מאחורי המון בטון, חושך ואבק, ריח חרוך חריף ומיליון מטרים רבועים של פיתולים ופירים, הם מסתתרים | ברוכים הבאים לגיהינום התחתון. גן העדן שיצר לעצמו חמאס מתחת לפני הקרקע, על שטח שמשתרע על מאות קילומטרים | רגע לפני שהיחידות המיוחדות שולחות את הכלבים והרובוטים, ופורצות ללחימה פנים אל פנים, משרטט 'משפחה' את כל מה שמותר לחשוף על תוואי המנהרות שהתגלה בפני לוחמי צה"ל בשבועות האחרונים
אילו לא חשף יחיא סינוואר לפני שנתיים, אחרי התוכנית המבצעית שכונתה 'מכת ברק' ומבצעי 'דרום כחול' שמימשו אותה, כי חמאס רישת את הרצועה ב־500 ק"מ של מנהרות – מי שצפה בתיעודים החיים מהפצצות חיל האוויר (כן, 2,3 "ש-גר") או בתוצאות ההרס שאלה מותירות על בתי עזה, יכול היה להתרשם שההכרעה קצרה.
אבל גם עכשיו, שלושה שבועות אחרי הכניסה הקרקעית ורצף של פצצות כבדות, כאשר על פי הערכת מומחים שטחן של המנהרות רק גדל מאז 2021, מתברר כי לחמאס יש מעין קלף ניצחון מול צה"ל. ככל שחיל הרגלים פועל בשטחי הרצועה ובשכונות העיר עזה, מתגלה כי כל מה ששיערו באגפי המודיעין ובשב"כ על מערך המנהרות, נמס לעומת רמת ההיקף והתחכום שהשקיע חמאס בבניית עיר הלחימה התחתית. כאלף קילומטרים של מנהרות, שעומקן מגיע לעשרות מטרים (!) כלפי מטה. מיליונים רבים של דולרים, ויש המעריכים כי יותר ממיליארד דולר, הושקעו בבניית תשתיות מערך תת־הקרקע המשודרג, שנועד לאפשר לחמאס חודשים ארוכים של לחימה.
המנהרות בנויות באופן של מבוך קטלני למי שאינו מכיר אותן, עם מחילות ומעברים, שבילי מעבר ונתיבים ממוקשים. הכל מוכן ליום שבו תתקיים לחימה פנים אל פנים עם היחידות המיוחדות של צה"ל.
ברוכים הבאים לגיהינום שיצר חמאס מתחת לאדמה. גן עדן למחבלים, מִכְוַת־אש לחיילי הקרקע שנתקלים במחבלים הצצים מכל פינה ונעלמים בחסות אין־ספור הפירים, שאיש אינו יודע להצביע מי מהם ממולכד.
התקציבים של צה"ל הוקצו לבעיות שוטפות והמנהרות פרחו. צילום: פלאש 90
הלחימה שמקיפה גם את אזור המרובע הביטחוני של חמאס, סמוך מאוד לבית החולים 'שיפא', מייצגת את המרכז שבו נמצאים, על פי ההערכות השונות, מרכזי הפיקוד של חמאס. אך זה עוד לא הכל. במשך עשרים שנה נבנו מנהרות ענק של חמאס, שנחפרו בחלקן בצורה פרוביזורית, בעזרת להבי מאוורר אך בשקדנות ובעקביות אידאולוגית-דתית, נוצרה עיר תחתית מלאה.
כיום, העיר הזו מדופנת בבטון וצופנת מערך של כבלי תקשורת וחשמל, מערכות הזרמת חמצן, ומעברים רחבים עד כדי כך שניתן להעביר בהם משאיות או טילי ענק, בגודל של חדר תקני. המחבלים עצמם משתכנים בחדרים שמיועדים ל'לינת שטח', בורות שיגור לרקטות ובונקרים שבהם אולי נמצאים חלק מהחטופים השבויים בידי חמאס (ראו מסגרת).
חפירה הדרגתית
לא סתם המומחים הביטחוניים וקובעי המדיניות מדגישים כי כדי להשמיד את רשת המנהרות של עזה תחתית, יהיה צורך בפעולה של חודשים ארוכים. אולי אפילו שנה. כדי להבין את היקף המנהרות, כדאי לחזור שנתיים לאחור: בשנת 2021, בעיצומו של מבצע שומר החומות, יצאה ישראל למבצע נקודתי שזכה לכינוי 'מכת ברק' (שמה של התוכנית המבצעית שתורגמה לסדרת מבצעי 'דרום כחול' באזורים שונים ברצועה). במשך 23 דקות הפציצו 160 כלי טיס את ה'מטרו' העזתי, ונתניהו יצא למסיבת עיתונאים, מסביר כי הושמדו "יותר ממאה קילומטר של המערכת הזאת". הוא ציין כי "היא חדירה, פגיעה, מחוררת". וכי "היא מלכודת מוות למחבלים".
כמו הסבירות הגבוהה הרווחת כיום בקרב מומחי הביטחון, שמנהיגי חמאס הבכירים כבר נמלטו באמצעות רשת המנהרות לכיוון דרום הרצועה בואכה מדבר סיני, כך אירע גם לפני שנתיים. מחבלי החמאס נמלטו מהמנהרות לפני ההפצצה. ההימלטות והחריגה ברגע האחרון מתוכנית המבצע הובילו לכישלון אדיר.
גיא אביעד, היסטוריון חמאס ומחבר הספר 'לקסיקון חמאס' מסביר כי "בניגוד לסבבים קודמים, ב'שומר החומות' חמאס ניהל את המערכה. הוא פתח במטח לכיוון ירושלים, ובפעם הראשונה החל צה"ל לפעול בתת־הקרקע בעומק הרצועה. הייתה אז מחשבה להנחית מכת מחץ על המנהרות ולקבור מאות אנשים בתוכן, באמצעות תחבולה של תקיפה מהאוויר שתביא למצב שהמחבלים נכנסים למנהרות, וכך אלה ייקברו חיים. אלא שהתוכנית יצאה לפועל באופן קלוקל. מטעמים מובנים אינני יכול לפרט מה הייתה התחבולה שאמורים היו לעשות בה שימוש. השינוי בתוכנית לא הלם את הציפיות וההישג המבצעי נמוג. סינוואר יוצא אל המצלמות, תוקע לישראל אצבע בעין ומצהיר: יש לנו 500 ק"מ של מנהרות. פגעתם אולי בשלושה אחוזים מהם, נתקן זאת מהר מאוד".
היום מעריכים את רשת המנהרות ביותר מ־500 ק"מ.
"איני יודע כיצד ניתן לנקוב במספר בוודאות. יחיא סינוואר דיבר ב־2021 על יותר מ־500 ק"מ. סביר להניח שבשנתיים שחלפו נוספו עוד כמה עשרות ק"מ של מנהרות. אורך הרצועה כולה הוא כארבעים ק"מ מקצה לקצה, אפשר להבין את המשמעות של 500 ק"מ, ואם היו תוספות, כפי שסביר להניח, מדובר עתה בעיר מנהרות משמעותית ביותר. חלקן נחפרו בעומקים של עשרות מטרים, דבר שמקשה על הפצצות חיל האוויר לפגוע בהן. יש פצצות מיוחדות, חודרות בונקרים, שמגיעות מארה"ב, אך בכל פעם שנדמה שהגענו אל העומק הרצוי מתברר שחמאס חפר בעומקים משתנים. יש מנהרות בעומק עשרה מטרים ויש גם ארבעים, חמישים ואפילו יותר. האדמה היא המגן הטוב ביותר של חמאס, שלצערי, ידע טוב מאוד מה הוא עושה".
נושא תת־הקרקע בעזה מלווה את צה"ל שנים ארוכות. איך לא התכוננו לכך או מנעו את ההתפתחות שלהן?
"הכל אירע בהדרגתיות. מרגע כיבוש הרצועה ב־67', אחרי ששת הימים, החלה להתפתח מלחמת גרילה בין צה"ל לארגוני הפתח', החזית העממית וכוחות השחרור העממיים, שהיו זרוע של צבא השחרור הפלסטיני. שלושת הגופים הללו עשו פיגועים נגד כוחותינו ברצועה, בעיקר באמצעות ירי ורימונים. לא היו בידם נשקים משוכללים יותר, ותת־הקרקע שימשה אותם, בבונקרים בעומק של מטר ושניים. הם נמלטו אליהם מהכוחות ואחסנו בהם נשק.
"התפנית המשמעותית הגיעה בהסכם השלום עם מצרים באפריל 82', אז הושלמה הנסיגה מחצי-האי סיני, ורפיח חולקה. חציה בצד הישראלי וחציה בצד המצרי. כשעיר אחת מחולקת לשניים, משפחות נחצות בין שני צידי הגבול, ועד מהרה נחפרו מנהרות כדי לבקר, לתקשר עם בני המשפחה וכדומה. באמצע שנות השמונים, ניצלו גורמים כלכליים שונים את המנהרות הללו למטרות הברחת סחורות ממצרים לעזה. פערי המחירים בין מצרים הזולה לעזה היקרה יותר סיפקו פרנסה לא רעה והרחיבו את המנהרות ותעשייתן, לצרכים פליליים-כלכליים".
באיזה שלב החל השימוש במנהרות לצורכי פיגועים חבלניים?
היקף אדיר. גיא אביעד, היסטוריון חמאס
"בשנים 93-92'. צה"ל ניהל מרדף מתמיד אחר מספר קבוצות מבוקשים שהובילו פיגועים באותה עת. הייתה זו קבוצה מניצי הפתח' – הזרוע הצבאית של הארגון ברצועה, הנשר האדום – הזרוע הצבאית של החזית העממית, ועז א-דין אל-קאסם של חמאס. צה"ל ושב"כ הידקו את החגורה עליהם, המבוקשים נלחצו וחלק מהם ברחו דרך המנהרות, במטרה שלא להתעמת עם צה"ל חזיתית. חלק מהבכירים התגלגלו למדינות ערב, וחלקם חזר לאחר הקמת האוטונומיה הפלסטינית. אז חל השינוי, כשהמנהרות לא שימשו רק להברחת סחורות והחלו לשמש כנתיב אופציונלי למילוט פעילי הטרור.
"בשנות התשעים תעשיית המנהרות ברפיח שגשגה מאוד וגורמים בחמאס החליטו, על רקע פרשת נחשון וקסמן שאירעה באוקטובר 94', לחטוף חייל ולהבריחו לסיני. יחיא סינוואר, שהיה בכלא הישראלי, הגה את המבצע הזה ותכנן אותו עם אחיו מוחמד, שהיה מחוץ לכותלי הכלא. לשם כך נחפרה מנהרה בעומק שמונה מטרים, תחת הגבול המצרי, תוך הנחה שצה"ל לא יחבל בהסכם השלום עם מצרַים ויימנע מלפעול בשטחה. אלא שבחסדי שמיים התוכנית סוכלה בעודה באיבה: המנהרה נחשפה וכך גם תוכניות החטיפה. מאז הובן בישראל לאן חמאס חותר".
מנהרות תופת ותקיפה
בשנים 2005-2000 אירעה אינתיפאדת אל־אקצה. ישראל ידעה פיגועים, מטענים, ירי ושיגור רקטות. רף הלחימה הגבוה נשמר, ותעשיית מנהרות רפיח שברה שיאים. באותה עת התגברה ביתר שאת הברחת אמצעי הלחימה, אך לא רק: השדרוג המשמעותי היה בהפיכת המנהרות מכלי הברחה לאמצעי לחימה, אומר לנו גיא אביעד.
כיצד זה התבצע?
"בגבול עזה-מצרים, לאורך ציר פילדלפי הנמתח על 14 ק"מ, הוקמו מוצבי צה"ל, וחמאס החליט לפוצץ אותם באמצעות מנהרות תופת שנחפרו תחתם. הוטמנו בהם מטענים משמעותיים, ואכן, מנהרות התופת הללו גרמו לפיגועים. כך הפכה תעשיית המנהרות מכלי להברחת מחבלים ואמצעי לחימה, לִכְלִי-נשק להחרבת מוצבים ישראליים בלחימה תת קרקעית.
"במהלך השנים נעשה ניסיון לחפור מנהרות בתוככי הרצועה אל יישובי כפר דרום, נצרים וגוש קטיף כדי להחדיר מחבלים לפיגועים קשים ביישובים. רוב הפעולות, תודה-לק-ל, סוכלו, אך הפעילות הזו סומנה כיעד שאין לחמאס עניין להפסיקו".
ואז נופל סוף־סוף האסימון? מישהו מטפל בבעיית המנהרות?
"כן. בצה"ל הבינו שהיקף המנהרות אדיר. עד אז הצבא לא נתקל בהיבט הזה קודם לכן בהיקף הזה. ניסו לפתח אמצעים נגדיים או לייבא מוצרי מדף מחו"ל. בכל פעם שחמאס חפר מנהרה וצה"ל גילה אותה, הצבא קדח פנימה והרס אותה. אלא שאז חמאס חפר בעומק רב יותר. מעשרה מטרים עברו החפירות לחמישה עשר ולשלושים מטרים. ובמשחק הזה החמאס די ניצח. ביושר נאמר שצה"ל אכן לא הצליח להתמודד היטב עם אתגר המנהרות מאז הנסיגה מהרצועה ב־2005".
בספטמבר 2005 ישראל מבצעת את ההתנתקות ועוזבת גם את ציר פילדלפי. כך נוצר לעזה גבול עם מצרים, בשלטון פלסטיני. צה"ל לא נוכח בשטח, וממילא לא מתמודד עם תעשיית המנהרות שמשגשגת ללא הפרעה. אוטוסטרדת ההברחות של אמצעי הלחימה הולכת וגוברת.
ואז קרה דבר נוסף: מרגע פינוי היישובים היהודיים מהרצועה אין צורך יותר לחפור מנהרות לעברם. האזימוט משתנה, וכיוון המנהרות הוא לקו הגבול הבא שלנגד עיני חמאס: היישובים היהודיים בעוטף עזה.
אפשר לומר שרוב הזמן הארגונים הפלסטיניים, ובראשם חמאס, ניצחו בתחרות הזו.
"בהחלט. אבל לא בגלל שצה"ל היה חלש או לא ידע על האיום. התקציבים של צה"ל היו מועטים יחסית ללחימה שהתנהלה באותן שנים ביו"ש ובגדה המערבית, ולכן תת־הקרקע היה דבר שלא ניצב בסולם העדיפויות הגבוה, משום שהביטחון השוטף שאב תקציב, משאבים, זמן, אנרגייה וכוחות".
כאמור, החפירות התקדמו לכיוון שטח ישראל ואת התוצאה הראשונה גילו האזרחים ב־25 ביוני 2006. ממנהרה שחלפה תחת הגדר יוצאת חוליה של מחבלים, חוטפת את גלעד שליט, הורגת שניים מחבריו ולוקחת אותו לעזה דרך המנהרה. הפרשייה הזו תסתיים רק אחרי חמש שנים ו־1027 מחבלים מסוכנים – ובהם יחיא סינוואר – שמשוחררים תמורת חייל ישראלי אחד. "חשוב להבין שבתקופת הזמן הזו קורים דברים נוספים. חודש אחרי חטיפת שליט מתחילה מלחמת לבנון השנייה, חיזבאללה, באמצעות תת־הקרקע יורה רקטות וצה"ל מתקשה להילחם באיום הרקטי.
"בין חמאס וחיזבאללה יש חילופי מידע לא מבוטלים, ובעקבות לקחי מלחמת לבנון השנייה חמאס מסיק שהוא צריך לעבוד כמו חיזבאללה. אחרי ההשתלטות האלימה על הרצועה ביוני 2007, הופך חמאס למיישם לקחי לבנון השנייה, ומוריד את כל המערכים הצבאיים שלו, החל ממערך ייצור הרקטות, אמצעי השיגור, חדרי הפיקוד והשליטה, הכל יורד בהדרגה לתוך האדמה".
גיהנום מתחת לאדמה. דובר צה"ל דניאל הגרי במנהרה שנחשפה בביה"ח רנתיסי צילום: דו"צ
המשימה:
בניית המטרו
מלאכת החפירה והטמנת המערכים הצבאיים החלה, אם כן, כבר לפני 16 שנים. המעבר לתת־הקרקע הקשה על איתורם וצמצם את היכולת של צה"ל לתצפת ולגבור עליהם. המערך התחתי הזה פוגש את ישראל ב־2014. "בערב מבצע צוק איתן מתקבלת התרעה בשב"כ", משחזר גיא אביעד, "שכוחות הקומנדו של חמאס הקימו עשרות מנהרות תקיפה שמתוכן יפרצו לתוך יישובי העוטף, בדיוק כפי שבוצע לבסוף תשע שנים לאחר מכן. צה"ל יצא למבצע, ותוך כדי צוק איתן הושמדו 32 צירי מנהרות התקפיות לכיוון ישראל. כך אפוא הרעיון המבצעי של חמאס לפרוץ ולטבוח ביישובי העוטף, אשר מומש בשמחת תורה השנה, לא היה חדש, ונולד הרבה קודם לכן".
אחרי המכה שספג חמאס לקח הארגון פסק זמן להפקת לקחים ולהקמת המטרו – עיר תת־קרקעית שמשמשת לניהול מערכה מתוככי עזה תחתית – הן למטרות שיגור רקטות לעבר ישראל והן למטרת לחימה בשטח בנוי ביתרון היחסי שמעניקות המנהרות, כאשר צה"ל יפלוש אל השטח.
איך בוצע תכנון העיר התחתית?
"העיר הזו מתפרסת לכל אורכה של הרצועה. כל מפקד גדוד בחמאס קיבל הוראה לחפור סך מסוים של מנהרות באזור שעליו הוא מופקד, ולאחר מכן בוצעו חיבורים ביניהן. כך נולדה העיר התחתית בעזה, שבה נמתחו מאות ק"מ של מנהרות בטון מבוצרות, עם חיבור לחשמל, קווי תקשורת, חדרי פיקוד ושליטה, בונקרים לאחסון רקטות, פירי ירי מתת־הקרקע לפצמ"ר ורקטות לטווחים שונים".
ומכאן מתבצעים השיגורים לעבר ישראל?
"כן. אך אם בעבר נדרשו חוליות שיגור של שלושה מחבלים עם רקטה וחצובה, כעת כל שנדרש מהמחבלים הוא להוביל את הפצצה מתחת לאדמה לפיר השיגור, ולהפעיל לאחר מכן את הירי מרחוק, באמצעות טיימר. לא בכדי השיגורים של המטחים המוכרים לנו כל כך הם בשעות עגולות, כדי להקל על המחבלים לכוון את הירי מעשרות בורות שיגור בו זמנית. כך, גם אם צה"ל תוקף את הבור שממנו בוצע השיגור, המחבלים כבר רחוקים מאוד".
הזכרת את הפעולה שכשלה בחיסול המטרו. היו לצה"ל הישגים משמעותיים אחרים בשומר החומות?
"בשני מקרים נהרגו בכירים במנהרות. החל מחיסולו של מפקד חטיבת עזה, באסם עיסא, מבוקש שנמלט מידי צה"ל והשב"כ כמעט שלושים שנה, ועד להצלחה פנומנלית בחיסול כל המהנדסים הבכירים של פיתוח המערך הרקטי של חמאס, שהתכנסו יחד בקומפלקס תת־קרקעי. החיסול הזה הנחית מכה קשה יחסית על המוחות התכנוניים של חמאס. אך מעבר לכך לא היו הישגים עיקריים לצה"ל.
"כשחמאס מבין שנפגע במידה מסוימת, הוא מפיק לקחים, מקפיד על דממת אלחוט, משנה כנראה חלק מאמצעי התקשורת שלו, מקפיד על מידור קיצוני בין פעיליו, חופר עוד מנהרות בעומק השטח, ונותן לגי'האד האסלאמי – שאיתו הוא מתואם עד הקצה, ואני מגדיר אותו כתאום סיאמי של חמאס – להוביל את הסבבים של השנתיים האחרונות. חשוב לי לציין: הארגונים הללו עובדים שכם אל שכם. ההפרדה ביניהם אולי הייתה נוחה לישראל, אבל מוטעית מיסודה. מי שלא הבין זאת, הוּלך שולל בידי החמאס".
שנתיים של תכנון שטני
"בינתיים החמאס שומר על שקט ומייצר מסך עשן. הוא כביכול מורתע, מוּכָל, דואג לתושבי הרצועה ובפועל בין 2021 ל־2023 הוא הכין את התוכנית שטנית שבוצעה ב־7 לאוקטובר. החל מסוף שומר החומות ועד לחרבות ברזל חמאס פעל בדקדקנות, עם הרבה מאוד תרגול, הכלה מודיעינית, ומיפוי קו ההגנה הישראלי, תוך החזקת תצלומי אוויר של כל יישוב ונקודה לאורך הגדר, וקיום אימונים פרטניים. את התוכנית של חמאס ילמדו בבתי ספר צבאיים לאורך שנים: כיצד יכול ארגון טרור להפיל הר של טכנולוגיה, במכת ברק משלו".
יש אפשרות למוטט את חמאס?
"אין מה לדבר על הרתעה כמושג ישים מול ארגוני טרור", אומר גיא אביעד שמציג שתי אפשרויות: "או הכרעה והשמדה שלהם, או ניהול ממושך של מלחמת התשה. רגע אחרי מבצע, הם כבר בתהליך למידה וחוזרים לבנות את הכוח מחדש. המכה רק מדרבנת אותם ולא פוגעת בהם. כרגע, תת־הקרקע של החמאס הוא אבן הראשה של תפיסת ההגנה והלחימה שלו. אלה המקלטים ללוחמיו, שם נמצאים החטופים או לפחות חלקם, מהן הוא יורה רקטות ומפקד על הלוחמים שמעל הקרקע, ועד שהמערכת הזו לא תוכרע, הזרוע הצבאית של החמאס לא תוכרע.
גן עדן למחבלים, סכנה מוחשית לחיילים. פעיל חמאס במנהרה צילום: פלאש 90
"מימוש מטרת המלחמה לא תושג בלי הכרעה בתת־הקרקע. ולכן, הכרעת היכולות תהיה הגדרה נכונה יותר מאשר 'מיטוט חמאס'. משום שחמאס הוא קודם כל רעיון, יש לו פעילים ודרגי הנהגה בחו"ל, ביו"ש, בלבנון ועוד. הכרעת המלחמה תהיה באופן אחר, וקשה מאוד להעריך שהמטרו של חמאס יושמד כליל".
נגיע למלחמה פנים אל פנים בתוככי המנהרות?
"יש יחידות מסוימות שיש להן יכולת להילחם בתוך המנהרות. זה לא דבר שנדע עליו מראש. אפשר להעריך בזהירות שזמן רב אחרי המלחמה ייתכן שנשמע בדיעבד על כניסות תת קרקעיות שבוצעו. אך צריך לזכור שהחמאס לבטח מתכונן גם לאפשרויות הללו, ולכן חלק מהפירים ממולכדים, וסביר שהוכן מיקוש למקרה שייכנסו כוחות ועלול להיגבות מחיר כבד במקרה שכזה".
אביעד מסביר כי "באמצעות דחפורי D9 נשללת הימצאותם של מטענים ונחשפים פירי המנהרות. המשימה לא קלה ומתבצעת בתוככי השטח הבנוי בצפיפות. יש דיווחים על מחבלים שיוצאים עם נשק נ"ט ומנסים לזנב בכוחותינו, לפעמים הם נתפסים ביציאה והפירים מושמדים. אבל רק השבוע שמענו על ארבעה לוחמים מחטיבה 551 שנהרגו בפיר ממולכד בבית חאנון.
"זו לחימה סבוכה והפירים מתגלים לצה"ל רק אחרי חישוף השטח באמצעות דחפורי ענק או בסריקה דקדקנית של השטח, עקב בצד אגודל. לפעמים המיקום שלהם בחדרי מגורים או בחדרי ילדים. אחת ממטרות התמרונים בשטח היא למצוא את הפירים ולשבש את יכולת התנועה של חמאס בתת־הקרקע".
מה שאביעד אינו מתייחס אליו הוא העובדה שאם הברחות אמצעי הלחימה הן בעיקר מהגבול עם מצרים, היה מצופה מישראל במובן מסוים לחזור לציר פילדלפי או לפחות למצוא דרך לשלוט בגבול הרצועה עם רפיח המצרית. (נזכיר כי למעשה ישראל הצהירה בפומבי שאין בכוונתה לשלוט ברצועה ביום שאחרי, וכלל לא התייחסה לישיבה מחדש בציר פילדלפי.)
הוא מסכים עם העובדות אך לא עם הפרשנות וההערכות העתידיות. "תחת הגבול המצרי יש תעשייה משגשגת של מנהרות שהמצרים טענו בעבר שהציפו במים. אך האם הם הקפידו לעשות זאת ברציפות בעשור האחרון? לא ברור. מדובר במנהרות רחבות, שרכב אספקה יכול לעבור בתוכן. כיום מתברר שמקורם של חלק מהאמצעים ששימשו את חמאס, אינו ברצועה. לא הכל ניתן לייצר ברצועה. אלה חדרו רק בדרך אחת: מגבול מצרים.
"המצרים שיחקו משחק כפול. מצד אחד נהנו מהסכם השלום, קיבלו מישראל סיוע נגד מחבלי דאעש בחצי האי סיני, ומצד שני עצמו עין מול מנהרות הטרור, ובהחלט, ישראל תצטרך לתבוע הסבר, כיצד פעלו המצרים נגד אותן מנהרות".]
ציר זמן:
1967
עזה נכבשת בידי ישראל במלחמת ששת הימים
1973-1968
ארגוני הטרור המקומיים עושים שימוש בבונקרים ובורות מילוט מתחת לפני הקרקע
1982
רפיח מתחלקת: חציה בשליטת ישראל וחציה בשליטה מצרית
שנות השמונים
רשת מנהרות נחפרת ברפיח לביקורי משפחות והופכת למסחרית
1993-1992
פעילי טרור מבוקשים נמלטים לראשונה דרך המנהרות לחצי האי סיני
1999-1998
סינוואר מתכנן חטיפת חייל ישראל והברחתו במנהרות. התוכנית נחשפת ונכשלת
2005-2000
מנהרות נחפרות תחת מוצבי צה"ל בציר פילדלפי, ממולכדות והופכות למנהרות תופת.
מנהרות חדירה שנחפרות לראשונה תחת יישובים יהודיים ברצועה, למטרת חדירה, מסוכלות
2006
הברחת אמצעי הלחימה דרך המנהרות מתגברת. גלעד שליט נחטף באמצעות מנהרה
2007
חמאס משתלט על הרצועה ומתחיל להעביר את חפירת המנהרות לעבר יישובי העוטף
2014
תוכנית של מנהרות תקיפה ליישובים מסוכלת בחסדי שמיים בעקבות התרעה מודיעינית ויציאה למבצע צוק איתן
2015 ואילך
חמאס מתמקד בהקמת המטרו
2021
מבצע להפצצת מנהרות חמאס לא עולה יפה. סינוואר מכריז: בידינו 500 ק"מ של מנהרות
2023
מנהרות המטרו של חמאס מוערכות במאות רבות של ק"מ. יש המעריכים אותן ביותר מאלף ק"מ
