חדשות הדס אפיק כ"ו טבת התשפ"ה

אילו הכנות והיערכויות נעשות לקראת חזרתם של החטופים הנוספים, איך מתכוננים לקראת הפעימות הבאות של העסקה ומה עם אלו שנותרו מאחור? | הסיפורים האנושיים של החטופים, המשפחות והצוותים המטפלים

 

 

איש לא היה מסוגל להיוותר אדיש השבוע, עם חזרתן ארצה של שלוש החטופות הראשונות. לאחר 471 ימים ארוכים ומייסרים הן סוף סוף שבו הביתה, אל חיק משפחותיהן, כשהן בריאות, צועדות על הרגליים ואף נושאות חיוך על פניהן.

כולנו הזלנו דמעה והתרגשנו יחד איתן. מחשבותינו כבר החלו לנדוד אל המשך העסקה, כאשר יתר החטופים ישובו אף הם בשלום, בעזרת השם. אך מעבר להתרגשות הציבורית, מאחורי הקלעים ישנם אנשים הפועלים במלוא העוצמה כדי לאפשר את קליטת השבים על הצד הטוב ביותר וכדי ללוות את המשפחות הדואגות. עם סיומו של שבוע מטלטל ומרגש, ולקראת שבועות מורכבים וטעונים הצפויים לנו, יצאנו לשוחח עם האנשים הנמצאים בלב ליבו של הסיפור, אלו שחווים אותו מקרוב, על כל רבדיו.

 

 

נערכים ומתרגשים

למעשה, מייד עם קבלת ההודעה על כך שנחתמה עסקה ויש להיערך לקראת קבלת השבים הוכשרו שישה בתי חולים ברחבי הארץ לקליטתם. ארבעה מהם ממוקמים במרכז: איכילוב, בילינסון, שיבאתל השומר ובית החולים שמיראסף הרופא. מלבדם הוכשרו גם בתי החולים ברזילי וסורוקה, שנקבעו כ"יעדי קיצור" לטובת המקרים המורכבים יותר, שדורשים טיפול מהיר.

בשיחה עם עו"ס דפנה גרוסאוריין מבית החולים סורוקה, שהייתה אחראית בעסקה הקודמת על קבלתה של פדוית השבי מיה רגב, היא מסבירה: "סורוקה מוגדר מלכתחילה כמרכז רפואי שקולט חטופים אך ורק במצב רפואי קשה. אנחנו מתפללים ומקווים שאף אחד לא יזדקק לטיפול הזה, אבל בפעימה הקודמת היו שתי שבות שעברו דרכנו מיה רגב, שאומנם לא הייתה במצב מסכן חיים, אך הייתה פצועה, וכן אלמה אברהם, שהגיעה במצב אנוש, בסכנת חיים מיידית. היא עברה אצלנו תחילה בחדר הלם ואחר כך המשיכה לטיפול נמרץ, למחלקה הפנימית ולשיקום שנמשך כמה חודשים, עד ששוחררה.

"גם כעת אנו ערוכים לקבל את השבים שיהיו במצב הדורש טיפול רפואי מיידי, כאשר המסלול שיעברו יהיה כזה: הם יעברו ממנחת המסוקים אל חדר ההלם, שם ייצבו הרופאים את מצבם הרפואי, ומשם יועברו לטיפול נמרץ או למחלקת השבים שהקמנו למענם במתחם ייעודי, מבודד וסטרילי".

מדינה שלמה עקבה בהתרגשות. המסוק שהטיס את החטופות השבות לבית החולים צילום פלאש:90

גרוסאוריין מוסיפה כי בסורוקה נערכים גם למצבים רפואיים מורכבים יותר מאלו שהיו בפעימה הקודמת, וכן גם למצבים מורכבים מבחינה נפשית. "העברנו תדריכים לעובדים הסוציאליים ולפסיכיאטרים שלנו. כולם מוכנים לגמרי לקליטת השבים, על מנת לתת להם את הטיפול המיטבי".

ומה באמת עומד לעבור על החטופים בימים הראשונים להגעתם?

מעבר לפרוטוקול של משרד הבריאות, הממליץ בין היתר על סדרת בדיקות, אשפוז של ארבעה ימים לפחות, וחזרה לתפריט מדורג כדי להימנע מ"תסמונת האכלה מחדש", יש גם מה שעובר על החטופים מבחינה נפשית.

ד"ר אופיר לוי, מנהל הקליניקה לטיפול בפוסט טראומה של המרכז הלאומי לטראומה וחוסן באוני' תל אביב, מפקד לשעבר של היחידה לנפגעי טראומה וחרדה של הצבא, מסביר: "הדבר החשוב ביותר לשבים בימים הראשונים הוא שהמערכות שעוטפות אותם תהיינה רגישות ביותר. חייבים לדאוג שלא 'יתנפלו עליהם', מה שבאופן טבעי עלול לקרות, וכן להבין שהם יהיו מצויים בתחילה בבלבול גדול ובסוג של ניתוק, מה שמכונה בשפה המקצועית 'דיסוציאציה'. כתוצאה מכך הם עלולים להתכנס אל תוך עצמם, מה שמעכב את תהליך ההחלמה ופוגע בו.

"חשוב גם לדעת שדברים שאדם אומר בזמן שהוא מנותק, לא תמיד תואמים למה שהוא באמת חושב או מתכוון או רוצה לבטא. לכן הדבר האחרון שהשבים זקוקים לו כעת הוא רעש וצלצולים, והמערכת חייבת להיות רגישה ביותר".

כמה זמן עשויה לארוך ההתאקלמות הראשונית?

"זה אינדיווידואלי ומשתנה מאוד מאדם לאדם. אי אפשר לקבוע זמן אחיד לכולם, מה גם שכל אחד מהם עבר שבי מסוג אחר ולא כולם היו יחד. עם זאת, חשוב שנזכור שאם חטוף ששב מתכנס בתוך עצמו או שאינו משתף פעולה זה לא אומר כלום לגבי ההמשך, וגם אם תהליך הקליטה שלו ממושך מאוד זה עדיין לא מעיד על בעיה נפשית חריגה. "מלבד זאת, מכיוון שניתן לשער שהחטופים הוחזקו בתת תנאים וללא תזונה ראויה, הם בוודאי יזדקקו לטיפול רפואי. זהו הדבר הראשון שחשוב לספק להם, עוד לפני הטיפול הפסיכולוגי. אומנם בין חברי המשלחות הראשונות שפוגשות אותם יש גם פסיכולוגים, אבל הם יהיו חייבים לקחת צעד לאחור, כי רק אחרי שמייצבים את המצב מבחינה רפואית ניתן לחשוב על המענה הפסיכולוגי".

אתה חושב שיש הבדל בין החטופים ששבים כעת לבין אלו שהגיעו בעסקה הקודמת?

"בוודאי, השוני גדול מאוד, בגלל ממד הזמן וגם בגלל התנאים שחוו החטופים בשבי. טרם נחשפנו לכל הסיפורים, אך ברור שמה שעבר על כאלו ששוחררו אחרי 50 יום אינו דומה למה שעבר על חטופים שהיו בשבי כמעט 500 ימים.

"ניתן גם לשער שעם הזמן השובים הפכו ללחוצים יותר, מה שהשפיע בוודאי על החטופים, ולכן יש לצאת מנקודת הנחה שמי שישתחרר עכשיו חווה בשבי יחסי מרות קשים יותר. לכן מצבו הנפשי עלול להיות מורכב יותר ממצבם של אלו שקיבלנו בעבר".

ד"ר לוי מדגיש כי כל חטוף יעבור כמובן אבחון דקדקני ועמוק מאוד, מה שמכונה בשפה המקצועית 'אינטייק', ובהתאם לכך יקבל את המענה הנפשי שכל כך חשוב לו. "אומנם לא היו לנו בעבר מקרים של ילדים ומשפחות שחזרו מהשבי, אבל היו מקרים דומים שבהחלט ניסינו ללמוד מהם, וכן יש עשרות חטופים ששוחררו בעסקה הקודמת, והם נרתמו כדי ללמד אותנו על מה שעבר עליהם ומה שיכול לסייע במצבים כה מורכבים ורגישים.

"המצב לא קל", מוסיף ד"ר לוי, "אבל מניסיוני הרב עם פדויי שבי אני יכול לומר באופן ברור שאני מאמין שהחטופים שחוזרים כיום, אחרי כל הגיהינום שהם חוו, עוד יחזרו לחיים. יידרש תהליך ארוך, אבל אם יהיו להם ליווי מקצועי מתאים ומעטפת מקצועית הם עוד ישובו לחיות חיים מלאים, ללמוד, להקים משפחה, לעבוד ולנהל חיים נורמליים. כל עוד הם חוזרים חיים ובריאים מבחינה פיזית יש הרבה מקום לאופטימיות".

 

 

בעמדת המתנה

מנגד ישנם החטופים שצפויים להשתחרר בפעימות הבאות ובני משפחותיהם שמצפים להם בכיליון עיניים. סיגי כהן, אימו של אליה כהן, שמופיע ברשימת השבים ואמור לחזור באחת הפעימות האחרונות, משתפת: "מאוד שמחנו והתרגשנו לראות את הבנות שחזרו השבוע, גם התעודדנו מכך שהן נראות בסדר וזה נותן הרבה מקום לתקווה. עם זאת מרחף חשש גדול, כי אף אחד לא יודע מה יקרה עם העסקה, ואם היא אכן תגיע לסופה ואפילו תימשך לאחר מכן, עד שכולם יבואו, או שתתפוצץ בשלב כלשהו בדרך. בינתיים, עד שזה יקרה אנחנו נמצאים במתח איום ונורא, דואגים וחרדים מאוד לשלומו של אליה ולשלום כולם".

הודיעו לכם רשמית על כך שאליה ברשימה?

"כן, קיבלנו מידע על כך שהוא ברשימה ההומניטרית, מכיוון שהוא פצוע ויש לו גם מחלות רקע. כמובן ששמחנו, אך כפי שציינתי זו שמחה המהולה בהרבה חששות, כי אנחנו מאוד דואגים לו. למעשה, מאז היום שבו הוא נחטף אין לנו שום מידע אודותיו. בתיעוד היחיד שקיים אצלנו מרגעי החטיפה שלו הוא נראה כשהמחבלים מוציאים אותו מהמיגונית והוא הולך על הרגליים אך נעזר בהם, כיוון שהוא פצוע. יש לנו גם תמונה שלו מעזה שפורסמה ביום החטיפה, שבה רואים אותו בבית החולים, אך מאז איננו יודעים מה מצבו". הגב' כהן מציינת כי אף אחד מהחטופים שחולצו או שוחררו לא פגש את אליה, אך מכיוון שידוע להם שבשבי הפרידו בין הנשים לגברים, הם מקווים שכאשר יתחילו לחזור הגברים המבוגרים, כחלק מהעסקה הנוכחית, הם יוכלו אולי לשפוך אור על מצבו.

בקרב משפחות החטופים יש ביקורת רבה על העסקה וטוענים שהיא משאירה רבים בחוץ. גם את חשה כך?

"אני חושבת כל הזמן על עשרות המשפחות שיקיריהן אינם ברשימה ומבינה אותן לגמרי. החשש הוא נוראי, ואם אני כל כך דואגת, מה הן יגידו? אנחנו הרי יודעים עם מי יש לנו עסק, וכמה שאין אפשרות לבטוח בארגון טרור. אבל אני גם לא בטוחה שהייתה יכולה להיות עסקה טובה יותר, והראיה לכך היא שהעסקה הזו יצאה לפועל אחרי זמן רב כל כך שהיא הייתה מונחת על השולחן, אז אולי באמת זו האופציה היחידה".

"אני לא חושבת שזו העסקה הטובה ביותר שיכלה להיות", טוענת אורה רובינשטיין, דודתו של בר קופרשטיין, ששמו כלל אינו מופיע ברשימה. "לצערי זו עסקה שמשאירה 64 מהחטופים ללא שום עתיד, כשהם לגמרי מחוץ לפריים התקשורתי. כל הזמן טענו שצריכים עסקה אחת שתשיב את כולם, ולא עסקה מפוצלת. כל חטוף הוא עולם ומלואו, וחייבים להחזיר את כולם.

"התקווה היחידה שלי היא שכעת, כשהתמונות של השבים ייכנסו לליבם של מקבלי ההחלטות בקבינט הם לא יהיו מסוגלים לעצור זאת. אני גם מקווה מאוד שטראמפ ישפיע, כי יש לו מספיק כוח, וכן, אני חושבת שחייבים להחזיר את כולם הביתה, בכל מחיר, ואחר כך לחשוב איך לעשות הכל כדי למצוא את הדרך לשמור על ביטחון המדינה ולדאוג לכך שהמחבלים לא יסכנו אותנו, כפי שקרה בעקבות עסקת שליט".

 

צער ושמחה בערבוביה

כשמדברים על עסקת החטופים אי אפשר להתעלם מן המחיר הכבד כל כך, בדמות עשרות מחבלים משוחררים תמורת כל חטוף. מחבלים עם דם על הידיים, שהיו אמורים לרצות מאסרי עולם, וכעת שבים לסכן את חיי אזרחי ישראל.

הרב אוהד טהרלב, שאיבד את בנו סמל אלחי טהרלב הי"ד בפיגוע דריסה סמוך לצומת עופרה ב-2017, מתייחס לכך בכאב רב. "האמת היא שהבאנו בחשבון שנגיע לרגע הזה", הוא מספר, "וגם אמרתי לאשתי להתכונן לכך שאם תהיה עסקה, ייתכן מאוד שישחררו את המחבל שרצח את הבן שלנו. אנחנו מכירים אותו, שכן השתתפנו בכל הדיונים שהיו לו עד שקיבל את גזר הדין. הוא תמיד הסתכל לנו בעיניים וצחק, אך לפחות התנחמנו בכך שהוא בכלא ולא יראה אור יום. כעת, כשהגיעה אלינו הידיעה, היא הייתה כמו סכין כואב בלב, והחזירה אותנו אל הרגעים הקשים ביותר. הפצע נפתח מחדש והמחיר כבד כל כך.

"באופן אישי אני קצין נפגעים במילואים ובצו 8 מאז פרוץ המלחמה. אני נאלץ ללוות משפחות שכולות רבות, ובאמת שואל את עצמי אם המחיר הגיוני. האם באמת נכון לאפשר מצב שמשחררים כל כך הרבה רוצחים שבסבירות גבוהה יחזרו לרצוח?

"זו שאלה שמנקרת בי כבר מאז שקיבלתי מהצבא הודעה על כך שהמחבל שרצח את בני ישוחרר בשבת הקרובה ויגורש ככל הנראה למצרים. אך מי ערב לכך שהוא לא ישוב, ואיך נבטיח לעצמנו שהוא לא יפגע בחייהם של אזרחים נוספים? מאידך גיסא, כל מי שראה את תמונותיהן של החטופות שנפגשו עם משפחותיהן מבין כמה ערך יש לחיים, וכמה חייבים לעשות הכל כדי להשיב את החטופים.

"הנחמה פורתא שלי היא שדווקא המציאות המעורבבת הזאת עוד תצמיח אותנו. כי זהו בדיוק הסיפור של עם ישראל כאב ושמחה המשמשים בערבוביה, עם חיים ומוות שנמצאים זה לצד זה. ככל שהמציאות מורכבת יותר, כך הקב"ה מתגלה יותר בעולם, ואין לי ספק שדווקא מתוך זה כולנו נצמח ונגדל גם מדינת ישראל והחברה בכללותה, וגם אנחנו משפחת טהרלב, שחווה כעת את הצער הפרטי שלה, אך גם שמחה ומאושרת עם כל חטוף ששב הביתה".

 

"אברה היה צריך להיות כאן מזמן"

כבר יותר מעשור מוחזק אברה מנגיסטו בשבי החמאס, ועם החתימה על העסקה האחרונה קיבלה משפחתו הודעה על כך שהוא נכלל בעסקה ואמור להיות אחד מן החטופים שישוחררו במסגרתה, ככל הנראה בפעימה האחרונה.

מחכים לשובו. אברה מנגיסטו

גיל בן דוד, בן משפחתו של מנגיסטו, משתף: "כבר יותר מעשר שנים שאברה נמצא בעזה, ולאורך השנים האלו חווינו את כל מה שחוות כעת משפחות החטופים, רק יותר בעוצמה, כי הזמן שחולף מגביר את הקושי ואת חוסר האונים. אנו חשים געגועים, פחד, חשש, ובעיקר אי ודאות גדולה. קיבלנו כל כך הרבה אינפורמציה ודיס אינפורמציה לאורך השנים, עד שגם עכשיו אנו מתקשים לזהות מי באמת מעוניין לעזור לנו ומי פועל מתוך אינטרס".

על אברה הוא מספר: "אברה הוא בחור מופנם, אומנם לא יציב בנפשו, אך בעל יצר הישרדות חזק. כזה שיודע תמיד להסתדר, ונוח לעצמו, לסביבה וגם לחברים. ייתכן שזה מה שעזר לו לשרוד כל השנים בשבי חמאס. אם כי כמובן איננו יודעים באיזה מצב הוא נמצא כיום, ורק כשיגיע נוכל לדעת זאת.

"הקריאה שלנו לאורך כל הדרך הייתה שיש להתחשב במצבו. הרי לא מדובר באדם בעל ידע והבנה שחצה את הגדר, אלא במתמודד נפש שעשה זאת בתום לב. כבר מזמן המדינה הייתה צריכה לפעול למענו, והוא היה צריך להיות איתנו".

דיווחו לכם במהלך השנים על התקדמויות במגעים להחזרתו?

"בשנים הראשונות לא ידענו כלום, ובעיקר הייתה תחושה של הדחקה מצד הממשלה. אגב, הכוונה אינה רק לממשלת ביבי, כי במהלך תקופת השבי של אברה התחלפו הממשלות והיו גם בנט ולפיד שלא הצליחו להחזיר אותו.

"מדי פעם נודע לנו שמתנהל משא ומתן סביבו, והיו רגעים שבהם היה נראה שהנה זה כבר קורה. לפני כשש שנים קיבלנו עדכון מהרמטכ"ל, וראש הממשלה היה בקשר עם ההורים של מנגיסטו, אך לבסוף נעצרו הדברים ברגע האחרון. זו גם הסיבה שכעת, כשנודע לנו על כך שאברה מופיע ברשימות, אומנם שמחנו מאוד, אך לא נאמין שזה קורה עד לרגע שהדברים יתרחשו ונראה את אברה איתנו".

אפשר לומר שמתקפת החמאס היטיבה עם סיכויי השחרור של אברה?

"כן. קשה לומר זאת, אך מה שקרה בשנה האחרונה בוודאי הגדיל את סיכוייו לחזור בעסקה. גם פעילות מטה המשפחות, שאנחנו חלק ממנו, תרמה מאוד. זה המקום לציין שהמשפחות שם מאוד רגישות למה שעובר עלינו, וניכר שהן מבינות מה זה להיות בן משפחה של אדם החטוף בעזה.

"אני רוצה לנצל את הבמה כדי לקרוא לכל עם ישראל אחרי עשר שנות המתנה אל תיתנו למשפחות להמתין כמו שאנו המתנו. אל תאפשרו מצב שבו יישארו חלילה חטופים בעזה עד למתקפה הבאה. צריכים להחזיר את כולם עכשיו, כי כל יום שעובר הוא שברון לב אדיר למשפחות וגם לחטופים".