מגזין אחיה ביתאן י"ט טבת התשפ"ה

הלוחם משדה הקרב שנלחם למען עולם התורה | בן יעקב סבו מתנגד ללחץ על הציבור החרדי בנושא הגיוס | הלחץ על החרדים בנושא הגיוס הוא כולו קמפיין לפירוק פוליטי של הרוב היהודי. העובדה שהציבור החרדי מקדש את לימוד התורה היא תרומה קריטית ששומרת עלינו | רס"ן במיל' בן יעקב סבו מתזז מתחילת המלחמה בין החזיתות בעזה ובלבנון, אך דווקא ממקומו כחייל הוא יוצא להגנת לומדי התורה ותוקף בחריפות את הלחצים לגיוס בחורי הישיבה | בריאיון בין סבב מילואים אחד לאחר, הוא מסביר מדוע הפרוגרס הוא האויב האמיתי של המדינה וצה"ל ומדוע דווקא עולם התורה הוא ששומר על הזהות היהודית של המדינה | ריאיון אמיץ

 

 

אני מדווח לכם עכשיו אחרי שיצאתי מלבנון", פתח בן יעקב סבו את ההודעה שהגיעה כמעט לכל טלפון במדינה. "יש שם אחוזות ובתי פאר שלא תראו בחיים: גנים פורחים, פסלי שיש, וילונות משי, גילופי עץ משובצים אבני חן ובריכות ענק. לכאורה הם בדיוק כמונו, רוצים לחיות בשקט עם הילדים.

"ואז, בחדר שינה סטנדרטי, רואים על המדף קופת צדקה עם תמונת נסראללה. ממשיכים לסרוק את האחוזה. במרתף הבית מרימים שטיח והנה מנהרות תת קרקעיות עם אמל"ח משוגע, בכמות ובאיכות טכנולוגית שאי אפשר לספר פה.

לימין בני הישיבות, בכל העוז. בן יעקב סבו צילום: אלחנן קוטלר

"ממשיכים לסרוק. גיסי עמיצור מביא לי את הספר 'מיין קאמפף', מתורגם לערבית, שמצא הרגע בספריית ההורים. בתוך הספר, הכל מסומן וממורקר, עם הערות צד בכתב יד. הדברים נלמדים בעיון שלא היה מבייש תלמיד ישיבה. שנאת ישראל אסלאמית טבועה בהם עמוק. הם ממש לומדים מכל הבא ליד איך לשנוא אותנו, מבחינתם אפשר להיות חניכי היטלר. הם לא רוצים את הגליל, לא אסדת גז, ולא הסדר מדיני.

"אבל אל תדאגו. אנחנו לא משאירים להם אבן על אבן. את הרוע הזה צריך להשמיד. לשם כך נשלחנו. זו זכות להילחם עם האנשים הכי טובים".

אם חשבתם שבגלל היותו חייל מיומן הוא מצטרף למחנה המתנגדים ללימוד התורה של בחורי הישיבה ולאלה שקוראים לגייסם טעיתם בכתובת. בן יעקב סבו הוא קול מרענן. דווקא ממקומו כחייל הוא רואה שליחות לצאת חוצץ נגד הקו השולט כמעט בכל פינה בפוליטיקה ובתקשורת, ולקרוא בקול גדול: "בחורי הישיבה הם בסיס הקיום של עם ישראל".

מה מביא אותך להיות בצד שלנו למרות שזה לא פופולרי בתקשורת בימים אלה?

"אתה שואל למה אני בצד שלכם? בעיניי זו שליחות, זה תפקיד שאני גא בו. יש בלבול מאוד גדול סביב הנושא הזה, וחשוב שחיילים עם אהבה לעולם החרדי יגידו בקול את מה שהם חושבים".

לא מפריע לך שאתה לוחם בשדה הקרב ואחרים לא?

"לסוגיה הזו יש כמה צדדים", אומר סבו. "בוא נגיד שמבחינה ציבוריתפוליטית כל נושא הלחץ על החרדים, מאל"ף ועד ת"ו, הוא קמפיין לפירוק פוליטי של הרוב היהודי במדינת היהודים. זהו ניסיון נואש להסיח את הדעת מהבעיות האמיתיות שלנו.

"העובדה היא שצה"ל כרגע לא מצליח לנצח עם הרוח הפוסט לאומית שמנחה אותו, כי הראש שלו עסוק יותר מדי בשאלות מזויפות של מוסר חלול ומשפט מזויף. כדי לכסות על הפגמים הללו גורמים מסוימים דואגים להצביע על אי גיוס החרדים כאילו מדובר בבעיה המרכזית שבגללה חטפנו את הטבח בשמחת תורה. זה פשוט שקר".

עוד נשוב לאמירות האמיצות שלו לימין עולם הישיבות.

 

 

מ'מרצ' למאבק בפרוגרס

את מה שעבר עליו בשנות ההבשלה של הנערות בן יעקב סבו לא מצליח להסביר עד היום.

"לא באתי מבית דתי", הוא פותח בריאיון ל'משפחה'. "ידעתי מה זה אומר יהדות, אבל לא היה לי שום קשר לזה. אני זוכר שאבי אמר לי פעם משפט כמו 'ביהדות יש המון חוכמה' – אבל זהו. לא ראיתי ביהדות משהו רוחני מעבר לעוד חוכמה, כמו פילוסופיית חיים.

לעולם התורה החרדי יש תפקיד. היכל ישיבת פוניבז' צילום: פלאש 90

"גם מבחינה פוליטית הוריי נטו שמאלה. אני זוכר שבפעם הראשונה שהייתה לי הזכות לבחור, הצבעתי 'מרצ'. כמה שנים גם האמנתי בכל ליבי לחזון השלום של השמאל, ואפשר לומר שהייתי פציפיסט במידה רבה. בעצם לא הבנתי אז למה בכלל יש מלחמות. דמיינתי שזה סתם נובע מחוסר הבנה שטחי בין עמים, ושרק אם נניח את הנשק יהיה שלום עולמי".

כיום סבו איש אחר, ומי שלא מכיר מאיפה בא לעולם לא יוכל לשער. בפעילותו ההסברתית, שנעשית במסגרת מספר גופים, סבו מתווה דרך ומסביר בדיוק את אותה שאלה שהציקה לו בשנות נערותו: מה אנחנו עושים כאן, דווקא כאן, ואיך נוכל להבטיח את עתידנו בארץ המובטחת?

הגדרת הפעילות של סבו נקראת 'לקרב', אבל סבו לא מקרב רק רחוקים. לעיתים הוא עסוק דווקא בלהציב תמרורי אזהרה בפני הקרובים שקצת מתרחקים. "אנחנו בתקופה של בלבולים", הוא מסביר. "לא תמיד מרגישים את זה, אבל אנחנו בעיצומה של מלחמה קשה על הזהות שלנו". תכף הוא ידבר על כל זה בהרחבה, אבל בקצרה הוא אומר: "תרבות הפרוגרס ותחלואיה היא אחת הסכנות הגדולות ביותר לעם שלנו זה דורות".

בדיוק כמוהו, גם רעייתו עוסקת בקירוב. "היא פתחה בית קפה חברתי לחיזוק הזהות היהדות – 'קפה קדם' בירושלים", מספר סבו, "כשהמטרה היא להפגיש ציבורים שונים סביב תורה. יש שם קפוצ'ינו נדיר באיכותו, אבל לא פתחנו את המקום כדי להרוויח כסף, אלא כדי להכיר את אוצרות הרוח שלנו לכל שדרות העם. זה פחות עסק, יותר בית מדרש".

בשל המצב בתקופה האחרונה מוצא את עצמו רס"ן במיל' סבו עסוק גם בהסברת העמדה החרדית בנושא גיוס בני ישיבות. הוא עצמו השתתף בכל המבצעים האחרונים בעזה ובלבנון, וגם את הריאיון הנוכחי הוא מקיים בין סבב מילואים אחד למשנהו, בנשק מוכתף.

אבל למרות מה שמשמיע מיעוט מקרב הציבור הדתי לאומי בגנותם של לומדי התורה סבו מבקש מתלמידי הישיבה שימשיכו לעמוד על משמרתם בכל עוז: "בעיניי, נשיאה בעול לא מתבטאת רק בלחימה פיזית בשדה הקרב. כל אחד תורם את חלקו, והעובדה שהציבור החרדי מקדש את לימוד התורה, האמונה והזהות היהודית כערכים עליונים, היא בעיניי תרומה קריטית לצרכים של העם שלנו. זה שומר עלינו".

 

 

צעיר מחפש משמעות

כשהוא משחזר את מסלול חייו, סבו נראה האדם הנינוח ביותר בעולם. אבל בימים ההם, כשהוא לא הכיר את היהדות ולא ידע "כמה היא עמוקה ואמיתית", בפנים הוא הרגיש רע. "היו לי הרבה שאלות על העולם, מה אני עושה כאן ומה מטרתי בחיים, אבל שום דבר בעולם שהכרתי לא נתן לי תשובות הולמות. תמיד אפשר להתעסק בדברי הבאי כדי להתעלם ממה שמקרקר בבטן וזה באמת מה שעשיתי בתקופה ההיא אבל בסופו של יום, תחושת הריק אכלה אותי מבפנים ולא נתנה מנוח".

המחנה המבולבל. יאיר גולן צילום: פלאש 90

מה כן ידעת על היהדות?

"ידעתי מהי הפרדה בין בשר לחלב, כי בבית לא אכלו אותם ביחד. כמובן שידעתי מהם חגים וכדומה, אבל לא ידעתי מהי באמת יהדות. הסתכלתי על כל זה כפולקלור בלבד. פורים, למשל, היה יום תחפושות כמו שיש לגויים. מרדכי, אסתר, המן ואחשוורוש מכל זה לא ידעתי".

ומה גרם לך להתקרב?

"האדם מחפש משמעות", מצטט סבו את אמירתו הידועה של הפסיכולוג היהודי ויקטור פרנקל. "השאלות מה אני ומי אני תמיד עומדות בראש של כל יהודי, והשאלה היא רק כמה זמן הוא מצליח להדחיק אותן. ביום כיפור, אני זוכר, צמתי בעיקר מפני שקראתי בספרים על יהודים שצמו בשנות השואה. אמרתי לעצמי: אם הם צמו במחנות ההשמדה, כאשר איש לא ידע מה ילד יום, אין מצב שאני אוותר על זה.

"בדיעבד אני רואה שהקשר הזה, הכבוד והאחריות לדורות הקודמים, הוא בין היתר מה שזיכה אותי לחזור בתשובה. כי זה גרם לי לשאול למה אני עושה את מה שאני עושה, וכל אדם חושב רוצה לדעת שיש ערך למה שהוא עושה. שזה לא סתם. שהוא לא מכלה את זמנו לריק".

וכאן חשוב לסבו להדגיש: "יש הרבה שחושבים שאנשים חוזרים בתשובה רק כי חוו משבר כלשהו בחייהם הפרטיים, וכאילו חיפשו נחמה תחת כנפי האמונה. זה נכון שהאמונה מרפאה את האדם, אבל זו לא הסיבה שאנשים חוזרים בתשובה. אני יכול להעיד על עצמי שהיו לי חיים טובים עם הרבה כיף. עשיתי כל מה שבא לי, טיילתי בכל מקום שרציתי וצללתי לים מתי שהתחשק לי, אבל זה אף פעם לא היה הדבר האמיתי. כאשר אתה מאמין בבורא עולם, פתאום זה אחרת. אתה קרוב לקדוש ברוך הוא ולא נמצא אף פעם לבד. פתאום הכל מקבל משמעות".

תהליך התשובה של סבו היה ארוך ועקבי, כפי שהוא מתאר בחיוך: "קודם שחבשתי כיפה, לבשתי שנתיים ציצית מתחת לבגדים. בהמשך הכרתי טוב יותר את התורה והמצוות, גם בזכות חברים דתיים מקורס הקצינים שמהם ביקשתי בכל פעם ללמוד איתי קצת תורה. כששמתי כיפה הצטרפתי באופן רשמי לציבור הדתי, זה היה מה שנקרא 'החיתום האחרון', ומעכשיו כל החבר'ה בצבא ידעו שהם יכולים להזמין אותי למניין. נוסף על כך בדרך גיליתי מה זאת משפחה יהודית, מה זאת אמונה ומי זה הקב"ה".

 

 

דילמת הלוחם

הרגע המטלטל ששינה את הסתכלותו של סבו יותר מכל, אירע לפני קצת יותר מעשור, במבצע צוק איתן.

"זו הייתה תקופה של לחימה מאתגרת, שלמפרע נצרבה אצלי כחוויה מכוננת", מתאר סבו. "זה אירוע של חיים ומוות, שהקב"ה זימן אותי אליו בשם עם ישראל. ברמה האישית אני חושב שזה מאוד ביגר אותי, והתשובה שלי מאוד התקדמה בעקבות זה".

מוסר מעוות. הרמטכ"ל לשעבר ח"כ בני גנץ עם ח"כים חרדים צילום: פלאש 90

מה קרה ב'צוק איתן' ששינה אותך?

"פתאום אתה הרבה יותר פוגש את העומק שבחיים, כי חודש שלם חייתי כמו חיית ציד. 24 שעות ביממה הייתי עסוק בשאלה האחת והיחידה: איך אני מביא מוות על האויב, ואיך בד בבד אני גם מגן ושומר על החיים של פקודיי. ועל זה אתה חושב כל יום כל היום. דווקא העיסוק הזה במוות נותן לך הכי הרבה רצון לחיים, לשורש החיים.

"זה הוביל לכך ששאלתי את עצמי: אם, חלילה, הייתי נהרג במלחמה והחיים עכשיו נגמרים האם אני מסתכל אחור וגאה במה שעשיתי עד היום?"

והתשובה כנראה הייתה שלילית.

"התשובה אכן הייתה שלילית, כי הרבה פעמים אדם רוצה להתקדם בחיים, אלא שיש עניינים שגורמים לדחות את התיקון. כשאתה רואה את המוות מקרוב, זה מחדיר לך את ההבנה שאין זמן ושאי אפשר עוד לחכות. החלטתי לחזור בתשובה".

שנה לאחר סיום 'צוק איתן' החל סבו ללמוד ב'מכון מאיר' ובישיבת הר המור. באותה תקופה גם הקים את ביתו, ולאחר מכן החל לעסוק במה שהוא עושה עד היום עם הרבה אהבה ואמונה קירוב רחוקים.

הוא פותח בשיחה עם מישהו 'רחוק' ומייד מרגיש קרוב. הוא מכיר מאיפה בא האיש שמולו, יודע מה ואיך הוא חושב, והעובדה שהוא 'בא משם' מסייעת לו רבות להבין את הראש של מי שלא מודע לעולם התורה והמצוות.

"אני מניח שאת השאלות שאני שאלתי את עצמי בתקופת הנערות גם רוב בני האדם שואלים את עצמם, אלא שמחמת טרדות החיים כולם ממשיכים הלאה ולא טורחים לענות לעצמם תשובות".

אתה מרגיש שמאז שמחת תורה עם ישראל כן מחפש תשובות אמיתיות?

"בהחלט. אני מרגיש שהמלחמה הנוכחית העלתה הרבה שאלות אצל הרבה אנשים. פתאום יש להרבה אנשים רצון להתקרב, להרגיש חלק מעם ישראל, מנצח ישראל, לעשות צעד משמעותי, כי בשמחת תורה כולנו גילינו מה המשמעות של להיות יהודי, מה ההבדל בין ישראל לגויים, ובאיזה צד בדיוק אנחנו נמצאים. התפקיד שלנו בימים האלה הוא להסביר דברים גדולים, כי יש צמא אדיר".

 

 

מוסר נוצרי בצה"ל

בשל כורח המציאות, בשנים האחרונות מקדש סבו את מאבקי ההסברה שלו גם נגד תרבות הפרוגרס. "זה דבר שצריך להילחם עליו", הוא מסביר. "אסור לנו להשאיר את הפינה הזו ריקה, כי אנחנו עלולים לחטוף מכות כואבות. והיום, אני חושב, מלחמת התרבויות הזאת היא רוב הסיפור".

לרגעים המילים של סבו נשמעות תלושות או מופרכות, אבל מי שעוקב אחרי התהליכים שעוברים על מוסדות השלטון במדינה ועל החברה הישראלית בכלל לא מתקשה לזהות במה מדובר.

"אני נמצא בשליחות". סבו צילום: באדיבות המצולם

במילים פשוטות: מדובר בניפוץ הזהויות הכי גדול בהיסטוריה. כמה גדול? ענק. זה אומר שאסור לך להחזיק באף זהות, מלבד זו שאתה לובש כדי לנפץ זהויות אחרות. ובמילותיו של סבו: "אתה יכול להיות פלורליסט רק כדי להשתיק בכוח את מי שלכאורה לא כזה; אתה יכול להיות דמוקרט רק כדי לשמור על הכוח אצל הפקידים בעלי השררה, מפני העם; ואתה יכול להיות בעד השחורים רק אם זה תירוץ להיות נגד לבנים. כל תרבות הפרוגרס, בעצם, היא תרבות־נגד אלימה ומפרקת".

כדי להבין טוב יותר עם מי הוא מתמודד, החל סבו ללמוד לעומק את כתביהם של ראשי השיטה. "לפני הרבה שנים למדתי את הספרים הללו כמורי דרך שלי, אבל עכשיו אני לומד אותם מסיבה הפוכה בדיוק, מה שנקרא: 'דע את האויב'. כמו שמח"ט בצבא צריך ללמוד תורת לחימה, גם אני צריך ללמוד את זה.

"לכן אני קורא לדוגמה את הספרים של קרל מרקס, ז'אן ז'ק רוסו, כי הם בעיניי ההוגים שכל האידאולוגיה של השמאל העולמי נשען עליהם. הסיפור של מלחמת המעמדות, פירוק הזהויות וכל השאר, הכל מתחיל שם. וכדי להילחם בזה, לצורך השעה הקמנו מיזם הסברה גדול בשם 'סוללים דרך'".

וכעת מגיע סבו לתהליכים שעוברים על צה"ל: "ככל שחלפו השנים, הצבא שלנו החליף את שם האויב. בעבר המטרה הייתה להגן מפני האויב החיצוני, אבל כיום המטרה של ראשי צה"ל היא להגן על ה'מוסריות' שלנו מפני היהודים".

זה נשמע חריף מדי.

"זה נשמע חריף, אבל זהו תיאור אותנטי של המצב. הצבא שלנו, שאני שמח על הזכות להימנות עם לוחמיו, לא מספיק עסוק בשאלות החשובות באמת. המוסר של צה"ל הוא על גבול הנוצרי והבעיות הללו הן שמונעות מאיתנו לנצח".

מתי הפרוגרס השתלט על צה"ל? קשה להגיד שמאיר הר ציון ואריק שרון התעניינו במוסר בשדה הקרב.

"זה נכון שהצבא של פעם לא היה פרוגרסיבי כמו זה של היום, אבל גם השמאל של פעם לא היה אותו דבר. וכמו שכעבור דור אחד השמאל עבר שינוי אדיר והפך להיות מתנגד חריף לכל דבר שריח של 'לאומיות' נודף ממנו, כך גם צה"ל.

"בן גוריון היה יותר ימני מבן גביר בלוחמנות שלו", ממשיך סבו. "אלא מאי? השורש הרעיוני של הציונות החילונית לא הצליח להצמיח פירות. הדור ההוא של מקימי המדינה הסתדר, כביכול, בלי השורשים הרוחניים שלו, אבל בדור הבא הכל הלך.

"זה כמו שתעקור עץ גדול משורשיו ותתקע אותו חזק בקרקע חדשה. מבחוץ זה ייראה לך כאילו מדובר באילן חזק ויציב. למחרת הוא עדיין תקוע באדמה ונראה שהכל טוב. אבל אם תבוא עוד זמן מה, הכל ינבול, כי אי אפשר בלי שורשים. זה גם הסיפור של צה"ל הישן ושל הציונות החילונית בכלל: השורשים שלהם היו רוחניים בבית אבא וסבא במזרח אירופה, אבל בחלוף דור לא נשאר מכל זה זכר. להם היה עוד כוח להמשיך, כי הם גדלו על מורשת עמם, אבל לדור שאחריהם לא היו שורשים להישען עליהם, והוא קרס. מי שחכם ראה את התהליך כבר מראשיתו".

 

 

הביזיון של הרמטכ"ל

כשסבו רוצה להמחיש את דבריו, הוא משמיע הקלטה ישנה שהתפרסמה בערב הבחירות לכנסת בשנת תשע"ט (2019) מועד א': "באמת אף אחד לא נפגע בהתקפה", נשמע הקול. "אף אחד מהאזרחים לידיעתי, במהלך האירוע עצמו. אבל סיכנתי חיילי גולני לשם כך. אני עשיתי את זה, אני לא מתבייש בזה. אני גאה בזה. אפילו שזה לא נשמע הגיוני בהתחלה, אבל אני ממש גאה על זה שאני בצד הנכון מבחינה מוסרית, ולא רק מבחינה אסטרטגית. ואני חושב שאנחנו צריכים להמשיך בדרך הזו אפילו אם זה הופך את החיים לקשים יותר".

הרוח זה העיקר. סבו עם חבריו לנשק במנהרה בעזה צילום: באדיבות המצולם

מי שאומר את המילים הללו הוא לא אחר מאשר רא"ל במיל', הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ בנוגע למבצע צוק איתן, בעוד סבו לוחם ומפקד בשטח.

בהקלטה המסעירה, כפי שניתן להבין, מתאר גנץ סיטואציה שבה נורו טילים לעבר כוחות צה"ל משטח בית חולים בעזה. לוחמי גולני היו סביב בית החולים וניתנה הפקודה להפציץ את הבניין שממנו יורים המחבלים. אלא שכאן נכנסו לתמונה שיקולי 'טוהר הנשק' שפשו בצה"ל, הפעם בהנחייתם של גנץ והמשפטנים שישבו בחפ"ק.

באותה שעה שבה נורו יריות לעבר הלוחמים חלקם רכובים, חלקם רגליים ביקש גנץ לוודא שוב ושוב כי אין בבית החולים אזרחים. ובלשונו של גנץ עצמו: "הזהרנו מראש את בית החולים לוודא שאין שם אף אחד. ביצענו בדיקות, ואז גולני רצו לבדוק, ואני הייתי שם בצד ואמרתי להם: 'חכו'. לקחנו סיכון על חשבון חיילי גולני, אני באופן אישי.

"שוב וידאנו שאין שם אף אחד. ושוב קראנו למנהלי בית החולים. רק לאחר שביצענו בדיקות שוב נתתי אישור לתקוף את המקום".

סבו עוצר את ההקלטה. "אתה מבין כמה זה מסוכן?" הוא שואל רטורית. "אם, חלילה, היו נפגעים מכוחותינו באירוע הזה מי היה נותן את התשובות על כך? האם מספיק להגיד 'אני אחראי'? 'רוח צה"ל' כיום מבוסס לצערנו על 'מוסר' נוצרי.

"ואם אתה רוצה לחשוף זהות סוציולוגית של ישראלי מן השורה, תשאל אותו שאלה פשוטה: 'מה יותר מפחיד אותך: הערבים או המתנחלים והחרדים?' זו השאלה שבאמצעותה ניתן למדוד הכל".

 

 

העול המשמעותי

בחודשים האחרונים סבו מוצא את עצמו מגן לא אחת על עמדת הציבור החרדי בנוגע לגיוס לצבא. למרות שהוא עצמו השתתף בכל המבצעים בעשור האחרון לרבות המלחמה הנוכחית, סבו מגלה הבנה מלאה להשקפה החרדית בנושא.

מה אתה עונה לכל אלה שטוענים ש'זקוקים לחרדים בצבא'?

"זה נכון שדוקטרינת 'צבא קטן וחכם' כשלה, אבל למה לחשוב אוטומטית שהפתרון הוא גיוס בני ישיבות? בפועל לצה"ל לא חסרים חיילים, ובטח שלא חרדים. נכון שצריכים להוסיף גדודים, אבל זו לא הבעיה שבגללה חטפנו את שבעה באוקטובר. אם אני מדרג את הכשלים של מערכת הביטחון, בעיית כמות החיילים היא אולי העשירית בחומרתה.

"ולגבי השאלה הכי עמוקה של סיכון החיים, אני משתדל לעשות את זה כמסירות נפש למען הקב"ה ועמו, ולא משווה עצמי לאף אחד אחר. אדרבה, יותר מטריד אותי משפטנים ואלופים שבגללם אנחנו נלחמים לא על פי המוסר היהודי, מאשר אם ב־8200 או להבדיל בישיבה מסוימת לא מסתכנים כמונו".

וכשמישהו אומר לך: 'רגע, מה עם נשיאה בעול?' מה אתה עונה לו?

"הנשיאה בעול הכי משמעותית שיש היום", חורץ סבו, "היא בעול תורה ומצוות. כי מי שבקי בסוגיות התרבותיות שמאתגרות אותנו, רואה שהמלחמה בין ערכי היהדות לתרבות הפרוגרס הקלוקלת היא השאלה שעליה הכל קם ונופל. כי אם אין לנו רוח יהודית שמובילה אותנו, הכל לא שווה והכל יקרוס.

"נכון שלא כל בחור ישיבה בהכרח יהיה הרב עובדיה, אבל החברה החרדית היא מקשה אחת שבנויה על הרמת גדרות. זו לא השיטה אחת לאחת של רבותיי בהר המור נניח, אבל זו שיטה שיש לה הצלחות שאין לנו במגזר הציונידתי. ועם כל הערכה שיש לי לבתי המדרש שמהם אני בא, אין לנו כמויות כאלה של דיינים, רבנים ומחברי ספרים. אני לא חושב שיש ציבור אחד שהוא מושלם, כל אחד מביא משהו חזק אחר לתמהיל הזה של נצח ישראל, אבל עם כל השוני צריך שנבין: אין מקום לעליהום המטורף שיש על הציבור החרדי. זה הציבור שכיום מחזיק את עולם התורה, ובלעדיו אי אפשר לדעת איך היה נראה עם ישראל כיום.

"באותה מידה", מוסיף סבו, "אני גם חושב שבלעדי הציונות הדתית לא היה קיים כיום צה"ל. מי שמחזיק את הצבא כיום באמונה וצדקת הדרך, ובכך אין ספק, אלו החיילים הסרוגים".

בציבור הדתי לאומי נשמעות לאחרונה אמירות קשות נגד הציבור החרדי. איך אתה מרגיש עם זה?

"זו בעיה כי אנשים אצלנו חושבים שאם יש להם מחלוקת עם החרדים על הגיוס אז יאיר גולן הוא האיש הקרוב אליהם, כי הוא כן התגייסבמקום להבין מי יריב ומי חבר, יש סרוגים שמתחברים בטעות לאדם שנלחם בכל הקדוש והיקר לנו. זאת הסתכלות שטחית ובמחילה, גם ילדותית. לעומת המאבק הקיומי בפרוגרס ובדיפסטייט עם גולן או אהוד ברק, עם החרדים יש לנו אולי מחלוקת אבל היא מחלוקת פניםביתמדרשית".

לאנשים מהציבור הסרוג שפוגשים אותך נוח עם העמדה שלך בנושא הגיוס?

"לדעתי רוב הציבור הדתי לאומי מבין את העמדה החרדית בנושא הזה, והם לא שונאים את הציבור החרדי. אלו שמדברים נגד החרדים בחריפות, הם בוודאי לא הרוב המייצג של הציונות הדתית. זה מספר מועט של מנדטים שבכל מקרה עתיד להצביע למישהו כמו נפתלי בנט או בני גנץ. בוא נגיד שיש 'מזרוחניקיות' ישנה שנלחמת בחרדיות, כי זה המגדיר הזהותי היחיד שלה, 'אני לא חרדי', אבל רוב הדתיים הלאומיים כיום אינם כאלה. יש בדור הזה הבנה הרבה יותר עמוקה של מעמד התורה".

אתה רואה אופציה שבה תהיה הסכמה בנושא הגיוס? הרי יש המון רגש שקצת מפריע לערוך שיקול דעת ענייני.

"מנסים לפרוט על הרגש של הציבור. עיתונאי אחד אמר שיש אימהות שישנות בלילה ויש כאלו שלא. זאת חלוקה נבזית", סבור סבו. "אני לא חושב שעל פי זה אנחנו יכולים לנהל את הדיון הציבורי בנושא הזה. הרי גם אמא של חייל ב־8200 שבשירות שלו מקבל הכשרה להייטק ישנה רגוע, לא?

"בקיצור, השאלה סביב הגיוס לא צריכה להימדד בצורה כזאת. זה הזמן שלנו להימדד לא כרגשנים הפכפכים אלא כאנשים בעלי שיעור קומה של יציבות ועמקות. עם ישראל זקוק לזה במיוחד בשעה מאתגרת כזאת".

ואתה מזהה קשב להסברים הללו אצל הציבור הכללי שאתה פוגש אותו?

"בהחלט, כי כשמדברים בשקט זה נראה אחרת. כמובן שיש תגובות מגוונות, אבל ברור שכאשר מנהלים את השיח הזה בטון הנכון זה נראה אחרת".

 

 

"בסוף", מסכם סבו, "כל המאבקים הציבוריים שאנחנו עדים להם בתקופה האחרונה, כולם קשורים למלחמת התרבות שמתנהלת כאן. הרוב המוחלט של עם ישראל אוהב את אבא שבשמיים ורוצה לבחור בדרך טובה יותר, אלא ששכבה דקה וכוחנית מצליחה להשפיע בדרכים כאלו ואחרות.

"הרוב היהודי", הוא חותם באופטימיות, "מתחיל להרים ראש כי הציבור מבין שאת העניינים הללו אנחנו צריכים לנהל בעצמנו. הפרוגרס מזמן איבד את הצפון".