לחיים, לשמחה, לשלום

עד מתי יהיה לנו למוקש | מה הסיכוי שבין הזמנים תשפ"ג יסתיים באופן היסטורי ללא אסונות והרוגים?!

"הבן שלי לא חזר מאותו 'טיול בין הזמנים', אבל אני רוצה שבחורי הישיבה של היום יחזרו בריאים ושלמים", אומר הרב אביחי רחימי, אביו של בחור הישיבה עמיחי ז"ל, שנפטר בהתייבשות בעת שיצא עם חבריו למסלול הליכה >>> הורים לילדים שטבעו, התייבשו או נפגעו בתאונה בחופשות בין הזמנים עומדים ומתחננים: מנעו את הקורבן הבא!" >>> ותצילנו!

צילום: פלאש 90

בין הזמנים תשע"ה.

משפחה חרדית ממרכז הארץ יוצאת לטיול בצפון. מזג האוויר: חם והביל.

בשלב מסוים של הנסיעה מגלה האמא שהתינוקת בת השנה לא מגיבה. היא מנסה להסב את תשומת ליבו של בעלה ואז מתברר: גם הוא מרגיש רע מאוד. השניים מפונים עד מהרה למרכז הרפואי 'זיו' בצפת. האבחנה: מכת חום. התינוקת הגיעה לחום גוף של יותר מ־42 מעלות ואושפזה במחלקה לטיפול נמרץ, עם קריסת מערכות כללית. היא עברה החייאה ממושכת, קיבלה עירויי נוזלים ותרופות. האב התאושש, אבל התינוקת נפטרה אחרי כמה ימי אשפוז. המשפחה, שיצאה לחופשה נרגשת ומאושרת, שבה הביתה כדי לשבת שבעה.

שנה אחר כך. בין הזמנים תשע"ו.

גם השנה שרר מזג אוויר לוהט במיוחד בימי בין הזמנים. מה שלא מנע מבחורי ישיבה רבים לצאת למסלולים, הבילוי האולטימטיבי של ימי החופשה השנתיים. שניים מהם לא חזרו בחיים. הראשון, בחור בן עשרים מנתניה, התייבש במהלך מסלול שערך עם חבריו בנחל צאלים. מי השתייה שלקחו איתם החברים אזלו והטמפרטורה ששררה במקום – 48 מעלות צלזיוס – גרמה למערכות גופו של הצעיר לקרוס.

אנשי יחידת החילוץ בעין גדי הצליחו להגיע למטיילים וחילצו ארבעה בחורים במצב של התייבשות, לאחר ששהו במדבר כל הלילה. את החמישי מצאו מחוסר הכרה. ניידת טיפול נמרץ קבעה בשטח את מותו.

למחרת עדיין שרר חום כבד. אבל גם אחרי שדבר האסון של אתמול נודע, הייתה קבוצת מטיילים נוספת, שוב בחורי ישיבה, שבחרה לצאת למסלול בנחל עמוד שבצפון. אחרי כמה שעות של צעידה החל אחד מהם, בן 15 בסך הכל, לחוש ברע. הוא נשען על גזע עץ, אבל לפתע איבד את שיווי משקלו והתמוטט.

אחד הצעירים הזעיק את מתנדבי יחידת חילוץ 'כרמל', שמצאו את הנער במצב אנוש. אחרי פעולות החייאה אינטנסיביות פונה הנער באמצעות מסוק שבדיוק עשה את דרכו לחילוץ נוסף בנחל יהודייה, אבל שינה את מסלולו מפאת חומרת האירוע בנחל עמוד.

לגודל הצער, למרות הניסיונות הנואשים להציל את חייו, מותו של העלם החרדי נקבע במרכז הרפואי 'זיו' בצפת.

מתחקור שנערך לחברו של הנער עלה כי הם שהו בצימר במירון עם חמישה חברים נוספים. הם תכננו לצעוד ברגל דרך נחל עמוד עד לטבריה וחזרה. בשלב מסוים התפצלו חברי הקבוצה. לשני הנערים נותרו שלושה ליטרים של מים בלבד למסלול הארוך. כדאי לציין שביום רגיל, לא שרבי, המינימום שנדרש במסלול כזה הוא שלושה ליטרים לכל אדם, במקום ליטר לשניים. המוות היה כנראה בלתי נמנע.

יהי זכרם של שני בחורי הישיבה ברוך, עם זכרם של עשרות הנספים בימי בין הזמנים של השנים האחרונות.

***

האם הנאת הטיול שווה את מחיר הטרגדיה? זו השאלה שנשאלת בכל פעם שאנו שומעים על עוד אסון נורא, שמצטרף לשרשרת האסונות הנוראיים של בין הזמנים.

ושוב אנחנו כאן, עם הגילה והרעדה שנשזרות יחד. שמחת בין הזמנים, ימי ההתרעננות והחלפת הכוחות, נמזגת בחרדת האסונות. חגיגה של חופש, נופש, ים ובריכה, טיולים, מסלולים, ולמרבה החרדה, גם אסונות. לא הייתה כמעט שנה שבה התקופה הזו עברה ללא אסונות בנפש. ובכל שנה יש הרבה מאוד "כמעט אסונות": מעידות, התייבשות, תאונות והרבה מאוד טביעות.

השחייה האחרונה

הנה מקרה טרי של טביעה, מלפני ארבעה חודשים, שעליו שמענו השבוע מכלי ראשון:

הכינרת היתה רגועה וקסומה באותו אחר צהריים גורלי של כ"ח בניסן השנה. ר' ישראל קיסוס, אברך בן 23 מאלעד, יצא לשייט בקיאק בחוף כורסי. איתו היו בסירה הקטנה גם רעייתו ובתו הפעוטה. בשלב כלשהו קפץ קיסוס, שהיה שחיין מעולה, למים הרגועים. הוא החל שוחה להנאתו, עד שבן רגע נעלם מהעין. כל זה קרה במרחק של שלוש מאות מטרים מקו החוף.

אנשים שהיו באזור על קיאקים סמוכים, התקשרו מייד למשטרה. עד מהרה החלו חיפושים אינטנסיביים אחריו. בשעות הראשונות הייתה עוד תקווה שהוא יימצא בריא ושלם, במיוחד לאור העובדה שהוא ידע לשחות מצוין. לאחר ששקעה השמש ולא היה זכר לצעיר שנעלם, התעצם החשש לחייו.

החיפושים נמשכו לאורך כל הלילה וגם ביומיים הבאים, חמישי ושישי. כעת כבר היה ברור שאפסו הסיכויים למצוא אותו בחיים. רק בשבת בבוקר בישרו שוטרים לבני המשפחה ששהו במלון סמוך שהוא נמצא בעומק הימה, ללא רוח חיים.

"אני סבור שהאסון אירע דווקא בגלל שישראל היה שחיין כל כך טוב, לכן היה לו ביטחון חזק כל כך במים", מספר ל'משפחה' אביו, הרה"ג רבי חיים קיסוס מירושלים. "אני זוכר שעוד כנער הוא היה קופץ למים ומתח

לזכרו של עמיחי. הרב אביחי רחימי

יל לשחות. הייתי אומר לו שהכינרת מסוכנת למרות המראה הרגוע שלה, אבל הוא הרגיש בטוח לשחות בה".

איך מסבירים את העובדה שהוא היה קרוב כל כך לחוף, ידע לשחות היטב ולמרות זאת לא הצליח להגיע לחוף?

"המציל שהיה במקום הסביר לנו, שבשעת בין הערביים הכינרת מתהפכת. הזרמים החזקים יכולים להיות מסוכנים מאוד ולסחוף את האנשים למרחקים עצומים. ישנם גם הבדלי טמפרטורה עצומים בתוך הימה, אפילו עד כדי קור של מינוס עשר מעלות. במצב כזה ניתן גם לקבל דום לב או שבץ, בשל הקור הפתאומי".

לדברי הרב קיסוס, בשעה שבה אירעה הטביעה הוא עצמו שהה באזור, כי נסע בצורה מאורגנת לקברי צדיקים. "כשהתקשרו מהמשטרה וסיפרו שישראל נעדר, הייתי במירון. עזבתי את הקבוצה ויצאתי מייד לטבריה, כדי לעקוב מקרוב אחרי החיפושים. בשבת היינו ב'כינר', עד שהמשטרה הגיעה וסיפרה לנו את הבשורה הקשה".

אחרי ארבעה חודשים הרב קיסוס מתאר כיצד הוא ובני משפחתו מנסים כל העת להתחזק באמונה, למרות השבר הגדול. "לא קל לאבד בן שגידלנו וזכינו לחתן ולראות ממנו נחת. מטבע הדברים, גם לאמא קשה מאוד, אבל אנחנו מנסים להתחזק באמונה, לקבל הכל באהבה ולראות את חסדי השם התמידיים".

ומה הלקח?

"אין ספק שחייבים לשמור על החיים. אסור לקחת אף לא קצה של סיכון. אבל ראינו שזו היתה גזרה משמיים. אחרי שישראל נפטר, פתאום הבנו כל מיני רמזים שהוא פיזר לנו. למרות שהוא לא ידע, כנראה מזלו חזה את העתיד לקרות. כך למשל, הוא הגיע לעזור לנו הרבה לפני פסח, ובאחת ההזדמנויות הללו הביא לי כובע חדש ואמר לי שזה יהיה לחתונה של הבת שלנו, שנישאה שבועיים אחרי פטירתו".

בבין הזמנים השנה תצאו לכינרת?

"אני חושב שאין בכך בעיה. אם מאמינים שהכל משמיים. מדוע לא? אני סבור שהאסון הזה לא דורש מאיתנו להפסיק את החיים אלא דווקא להעניק חיים לאנשים שמתמודדים עם בעיה דומה של שכול, אלמנות או יתמות. זכיתי בחודשים האחרונים לחזק אנשים שפקדו אותם טרגדיות קשות, בין השאר משפחה שהבת שלהם טבעה אף היא בים. מי שעבר אסון דומה יכול להשפיע הרבה יותר, וזה מה שהשם רוצה מאיתנו".

געגועים למויש'לה

משה ג'אן, פעוט חינני בן למשפחה חרדית, החזיר את נשמתו הטהורה ליוצרה לפני שנתיים בדיוק. בן שנתיים ותשעה חודשים היה כאשר טבע בחוף משפחות בחדרה, עיר מגורי הוריו.

"זה קרה כאשר מספר משפחות ממשפחתה של רעייתי הלכו יחד לחוף", מתאר אביו של הפעוט, ר' יוסף חיים ג'אן. "רעייתי, שהייתה עם שני הילדים שלנו, הניחה בכוונה תחילה את הפעוט בעגלה, כדי שתוכל להשגיח על הגדול יותר. אבל ברגע קט נעלם משה מהעין.

אשיב ממצולות. ישראל קיסוס ז"ל

"רעייתי המבוהלת ישר רצה לכיוון הים, שהיה במרחק של שמונה מטרים לערך מהמקום שבו הייתה, למרות שהיא לא האמינה שילד קטן יכול להגיע למרחק כזה בתוך שנייה. במקביל היא ביקשה מאמא שלה ומכל מי שהיה במקום לעזור לה לחפש אותו. היו על החוף כמה עשרות אנשים שהכרנו וכולם התנדבו לחפש אותו גם במים וגם בחוף, אבל באופן לא מוסבר – הילד לא נמצא.

"בשלב הזה הזעיקו גם את המציל מהחוף הסמוך, שהגיע עם אופנוע וציוד עזרה ראשונה. אבל רק אחרי עשר דקות קריטיות מישהו גילה את הילד צף על פני המים. ארבעים דקות ניסו לבצע בו פעולות החייאה, ובהמשך פינו אותו לטיפול נמרץ, שם המשיכו בניסיונות להציל את חייו, ללא הצלחה.

"חשוב לציין שהאסון קרה בחוף צדדי, בשטח קטן ממש. ים רגוע כמעט כמו בריכה, והמים מגיעים שם עד גובה הברכיים. זה היה מאוד לא הגיוני מהרגע הראשון. ילד שנעלם ובשנייה אחת מספיק לרוץ שמונה מטרים, אף אחד מעשרות האנשים שעומדים במקום לא רואה אותו, הוא נעלם במים הרדודים ורק אחרי דקות ארוכות הוא נמצא".

איך השפיעה עליכם הטרגדיה הקשה?

"באופן אישי במשך תקופה של כמה חודשים לא יכולתי להיכנס לים, עד שעבדתי עם עצמי כי לא רציתי להישאר בטראומה הזו. גם לרעייתי יש קושי כשהילדים נהנים ביום בריכה בקייטנה".

ואיך ממשיכים?

"אין דבר כזה לשכוח ילד שנפטר. אפילו שהוא היה קטן, האסון מלווה אותנו כל הזמן. כל פעם שאנחנו רואים ילד בגיל שבו הוא אמור היה להיות, נזכרים במשה הקטן. הזיכרון מציף אותנו בכל תאריך חשוב, כמו יום ההולדת שלו או יום הפטירה. למעשה בכל יום. חוץ מהורים שכולים, יש גם משפחה מורחבת של סבא וסבתא, אחים ודודים ולכולם קשה.

"אבל אנחנו  מתחזקים באמונה ומבינים שמה שהשם עושה זה לטובה. הילד הזה היה פיקדון משמים לתקופה קצובה. זה גם המסר שלי לאנשים שעברו אסונות דומים".

ומה הלקח?

"כמובן שתמיד צריך להשתדל לשמור על החיים ולא להיכנס למקומות מסוכנים. אבל במקרה שלנו ראינו בחוש שזו גזרה משמיים שאי אפשר היה למנוע אותה".

האב מספר שבשבעה הגיע לנחם יהודי לא מוכר שנקלע לאזור והיה שותף בחיפושים. "הוא סיפר לנו שאחרי האסון הוא התקשר לבני משפחתו והזהיר אותם מהסכנות שבחוף, אבל אני סבור שזו לא התובנה שמתאימה למקרה שלנו.

"מספר רגעים לפני שהבן שלי טבע, הוא בירך 'שהכל' על מים. הוא אמר את כל הברכה, דבר שלא תמיד הוא הצליח לעשות. אנחנו לקחנו את הברכה הזו כצוואה לחיים: הפצנו סטיקרים, דיברנו על כך בשבעה ועשינו מאמצים לעודד את התובנה שבברכה החשובה הזו: להאמין שהכל נהיה בדברו. חילקנו גם קונטרסים של 'שער הביטחון' כדי לחזק יהודים באמונה.

"למרות האמונה יש געגועים וכאב ורק בגאולה תהיה הנחמה הסופית. אבל בלי אמונה אי אפשר להתמודד. בגמרא מסופר על רבי יוחנן שעשרת בניו נפטרו והוא היה הולך לנחם אבלים מצויד בעצם קטנה שנותרה מבנו הצעיר. לכאורה, מה הנחמה בכך שהוא סבל יותר? התשובה היא, שאם הוא הפך להיות רבי יוחנן למרות הקושי, הצליח לקום מהאבל ולהמשיך בחיים – זו הנחמה".

זהירות: זרמי פריצה

הצלה בין גלים. מנס

ואפרופו טביעות.

הסקירה העגומה מספרת כי בארץ מתרחשים בין 40 ל־50 אירועי טביעה למוות בשנה, רובם המכריע בים התיכון, בים המלח ובכינרת, אבל לא מעט גם בבריכות ציבוריות ופרטיות.

ד"ר יאיר סוארי הוא מומחה להתנהגות הים בפקולטה למדעי הים של ה'מרכז האקדמי רופין'. הוא גם מאמן גלישה שחקר לעומק את נושא הטביעות. בריאיון ל'משפחה' הוא טוען שניתן למנוע את מרבית האסונות בעזרת כללי התנהגות פשוטים.

"הכלל הפשוט והבסיסי ביותר הוא, שלא נכנסים לחוף לא מוכרז שאין בו מציל", הוא מבהיר בשיחה עם 'משפחה'. "החופים הלא מוכרזים מועדים לבעיות קשות, כמו מערבולות וזרמים חזקים. אבל גם בחוף מוכרז אסור להיכנס למים בשעות שאין מציל או לרחוץ במקום שהמציל לא מתיר כניסה אליהם.

"לפני שנכנסים למים, יש להעיף מבט ולאמוד את גובה הגלים", הוא ממליץ. "אם הגלים גבוהים מאוד, אני ממליץ מאוד לא להיכנס למים. גם לאחר שנכנסים צריך לבדוק אם הגלים מתאימים ליכולת השחייה וההתמודדות שלנו. אם רואים שהים סוער מדי, כדאי לא לחפש הרפתקאות מיותרות. לצערי, הציבור בארץ מפריז מאוד ברמת הביטחון העצמי שלו ורבים סבורים שהם ייכנסו לים בכל מצב ויצאו ממנו בשלום. לאמונה הזו אין שום בסיס מקצועי ומדעי".

לדבריו, הטביעות מתרחשות ברוב המקרים כאשר יש גלים לא גבוהים, אבל במקביל להם נוצרים זרמים לכיוון עומק הים. כאשר אדם נקלע לזרם שסוחף אותו מקרבת החוף אל המים העמוקים – הסחף גורם לאיבו

ד שיווי משקל, והטובע מוצא את עצמו מתקשה לשחות כנגד הזרם. המאמץ הזה גובה כוח רב וכך מאבד הטובע את שיקול הדעת ואת הכוחות הפיזיים.

"במצב שנוצר הגלים  מזרימים מים מהים לכיוון החוף. זרמים כאלו נקראים 'זרמי פריצה'. במהלך הזרימה לעומק, זרם הפריצה גם חופר ומעמיק את הקרקעית ויוצר תנאים שבהם קשה לגלים להישבר".

איך ניתן להבחין בזרמי הפריצה?

"סימן ההיכר הנפוץ הם גלים שנראים דווקא נמוכים יחסית, עד מטר לכל היותר. הניסיון מוכיח שמרבית מקרי הטביעה מתרחשים כאשר הגלים אינם גבוהים מדי. דווקא הים הרגוע של הקיץ מזמין מקרים כאלו. גם שחיינים מקצועיים לא ידעו להתמודד עם זרמים כאלו".

אין זרמים כאלו בחופים מוכרזים?

"יש בהחלט, אבל המצילים מכירים בדרך כלל את המקומות המועדים לפורענות ויודעים לזהות את הזרמים הללו, ולהזהיר את המתרחצים מכניסה לאזורים שבהם הזרמים פעילים".

אם כבר נקלעים לזרם כזה, ד"ר סוארי מציע לא להיאבק בגלים ולא לנסות לחתור לחוף, מכיוון שהגלים חזקים יותר מהטובע ובמצב כזה הוא יתקשה לאגור כוחות להמשך ההתמודדות. "אם רואים גלגל או משהו שעוזר לצוף בטווח – פשוט להיאחז בו בכל הכוחות. מי שיודע לצוף, עדיף שיעשה זאת וכך יש סיכוי שמישהו יבחין בו".

לדבריו, אם רואים מישהו שנקלע למערבולת כזו, עדיף שאדם מן השורה לא ינסה למשות אותו, מכיוון שהטובע יטביע את מי שיבוא להציל אותו, אלא אם כן מדובר במציל מיומן. במקרה הזה, עדיף לזרוק לו גלגל אוויר ולהזעיק עזרה מקצועית של מציל מיומן, שיגיע עם חסקה וציוד מתאים.

סכנת הבריכות

ומה באשר לכינרת?

"בכינרת אומנם אין כמעט גלים", מציין ד"ר סוארי, "אבל יש סכנה גדולה של רוחות ערות, שנושבות בימה מהשעה 12 בצהריים ואילך. עד השעה הזו הים שקט ורגוע, אבל משעות הצהריים מתחילה רוח מערבית לנשב ו

שיא מפחיד של מקרים. פולק

היא סוחפת את המתרחצים מזרחה. בשעות המאוחרות יותר ניתן להרגיש ברוח, אבל בין 12 לשלוש אחר הצהריים הים נראה רגוע מאוד, ולכן הסכנה כפולה ומכופלת. הרוח גורמת לאנשים שצפים על מזרנים להתרחק במהירות מהחוף וליפול מהמזרן".

בניגוד למה שחושבים, גם בים המלח יש סכנות טביעה. רבים ממקרי הטביעה מתקיימים בחוף לא מוכרז. "אנשים חושבים שבשל המליחות לא טובעים בים המלח, אבל זה לא נכון. אומנם אנשים לא טובעים מהמים, אבל הם טובעים בשל תשישות או מחדירת מים מלוחים לריאות", מציין ד"ר סוארי.

ואם חשבתם שהסכנה נמצאת רק בים, חכו ותשמעו על סכנת הבריכות הפרטיות.

"אני חושש מאוד מבריכות פרטיות, במיוחד כאלו שיש בצימרים", מטעים ד"ר סוארי. "שם כמובן אין זרמים, אבל גם אין מציל. ואם מישהו טובע – גם שחיין מיומן לא ידע תמיד איך להציל אותו, מכיוון שהטובע יפיל את עצמו עליו ויביא לשקיעה של שניהם במים. הדרך היחידה לסייע לו היא לזרוק אליו גלגל הצלה. הסכנה כפולה ומכופלת כאשר יש ילדים קטנים בסביבה שיכולים להיכנס למים באין רואים".

***

משה מנס, צוללן ומתנדב ביחידת הצלילה של זק"א תל אביב, מציין שהסטטיסטיקה מלמדת כי אחוז גדול ממקרי הטביעה מתרחשים בציבור החרדי ובציבור הערבי.

"בשני הציבורים הללו סבורים משום מה שההוראות של משרד הפנים, שלא להיכנס לחופים לא מוכרזים או לים ללא מציל, הן המלצה לא מחייבת. בהלכה כתוב שאדם חייב ללמד את בנו לשוט במים, כל שכן שאדם מחויב ללמד את עצמו לשחות. זהו הכלל הראשון והחשוב ביותר מכל כללי הזהירות. אלו לא 'גזרות' של הממשלה".

לדבריו, בציבור החרדי מעדיפים להיכנס לחופים לא מוכרזים, בשל הרצון לטייל עם כל בני המשפחה יחד. "בתחילה יושבים על החוף ואחר כך מתפתים לשבת ליד קו המים ולשכשך את הרגליים. המים נראים שקטים ורגועים, אבל מתחת לפני השטח הים סוער. התוצאה: גלים גבוהים שמגיעים פתאום וסוחפים עימם את היושבים על החוף.

"בשונה ממה שחושבים, בים התיכון אין מערבולות", הוא מדגיש. "זה לא האוקיינוס, אלא ים יחסית רגוע ולכן המים לא מושכים את המתרחץ למטה, מתחת לקרקעית, אלא החוצה – אל  לב הים. בתוואי של החזרה הזרם חזק מאוד ולא ניתן להבחין בו כשנמצאים על החוף, אבל הוא מושך אותך פנימה בלי יכולת כמעט להתנגד.

"אני אישית התנסיתי ונקלעתי לזרם כזה ואני יכול להעיד שאין אפשרות לצאת ממנו ולשחות בחזרה לחוף. המים יוצרים חריצים בחול ולעיתים אפילו מדרגה של ממש, והאדם שעומד במקום לא מצליח לעמוד אלא נס

חף פנימה".

בהקשר לכך מן הראוי לציין כאשר מזעיקים את שירותי ההצלה, שבחופים בלתי מוכרזים אין דרכי גישה סלולות להגעת אמבולנסים. בחוף עצמו אין שירותי הצלה ורפואה זמינים ואין אפילו ערכת עזרה ראשונה. לא פעם נאלצו אמבולנסים לחנות במרחק רב של מאות מטרים מקו המים ולהגיע רגלית לטובע, כשהם נושאים את כל הציוד הרפואי, וכך מתעכבים הטיפול בנפגע והעברתו לבית חולים.

פניקה טובענית

למרות הסכנה, מנס טוען בצורה ברורה שכל הטובעים לא טובעים ממים, אלא מפניקה ומבהלה. "אם אנשים היו מתחילים לצוף במקום לשחות, הם היו יכולים לשרוד את הגלים הללו. אפשר לצוף יום שלם ולהיוותר בחיים, ובדרך כלל הרבה קודם מצליחים להגיע לנסחפים הללו. כשצפים אפשר לתת לים להוציא אותך מהזרם. הפתרון הנכון לחתור ימינה או שמאלה, ואז לנסות לשחות בחזרה או לתת לים לפלוט אותך בחזרה וזה יקרה בשלב כלשהו".

הזרמים המסוכנים נמצאים רק בחופים לא מוכרזים?

"לאו דווקא. הגלים החוזרים נודדים והם נמצאים כל פעם במקום אחר. אבל למצילים יש טביעת עין לזהות אותם ולתחום את הרחצה למקום שבו הם לא נמצאים היום. לכן מסוכן מאוד להיכנס גם לחוף מוכרז כשאין בו מציל. לא רק שבמקרה של טביעה חלילה אין מי שיציל אותך, אלא גם לא יהיה מישהו שיזהיר אותך מהסכנה".

מלבד הזרם החוזר ישנן סכנות נוספות שאורבות למתרחצים בחופי הים, כולל בבריכות שחייה. "אנשים רבים שלא עשו פעילות גופנית במשך זמן רב, מבקשים להגיע לים בבין הזמנים ופתאום לשחות במלא המרץ

. אם מדובר באנשים בני חמישים פלוס, שיש להם בעיה לבבית ידועה או נסתרת, פעמים רבות המאמץ הזה כבד עבורם והם מקבלים אירוע לבבי תוך כדי שחייה. גם אם יש מציל, לא תמיד שמים לב למצב כזה".

מנס מוסיף ומדגיש את החשיבות בשמירה על ילדים כאשר נמצאים בקרבת מים. ילדים יכולים לטבוע במים בגובה של עשרה סנטימטרים בלבד, ואם אלו ילדים קטנים אסור להסיר מהם את העיניים ולו לשנייה. "ילדים נוטים לאבד את שיווי המשקל וליפול למים.

"כשמדובר בבריכה, ילדים רבים נפגעים מקפיצות ראש לא מבוקרות, או ממשחקים מסוכנים בתוך הבריכה. אני אישית הייתי מורדם ומונשם במשך תקופה לאחר שנפגעתי בבריכה במשחק עוצר נשימה.

"בבריכה במקום פתוח או במזג אויר חם במיוחד, אנשים וילדים קטנים מתייבשים כשהם במים, והטביעה מתרחשת במהירות גבוהה", מציין מנס.

האבא שלא שוכח

הכתבה נפתחה בסכנות החום, אולם חשוב לדעת שגם קור יכול להיות קטלני.

זה מה שקרה לעמיחי רחימי, בחור שהיה כבן עשרים לפני חמש עשרה שנה. הוא יצא עם אחיו וחבר נוסף מהישיבה שבה למד, ישיבת 'באר יהודה' בירושלים, לטיול בנחל דרג'ה בדרום. יצאו שלושה, נשארו שניים. עמיחי לא זכה לחזור מהטיול.

"שלושת הבחורים יצאו בשלהי החורף", מספר לנו הרב אביחי רחימי, אביו של עמיחי. "עמיחי וייבדל לחיים גם אחיו הגדול יותר, יצחק חיים, היו בחורים מיטיבי לכת. הם היו בטיולים בכל הארץ. הם היו מצוידים בנעלי הליכה, במפות ואפילו בטלפון סלולרי. אבל משהו השתבש פתאום: יצחק חיים נקע את רגלו ולא יכול היה להמשיך.

"בינתיים הלילה ירד ובנחל היו בורות מים קפואים. הבחורים ידעו לשחות היטב, אך הטמפרטורה צנחה במהירות, והם ספגו מכת קור. עמיחי ניסה לחמם את אחיו הפצוע ככל יכולתו ובדיעבד התברר שהוא

הציל את חייו.

"בינתיים החבר השלישי יצא להזעיק עזרה, אבל בשל החשכה והעובדה שלא היו אז אפשרויות ניווט ואיכון מתקדמים – המחלצים התקשו מאוד להגיע למקום. בסופו של דבר הם הצליחו להגיע לשני הבחורים, ופינו אותם במסוק של יחידת 669 למרכז הרפואי 'הדסה עין כרם'.

"התוצאה היתה טרגית: עמיחי לא שרד את הפגיעה, ונפטר מהיפותרמיה. יצחק חיים הגיע אף הוא לטיפול נמרץ עם חוף גוף של 25 מעלות נוסף לפציעת הרגל, אבל בבוקר התבשרנו שהוא התעורר ושב להכרה. הקרבנו קורבן, בחור עילוי שעדיו היה לגדולות, שרבותיו הגדירו אותו כיהלום, אבל הרגשתי שבורא עולם נתן לי מתנה בדמות הבן שכן שרד, בבחינת חציו להשם וחציו לכם".

מה התובנות שמלוות אתכם מאז האסון?

"אין ספק שחובה עלינו להיזהר ולהישמר. בתנאים של אז, התכנון שלהם היה מקסימלי, ובדיעבד התברר שהם לא הכירו היטב את מזג האוויר ששרר אז. לפני מספר שנים אף טבעו למוות 15 נערים באותו אזור בשל שיטפונות פתאומיים, למרות שהלכו עם מדריכים מנוסים. כיום הרבה יותר קל לתכנן טיול, לקחת אמצעי תקשורת, מפות וציוד וללמוד את השטח היטב לפני שיוצאים. אבל לצערנו עדיין ישנם אסונות כי אנשים לא נזהרים מספיק".

הרב רחימי מציין בכאב: "חלק גדול מבני הישיבות שיוצאים לטיולים עושים זאת ללא הכנה מתאימה. למען האמת, כשיש מסלול מסוכן ומדובר בבחורים שאינם בכושר, הם לא מיטיבי לכת ולא מבצעים בדרך כלל שום פעילות גופנית. לא תמיד יש להם מים בכמות מספקת ואין להם אפשרויות ניווט מתקדמות. הם צריכים ניסים גדולים כדי לצלוח את המסלולים הללו בשלום, במיוחד כאשר מדובר במזג אוויר שרבי.

"כדי לתרום את תרומתי הצנועה לנושא, אני עוסק בתקופה האחרונה בחיבור מיוחד על הזהירות הנדרשת בבין הזמנים, בדגש על בחורי הישיבה. כרב וכיועץ שנמצא בקשר עם קהילות יהודיות רבות בארץ ובעולם, אני בטוח שמדריך כזה שכולל את הכללים ההלכתיים ביציאה לנופש ולטיולים בארץ וגם בעולם יהיה לתועלת והלוואי שיצליח למנוע את האסון הבא.

"הבן שלי לא חזר מאותו טיול בבין הזמנים, אבל אני רוצה שבחורי הישיבה של היום יחזרו בריאים ושלמים", מסכם הרב רחימי.

פחד על גלגלים

"בציבור החרדי אסונות הקיץ גדולים בעשרות אחוזים מאשר בכל מגזר אחר", אומר אלי פולק מ'איחוד הצלה'. "בעוד שבציבור הכללי החופש הגדול נמשך חודשיים ואם השבוע חם מדי אפשר לצאת בשבוע הבא, בציבור החרדי בין הזמנים הוא קצר, שלושה שבועות ואפילו שבועיים, כך שקשה לאנשים לוותר על הטיול, גם אם יש גל חום ממושך.

"זה בהחלט אילוץ, אבל אין ספק שהחיים הם מעל הכל. שלא לדבר על התופעה ההזויה של צעירים שנוסעים לטיול ללא כמות מים מספקת, ללא מפות וללא סלולרי. לא פעם הם לא מספרים בבית לאן הם נסעו, כך שאם אובד הקשר איתם, אין לבני המשפחה דרך להזעיק את כוחות החילוץ למקום הנכון.

"ניקח לדוגמה משפחה חרדית שיוצאת לטיול. הגדולים רוצים מסלולים, אבל יש גם ילדים קטנים שמתקשים ללכת ותינוקות שרגישים לחום ומתייבשים בקלות. אם יש מזג אויר שרבי וחם – הכתובת על הקיר.

"את רוב האסונות הללו אפשר למנוע באמצעות תכנון מוקדם והכרת תנאי השטח. בציבור הכללי לא רואים אנשים שמטיילים ללא מפות, ללא סלולרי, ולא רואים אנשים שנכנסים למסלולים מאתגרים וקשים בשעות הערב, כאשר אין סיכוי לסיים את המסלול לפני החשכה. לצערי, אצלנו זה כן קורה ואת התוצאות אנו שומעים כמעט בכל שנה".

ויש גם תאונות דרכים רח"ל.

"קחו את נושא הרכבים", אומר פולק. "נהג שלא נוהג בשגרה ושוכר רכב רק לבין הזמנים, יהיה מיומן הרבה פחות מנהג שנוסע מדי יום. בטח כאשר מדובר בנסיעה מאתגרת, בכבישים בין־עירוניים ובמקומות לא מוכרים. גם אם יש למשפחה רכב באופן קבוע והאבא נוסע בו מרחק קצר לכולל או לעבודה, זה לא דומה בכלל לנסיעה של שעות ארוכות. לא כל רכב מתאים לנסיעה כזו, ולא כל צמיג עמיד במזג אוויר לוהט. הבעיה היא שלא תמיד מזהים את הבעיה מראש וכאשר מגלים שלא נערכנו בצורה הגיונית, זה כבר מאוחר מדי".

הדרכות בישיבות

מתן מוראד, מפקד יחידת החילוץ 'מגילות ים המלח' השייכת למחוז ש"י במשטרת ישראל, נמצא בתחום כבר עשרים ושבע שנים. בשנים האחרונות הוא וחבריו ליחידה רשמו רקורד של מאות חילוצים, חלקם הסתיימו בטוב ואחרים באופן טרגי.

"היו לנו חילוצים דרמטיים בימי בין הזמנים", הוא מתאר. "יש לנו בממוצע 12-15 חילוצים בשנה. נחל דרגות, נחל פרת ואחרים הביאו לנו לא מעט מקרים כאלו. יש שם חוסר קליטה, מסלולים מאתגרים מאוד. הרבה פעמים מטיילים מועדים ונפצעים, רבים מתייבשים או סובלים מפגיעות קור. אחרים, מבוגרים בעיקר, חוטפים לפעמים התקפי לב, נפילת סוכר וכדומה.

"העבודה שלנו מתבצעת בעיקר ברגליים, בסחיבת אלונקות, אבל גם בעזרת רחפנים ולא פעם באמצעות המסוקים של יחידת 669. במקרים טרגיים אנחנו מעניקים גם חוסן נפשי למטיילים ולמשפחותיהם".

למחלצים עצמם נשקף סיכון?

"יש בהחלט מקרים של שברים, נקעים, נפילות ופציעות אחרות. אנחנו מכירים מחלץ שבמהלך אימון ניתק סלע ונפל עליו. נגרם לו  כמובן נזק נורא ובלתי הפיך. אבל אנחנו עושים הכל כדי שהמחלצים והמתנדבים כולם יחזרו בריאים ושלמים. כשאני משתמש במונח 'כולם', אני מתכוון לשמונה מאות מתנדבים בכל הארץ, שפועלים ב־12 יחידות חילוץ".

מניסיונו רב השנים, ממליץ מוראד למטיילים לצאת מוכנים, לשאול ולקבל כל פרט וכל מידע שקשור ליעד הטיול. בשלב הבא יש לבדוק אם הטיול מתאים לגיל המטיילים, במיוחד אם יש צעירים או מבוגרים. יש לוודא שמזג האוויר מתאים, בקיץ שלא חם מדי, ובחורף שלא צפויים שיטפונות. יש גם להיערך בצורה מתאימה מבחינת ביגוד, נעליים, מים יותר מהכמות המספקת, טלפונים מוטענים היטב וכמובן מפות. "אנחנו עושים הדרכות רבות גם בישיבות, במטרה להטמיע את הכללים הללו, שהם מצילי חיים".

אתה רואה ירידה במספר הטיולים בשנים האחרונות?

"דווקא ההפך. מאז הקורונה שהשאירה אנשים בבית, אנשים רבים מחפשים לצאת ולטייל. גם המצב הפוליטי הקשה גורם לאנשים לעזוב את אמצעי התקשורת והדיווחים הדיכאוניים ולצאת לטבע", הוא טוען. "טיולים הם דבר מרנין, משחרר ומהנה מאין כמותו, בתנאי שהוא נעשה עם תכנון מראש ונקיטת כל אמצעי הבטיחות".

כללים בסיסיים לטיול בטוח

התייבשות

• הקפידו על שתייה מרובה, גם בצל. יש להצטייד בשניים-שלושה ליטרים מים לנפש ביציאה לטיולים. עדיף מים ולא משקאות מתוקים או מוגזים.
• הביגוד צריך להיות מותאם למזג האוויר כך שלא יכביד אך ישמור על חום הגוף.

טיפול בהתייבשות

• יש להעביר את המטופל למקום מוצל. לנסות לתת שתייה בלגימות קטנות. אם המטופל מקיא, יש לקרוא לעזרה רפואית בהקדם האפשרי.

זהירות בנהיגה

• לפני היציאה לדרך חשוב לבדוק שיודעים את המסלול או שיש מפה עדכנית.
• נהיגה בעייפות מסוכנת מאוד. יש לדאוג למנוחה טובה טרם יציאה לנהיגה ארוכה, כמו כן לדאוג לנהג מחליף אם אפשר.
• אם נוסעים עם ילדים קטנים, רצוי לדאוג מראש לתעסוקה למשך זמן הנסיעה, כדי שלא יסיחו את דעתו של הנהג.
• בנסיעות ארוכות מומלץ לעצור מדי פעם להתרעננות.

שכחת ילדים ברכב

• אין להשאיר ילדים לבד ברכב. גם לא לשנייה!
• מומלץ להשאיר תיק או דבר אחר בעל ערך במושב האחורי, כך תמיד לפני היציאה מהרכב תהיה סיבה לבדוק את המושב האחורי.
• כיום יש פתרונות טכנולוגיים מגוונים למניעת שכחה של ילדים ברכב. רכישת אמצעי כזה עשויה להציל חיים, ויש גם תקנה המחייבת זאת על פי החוק. יש מועצות מקומיות המסבסדות את רכישת הפתרונות דרכן.

זהירות מטביעה

• אין לצאת למסלולי מים ללא ידע בשחייה.
• בנחלים שבהם מים עכורים יש להימנע מקפיצות ראש, כדי להימנע מפציעה ופגיעה מאבנים וסלעים מסוכנים וחדים.

טיפול בטביעה בנחלים

• יש להזעיק עזרה רפואית בהקדם האפשרי. להוציא את הנפגע מהמים במהירות ואז לוודא שהוא נושם. אם אינו נושם יש לבצע החייאה.

טיולים בשטח

• אין להיכנס למערות ללא ציוד מתאים, כמו פנסים וסוללות רזרביות.
• אין להשאיר פסולת בשטח וחובה להקפיד על כיבוי מדורות.
• ללנים באוהלי שטח: יש להימנע מלהציב את האוהל סמוך לכביש, או באתרים לא מסומנים כייעודיים לקמפינג.
• אין ללון בקרבת צוקים ונקיקים.
• יש להודיע ולעדכן איש קשר על מקום הטיול וזמן חזרה משוער.

זהירות מפגיעת בעלי חיים

• יש ללכת רק על פי המסלולים המסומנים ולא לסטות מהדרך.
• אין לדרדר אבנים במדרון תלול. לעולם אין לדעת מי נמצא בתחתית המדרון.
• יש להימנע מהרמת או הזזת אבנים וסלעים, גזעי עץ או פחים. עלולים להסתתר מאחוריהם נחשים ארסיים ועקרבים.
• מערות מסוימות נגועות ב'קרציית המערות'. יש לבדוק מראש עם קק"ל שהמערה אינה כזו.
• בקרבת מקורות מים ונחלים, בעיקר בנחלי הגולן, יש להישמר מדבורים וצרעות. לבעלי רגישות יש להצטייד בתרופות המתאימות.

טיפול בפגיעת בעלי חיים

• יש לקרוא לעזרה בהקדם האפשרי. יש למנוע ככל הניתן תזוזה של מי שהוכש על ידי נחשים ועקרבים.
• חשוב מאוד לבדוק באיזה בעל חיים מדובר ואפילו לצלם אותו, כדי לסייע לצוותי הרפואה לטפל בהתאם לארס.
• במקרה של עקיצת דבורים וצרעות יש לקרר את מקום הפגיעה. אם מתפתחת תגובה אלרגית, יש לקרוא לעזרה רפואית בהקדם האפשרי ולברר אם המטופל מחזיק מזרק אפיפן, ולסייע לו בהזרקה.

אזורי מוקשים

• אסור לצאת לטייל בשטחי אש ללא תיאום עם גורמים צבאיים. גם במסלולים מאושרים ייתכנו שרידי תחמושות, חומרים מסוכנים ומוקשים, ואין לגעת בהם.

טיפול בפגיעת מוקש

• במקרה של פציעה עם דימום פורץ יש לעצור את הדימום ולקרוא לעזרה רפואית בהקדם האפשרי.

זהירות מהרעלה

• אין לשתות מים ממקורות לא מוכרים.
• אין לאחסן חומרי ניקוי או חומרים רעילים אחרים בבקבוקי שתייה ישנים.
• יש לאחסן חומרים מסוכנים שלא בהישג יד של ילדים.

טיפול במקרה של הרעלה

• אסור לגרום להקאה, יש להזעיק עזרה רפואית בהקדם האפשרי.
• יש לקחת את החומר המסוכן לבית החולים, כדי לאפשר לצוות לטפל בהתאם להרעלה.

בטיחות באש

• אין להדליק אש בקרבת עצים או צמחייה.
• אם עושים מנגל יש לדאוג לכלים מתאימים וכן לכיבוי מוחלט של הגחלים בסיום.
• אם משתמשים במבעירי פחמים למיניהם, יש לקרוא היטב את ההוראות על גבי האריזות ולפעול רק על פיהן.

טיפול בכוויה

• במקרה של כוויה יש להזעיק עזרה רפואית בהקדם. יש להרחיק את הנפגע מהאש במהירות ולשפוך עליו מים במשך עשר דקות ברציפות.