קולות מהשטח

מה חושב דור העתיד של עולם הישיבות על הסנקציות הכלכליות, סערת המעצרים והפיל הלבן שעומד במרכז הדשא? | פרויקט מיוחד: יצאנו לשטח לשמוע את הקולות הכי חמים של בין הזמנים, בלי פילטרים ובלי תיווך פוליטי | בין ניגונים טמירים בפארק לשיחות עומק על חוף הים, נחשף דור שלא מתבלבל מהיועמ"שית ולא נשבר מהסנקציות

צילום: דניאל פלאי, פלאש 09

בין הזמנים הוא הקמע הלא רשמי של בחורי הישיבות. זו הסיבה לכך שבצהרי היום, חרף השמש היוקדת, החלטנו במערכת 'משפחה' לעשות את מה שכולם עושים בימים אלה ויצאנו לשטח. אין מי שלא מנסה לתפוס חוויות, רגעי נופש או משהו לנשמה.

אני עובד את השם. הרב אברהם שפירא, גן סאקר

החלטנו לתפוס את הבחורים והאברכים בדיוק ברגעים שבהם הם מחליפים את הסטנדר של בית המדרש ברוח החופשית של הקיץ ולשמוע מהם בצורה האותנטית ביותר מה הם חושבים על הנושאים הבוערים שעל סדר היום. התחלנו בבתי המדרש הסמוכים למשרדי המערכת, נחתנו בגן סאקר ומשם חתכנו היישר לאקשן של המרכז בטיילת רידינג ובגני יהושע.

אף על פי שהכל נשמע צפוי לכאורה – אפשר לומר שהופתענו. הקולות הכי חמים ואותנטיים מהשטח, בלי פילטרים ובלי תיווך, שטפו אותנו בשיחות פתוחות עם תריסר מרואיינים שפגשנו בדרך. נכון, אי אפשר היה להחמיץ את הפיל הלבן, שבמקרה שלנו פשוט עמד באמצע הדשא: סוגיית הגיוס, המעצרים והסערה המשפטית שמלווה כל צעד שלהם, שלא לדבר על הסנקציות הכלכליות.

פגשנו בחורים ואברכים שבאו להתאוורר, אבל הראש שלהם לגמרי בתוך האירוע. יש מי שמוודא פעמיים לפני שהוא יוצא מהבית ויש מי שממש לא סופר את הדרמה. חלק מהם מכירים מקרוב חברים שנעצרו ואחרים בעיקר מתווכחים בלהט על היעילות של ההפגנות.

המורכבות הזו חגגה בכל פינה. מצד אחד, חבר'ה צעירים ומלאי אנרגייה שארזו תיק, יצאו לטייל וממש לא מתכוונים להישבר מגל הגזרות או מהכותרות בעיתונים. מצד שני, ניכרת תודעת מערכה חריפה. כשהשיחה מגיעה ליועמ"שית או לבג"ץ, הרוחות מתלהטות בשנייה.

בין מנגל בפארק להליכה על חוף הים, קיבלנו הצצה נדירה לדור שלא מתבלבל ולמען האמת מרשים בעמידה על עקרונותיו וערכיו. אנשי שיחנו כועסים קצת על הפוליטיקאים ומבינים שלציבור בחוץ קשה להבין את 'שפת הלימוד' של עולם התורה, אבל מפגינים מורל גבוה במיוחד. זה היה סיור שנע בין חופש למחאה ובין בדיחות הדעת של בין הזמנים לעמדות נחושות, והנה מה שהיה להם להגיד לנו ישר לתוך המיקרופון.

תחנה ראשונה: 'שטיבלאך' שכונתי
שיחת בחירות סוערת

למשפחות מעורבות זה אתגר מורכב. איתי יום טוב, תל אביב

פותחים בשבחה של אכסניה. את התחנה הראשונה צילמנו בשטיבלאך 'משכן באב"ד' שבגבעת שאול. באולם האפלולי של בית שני, אנחנו מוצאים את שלמה ור' הלל, הראשון מאורס והשני אברך טרי, רכונים על הגמרא ושקועים בעולם שכולו טוב. ממש התלבטנו אם להפריע, אבל הם פתרו לנו את הדילמה. "חשוב לנו לדבר, אנחנו מוכנים להשלים את דקות הלימוד לאחר מכן באופן שלא ייגרע". מושלם.

"אני חייב לומר שבישיבה בקושי יש שיח על הדבר הזה", אומר שלמה, תלמיד ישיבת 'עטרת שלמה' בראשות הגרש"ב סורוצקין. "לא פגשתי בישיבה פחד או אימה לצאת הביתה או ממפגש עם המשטרה. בחורים עושים את מה שהם צריכים לעשות בלי פרובוקציות למיניהן, כך שהתחושה הכללית בטוחה.

"הייתה אומנם שיחה לפני בין הזמנים בנושא מפגש עם שוטרים, אבל היא הייתה יותר שיחת השקפה משיחת הדרכה. מה שכן, אריאל שמאי שנעצר הוא חבר קרוב, והתקרית איתו שברה לנו קצת מיתוסים. יש מי שחושב שהכלא הצבאי אינו נורא כל כך ושמספיק להביא לעצור התורן ערמות מחברות ודפים כדי שבזמן השהייה שם הוא ינפיק ספר חדש על חידושי רבי חיים בסטנסיל. למדנו בדרך הקשה שזה לא ממש כך.

"לא יצא לי לדבר על הנושא עם אנשים בחוץ, אבל ממה שזה נשמע התחושה היא שאנחנו חיים בשני עולמות. הם חיים בעולם הזה ואנחנו חיים בעולם הבא. אני לא בטוח שיש לנו שפה משותפת שתצליח לגשר על הפערים הללו באופן שיאפשר להם להבין עד כמה התורה באמת חשובה לנו.

"שמעתי בשם ה'חפץ חיים' שמי שמאמין אין לו שאלות, ומי שלא מאמין – גם תשובות לא יעזרו לו. אני מרגיש שזה מגדיר היטב את התקופה שאנחנו נמצאים בה כעת".

אנחנו עוברים לחברותא שלו הרב הלל ויכלדר, שמשתייך לבני החבורה שכבר מרגישים את ההקרבה בפסים מעשיים. "ההבדלים בין בחורים לאברכים בנושא הזה הם חדים ביותר, אין ספק", הוא מודה. "בחור לא צריך להתמודד עם סנקציות כלכליות, ארנונה, מעונות, מחיר למשתכן ושלא לדבר על הסיכון למעצר בפועל. אצל בחור זה יכול להסתכם בסיפור עסיסי וקצת מלחיץ על כמעט מפגש עם שוטרים צבאיים, אבל אצל אברך נשוי המשמעויות מרחיקות לכת עשרת מונים.

"אבל זאת התורה לא תהא מוחלפת. אנחנו יודעים שמי שמקבל עליו עול תורה מסירין ממנו כל עול אחר ואנחנו חיים את זה בחוש. לא יעזור כמה ינסו לשבור אותנו מבחינה כלכלית וגשמית, לא נסכים לוותר על לימוד התורה ולא נסכים להפסיד במלחמה הרוחנית הזו.

"אני לא חושב שיש דרך להסביר את האקסיומה הזו לאדם לא חרדי, אבל אני כן מאמין שגם הם יכולים להבין שלעולם לא נוותר על התורה שהיא תורת חיים, כי ככה אנחנו מרגישים כלפיה. בלי זה אין לנו חמצן בסיסי לנשמה".

אי אפשר שלא לשאול בזהירות כיצד המציאות המתהווה לנגד עינינו תשפיע על התחושה לקראת הבחירות. "אני לא יודע לומר אם הפוליטיקאים עשו מספיק או לא ויש בישיבה דיבורים של כעס ואכזבה, אבל בעיניי בטוח שהם מצילים ככל האפשר למען עולם התורה, יותר מכל מפלגה אחרת", אומר שלמה.

וקווי השם יחליפו כח. על שפת הכינרת

ומה באשר לאברכים? "אני חושב שאברכים מתברכים ביותר יישוב דעת", אומר ר' הלל בחיוך. "אני יכול להבין לליבו של כל מי שמאוכזב, אבל לדעתי רבים מבינים שאנחנו לא היינו במקום של הפוליטיקאים. למרות כל הטענות והמענות, שחלק מהן אולי מוצדקות, אנחנו דבקים בהוראתם של גדולי ישראל. זו לא שאלה בכלל".

את התחנה הזו קינחנו בריאיון מהיר נוסף עם האברך ר' יהודה ביטון, שאותו תפסנו סוקר ספרי קודש בעמודוני המכירה מחוץ לבית הכנסת. מתברר שבבין הזמנים צריך למצוא משהו ממכמני התורה הפחות שגרתיים. "אני לא יודע אם יש פתרון למצב הזה", הוא אומר בכנות, "אבל אני יכול להגיד בוודאות שאותנו לא יוציאו מהלימוד. לא יעזור כלום.

"האם הפוליטיקאים עשו את מה שצריך לעשות? לתחושתי היה מקום לשיפור. כשאנחנו מצביעים בקלפי אנחנו מצביעים כדי לקדש שם שמיים ולקיים את הוראת גדולי ישראל. אני מאמין שהמטרה שלשמה הם נשלחו היא כדי שלא נגיע למצב הזה, אבל את הדין וחשבון הם ייתנו לגדולי העדה. אני סומך עליהם לחלוטין.

"לגבי אחינו הלא חרדים, אני יכול להבין שהם לא מבינים אותנו. מי שלא טָעם טַעם של תורה, לא יבין מה זה להקדיש את החיים בשבילה, קל וחומר כשזה מגיע לסוגיה רגישה כל כך".

תחנה שנייה: גן סאקר
מבט אנגלי לבעיה ישראלית

הפגנות שלא מטעם הרבנים זה חילול השם. הרב ארי בורדון, גן סאקר

עכשיו הגיע הזמן לצאת לשטח באמת ואנחנו שמים את פעמינו לגן סאקר, המעוז הבלתי רשמי של כלל הירושלמים חובשי הכיפות השחורות, ולא רק הם. בפתח הפארק מחכה לנו פסנתר. רגע לפני שאנחנו עטים על המבלים חרף השמש הקופחת בארבעים ושלוש מעלות, אנחנו מחליטים להקדיש מספר דקות לניגונים טמירים ומשתוקקים. מתברר שהתשוקה לקלידים משותפת לשני כותבי השורות, וללא הסכמה למי תהיה הזכות להקיש ראשון, מצאנו את עצמנו מנגנים ושרים יחד. אחח, הביחד הזה, כמה הוא נחוץ.

ולעבודה. על אחד הספסלים אנחנו מאתרים את ר' אברהם שפירא, יהודי בר אוריין, חסיד באיאן עם שערות לבנות פה ושם, מבט חודר וחמים ומבטא אמריקאי חביב ונעים. הוא לא אברך כולל, אבל כשאנחנו מנסים לברר איתו במה הוא עובד, התשובה שאנחנו מקבלים כבר אומרת הכל.

"אני עובד את בורא עולם. כששואלים אותי אם אני או הבנים שלי, בחורי ישיבה השוקדים כולם על תלמודם בסיעתא דשמיא, מפחדים ממשהו, אני תמיד עונה שהפתרון היחיד הוא להאמין בקב"ה, להתפלל, ללמוד ולהוסיף זכויות לעם ישראל. אין לנו משענת אחרת.

"כך או כך, מדובר בעיקר בבעיה פוליטית. הייתי רוצה להאמין ולדעת שגם אחינו החילונים או שאר המגזרים שלא רואים איתנו את הדברים עין בעין, יבינו את זה. האדמו"ר שלנו תמיד אומר שביהדות יש מקום לפירוד הדעות, וכפי שפרצופיהן שונים כך דעותיהן שונות, אבל אין מקום לפירוד הלבבות. מי ייתן ונדע להיות באחדות".

מעודדים ומחוזקים אנחנו ממשיכים לאתגר הבא. ממבטא אמריקאי אנחנו עוברים לדבר עצמו וניגשים לריאיון באנגלית, כי חשוב מאוד לראיין את כל הגוונים. אחד מכותבי השורות, שמדי פעם מגייס את האנגלית למרואיינים נוספים, שוחח עם האברך החשוב ר' ארי בורדון. הוא במקור מלונדון, מה שמעניק לנו את האפשרות לקבל פרספקטיבת חוץ, והוא לא יהיה האחרון מהבחינה הזו. אבל בל נקדים את המאוחר.

"אומנם אין לי צו מעצר כמובן, גם בעקבות גילי וגם בעקבות העובדה שאינני אזרח ישראלי, אבל כולם מסביבי, חברותות, חברים ומכרים מהכולל, נתונים לסנקציות כלכליות ופליליות, הם או אחיהם או קרובים אחרים.

"אצלנו דווקא מרגישים קצת את הפחד. אני מכיר לא אחד ולא שניים שהדאגה ניכרת עליהם. הדברים הללו קשים מנשוא לא פעם, שכן גם לפני כל זה חייו של אברך אינם קלים במיוחד. כשמעמיסים עליו משקולות כאלה יש לא מעט שנשברים ואי אפשר להאשים אותם.

"מנגד, אפשר לראות כאלה שיש להם אמונה חזקה ומעוררת השראה, שבעזרתה הם מצליחים לעבור את המשוכות. זה לא פשוט בכלל. לצערי אני לא חושב שיהיה לזה פתרון בדרך הטבע".

מגיעים בהמוניהם. הציבור החרדי באטרקציות הכנרת

גם במקרה של הרב בורדון, אף שהוא כאמור אינו מצביע בבחירות, המעורבות שלו בפוליטיקה הישראלית מרשימה. "אני לא מתרגש מהדיבורים על הפוליטיקאים ופשוט לי שהם עבדו קשה. המשבר לא בהכרח קשור אליהם. יש סיבה שגדולי ישראל סומכים עליהם ואומרים להצביע להם.

"גם לגבי ההפגנות, אני לא מאמין שהפגנות שמגיעות לאלימות ולוונדליזם עושות משהו חוץ מחילול השם. זו לא עצרת תפילה וזה לא מפגן עוצמה תורני. אני מבין שאנשים מחפשים לעשות משהו, אבל חשוב להקשיב לרבני העדה גם כשזה לא נוח".

שתי שפות שונות

מכאן אנחנו חוזרים לישראלי המוכר והנוח. על הספסל הסמוך אנחנו מוצאים את ר' מרדכי, שמסביר בלי להתנצל: "גם בלי קשר להיותי חרדי אני לא מבין את הצבא. הצבא דואג לחיילים שלו? מגבה אותם? בצה"ל של ימינו חייהם של האויבים ושל משפחותיהם חשובים יותר מחיי החיילים. כשהיו צריכים להסתדר עם ביידן, ניסו לטפול עלילה על לוחמי כוח מאה. לא נשכח את זה וזו בכלל לא הפעם הראשונה.

"ההיסטוריה של צה"ל מלאה במקרים כאלו. מתעמרים בחיילים שמחרפים את נפשם למען ארץ ישראל. בושה וחרפה. אגב, זו גם הסיבה שאנחנו לא הולכים להפגנות. צריך להבין, החבר'ה האלה חשודים על שפיכות דמים. ראינו את הנהג שדרס את הנער יוסף אייזנטל ז"ל ויצא ללא עונש. דמם של החרדים הותר. אי אפשר לקחת סיכון ולהזמין עלינו את האלימות שלהם.

"לצערי, המצב שבו אנחנו נמצאים אינו בר פתרון. אחינו לא באמת מבינים מה אנחנו מרגישים וחושבים ואנחנו לא נצליח להסביר להם. אלו שתי שפות שונות".

ומה באשר לשלוחי דרבנן שלנו? לטענתו "הם לא עושים מספיק והם מפחדים מהתקשורת. תהיו נאמנים למי ששלח אתכם ותגידו את האמת בגאון".

מגרש הבילוי הרשמי. גני יהושע

ליד השולחן הסמוך, כשאנחנו פוגשים את הרב נועם בר חן, שמנהל גמ"ח למוצרי תינוקות ופוגש את השלכות המציאות מקרוב, הכאב האותנטי מתפרץ. "אני לא מרגיש שמי ששלחנו לכנסת באמת עשו את תפקידם כיאות. הם היו צריכים לעשות יותר. המצב הזה בלתי נסבל, ולא רק בסוגיית הגיוס אלא בכל תחום במדינה. קשה לאזרחים כאן, ונראה שלפוליטיקאים לא באמת אכפת ואין להם עניין לחולל שינוי.

"אני מרגיש לא פעם עוינות רבה. אני חוזר בתשובה ויש לי משפחה שאינה חרדית. גם חלק מהתורמים לגמ"ח שלי אינם חרדים, וזה המקום להוקיר אותם ולתת להם את ההערכה שמגיעה להם. אבל באחת הפעמים שבאתי לאסוף תרומה מתורמת לא חרדית, בסוף קרה שבמקום תרומה קיבלתי נאצות. זה עצוב וזה לא חייב להיות כך".

בעודנו מהורהרים, אנחנו חוזרים לרכב בדרך ללוקיישן הבא. מניעים את הרכב כשהשמש הירושלמית מתחילה לשבור מערבה ומבינים שלמרות האווירה הרגועה של הפארק, הבעבוע הפנימי רק מחכה להתפרץ ולא רק בגלל החמה הלוהטת. עכשיו הגיע הזמן לעבור ליעד הבא ולבדוק את הדופק באזור המרכז.

תחנה שלישית: טיילת רידינג
שיחה זועמת ופגועה

ידוע שתושבי בני ברק שלא קיימו מצוות ישיבה, שיטוט ומנגל בטיילת רידינג או בגני יהושע (יש המקלים בדיג ויש המחמירים בשניהם) – לא יצאו ידי חובת חג בין הזמנים. זו בדיוק הסיבה שפנינו מועדות לשם.

על החוף מתחת לטיילת, עם חכה ביד, שקית פיתיונות וכמה ספרים מתחת לבית השחי כדי שיהיה איך להעביר את הזמן, מצאנו את איתי יום–טוב, בחור חמד שזכה אף הוא לגלות את האור לפני מספר שנים ולהפוך לבחור ישיבה בר אוריין מן המניין.

"דווקא ציבור החוזרים בתשובה מבין היטב עד כמה הפערים עמוקים", הוא אומר בכנות. "מקרב אחינו החילונים יש הרבה אנשים טובים שפשוט לא מבינים עד כמה הדבר חמור בשבילנו. מקומם אותי עוד יותר שמפגינים חרדים שהגיעו למשל לבית השופט סולברג הושוו על ידי אשת השופט לנאצים בליל הבדולח. לא פחות.

מי שנשבר היה נשבר בין כה. הרב משה, גני יהושע

"שלא תבינו לא נכון, אני נגד אלימות ולא מסכים עם מה שעשו שם בשום צורה, אבל להשוות אותם לנאצים? אם חלילה הם התנהגו כמו הפורעים האכזריים ביותר בדורות האחרונים, מה נגיד על אותם שוטרים שהפליאו את מכותיהם והפשיטו וביזו את המפגינים בחסימות הכבישים שהיו לא מזמן? אני מדגיש שוב, הישיבה שאני לומד בה מתנגדת לאלימות והזהירו אותנו לא להשתתף בהפגנות. אנחנו מצייתים לחלוטין להוראת רבותינו, אבל כשאתה רואה השוואות כאלה אתה מבין שיש נתק כואב.

"בעיניים שלהם אנחנו נראים גנבים ושודדים. הם מקנאים בנו על כך שאנחנו חיים באושר ושיש לנו נחת. הם לא מסוגלים להבין זאת. הם רואים משפחות של עשרה ילדים שמצליחות לחתן את כולם ותוהים מהיכן יש להם כסף. אישה חילונית שנכנסת לבני ברק ורואה נשים בגיל שלה עם חמישה ילדים – זה צובט לה בלב. לצערי הם פשוט לא מבינים אותנו, וזה מביא חלק מהם למחזות מצערים מאוד".

אתה מרגיש עוינות לפעמים או איום בעת בילוי בין הזמנים בלב תל אביב?

"ממש לא", משיב יום–טוב. "מי שיודע מה הוא שווה ומה זה להיות בן תורה, לא צריך להתבייש או לפחד ממישהו. מובן שלא מנסים להיכנס לפרובוקציות, חשוב לעשות קידוש השם ככל האפשר".

אנחנו נפרדים מאיתי יום–טוב וממשיכים מספר מטרים כדי לפגוש את ר' מיכאל. הוא הגיע מצרפת וכעת הוא אברך שיושב ולומד בכולל בפתח תקווה. "ההורים שלי וכל המשפחה שלי נשארו בצרפת", הוא מספר. "אני אישית לא מעז להוציא אזרחות ישראלית, רק ויזה.

"בני המשפחה שלי ציונים מאוד, אבל גם הם לא מאמינים למשמע אוזניהם. שבמדינת היהודים ירדפו ויעצרו לומדי תורה? ליהודי חוץ לארץ זה נשמע הזוי. הם מזועזעים בכל פעם שהם שומעים מה קורה פה. היה לי חבר בכולל שנעצר וכולנו היינו המומים. אני זוכר שסיפרתי לאמא שלי בטלפון כמה אני זועם ופגוע והיא פשוט התחילה לבכות. 'הם רודפים לומדי תורה, בארץ ישראל?!' היא לא הצליחה לנשום מרוב הלם. היא לא האמינה לי עד ששלחתי לה תמונות וכתבות מהארץ. זה פשוט נורא ואיום.

"זה גם קשה לי ברמה האישית. בנס ניצלתי מהסנקציות ובי לא מצליחים לפגוע, אבל ליבי יוצא אל החברים. אני רואה את הקושי שלהם וממש בוכה לפעמים. כואב לי שהאחים שלנו לא מבינים אותנו ושליבם לא נמס מכך שהתורה, שהיא גם שלהם, רמוסה ומושפלת".

דברים כדורבנות.

תחנה רביעית: פארק גני יהושע
לא זבנג וגמרנו

גם אם לא הייתי חרדי לא הייתי מבין את הצבא. מרדכי, גן סאקר

אנחנו נפרדים בלחיצת ידיים חמה וממהרים ליעד האחרון, הפינאלה של הציבור החרדי בבין הזמנים: גני יהושע. השעה היא כבר שעת דמדומים, ומשפחות עמוסות לעייפה, ילדים, עגלות, אופניים וקופסאות גלידה מלאות כל טוב, מתקבצות להן במגרש הלא רשמי שמאכלס את מרבית מבלי עיר התורה והחסידות השכנה.

אנחנו פוגשים בהתחלה את ישראל, בחור חמד שנראה מעט מבויש בהתחלה, אבל מהר מאוד מתגלה כדובר רהוט בעל משנה סדורה. "אכן, אנחנו קצת בלחץ. אבל אני אישית לא חושש מהכלא הצבאי. עם זאת, מעורר חרדה לחשוב שמדינה המושתתת על תורה ויהדות רודפת ככה יהודים.

"יש כאן אנשים שהם פשוט תלושים לחלוטין. השופט סולברג למשל פירש את דברי המשנה בצורה הפוכה באחד מהפסקים שלו, ומי ששולטת בינתיים במדינה זו יועמ"שית שהיא פוליטיקאית לכל דבר. המצב פשוט בלתי ייאמן. לצערי, יש הרבה אנשים שתומכים במערכת הזו ופשוט לא מסוגלים להבין מה זה חיים של תורה".

לגבי הפוליטיקאים, חרף גילו הצעיר, ישראל מציע גישה מעניינת: "אני סבור שנאיבי לחשוב שהם יכלו לשים לזה סוף בזבנג וגמרנו. יש במדינה כוחות גדולים הרבה יותר שלא ייתנו למשבר לשקוע כל כך מהר. זו מלחמה רוחנית, ולתלות הכל בפוליטיקאים זה אווילי בעיניי. ייתכן שבהתנהלות טיפה אחרת הם יכלו להרוויח עוד שנה או שנתיים ואולי חמש, אבל זה זמני. פתרון שורש לא יבוא בעזרת קסם. צריך תפילות".

לא רחוק ממנו אנחנו פוגשים את ר' משה, עטוף בילדיו הרכים המכרכרים סביבו, ואפשר לראות בחוש שאין דבר שיכול לקחת ממנו את האושר. "אנחנו רגילים לחיות בצורה פשוטה ונטולת תענוגות בשביל להמשיך ללמוד תורה. אלו חיים של הקרבה.

"היועמ"שית אינה מבינה שסנקציות כלכליות לא יעזרו. הן אולי יעזרו לברר מי בן תורה אמיתי, אבל כאלה שנשברים מזה, היו נשברים בלאו הכי. בכל הקשור לציבור החילוני עצמו, אני משתתף הרבה בסמינרים ובפעילויות תורניות יחד עם חילונים שרוצים לבוא ולהקשיב, ללמוד ולשמוע.

"אני לא מרגיש שהם באמת נגדנו. בשיחה של אחד על אחד הדברים תמיד נראים אחרת. רובם מעריכים לומדי תורה גם אם אינם מסכימים עם כל דבר, ומי ייתן והחיבורים הללו יימשכו עוד ועוד. עם ישראל צריך אחדות", הוא מסיים בחיוך שובה לב.

ההורים שלי בצרפת מזועזעים עד עמקי נשמתם. ר' מיכאל, תל אביב

עמוד שדרה מפלדה

החושך יורד לאיטו על מדשאות גני יהושע. המנגלים האחרונים נכבים, המוני הילדים נאספים חזרה לעגלות והשקט של לפנות ליל מתחיל לחלחל אל הפארק הענקי. הסיור שלנו מגיע לסיומו, אבל המחשבות והרשמים שנאספו בדרך עוד רחוקים מלהירגע.

יצאנו לדרך בחיפוש אחר הקולות האותנטיים של בין הזמנים וקיבלנו שיעור מאלף בתודעה יהודית. מבין הסטנדרים האפלוליים של גבעת שאול, דרך הספסלים הלוהטים של גן סאקר ועד לבריזה הים תיכונית של תל אביב – המנעד אומנם רחב, המבטאים שונים והשקפות העולם נעות בין מורכבות לחדות פתגמית, אבל שורת המחץ נותרה אחת ויחידה ובלתי ניתנת לערעור: עולם התורה לא מתכוון להישבר.

שום דבר לא יגרום לנו לעזוב את הלימוד. האברך הרב ביטון, ירושלים

בציבור הכללי ובכותרות בעיתונים יש מי שמנסים לפענח את הציבור החרדי דרך משקפיים של סנקציות, ארנונות, צווים ופוליטיקה קטנה. הם מודדים גיוס וסנקציות במונחים של רווח והפסד, במאזנים כלכליים ובניתוחי עומק תקשורתיים. אבל מי שמסתובב בשטח מבין שלציבור הזה יש דלק מסוג אחר לגמרי.

אפשר להתווכח על הפוליטיקאים, אפשר לכאוב את הנתק והבורות של האחים בחוץ, ואפשר אפילו לחשוש מעט מהמחר, אבל מתחת לכל הרעשים והכותרות פגשנו ציבור בריא וחזק, בעל אמונה יוקדת ועמוד שדרה מפלדה. השמש ששקעה במערב תפציע שוב בבוקר, ובין הזמנים הזה, על כל הסערות שליוו אותו, ייזכר כרגע שבו הוכח שוב באופן הברור ביותר: את החמצן של עם ישראל, שום גזרה לא תוכל לנתק.