1

האזינו לפודקאסט ניגון וגעגוע

// בהנחיית: הרב אלישע קלויזנר

תו העורך

// אריה ארליך

"הַלָּשׁוֹן הִיא קוּלְמוֹס הַלֵּב, וְהַנִּגּוּן הוּא קוּלְמוֹס הַנֶּפֶשׁ"

[רבי שניאור זלמן מליאדי זי"ע]

עריכה:
אריה ארליך, ישראל פלר

ייעוץ מוזיקלי:
פיני פלאי

הפקה:
אהרן קליגר

ראיתי אותם בליל שבת. 'טיש' חסידי סוחף. האורות בבית המדרש הירושלמי היו כבויים. רק כמה נרות שבת ריצדו את ריצודיהם האחרונים, מפיצים ברחבי ההיכל ניחוח של שמן-זית נמוג. צלליות כהות התנועעו על הקירות. ניע חזק, כמו לולב שמתנער ומתקשקש בידי מתפלל אחוז דבקות. ליד הצלליות ניבטו מאות חסידים על פארענצ'עס, בקַפְטֶנִים זהובים. מתאמצים לקלוט מבט מרבם, שִרשפי אש מפניו האדומות האירו קלושות את חשכת ההיכל.
ובאותה שעה-לא-שעה, נדמו עלי החסידים ורבם כדמויות-מלאכים בשירתם. הקול הקולקטיבי היה עמוק ורוגש, וסוחף ומלהיב, ובדמיוני יכולתי להרגיש כאילו קיבלתי בהיסח הדעת ביקור קצר וחטוף בהיכל הנגינה העליון.

תו הכותב

// הרב אלישע קלויזנר

סיפורים מהיכל הנגינה כשאני חושב על המשימה שהתבקשתי לבצע עבור מגזין החג של 'משפחה' – תהיתי איך זה שעד עכשיו לא נעשה פרויקט שכזה: להביא את הסיפורים מאחורי הלחנים הגדולים, שמעוררים כבר שנים רבות כל-כך הרבה לבבות.
הרי מאחורי כל ניגון, יש סיפור.
ניגון לא נולד סתם, מתוך איזה דחף להפיק עוד איזה אלבום. ניגון טוב – נוחת אל מוחו וליבו של המלחין היישר משמים. רק לחן כזה – נשאר לנצח. ניגון טוב – הוא תולדה של סיפור טוב. אירוע מיוחד – שמח או חלילה עצוב – שקרה למלחין, ובעקבותיו נוצר לחן.
זהו סיפורו של הפרויקט שלפניכם – סיפורים שהולידו לחנים.
ריקוד סוחף בכותל

// ר' בן ציון שנקר ז"ל

הלחן: ישיש עלייך
המלחין: רבי בן ציון שנקר ז"ל
מתוך האלבום: ולירושלים עירך, תשכ"ח
מעבד: ולדימיר חפץ

אין חתונה בלי 'ישיש עלייך'. השיר המקפיץ הזה, שמנוגן עם המילים מ'לכה דודי' של המקובל רבי שלמה אלקבץ זי"ע, כשהוא עצמו מתבסס על הפסוק בספר ישעיה (סב) "וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ" – מושר כמעט בכל חתונה בציבור החרדי והדתי בשלב הריקודים. מאז שהולחן השיר, הוא פרץ הרבה מעבר לגבולותיו הטבעיים, וקיבל את אחד המקומות הראשונים ברפרטואר שירי החתונה.
גם כיום, 56 שנים לאחר שהולחן – 'ישיש עלייך' הוא השיר הראשון שמושר בחתונות בארצות הברית לאחר הכרזת 'ברוכים הבאים' לחתן ולכלה הנכנסים אל האולם.
השיר הולחן בשנת תשכ"ו, על ידי אחד מגדולי המלחינים במוזיקה החסידית בדור הקודם – ר' בן ציון שנקר ז"ל, לרגל חתונת בנו של ידיד המשפחה. ניתן לומר בוודאות – והדבר אף עלה בשיחות אישיות עימו – שרבי בן ציון לא חשב שהשיר ישרוד וימשיך להישמע בחתונות עד עצם היום הזה.
וכך אמר לי ר' בן ציון ז"ל: "בפעם הראשונה שבה ביקרתי בכותל המערבי בליל שבת-קודש, זמן לא רב לאחר שהכותל שוחרר במלחמת ששת הימים – התבקשתי לשמש שליח ציבור בקבלת שבת. נעניתי לבקשה, וכשהגעתי ל'לא תבושי' – התחלתי את המנגינה של 'ישיש עלייך', שהיה אז טרי יחסית ולא היה מוכר בציבור הרחב.
"משתתפי המניין התלהבו מאוד ונסחפו אל השירה. ההתלהבות הייתה כה גדולה – שלאחר התפילה שרו את הניגון הזה שנית. מתפללי המניין עמדו אל מול הכותל המערבי ורקדו עם המנגינה הזאת במשך כרבע שעה, בהתלהבות עילאית. התלהבות, שרק מתפללי ליל שבת קודש בכותל המערבי יודעים את טעמה וסודה".
ומאז אותו ריקוד של ליל שבת בכותל המערבי המשוחרר, 'ישיש עלייך' לא חדל להישמע בכל תפוצות ישראל.
השיר הוקלט בסיוון תשכ"ח והופיע בתקליט 'Joy of the land – ולירושלים עירך'.
השיר שהחיה מתים

// ר' שלמה קרליבך ז"ל​

הלחן: אורך ימים
המלחין: ר' שלמה קרליבך ז"ל
מתוך האלבום: ישראל בטח בהשם, תשל"ד
מעבד: ר' ישראל לאם

זה קרה בזמן מלחמת יום הכיפורים, תחילת שנת תשל"ד.
המרכזים הרפואיים בארץ היו עמוסים עד להתפקע, עקב מספרם הגבוה מאוד של החיילים הפצועים המובהלים מהחזית. אבי מורי זצ"ל היה באותה העת מנהל הפרויקט להקמת המרכז הרפואי 'לניאדו', פרי חזונו של כ"ק מרן האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג זצ"ל. המנהל הרפואי של הפרויקט היה ר' יהושע חיים ריצ'י. כחלק ממצב החירום ששרר במדינת ישראל, דרשה הממשלה להקדים את פתיחת המרכז הרפואי, שבאותה העת היה עדיין בשלבי הקמה. כך החלו לזרום חולים מהחזית.
ר' יהושע חיים (ג'וש), שהיה מקורב לקרליבך, ביקש שיבוא לשמח את החולים. קרליבך נעתר, והשיר שבחר לשיר לפני החולים, מלבד 'ישראל בטח בהשם' – היה השיר 'אורך ימים', שהפך למעין 'שיר הנושא' של המלחמה. אצל רבים מבני התקופה ההיא – עד היום – מזוהה 'אורך ימים' עם מלחמת יום הכיפורים. קרליבך סיפר, שאת השיר הוא הלחין עבור חייל בשם אלדד שנפצע בקרבות. אותו אלדד נפצע אנושות, איבד את הראייה ועוד חלקים חיוניים בגופו. "הרופא אמר לי, 'אם אתה מצליח להוציא חיוך מהחייל הפצוע הזה – הוא יצא מהדיכאון ואולי זה יעזור לו לשרוד'. רציתי לעמוד במשימה, וכך יצא לי מהפה ניגון חדש עם המילים 'אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי'", סיפר.
לאחר המלחמה היה השיר 'רדום' די הרבה שנים, עד שקרליבך חידש אותו במופע 'נחמו נחמו עמי' שמפורסם בזכות הסיפור 'הזאב השחור' ('שווארצע וואלף'). השיר קיבל תחייה נוספת כאשר ר' יהודה גרין הקליט את היצירה 'הבדלת קרליבך', ובסוף ההבדלה הוא שר את 'אורך ימים'. אכן, לשיר ישנה אריכות ימים. השיר הופיע באלבום 'ישראל בטח בהשם' – מתוך מופע שהוקלט בארצות הברית בשנת תשל"ד, סמוך לסיומה של מלחמת יום הכיפורים.
יצירה של צדקה

// ר' ברוך מנזלפסקי ז"ל​

הלחן: הנה ק-ל ישועתי
המלחין: ר' ברוך מנזלפסקי ז"ל
מתוך האלבום: אחווה
מעבד: ר' משה יעס

הפרנסים של ארגון החסד 'תומכי שבת' בטורונטו שבקנדה עמדו חסרי אונים מול קופת הארגון הריקה. מה עוד אפשר לעשות כדי להגדיל את הכנסות הארגון ובכך להמשיך לתמוך במשפחות מקומיות שזקוקות לתמיכה כדי לקנות את צורכי השבת?
ואז שלושה חברים טובים התקבצו יחדיו והחליטו להוציא תקליט ו'קסטה' (מדובר, להזכירכם, בטרום שנות הדיגיטל והסי-די). הם החליטו כי הכסף שייכנס ממכירות התקליטים – יהיה קודש להמשך פעילותו של ארגון החסד הקנדי. הרעיון הזה – הביא לעולם המוזיקלי שלנו את אחת התרומות היפות שבהן זכה.
מבין שלושת החברים – קיבל עליו ר' ברוך מנזלפסקי ז"ל להביא לחנים טובים, ואכן הוא עמד במשימה – ורוב הלחנים באלבום היו שלו. חלקם כאלה שהלחין בעבר ועכשיו הגיעה שעתם להתפרסם, וחלקם – כאלה שהלחין במיוחד עבור האלבום. המוטיב המרכזי בניגוניו של ר' ברוך – כפי שכתב זאת על עטיפת האלבום – היה "לתת משהו לנשמה", בהשראת החסידים שנהגו לומר ש"הניגונים הם הקולמוס של הלב". ואכן, השירים באלבום היו לבביים, פשוטים ונוגעים ללב. השיר 'הנה ק-ל ישועתי', שהיה להיט בשנות התשעים, הולחן על ידי ר' ברוך במיוחד עבור האלבום, וזהו השיר האחרון שהלחין בטרם פטירתו.
לחנים נוספים של המלחין המיוחד הזה הופיעו בתקליטים של 'פרחי מיאמי', 'להקת דביקות' ו'קול סלוניקה'. לימים, יחדש ר' מרדכי בן דוד את השיר ב'אלבום הכפול'.
ניגון ההזמנה לחתונה

// ר' משה גולדמן ז"ל

הלחן: אהבת עולם
המלחין: ר' משה גולדמן ז"ל
מתוך האלבום: שמחתי
מעבד: ר' משה לאופר

החידוש של המלחין והיוצר ר' משה צבי גולדמן ז"ל נעוץ במפעל חייו: מוזיקה חסידית אותנטית, מהסגנון הישן, שהוגשה בכלים חדשים, מהוקצעים ומעובדים היטב. אף שהוא עצמו נמנה עם חסידיו של כ"ק האדמו"ר רבי שלמה מבאבוב זצ"ל – שיריו היו שירים חסידיים כלליים, ללא שיוך לחצר מסוימת, והם אכן נפוצו לכל החוגים. עד היום הם מושרים בכל מקום שבו מחפשים ניגון חסידי טוב ומעורר לבבות.
ר' משה צבי נולד בשכונת קטמון בירושלים, לר' בנימין גולדמן, משגיח בישיבות באבוב בקריית באבוב בבת ים ובבורו פארק. ר' משה התחיל להלחין ניגונים כבר בהיותו ילד, ועד לימיו האחרונים ממש המשיך להלחין. בסך הכל זכה להביא לעולם כ-380 ניגונים. סדרת האלבומים המרכזית שלו הייתה סדרת תקליטי 'קעמפ שלווה', על שם מחנה הקיץ של חסידי באבוב שילדיה היו חברי המקהלה בתקליטיו של ר' משה. בסך הכל יצאו לאור 21 תקליטים של 'קעמפ שלווה'. רבים מלחניו של ר' משה הפכו לנכסי צאן ברזל בשולחנות שבת, בתפילות ליל שבת או בשחרית של שבת. להיטים אחרים שלו שבים מפעם לפעם לרחבת הריקודים, בעת שמחת חתן וכלה. 'אהבת עולם' הוא אחד מהלחנים האלו.
הסיפור מאחורי הלחנתו של הניגון הזה – קשור לשידוך מיוחד שזכה ר' משה לערוך במשפחתו: היה זה כאשר נכדו השתדך עם בתו של כ"ק האדמו"ר מאמשינוב שליט"א. לקראת החתונה קיבל ר' משה את ההזמנה ששיגר הרבי לקהל חסידיו ומכריו והתלהב מהנוסח הייחודי שהרבי כתב בהזמנה. במיוחד התלהב מהמשפט: "וזכות האבות הקדושים והשמחים בשמחתם להיוושע בכל משאלות הלב לטובה ולברכה".
ר' משה סיפר לי בזמנו: "המשפט הזה בהזמנה התקשר בראשי מיד למילים 'אהבת עולם תביא להם וברית אבות לבנים תזכור', וכך נוצר הלחן העליז למילים הללו".
השיר 'אהבת עולם', שהופיע באלבום 'שמחתי' (יחד עם 'פנה לעלבון') – 'תפס' מיד. במשך שנים רבות שמר השיר הזה על מקומו כאחד הלהיטים הבולטים במוזיקה החסידית. חלק מהצלחת השיר הזה ניתן בהחלט לזקוף לעיבוד הנפלא של ר' משה לאופר, שהעניק לשיר גוון נוסף של שמחה שמרחיבה את הלבבות.
רחמים גדולים משמים

// הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב זי"ע

הלחן: ניגון רבי מיכל מזלוטשוב
המלחין: הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב זי"ע
מתוך האלבום: ניגוני חסידי חב"ד
מעבד: ר' שלמה זילברמינץ

קודם הסתלקותו ציווה הבעל שם טוב לנגן את הניגון של התעוררות רחמים רבים שחיבר הצדיק ר' מיכל'ע מזלוטשוב. כשכָּלוּ לנגן, הואיל הבעל שם טוב לומר: 'הריני מבטיח לדורותיכם, שמתי והיכן ומי שינגן את הניגון של התעוררות רחמים רבים בהתעוררות של תשובה, הנה באיזה היכל שאֶמָצֵא – אשמע. ישנם מלאכים המביאים ידיעות ובשורות לנשמות. אצטרף אפוא לנגינה ואעורר רחמים רבים על המנגנים בעלי התשובה'" ('ספר השיחות', הריי"צ מליובאוויטש זי"ע). הסיפור מאחורי חיבורו של הניגון: הצדיק רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב זי"ע, היה מחדש גדול של ניגונים אצל רבו, הבעל שם טוב זי"ע. הבעל שם טוב התבטא עליו שהוא "אורח קבוע בהיכל השיר, ובוחר שם ניגוני התעוררות ותשוקה". פעם אחת היה הצדיק ר' מיכל חלוש בגופו, ומפאת חלישותו – נבצר ממנו ללכת אל הבעל שם טוב לימים הקדושים של ראש השנה ויום הכיפורים. בצר לו ישב והתעמק במחשבותיו, וכך יצא ניגון הגעגועים הזה. הניגון נחלק לשלושה חלקים: הראשון מתאר את הגעגועים העזים של רבי מיכל'ע. החלק השני – משקף את השמחה והאושר בבואו לרבו. החלק השלישי – מביע התעוררות של דבקות והתמסרות. חסידי זוויהעל, שרבותיהם צאצאים של רבי מיכל מזלוטשוב, נוהגים לשיר את הניגון הקדוש הזה תחת החופה, ורבים מעידים כי הניגון פותח אצלם שערי דמעות בכל פעם מחדש. הניגון, שעבר במסורת מקבילה אצל חסידי חב"ד (בעל התניא הביא את הניגון הזה בבואו למעזריטש) – הוקלט בשנת תשכ"א על ידי 'מקהלת חסידי חב"ד' (אלבום מספר 22 של סדרת תקליטי 'ניחח'). על העיבודים הופקד ר' שלמה זילברמינץ. ברבות השנים הוקלט הניגון על ידי חסידי זוויהעל, על ידי הכנר ר' מרדכי ברוצקי שביצע בכינורו יצירה מרטיטה לניגון, ועל ידי מקהלות חסידיות אחרות. כאן המקום לציין את הרה"ח רבי שמואל זלמונוב ז"ל אשר בסדרת התקליטים של 'ניחח' (ניגוני חסידי חב"ד) טרח להציג את הרקע המפורט מאחורי כל ניגון וניגון.
הקוזאק המנוצח

// 'הסבא משפולי'

הלחן: הופ קאזאק
המלחין: הרה"ק רבי אריה לייב זי"ע, 'הסבא משפולי'
מתוך האלבום: ניגוני חסידי חב"ד
מעבדים: חיים צור, ר' משה לאופר

הוא היה איש פלאי וקדוש. בן הדור הראשון של תנועת החסידות, ומי שנודע בריקודיו הנפלאים בשבת-קודש, ובעיקר – בפעולותיו הנשגבות למען פדיון שבויים.
הרבי הקדוש ר' יהודה אריה לייב משפולי, אשר כונה 'דֶערׁ שְּפָאלֶער זֵיידֶע', נולד בנר ראשון של חנוכה. אביו, ר' ברוך, היה מזרע המהר"ל מפראג, והילד נקרא על שם המהר"ל. אביו התיישב בעיירה שפולי, בנחלתו של הגרף פוטוצקי, ואז נולד בנו. לפי מסורת חב"דית, "הסבא משפאלע היה איש נלהב מאוד, ביתר שאת ויתר עוז על שאר חבריו תלמידי 'המגיד' ממעזריטש. בביקורו בליאדי אצל בעל התניא בשנת תקס"ט או תק"ע, סיפר, אשר בהיותו בן שלוש שנים ראה את הבעל שם טוב, 'והניח ידו הקדושה על ליבי, ומאז חם' לי".
בגיל 18 התחתן הסבא עם בת השוחט של מדבדיבקה. הוא למד אצל הרה"ק רבי פנחס מקוריץ, תלמיד הבעל שם טוב הקדוש, ודרכו התקרב לחסידות. כמו כן היה תלמידם של המגיד ממעזריטש, וה'תולדות יעקב יוסף' מפולונאה. בגיל 28 לקחו רבו מקוריץ למז'יבוז' אל הבעל שם טוב. בשנת תקט"ו הוא יצא למסע גלות שארך כשבע שנים, תוך שהוא מתנהג כאדם פשוט וכקבצן ומרבה להתבודד.
הסבא סירב להיקרא 'רבי' או 'צדיק', וכך דבק בו הכינוי 'הסבא', מחמת גילו המבוגר (הוא נסתלק בגיל 87). עיקר המעשה שלו בעולם – היה פדיון שבויים, כשהוא פועל רבות למען הצלתם של נידחי ישראל.
מסופר כי הסבא נהג לרקוד בכל שבת ריקוד על פי כוונות נסתרות, ורבי אברהם המלאך אמר שריקודיו של הסבא הם יותר נעלים מתפילותיו של רבי אברהם עצמו.
הימים היו ימי החושך שבהם כל מושל מקומי – 'פריץ', בלשון הסיפורת החסידית – היה יכול להתעלל בכל יהודי, ללא הפרעות. המסורת החסידית מספרת על נסיך אחד שהיה אכזר במיוחד, והיה מרבה לזרוק יהודים למרתף חשוך. כדי להינצל מגזר דין מוות – על היהודי המורעב היה לרקוד כשהוא לבוש בעור של דב מול קוזאק מקומי, במאמץ לרקוד מהר יותר וטוב יותר מהקוזאק שמולו. מכיוון שהיהודי היה מורעב וחלוש ובלתי מיומן בריקוד מהיר – בדרך כלל הסתיים ה'ריקוד' הזה במות היהודי. פעם אחת הצליח הסבא משפולי לחדור אל המרתף שבו היה שרוי יהודי אומלל. הוא שחרר את היהודי לחופשי, ונותר חבוש בכלא במקומו. ואז הגיעו שליחי הפריץ, והבהילו את 'האסיר' להתחרות בריקוד מול הקוזאק החסון.
הסבא התייצב ברחבת הריקודים, ורקד פי אלף טוב יותר מהקוזאק. הוא ניצח את הקוזאק, הקוזאק הומת, ומאותו היום והלאה התבטלה הגזירה הנוראה.
על שם ריקוד הניצחון הזה – הלחין הסבא את הניגון 'הֹוּפ קָאזַאק'. בניגון יש חלקים שהיהודי נחלש, כמעט נופל – ואז קם ביתר שאת ועוז, רוקד ריקוד ניצחון ומביס את הקוזאק. הניגון עבר במסורת מדור לדור במאתיים השנים האחרונות, עד שהוקלט לראשונה באלבום השישי של סדרת 'ניגוני חסידי חב"ד'. אלבום זה ייחודי מקודמיו – מפני שהוקלט בארץ ישראל, בשנת תשכ"ו. המנהל המוזיקלי היה ר' יוסף מרטון, ועל העיבודים הופקד המוזיקאי חיים צור.
שנים מאוחר יותר חידש ר' אברהם פריד את השיר באלבומו 'ניגוני חב"ד', ששיר הנושא שלו הוא – איך לא – הניגון הופ קאזאק, בעיבודו של ר' משה לאופר.
ניתוח ארוך בברלין

// הרה"ק רבי ישראל ממודז'יץ זי"ע​

הלחן: אזכרה
המלחין: הרה"ק רבי ישראל ממודז'יץ זי"ע
שיוך: ניגוני חסידי מודז'יץ

עד כמה שהסיפור הזה ידוע – הפרטים הקטנים שמאחוריו מעוררים את הלב בכל פעם מחדש. היה זה בשנת תרע"ג, לאחר שמחלת הסוכרת עשתה שמות בגופו של הצדיק רבי ישראל ממודז'יץ זי"ע (אליו מיוחסת האמירה ש"עולם הנגינה הוא-הוא עולם התשובה"). לפי פקודת הרופאים החל הרבי לנסוע לעיר המרחצאות קרלסבד, למטרות ריפוי. בגבור עליו מחלתו הבהילו אליו חסידיו את הרופאים הגדולים מוורשה שבאו למקום מגוריו בעיירה מודז'יץ. לפי הוראת הרופאים הועבר לוורשה ועמד תחת פיקוחם הרפואי. אך מכאוביו לא הרפו ממנו, גם אחרי שטיפלו בו כחודשיים.
מצבו של הרבי הלך והורע מיום ליום. לאחר הרעלת הדם ברגלו החולה החל החום להתפשט בשאר האיברים, וסכנה גדולה נשקפה לחייו. הרופאים הגיעו למסקנה שאין דרך אחרת – אלא לקטוע את רגלו החולה של הרבי. בעוד שאנשי הבית והפמליה מטכסים עצה מה לעשות, קרא להם הצדיק ואמר: 'הירגעו, גם לי מותר לחוות דעה. לדעתי, עלי לנסוע מיד לברלין'. התכנסו עשרה אדמו"רים ורבנים והסכימו לנסיעתו של הרבי חרף הסכנה, בברכה שבמהרה ישוב לביתו ברפואה שלמה, והצדיק מאמשינוב אמר בהתלהבות: "בזכות תפילותיך וניגוניך, שאלפי יהודים התעוררו על ידם לתשובה, ישלח השם את דברו להעלות לך ארוכה ומרפא".
עוד באותו יום סודרו תעודות הנסיעה, ובלילה נסע הרבי ברכבת לברלין בלוויית בני משפחתו ובפיקוח רופא. בשוכבו בקרון השינה שברכבת לא יכול היה להירדם מגודל ייסוריו וביקש שיביאו לפניו את ספר הזוהר. יומיים אחרי שהגיע לברלין, נערך הניתוח במרפאתו של הפרופסור הידוע ישראליס. על פי המסופר, הרבי ביקש שלא ירדימו אותו. במשך הניתוח, כשגברו כאביו, צעק הרבי: 'ריבונו של עולם!' וכשהביט דרך החלון של בית החולים החוצה וראה את ברלין הכבירה על טירותיה וכיפותיה המרהיבות, נזכר בעיר הקודש ירושלים השוממה והדוויה, ושפתותיו רחשו בבכי: 'אזכרה אלוקים ואהמיה, בראותי כל עיר על תילה בנויה'. אז נוצר הניגון לפזמון 'אזכרה', והניגון היה לו למשיב נפש במשך ימי מחלתו והונח לו מעוצמת ייסוריו, וכשהיו נכנסים אליו בניו לחדרו, ובייחוד בשעות הערב, התעלה במחשבתו ואמר: 'נזמר נא את ה'אזכרה". בסעודת ההודיה שנערכה בסוף חורף תרע"ד בוורשה, אמר הרבי: "ראיתי את ברלין כלילת יופי, שופעת הוד והדר, ובעיני רוחי חזיתי לעומתה את ירושלים החרבה. נזכרתי בפזמון המדבר על ירושלים: 'בראותי כל עיר על תילה בנויה, ועיר אלוקים מושפלת עד שאול תחתיה', והתחלתי לשיר את 'אזכרה' בניגון. כשהגעתי לרחבת אלכסנדר הידועה, המשמשת מקום מרכזי לתנועה רבתי, וניגון 'אזכרה' בפי, ניגש אלינו גרמני אחד בפנים שוחקות ואמר: 'סע ירושלימה'. אמרתי: 'זהו סימן מובהק, שהגיעה השעה לשיר את ה'אזכרה'".
כך יצר הצדיק ממודז'יץ יצירה שנולדה מתוך ייסורי נפש וגוף קשים, ואין בה רמז לצערו הפרטי – רק צער על עיר האלוקים החרבה.
הניגון הזה הוא הארוך והמורכב ביותר ברפרטואר הנגינה החסידית, והוא כולל לא פחות משלושים ושניים פרקים. את הניגון שרים במודז'יץ רק פעם בשנה, בטיש המתקיים ביום ההילולא של הרבי.
למרות המקום המרכזי שתופס סיפורו של הניגון בעולם החסידי – עדיין לא בוצעה לו הקלטה נקייה בת זמננו, ושמא הגיעה העת לכך.
גאולה בבית המרזח

// גוי אלמוני

הלחן: לא תבושי
המלחין: גוי אלמוני בגליציה (על פי המסורת, משירת הלוויים בבית המקדש)
גואל הניגון: הרה"ח רבי אביש מאיר בראנסדורפר זצ"ל
מתוך האלבום: ניגוני חסידי צאנז

החסיד רבי אביש מאיר ברנסדורפר זצ"ל היה מהמשמשים בקודש אצל מרן ה'דברי חיים' מצאנז זי"ע, לצד תפקידו כמלחין ניגוני החצר ובעל התפילה בבית מדרשו של הרבי.
ערב שבת קודש אחד, בדרכו לבית המדרש – שמעו אוזניו של רבי אביש מאיר ניגון עליז. רגליו כמו מוסמרו למקומן, והוא האזין ברוב קשב לניגון שבקע מבית מרזח סמוך. לאט לאט הוא מצא את עצמו מצטרף אל השירה ומזמזם לעצמו את הניגון. רבי אביש הוקסם.
כאשר הרגיש ש'קנה' את הניגון – שם רבי אביש פעמיו לבית המדרש של רבו, כדי לשמש שליח ציבור בקבלת שבת. כשהגיע ל'לא תבושי' – מילותיו הנשגבות של המקובל האלוקי רבי שלמה אלקבץ זי"ע – התאים למילים את המנגינה שזה עתה שמע.
רק לאחר התפילה הבין רבי אביש עד כמה מעשהו היה חריג ובלתי מקובל – לקחת ניגון שנשמע בבית מרזח מגושם ולהכניסו לבית המדרש. מרוב בהלה, הוא הרים את רגליו וברח במהירות מבית המדרש, בלי לקבל 'יישר כוח' וברכת 'שבת שלום' מהרבי. בבית הוא האריך בסעודה, כדי לחמוק מהצורך להתייצב לשולחנו של הרבי.
נוות ביתו החלה לדחוק בו לבל יאחר לטיש. רבי אביש ניסה לחמוק, אבל תירוציו לא עזרו – האישה דרשה שרבי אביש ילך לטיש. ברגליים כבדות עשה את דרכו לבית המדרש. לשמחתו, הטיש כבר היה בעיצומו, והוא התיישב לו בקצה השולחן, מנסה להתחמק מקשר עין, ובליבו תפילה שהרבי לא ישים לב אליו ולא יעיר לו על שגגתו. לא חלפה דקה – והרבי פנה אליו: "ר' אביש מאיר, בבקשה לחזור על השיר ששרת ב'לא תבושי'!"
רבי אביש מאיר נתקף הלם. אבל מחמת יראת הכבוד – לא העז להמרות את פיו של הרבי והחל לשיר בקול רועד את הניגון מבית המרזח. לאחר הטיש קרא לו הרבי, והוכיחו על שברח מבית המדרש לאחר התפילה. ואז הסביר הרה"ק ה'דברי חיים' זי"ע: "מאז חורבן בית המקדש, רבים מהניגונים ששוררו הלוויים בבית המקדש גלו לבין האומות. השבת הצלחת לגאול את אחד מהניגונים הללו!" – – –
הניגון מופיע בדיסק הראשון של חסידי צאנז-קלויזנבורג, כשהוא מושר על ידי נכדו של ר' אביש מאיר, אמן הזמר ר' אפרים מנדלסון, יחד עם ר' נפתלי דוד. הדיסק הופק על ידי 'לחיים הפקות'.
ניגון של מלאכים

// הרב עקיבא המניק

הלחן: שלום עליכם
ביצוע: הרב עקיבא המניק
בתוך האלבום: אני הולך בשמחה
מעבד: ר' משה מרדכי (מונה) רוזנבלום

את המלחין הנודע הרב עקיבא המניק רבים מכירים כמי שזכה להביא לעולם את הלחן 'חמול על מעשיך', שיצא לאור לראשונה בקלטת של 'מחנה בני תורה', שמאורגן זה עשרות שנים תחת שרביטו של ראש ישיבת 'עטרת ישראל', הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א. סולן השיר היה ר' אריה גלזר, והילד ישראל (רולי) אזרחי.
ניגון נפוץ שהולחן אף הוא על ידי הרב המניק – הוא 'שלום עליכם', שמושר בישיבות ובבתים רבים בלילות שבת, כתחליף עליז ללחן העממי והוותיק יותר.
להלחין שיר על 'שלום עליכם' – זה סוג של תעוזה – אמרתי לרב המניק.
הרב המניק: "האמת, יש בזה משהו… זה היה לאחר שיצא התקליט השלישי של 'להקת רגש' בניצוחו של הרב שמואל ברזיל. השיר המרכזי בתקליט היה 'שלום עליכם'. עד אז שרו בעולם הישיבות את הלחן המסורתי והעממי ל'שלום עליכם'. פתאום כמה בחורים החלו לשיר לחן אחר ל'שלום עליכם'.
"הייתי אז בחור ישיבה. בליל שבת אחד חשבתי לעצמי: מדוע שלא תהיה ל'שלום עליכם' מנגינה שמביעה את השמחה בכניסת השבת וקבלת המלאכים שבאים לבקר בבית? וכך נוצר ה'שלום עליכם' החדש".
ואיך התפרסם הניגון?
הרב המניק:
"לאחר שנים יצא לי ללמוד בחברותא עם איש התקשורת ידידיה מאיר. הוא שאל אותי אם יש לי לחנים אחרים מלבד 'חמול', שכולם מכירים. נתתי לו קלטת שהכילה כמה מהלחנים שהלחנתי. הוא התחיל להסתובב בין אמני זמר והציע להם את הניגונים. בהשגחה פרטית, באותה עת חיפש ר' מנדי ורדיגר שירים לאלבום שהקליט עם התזמורת של ר' משה מרדכי (מונה) רוזנבלום. ר' מונה ור' מנדל התלהבו. השיר הופיע בהופעת בכורה בחידון התנ"ך העולמי – והשאר היסטוריה". תוך כדי השיחה אנו עוברים לשוחח על אודות לחן ייחודי נוסף של רבי עקיבא – למימרא ממסכת ברכות (דף י"ז): "מַרְגְּלָא בְּפוּמֵּיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר גְּמוֹר בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת דְּרָכַי וְלִשְׁקוֹד עַל דַּלְתֵי תוֹרָתִי נְצוֹר תּוֹרָתִי בְּלִבְּךָ וְנֶגֶד עֵינֶיךָ תִּהְיֶה יִרְאָתִי שְׁמוֹר פִּיךְ מִכׇּל חֵטְא וְטַהֵר וְקַדֵּשׁ עַצְמְךָ מִכׇּל אַשְׁמָה וְעָוֹן וַאֲנִי אֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכׇל מָקוֹם".
איך הגיע הניגון הזה לעולם?
הרב המניק משיב: "לפני ארבעה מחזורים של 'הדף היומי', למדתי מסכת ברכות. המילים האלה – שהן בעצם תכלית עבודת האדם – הסתכלו עלי מתוך הגמרא ופשוט 'דרשו' ניגון".
כמי שמוסר שיעור ב'דף היומי', כאשר אנחנו לומדים גמרא זו – אני עוצר ושר את הקטע הזה, שמרגיש ממש כמו פירוש המילים…
"מעניין. זה בדיוק מה שר' מנדל ורדיגר אמר, כשהוא שמע את הלחן. זה באמת חתיכה של מוסר".
הניגון האחרון

// רבי מאיר שפירא זצוק"ל

הלחן: אם אמרתי
המלחין: ההגה"ק רבי מאיר שפירא זצוק"ל
ביצוע: ר' מנדל קליין
מעבד: ר' חיים בנט

בסוף שנות השלושים הגיע פליט יהודי מפולין להונגריה. הוא סיפר לילדים על רבו, רבי מאיר שפירא מלובלין, ראש ישיבת 'חכמי לובלין', שהיה גם מלחין ניגוני קודש. הפליט לימד את הילדים מהונגריה את השיר 'אם אמרתי מטה רגלי', שהלחין רבו, והשיר 'נכנס לעצמות' של הילדים.
חלפו כמה שנים. השנה היא שנת תש"ד. מוישל'ה, אחד הילדים שהיו באותו מעמד, מצא את עצמו דחוס בקרון, בדרך לאושוויץ. אימה מילאה את ליבו. אביו נלקח לצבא ההונגרי. אימו ואחיו נמצאים איתו בקרון, בדרך אל הלא־נודע. השמועות מספרות שאושוויץ זה מקום שממנו לא חוזרים.
מוישל'ה מקשיב לשקשוק הגלגלים, רואה את האימה בעיני האנשים שמצטופפים איתו בקרון, ובליבו עולה הלחן הנחוש והמעודד למילים 'אם אמרתי מטה רגלי'. לאורך כל הדרך הארוכה ממשיך מוישל'ה לזמזם לעצמו את הלחן והמילים. בסוף, הרכבת של מוישל'ה לא הגיעה לאושוויץ. מסיבה לא ידועה היא סבה לאחור ונוסעיה פוזרו במקומות שונים. מוישל'ה שרד וסיפר.
מה היה הרקע להלחנת השיר הזה?
הגה"ק רבי מאיר שפירא זצוק"ל סיפר זאת בעצמו: היה זה לאחר אחד ממסעותיו לארצות הברית, במטרה לגייס כספים לפיתוחה של הישיבה, שהייתה חלוצת הישיבות הדואגות לפנימייה מכובדת וארוחות מזינות לתלמידים.
אלא שלגודל מפח הנפש – המסע לא הצליח. כבר כשהגיע לחופי ארצות הברית – גילה רבי מאיר שקשה להסביר ליהודים שהתגוררו באמריקה בנקודת הזמן ההיא על גודל החשיבות בקיומה של ישיבה ולרתום אותם להחזקתה. הוא אסף סנט לסנט, רבע דולר לרבע דולר, וכעבור זמן נאלץ לעלות בחזרה לאנייה, בארנק מדולדל ובלב שבור.
תחושת מפח נפש מילאה את ליבו של ראש הישיבה, מקים עולה של תורה והגאון שהביא לנו את הרעיון הכביר של 'הדף היומי'.
ובאותם רגעים של דכדוך על הסיפון, מול חופיה המתרחקים של ארצות הברית המנוכרת לתורה – הזדמזם מפיו של ראש הישיבה הניגון החדש הזה. כסף לא היה בכיס, אבל ניגון גדול יצא מהלב, על מילותיו של דוד המלך בספר תהילים (פרק צ"ד):
"אִם אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי חַסְדְּךָ ד' יִסְעָדֵנִי" – – –
כשחזר רבי מאיר ללובלין, אמר לתלמידיו האהובים: "אמנם כסף לא הבאתי לכם, אולם במקום זה הבאתי לכם ניגון של חיזוק ואמונה".
וסיפר רבי מאיר שפירא: "ברגעי שבירה גדולים, כאשר משימת החזקתה של הישיבה הלכה ונעשתה קשה יותר ויותר – התחזקתי עם השיר הזה, ותמיד – חסדיו של השם יתברך צצו ממקומות שלא ניתן היה לצפות אותם מראש".
וכל-כך חיבב מהר"ם שפירא את השיר הזה – עד שבלילה המר ההוא, ליל ז' בחשוון תרצ"ד, כאשר מיטתו של ראש הישיבה הייתה מוטלת בחדר האורחים של הישיבה כשהוא נושם את נשימותיו האחרונות – לחץ רבי מאיר ברכות את ידי תלמידיו, ואז כתב ביד רועדת: "רק בשמחה" – כשהוא רומז שירקדו סביב מיטתו. ואיזה ניגון שמח יותר יכלו התלמידים לשיר אם לא את 'אם אמרתי מטה רגלי חסדך השם יסעדני', בלחנו של רבם האהוב, לחן שחיזק אותו בכל רגע קשה?
התלמידים שרו את הניגון סביב מיטתו של רבם האהוב, ובשעה 03:15 בלילה, כששוררו את המילים "בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי", נשמטה ידו של ראש הישיבה זצוק"ל מאחיזתה בידו של אחד התלמידים.
ושמא המשיך מהר"ם לשורר את השיר הזה בעולם האמת – – –
במקום לחן עתיק

// הרב הלל פלאי

הלחן: שירו למלך
המלחין: הרב הלל פלאי
מתוך האלבום: שירו למלך, תשס"ב
מעבד: ר' משה לאופר

שיריו של הרב הלל פלאי הפכו בשנים האחרונות למרכיב בולט מאוד בפס הקול של עולם הישיבות. למותר לציין כי במהלך חודשי אלול ותחילת תשרי שעברו עלינו לטובה – רבים מאיתנו האזינו והתרגשו מהשיר 'אוחילה לק-ל', בלחנו המעורר של רבי הלל.
אחד השירים הידועים שהלחין הרב הלל פלאי – הוא 'שירו למלך', שאותו ביצע יידל ורדיגר. בקשר לשיר הזה – תמיד הייתה לי תמיהה: הרי משפחת פלאי מתפללת בנוסח אשכנז, שבו אין נוהגים לומר את ה'יוצרות' בשלושת הרגלים. ואם כן, היכן נתקל ר' הלל פלאי במילים 'ועתה בנים שירו למלך' – שמקורן ב'יוצרות' לחג השבועות?
בתשובה לתמיהתי, מספר לי הרב פלאי: "את המילים 'ועתה בנים שירו למלך' שמעתי מראש הישיבה הגאון רבי משה שמואל שפירא זצ"ל, ראש ישיבת 'באר יעקב', שבעצמו היה מלחין בחסד עליון. לגרמ"ש שפירא הייתה ידידות קרובה מאוד עם אבי (הרה"ח ר' יודק'ה פלאי ז"ל), שסייע מאוד לישיבה בשעותיה הקשות ביותר והעמיד לרשותה דירות לכמה שנים.
כשנישאתי, הישיבה ערכה לכבודי שמחת שבע ברכות, כהוקרה לפועלו של אבי למען הישיבה. ושם שורר הגרמ"ש לחן ליטאי, בניחוח עתיק, על המילים הללו, 'ועתה בנים שירו למלך'.
"אם אני זוכר נכון, אף על פי שרבי משה שמואל היה מלחין בעצמו, מקור הניגון שהוא שר בשבע הברכות, הוא בעולם הנגינה של רבי ברוך בער (לייבוביץ') זצ"ל, שחיבר את הלחן על המילים 'צור ישראל'. אולם מורו ורבו, רבי חיים (סולובייצ'יק, מבריסק) זצ"ל לא הביע שביעות רצון מהניגון.
"חשוב לציין", מדגיש הרב פלאי, "שאף על פי שרבי חיים לא היה בעל מנגן – הוא נחשב ל'מבין' בנגינה.
"ורבי משה שמואל סיפר לנו בשמחת השבע-ברכות: 'משההסכמה של רבי חיים לניגון לא ניתנה – התאמתי את הלחן למילים הללו.
ולדעתי, אם רבי חיים היה שומע את הניגון הזה על 'שירו למלך' – גם הוא היה מקבל אותו'… "כך הגעתי אל המילים הללו, בלחן אחר, שונה וקצבי הרבה יותר".
ובמנגינה הקסומה הזו זוכה יידל ורדיגר.
"האמת היא, שדווקא אז חל בו שינוי שביצע דווקא אביו, ר' מרדכי ורדיגר", אומר הרב פלאי, אך קודם לכן מבקש להציג את המילים המלאות, מתוך הפיוט המקורי:
וְעַתָּה בָּנִים שִׁירוּ לַמֶּלֶךְ בְּתִפְאֶרֶת מְפֹאָר,
בְּרָקְמִי שִׁיר מְעֻטָּף וּמְעֻטָּר וּמְתֹאָר,
בְּהוֹד וְהָדָר וְשֶׁבַח מְבֹאָר,
בַּעֲטֶרֶת גֵּאוּת וְכֶתֶר נוֹרָא יִתְפָּאָר.
וְאַשְׁרֵי עֲבָדָיו הַמַּשְׁמִיעִים בְּקוֹל שִׁבְחוֹ,
כִּי עֲרֵבִים לְפָנָיו וּמְקֻבָּלִים נִכְחוֹ,
שַׁמְעִיאֵ-ל הַשַּׂר מַשְׁמִיעֵם בְּכוֹחוֹ,
לְשַׁתֵּק הַמוֹן מַעְלָה בְּרוֹן אֶזְרָחוֹ.

"חיברתי את הניגון עם המילים שכללו את השורה 'ברוקמי שיר מעוטף ומעוטר ומתואר'.
כששלחתי את הלחן לאביו של יידל, ר' מרדכי – הוא החל לפקפק אם יהיה ניתן להכניס את המילים הללו ללחן שיכבוש את הקהל. לכן הוא הוסיף מראש הקטע הבא את המילים 'ואשרי עבדיו המשמיעים בקול שבחו', שהחליפו את המילים הקשות והבלתי מובנות".
עושה רושם, שאתם אוהבים לקחת מילים פחות ידועות, כמו 'והתענג על השם', או 'אם היו בני אדם מרגישים'. לקחתם מילים לא שגרתיות, מילים שעדיין לא הולחנו עליהן שירים.
"אכן, אני תמיד מעדיף לקחת מילים שעדיין לא חובר עליהן שיר, או שלא חובר עליהן שיר שבעיניי הוא 'פירוש המילות'. לא הייתי מלחין היום שיר ל'רחם בחסדך', כיוון שיש עליו מספיק פירושים… אם אמצא מילים שחלילה קיבלו פירוש לא נכון, אולי אמצא בקעה להתגדר בה. אבל לרוב, אחפש להלחין ממקום נקי, על מילים שלא חובר עליהן כל לחן".
אם אפשר לנצל את ההזדמנות ולשאול, איך הגעתם להלחין שיר על מילותיו האחרונות של הרב משה צבי נריה זצ"ל, 'קדושה אני מבקש'?
"ראה, שאלת המיליון של כל מלחין היא אם הלחן יתפוס או לא. לפעמים אחרי כל הטצדקי, זה לא הולך. קשה להיכנס לרפרטואר של העם היהודי. בסופו של דבר יש קסם מיוחד לניגונים שמצליחים לכבוש את לב האנשים. ב'קדושה אני מבקש', זה קרה. ואספר לך כיצד. פנה אלי נכדו של הרב נריה, ואמר שהמשפחה מבקשת לחן למילים שנשמעו ממש על ערש דווי, מפי הסב".
אכן, נשמע על הלחן כי הוא מגיע ממקום של קרבה עצומה, ומשקף היטב את בקשתו האחרונה של יהודי עובד השם, אני מעיר – וזוכה לסיפור נוסף.
"הבסיס ללחן הזה נכתב על מילים אחרות, ששיקפו הרבה כאב ואובדן. אך הלחן בסופו של דבר לא אימץ את המילים ההן, וכשהגיעה הבקשה מהמשפחה, נאמר לי שהלחן ישמש אותם בלבד, ואין כל כוונה להוציא אותו לציבור. "לאחר שבוצע לו העיבוד, והוא הושר, מטבעם של דברים ההקלטה עשתה לה כנפיים. מבחינתי, לא פרסמתי שהלחן הזה הוא שלי, כדי שלא לעורר שאלות מיותרות… אך יום אחד הגעתי לבקר בחור חולה מישיבת פוניבז', והנה, החברים שלצידו שרים את השיר הזה ברגש רב… מעניין, כי השיר הזה נכנס חזק בקרב בני הישיבות, והמוטיב של בקשת הקדושה מושך בו מאוד. אגב, אף על פי שהתאמתי בהמשך את הלחן למילים של 'ק-ה ריבון עלם', רבים ממשיכים את המילים 'קדושה אני מבקש'"…
ובחזרה ל'ועתה בנים': את השיר עיבד ברוב כישרון ר' משה לאופר, ואף הביא לעולם את ההקדמה המרגשת שכמעט ולא ניתן לשיר את 'שירו למלך' בלעדיה.
תחת איזו קטגוריה אפשר לתייג את שיריו של ר' הלל? אני שואל את ידידי כאח-לי, ר' שלמה ידידיה מאיר, ידיד אישי של הרב פלאי ומי שהנחיל לעולם הרחב את לחניו ושירתו.
מאיר: "כמי שמייצג גם את הרב פלאי וגם את הרב עקיבא המניק – אני יכול לומר על שניהם ששיריהם מתאפיינים בסגנון של שירים מבית המדרש. יש להם סגנון ייחודי. אמנם, לא פעם אמן הזמר או המעבד לוקח את השיר למקצב שונה. זה קרה ב'שירו למלך', שהולחן כשיר יותר שמח. אבל המקצב שר' משה לאופר לקח אליו את השיר – הפך אותו להמנון של מסיבות סידור, שירת 'ק-ל אדון', בשבתות או 'שיר המעלות' לפני ברכת המזון – וכמובן השיר הפך ל'מלך של הקומזיצים'. אותו דבר קרה עם 'שלום עליכם' של הרב המניק; הלחן היה במקצב שונה ומונה רוזנבלום הפך אותו לשלאגר".
אפשר להבין מתוך דבריו של ידידי ר' ידידיה, כי כשם שיש שלושה שותפים באדם – כך בדיוק יש שלושה שותפים בלחן. המלחין, הבעל מנגן והמעבד
לחנים בטיש באמשינוב

// ר' משה לאופר ​

הלחן: כיצד מרקדין
המלחין: ר' משה לאופר
ביצוע: ר' לייבל'ה השל
מעבד: ר' משה לאופר

את ר' משה לאופר הכרתי עוד בבחרותו, כאשר ישב ועשה 'שטייגן' בישיבת 'עטרת ישראל' בירושלים. לא פעם הוא היה מגיע לישיבת אמשינוב בליל שבת, כשאני מסתופף בצילו של מורי ורבי, כ"ק האדמו"ר מאמשינוב שליט"א. ר' משה היה יושב ומשתף אותנו בלחנים האחרונים פרי רוחו, שאותם הלחין אז, בעודו בחור. נדמה שמשך תקופה ארוכה לא הייתה חתונה שבה השיר 'כיצד מרקדין' לא הושר שוב ושוב, וסחף את הרוקדים למעגלים שלא פסקו. אין ספור חתנים וכלות שמחו עם השיר הזה שהושר לכבודם בערב הגדול בחייהם.
לצד 'כיצד מרקדין' חתום ר' משה לאופר גם על השיר 'חזק' שבוצע על ידי אברהם פריד, כשרק לאחר מכן, כשהשתלם בתחום והגיע לפסגות, הפך גם למעבד מוזיקלי מבוקש: אלבומיהם של הנודעים בעולם הזמר החסידי, מרדכי בן דוד, אברהם פריד, יעקב שוואקי ורבים בולטים נוספים, עברו תחת שרביט המנצחים שלו. שורות הקסם שר' משה רשם בתווים ובוצעו כפתיחים, מעברים וסגירות – הפתיעו ביצירתיותם ובחלק מהמקרים הפכו לחלק בלתי נפרד מהשיר. תקופה ארוכה למדי אברהם פריד לא הוציא אלבום עם מעבד אחר, מלבדו.
גם ר' יוסי גרין, מלחין בחסד עליון, הגיע עם ר' משה לקשר מיוחד, וגרין התבטא לא אחת כי ר' משה לאופר הוא היחיד שהצליח לעבד את לחניו באופן שהוא עצמו דמיין אותם לעצמו.
ללא ספק, ר' משה ניחן בחסדי השם בכישרון נדיר של הלחנה ועיבוד. למעשה, יכולנו להקדיש את היריעה כולה ללחניו ועיבודיו המופלאים של ר' משה, כאשר ניתן להעמיק ב'תרגום' ובפירוש המוזיקלי שהעניק לאלפי ניגונים, בין אם היו אלה לחניו ובין אם היו אלה שיריהם של טובי המלחינים. אבל אצל ר' משה נציין בעיקר את היותו נושא בתואר אבי 'מלך הלחנים' – הלא הוא השיר 'כיצד מרקדין', המשמח חתנים וכלות זה יותר מארבעים שנה.
מתי הולחן 'כיצד מרקדין'? שאלתי את ר' משה.
"אתה ממש מזכיר לי נשכחות… זה היה לאחר שהתארסתי. הכרתי את ר' לייבל'ה השל ז"ל שכמה שנים קודם לכן עלה לארץ מדרום אמריקה. עיבדתי וגם הלחנתי חלק מתקליטו הראשון, 'מה אשיב' (הניגון האגדי של רבי אביעזר וולפסון, אביו של הגאון רבי דניאל וולפסון, ראש ישיבת 'חכמת שלמה – וולפסון').
"היינו יחד גם במחנה שדה חמד, ועבדנו על התקליט השני. (כנכד לחסידי נדבורנה, בחרתי לשיר שם את 'זרעא חייא וקימא' של חסידי נדבורנה בדיסק שנקרא 'עד בלי די'). כאמור, זה היה מיד אחרי שהתארסתי, ולכבוד החתונה הלחנתי את 'כיצד מרקדין'.
ובחרת בלייבל'ה השל בכוונה תחילה – או שאיכשהו הפכתם ל'מכונת הלהיטים' של החתונות באותן שנים?
"זה היה ממש בהשגחה פרטית. נפגשנו ליד מפעל 'דובק' (דאז) בבני ברק, שרתי לו את השיר והוא התלהב, ברוך השם. ככה זה הגיע לאלבומו השני. אהבתי את הקול שלו; הוא היה שר באופן נפלא. הקלטתי איתו שלושה אלבומים. לצערי, הוא נפטר בדמי ימיו".
השיר הזה מושר כמעט בכל ליל שבת בכותל המערבי במניינים של צעירים אמריקאים שבוחרים בו ל'לכה דודי'.
"שמעתי על כך רבות, וזה מלבד כל הביצועים הנוספים ('קאברים') שהשיר זכה בהם". אני מנצל את ההזדמנות לשאול את ר' משה מספר פרטים היסטוריים שתמיד ביקשתי להשלים.
הלחנת בעבור המופע השני של מרדכי בן דוד, בעיר עמנואל, את השיר 'עוצו עצה'. אבל באלבום 'ליהודים', המילים הפכו ל'עוד יישמע', מתי בוצעה ההחלפה?
"הייתי מתפלל בבית המדרש של כ"ק הרבי מנאראל זצ"ל. הוא חיתן את אחד מצאצאיו, ור' מרדכי הוזמן לשיר כשאני על התזמורת. ואז, הציע ר' מרדכי לשיר את 'עוצו עצה' על 'עוד יישמע'. וכך זה נשאר…
קשה להעלות על הכתבה את רשימת כלל בעלי המנגנים שעימם עבדת, החל מהמופע עם ר' שלמה קרליבך ז"ל (בו חידש את 'משה ואהרן – מזמור לדוד'), ר' משה גולדמן ז"ל, ר' דוד ורדיגר ז"ל, ר' שמעון קוגל ז"ל ור' לייבל'ה השל כאמור. להבדיל לחיים, עבדת רבות עם ר' מרדכי ורדיגר, ר' אברהם פריד, האחים ברונר, ישי לפידות, מנשה פטמן, חסידות באבוב, ר' אייזיק האניג, ר' יעקב שוואקי, פרחי מיאמי, דודו פישר, דב לוין, דב הופמן, ר' מנדי ורדיגר, אורי רוטרמן, שמוליק בנדיקט, יידל ורדיגר, שלומי שמחה, ניגוני חב"ד, הרב שלמה טויסיג, ר' שלמה דסקל ועוד רשימה ארוכה של זמרי איכות ולב. אותי מסקרן בעיקר, איך נוצר הקשר עם ר' משה גולדמן ז"ל?
"כאמור, גדלתי באנטוורפן. שם הכרתי יהודי צדיק, בשם הרב שאול הוטרר זצ"ל. הוא קירב את אחי הגדול לחצר באבוב. לאחר שר' משה הפיק שני תקליטים עם ר' ישראל לאם, הפגיש בינינו אחי, הכימיה נוצרה ב"ה מיד, והשאר – היסטוריה".
גוט שבת, זיידי ובאבי

// ר' שלמה כץ

הלחן: ישמחו במלכותך
המלחין: ר' שלמה כץ
מתוך האלבום: והכהנים

ר' שלמה כץ, הוא מקורב בן מקורב של ר' שלמה קרליבך. אביו, החזן הנודע אבשלום כץ, היה משורר את יצירותיהם של קרליבך ושל החזן הנודע ר' יוסל'ה רוזנבלט, כאשר שלמה הצעיר, הילד בעל קול הזמיר הנדיר, עומד לצד אביו ומסייע לו בשירה.
הנוסח שנחקק בעצמותיו הוביל אותו כבר בהיותו בן 23 לעבור לפני התיבה בימים הנוראים, כשכמובן ניגוני קרליבך – שהוא ואביו הכירו אותו בעצמם – היו נר לרגליו.
כמי שנולד בניו ג'רזי, ארצות הברית, ועלה לארץ רק מאוחר יותר – כשהוא בן 9 ההיכרות שלו עם הקהל האמריקני הייתה טבעית, וההיכרות הזו הביאה אותו להכרה שחצתה את גבולות הארץ. שִמעֹו התפרסם בכל רחבי עולם הנגינה היהודי.
את פרסומו העיקרי רכש לאחר שגילה ופרסם לראשונה ניגונים בלתי ידועים שהפיחו חיים בחובבי הז'אנר הקרליבכי, כמו 'לשנה הבאה', 'ניגון נשמה האבוד' וכן 'וידע כל פעול', שאף הוא מקורו בתפילות הימים הנוראים. הפעילות הזו הייתה בשנות ה-60 ,שבהן ככל הידוע קרליבך שר בציבור רק פעמים מועטות.
מעטים יודעים שמלבד היותו זמר נשמה – ר' שלמה כץ הוא גם רב קהילה בישראל ורבים ניאותים לאורו ביישוב אפרת. הוא אף עוסק בכתיבה תורנית – בין היתר, גם בההדרת כתבים על הפרשה שהותיר אחריו קרליבך.
ר' שלמה המקורי – מורו ורבו המוזיקלי של ר' שלמה כץ – היה נוהג לומר, כי כדי לדעת אם ניגון הוא ממקור טהור, 'אַ אִידִיׁשֶע ניגון', יש לבחון אם ניתן להתאים את הניגון ל'לכה דודי' בליל שבת או ל'ק-ל אדון' או 'ממקומך' בבוקר יום השבת.
לא פלא אפוא שהלחן 'ישמחו במלכותך' הפך לנכס צאן ברזל בבתי כנסת רבים ברחבי תבל, כמתאים מאוד ל'לא תבושי'.
איך נוצר הלחן? שאלתי את ר' שלמה כץ.
– ניו ג'רזי, דווקא בשנים שהעיר "סבי וסבתי מצד אימי, משפחת ורשביאק, גרו ב-Pasaic ניו ג'רזי, דווקא בשנים שהעיר עדיין לא הייתה מרכז תוסס של חיי תורה. לצערי, לא ממש זכיתי להכירם בחיי חיותם. ומשכך, באחד המסעות שלי לארצות הברית החלטתי לעלות ולשפוך שיח על קברם. מאחר שאני כהן, התקרבתי רק עד היכן שמותר לכהנים לעמוד. ולפתע, ללא שום התראה, התחיל החלק השני של הניגון (איי-איי-שבת קודש) מתנגן לי בראש. "נעמדתי ושרתי: 'שלום זיידע, שלום באבע, גוט שבת'" – – –
וכך נוצר הניגון.
ניגון שנוצר תוך כדי כיבוד הורי-ההורים. לא פלא שהשיר מושר בישיבות רבות בכל שבת, כחלק אינטגרלי מזמירות השבת.
"תודה רבה, זה באמת מאוד מרגש. כי אתה יודע איך ניגון מתחיל, אך לעולם אינך יודע לאן הוא יגיע. אבל זה ברור – שכשהקדוש ברוך הוא שולח לך ניגון במתנה, הקדושה שמגיעה עם הניגון תדאג שהניגון יושר בהיכלות הקודש". וזכה ר' שלמה שכבוד זקניו הוביל את לחנו זה, והוא מעטר את מילות הקודש המכבדות את שבת מלכתא.
שיר ברגע אחד

// הרב ברוך צ'ייט

הלחן: לא אמות כי אחיה
המלחין: הרב ברוך צ'ייט
מעבד: ר' משה לאופר

אם יש מישהו שחולל מהפכה במה שנחשבת המוזיקה החסידית בת זמננו – זהו הרב חיים ברוך חייט (צ'ייט) שליט"א, ראש מכון 'מערבא'. כבוגר ישיבת 'חפץ חיים' וכתלמידו של הגאון רבי חנוך ליבוביץ זצ"ל, פיתח הרב צ'ייט עולם חדש של נגינה. עולם שבו ראשית מספרים את סיפורו של הניגון, ורק אחר כך, כשחדר ללבבות – ניתן לשיר אותו, בכוונה שונה, בדבקות, בפירוש המילים באופן אחר ועמוק הרבה יותר.
"השירה", כותב הרב צ'ייט בהקדמה לאחד מתקליטי 'בני הרבנים', בשם רבי יהודה החסיד, "מזכירה לנשמה את מקורה; כיצד נחצבה מהרקיעים העליונים בהם עומדים המלאכים ומשוררים לכבוד הבורא יתברך. לכן", הוא מסביר, "התפילה והלימוד של עם ישראל נעשים מתוך ניגון.
"כך גם", הביא הרב צ'ייט בשם בעל התניא זי"ע, "אם קשה לאדם לבטא את עצמו במילים – הרי שיכול הוא להביע זאת באמצעות הניגון".
כך בדיוק הם לחניו של רבי ברוך, וכך הם הושרו בישיבת 'חפץ חיים' או במחנה הקיץ ב'שדה חמד'; בתקליטים של 'בני הרבנים', ב'קול סלוניקה' או ב'מערבא', הוא תמיד היה חדשן. תלמידי 'מערבא' יעידו על לילי-שישי שהסתיימו בניגון שהעניק טעם חדש למילים.
"הניגון הוא כמו נשמה; המילים הן הגוף; העיבוד הוא המלבוש; ואמן הזמר – מחבר את פרטי הלבוש שיתאימו אלה לאלה" – כך הסביר רבי ברוך לקהל באחד מאירועי 'האסק'. במשך שנים רבות רבי ברוך שלח להיטים לעם ישראל (ק-ל ההודאות, אשר ברא, לפניו נעבוד – אברהם פריד; ישיש עלייך, ואני בחסדך – מרדכי בן דוד; כי הם חיינו – דדי גראוכר; כל העולם כולו – קול סלוניקה ועוד רבים) וגם שירי נשמה לא מעטים (מי האיש – 'בני הרבנים'; אב הרחמים – מרדכי בן דוד; לא אמות – מרדכי בן דוד; מן המצר – מחנה 'שדה חמד').
את הסיפור הבא רבים מהקוראים המבוגרים מכירים מן העיתונות. חלקם נחשף אליו – אם באירוע הזמר עצמו ואם כשסופר באירועים נוספים. אך לטובת מי שטרם נולד אז, נספר את הסיפור, כי הרי לימדנו רבי ברוך צ'ייט, שאין הניגון מושלם אם אין לו מלפניו סיפור…
"זה קרה לפני למעלה משלושים שנה", סיפר רבי ברוך. "הילד מנחם ארנטל ז"ל חלה כבר בגיל שנה, ומאז, המחלה נסוגה וחזרה חמש פעמים. לצד היותו ילד שתדיר רצה ללכת לתלמוד התורה וללמוד יחד עם חבריו, גם אחרי טיפולים קשים – היה לו חיבור עז למוזיקה. הוא אהב מוזיקה בכל נימי נפשו, וכאשר תקפה אותו המחלה פעם נוספת – ארגנו הוריו במוצאי שבתות מעין 'קומזיצים' ל'מלווה מלכה'. באחד ממוצאי השבתות, השתתפתי בקומזיץ יחד עם ר' מרדכי בן דוד, ר' משה מרדכי מונה רוזנבלום ור' יששכר ברי".
בקומזיץ המרטיט ליד מיטתו של מנחם ע"ה, הביא רבי ברוך לעולם את אחד השירים המרגשים ביותר. מנחם ע"ה אזר עוז וביקש מרבי ברוך לחבר שיר בו במקום. ר' ברוך לא נבהל, ורק שאל לאילו מילים הוא רוצה שיחבר שיר. מנחם, שהיה בו רצון עז לחיים, ביקש להלחין את מילותיו של נעים זמירות ישראל, דוד מלכא משיחא, 'לא אמות כי אחיה'.
ר' ברוך פרש לצד, ואחרי כמה דקות נולד השיר המדהים הזה, שכמעט ואין מי שלא מכירו. לחן מלא תקווה לחיים ולא למוות, וחדור כמיהה שכבר ייפתחו שערי צדק ונוכל לבוא בהם ולהודות להשם…
"רק ההבטה בעיניים הבוערות של מנחם ז"ל, העניקה לי כוח הלחנה, עם סייעתא דשמיא", מספר ר' ברוך.
מאוחר יותר הוחלט, כי במופע היסוד של 'זיכרון מנחם' יבוצע השיר בדואט של ר' מרדכי בן דוד ור' אברהם פריד. במהלך המופע, פריד הצטרד לפתע והדואט בוצע עם ר' מיכאל שטרייכר.
מהכותל למערת המכפלה

// הרב מנחם דוידוביץ'

הלחן: אִין אַ וִוינְקֶעלֶע (טַאטֶע)
המלחין: הרב מנחם דוידוביץ'
מתוך האלבום: דביקות, תשל"ד
ביצוע נוסף: יעקב שוואקי באלבום 'לשם שמים'

הרב מנחם דוידוביץ', ראש ישיבת 'חפץ חיים' ברוצ'סטר, ניו יורק, היה רק בן 17 כאשר הלך אל הכותל המערבי. היה זה בימים שבהם רעמו תותחי מלחמת יום הכיפורים, בראשיתו של חורף תשל"ד.
עם ישראל בארץ ובתפוצות היה מודאג ומפוחד. כותרות העיתונים בישרו בכל יום על מתקפותיהם הרצחניות של צבאות מצרים וסוריה, ועל אלפי חיילים יהודים שנהרגים בשדות הקרב. התחושה הייתה שהמצב אבוד. המילים והלחן מבטאים היטב הן את התחושה של אחוז ייאוש המחפש תקווה, והן את תחושתם של הורים המצפים לראות את בניהם הנעדרים, שיצאו לשדה הקרב וטרם ידוע אם ישובו ויפגשו אותם שוב…
הלחן אפוף הדבקות והרגש, מיטיב לגעת בנימים הנסתרים ולעורר את הלב לזעוק אל אבא שבשמים.
ידידיו של הרב דוידוביץ', תלמידי ובוגרי ישיבת 'חפץ חיים' באותן שנים, הלא הם ר' אייבי רוטנברג ור' לייבל שרפמן, עמדו בימים ההם לפני הפקת האלבום השני של להקת 'דביקות'. מששמעו את הלחן הסוחף עד דכדוכה- של-נפש, בחרו לצרף את ידידם מהישיבה בעל הקול העמוק, ר' איצי ויינברגר, וכך נולדה היצירה המרגשת, סוחטת הדמעות, שנוגעת עד היום בכל נימי הנפש.
עשרות שנים מאוחר יותר, ייטול בוגר הישיבה, יעקב שוואקי, את הלחן המרטיט, ויבקש מליפא שמלצר לכתוב עבורו מילים מחורזות שיבטאו את הדיבור הישיר של יהודי בעת תפילתו אל הקב"ה, תוך הזכרתם של האבות הקדושים – ואת השיר יבצע באלבומו 'לשם שמים'. השיר המחודש אכן קיים בשתי גרסאות, באנגלית ובאידיש. כאן נביא – לראשונה – תרגום בעברית.
לצד מערה עתיקה בחברון,
באיש, לבדו, עומד, תֶחֱזוּ,
שוטפות את פניו, דמעותיו,
שוטח תקוותו ובקשותיו,
הן נחים אבותינו בזה המעון.

למען אברהם אבינו – עננו.
בזכות יצחק ויעקב – תחנוניי לפניך.
ובזכות כל האימהות הקדושות,
הוא שופך את נפשו,
לאבינו שבשמים.
הו, אבא שלי, אבא יקר שלי,
הסבל של ילדיך אינו יודע סוף.
קומה אלינו, שלח ידך ועזרתך.
הו אבא שלי, אבא יקר שלי,
כמה יכול עוד כלל ישראל לשאת?
זכור לנו חסדי אבות.

אנחנו ילדיכם, אברהם, יצחק ויעקב,
איך לא תעלו את תפילתנו אל שוכן מרום?
שוטפות את פניו דמעותיו,
שוטח תקוותו ובקשותיו,
הן נחים אבותינו בזה המעון.

הו, אבא שלי, אבא יקר שלי,
הסבל של ילדיך אינו יודע סוף.
קומה אלינו, שלח ידך ועזרתך.
הו אבא שלי, אבא יקר שלי,
כמה יכול עוד כלל ישראל לשאת?
זכור לנו חסדי אבות.

הו ילדיי, ילדיי היקרים,
כל דמעה יקרת ערך נצרתי,
מעולם לא הזלתם לריק דמעתכם,
אכן, גאולת עולמים אגאלכם.
כל תחינה ותפילה,
תזרז ותביא את הגאולה.
וזוכר חסדי אבות.
ואולי באמת הגיעה השעה שהמילים בעברית יחורזו (מעבר למאמץ שנעשה כאן) ויותאמו ללחן, כדי שגם יהודים מארץ הקודש יוכלו להתחנן בשפתם למלך יושב מרומים, בזכות האבות אשר בעפר חברון שוכנים.
מהאוטובוס להיכל הנגינה

// ר' ראובן בנט ​

הלחן: כאיל תערוג
המלחין: ר' ראובן בנט
ביצוע: ר' אפרים מנדלסון ועמית ליסטוונד
מתוך האלבום: רק על אבינו
מעבד: ר' ראובן בנט

הכל תלוי במזל. גם כאשר מדובר בשיר. זה שיש מנגינה טובה ומילים של נעים זמירות ישראל המבטאות את הכיסופין שיש לנו, בני ישראל, לחזור, לבוא ולהיראות בחצרות בית השם – לא תמיד מספיק כדי שניגון יהפוך לקליט ויתיישב על הלב.
אם נשאל את ר' ראובן (רובי) בנט, הוא יאשר זאת, מהניסיון שצבר באין ספור להיטים שהלחין, עיבד וביצע במהלך העשייה המוזיקלית העשירה שלו. את תחילת דרכו כמעבד עשה לצד אביו, ר' חיים, בלהקת 'רננו חסידים'. בהמשך התפרסם כשעיבד חלק מהאלבומים של האמנים ליפא שמלצר ושלמה כהן, ובאלבום שהפיק בעצמו, 'הזמנה לחתונה', שבו התארחו דדי גראוכר, ישי לפידות ומנדי ג'רופי.
הדבר אירע לקראת האלבום הראשון של אמן הזמר החסידי, ר' אפרים מנדלסון. "כמו כל אמן במוזיקה החסידית, יש צורך בחיפוש אחר לחנים, ויום אחד מצאתי את עצמי מתעמק במילים הללו: 'כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוקים'", מספר לי ר' ראובן (רובי) בנט.
מתי בסופו של דבר בקע ממך השיר?
"תתפלא, אבל בסופו של דבר השיר הולחן דווקא בעת נסיעה באוטובוס. בהשגחה פרטית ממש, היה איתי מכשיר הקלטה ויכולתי להקליט את הלחן שהתיישב על המילים באופן מופלא".
ההקלטה מהאוטובוס הייתה בסופו של דבר התוצר הסופי?
"כמעט. הגעתי הביתה ושיפצנו את השיר קצת, אבל אז נתקלתי בבעיה חדשה ומהותית. ר' אפרים מנדלסון שמע את השיר וממש לא רצה להקליט אותו. הוא חשב שאין בו את מה שהוא מחפש".
וכיצד בכל זאת הצלחת לשכנע אותו?
"ניסיתי שוב ושוב. האמנתי בלחן הזה למילים האלה, לחצתי עליו, הוא הקשיב עוד כמה פעמים – וכל השאר היסטוריה".
ניתן לומר בהחלט שהמנגינה – הלחן החסידי של ר' ראובן בן ר' חיים בנט, דור שני למלחינים שהפיקו מנשמתם לחנים שהפכו לנכסי צאן ברזל של היכל הנגינה – היא בגדר 'פירוש המילים' ממש.
ואכן, הדואט המדהים של ר' אפרים מנדלסון עם ילד הפלא של הימים ההם, עמית ליסטוונד, הפך להיות נכס צאן ברזל של כל בר מצווה וכל קומזיץ.
אבדת המלאכים

// ר' אייבי רוטנברג

הלחן: המלאך הגואל
המלחין: ר' אייבי רוטנברג
מתוך האלבום: האסק 7
מעבד: ר' ישראל לאם

כדי להכיר את ר' אברהם (אייבי) רוטנברג – צריך להיות איש של שירי נשמה. קולו הרך, הלבבי והמתוק של המשורר והמלחין האמריקאי, מצטיין בצליליו הנוגים, ולא בכדי הוא רואה את עצמו תלמידם המוזיקלי של ר' בן-ציון שנקר ושל קרליבך זכרם לברכה.
הוא החל לשיר ולהלחין כבר בשנות ה'תש"ל המוקדמות, ובין חבריו בקווינס שבניו יורק – רוטנברג תמיד היה מוקף במוזיקאים כמו ר' אליהו טייטלבוים, הרב ברוך צ'ייט ועוד.
במהלך השנים זכו לחניו לביצועים של מרדכי בן דוד, אברהם פריד, יעקב שוואקי, ר' לייבל שרפמן, ברוך לוין ועוד. מהאלבומים שהוציא התפרסמו מאוד 'דביקות' (שישה אלבומים), 'קול סלוניקי' ועוד.
אבל הכתר המוזיקלי של ר' אייבי רוטנברג ניתָן לו – על ידינו, לכל הפחות – על פועלו במסגרת הקונצרטים השנתיים של 'האסק', שבהם הוא משמש אחד המפיקים המרכזיים, כמובן לצד המפיק האגדי ר' שייע מנדלוביץ שחתום על המופעים הגרנדיוזיים שנוצרו שם.
מנדלוביץ, שרצה לעשות משהו מיוחד, דבר שטרם היה כמותו, הפיק מעין הצגה מוזיקלית. המוטיב המרכזי שעבר כחוט השני בין ארבע ההצגות היה, שיש 'השגחה פרטית' בעולם.
על במה אחת הופיעו אז בארבע מערכות, מרדכי בן דוד, סנדי שמואלי, פרחי מיאמי, אנדי סטייטמן ומיודענו, אייבי רוטנברג. המוטיב למנהג שחזר על עצמו בכל שנה היה, שמדי מופע מחדשים שיר באנגלית, שר' אייבי כותב ומלחין, בדרך כלל עם קשר לנשמות הטהורות שיורדות לעולם (המוטיב המרכזי ב'האסק').
באותה שנה, ביקש רוטנברג להביע בשירו תודה למתנדבים הרבים ב'האסק', שהם כמו מלאכים. באותה עת, אבד לר' אייבי ה'מאסטר' של דיסק שהקליט, 'מחנה רעים'. לא הייתה כל אפשרות לשחזר אותו.
אך כשר' אייבי ומרדכי בן דוד שרו את 'המלאך', הוא נשא בליבו תפילה תוך כדי שירה, שיימצא 'מלאך' שיגאל את הדיסק הזה…
ואכן, למחרת הוא קיבל טלפון מידיד שמצא את המאסטר. לא פלא אפוא שהדיסק של מופע 'האסק 7' והדיסק של 'מחנה רעים' יצאו באותה עת…
ועד היום, שנים לאחר שיצא הניגון לאור – הוא עדיין משמש השראת-תפילה מעומק הלב של הורים ליד עריסת ילדיהם הטהורים.
שיר לזקני ירושלים

// ר' יוסי גרין

הלחן: עוד ישבו
המלחין: ר' יוסי גרין
ביצוע: ר' מרדכי בן דוד
מתוך: האלבום הכפול
מעבד: ר' ישראל לאם

הסיפורים על ר' יוסי גרין ולחניו מתרחשים בדרך כלל על יד הפסנתר. הוא יכול לשמוע וארט חזק מידיד ומיד לרוץ אל הפסנתר כדי לבטא את תחושותיו; אבל הוא גם יכול להתיישב על יד הפסנתר, וההשראה בוא תבוא. כל שיר וסיפורו, כל שיר והשראתו.
כך למשל, הוא מספר לנו שהייתה לו סייעתא דשמיא מיוחדת כשישב פעם עם ידידו ר' מרדכי ורדיגר. "על הפסנתר היה מונח ספר תרי עשר שנפתח בדיוק בדברי נבואתו של זכריה – 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, ואיש משענתו בידו מרוב ימים. ורחובות העיר יימלאו ילדים וילדות, משחקים ברחובותיה".
"היה זה כשחיפשנו לחן חדש להנחת אבן הפינה שערכה אז חברת 'בית טובי העיר' כשקידמה פרויקט חדשני: בית אבות חרדי ברמה גבוהה בעיבורה של ירושלים החרדית. והנה, ידידי ר' מרדכי ישב שם איתי, ולא האמין למראה עיניו".
ומהרגע שמצאתם את הפסוק, איך ומתי הלחן הגיע?
"ישבתי ליד הפסנתר והתחלתי, בלי שום כיוון, להקיש על הקלידים. בסייעתא דשמיא יצאה המנגינה הידועה על הפסוק הזה. פעלתי בתמימות, והלחנתי בלי שום רצון להביא לחן 'בומבסטי' עם טונים גבוהים או נמוכים שמתאים לאירוע. זו הייתה מנגינה שפשוט ביטאה הרבה תקווה, ומיד נזכרתי בסיפור של רבי עקיבא וחבריו שראו את השועל יוצא מאחורי בית קודשי הקודשים. חכמים בכו ורבי עקיבא שחק, משום שהוא ראה לנגד עיניו את נבואתו של זכריה, 'עוד ישבו זקנים וזקנות' ואמר להם: 'ועכשיו שהתקיימה נבואתו של אוריה – מובטח אני שתתקיים גם נבואתו של זכריה'. ואכן, התנאים הקדושים התנחמו בדבריו.
"כך בדיוק הייתה הכוונה שלי, בתמימות, לקבל מתנה מבורא עולם, ולהביא לחן שיעשה צדק עם המילים הללו. ואכן, שמעתי מיהודים חשובים, שהמנגינה הזו היא ב"ה ממש כמו פירוש המילים".
ניגון של נשמה יתרה

// ר' יוסי גרין

הלחן: ואנפהא
המלחין: ר' יוסי גרין
ביצוע: ר' מרדכי בן דוד
מתוך האלבום: צעקה
מעבד: ר' יואל דיקמן

מבין מאות הלחנים שהביא ר' יוסי גרין לעולם – ישנו שיר שהייתי רוצה לגלות את הסיפור מאחורי הלחנתו, כיוון שיש בו עוצמה שבתית אדירה שמכניסה את מי ששר אותו אל קדושתה של שבת מלכתא. זהו השיר על המילים שמופיעות בתפילת 'כגוונא', הנאמרת על ידי החסידים כהקדמה ל'ברכו' של תפילת ערבית בליל שבת.
מקור המילים הוא בזוהר הקדוש, המלמד על הדברים הנשגבים שמתרחשים בעולמות העליונים עם כניסת השבת, בעת המעבר מן החול אל הקודש; השלווה הבאה לעולם עם כניסת השבת, התמעטות כוחות הדין והכוחות החומריים, והשכינה שתופסת את מקומם, פניה מאירות באור עליון. התיאור הקדוש מסתיים במילים: "וְאַנְפָּהָא נְהִירִין בִּנְהִירוּ עִלָּאָה וְאִתְעַטְּרַת לְתַתָּא בְּעַמָּא קַדִּישָׁא. וְכֻלְּהוֹן מִתְעַטְּרִין בְּנִשְׁמָתִין חַדְתִּין כְּדֵין שֵׁירוּתָא דִצְלוֹתָא. לְבָרְכָא לָהּ בְּחֶדְוָה בִּנְהִירוּ דְּאַנְפִּין". ספר לי על היצירה של 'ואנפהא', ביקשתי מר' יוסי גרין.
"האמת, כבר שנים יש לי מחלוקת עם שכני וידיד נפשי ר' מרדכי ורדיגר, מתי נכנסת הנשמה היתרה ביהודי. ר' מרדכי טוען – וכך מופיע גם בספרים הקדושים – כי הנשמה היתרה מגיעה כאשר אומרים 'בואו ונצא לקראת כלה, שבת מלכתא, או ב'בואי בשלום'. אני לעומת זאת טענתי שהכוונה היא ממש לקראת תפילת ערבית. אז, כמו שמופיע בסידורי החסידים הקדמונים, בעת אמירת 'כגוונא', נֶאֱמַר "וְכֻלְּהוֹן מִתְעַטְּרִין בְּנִשְׁמָתִין חַדְתִּין". הווי אומר, שהנשמה היתרה מגיעה ממש אז, סמוך מאוד לאמירת 'ברכו' של ערבית".
כמעט כמו בסיפורים הידועים על גרין ובן-דוד, הניגון הגיע כשר' יוסי ישב עם ר' מרדכי יחד, על יד הפסנתר. "הראיתי לר' מרדכי בסידור את המילים 'וְאַנְפָּהָא נְהִירִין בִּנְהִירוּ עִלָּאָה וְאִתְעַטְּרַת לְתַתָּא בְּעַמָּא קַדִּישָׁא, ולאט לאט החלה המנגינה להתנגן מאליה. זכינו, והקב"ה העניק לחן כזה, עם חן מיוחד של שבת קודש". בין אם ר' מרדכי צודק ובין אם ר' יוסי צודק בוויכוח באשר למועד הגעתה של הנשמה היתרה – סיומו של הניגון ב'ברכו את השם המבורך' מעניק ללא ספק נשמה יתרה לשומעים, שנכנסים לאווירה שבתית של ממש.
בתוך משכן הלב

// הרב שמואל ברזיל ​

הלחן: בלבבי משכן אבנה
המלחין: הרב שמואל ברזיל
ביצוע: להקת 'אור חדש' עם הסולן חיים שרצר
מעבד: ר' יהושע גולדברג

הרב שמואל ברזיל, ראש ישיבת 'זיו התורה' בגבעת זאב בירושלים, זכה להיות מי שעל שמו רשומים לחנים רבים שהנחיל לעולם והותירו חותם זמן רב.
ברפרטואר הניגונים שלו ניתן למצוא את ניגון 'שמעלקע' שהיה להיט החתונות עד אמצע שנות התש"מ, 'קווה אל השם' – שהוא ה'המנון' של חודש אלול, 'שלום עליכם' (שצבר תאוצה לאחר שביצע אותו ר' אברהם פריד במופע 'האסק' הראשון. לאחר החלק הראשון של השיר שאל פריד: ?Are you ready האם אתם מוכנים? כשכוונתו לחלק הבא של השיר). השיר 'סלח נא' שהולחן בערב יום הכיפורים אחרי היציאה מהמקווה, ניגון 'רגש' מהאלבום השמיני, 'קחו עימכם דברים' (שאיתו הופיע לראשונה יעקב שוואקי) ועוד רבים. את דרכו המוזיקלית החל הרב ברזיל בעת שלמד בישיבת 'שאר ישוב' בארצות הברית. ראש הישיבה, הגה"ח רבי שלמה פרייפלד זצ"ל, היה תלמיד מובהק של הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל, ב'ישיבת רבינו חיים ברלין'. הרב הוטנר דרש מתלמידיו להצטיין בכישוריהם. כך למשל, ר' יששכר (סוקי) ברי, אף הוא תלמיד הישיבה.
למעשה, הישיבה הראשונה שהפיקה תקליט ניגונים מלא, הייתה ישיבת 'רבינו חיים ברלין' – וזה היה בשנת תש"כ. הגר"י הוטנר, ראש הישיבה, לא התפשר על המקצועיות. אך מה שהיה נעים לאוזן בימים ההם, לא בדיוק 'עובר' בימינו. הייתה זו מקהלה מסוג של אמני אופרה ופחות בניחוח יהודי. בכל זאת חלק מהשירים התנחלו בלבבות, ומושרים עד עצם היום הזה ('ידיד נפש', 'אום אני חומה' והשיר 'נשמה שנתת בי' שבוצע בהמשך על ידי תזמורת 'שלהבת' של ר' גלעד פוטולסקי).
רבי שמואל מצא את עצמו עם עוד שלושה חברים – ר' יוסי טויב, ר' נחום דויטש ור' יוסי ליבר – יוצרים להקה חדשה. היה זה בשנת תש"ל, כשלהקת 'אור חדש' הגיחה לאוויר העולם (והשיר 'אלה ברכב' הפך להמנון ההפגנות בירושלים של הימים ההם).
ר' שמואל שמע רבות מרבו על חשיבותו של עולם הנגינה, על יקרתו של כל לחן ולחן, וקנה ממנו את משנתו על זמרת הלוויים ועבודתם הייחודית בבית המקדש. גם השיר 'בלבבי משכן אבנה' משתייך ישירות לגר"י הוטנר. מילותיו מבוססות על שירו של בעל 'ספר חרדים', רבי אלעזר אזכרי, שכתב באחד משיריו המרטיטים בעת שבתו בצפת, את הבית הבא:
"בתוך ליבי משכן אבנה לזיוו,
קרבן תקריב לו נפשי היחידה".

בעקבות זאת, כתב רבי יצחק הוטנר מילים עדכניות שיהיו מובנות יותר לבני הדור.
בלבבי משכן אבנה להדר כבודו,
ובמשכן מזבח אקים לקרני הודו,
ולנר תמיד אקח לי את אש העקדה,
ולקרבן אקריב לו את נפשי היחידה.

הבלדה שיצר הרב ברזיל, 'מפרשת' את המילים ומשיגה את מטרת השיר: כל אדם מישראל הוא מקדש מעט, ולכן על כל יחיד לכונן בעצמו את מורא מקדשו וסדר עבודתו; עליו לבנות משכן להשם בליבו, שבו ישכון הדר כבודו יתברך; ולמזבח ולקרני ההוד של עבודת השם, תילקח האש מאת העקדה העצמית, הוויתור על מנעמי העולם והבליו, וכאשר משכן זה ייבנה במקדש המעט של היהודי – יתנהלו חייו של היהודי על קדושת השם.
השיר הפך להמנון, והוא נותר עד היום נכס צאן ברזל ב'קומזיצים' ואף זכה לביצועים שונים ורבים.
ניגון מתחת לטלית

// ר' חיים בנט

הלחן: אבינו אב הרחמן
המלחין: ר' חיים בנט
מתוך האלבום: הנה אנוכי
מעבד: ר' חיים בנט

ר' חיים בנט הוא מאלה שהחיו את המוזיקה החסידית. ולא סתם 'מוזיקה חסידית' – אלא כזו ב'טעם של פעם', במיזוג של המון טעם עכשווי.
תגידו 'שבת קודש', ותמצאו את ניגוניו. אִמרו 'שמחת חתונה', ותמצאו את לחניו. הן מי לא רקד לכל הפחות עשרים פעם לצלילי 'מהרה השם אלוקינו'. תגידו 'תפילה', ותשאלו את עצמכם מי לא שר בהיותו ילד את 'אבינו אב הרחמן'. וזה עוד לפני כל 'בר מצווה' שבה זימרו ילדי כיתת החתן הנרגש את הלחן המרטיט על יְהֵא ַרעֲוָא קֳדָמְָך דְתִפְתַח לִבָאִי בְאֹוַריְתָא'.
ואם תאמרו 'ימים נוראים', כבר יעלה לפניכם הלחן המזוהה כל כך עם ימי הרחמים והסליחות – 'מכניסי רחמים', שכבר עשרות שנים מושר שוב ושוב בכל כנס התעוררות לקראת הימים הנוראים. (החזן הניו-יורקי כיום, יוסף (יוסי) פומרנץ, כיכב בו לראשונה כילד סולן, ופס הקול שלו נחקק עם השיר הבלתי נשכח הזה.) לצד לחנים אלו היו גם השירים 'ונתנה תוקף' ו'הבן יקיר לי'.
ללא ספק, ר' חיים חינך דורות שלמים – באמצעות ניגוניו. בלחנים, יצק מעין פירוש המילים לקטעי התפילה או לפסוקי הנ"ך שהפכו לפתע מאירים ומובנים, מלאי רגש ותחינה.
ר' חיים, מתי הולחן השיר 'אבינו אב הרחמן'?
"זה היה בשחרית של שבת, באמצע תפילת 'אהבת עולם'. אמרתי את המילים והמנגינה באה אלי. נאחזתי במנגינה וחזרתי עליה שוב ושוב, אבל… חייבים להמשיך ולהתפלל".
ואיך נשמר השיר?
"לצידי ישב אחד מבעלי המנגנים של החסידות (חצר הקודש סערט ויז'ניץ) ומיד אחרי שמונה עשרה – שרתי באוזניו את הלחן החדש המולבש על המילים. חזרנו עליו שוב אחרי קריאת התורה ושוב אחרי מוסף. "כשהגעתי למנחה שבנו וניגנו אותו לעצמנו, ולאחר סעודה שלישית חזרנו עליו שוב – תוך כדי שאנו צועדים לביתי בצאת השבת – או אז יכולתי להקליט אותו כדי שלא יישכח".
יש לך יחס מיוחד לניגון הזה?
"האמת, זה 'השיר שלי'. נכון, יש לי המון שירים נפלאים, אבל, בכל פעם שאני עובר בבוקר ליד חיידר בחיפה, בירושלים, בבני ברק או בכל עיר חרדית אחרת ואני שומע מתוך כותלי החיידר את ילדי הצאן קדושים מזמרים ברגש את 'אבינו אב הרחמן', זה נותן לי כוח. אי אפשר בכלל לתאר את הנחת שזה גורם לי. כשאני שומע שעד היום הזה בהרבה ישיבות שרים בחג השבועות את השיר הזה, כחלק ממתן תורה – אני מבין שהלחן הגיע ליעדו, למילים שכמו ציפו לו".
יהודי של שיר אחד

// ר' שלמה ז'ולטי

הלחן: והביאותים
המלחין: ר' שלמה ז'ולטי
מתוך האלבום: פרחי 'אגודת ישראל' בטורונטו
מעבד: עובד מחדש על ידי ר' מונה רוזנבלום עבור ביצוע מחודש של ר' מרדכי בן דוד

יש יהודים שמלחינים עשרות שירים – ויש מלחינים של שיר אחד.
כזה הוא ר' שלמה ז'ולטי, אחד מהעסקנים הנכבדים של הקהילה החרדית בטורונטו.
ר' שלמה אפוא, הוא יהודי של שיר אחד. אבל איזה שיר…
הלחן נוצר בשנת תשל"ב, בעת שר' העשי נוסבוים התבקש על ידי פרחי 'אגודת ישראל' בטורונטו להפיק תקליט של שירי קודש וללכת בעקבות 'פרחי אגודה' של ניו יורק, בולטימור ולונדון.
נוסבוים התחבר לבחור בשם הארבי ארליך ויחד חיפשו השניים לחנים ראויים לאלבום שיפיקו. באותה עת למד בישיבת 'נר ישראל' (סניף טורונטו) בחור צעיר ושמו ירחמיאל ביגון. רק לימים הוא יתפרסם כמי שייסד את מקהלת הילדים 'פרחי מיאמי'. הלחנים שהבחור הצעיר הציג היו ראויים לשירה ומתאימים ל'פרחי', ועל כן רוב האלבום הראשון הכיל את שירי ר' ירחמיאל. שיר אחד שנבחר לאלבום, ומאז התפרסם והפך לנכס צאן ברזל של כל מנייני הסליחות והימים הנוראים – הוא על המילים מתוך ספר ישעיהו. מילים שנאמרות ברגש רב לפני 'שמע קולנו': "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קׇדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכׇל הָעַמִּים".
מילים מרטיטות אלה הולחנו על ידי ר' שלמה ז'ולטי, שמאז לא פרסם שום לחן אחר. הוא שאמרנו: יהודי של לחן אחד…
לימים, זיהה ר' שייע מנדלוביץ את הפוטנציאל הטמון בשיר, והוא יצא שנית באלבומו של מרדכי בן דוד וחברים, בתוספת עיבוד מרטיט של ר' משה מרדכי 'מונה' רוזנבלום.
השיר שפתח שערים

// הרב יששכר זאב (סוקי) ברי

הלחן: ארוכה מארץ מידה
המלחין: הרב יששכר זאב (סוקי) ברי
מתוך האלבום: החתונה
ביצוע: להקת עמודי שש
מעבד: הרב יששכר זאב (סוקי) ברי

ידיד ורע כאח לי הוא ר' סוקי (יששכר) ברי, מעבד מוכשר מאין כמותו, ומי שחתום על כמה מהעיבודים לאלבומיו של ר' מרדכי בן דוד. בכובעו העיקרי הוא המשגיח של ישיבת 'אמרי בינה', אך ביריעה זו נתייחס לתרומתו המכרעת להתפתחות הזמר החסידי של ימינו. יחד עם ידידו ר' יהושע (שייע) מנדלוביץ' ניצבו השניים על ערש המוזיקה החסידית, החל ממקהלות מחנה 'קול רינה', 'מחנה שדה חמד' או אלבום 'חתונה'. החיבור של שניהם עם הרב אליהו טייטלבוים, הניב זינוק אדיר למוזיקה החסידית.
כמעבד מוזיקלי ר' יששכר היה מי שהכניס את הסינטיסייזר כאחד מכלי הביצוע שהקפיצו את איכות התזמורת פלאים, ור' אליהו טייטלבוים, שהיה מהאחראים על מחנה 'שדה חמד' ותקליטי 'פרחי אגודה', הביא את האחים פיאמנטה שהוסיפו נופך קסום משלהם.
יום אחד פגש ר' שייע בחור חב"די צעיר בשם אברהם שבתאי פרידמן, תלמיד ישיבת 'אוהלי תורה' של חסידות חב"ד בקראון הייטס, ופשוט הוקסם מהקול הדקיק והנעים שלו. הוא שמע אותו שוב ושוב, עד שהחליט כי הוא ההבטחה הבאה בשמי הזמר החסידי.
באותם ימים, יסד מנדלוביץ' תזמורת חתונות ('עמודי שש', למי שזוכר), וכדי שהתזמורת תתקע יתד בעולם החתונות – הוא הפיק אלבום חתונות ('חתונה') שבימים ההם שימש מקדם הזמנות. כדי שהתקליט יהפוך לרב מכר הוא הציג לראשונה את הבחור הצעיר ש'גילה'. הוא ביקש ממנו שיסכים לקצר את שם משפחתו לפריד, כי "פרידמן לא יהיה מותג מספיק קליט". פרידמן, שהפך לפריד כשם-במה, הסכים (בחיים הפרטיים עדיין קוראים לו פרידמן, וכך רקום על תיק הטלית-ותפילין שלו). או אז פנה שייע לידידו הטוב ממחנה 'שדה חמד', ר' סוקי, שילחין שיר עבור המנגן הצעיר. ומאז, הכל היסטוריה.
'ארוכה מארץ מידה' הוא אחד השירים הראשונים (וכנראה הראשון שבהם) שפריד הקליט.
לשאלתי, מתי נתקלת במילים 'ארוכה מארץ מידה'? משיב ר' יששכר: "זה היה בתקופת לימודיי בישיבת 'איתרי' ששכנה אז בבית צפאפה. הייתה תוכנית לימודים נפרדת לבחורים מארה"ב. אבל המפגש עם מגידי שיעור שהיו גאוני עולם – הגאון רבי יוסף ציינווירט והגאון רבי שמואל אויערבך זצ"ל, וייבדלו לחיים ארוכים – הגאונים רבי מיכל זילבר, רבי יוסף אייכלר ורבי חיים ברנד – נתנו לנו מושג בגדלות התורה".
ומהיכן הגיעו המילים?
ר' יששכר נזכר שזה היה בסדר מוסר. "ראיתי את הפסוק תוך כדי לימוד בספר 'שערי תשובה' לרבנו יונה מגירונדי, ורבותיי המליצו לי לבדוק את מקור הפסוק ואת פירושו". המילים כל כך השפיעו עליו, שעוד באותו לילה באה לעולם המנגינה. המילים אכן מבטאות את עוצמתה של התורה הקדושה, שהיא ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים, וכך נוצר שיר עמוק שבמשך שנים פיאר את כותל המזרח של עולם הזמר החסידי.
בשולי הדברים, ר' יששכר מספר לנו אנקדוטה מעניינת שקשורה לעולם הנגינה החסידי:
"התחלתי את צעדיי בעולם המוזיקה כנגן קלידים בחתונות. פעם, כשניגנתי בחתונה של משפחה מודרנית יותר, פגשתי את ג'ון שער. הלה היה אחד השמות הבולטים ביותר במוזיקה הכללית של אז, ושמו נישא בהערכה בקרב חובבי מוזיקה כזאת. התפתח בינינו דיאלוג ובמשך שנים הוא נשאר חרוט בראשי".
"אתה יודע", סיפר ג'ון לר' יששכר, "אני בקי בכל רזי המוזיקה – ממוזיקה קלאסית כבדה עד המוזיקה של תחילת שנות ה-70. אבל אתה יודע מה? אין כמו מוזיקה יהודית. זה עתה חזרתי מביקור בארץ ושמעתי שם ניגון ש'מנצח בנוק-אאוט' את כל המוזיקה שהכרתי".
היה זה הניגון 'עורה כבודי' של ר' משה גריינמן. "זה ניגון אמיתי", אמר ג'ון.
"בדיוק באותם ימים", מסכם ר' יששכר, "כמה מחבריי בישיבת 'רבינו חיים ברלין' התלוננו רבות שהמוסיקה היהודית 'משעממת וחסרת תוכן'. התווכחתי איתם. העמדה שלי זכתה לחיזוק דווקא מפי ה'מאסטרו' המוזיקלי, שבעזרתו הבהרתי לחבריי עד כמה במוסיקה היהודית יש עומק, מתיקות, רגש ושמחה".
לחן של 'תענית דיבור'

// ר' גדעון לוין

הלחן: אלוקיי, נשמה שנתת בי
המלחין: ר' גדעון לוין
ביצוע: ר' גדעון לוין, ר' מיכאל שטרייכר ור' שמילו רוזנברג
מתוך האלבום: גרסה אחרונה ב'הטובים שבטובים'
מעבד: ר' גדעון לוין

זה אירע בשנה האחרונה. אור לי"א במנחם אב תשפ"א, במהלך ביקור שערכתי בארץ הקודש. הנשמה שלי צָמְאָה לשירות ותשבחות למלך ק-ל חי וקיים. הוזמנתי לקומזיץ אי-שם ברחובות ירושלים. בהשגחה פרטית ישב עימנו לא אחר מר' גדעון לוין. ר' גדעון, ירושלמי במקורו, עדיין חי ונושם את ירושלים. לבקשתי, שרו את 'אלוקיי נשמה' שר' גדעון הלחין.
כששאלתי את ר' גדעון כיצד נולד השיר, לא ציפיתי לתשובה כה מורכבת. תמיד מאחורי שיר יש סיפור, אך הפעם הוא היה מטלטל מתמיד.
"עברתי תאונת דרכים קשה", סיפר ר' גדעון, "אי שם בשנת תש"מ. רכבי התדרדר במדרון ליד מעלה אדומים. הימים, ימי 'מגן דוד אדום' בלבד. אין סלולריים, ועדיין אין ארגון 'הצלה' על כל גלגוליו. אלו שיכלו קפצו מהרכב וניסו לעצור טרמפ ליישוב הקרוב כדי להזעיק את מד"א.
"נותרתי לבדי, לכוד ברכב, עד בואם של אנשי החילוץ והרפואה. נלקחתי לבית החולים, שם שכבתי במשך כשלושה שבועות ללא הכרה. כשסוף סוף התעוררתי – מה שהיה נס בפני עצמו – עברתי סדרת ניתוחי שיקום נחוצים".
היכן נפגעת?
"רגליי נפגעו באופן הקשה ביותר, אבל ידעתי שבעזרת השם אוכל לעבור שיקום. הגרוע מכל, מבחינתי, הייתה העובדה שמיתרי הקול שלי פשוט 'הלכו'. הרופא אמר לי: 'מקסימום תוכל לשיר לעצמך בבית'… אלו היו ימים מאוד קריטיים".
כדי להבין מדוע, אוסיף כי באותה עת ר' גדעון היה בעליה של תזמורת מבוקשת לשמחות. ובלי יכולת לשיר, היה זה עבורו אובדן פרנסה כמעט מובטח.
ובכל זאת, הנה, מאז הוצאת בעצמך כמה וכמה אלבומים. איך קרה הנס?
"כאשר שוחררתי מבית החולים קיבל עליו אחד מתושבי השכונה, הדיין הגאון רבי משה יוסף מילצקי זצ"ל, לבקרני ולעודדני באופן קבוע. יום אחד, היה נראה לו שאני עצוב במיוחד. לשאלתו מה מעיק עלי, סיפרתי לו על כל מה שאני עושה כדי להשיב את הקול, אך שום דבר לא עוזר. הרב מילצקי הציע לי דבר מה מפתיע: 'תערוך תענית דיבור לחודש ימים'.
"'לחודש ימים?' תמהתי באוזניו. אבל הוא עמד על דעתו".
ומה קרה לאחר חודש?
"כעבור שלושים יום השכמתי בבוקר, ותוך כדי אמירת 'מודה אני' הבחנתי להפתעתי שקולי חזר אלי".
ו… רצת למיקרופון הראשון?
"ממש לא. עוד באותה שנייה התעשַתִי, ואמרתי לעצמי: 'אם חודש אחד עשה – רק מעט, טובים השניים מן האחד', ומיד קיבלתי עלי עוד חודש של תענית דיבור".
תחשבו על כך: חודש שלם כל התקשורת של ר' גדעון עם בני הבית הייתה באמצעות כתיבה – ובשבת קודש, בשפת הסימנים… ולאחר חודשיים?
"ברוך השם, כחלוף חודשיים, הקול שלי שב אלי כבתחילה… מיד לאחר נטילת ידיים לקחתי את הגיטרה ואז… פשוט בקע ממני הלחן של 'אלוקיי, נשמה שנתת בי'.
השיר התפרסם על ידי ר' גדעון, מאוחר יותר הוא בוצע על ידי ר' מיכאל שטרייכר, וחוּדש פעם נוספת על ידי ר' גדעון עצמו ור' שמילו רוזנברג באלבום 'הטובים שבטובים'.
0:00
/

"הַּלָׁשֹון הִיא קּולְמֹוס הַּלֵב, וְהַּנִּגּון הּוא קּולְמֹוס הַּנֶפֶׁש"

הפרויקט יעלה בערב חג הסוכות

הצהרת זכויות:

למרות מאמצינו ישנם בעלי זכויות יוצרים בשידור חלק מהיצירות באתר שאינם ידועים או לא אותרו על ידינו, ולכן השימוש שלנו ביצירות אלו הוא בהתאם לסעיף 27 לחוק זכות יוצרים. במידה ואתם בעלי זכות היוצרים בשידור היצירה נא שלחו לנו מייל ל-mish@mishpacha.com

תו העורך

// אריה ארליך

"הַּלָׁשֹון הִיא קּולְמֹוס הַּלֵב, וְהַּנִּגּון הּוא קּולְמֹוס הַּנֶפֶׁש"

[רבי שניאור זלמן מליאדי זי"ע]

עריכה:
אריה ארליך, ישראל פלר

ייעוץ מוזיקלי:
פיני פלאי

הפקה:
אהרן קליגר

ראיתי אותם בליל שבת. 'טיש' חסידי סוחף. האורות בבית המדרש הירושלמי היו כבויים. רק כמה נרות שבת ריצדו את ריצודיהם האחרונים, מפיצים ברחבי ההיכל ניחוח של שמן-זית נמוג. צלליות כהות התנועעו על הקירות. ניע חזק, כמו לולב שמתנער ומתקשקש בידי מתפלל אחוז דבקות. ליד הצלליות ניבטו מאות חסידים על פארענצ'עס, בקַפְטֶנִים זהובים. מתאמצים לקלוט מבט מרבם, שִרשפי אש מפניו האדומות האירו קלושות את חשכת ההיכל.
ובאותה שעה-לא-שעה, נדמו עלי החסידים ורבם כדמויות-מלאכים בשירתם. הקול הקולקטיבי היה עמוק ורוגש, וסוחף ומלהיב, ובדמיוני יכולתי להרגיש כאילו קיבלתי בהיסח הדעת ביקור קצר וחטוף בהיכל הנגינה העליון.
וראיתי אותם בליל-שישי. קומזיץ בעיר העתיקה של ירושלים. גֶֶרם מדרגות לא מטופח ברובע היהודי. קבוצת בחורים 'זרוקים' בטי-שירט ומראה כללי שמחוץ לבית-המדרש. גם גיטרות. אבל הלב התפרץ בניגון חסידי טוב. וראיתי שם עיניים נעצמות, ודמעות שמבצבצות מבין אישונים, ונשמה יהודית גדולה שנמצאת שם, על המדרגות, ושואפת להיות טובה יותר וקדושה יותר. ונשמה זו, מה לה שִיָראֵי קַפְטֶנִים זהובים במאה שערים, ומה לה טי-שירט ברובע היהודי. זוהי אותה נשמה, וכשהיא מנגנת ניגון טוב – היא מתלהטת מעלה-מעלה, נכרכת במקורה ומתייחדת בחטיבה אחת עם מקורה שבהיכל הנגינה שסמוך לעולם התשובה. והרבי ממודז'יץ גרס: לא היכלות סמוכים הם אלו – אלא שניהם אותו היכל ממש.
מה יש בו, בניגון החסידי, שהוא מסוגל להעיף אנשים לעולמות גבוהים שלמעלה מההשגה? מי יודע לפתור את הסוד של הניגון – אשר מעלה את מי ששר אותו למקומות ששום דיבור או התבוננות לא יכולים להעיף אליהם, עד כדי התעלּות כמעט שמימית?
המוזיקה אינה בהכרח המצאה יהודית. העולם שלנו מלא בסגנונות מוזיקליים. מאז יּובָל המקראי, אבי כל תופש כינור ועוגב – העולם מלא בשירים ומשוררים שונים ואף משונים. גם היום, שירים רבים ממלאים את חלל העולם. וגם בעולמות הללו יש גאונים מוזיקליים. חכמה בגויים תאמין.
אבל אין עוד מוזיקה כזאת. בשום מקום, בשום תרבות בעולם, לא שמענו ששיר יכול לשנות את מהותו של אדם מקצה לקצה. להפוך אותו לאיש אחר לגמרי.
לסחוף אותו לתשובה שלמה ולעשות אותו ליהודי טוב יותר מכפי שהיה לפני שהניגון טלטל את נשמתו. שיר שמשנה מציאות. ניגון שמשדרג חיים. רק יהודי יכול להפוך לאדם אחר כתוצאה מניגון. רק אצלנו, היהודים, ניגון קדוש יכול לקחת אותנו לעולמות של מעלה; וניגון ממקור זר – עשוי לסחוף אותנו למקומות שלא נרצה לדמיין. כי אם הניגון הוא קולמוס של נפש – צריך לבדוק מאיזו נפש נחצב הקולמוס הזה כדי להבין את טיבו של הניגון.
אותם תווים יכולים לסחוף את האדם לגובהי-מעל, או לסחוף אותו לתהומות- שאול. ההבדל הוא בשאלה איזה צירוף יוצרים התווים הללו ומי הוא האיש שחיבר אותם. וכך כתב רבי נחמן מברסלב זי"ע )ליקוטי מוהר"ן תנינא(: "הנה מי ששומע נגינה ממנגן רשע, קשה לו לעבודת הבורא. וכששומע ממנגן כשר והגון, אזי טוב לו".
מפי זקנים שבירושלים שמעתי, שהרבי בעל התניא זי"ע, כאשר נכנס אליו חסיד שלא היה יודע לבטא את מצבו הרוחני – היה מבקש ממנו שישיר ניגון. וכאשר החסיד שר את הניגון שלו – ידע הרבי לאבחן בדיוק רב את מצבו של החסיד, מכוח ניגונו, קולמוס-נפשו. ועל הבעל-שם-טוב זי"ע כתב נכדו רבי נחמן, ש"היה שומע דיבורים מקול הכינור". וה'דברי ישראל' ממודז'יץ זי"ע כתב בפירושו לחומש בראשית: "ובזה נבוא אל ביאור הפסוק 'קחו מזמרת הארץ' – היינו חכמת הנגינה. שאמר יעקב לבניו שייקחו עימם את חכמת הנגינה למצרים, וכך יעבדו את השם וימנעו התבוללות עם המצרים".
אז מה עושה את ההבדל? מה באמת יש בו, בניגון היהודי, שיכול למנוע התבוללות וליצור התכללות של כל נשמה יהודית עם בוראּה?
שאלה גדולה היא זו, ובשביל לפתור אותה נדרשים שני דברים:
א' – קודם לשמוע ניגון טוב
ב' – ואז לפנות למומחה בניגונים חסידיים
זה מה שעשינו, כשיצאנו לחפש יהודי שהוא 'מבין' גדול בנגינה חסידית. רצינו שיהודי בעל הבנה כזאת יציג את סיפורו של הניגון היהודי מהיכרותו ומתחום מומחיותו עבור הקוראים.
במסגרת חיפושינו, הרחקנו עד העיר שיקגו שבמדינת אילינוי האמריקנית – שם יושב זה שנים המחנך הרה"ח ר' אלישע קלויזנר, בעל קולמוס הלב. היהודי הזה, גם כשהוא עוסק בהרבצת תורה בישיבת טעלז המקומית, ומוסר שיעור ב'דף היומי' בבית הכנסת של 'אגודת ישראל', ובין לבין עוסק בגמילות חסדים בקהילה המקומית – עדיין מוצא זמן לטובת התחום שהוא עבורו כמפעל חיים – מחקר, טיפוח ושימור של הנגינה החסידית האותנטית.
רבי אלישע נענה לאתגר מיד, בלי להסס, אפילו בלי לומר כמקובל בענף: "תנו לי לחשוב כמה ימים". כשמדובר בפרויקט שיפאר ויטפח את הנגינה החסידית האותנטית – הוא מוכן להתפנות מעיסוקיו ולהירתם.
במשך שבועות ארוכים ׁשָקַד רבי אלישע – המכונה בפי רבים 'בעל קולמוס הלב' – על הפרויקט הנהדר הזה. הוא אסף נבחרת של שירים מאפיינים, שוחח עם ידידים ושותפים לאהבה המוזיקלית, וזיקק עבורנו עשרים וחמישה שירים, שאת סיפוריהם הוא מציג כאן מפי מלחיניהם (או מפי המסורת החסידית, במקרים של לחנים בני מאות שנים).
בנוהג שבעולם בכתבות ופרויקטים מוזיקליים – שהם מעמידים בחזית את הזמרים, אלה שעומדים על הבמה, מפליאים לעשות בקולם ומרגשים את הקהל בשירתם. הפרויקט הזה – באופן תקדימי – מוקדש כולו למלחינים. אלה שמנשמתם נחצבו הלחנים שכולנו גדלנו וגדֵלים עליהם. ר' אלישע שוחח עם היהודים שזכו להוריד לעולם את מתנות השמים המוזיקליות הללו, שמע מהם על מקורות ההשראה, ורשם מפיהם את הסיפור שמאחורי הניגון. ודעו לכם, קוראים יקרים, שכל ניגון וניגון – יש לו סיפור מיוחד משלו.
תשואות-חן להם – לרבי אלישע וקולמוס-ליבו – על הפרויקט המוזיקלי שיתנגן השנה בריבואות סוכות בעולם היהודי.
זכות נעימה היא להודות למי שהיו ליד האובניים של הפרויקט הנדיר הזה: ר' פיני פלאי, חבר המערכת וסמנכ"ל התפעול של 'משפחה' – על ההיגוי והליווי המקצועי של הפרויקט ביד אמן ובנפש מוזיקלית מבינה, לר' ישראל פלר, אמן של מילים והגדרות, ששקד עימי על ליטוש הטקסטים והגשתם לדפוס, ולר' אהרן קליגר, מנהל ההפקה הנמרץ, על חיבור הקצוות עד לתוצאה המושלמת. הלוואי שבחג הסוכות הזה כבר נזכה לנגינת הדורות הנשגבה והמיוחלת מכולם – שירת הלוויים בבית המקדש.
קריאה והאזנה מהנות!

תו הכותב

// הרב אלישע קלויזנר

סיפורים מהיכל הנגינה כשאני חושב על המשימה שהתבקשתי לבצע עבור מגזין החג של 'משפחה' – תהיתי איך זה שעד עכשיו לא נעשה פרויקט שכזה: להביא את הסיפורים מאחורי הלחנים הגדולים, שמעוררים כבר שנים רבות כל-כך הרבה לבבות.
הרי מאחורי כל ניגון, יש סיפור.
ניגון לא נולד סתם, מתוך איזה דחף להפיק עוד איזה אלבום. ניגון טוב – נוחת אל מוחו וליבו של המלחין היישר משמים. רק לחן כזה – נשאר לנצח. ניגון טוב – הוא תולדה של סיפור טוב. אירוע מיוחד – שמח או חלילה עצוב – שקרה למלחין, ובעקבותיו נוצר לחן.
זהו סיפורו של הפרויקט שלפניכם – סיפורים שהולידו לחנים.
אני רואה את זה בכל מקום – בתפקידי החינוכי בהרבצת תורה בישיבת 'טעלז' המעטירה בשיקגו, ובפעילותי בשדה שימורה והפצתה של המוזיקה החסידית כבר הרבה שנים: בכל פעם אני מגלה מחדש שניגון טוב, שנוצר בהשראה טובה – נשאר לנצח. אנשים שנולדו עשרות שנים אחרי שהניגון נולד – עדיין משוררים אותו בדבקות, מתעוררים ממנו ומתחברים דרכו לנשמה שלהם. כאלה הם הניגונים שנלקטו בפרויקט הזה.
שינסתי אפוא מותניים, ובחרדת והדרת קודש ניגשתי למשימה – לבחור מטובי הניגונים שפורטים על נימי הנשמה. זו לא הייתה משימה פשוטה – לבחור שירים מתוך היכל הנגינה המלא שירים. אבל בחרתי במבחר של שירים שלא נס לֵחָם – שמאחוריהם סיפורים מיוחדים. שוחחתי עם המלחינים, שמעתי מהם את מה שקרה שם בזמן אמת, ברגעים שבהם יורד שיר חדש לעולם, איך נראתה יד ההשגחה שקדמה להופעת הניגון.
כמובן, לא עם כל המלחינים של הניגונים בפרויקט הזה זכיתי לשוחח כעת, כיוון שהם כבר מזמן בהיכל הנגינה שבגן-עדן. אבל משיחות שניהלתי איתם בימי חיותם זכיתי לשמוע על הרקע שמאחורי השיר, שנותר שיר נצחי, ועד היום יהודים זוכרים ומשוררים אותו בערגה ובכיסופין.
בחלק מהפרויקט ניגע בכמה ניגונים שלהם שמור מקום בקודש הקודשים של היכל הנגינה – ניגונים משולחנם של צדיקים. ישנם ניגונים שהצילו נפשות.
יש ניגונים שחודרים לבבות ומחזירים בתשובה. יש שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל. יש ניגונים אשר הפכו להיות 'פירוש המילים'. ויש שירים, שכמעט ואין קומזיץ בלעדיהם.
וזאת למודעי: ישנם מלחינים שאינם מוכרים כל כך. מלחינים של שיר אחד או שניים – אבל השיר היחיד הזה שהלחינו, נסע למרחקים.
בפרויקט הזה אנחנו רק פותחים צוהר קטן למספר מצומצם של ניגונים נבחרים, מיעוט המעיד על המרובה. אבל, צדיקי הדורות כבר אמרו, שהיכל הנגינה שוכן ממש ליד היכל התשובה (ובשם הרבי הראשון ממודז'יץ, ה'אמרי ישראל' זצוק"ל, אומרים שהיכל הנגינה הוא-הוא היכל התשובה).
לכן, כאשר אנחנו מעמיקים בסיפורים ומבררים היכן וכיצד נולדו השירים – אנחנו מגלים מהיכן הכוח הטמון בשיר הזה לעורר יהודי לתשובה, ומהו יסוד הכוח לרומם יהודים טפח מעל הקרקע ולעשות אותו קרוב יותר לבורא יתברך שמו.
נבקש את סליחתם של כל המלחינים שהלחינו שירי קודש המכבדים את התפילה והלימוד ומפארים את שולחנות השבתות והימים-טובים – אך שיריהם לא נכללו בפרויקט הזה, שיריעתו קצרה ומוגבלת. זהו בגדר קמצוץ טבק מתוך ים הסיפורים על שירים מיוחדים.
ואם הצלחנו לעורר בכם סקרנות לדעת מה מסתתר מאחורי אלפי ניגוני קודש, והיה זה שכרנו מכל עמלנו.
דילוג לתוכן