מגזין שלומי גיל כ"ו טבת התשפ"ה

כשהמסוק נחת בשיבא ובו שלוש החטופות המשוחררות, דני מירן עמד בצד ובכה. חמישה עשר חודשים הוא מגדל את זקנו, מסרב להתגלח עד שבנו עמרי ישוב משבי חמאס: "הם מוצצים לנו את הדם בקשית", הוא אומר על העסקה המדורגת, ומזהיר: "הקולות לביטול השלב השני מסכנים את חיי החטופים הנותרים" | וגם: אביה של רומי גונן מדבר על רגעי השמחה וההתרגשות, ואביו של עומרי שם טוב על הדריכות והציפייה

 

ברחבת המרכז הרפואי שיבא בתל השומר התקבצו עשרות עיתונאים. הם היו מצוידים במצלמות, מיקרופונים ומקלטים. לצידם התאספו בני משפחה, חברים וסקרנים שהגיעו מרחוק לחזות באלו שמדינה שלמה נושאת עיניים ומתרגשת בשובן הביתה מהגיהינום. גיבורות הרגע.

מתרגש מכל הלב והנשמה. איתן גונן צילום: פלאש 90

יממה קודם לכן התמונות של המסוק המרחף מעל המנחת של שיבא ריתקו את עם ישראל. בתוכו היו שלוש החטופות רומי גונן, אמילי דמארי ודורון שטיינברכר, שלאחר חמישה עשר חודשים בשבי זכו סוף סוף לחבור לבני משפחותיהן הנרגשים. צעדיהן הראשונים הובילו אל האיחוד עם המשפחה שלו ייחלו זמן כה רב.

המדינה כולה עקבה בדריכות אחר מסען של השבויות: מהידיים המגואלות של מחבלי חמאס, דרך אנשי הצלב האדום, דרך שעברה בין המון פלסטיני מוסת ומסוכן, רגעים שתוארו לאחר מכן על ידי החטופות כאימתניים ביותר בכל תקופת השבי, ועד לכוחות צה"ל שהעבירו אותן בבטחה במסוק לתל השומר. כעת, עם שובן, מתחיל מסע חדש. מסע השיקום הפיזי והנפשי.

בעוד שפדויות השבי נמצאות בהשגחה רפואית בחדרים המאובטחים, יצאו בני משפחותיהן למסור את הצהרתם הראשונה, המילים הראשונות ברגעים המאושרים ביותר שידעו מאז יום האימה, שמחת תורה תשפ"ד.

השנה האחרונה הפכה את בני המשפחות לאחים לצרה, אך כל משפחה בחרה את דרכה הציבורית. חלק נמנעו מחשיפה תקשורתית, בעוד אחרים נאבקו להשמיע את קולם בכל כלי תקשורת אפשרי, בארץ ובעולם. המשותף לכולם היה תחושת הניצחון שאפפה אותם ביום הזה.

 

 

קול של אחדות

את ההצהרה כעת מובילה מירב לשםגונן, אימה של החטופה רומי גונן, שהפכה בשנה ושלושת החודשים האחרונים לאחת הדמויות המובילות במאבק לשחרור החטופים. האם בחרה בדרך האמצע: דיברה בתקיפות אך שילבה מסרי פיוס, מתחה ביקורת על הממשלה ושמרה על כבוד מוסדותיה.

לשםגונן הצליחה לרגש ציבורים שלמים בהשתתפותה בכנסי תפילות של הציונות הדתית. חודש לאחר פרוץ המלחמה, במפגש עם הגר"ד יוסף שליט"א, לימים הראשון לציון, היה קולה דומיננטי עיקש אך מכבד.

אמירה מטלטלת. משפחות החטופים במפגש שארגן 'משפחה' במעונו של מרן הגר״ד לנדו צילום: אלעזר פיינשטן

היא התייצבה שוב ושוב לחזק את העם בשעתו הקשה, והפכה לשגרירה הרגישה ביותר של משפחות החטופים. בקריאתה העיקשת, מתוך גילוי כבוד לכל חלקי החברה גם לרחוקים ממנה אידאולוגית הפכה לקול משפיע במחאה. היא התמידה במאבקה בחורף ובקיץ, וצעדה בגבול רצועת עזה בקריאה נחושה למחבלי חמאס לשחרר את בתה. היא נלחמה כלביאה, ובתה שבה אליה כגיבורה.

לא במקרה פתחה אימהּ של רומי גונן את דבריה בתודה לממשלה ולעומד בראשה, לנשיא ארצות הברית הנכנס ולכל השותפים שפעלו לשחרור בתה. "באומץ ובערכיות לקחו החלטה להניע תהליך חשוב מעין כמוהו השבת הבנים והבנות לגבולם", אמרה בקול נרגש.

אך דבריה נשאו מסר עמוק יותר. בימים של פילוג, כשהחברה הישראלית חצויה בסוגיית עסקת החטופים, בחרה האמא להדגיש דווקא את האחדות. "החטופים הפכו להיות בני משפחה של כל עם ישראל. נלחמנו עליהם, התפללנו עבורם, המשאלה של עם שלם הייתה להחזיר אותם אלינו. עם של אהבת האדם וערבות הדדית. עם שלם החזיק יחד את המציאות של החזרה שלהם, והוכחנו את הדבקות שלנו אחד בשני. כולנו עם ישראל, משפחה אחת גדולה".

ברגע המרגש, כשבתה מתאוששת מהנורא מכל, עמדה האם והצדיעה לעם ישראל. עם שלמרות המחלוקות, איההסכמות והוויכוחים הנוקבים על העסקה, התאחד בשמחתה על שובה מהשבי של נערה יהודייה, שכל חטאה היה היותה בת לעם היהודי היושב בארץ ישראל.

איתן גונן, אביה של רומי, שמר על שתיקה מהורהרת. יותר משנה המתין לרגע שבו יוכל לברך 'שהחיינו' בשם ובמלכות כשיראה את בתו יוצאת אל הדרור. כעת הוא משתף: "התפילות והמסירות מכל המגזרים ומכל החוגים בעם ישראל נתנו לנו את כוחות הנפש ואת התעצומות הנדרשות להתמודד עם המציאות האיומה שנכפתה עלינו מאז שמחת תורה".

כמו שאר המשפחות גם משפחת גונן ביקשה שקט כדי להתמסר לחיבור המשפחתי שכה נעדר בחמישה עשר החודשים האחרונים. אך לפני שפנה להסתגר עם משפחתו, הוסיף איתן מילות תודה מיוחדות לאוזני 'משפחה': "אני מודה לנציגות החרדית בכנסת שלא הקשיבה לרעשי הרקע והייתה איתנו כדי להחזיר את רומי שלי הביתה. אני משוכנע שהתמיכה תימשך גם לשלבים הבאים של העסקה עד מיצויה המלא ושכל החטופים יחזרו הביתה".

 

 

השמחה ומחיריה

משפחות גונן, דמארי ושטיינברכר נשמו השבוע סוף סוף לרווחה. בעוד המדינה כולה התרגשה איתן, מתנהל במקביל ויכוח סוער על העסקה עצמה, ויכוח שהגיע עד לשולחן הממשלה, כששרים נחלקו בדעותיהם וכמה מהם, חברי 'עוצמה יהודית', אף בחרו להתפטר במחאה על שחרור המחבלים הארורים, שידיהם מגואלות בדם יהודי.

הוויכוח המהותי על העסקה הוא הכרחי, אך עבור המשפחות שאלת המחיר אינה רלוונטית. מאז הטבח בשמחת תורה מטרה אחת עומדת לנגד עיניהן: השבת יקיריהן הביתה. פדיון שבויים במובנו העמוק ביותר.

העסקה שנחתמה עם חמאס מורכבת ומדורגת, כוללת סעיפים רבים ואתגרים משמעותיים. כבר ביום הראשון התגלו קשיים כי ארגון הטרור חמאס התמהמה בהעברת רשימת המשוחררות. אלה היו שעות בלתי נסבלות של המתנה עבור המשפחות.

שלוש החטופות ששוחררו השבוע הן רק ראשיתו של שלב א' בעסקה. בחודש הקרוב צפויים להשתחרר עוד שלושים חטופים, חיים ואלו שלמרבה הצער נרצחו בידי חמאס. שלב ב' של העסקה, שאמור להביא לשחרור שאר החטופים, יידון רק לאחר השלמת שישה עשר הימים של השלב הראשון.

שלב א', בתקווה ובתפילה, צפוי להסתיים בהצלחה. שלושים החטופים המיועדים לשחרור בשלב זה מוגדרים כ'הומניטריים' – ילדים ונשים, גברים מבוגרים, פצועים וחולים. בהם נמצאים בני משפחת ביבס הג'ינג'ים שנכנסו ללבבות של עם ישראל כולו, והחרדה לגורלם עדיין מרחפת באוויר; התצפיתניות מנחל עוז שנחטפו; וצעירים פצועים כמו עומר שם טוב, שהוריו מלכי ושלי הפכו לקול משמעותי במאבק להשבת החטופים.

מלכי שם טוב היה איתנו במפגש המיוחד שקיימנו בחדרו של מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי דב לנדו לפני שלושה חודשים. במפגש הזה ביקש שם טוב לשאול את ראש הישיבה את דעתו על עסקה, שאז עוד הייתה רחוקה מלהירקם. הוא ביקש תשובה לטענה שנשמעה בשעתו מראש הממשלה על מסוכנות העסקה שמשחררת מבתי הכלא את המסוכנים שברוצחים.

ראש הישיבה הדהים את המשתתפים בתשובתו הבהירה, והכריז כי כאשר ראש הממשלה ניגש לעסקה עליו לנהוג משל היה בנו שלו חטוף בידי הרוצחים הערבים. האמירה הדרמטית הזו עוררה גלים. היא חיזקה את המשפחות, נתנה אותותיה גם בהנהגה הפוליטית והייתה לאבן דרך משמעותית במאבקם של בני המשפחות להשבת החטופים משבי חמאס.

כעת, עם הידיעה שבנו נכלל בשלב הראשון של העסקה, שם טוב משוחח שוב עם 'משפחה'.

 

 

כפסע מהחיבוק

בתחילת השבוע, רגעים ספורים לפני פגישה מחודשת עם בנו לאחר חמישה עשר חודשי נתק, מתקשה מלכי שם טוב לעצור את דמעותיו.

אתה מרגיש שהאמירה של מרן הגר"ד לנדו בדבר נחיצות העסקה השפיעה?

"בוודאי שהאמירה המשמעותית של ראש הישיבה השפיעה מאוד", הוא אומר בקול נרגש. "הציבור הליטאי שנשמע להוראותיו של ראש הישיבה שמע את האמירה הזו, ואני בטוח שהיא קירבה את שחרור הילדים שלנו, של כולנו.

"לא אגלח את זקני עד שעומרי ישוב". דני מירן צילום: פלאש 90

"זכינו לפגוש גדולי ישראל רבים", הוא ממשיך, "וכל אמירה של אחד מהרבנים בחמישה עשר החודשים האחרונים תמכה וחיזקה אותנו. כל אחד בדרכו השפיע על הציבור, וכל אמירה וחיזוק הם אבן נוספת בקיר הענק הזה, שיוצר את הפאזל המוביל לשחרור ילדינו מהשבי".

כעת, כשבנו נכלל בשלב הראשון של העסקה, שם טוב, כמו שאר משפחות החטופים, נזהר בכל מילה. שנה ושלושה חודשים של געגוע בלתי פוסק, לילות ללא שינה ואימה מתמשכת עומדים להסתיים, בעזרת השם, בשבועות הקרובים. כל שנותר הוא להמתין שהזמן יחלוף.

איש התקשורת ישראל כהן, שמלווה את המשפחות מתחילת המלחמה, מתאר את המורכבות: "המשפחות נמצאות במתח עצום. חמאס אמור לפרסם מדי שבוע את שמות המשתחררים, ואין דבר קשה יותר מההמתנה המורטת לרשימה הזו.

"במבט לאחור", מוסיף כהן, "החיבור עם הציבור החרדי תרם רבות למאבק. ברכות גדולי ישראל מכל החוגים והעדות, לצד התמיכה הבלתי מתפשרת של שרי יהדות התורה ושס שהצביעו בעד העסקה, מעידות על התמיכה העמוקה שזכו לה המשפחות מהציבור החרדי. מצוות פדיון שבויים היא מהחשובות ביותר, ואך טבעי שהציבור החרדי יוביל את קיומה במצב הנורא שנכפה עלינו".

בליל יום ראשון האחרון, כשצפה שם טוב בשחרורן של שלוש החטופות, רעד ליבו למראה המפגש המרגש עם הוריהן. "אנחנו מאושרים מאוד בשבילן ובשביל משפחותיהן היקרות", הוא משתף בשיחה ל'משפחה'. "כשראיתי את התמונות ליבי יצא ממקומו מרוב התרגשות. הציפייה היא לשחרור כולם גם עומר שלנו וגם שאר החטופים בכל השלבים. כולם חייבים לחזור הביתה".

למרות השיח הסוער בחברה הישראלית, שם טוב מבקש להתמקד בתקווה: "אני מרגיש תמיכה מכל הציבורים, בוודאי גם מהציבור החרדי. כולם תומכים. כולם מבינים שאי אפשר כבר. שצריכים להחזיר את כולם הביתה. כולם צריכים כבר להיות פה".

 

 

ציפייה מייסרת

לעומת בני המשפחות של השלב הראשון, שממתינים בימים אלו בדריכות להתאחד עם יקיריהם, בני משפחות החטופים ששמות יקיריהם כלולים רק בשלב השני של העסקה מצויים במצב הקשה ביותר. גם כשרוב החטופים ישתחררו, הם עדיין ייאלצו לקוות לנס. מעבר למו"מ השברירי, גם שיקולים פוליטיים שונים עלולים להותיר את יקיריהם בשבי לשנים ארוכות.

זהו למשל סיפורו של דני מירן. את דני פגשנו במטה משפחות החטופים בתל אביב, לא הרחק ממוקד ההתרגשות במרכז הרפואי שיבא. זקנו הארוך הפך לסמל המזוהה עם מאבקו להשבת בנו. "חשבתי לעצמי: אם עמרי שלי נמצא שם ואינו יכול להתגלח גם אני לא אתגלח", הוא מסביר בפשטות.

״כל ברכה הועילה״. מלכי שם טוב (במרכז, עם חולצה לבנה) במפגש עם הרבנים הראשיים לישראל

מירן, תושב יסוד המעלה שבגליל העליון ומתכנן גנים במקצועו, הוא אב לשלושה בנים ובת. בנו עמרי, אב לשתי בנות, חי בנחל עוז עד אותו בוקר גורלי. כעת הוא מתאר ל'משפחה' את הרגעים הנוראים.

"בבוקר שמחת תורה עמרי הכניס את אשתו לישי ואת שתי בנותיו בת השנתיים וחודשיים ובת שישה חודשים לממ"ד", מספר מירן. "הוא יצא להגן עליהן, ומכיוון שלא היה לו נשק לקח איתו סכיני מטבח להיאבק במחבלים".

נחל עוז הוצף במחבלים שזרעו מוות בכל פינה. "הם רצחו כל דבר שראו: גברים, נשים, ילדים ותינוקות, אפילו את הכלבים", מתאר מירן בכאב. "עמרי נתפס על ידיהם בשעה 11 בבוקר ונלקח לעזה".

מה הרגשת כשהתברר לך גודל האסון?

"התחושות היו נוראיות", קולו רועד. "לא ידעתי את נפשי. הגוף לא שלט בעצמו והבכי פרץ. הבנתי את גודל האסון אבל הייתי חסר אונים. נמצאתי בצד השני של המדינה כשבני מתמודד עם הנורא מכל. הייתי לבד, רק עם עצמי ועם בורא עולם".

רק במוצאי החג התבשר מירן שמשפחתו שרדה. "חמותי, תושבת שדרות, התקשתה לבשר לי שכלתי והנכדות בחיים, ועמרי נחטף לעזה", הוא משחזר. "זה נשמע מוזר, אבל באותו רגע צהלתי משמחה. ממצב של אובדן מוחלט פתאום התברר שכולם בחיים.

"אבל אז המציאות החלה לחלחל", הוא ממשיך. "הבנתי שזו תחילתו של פרק קשה בחיי. ההיסטוריה מוכרת: גלעד שליט היה בשבי חמש שנים, רון ארד לא חזר מעולם. מי יודע מה צופן העתיד; מה עובר על בני האהוב שם?!"

כלתו ונכדותיו של מירן מצאו מקלט בקיבוץ כרמים בנגב. "לעמרי לא יכולתי לעזור, אבל היה ברור שכלתי זקוקה לסיוע עם שתי התינוקות", הוא מספר. "הקיבוץ המדהים הזה, שחיים בו יחד דתיים ושאינם, מסמל בעיניי את היפה בעם שלנו, את היכולת לחיות יחד למרות ההבדלים".

 

 

'עסקה לא נורמלית'

חמישה עשר חודשים מנהל מירן מאבק להשבת בנו. כלוחם שנפצע בקרבות על ירושלים במלחמת ששת הימים הוא מכיר מלחמה מהי. אך המערכה הנוכחית שונה בתכלית. זו מלחמה שבה פועם הרגש האבהי בעוצמה בלתי נתפסת. חודשים של מחאה ברחובות תל אביב, ראיונות באולפנים ומאבק בלתי פוסק. כששמע על העסקה המתגבשת, חש כי הוא עומד לאבד את שפיותו.

מי מעדכן אתכם, ההורים ובני המשפחות, על העסקה וזהות משוחרריה?

"אף אחד לא עדכן אותנו שהעסקה נחתמת", הוא עונה בכאב. "לא על המתווה, לא על מי ישוחרר ומתי. שום דבר. אני מתעדכן בדיוק כמוך, מכלי התקשורת. יש קצין קישור, שהוא בעצם פקיד, שרק מעביר לנו את מה שאנחנו יודעים ממילא. ככה נראתה ההתנהלות מולנו".

מחיר כואב ומזוויע. שיירת המחבלים המשוחררים יוצאת מכלא עופר צילום: פלאש 90

למרות שכלתו לישי, מהפעילות הבולטות במשפחות החטופים, נפגשת תדיר עם ראש הממשלה, דני טוען שמהפגישות הללו לא צמח דבר. "גם אני פגשתי אותו, ושום כלום. לא אומרים לנו כלום ולא נותנים לנו תשובות.

"כשהתברר לי שעמרי נכלל רק בשלב השני של העסקה התחלחלתי", הוא משתף. "זעזע אותי שמישהו בצד שלנו הסכים לחתום על עסקה כזו. רק אוויל עושה עסקה כזו שחרור הדרגתי, ללא ידיעה מי ישוחרר, מה מצבם, אם הם חיים".

מירן רואה בעסקה מלחמה פסיכולוגית. "הם מבקשים למצוץ את דמנו בקשית. לא הורגים, מוציאים את הנשמה. ראינו כבר בפעימה הראשונה את המשחק: ישלחו שמות, יעכבו, לא יעכבו. לא עושים הסכם כזה, בטח לא איתם. היה צריך להיות ברור: קחו את כל מה שסוכם ותנו את כל מה שיש לכם, בפעם אחת. למה למרוח על פני שבועות וחודשים?!"

עם זאת, מהרגע שבו העסקה יצאה לדרך מירן השלים עימה. "זהו מצב של אלחזור. אני שמח בשביל מי שחוזר, ומתפלל שנגיע גם לשלב השני ואזכה לחבק את עמרי שלי. הייתי בכיכר החטופים ביום ראשון ובכיתי מהתרגשות עם כל עם ישראל למראה החטופות החוזרות. זה היה מדהים. סוף סוף הסתיים הסיוט של כמה משפחות. אני שמח בכל ליבי שזכו לכך, אך עדיין חושב שזו עסקה לא נורמלית".

הקולות הקוראים לביטול השלב השני של העסקה, מפרישתו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ועד למחאותיו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', מעוררים דאגה עמוקה אצל מירן.

"על פי העסקה, ביום השישה עשר לשלב הראשון אמורים להתחיל לדון בפעימה השנייה", הוא מסביר. "אבל ראש הממשלה הבטיח לסמוטריץ' את המשך הלחימה. אם המלחמה נמשכת אין שיחות. אם אין שיחות הילד שלי נשאר שם. מי יתקע לי כף שהילד שלי יחזור בחיים?"

את הנציגים החרדים בכנסת מברך מירן בהכרת תודה. "ראיתי שהשאירו את הפתקים שעליהם כתבו שהם תומכים, ואני מודה להם. למרות חילוקי הדעות הרבים, הם גילו אנושיות וקיימו את מצוות פדיון שבויים הבסיסית".

על בן גביר וסמוטריץ' הוא זועם: "אני לא אדם דתי אבל גדלתי במשפחה מסורתית. היהדות שלי מלאה בחמלה ופדיון שבויים הוא ערך עליון. לא ברור לי איפה הערך הזה נמצא אצלם. אתם רואים מה עוברים הילדים שלנו במנהרות חמאס. איך אתם יכולים להתנגד לשחרור שלהם? והכי נורא ששר במדינת ישראל אומר לי במפורש שפעל לעכב את שחרור בני. איך אני יכול שלא לכעוס?"

פעמיים קיבל מירן אות חיים מבנו: פעם בסרטון של חמאס שהראה את עמרי מגודל זקן, ופעם שנייה, מרגשת במיוחד, מפיו של חטוף משוחרר. "הוא סיפר לי שראה את עמרי, ושעמרי יודע שאשתו ובנותיו בחיים. אבן ענקית נגולה מעל ליבי", משתף מירן.

"יום יום חשבתי על המציאות הנוראה שהוא יושב שם בלי לדעת מה עלה בגורל משפחתו. ואז התברר שעמרי ראה אותי בשידור והבין שמשפחתו שרדה. אני בטוח שזה נתן לו כוחות לשרוד, ולי להמשיך במאבק".

מאז שמחת תורה ביקר מירן בביתו שביסוד המעלה רק שמונה פעמים. הוא נע בין מטה החטופים בתל אביב לקיבוץ כרמים, שם מתגוררות כלתו ונכדותיו. "קשה לי", הוא מודה בכנות. "קשה לחיות במציאות של אי ודאות לגבי עמרי. קשה לי גם בתל אביב. אני איש של טבע ובין גושי הבטון אני סובל. אבל לא אחזור הביתה עד שעמרי לא יחזור".

מירן חולם על חזרה לשגרה: "אני רוצה לחזור לחיים שלי ושעמרי יחזור לחיים השלווים שהיו לו. בלי ראיונות, בלי מצלמות. רק בית ומשפחה. זה הדבר הכי בסיסי שמגיע לאדם: לחיות עם המשפחה שלו, בשלווה".