הוא התחיל את דרכו כנער שוטף כלים עם שיעור הכנסות גדול קצת יותר מההוצאות ובעצת אביו התחיל להשקיע. זה נגמר בירידת ערך ובבריחה מבוהלת בן לילה | כיום, כשמאחוריו תקופה בשב"כ, תמיר מנדובסקי הוא ה'גורו' הבלתי מעורער של המשקיעים החדשים וספרו 'השקעות לעצלנים' הפך לרב מכר | עכשיו הוא מתרצה לספר לקוראי 'משפחה' על הדרך הנכונה להשקעה בטוחה לטווח ארוך
צילום: אריאל אוחנה
תמיר מנדובסקי ממקד אליי מבט רב משמעות. הוא מדבר במילים פשוטות, בגובה העיניים, הכי רחוק מעולם המושגים המשעמם והטכני של עולם ההשקעות. ולפתע כל המושגים על 'השקעות ארוכות טווח', 'מדד', 'קרן סל' ו'תוחלת' – כבר לא נראים כל כך מאיימים.
קוראים לו 'המנטור של המשקיעים החדשים'. מנדובסקי יושב במשרדו השקט בתל אביב, ומנסה להסביר על הדרך הנכונה להסתכל על עולם ההשקעות. והדרך הנכונה כנראה היא קודם כל להיות שקולים, זהירים ומחושבים. פסיעה אחת החוצה ואתה טובל בימה הסוער של תל אביב הסואנת. אבל בפנים נעים ושקט והראש צלול.
אם יש משהו שמייד לוכד את העין, הרי הוא תעודות ההוקרה שקיבל מנדובסקי על פעילותו בשב"כ. תכף נדבר עליהן, על מה שעשה בארגון המודיעין וגם על הסיבה שגרמה לו לעזוב את השירות. אבל מלבד התעודות ניצבים מאחורי כיסאו גם הספרים שלימדו אותו את סוד ההשקעה הנכונה והנבונה. "אלה המורים שלי", הוא אומר בחיוך ומצביע על הכריכות המהוהות. "מורים פרטיים שזמינים בכל עת שרק תחפוץ".
האיש הזה היה די אלמוני עד לפני שנים אחדות. הוא אומנם כתב מותחן, אבל איש לא זכר את שמו. רק כשהשיק את הספר 'השקעות לעצלנים' והפך למנטור בתחום ההשקעות – פתאום נהיה אישיות מוכרת. בשונה ממפורסמים אחרים, שדאגו להגניב פה ושם בקשיש ליחצ"נים, אצל מנדובסקי זה עבד בדיוק כמו בקלישה: מפה לאוזן.
"את הספר הדפסתי בפעם הראשונה ב־300 עותקים", הוא מספר וצוחק. "חשבתי לחלק לחברים ולמכור למי שאצליח, אך לא הרבה יותר מזה. אני זוכר את עצמי נעמד במקומות ציבוריים כמו רחוב דיזנגוף, ופשוט מציע את הספר למכירה. היו כמה שאהבו וסיפרו עליו לחברים".
למפרע, הספר שהודפס בתחילה רק במאות עותקים בודדים, הפך עד מהרה למדריך שכל מתחיל שמתעניין בהשקעות רוצה לקרוא. כבר שנתיים שהספר מככב בראש רשימת רבי המכר, ובינתיים נמכר בכמעט 180,000 עותקים. ובכל זאת, הדבר הכי מדהים במפגש הוא דווקא גילו של מנדובסקי – 36 בסך הכל.
תחושת כישלון צורבת
אבל לפני שמדברים ביזנס, חייבים לחזור ללילה דרמטי וקודר בקיץ תשע"ד (2014).
באותו לילה חיכו שלושה תלמידי ישיבה צעירים לטרמפ בצומת אלון שבות. סמוך לשעה 22:15 חלפה לידם מכונית מסוג יונדאי i35, ונוסעיה, באדיבות מעושה, הציעו טרמפ. הרכב התקדם מערבה, אבל רגע לפני שחצה את הקו הירוק עשו החוטפים פרסה לחברון. הנער גיל-עד שאער הצליח לטלפן למשטרה וללחוש: "חטפו אותי" – אבל במוקד היו בטוחים שמדובר בעוד מעשה שובבות.
אופיר שאער, אביו של גיל-עד, התקשר במהלך הלילה שוב ושוב למוקדי הביטחון בניסיון לגרום להם לחפש את בנו. בשורה התחתונה, פעולות החיפושים החלו רק בערך בשעה שש בבוקר.
מנדובסקי שירת אז בשב"כ ואת התחושות הוא לא שוכח עד היום: "כולם התהלכו בהרגשת תסכול גדולה. כארגון היה לשב"כ קשה לעכל את זה. השב"כ, וזו לא גוזמה, יודע כמעט הכל ביו"ש, היות שמדובר במקום שהוא מאוד חדיר מבחינה מודיעינית. הייתה ידיעה על כל חשוד באזור הזה, על כל מה שקורה שם. אז איך, למען השם, הצליחו לחטוף לנו שלושה נערים?"
האירוע ששינה הכל. הורי שלושת החטופים הי"ד
בסוף זה לא היה פשוט. החיפושים ארכו 18 יום.
"נכון. כולם חשבו שתוך יום-יומיים נגמור את הסיפור והכל יהיה מאחורינו. כשחלפה יממה אחת ועוד אחת והנערים עדיין לא נמצאו – זה היה פשוט בלתי נתפס. הרי להחביא אדם חי זה קשה, אז איך הם הצליחו להחביא שלושה?"
מנדובסקי ממשיך: "זה הגיע למצב שבו לקחו שורה של טירונים מבא"ח צנחנים וביקשו מהם: 'קחו שטח ופשוט תתחילו לסרוק כל אבן באדמה'. פתאום אתה מוצא את עצמך עם רכז בארגון באיזה בית מוזנח בכפר פלסטיני, בודק אם הנעדרים נמצאים שם".
כעבור 18 ימים רוויי מתח ודאגה, נמצאו שלושת הנערים – גלעד שאער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח הי"ד בשדה חקלאי, מוסווים בגל של אבנים ושיחים קוצניים, סמוך לכפר ח'רבת ארנב. הם כבר לא היו בחיים, לגודל הצער.
יומיים לאחר מכן, בשעה שחזר בבוקר ממעצר לילי באזור יו"ש, קיבל תמיר מנדובסקי הודעה על אירוע חטיפה לא ברור. "אומרים לי שיש מודיעין עמום על משהו שקרה ביער רמות", הוא משחזר. "אני מגיע לשם עם רכז של הארגון ושם אנחנו מוצאים את מוחמד אבו ח'דיר, נער פלסטיני שנרצח באכזריות".
ואיפה אתה בתוך האירוע המטלטל הזה?
"באותם רגעים אתה לא חושב על עצמך. כמו סוס במלחמה אתה פועל באוטומט. אבל למפרע, היו אלו שלושה שבועות שכל הרוע בעולם התנקז לתוכם. כנער צעיר חשבתי שילדים ונערים הם מחוץ לשדה הקרב, אבל מה שראינו והרגשנו באותם ימים הפך את הכל. אתה מביט מקרוב-קרוב בשיא הרוע האנושי ופשוט מזדעזע".
איך זה השפיע עליך?
"זה הביא אותי לצלול אל תוך עצמי, לבדוק מה קורה עם הנפש שלי. פתאום גיליתי שאני מתקשה לגלות אמפתיה לסביבה הקרובה שלי, לשמוע מה קורה איתם. מרוב מחשבות על מה שראיתי בימים האלה ומה שעברתי פנימה, הפכתי פשוט לאיש אחר. כי אתה אומר לעצמך: 'למה שאני אקשיב לחבר שקיבל דו"ח? האם הוא יודע מה אני עברתי?!'"
נער שוטף כלים
מנדובסקי הבין שהנפש רוצה עצירה וביקש מהממונים עליו הפסקה. "הארגון הבין מה קרה איתי ודחף אותי לטיפול. אני לא הייתי הולך אליו לבד, בטח בימים שבהם המודעוּת לטיפולים ולמשמעות שלהם הייתה קטנה למדי. אבל אחרי שנה הבנתי שאני לא רוצה להמשיך עוד בשירות".
מנדובסקי הפסיק את השירות הפעיל, אבל המשיך להתנדב באחת מיחידות הארגון עד לפני שלוש שנים.
אתה מתגעגע לשם?
"בתחילה היה לי געגוע מסוים לאווירה ההיא, אבל כיום, כשאני מצליח לשנות חיים של עשרות אלפי אנשים לטובה – נדמה לי שתחושת השליחות קיימת במה שאני עושה כיום. מאז שהוצאתי את הספר, אין יום שאני לא מקבל הודעות של אנשים שמספרים לי שהדברים שקראו הועילו להם. הם יודעים שזה לא התעשרות בצ'יק, אבל הם מבינים שהוא חשוב, ושלצעד המסוים הזה – פתיחת תיק השקעות – משמעות אדירה להמשך החיים".
לפני שמנדובסקי מתחיל להסביר לנו איך עושים את זה נכון, הוא מספר על ההשקעה הראשונה שלו: "כשהייתי בן 16 התקבלתי למשרה הראשונה בחיי: שוטף כלים במסעדה בבאר שבע. שכר המינימום באותה עת היה 18 שקלים וזה הסכום שקיבלתי על העבודה הממושכת בשעות הלילה הארוכות. הוצאות כמעט לא היו לי ומתישהו גיליתי שההפרש בין הכנסותיי להוצאותיי הצטבר לכמה אלפי שקלים.
"אבי ע"ה אמר לי להשקיע את זה וכך עשיתי. הוא לא היה כלכלן ולא הייתה לו הבנה מיוחדת בתחום הפיננסים, אבל ההתנהלות הכלכלית שלו הייתה תמיד נבונה".
המניה הראשונה שרכש מנדובסקי הייתה מניה של החברה הצעירה 'וואלה!'. למה? "פשוט כי היא נראתה לי הכי מבטיחה", מנמק מנדובסקי בחיוך. "חשבתי שאת העבודה יעשו העיתונאים של חברת החדשות המצליחה ואת הפירות יקצור התיכוניסט מהדרום".
אבל ההשקעה הראשונה, אפעס, לא ממש הצליחה להפוך לסיפור הצלחה גדול. "בשנת תשס"ח (2008), כאשר החל משבר הסאב-פריים האמריקאי, אנשים מכרו במיידי את כל תיקי ההשקעות שלהם, וגם אני – שתיק ההשקעות שלי צנח משווי של 8,000 שקלים ל-4,000 – מכרתי אותו בבהלה".
במבט לאחור, מנדובסקי למד הרבה מהטעות הזו. "כשאתה עושה את ההשקעה הראשונה שלך בגיל מבוגר, וממילא גם בסכום לא קטן של כסף, המשמעות כואבת יותר, ואחרי נפילה אחת אנשים כבר מבטיחים לעצמם שיותר לא ישקיעו.
"זו טעות קשה", מסביר מנדובסקי. "אם יש נפילה, מסתבר שבעוד יום או יומיים תהיה עלייה. אם השוק חווה משבר קשה ואתה מפחד על המניה שלך – תשתה כוס מים ותנשום בנחת. הרי מסתבר שבעוד תקופה קצרה השמיים האפורים יתבהרו והמצב יהיה טוב יותר, אז למה לא לחכות?"
אבל כבחור צעיר מנדובסקי לא ידע מה זה אומר 'לחכות' – מילה שהוא יחזור עליה בריאיון עוד מאה פעם לפחות. כתוצאה מהטראומה ההיא לקח מנדובסקי מרחק מעולם ההשקעות לארבע שנים.
כשהוא למד את הלקח ואת השיטה הוא חזר להשקיע ומאז הוא לא מפסיק. "התמדה היא סוד ההצלחה", הוא מסביר. "תאמין שבסופם של שניים או שלושה עשורים המניה שלך תתפח".
לנפח את החשבון ולעקוף את האינפלציה. בנק ישראל
מי מבטיח לי שהיא תתפח?
"פשוט מאוד", הוא מסביר. "יש שלושה תנאים בסיסיים להתפתחות הכלכלה, והם נותנים לי סיבה להאמין שגם במאה השנים הבאות הכלכלה העולמית תמשיך לגדול ולהתפתח.
"הסיבה הראשונה היא שהאנושות תמיד תשאף להשתכלל. הביקוש לתרופות טובות ימשיך לגדול ומהנדסים ימשיכו לפתח מחשב קוואנטי מהיר יותר.
"הסיבה השנייה – ההתרבות האנושית הטבעית טובה לכלכלה, ואפשר להניח בוודאות שהאנושות תמשיך להתרבות. אפילו במדינות שבהן הילודה יורדת, כמו במדינות מערב-אירופה, יש הקפדה על מדיניות הגירה ממדינות שבהן הילודה גבוהה יותר.
"והשלישית – טעם הצרכנים ימשיך להשתנות, פיתוחים ישנים ייזרקו לפח והקהל ידרוש בהכרח משהו חדש. זה אומר עוד משכורות, עוד תקציבי פיתוח ועוד רווחים לחברות. בסופו של יום, עבור המשקיע הפשוט לכל הסיבות הללו יש משמעות: הכלכלה משגשגת והמניה שלו, בממוצע של שנים, הולכת וגדלה ממש כמו כדור שלג שמתגלגל".
סבלנות כמפתח להצלחה
זה הזמן להפנות למנטור שאלה מתבקשת:
אם זה כל כך משתלם – למה לא כולם משקיעים?
"לרוב האנשים אין הרבה סבלנות ורוב האנשים לא רוצים לקחת סיכונים, גם אם הם יודעים בתוך הלב שבסופו של תהליך זה משתלם להם. זו לא המצאה שלי, אלא כך הוכח מדעית במחקר שערכו הפרופסורים דניאל כהנמן ועמוס טברסקי: הפחד מהפסד משפיע על החלטות שלנו יותר מאשר ההנאה מן הרווח. זה סוג של 'באג' במערכת שלנו, ולכן רוב האנשים אומרים לעצמם: למה לקחת סיכונים מיותרים?!"
אבל זו טעות, כפי שהוא מסביר: "במקום לקנות מניות בפיזור נרחב, להמתין שלושה עשורים ולצפות בהנאה בתשואות ההולכות ומתגברות – אנשים מעדיפים לטמון את הראש בחול. הם מרוכזים יותר בעבודה, בעניינים שעל סדר היום, ולא מפנים זמן לחשוב על העתיד. בני אדם רוצים רווחים שרואים בעיניים, ומתקשים להאמין שאם הם לא ייגעו בכסף הרבה זמן – בסוף הוא יגדל".
ויש עוד סוג של טעויות, דווקא של כאלה שכן משקיעים: "יש כאלה שכן מבינים את הפוטנציאל הגלום בהשקעה ולכן הם מרימים את עצמם מהכורסה והולכים להשקיע. אלא שאת ההחלטה במה להשקיע הם עושים על פי תחושת בטן, או על פי מה שכתוב בכותרות העיתונים.
"האמת היא שההשקעה הטובה ביותר היא דווקא זו שנעשית במדדי מניות רחבים, כשאתה לא תלוי רק בהצלחה של חברה אחת. אנשים שמשקיעים את עצמם במקום אחד בגלל שקראו בעיתון שחברה פלונית צפויה להגדיל משמעותית את רווחיה – עלולים גם לחוות נפילה שתגרום להם להיבהל ולברוח".
מנדובסקי מספר על עצמו: "כמו שאמרתי, בפעם הראשונה שהשקעתי רכשתי מניה של חברת החדשות 'וואלה!'. כאשר הגיע המשבר הגדול בשווקים, נרתעתי ומכרתי כדי להציל את מה שנשאר. אם הייתי חכם, הייתי מחכה וממתין. בסוף הירידה הייתה מקבלת איזון בשנה אחרת".
כאשר הגיע המשבר הפיננסי בשלהי חורף תש"פ (מרץ 2020), רבים מחבריו של מנדובסקי שאלו אותו כמה מהתיק המנייתי שלהם עליהם למכור. "זה היה תסכול לא פשוט", מתאר מנדובסקי. "חלקם היו כאלה שהתחילו להשקיע רק זמן קצר קודם לכן, ועם המשבר הם ראו את כספם 'מתאדה'. אחרים, שהשקיעו שנתיים קודם המשבר, ראו בצער את כל הרווחים נמחקים בחודש אחד, וכולם רצו למכור חלק מהתיק".
אפילו יותר מזה: "ב־16 במרץ באותה שנה, מדד S&P השיל ממשקלו ביום אחד 12 אחוזים(!). בתיקי השקעות של אנשים רבים הופיעו מספרים מפחידים בצבע אדום בוהק, וגם תיק ההשקעות שלי חווה ירידות בשווי של כמה משכורות בימים ספורים.
"אבל אני, בשונה ממשקיעים רבים אחרים, ישנתי בכל הלילות כמו תינוק, כי פשוט לא ידעתי מכל זה. לעיתים, כששמעתי חדשות, התגנבה לאוזניי ידיעה שהבורסה בצניחה חופשית, אך הידיעה הזו לא גרמה לי לרוץ למחשב ולבדוק מה קורה עם המניה שלי כי החלטתי בראש, כבר בתחילת הדרך, שמצבו של התיק לא מעניין אותי בשנים האלה".
למרות שכולם רצו למכור את התיקים שחוו ירידות ערך כבדות, מנדובסקי הציע להם לחשוב עוד רגע. "הסברתי להם שאם השקעתם בשוק כולו לטווח הארוך, מגפה עולמית, קשה ככל שתהיה, לא צריכה להדאיג אתכם. הזכרתי להם שהכלכלה העולמית שרדה לא מעט מגפות ומלחמות, ומסתבר שגם את זה היא תוכל לשרוד. בדיעבד, אגב, התברר שהיא גם יכולה לצמוח מזה".
בסוף, ארבעה חודשים אחרי ההתרסקות, תיקי ההשקעות שלא נגעו בהם חזרו לערכם כפי שהיה בערב המשבר. ואנשים אחרים, שהמשיכו לקנות מניות כהרגלם מדי חודש, אפילו הרוויחו.
מנדובסקי מסביר: "בספר שלי קראתי לזה 'שיטת העצלן'. שיטה שכל-כולה מורכבת משני כללים פשוטים וקליטים: אל"ף, לקנות מניה. בי"ת, לא לעשות כלום.
"מי שהולך בדרך הזו ולא מתפתה למשוך אחרי שנים אחדות, בוודאי ירוויח. וגם אם שמעת שיש ירידה גדולה ואתה סקרן לדעת מה עם המניה שלך – תזכור כלל: כל עוד לא מכרת את תיק ההשקעות שלך – כל ההפסד הוא תאורטי בלבד. אם השקעתם לטווח הארוך בצורה טובה, אתם יכולים לישון בשקט. בסוף עוד תראו רווחים".
גם עצלנים יכולים. הספר המהפכני
כמה שנים נדרשות כדי לראות רווחים משמעותיים בתיק ההשקעות?
"לא שנתיים, לא חמש, וגם לא עשר. כדי לראות את הרווחים הגדולים שצבר תיק ההשקעות, כדאי לחכות כמה שיותר שנים. אם אתה, נניח, בן עשרים, תתחיל להשקיע עכשיו, ובגיל חמישים-שישים, כשתרצה לחתן את הילדים – זה יהיה הרבה יותר קל מכפי שחשבת.
"בעשור הראשון, בדרך כלל, אנחנו לא רואים את הרווחים הגדולים, כיוון שהמשמעות של האחוזים היא לא הרבה כסף. אנחנו נראה צמיחה, אבל לא משהו מרגש במיוחד.
"יחלפו עוד עשר שנים ואז נראה שהסכום הכפיל את עצמו ולפעמים גם יותר מכך. עוד עשר שנים יעברו, והפעם לא נאמין שמדובר בסכום ששייך לנו".
כשמנדובסקי שולף מחשבון ועושה את החישוב לעינינו, מתברר שהוא צודק. מי שמשקיע בחוכמה ומתאזר בסבלנות, בסוף מרוויח, והרבה. "רק מה שנדרש ממנו זה לא להיכנס לאופוריה אחרי עליות, ולא למכור בפחד אחרי ירידות. להבין שלגדילה הממוצעת והבטוחה ביותר לוקח זמן לבוא לידי ביטוי ופשוט לשלב ידיים ולחכות".
המתעשרים המדומיינים
מנדובסקי מפריך את 'אקסיומת כדור השלג', שלפיה אנשים חושבים שרק ישקיעו, והופ, הרווחים שלהם יתחילו להתגלגל כמו כדור שלג בתוך תקופה קצרה.
"אנשים מייחלים לראות בזמן קצר את כדור השלג הגדול שלהם, בדרך כלל בשלב מוקדם מדי, והם שוכחים שכל כדור שלג התחיל כפתית קטן ודלוח".
דיווחים במדורי הכלכלה על מניות שנוסקות באלפי אחוזים, הם שקר?
"נכון מאוד שכותרות העיתונים אוהבות להאיר בזרקור מסנוור מניות שנוסקות באלפי אחוזים השמיימה, אבל לא בהכרח כי מדובר בהשקעה הבטוחה ביותר. בלי לפגוע, יכול להיות שהעיתונאים עושים את זה מתוך רצון לגרום לאנשים לקרוא".
אבל תכל'ס, אין מצב שמישהו יהיה בר מזל ויצליח להשקיע במניה שתקפוץ בן לילה?
"טכנית זה יכול לקרות, אבל העובדה היא שרובו המוחלט של השוק אינו סטראט-אפים שנמכרים במיליארדים, אלא חברות מסורתיות שמרוויחות יפה וגדלות עם השנים. אולי אלו חדשות שלא מביאות רייטינג, אבל זה טבעו של העולם וזה מה שנכון לכל אחד שחושב להשקיע. זה בדיוק כמו שבעיתון יפרסמו כתבה על מישהו שזכה בלוטו, אבל לא יעשו אירוע מאנשים שהלכו לעבודה וחזרו הביתה מרוצים ממשכורתם".
חוץ מהעובדה שמדובר בסיכוי נמוך, מנדובסקי מסביר שזה יכול גם לגרור הפסדים: "הניסיון לתפוס מניה קטנה שתביא להתעשרות גדולה, הוא ניסיון שגובה זמן וכסף רב במקרה הטוב, ומנחיל אכזבות והפסדים קשים במקרה הרע. ההמלצה שלי היא: אל תלכו בגדול. תחשבו לאט מה הכי בטוח לעשות – ועל זה תלכו בכל הכוח ועם הרבה סבלנות".
לא סתם מצליח מנדובסקי לרתק מאות אלפי ישראלים ששותים בצמא את דבריו. דווקא בגלל שהוא מציע מסלול איטי וארוך, בלי קיצורי דרך ופטנטים לדור האינסטנט – עצותיו נתפסות כאמינות. המסר הוא שדווקא מאלה שמבטיחים לכם התעשרות מהירה והצלחה מסחררת שתפיל אתכם לרצפה, כדאי לשמור מרחק. כי כמו שיכולה להיות הצלחה גדולה, כך גם יכולה להיות, חלילה, נפילה.
"השקעה במניות", מסביר מנדובסקי, "כרוכה בהכרח בסיכון ההשקעה, וזו הסיבה שמקבלים עליה תשואה. עם זאת, חשוב שכל משקיע מתחיל ידע: הכסף שאנחנו משק
"הכי טוב זה לשכוח מהתיק". מנדובסקי בראיון לכותב השורות
יעים תמיד נמצא בסיכון כלשהו".
מנדובסקי מזכיר מה קרה במשבר הקורונה: "באותה תקופה חווה סקטור האנרגייה משבר קשה במיוחד: מכיוון שרוב מטוסי העולם קורקעו, מפעלים שלמים הוצאו לחל"ת, ולא היה מי שיצרוך את כל הנפט שנשאב בעמל וביזע.
"כדי לשמור על תקינות בקו האספקה, משאבות נפט היו חייבות להמשיך בפעולתן, למרות שרמת הביקוש לדלק הייתה אפסית למדי. עכשיו תחשוב על כל אלה שלא פיזרו את השקעותיהם אלא התמקדו באנרגייה בלבד. הם פשוט הפסידו הכל. לכן ככל שיש יותר גיוון בתיק ההשקעות, כך הן יותר בטוחות".
אולי פשוט עדיף לא להשקיע ודי? נכון שהסיכון הוא לא גבוה, ובכל זאת – למה להיכנס לזה מלכתחילה?
"ראשית, מי שמשקיע בפיזור נרחב רחוק מהרבה סיכונים שיש בהשקעות, וחוץ מזה, גם מי שלא משקיע את כספו נמצא בסיכון מסוים, שכן הכסף חשוף לאינפלציה תמידית, ובכל שנה מדובר בשחיקה טבעית של בערך שני אחוזים מערכו של המטבע".
בקיצור: תבדקו כמה אתם יכולים להשקיע, תבנו תיק השקעות, ואז – תשתדלו לשכוח ממנו לשנים רבות ככל שתוכלו. או אז, אחרי שלושה עשורים או יותר, כשתפתחו את התיק ותראו כמה יש בו, כבר תחשבו שפרצתם לתיק של מיליונר. רק שכחתם שבעל התיק הזה – הוא אתם.
