זו התופעה הכי מפתיעה בנוף הדיפלומטי מאז ומעולם: בבית מהודר בשכונת טלביה מתגוררת משפחה חרדית תוססת, מנהלת בית של תורה וחסד, כנציגתה הרשמית של מדינה לטינית גדולה וחשובה | זהו ביתו של הרב שמעון ואחניש, השגריר החרדי הראשון בתולדות המדינות | בריאיון ראשון הוא מספר על חברותו העמוקה עם נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי, על התקרבותו של הנשיא ליהדות וחלומו להתגייר, על רבותיו שעימם הוא מתייעץ, על תוכניותיו לכריתת 'הסכמי יצחק' בין מדינת ישראל למדינות אמריקה הלטינית, ועל חלום מסתורי שקדם לשחרור החטופים הארגנטינאים
כבר על מפתן הבית בשכונת טלביה הירושלמית אנחנו מבינים ששום דבר בריאיון הזה לא עומד להיות שגרתי או מובן מאליו.
עוזרת הבית, דוברת ספרדית מתגלגלת שאנחנו מתקשים לעקוב אחרי מהירותה, מזמינה אותנו להיכנס אל הבית ולתפוס מחסה מגשמי הברכה שהפתיעו את ירושלים בבוקרו של יום שישי, ערב שבת פרשת וישב. זה רק הקדימון למה שנגלה בחלקו הפנימי של הבית, מעונו הרשמי של שגריר ארגנטינה במדינת ישראל.
רב ודיפלומט. שגריר ארגנטינה בישראל, הרב שמעון ואחניש צילום: אלחנן קוטלר
ניחוח של חלות ריחניות, מעשה בית, פושט ברחבי החווילה הירושלמית. במטבח עומדת רעיית השגריר, או אם תרצו: הרבנית. עמלה על בישולים אחרונים לקראת השבת הממשמשת ובאה. בתווך מתרוצצים ילדי חמד, חן יהודי נסוך על פניהם. לרגע אחד חישבנו להתבלבל: שמא טעינו בכתובת ונקלענו לביתו של אברך קריית–סֵפֶרִי מן השורה?
אבל לא, אנחנו במקום הנכון. את המרחב הפנימי של הבית מעטרת ספרייה רחבת ממדים, גדושה בספרי גמרא, הלכה ומחשבה. בזווית אנחנו אפילו מזהים כרך של 'אַ אִידִישֶׁע קָאפּ' של האומן גדי פולק, מציץ מבין שני דגלונים בגודל זעיר: אחד של מדינת ישראל, השני עם סמלה של ארגנטינה.
"שלום עליכם!" מפציע מאחורינו קולו של בעל הבית, הרב שמעון (אקסל) ואחניש. הוא מחייך למראה סימני הפליאה על פנינו, ניכר שהוא מורגל בהם. כשהמשרתת מניחה לפנינו מאפים ממעשי ידיה של רעיית השגריר, הוא מציין שזו כנראה הפעם הראשונה שאנחנו יכולים לאכול בביתו של שגריר כלשהו בלי לחשוש לטיב הכשרות.
מספיקות דקות ספורות של שיחה עם הרב ואחניש, שגרירה הרשמי של ארגנטינה בארץ, כדי לגלות שאכן לא טעינו. הוא רב המנהל אורח חיים אברכי לכל דבר, וגם נושא בתפקיד הדיפלומטי הבכיר ביותר בשגרירות ארגנטינה במדינת ישראל. "חלום חיי מתגשם", הוא יאמר לנו מאוחר יותר בחיוך. "אני זוכה לייצג את מדינתי בארץ ישראל, ואף ללמוד תורה ולגדל את ילדיי בירושלים עיר הקודש".
השגריר, הרב ואחניש עצמו, יודע שזה לא טריוויאלי, שהוא חריג בנוף השגרירים המייצגים את מדינותיהם במדינת ישראל. למעשה, הוא השגריר החרדי הראשון בתפקיד שכזה. אבל למען האמת, כשצוללים אל סיפורה של ארגנטינה הנוכחית, שתחת נשיאותו של נשיא החסד חַאבְיֵיר מִילֵיי – כל ההפתעות צפויות. שום דבר אינו שגרתי בדמותו המרתקת ויוצאת הדופן, יש שיאמרו גם מעט משוּנה, של הנשיא שמשום מקום כבש בסערה את מדינת הענק הלטינית.
הרב ואחניש מביא הרבה כבוד לארגנטינה, וממלא את תפקידו בחרדת קודש. לצד אורח החיים האברכי ברמה האישית הוא משמש במאת האחוזים כשגריר פעיל של ארגנטינה במלוא התפוקה. סדר יומו גדוש בעשייה דיפלומטית, פגישות רשמיות וניהול השגרירות של ארגנטינה בישראל על כל המשתמע.
לצד זאת הוא אב שמח למשפחה חרדית גאה, לומד תורה בכל רגע פנוי ומודה להקב"ה על הזכות שקיבל משמיים: לייצג את מדינתו בארץ הקודש, משאת חייו.
הכל הודות לחברוּת מפתיעה ובלתי צפויה בכלל בין רב הקהילה הפופולרי בבואנוס איירס למטאור הפוליטי שנבחר לנשיא ארגנטינה.
הפצעה
טראמפ של ארגנטינה
כדי להבין את הרקע לעלייתו המטאורית והמדהימה של חאבייר מיליי, הכלכלן המנודה לשעבר שהפך בתוך זמן קצר לנשיא ארגנטינה, עלינו להעמיק תחילה אל ההיסטוריה הכאובה והמורכבת שלה בעשורים האחרונים: ארגנטינה היא מדינת ענק, גם בממדים של דרום אמריקה. יותר מ־45 מיליון בני אזרחים מתגוררים בה. גם מבחינה כלכלית היא הייתה אמורה להיות אחת המדינות העשירות בעולם, שכן בתחומיה נמצאים מרבצי אנרגייה מהגדולים בתבל.
שותפות גורל. הנשיא מיליי עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, במהלך ביקורו בארץ צילום: לע"מ
אלא ששילוב קטלני במיוחד של טיפשות במידה גדושה, שחיתות נרחבת ששלטה בכל מסדרונות השלטון ונטייה עמוקה למדיניות כלכלית סוציאליסטית, הובילו את המדינה אל עברי פי פחת. האינפלציה דהרה כלפי מעלה, ובשנים האחרונות אף חצתה את רף מאת האחוזים. במילים פשוטות ופחות לועזיות: שָוויו של כל פֶּסוֹ, שמו של המטבע הארגנטינאי, נחתך מדי שנה במחצית, וממילא גם הספיק לרכישת רק חצי מהמוצרים שנקנו בו בשנה שעברה. עבור מדינה עם כלכלה מודרנית זו קטסטרופה בהתגלמותה. גם שיעור האבטלה זינק לשמיים וכמעט מחצית מהאזרחים ישבו בביתם בלי יכולת השתכרות.
המצב הנורא הזה חלחל אל כל שכבות האוכלוסייה. המבוגרים צמצמו הוצאות והשפילו עיניים באכזבה מרה; הצעירים ידעו כי אין למדינה שום עתיד להציע להם, מלבד ייאוש וחרפת רעב. נראה היה כי אין מי שיוכל לחלץ את ארגנטינה מתחתית הבור שבו התבוססה.
ואז הופיע חאבייר מיליי והפיח בארגנטינאים רוח חדשה.
ברעמת שיער פזורה ושחורה, שאף זיכתה אותו בכינוי 'אל פלוקה' ('הפֵּאה'), וזוג עיניים יוקדות שהפכו לסימן ההיכר שלו, עמד הכלכלן שמעטים הכירו לפני כן והבטיח להביא שינוי דרמטי למדינה. הימים היו ימי מגפת הקורונה, והאזרחים בבתים גילו לפתע קול שונה ומקורי שמדבר אליהם מתוך אולפני התקשורת.
עד מהרה הפך מיליי לסנסציה מהלכת. כל תוכנית שאליה הוזמן להביע את עמדותיו קפצה בטבלאות הרייטינג. במקום לנהוג כמו פוליטיקאי מן השורה ולהלעיט את הצופים בהבטחות שאין להן כיסוי, מיליי בחר להטיח בהם את האמת הפשוטה. "הקַסְטה הפוליטית עושקת אותנו", היה הראשון שהעז לומר את מה שכל אזרח חש היטב בכיסו, "והחובה שלנו היא לסלק אותם מהשלטון!" בדומה לסגנונו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שיהפוך לימים לידידו הקרוב, מיליי אימץ קריאה מקבילה: "עלינו להשיב את ארגנטינה לגדולתה!"
כמו רוב מדינות אמריקה הדרומית, ארגנטינה של טרום עידן מיליי הייתה נטועה עמוק במרחבי רעיונות השמאל הכלכלי הסוציאליסטי. מפלגות השמאל ששלטו במדינה קידמו מדיניות כלכלית ריכוזית, שהתבססה על העיקרון שלפיו על המדינה להתערב ולנווט את כוחות השוק, לכאורה כדי לדאוג לשכבות החלשות. מפעלי האנרגייה הולאמו ומשרדי ממשלה הוקמו בזה אחר זה. בפועל, כמו תמיד, מי שנהנו מכך היו בעיקר אלו שהיו קרובים לצלחת. מדיניות מתערבת היא פתח לשחיתות: בעוד האזרחים הפשוטים מתקשים להאכיל את ילדיהם, צברו האליטות עוד ועוד מוקדי כוח.
מיליי, לעומת זאת, הביא אל קדמת הבמה את יסודות הכלכלה החופשית הליברטיאנית, והזדהה כ'אַנרכוֹ־קַפִּיטלסט' (מקרא: גישה אנרכיסטית ביסודה, השואפת לביזור מוקדי השלטון בידי השוק החופשי). הוא קרא לסגור את הבנק המרכזי המקומי, לאסור הדפסת כספים במטרה להילחם באינפלציה הגואה, ואפילו הציע להעביר את ארגנטינה כולה למסחר בדולר האמריקני. "המדינה איננה הפתרון ליוקר המחיה", הסביר, "המדינה היא הבעיה עצמה".
דבריו נפלו על מיליוני אוזניים קשובות. האזרחים, שחשו על בשרם את השלכות המדיניות הסוציאליסטית, הביעו עניין ברעיונות התחרות החופשית שייצג מיליי. בשנת תשפ"א (2021), כשנבחר כחבר בפרלמנט המקומי, הייתה לו כבר במה נרחבת בהרבה להפיץ את משנתו. גם שם הוא חבט ללא רחם בממשלה המכהנת, ולא חסך מילות ביקורת חריפות על מה שהוא הגדיר כשילוב של שחיתות ומופקרות.
אַפוֹארָה!
לנסר את השחיתות
כעבור שנתיים, כשרעיונותיו הפכו פופולריים בכל רחבי המדינה, החליט מיליי להתמודד לתפקיד נשיא ארגנטינה. זו הייתה הכרזת מלחמה ישירה באליטה המקומית, אולם היא לא ייחסה לו משמעות: לכלכלן המשונה והפראי, כך סברו, אין שום סיכוי להביס את הכוחות הוותיקים ששולטים במדינה כבר עשורים. הם ראו בו קוריוז.
התייעצות הלכתית על כל צעד. הנשיא מיליי והשגריר ואחניש עם הפוסק הגאון הגדול רבי אשר וייס, מורו ורבו של השגריר
אבל מיליי היה נחוש להוכיח להם כי הם סיימו את תפקידם בהנהגה. כעת הגיע תורו להביא את קולם של האזרחים הפשוטים, שנאנקים תחת הסבל היום יומי.
מיליי פצח בקמפיין מפתיע שהתפרסם בכל רחבי העולם: הוא סובב ממקום למקום, מלהיב את ההמונים ומנער מהם את שכבות הייאוש. הוא גייס לעזרתו גם אביזרים מפתיעים: בעודו מנופף בעצרות הבחירות במסור חשמלי גדול, הבטיח לנסר את ההוצאות הממשלתיות ולהילחם בהן עד חורמה. בתיעוד אחר שפרסם נראה המתמודד המרענן לצד לוח קיר שעליו מדבקות עם שמות משרדי הממשלה הרבים, שהיו בעיניו מיותרים ומיועדים לסגירה, או כמו שהוא כינה זאת: "ההונאה הגדולה של הממשלה". בחדווה גדולה תלש מיליי את המדבקות בזו אחר זו והכריז בעליצות: "משרד התרבות והספורט? אַפוֹארָה (החוּצה)!"; עוד מדבקה, ושוב: "משרד התרבות? אַפוֹארָה!"
הלוח שנותר ריק ומיותם ממדבקות העביר מסר חד וברור: תמו הימים שבהם הממשלה דואגת רק למקורבים. כעת הגיע זמנו של העם הארגנטינאי להשמיע את קולו. לא לחינם הוא זכה לכינוי 'טראמפ הארגנטינאי': גם הוא, כמו המנטור ממַאר אַ־לַאגוֹ, ביקש לזעזע את כל היסודות המוכּרים, לחולל שינוי עמוק ולהבריא את הכלכלה המקרטעת.
כשהתפרסמו תוצאות הסיבוב השני של הבחירות שנערכו לפני שנה, בו' בכסלו, התברר כי ארגנטינה כולה נכבשה בקסמו של האיש. רוב גדול של האזרחים טרח לבוא לקלפיות ולשלשל את הפתק עם שמו של מיליי. כך הגדירו הפרשנים הפוליטיים במדינה: בבחירה בין הרע המוכר לבין הבלתי נודע, הארגנטינאים בחרו במי שהבטיח להם עתיד טוב יותר.
כעת נותרה לו משימה אחת: להוכיח שהוא מסוגל להוציא את המדינה מהבוץ כמו שהבטיח. נגיע לזה בהמשך.
לצד הרפורמות הכלכליות היה עוד עניין שהשתנה בצורה דרמטית עם כניסתו של מיליי לפוליטיקה: היחס של ארגנטינה למדינת ישראל.
בניגוד ליחס הקריר עד קפוא שבו נהגו ממשלות ארגנטינה כלפי מדינת ישראל, מיליי הביא עימו רוח רעננה גם בהקשר הזה. בעצרות הבחירות הוא נצפה מנופף בדגל ישראל בגאון, מכריז מעל כל במה כי הוא רואה בהידוק הברית עם מדינת ישראל וארצות הברית בשורה חשובה שתצעיד את ארצו אל עבר החופש. במקביל החל להביע התעניינות כנה ביהדות, שילב מסרים מהתורה בנאומיו, וניכר היה שהדבר אינו משמש עבורו כרטיס ביקור פוליטי אלא תהליך שנובע מעומק הנשמה. בשלב מסוים אפילו הודיע שהוא שוקל להתגייר.
באמצעות המסרים היהודיים שהוא משלב בנאומיו ממחיש מיליי כיצד הוא מתכנן לפעול. ניכר כי הוא מושפע עמוקות מתורת ישראל. זוהי תעלומה, תופעה חסרת תקדים בכל קנה מידה: מה מביא מנהיג מדינה תזזיתי, נוצרי קתולי בהשתייכותו הדתית הרשמית, לקשר כה עמוק עם העם היהודי, בעוד האוכלוסייה היהודית במדינה מונה כ־0.4 אחוזים מכלל האזרחים?!
את התשובה לכך מצאנו כאן, בביתו של שגריר ארגנטינה בארץ, שמוגדר כאדם השני בקרבתו למיליי וגם נודע כרבו האישי של הנשיא. הראשונה בקִרבָה, אגב, היא אחותו קרינה, שהכתיר ל'גברת הראשונה' של ארגנטינה.
ההיכרות
קשר של שלוש שנים
הרב שמעון (אקסל) ואחניש נולד בבואנוס איירס בבית לא דתי. ההורים ממוצא מרוקאי. "גדלתי ללא שום ידע על יהדות. לא כלום", הוא מספר ל'משפחה'. "לא ידעתי מה הם שבת, חגים, אפילו את אותיות הא"ב לא הכרתי. עד כדי כך".
השינוי בחייו התחולל בביקור שקיים בארץ ישראל בגיל שש עשרה. הסיבה: בר מצווה שערך כאן דודו שחזר בתשובה. "הסתובבתי בארץ ממקום למקום, ביקרתי בכותל, בקברי צדיקים ובבתי רבנים, והתמלאתי בושה עמוקה. שאלתי את עצמי: איך יכול להיות שאני בן לעם היהודי, אבל לא מכיר שום דבר שקשור למוצא היהודי שלי?"
כך, באיטיות אך בנחישות, גילה ואחניש הצעיר את המאור שבתורה ונכבש בקסמה. ברבות הימים אף הגיע ארצה ללמוד בישיבת 'הנגב – שכר שכיר' בראשותו של ראש הישיבה הגאון הגדול רבי יששכר מאיר זצוק"ל, לצד דבקותו בתורתו העמוקה של הגה"צ רבי משה שפירא זצ"ל. מאז הוא מושפע עמוקות מתורתו של רבנו הרמח"ל, שבו הוא רואה את מורו ורבו.
כשחזר לארגנטינה השתלב עד מהרה בהנהגה התורנית המקומית וכבד בגיל צעיר יחסית מונה לרבה של קהילת 'אסילבה' המרוקאית בבואנוס איירס. "זו קהילה שהוקמה כבר לפני 130 שנה, והיא הוותיקה ביותר בהיסטוריה של יהדות ארגנטינה בימינו", מספר לנו הרב ואחניש. "עם השנים הצלחנו לרומם את קרנו של בית הכנסת ולהפוך אותו למרכז קירוב עבור אלפי נערים יהודים שמבקשים לשמוע את דבר השם".
הוא התפרסם אז כרבם הראשי של בני העדה המרוקאית בארגנטינה והיה עסוק עד מעל לראשו בהנהגה, בקירוב רחוקים ובהכוונת החיים היהודיים במדינה. שום דבר בחייו לא רמז למפנה שיתחולל בחייו כאשר יכיר את דמותו הססגונית של הנשיא מיליי.
איך בעצם החלה ההיכרות ביניכם לבין הנשיא מיליי?
"אנחנו מכירים תקופה קצרה יחסית", מפתיע הרב ואחניש.
כמה זמן?
"כשלוש שנים בסך הכל".
וזה מספיק כדי להפוך לאיש אמונו הקרוב ושגרירו של הנשיא?
"אני תמיד אומר שבציבור שלנו גם מתחתנים לאחר כמה פגישות, אז זה לא כל כך חריג", מחייך השגריר.
התעוררות
ליל סדר חרדי
הקשר ביניהם נוצר באופן אקראי למדי. "זה היה עוד כשהוא לא נכנס לפוליטיקה הארגנטינאית, אלא היה פרשן כלכלי שהופיע בכלי התקשורת לעיתים תכופות. באותם ימים היה מי שניסה להדביק לו טענות על אנטישמיות, כביכול מיליי הוא שונא ישראל, טענה שצצה פעמים רבות כנגד פוליטיקאים מהימין, כמו טראמפ ואחרים. כדי להסיר מעליו את העננה הזאת הוא רצה להופיע בפני סטודנטים יהודים ולהרצות להם על שורשי שנאת היהודים".
"זה נס מעל לדרך הטבע". השגריר הרב ואחניש בראיון לכותבי השורות צילום: אלחנן קוטלר
מקורביו של מיליי המליצו לו על בית המדרש של הרב ואחניש שמשמש מוקד משיכה לאלפי צעירים יהודים בארגנטינה. "אבל אני חששתי", הוא מספר. "הוא התפרסם אז בזכות התקפותיו האגרסיביות על מדיניות ממשלת השמאל שהייתה אז בשלטון. נכון, גם אני תמכתי ברעיונות הללו בתוככי ליבי, אבל מתוקף תפקידי כרב מרכזי ומוכר בציבור ומנהיג קהילה ניטרלית וא־פוליטית, רציתי לתהות על קנקנו לפני שאני נותן לו את האישור להרצות בפני התלמידים".
הפגישה הזו שינתה בדיעבד את מסלול חייו של הרב ואחניש, ובמידה רבה גם את של מיליי. "הוא הגיע אליי למשרד וביקש לשמוע על היהדות. הסברתי לו קצת על עקרונות הדת, על השבת, ומיליי פשוט התחיל לבכות. הוא סיפר לי שהוא מזדהה מאוד עם דמותו של משה רבנו ושהוא מרגיש קשר עמוק מאוד לתורת ישראל. זו בעצם הייתה הפעם הראשונה שבה נפגשנו".
מאותה פגישה, שתוכננה לרבע שעה ונמשכה בפועל יותר משעתיים, יצא מיליי ברוח אחרת. "הוא התחיל לספר לסובביו שיש לו רב, וגם שילב מסרים של יהדות בראיונותיו. היה לו צמא גדול לשמוע עוד ועוד, ואני השתדלתי לכוון אותו למקורות יהודיים שאליהם נמשך. היו לנו שיחות ארוכות על העניינים הללו, ומיליי בגאונותו הבין הכל במהירות רבה. בכלל, הוא אדם שמבין דברים בצורה מפתיעה ומקורית. אתה זורק לו נקודה אחת והוא מייד מחבר את ההקשרים השונים ופורס את התמונה כולה".
מאז נקשר מיליי בכל ליבו לדמותו של הרב ואחניש. הוא גם חגג בביתו את ליל הסדר. בכחמש שעות הסדר הוא היה ספון בביתו של הרב ואחניש, מנותק ממכשירים סלולריים ומשתתף באופן פעיל בקריאת ההגדה ובאכילת המצות. הוא גם הגיע לבית הכנסת לקריאת המגילה ועשה מספר שבתות אצל משפחת ואחניש.
ההשפעה הייתה מיידית: מיליי החל לשבץ בנאומיו רעיונות מתורת ישראל. "כשהוא הגיע אלינו לעשות את הסדר בפסח", משחזר הרב–השגריר, "אמרתי לו בשלב מסוים, אחרי שתי הכוסות הראשונות, שהוא יכול להסתפק בכך. אבל הוא לא הסכים. 'אני לא יוצא מכאן עד שנשתה את הכוס הרביעית!' מחה בתוקף. והוא עמד בזה בגבורה".
היין, כמובן, היה מבושל.
השראה
לְנַצֵחַ כמו החשמונאים
חודשיים בלבד לאחר אותה פגישה החליט מיליי להתחיל את דרכו אל הפוליטיקה הארגנטינאית. הוא נישא על גלי הפופולריות שצבר בהופעותיו בתקשורת, והצליח להיבחר לחבר בפרלמנט. זה היה רק הצעד הראשון בדרך הארוכה שתכנן כדי להציל את ארגנטינה. שם, למול עיניהם הפעורות של חברי הפרלמנט שהתקשו להכיל את דמותו הצבעונית והאנטי ממסדית, הבטיח מיליי לחולל שינוי שיזעזע את אמות הסיפים.
כדי להמחיש להם את מצב העניינים השתמש מיליי שוב ושוב במסרים ששמע מפיו של הרב ואחניש. "האזרחים הארגנטינאים הם כמו היהודים במצרים לפני אלפי שנים", הפתיע בהשוואה מקורית לסיפורו של עם ישראל. "אנחנו עבדים של האליטות, משרתים אותן בפרך ולא רואים עתיד טוב יותר באופק. אנשי הממשלה וההנהגה המנותקות דומים לפרעה. לא מבינים את רוחו של העם ואוטמים את אוזניהם לקשיים שלנו.
"ואני", השלים את האנלוגיה המגלומנית משהו, "אני אהיה משה רבנו שלכם! אני אגאל את ארגנטינה מכבלי השעבוד והעוני!"
המטרה הייתה ברורה: לכבוש את כס הנשיאות, התפקיד הרם ביותר בפוליטיקה בארגנטינה. משם, כך סבר, יוכל סוף סוף להגשים את התוכנית השאפתנית שלו בדרך להצלת הכלכלה במדינה. "אנשים סביבו הסתכלו עליו בתימהון", חוזר הרב ואחניש לאותם ימים שכבר בהם היה אחד האנשים הקרובים ביותר למיליי. "אמרו לו: 'אתה משוגע? איך תצליח להתמודד לנשיאות כשאין לך תקציב, כשכולם נגדך?'"
מיליי הנחוש לא התבלבל. "הפרשנים הפוליטיים גיחכו עליו, הם היו בטוחים שהוא קוריוז חולף, אבל הוא היה משוכנע שהעם רוצה אותו". גם כאן שלף מקורות מעברו של העם היהודי והמשיל את מצבו לחשמונאים במלחמתם עם היוונים: "גם הם היו מעטים נגד רבים, חלשים לעומת גיבורים, אבל ניצחו. וגם אני אנצח, עוד תראו!"
התחזית הזו התממשה. ציבור אזרחי ארגנטינה שמאסו בשפל שאליו דירדרו הפוליטיקאים ממפלגות השמאל את מדינתם, זיהו במיליי את מטאור השעה שבכוחו להושיע אותם. בסופה של אותה מערכת בחירות סוערת, שסבבה כולה סביב דמותו המרתקת של המועמד בעל האופי הלא שגרתי, החל פרק חדש בהיסטוריה של ארגנטינה.
הבטחה
רב בתפקיד השגריר
מייד לאחר שנבחר הוכיח מיליי כי הצהרותיו החמימות כלפי העם היהודי ומדינת ישראל לא היו מן השפה ולחוץ. אחת הפעולות הראשונות שעשה הייתה להרים טלפון אל מנהיגו הרוחני, הרב ואחניש. הוא חזר בפניו על ההצעה שפרס לפניו כבר תקופה קודם לכן, לכהן כשגרירו במדינת ישראל.
המשימה: להפיץ את אור היהדות בעולם. עם הראשון לציון הגאון רבי דוד יוסף בטקס לציון 75 שנה ליחסי ישראל וארגנטינה
מתי בעצם נולד הרעיון לשלוח אתכם לארץ כשגריר ארגנטינה?
"זה היה עוד לפני שחאבייר נבחר לנשיאות. עמדתי אז במטבח בביתי בבואנוס איירס ומיליי התקשר. 'אם איבחר להיות נשיא', אמר, 'תרצה להיות השגריר במדינת ישראל?' אמרתי לו שאשמח מאוד, אבל אעשה זאת רק אם הוא יעביר את בית השגרירות מהרצליה לירושלים, בירת העם היהודי, כפי שעשה הנשיא טראמפ. הוא מאוד התלהב ובהופעה התקשורתית הבאה שלו כבר הודיע שיעשה זאת. זו הייתה הפתעה גדולה".
לאחר שמיליי נבחר הגיעה השעה לממש את ההבטחה. הדרך לכך הייתה לא קלה. "לנשיא אין כרגע רוב בפרלמנט ולכן היינו צריכים הסכמה של חברי המפלגות האחרות למינוי. היו כאלה שטענו שהעברת השגרירות לירושלים תגרור גל של אנטישמיות. אמרתי להם: 'הדרך שבה נהגנו עד עכשיו, כמו הקשר הקרוב עם איראן וארגוני הטרור, לא הובילה לעליית האנטישמיות? ארגנטינה חוותה פיגועים קשים שיצאו לפועל בגלל הקשר ההדוק עם איראן! המדינה שלנו מוקפת במדינות נחשלות עם השפעה טרוריסטית מובהקת. האם לא הגיע הזמן להחליף דיסקט ולהצטרף לצד הנכון של ההיסטוריה?!'"
הקמפיין האישי הנחוש הוביל הרב ואחניש נשא פירות, וכך, בחודש ניסן האחרון אושר המינוי. מאז מכהן הרב ואחניש כשגריר ארגנטינה במדינת ישראל ומתגורר בשכונת טלבייה בירושלים. את בניו הוא שולח לישיבות ומוסדות חינוך חרדיים. אחד לומד בישיבת 'בניין אב' שהקים הראשון לציון הרב בקשי דורון זצ"ל, והשאר לומדים במוסדות חרדיים נוספים בירושלים.
סדר יומו של הרב ואחניש מתחלק בין לימוד תורה והנהגה מרחוק של קהילתו בבואנוס איירס לפעילות הדיפלומטית שגורמת קידוש השם גדול. או במילותיו שלו, שנאמרות בשילוב של חיוך ורצינות: "זה ממש חלום, לייצג ולעבוד באופן מלא כשגריר ארגנטינה וגם לזכות ללמוד תורה בירושלים".
את מעון השגריר אכן העברתם לירושלים, אנחנו מציינים, אבל השגרירות עצמה שוכנת עדיין בהרצליה.
"לא לעוד הרבה זמן", הוא מבטיח. "אני מקווה שזה יקרה בשנה הלועזית החדשה, בהתאם להחלטתו של הנשיא. אלו דברים שלוקחים זמן, אבל נקיים את הבטחתו של הנשיא במלואה. בינתיים הבית שלי זוכה למעמד של שגרירות והוא נציגות רשמית של ארגנטינה בירושלים".
דמותו של הרב ואחניש התפרסמה בציבור בביקורו של מיליי, מייד לאחר שנבחר, בכותל המערבי. באותו ביקור תועד הנשיא מחובק עם הרב, עיניו מביטות למעלה אל אבני שריד בית המקדש והן זולגות דמעות. כעת חושף בפנינו השגריר את מה שעמד מאחורי הקלעים של הביקור שעורר הדים רבים:
"עוד לפני שהוא נבחר אמרתי לו שכאשר זה יקרה בעזרת השם נבוא יחד לכותל המערבי כדי להודות להשם על כך. זה היה הביקור הראשון של הנשיא מייד אחרי הבחירות. היו לנו שתי מטרות: לבקר בכותל ולפגוש את האדמו"ר רבי דוד אבוחצירא שליט"א מנהריה. ואכן, באופן חריג מאוד נסע רבי דוד לירושלים לפגוש את הנשיא. הוא אמר אז למיליי שבנשמתו מתגלגל ניצוץ של יתרו חותן משה, שהכיר אף הוא בגדלותו של עם ישראל והכריז: 'עתה ידעתי כי גדול השם!'"
בשלב מסוים פורסם שהנשיא רוצה להתגייר בפועל, ואף התחיל בתהליך הגיור.
"זה נכון", הרב ואחניש מחייך. "אבל הוא יחכה עם זה עד שיסיים את כהונתו כנשיא. השאיפה שלו היא להפיץ את אור היהדות בכל רחבי העולם אחרי שיסיים את הפרק הפוליטי בחייו. כמו בכל דבר, גם בנושא הזה פיו וליבו שווים. הוא איש אמת".
אתם עומדים גם היום בקשר רצוף עם הנשיא?
"בוודאי" הוא משיב. "אנחנו כמו אחים. אנחנו משוחחים על בסיס שבועי. אתם יודעים, הוא הנשיא היום, אז יש לו מן הסתם לו"ז קצת יותר עמוס ממה שהיה לפני כן".
תמיכה
וורט ירושלמי בפרלמנט
דמותו המפתיעה והמרעננת של הנשיא שקשר את גורלו עם העם היהודי גוררת התעניינות גדולה בקרב ציבורים נרחבים. תיעודים רבים שלו, כמו הביקור שערך בציונו של כ"ק מרן האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע כבר במרוץ לנשיאות, הופצו ברבים ועוררו תקווה בשעה שעם ישראל נלחם עם אויביו בגבולות הארץ אולם לא פחות מכך עם רוחות השנאה והאנטישמיות המנשבות ברחבי העולם. אגב, בלשכתו תלויה תמונת ענק של הרבי מליובאוויטש.
"הנשיא התקשר אליי מייד לאחר מתקפת שמחת תורה", חושף בפנינו כעת הרב ואחניש. "הוא הביע חרדה עמוקה. כל כולו היה הלם וטלטלה. הוא אמר לי שהוא מתחייב לעשות כל דבר שהוא מסוגל כדי לסייע למדינת ישראל בשעתה הקשה. מהבחינה הזאת הוא קרן אור באפלה הגדולה שאופפת את העולם. גם בנאום שלו באו"ם הוא דיבר על הצביעות הגדולה שמייצג הארגון: במקום לחתור להשכנת שלום, הם מלבים את שנאת ישראל, בניגוד גמור למטרה שלשמו הוקם הארגון לאחר מלחמת העולם השנייה".
בחודש שעבר, כאשר השביע את שר החוץ החדש של ארגנטינה בספר תנ"ך במקום ב'ברית החדשה', להבדיל אא"ה, בחר הנשיא לציין את המאורע בוורט, משל היה מגיד מישרים בבית הכנסת זיכרון משה. "הפרשה מדברת על מסעו של אברהם אבינו להביא את בשורת הבורא לעולם", ציטט בהתלהבות. "זה גם התפקיד שלנו: להנחיל לעולם את ערכי התורה, החיים והחירות!"
לאחרונה, בפרשת תולדות, חזר הנשיא בפני העם הארגנטינאי כולו על הוורט החרדי הידוע שנוהג היה המגיד הירושלמי רבי שלום שבדרון זצ"ל להנחיל, על רבקה אימנו שחששה שהעובר שהיא נושאת מפרכס לצאת גם ליד בתי מדרשות וגם ליד בתי עבודה זרה. כשנודע לה בבית מדרשו של שם ועבר שמדובר בשני תינוקות – נרגעה. מדוע נרגעה? וכי לא הייתה לה בעיה עם בן שיעבוד עבודה זרה? אלא, חזר הנשיא על הוורט הידוע, הדבר הכי גרוע הוא ילד שרוצה גם וגם: גם בית מדרש וגם עבודה זרה! אסור להיות צבועים ולפסוח על שתי הסעיפים!
רק כשחוזרים אל ההיסטוריה המוקדמת של ארגנטינה אפשר להבין שהשינוי המבורך הזה עמוק ומהותי: מאז תקופת השואה והיחסים בין הנאצים לממשלת ארגנטינה, שאף סיפקה לרבים מהם מקום מקלט לאחר המלחמה, ועד לשני הפיגועים המחרידים בשנות התשעים בשגרירות ישראל ובבניין הקהילה היהודית, שבהם נהרגו יותר ממאה בני אדם.
במה מתבטא משב הרוח המרענן הזה ביחס לקהילה היהודית בארגנטינה?
"הדברים השתנו בצורה דרסטית", אומר הרב ואחניש. "בעוד שממשלות השמאל עשו יד אחת עם שלטון האייתולות כדי להסתיר את חלקם בפיגועים המחרידים שביצע ארגון הטרור חיזבללה נגד הקהילה היהודית בבואנוס איירס, הנשיא מיליי כורת ברית נגדית עם מדינת ישראל. זו בשורה של ממש, נס מעל לדרך הטבע".
ההמחשה הטובה ביותר היא זהותו של מי שהרב ואחניש מחליף את מקומו. השגריר שכיהן בארץ לפניו, סרחיו אוריברי, היה עוין מאוד כלפי מדינת ישראל. היום הוא יושב בכלא בארגנטינה על עבירות שחיתות שביצע.
מבט חטוף אל המולת ההכנות לשבת שבני הבית עוסקים בהן בשעה שאנו יושבים עם השגריר בסלון וזאטוטיו מקפצים מעליו, מאשר את המסר של הרב–השגריר בצורה מוחשית. בית יהודי חרדי מרגש, שמייצג בגאון ובכבוד את ממשלת ארגנטינה במדינת היהודים.
אפקט
השפעה על הצעירים
המשימה הראשונה של מיליי לאחר שנבחר לנשיאות הייתה לייצב את הכלכלה המקומית. גם את זה הוא עשה בדרכו המיוחדת: באגרסיביות ובנחישות. הוא צמצם את מספר משרדי הממשלה מתשעה עשר לשמונה, עצר פרויקטים ציבוריים רבים שאותם ראה כמיותרים, וגרם לפיטורים המוניים של פקידים בירוקרטיים למיניהם בשירות הציבורי שחסמו את פריחתה של כלכלת השוק.
המדיניות הזו מוכיחה את עצמה ובגדול: האינפלציה התרסקה לנתון חד ספרתי נמוך, וערך המטבע החל לטפס. אבל היה לכך גם מחיר חברתי: מאות אלפי עובדי ממשלה שהורגלו לשבת על סיר הבשר וליהנות מתנאים סוציאליים גילו לפתע כי הם אינם נחוצים עוד ומצאו את עצמם מחוץ למעגל העבודה. האבטלה, כצפוי, טיפסה באחוזים ניכרים, פרי דילולו האגרסיבי והפיכת השוק לחופשי.
מיליי עצמו, יש לומר, צפה זאת מראש. "אנחנו מתחילים היום ללכת בדרך של שיקום", אמר כשהציג את התוכנית הכלכלית שלה העניק את השם 'תוכנית המסוֹר החשמלי'. "בתחילה זה יכאב, אבל אין ברירה. המדינה זקוקה לשינוי כיוון דחוף כדי להימנע מאסון, ונעשה זאת בכל הכוח. זה יהיה 'טיפול בהלם'".
למרות הקשיים הזמניים שכרוכים במצע הכלכלי שמיליי מקדם, אחוזי התמיכה בו רק עולים. הארגנטינאים, שֹבֵעים ממקסמי שווא שהתגלו כבלוף, נותנים לנשיא הנבחר את הצ'אנס להוביל אותם אל עבר חוף מבטחים. מנגד, המיעוט שמתנגד לו מוביל הפגנות וטוען כי הוא מדרדר את המדינה לאסון חברתי, טענה שקשה מעט להבין אותה כשהיא נאמרת מפי אלה שבמו ידיהם הביאו את המדינה אל סף פשיטת רגל.
בינתיים, אנחנו אומרים לרב ואחניש, זוכה המדיניות של הנשיא לתמיכה מצד רוב הציבור, אבל אי אפשר להתעלם מהקולות נגדו. הסקרים מראים שיש גם אחוזים ניכרים שמתנגדים לצעדים שלו.
"סקרים?!" הרב ואחניש חוזר על המילה בלעג מסוים. "אי אפשר להאמין להם. אתם בארץ מכירים את זה טוב. במציאות רוב מוחלט של הארגנטינאים תומכים בו בצורה טוטלית".
ההזדהות הפומבית של הנשיא עם העם היהודי לא מובילה בהכרח גם לעליית האנטישמיות בקרב מתנגדיו?
מתברר כי דרכנו כאן על נקודה רגישה במקצת, בלי משים. "היו גורמים בקהילה היהודית, בהם רבנים חשובים בארגנטינה שאותם אני מאוד מעריך, שהגיעו אליי עם הטענה הזאת. אבל אני חושב שאנטישמיות היא גזרת שמיים. שנאה שאין לנו שליטה עליה. היא רק מחפשת מקומות להתפרץ בהם, ולא תלויה בזהותו של נשיא כזה או אחר. עם זאת, אם יש לנו הזדמנות לקדש שם שמיים ולהפיץ את רוח היהדות עם הנשיא, שהוא אוהב ישראל בכל מאודו, לדעתי, אין לנו אפשרות להתחמק מזה. מעבר לכך, אני מזהה שאהדתו העצומה של הנשיא לעם ישראל מעוררת השפעה רבה בקרב המוני צעירים ארגנטינאים שלומדים ממנו להעריץ את העם היהודי.
"באופן כללי הציבור בארגנטינה לא מעסיק את עצמו בדברים האלה. הם מסתכלים רק על מצב הכלכלה, וכל עוד מיליי עושה עבודה מצוינת בתחום הזה ומחזיר להם את התקווה שכבר אבדה להם – אין להם עניין בתחומים הנוספים שהוא מקדם".
ברית הגנה
בדרך ל'הסכמי יצחק'
השגריר הרב ואחניש מוצא דמיון רב בין מצבה של מדינת ישראל לארגנטינה מולדתו. "מדינת ישראל מוקפת מכל עבר בארגוני טרור ובמדינות דיקטטוריות שמבקשות להשמיד את עם ישראל. גם לא מעט מדינות בדרום אמריקה תומכות במאבק החשוך נגד החירות והדמוקרטיה. אמריקה הלטינית כמעט הלכה לאיבוד מוסרי, עד שהגיע הנשיא מיליי והציל את המדינה מהכאוס הטוטליטרי שרוחש סביבה".
הרב ואחניש חושף בפנינו כי הדברים אף מתקדמים במישור המעשי. "אנחנו עובדים כעת על ברית הגנה, בדומה למה שיש בין מדינת ישראל לארצות הברית, בין מדינת ישראל למדינות דרום אמריקה. נקרא לזה 'הסכמי יצחק', באנלוגיה ל'הסכמי אברהם' שנעשו עם מדינות ערב. אם 'הסכמי אברהם' נשענים על העובדה שהיהודים והישמעאלים הם בני אברהם, ההסכמים שנקדם יישענו על העובדה שהיהודים והדרום אמריקאים הם בני יצחק. כבר שוחחתי על כך עם נשיא פרגוואי וגם גורמים במדינות לטיניות נוספות ואני נחוש לקדם את הנושא בכל הכוח".
סליחה שאנחנו מערבים את הרב בפוליטיקה מקומית, אבל כבר גילינו שלא מדובר בדיפלומט מהזן השגרתי. מה דעתכם על היחס העוין לציבור החרדי בארץ ישראל?
"כמו בארגנטינה גם בארץ יש אליטה שמאלנית שאשמה בהרבה מהרוֹע הזה. נראה שהימין עדיין לא מספיק נחוש להילחם בה. אגב, הנשיא מיליי יבקר כאן בארץ בתחילת השנה הלועזית החדשה. הוא התעניין אצלי על רעיונות שכדאי לכלול בנאום שהוא יישא בכנסת. אולי הוא ישלב מסר שלפיו גם פה במדינת ישראל הגיע הזמן לקדם מהפכה של רוב הציבור נגד כוחות השמאל שמשליטים עליהם את דעתם".
אנחנו מציינים לעצמנו את העובדה שנדיר לשמוע תשובה מפתיעה כזו מפיו של דיפלומט רשמי, אולם בתור נציגו של הנשיא מיליי, שאינו ידוע בחיבתו הגדולה לפוליטיקלי קורקט – אין בכך הפתעה. גם הרב ואחניש מדבר איתנו בישירות, וניכר כי הוא סולד מתרבות השקר והעמדת הפנים שנלווית לעשייה הפוליטית.
"הנשיא שלנו מעביר את המסר הזה בצורה הברורה ביותר", אומר השגריר הרב ואחניש. "חאבייר הוא איש אמת, ודברי אמת ניכרים. לא מעניין אותו לשרוד בשלטון והוא לא עסוק כל העת בקריאת סקרים. הוא רוצה לחולל מהפכה לטובה!"
מה דעתכם על ההתנהלות הכלכלית של ממשלת ישראל? לא כל המהלכים שהיא מובילה מתיישבים לחלוטין עם רעיונות הימין הכלכלי.
"זה מתחבר לנקודה הקודמת", הוא משיב. "כשגריר אני לא רוצה להתבטא באופן שייראה כהתערבות בענייניה של מדינת ישראל. אבל זה ברור שבמדינת ישראל אין לראש הממשלה כמעט כוח. אפילו בתוך הקואליציה שלו יש שרים שיוצאים נגדו, וזו הסיבה שהוא לא יכול להוביל מהלכים משמעותיים. לא נותנים לו לעבוד. אילו הייתי אזרח, ולא שגריר, הייתי מרשה לעצמי לתהות לגבי ההיגיון בגרירתו של ראש ממשלה, בעיצומה של מלחמה, לבית המשפט כדי לברר איתו עניינים של סיגרים ושמפניות. אבל כאמור, אלו ענייניה הפנימיים של מדינת ישראל ולא מתפקידי להתערב".
קידוש השם
חלום מבעית ברומא
הרב כנראה השגריר החרדי הראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל. במסגרת תפקידכם הדיפלומטי אתם נתקלים בקונפליקטים הלכתיים?
"ברוך השם לא נתקלתי עד כה בעניין כזה. אם אני נדרש ללחוץ ידיים לאישה, למשל, אני אומר בנימוס ובאדיבות שאסתפֵּק בחיוך. בדרך כלל מכבדים את זה מאוד. אם בעתיד תתעורר שאלה כזו, אַפנֶה אותה לרבנים שאיתם אני מתייעץ בכל נקודה, מורי ורבי הגאון הגדול רבי אשר וייס וכ"ק האדמו"ר רבי דוד אבוחצירא".
עניין כזה, למשל, היה כאשר הנשיא התקשר אליו שבועיים אחר שנבחר לתפקיד. "'אני מתגורר בבית הנשיא כבר שבועיים ועדיין לא הגעת לקבוע לי מזוזות!' התלונן. זה דבר חסר תקדים, שלא־יהודי במעמד כה גבוה מבקש לקבוע מזוזות בביתו. שאלתי אז כמה רבנים גדולים והם הורו לי לעשות זאת כדי לקדש שם שמיים. גם שם היה עניין מרגש מאוד: בחדר העבודה הנשיאותי של מיליי קבענו מזוזה בתוך בית מזוזה שהעניק לנשיא שגריר ארה"ב בארץ לשעבר, דיויד פרידמן. חלקיו עשויים משברי טילים ששוגרו לעבר מדינת ישראל. זו המזוזה שמקבלת את פני כל מי שנכנס לחדר העבודה של נשיא ארגנטינה".
מה שהרב ואחניש לא מספר לנו והודלף לנו ממי שהיה בסוד העניינים, הוא שהנשיא דרש גם להציב מזוזה ב…פתח מלונת הכלבים האהובים שלו. לא פחות. בסופו של דבר העניין נפתר ביצירה שמדמה קמע שהותקן שם, ובא לציון גואל.
הרב ואחניש מחזיר אותנו אל הביקור הנרגש שערך ידידו הנשיא בכותל המערבי מייד לאחר היבחרו, ומגלה לנו חלום מופלא. מהביקור הזה התפרסם תיעוד מרגש במיוחד שבו נראה הנשיא מחבק את שגרירו ופורץ בבכי נרגש וחסר מעצורים.
"במעמד המטלטל הזה" הוא מספר, "אמר לי הנשיא שהוא הגיע לכותל רק כדי להודות על ההצלחה העצומה בבחירות; הוא לא התפלל על שום דבר פרטי, רק שיצליח למלא את הבטחתו ולהחזיר את מדינתו למסלול הראוי".
מהארץ המשיכה הפמליה, שהרב ואחניש השתתף בה גם הוא, אל עבר איטליה לסדרה של פגישות מדיניות. "באותו לילה", הוא משחזר בהתרגשות, "במלון ברומא, חלמתי חלום משונה: ראיתי את עצמי נוהג ברכב וכל העת בקעו מתא המטען קולות מוזרים. בחלום עצרתי את הרכב ופתחתי את הבגאז'. לחרדתי גיליתי שם שני אנשים כפותים בידיהם וברגליהם, והבנתי שאלו שניים מהחטופים הישראליים בעזה. 'תציל אותנו!' הם זעקו לעברי".
באותו רגע התעורר הרב ואחניש משנתו. הוא נזקק לכמה רגעים כדי להיזכר היכן הוא נמצא ואז הבחין במאות הודעות ששוגרו אליו. "קראתי אותם בדופק מואץ, ואז גיליתי ששחררו משבי חמאס שני חטופים בעלי אזרחות ארגנטינאית".
למחרת, במטוס, הוא סיפר לנשיא את החלום. "אמרתי לו שאין לי ספק שהם שוחררו בזכות קידוש השם שהוא גרם לו בביקור בכותל. הנשיא התרגש מאוד".
לסיום, מה הם היעדים שהרב הציב לעצמו להגשים בשנים הקרובות כשגריר ארגנטינה במדינת ישראל?
"ברמה המעשית לקדם את ברית ההגנה בין מדינת ישראל למדינות דרום אמריקה ובראשן ארגנטינה, וכמובן: להעביר את השגרירות לירושלים, בירתו הנצחית של העם היהודי, בהתאם להבטחתו ושאיפתו של הנשיא".
יש לך חלום נוסף?
"לזרז את בואו של משיח צדקנו במהרה, אז יתקיים בנו: 'וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם השם נִקְרָא עָלֶיךָ'".
