה כזו, אתה חייב לחזור על הדברים בראש בכל פעם, ולכן מטבע הדברים הלימוד בעיון נחקק בראש".
אז איך, בעצם, הגיע לימוד הבקיאות ל'כסא רחמים'?
“כשהגענו לארץ ראינו שבישיבות קיימת חלוקה: יש לימוד בעיון ויש לימוד בבקיאות והחלטנו ‘לייבא' את זה אלינו. דוד המלך אמר (תהלים קיט, צט) ‘מכל מלמדי השכלתי', וכשראינו דבר טוב במקומות אחרים, אמרנו שניישם את זה גם כאן בישיבה.
“ככה נהגנו בעוד עניינים", מציין הרב. “בעדות המזרח, לדוגמה, אין מנהג לקרוא מגילת קהלת בחג סוכות. בשונה מהמגילות האחרות אשר לכל אחת מהן יש מועד שבו קוראים אותה, אצלנו לא קראו קהלת. כאשר ראינו את מנהג האשכנזים לקרוא את זה בחג סוכות, מרן ראש הישיבה זצ"ל הורה להציב אותה במחזור ‘איש מצליח'. לכן היא מודפסת אצלנו עם ביאור מיוחד שעשה המשגיח בישיבה גדולה, הגאון רבי מיכאל סיגרון.
“אותו דבר בעניין הכוללים: בארצות המזרח, לא היה קיים המושג ‘כולל'. היו תלמידי חכמים מסוימים שקיבלו מימון מהקהל והיו לומדים כל היום בבית הכנסת, אבל רוב ככל הבחורים היו פונים לעבוד בגיל שמונה עשרה–תשע עשרה. כך היה נהוג. אבל לנו כיום יש גם כוללים ברוך השם, כי כשרואים דבר טוב אצל אחרים אסור לפסול אותו רק כי הוא מגיע מאחרים. אדרבה, דברים טובים תיקח מכל אחד".
בקיאות שנבעה מחיפוש
ובחזרה לעניין הבקיאות.
“היו תלמידי חכמים שהתנגדו נחרצות ללימוד ללא עומק. הם סברו שלימוד בבקיאות לא נחשב, היות שלומדים את הדברים כחותה על הגחלים, ולכן מוטב להשקיע רק בעיון, אף על פי שזה אורך הרבה יותר זמן. בסוף ככה צריך ללמוד וכך קיבלנו את התורה מסיני.
“גם אבי מורי לא למד בבקיאות", מציין הרב, “רק עיון. לכן יש מתפלאים על הבקיאות שיש לו בשו"ת ‘איש מצליח'. אבל זו בקיאות שנבעה מחיפוש בכל ספר שהזדמן לידו, לצד העובדה שהוא באמת היה זכרן גדול ברמה יוצאת דופן".
אבל כאמור ב'כסא רחמים' שבארץ גם לימודי הבקיאות מקבלים מקום של כבוד.
“הכנסנו בישיבה מבחני בקיאות חודשיים – כל חודש עשרים דף גמרא, עם תוס' ורא"ש רשות. כמו כן, אנחנו מעודדים בחורים להיבחן על מסכתות בעל פה על ידי ר"מים שיש להם בקיאות מיוחדת בש"ס במסגרת המכון שהקמנו על שם הגאון רבי משה לוי זצ"ל בשם ‘זכרו תורת משה עבדי'".
כאשר הגר"צ מזכיר את שם תלמידו שנקטף בדמי ימיו, עיניו מצטעפות. זו לא הפעם הראשונה שהוא מדבר עליו, אבל כנראה קשר בין תלמיד לרבו לא נפרם גם אחרי יותר מעשרים שנה.
“רבי משה לוי היה תלמיד מובהק של מרן ראש הישיבה זצ"ל והוא הספיק לעשות הרבה וכתב כמה וכמה ספרים יסודיים בהלכה באופן עמוק ובהיר מאוד. מרן ראש הישיבה מאוד העריך את הבקיאות שלו והוא קנה חלקת קבורה לידו".
הגר"צ משתנק לרגע, מוחה דמעה וממשיך: “שנה–שנתיים לפני פטירתו של רבי משה, הוא סיפר לנו שלקח שנה אחת ובה למד בכל יום שבעה דפים, לצד הלימוד בעיון שממנו לא הרפה. אחרי אותה שנה שבה סיים הש"ס במתכונת כזו הוא עבר ללמוד בקיאות רק פעם בשבוע – כי בשאר הימים השקיע בכתיבת ספריו בהלכה ובעיון – ולמד בכל שבת עשרים ואחד דפים.
“באופן הזה היה מסיים את הש"ס מידי שנתיים, ולזכרו הקמנו את המכון הזה שברוך השם מצליח מאוד".
כמו כדי להראות במה מדובר, נשמעת דפיקה על הדלת ובפתח עומד בחור צעיר. לפי המראה, פלומת זקן דלילה כל כך, טרם חצה את גיל שמונה עשרה. הוא מבקש מהרב ‘פתקה' למסכת סנהדרין.
הגר"צ מסביר לנו מה זו ה'פתקה': “כל בחור שניגש להיבחן מקבל ‘פתקה' שבה נכתב שם המסכת, מספר החזרות שעשה עליה וכן שם הבוחן שיבחן אותו. זה בעצם האישור הרשמי לגשת למבחן. המטרה בסוף היא לא המבחן, כמובן, אלא שהבחור יזכור וידע את כל הש"ס".
מהי השיטה הטובה לזיכרון?
להמשיך את המסורת. עם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל
“יש הרבה סגולות ושיטות שמועילות לזיכרון, אבל העיקר הוא החזרה. וכמו המליצה הידועה: ‘הדור הדור ואל תצטרך לבלזור'. היו חכמים גדולים ומפורסמים שהשתמשו בצמח הזה, אבל מה שבאמת עוזר לקבוע את הדברים בראש הוא השינון והחזרה.
“מרן ראש הישיבה היה מביא סימנים מפעם לפעם איך לזכור דפים ומקורות. לדוגמה: דף ל"ג במסכת שבת מדבר על מעשה רבי שמעון בר יוחאי וקשור לל"ג לעומר. כמו כן, הייתה לו שיטה לחזק את הזיכרון: אם עצרת באמצע סוגיה יום קודם לכן, אל תחזור לתחילתה, אלא תמשיך מהמקום שבו הפסקת. אבל כל העצות הללו, צריך להדגיש, הן רק כתוספת לחזרה. ההבדל בין מי שמצליח בלימודו לבין מי שלא, תלוי מאוד בשינון".
כשאנחנו מציינים כי מרן הגר"מ זצ"ל היה בעצמו זכרן גדול, רבי צמח מציין: “ודאי שהיה לו גם כישרון שהרבה ממנו הגיע מאבי מורי זצ"ל, אבל התמדה היא–היא סוד ההצלחה. הוא היה מתמיד גדול והתאמץ כל ימיו לא לבזבז רגע אחד לבטלה. פעם הוא אמר משפט כמו ‘מגיל שש לא הפסקתי להפעיל את המוח לרגע'. זה לא דבר של מה בכך".
הרב מוסיף ומספר: “בישיבת ‘כסא רחמים' בתוניס הייתה תפילת ערבית בשעה שבע, ובכל יום היה מר אחי מגיע לישיבה בשעה 18:57. בחורים בישיבה אמרו לי שזה לא היה מקרי, אלא הוא הקפיד להגיע בדיוק בדקה הזו בכל יום. למה? כדי להרוויח כמה דקות לעיין בספרים המיוחדים שמצויים בספריית הישיבה. בשביל שלוש דקות הוא היה מקדים. זה הערך של זמן".
הסדנה לכותב השו"ת
הייחודיות של ‘כסא רחמים' בולטת גם בלימוד ההלכה. בשונה מרוב הישיבות שבהן נהוג להקדיש מדי יום חצי שעה ללימוד ‘משנה ברורה', כאן זה אחרת.
הגר"צ: “בכל יום מקדישים כשעה וחצי ללימוד הלכה, ובכל שבוע יש הספק קבוע של מספר דפים ב'טור–בית יוסף', לצד הסעיפים המקבילים ב'שולחן ערוך' וב'משנה ברורה'. ביום שישי נערך מבחן על החומר – אבל לא מבחן של מותר או אסור, אלא שאלות מעשיות שמתרחשות במציאות".
מי שעורך את המבחנים הללו הוא בנו של רבי צמח וראש בית ההוראה בישיבה, הגאון רבי מצליח חי מאזוז. השאלות, כאמור, לקוחות מעולם המעשה וחלק הן בעצם שאלות שהגיעו בפועל לבית ההוראה.
ראש הישיבה מראה לנו שאלה לדוגמה מתוך אחד המבחנים האחרונים: “בבית החולים ‘שיבא' יש ימים קבועים לניתוחים קיסריים ומנהל בית החולים רצה לעשות ניתוח קיסרי ביום חמישי. רב בית החולים הרב יצחק אביטן התנגד לכך והורה שהניתוח ייעשה ביום רביעי. מה עומד מאחורי הוראתו של הרב אביטן?"
התשובה דורשת ידע משמעותי ב'בית יוסף' וב'משנה ברורה', אבל גם הבנה מסוימת בשמות משפחה. כי בשאלה הזו, מסבירים לנו, לא סתם הודגש כי רב בית החולים הוא ממשפחת ‘אביטן' ולא זינגבוים. מתברר כי דווקא לדעת מרן ה'שולחן ערוך' יש בכך בעיה, משום שמילת תינוק שנולד בניתוח קיסרי לא דוחה שבת, וגם מילה דחויה, באופן כללי, לא עורכים ביום חמישי, מחשש שיבואו בהמשך לחלל שבת בשל כך.
נפעמנו.
הבחורים מצליחים לענות על שאלות כאלו?
“רוב ככל הבחורים עומדים במבחנים הללו בהצלחה רבה", אומר ראש הישיבה בסיפוק. “מובן שלבחורים צעירים יותר, שעוד לא התרגלו בכך, קשה יותר לעשות את המעבר למבחן מהסוג הזה, אבל אחרי שמתרגלים זה קל הרבה יותר. העיקר שזה מרגיל את הבחורים ללמוד איך פוסקים במקרים שונים ומה לענות במקרה ששואלים אותם הלכה למעשה.
“המטרה שלנו היא שהבחורים יצאו מכאן כשהם יודעים איך לפסוק הלכה. מרן ראש הישיבה זצ"ל היה מדבר על כך הרבה וגם מרן הרב עובדיה היה בשיטה הזו, כידוע. לכן אנחנו משקיעים הרבה גם בהדרכה לכתיבת שאלות ותשובות. זו מלאכה קשה ומאוד מחייבת, אבל חשוב מאוד להרגיל דווקא את הצעירים בדבר הזה, משום שכתיבה היא דבר שאפשר להתרגל אליו ולהתמקצע בו דווקא כשמתחילים לכתוב מוקדם".
מדובר בתשובות עם מסקנה הלכה למעשה?
“מדובר בתשובות עם מסקנה הלכתית ויש רב פוסק שעובר עם הבחור על התשובה שהוא כתב ובודק אותה, כדי שהדברים יהיו מדויקים. בסוף גם הבחור גדל ולומד איך לכתוב, ועם הזמן הוא יכול לכתוב גם תשובות שהן ממש הלכה למעשה. זכינו ויצאו מאות רבות של ספרים בהלכה על ידי הבוגרים שלנו".
בישיבה מספרים כי התשובה הראשונה שכתב הגאון רבי צמח הייתה כאשר היה נער בן שתים עשרה. זו לא הייתה תשובה הלכה למעשה, כמובן, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהוא נכנס לתוך עולמם המופלא של בעלי ההוראה.
אלו היו תשובות על שאלות שהציג בפניו אביו הגאון רבי מצליח הי"ד. האב היה נותן לו את המקורות הראשונים לסוגיה, והבן היה צריך להמשיך משם לבד. בהמשך, כאשר בגר יותר, הוא היה צריך לכתוב את התשובה כולה בלי סיוע של האב.
גם כיום משיב רבי צמח על שאלות בהלכה שמגיעות אליו, אם כי בשל עול המוסדות המונח על כתפיו, מטבע הדברים, הוא ממעט לעשות כן ומעביר את השאלות לרבנים אחרים בישיבה.
הדרישות ב'כסא רחמים' גבוהות למדי. הרב סבור ששיטת הלימוד הזו טובה גם בימינו?
“בית המדרש מלא מפה לפה, אף על פי שאצלנו אנחנו ממליצים לבחורים להתחתן עד גיל עשרים. ויותר מזה, יש כאלה שלא מסתפקים בלימודי החובה, אלא מוסיפים מן הצד ונבחנים על דברים נוספים. אם כבר הייתם בבית המדרש, אתם יכולים להבין על מה אני מדבר. אז אם הבחורים לומדים ומצליחים, נראה שכן".
בדרך אחי הגדול. בשיחה ל'משפחה', מהצד נראה הכיסא המיותם
פשוט ללמוד
לסיום, מה העצה שראש הישיבה נותן לבחור שמתחיל השבוע את דרכו בעולם הישיבות ומבקש לגדול בתורה?
“אין סוד מסוים שהופך אדם לגדול בתורה, אבל אספר לכם משהו על מר אחי זצ"ל.
“כשהוא היה בגיל תשע–עשר הוא כבר נכנס לכיתה של בחורים גדולים ממנו בשנתיים–שלוש, כאלה שלמדו גמרא בעיון, וכל ערב היה נוהג להתכונן לקראת השיעור למחרת. באותו יום הוא ניסה להבין את התוספות הארוך במסכת בבא מציעא בדף נ עמוד א, אבל היה לו מאוד קשה.
“בשעה שמונה בערב חשב שהצליח להבין והוא בא עם הגמרא לאבא כדי לדעת אם הבין כשורה או לא. אבל אבא אמר לו שחסר קצת בהסבר, ואחי לקח את הגמרא ועיין שוב. אחרי שעה הוא חזר לאבא, אבל אבא אמר לו שעדיין לא הצליח להגיע להסבר הנכון. כך קרה גם שעה לאחר מכן, וגם באחת עשרה הוא עוד לא הצליח להבין את התוספות.
“השעה כבר הייתה מאוחרת ואבא הציע שהוא יסביר לו את התוספות כדי שיוכל ללכת לישון, אבל אחי התנגד נחרצות. הוא היה ילד קטן, אבל הוא ראה בכך כניעה. הוא שאל את אבא: ‘לך יש ראש ולי אין ראש?!' לבסוף, בשעה שתים–עשרה בלילה הצליח אחי להבין את התוספות הארוך על בוריו, קיבל נשיקה מאבא והלך לישון.
“למה אני מספר את זה?
“רבים חושבים שלמרן ראש הישיבה היה רק כישרון ובזכות זה הוא ידע כל כך הרבה תורה. האמת שזה נכון, היו לו הבנה חדה וזיכרון מיוחד במינו. ואין ספק, הוא היה משהו לא רגיל ואי אפשר להיות כמוהו. אבל מה שהפך אותו לאדם גדול הוא ההתמדה וההשקעה שלו בכל שלב בחיים.
“הגדולים שלנו נראים בעינינו כמלאכים, אבל גם להם היו לא מעט משברים וקשיים. בחור חושב שרק הוא צריך להתמודד עם היצר הרע, אך גם האנשים הכי גדולים מתמודדים עם יצר הרע, בדיוק כמו הבחור משיעור א' שזה עתה נכנס בשערי הישיבה. מר אחי עבר הרבה בחיים ובכל זאת ‘לא פסיק פומיה מגירסא'.
“הדרך להצליח היא פשוט ללמוד, ללמוד וללמוד".
