ההורים שלו נותנים כך וכך. ההורים שלה חושבים שזה לא מספיק. ההורים שלה רוצים לערוך את החתונה דווקא שם, ההורים שלו לא מתלהבים. ומה יהיה עם התזמורת, ואיפה יגור הזו"צ, ובאיזו מתכונת יערכו את הברית, ומי, הו מי, ייתן יותר מתנות לנכדים המשותפים? | קשר בין מחותנים הוא עניין לענות בו, ואת זה בדיוק עשינו בכתבה הזו: שאלנו עליו וענינו בו, הקשבנו לחוויות של מחותנים טריים וגם ותיקים, ותיבלנו בתובנות מקצועיות ששוות עיון | שמחה בלב שמח ומאוחד
סוף סוף, אחרי חודשים של עמל משותף, הם מובילים את החתן והכלה לחופה. עומדים משני הצדדים, ובליבם משאלה אחת: שהבית המוקם יעמוד איתן ויהיה מלא בברכת השם.
לא קלה הייתה הדרך. עניינים לובנו, הסכמים סוכמו, חיוכים רחבים נמתחו, ורצונות הוגמשו. בחודשים שקדמו נוצר מתווה כלשהו בקשר בין שני הצדדים, קשר שאמור להימשך לעד ולהשפיע על הבית החדש. והיו כנראה גם רגעים פחות זוהרים. במסכת שבת נאמר "ליכא כתובה דלא רמו בה תגרה" – אין כתובה ללא מחלוקת. האם אותה מחלוקת היא עמוקה או שטחית? האם ידעו להתגבר עליה בעזרת מידות טובות ורצון טוב? האם השתדלו להאיר את מה שיפה וחיובי? ואיזה מטען נושא עימו הזוג הצעיר בבואו לבנות את ביתו החדש?
קשר בין מחותנים הוא ללא ספק קשר מרתק, וגם לא מעט מאתגר. הוא עשוי להיות נעים ומשמח, אך עלול גם להסתבך לפקעת של רגשות וטינות. במה זה תלוי? אוהו, בהרבה דברים שעליהם, או לפחות על חלקם, נעמוד בכתבה הזו.
קחו בית אחד, תוסיפו לו בית שני, מזגו ביניהם וצרו בית חדש. מה קיבלתם? קשר בריבוע. כאן ננסה קצת לצאת מהריבוע, לראות אותו במבט חדש ולחזור אליו עם תובנות חשובות.
עסקי ממונות
בעולם שבו זוג צעיר שנישא מתחיל את חייו בדאגה לסוגיית מימון נישואי הילדים שעדיין לא באו לעולם – כסף הוא הנושא החם שיכול לחמם לבבות, וגם להעלות גיצים ולהגביה להבות.
"כמו רבים וטובים, אנחנו אנשים עם חשבון עו"ש מקרטע", פותחת נחמה. "אירסנו את בננו עם משפחה דומה לנו, וסיכמנו על רמה שמתאימה לנו, פחות או יותר. כשבאנו לאולם לסגור פרטים אחרונים, הציעה המזכירה להוסיף עציצים מלאכותיים בכל שולחן ב-340 שקלים בלבד. אני סברתי ש'בטח, זה מוסיף עוד קצת צבע וחן לאירוע, תוסיפי', אבל המחותנת לא הנהנה בהתלהבות כמוני. 'זה חשוב לך?' ביררה, 'כי לנו זה ממש, אבל ממש לא חסר. אין צורך להוסיף מעבר לסטנדרט'. למראה פניי המתכרכמות, היא החלה לגלות לרג'יות מדהימה. 'אבל נו, שוין, אם זה כל כך חשוב, נתפשר. אבל תבדקי שוב אם זה באמת קריטי…'
"בסוף היו מרכזי שולחן, אבל התחושה שלי נותרה לא נעימה בעליל. 170 שקלים בלבד הם נדרשו לשלם, תאמינו לי שזה לא היה מרושש אותם. לפעמים מותר לוותר על פרינציפ בשביל הקשר, מסכימות איתי?"
ואם בפרינציפים עסקינן, שירה מספרת על עיקרון הפוך בדיוק שעליו עמדה בכל תוקף לפני יותר משתים עשרה שנים, ובמבט לאחור היא מתחרטת על כך. "מבחינה ערכית וכלכלית החלטנו לא להביא מסריט לאירועים שלנו. לאחר שש חתונות שמחות ומלאות נחת, ברוך השם, הגיעה חתונת הבת עם החתן החשוב. להוריו היה ברור חד משמעית שבחתונה אמורה להיות הסרטה שתתעד את המעמד המרגש. אני מצידי החלטתי שלא יקום ולא יהיה. כמו שעד עכשיו הסתדרנו בלי – נמשיך להסתדר בלי. הייתי אז צעירה יותר ואולי עקשנית קצת יותר, ועמדתי על ההחלטה בכל תוקף. לבסוף היה מסריט במימון צד אחד. רמז – לא שלנו. האווירה לא הייתה נעימה, והלקח נלמד לשנים רבות. היום, לפני חתונת בתי הקטנה, אני הרבה יותר מרוככת. לא אומרת כן לכל גחמה, אבל בהחלט יותר מכבדת ומתחשבת".
ולפעמים זה לא עיקרון, אלא סתם חוסר התמצאות שמסבך את הנושא הממוני. אצל שיפי, חוסר המודעות בנוגע למה שמקובל העלה את הוצאות החתונה באחוזים ניכרים. "כשחיתנתי את בתי הבכורה קניתי לה כל טוב – מצעים, מגבות, כלי בית. לווינו כספים בשביל לעמוד בכמות ההוצאות וברוך השם שרדנו. בתמימותי הרבה, לרגע לא חשבתי שגם לצד השני אמור להיות חלק ברכישה הגדולה…
"כשאירסנו את הבן השני נשמתי לרווחה. כעת ההוצאות על הנדוניה לא עלי. כך לפחות חשבתי. חודש אחרי האירוסין התחיל מצעד הטלפונים. 'אתם רוצים להשקיע במכשירי חשמל טובים? מיקרוגל בא בחשבון? כמה סטים של מצעים מקובל עליכם? אפשר לבחור במותג איקס?' עניתי ברצון אבל לא הבנתי למה המחותנת החביבה שואלת אותי לדעתי, הרי בעל המאה הוא בעל הדעה, או יותר נכון במקרה זה – מי שמשלם, מחליט. חודש לפני החתונה קיבלנו את החשבונית והייתי אחוזת תדהמה. למה אני אמורה לשלם חצי? הרי אצל הבת שלי שילמתי הכל ולא חשבתי לבקש מהמחותנים אפילו אגורה! בירור קצר העלה שכן, כך מקובל במגזר שלנו. לכי תבקשי כעת את התשלום מהמחותנת הקודמת, שיש לה כבר נכד משותף איתנו ברוך השם…"
פער ביכולת הכלכלית עשוי לגרור מתחים לא מעטים, והנושא מצריך זהירות רבה כדי לא להרוס לזוג הצעיר את התקופה היפה של תחילת דרכם המשותפת. לאה כמעט שילמה מחיר אישי על הפערים הללו. "לכל אורך תקופת האירוסין שלנו התגלעו קונפליקטים בין ההורים משני הצדדים, והרקע היה דברים פעוטים בהחלט. דוגמה? הוריי רצו תזמורת ברמה גבוהה, חמי וחמותי לא הסכימו. אז לא הבנתי שהם לא מסוגלים לשלם סכום גבוה כל כך, כי כלפי חוץ הכל היה נראה מושלם. בסוף התפשרנו, אבל הכעס של הוריי ליווה אותנו כל השנה הראשונה, ואנחנו רק רצינו להקים בית נקי מרעשי רקע וכעסים. הדירה שלנו בעיר פריפריה הייתה מוכנה, אז פשוט נמלטנו לעיר המקלט, והבית שלנו ניצל".
ויש גם סיפורים יפים. רותי משתפת באפיזודה חביבה של התגמשות דו צדדית. "אנחנו אנשים רגילים עם עו"ש רגיל עד לוחץ, ואירסנו את בתנו עם מחותנים שהאפשרויות שלהם מעט יותר רחבות משלנו. הם היו אנשים נוחים וזרמו איתנו, וכך גם אנחנו איתם. לקראת החתונה הם ביקשו להוסיף מנת סלמון במקום הבורקס או הבלינצ'ס המסורתיים. בתחילה שללנו את הרעיון בגלל היכולות המוגבלות שלנו, והם הסכימו איתנו. אבל אחרי ששקלנו שוב את העניין החלטנו לבוא לקראתם ולשלם את המחיר. הם שמחו וסגרו את התפריט מול האולם. כשבאנו לשלם את עלות המנות אחרי החתונה, המחותן הגיש חשבון נמוך יותר, וציין שבסוף הסתדר על המחיר. שמחנו שגם באנו לקראתם וגם לא שילמנו על כך, ועד היום אינני יודעת אם הוא השלים את הפער או שאכן המחיר היה נוח יותר".
וריקי מביאה תמונת מצב אוטופית, כזו שלא קיימת אצל רבים וטובים: "כשאנו משדכים את ילדינו, מבחינתנו החתן או הכלה שנכנסים הופכים להיות ילדינו לכל דבר, לכן אין אצלנו חשבונות של 'כמה אתם נותנים וכמה אנחנו'. ברוך השם יש לנו יכולות כלכליות, וכשבאחת הפעמים היו לנו מחותנים שלא היו משופעים בממון, העברנו כספים בלי התחשבנויות. לא בדקנו כמה הם משלמים, מתי ולמה. אם תרצו לדעת, החתונה הייתה מדהימה והזוג קיבל הכל ברוך השם".
ירבו כמותם בישראל, גם ביכולות וגם במידות הטובות.
איפה תגורו
סוגיית המגורים היא אחת המאתגרות בתקופת השידוך ואחריה, ולא מעט פעמים המחותנים 'נופלים' בסעיף זה עם דיונים עקרים ואווירה עכורה. בהחלט נושא שכדאי לתת עליו את הדעת והלב.
שרה מספרת: "הוריי שיחיו ואף חמי וחמותי שיחיו מתגוררים בבני ברק. כשסגרנו את השידוך הבנו שמבחינת חמותי מקום המגורים האולטימטיבי הוא בני ברק, ויהי מה. ההשתתפות בסכום לרכישת הדירה מותנית אך ורק במגורים בעיר התורה והחסידות, קרוב לחמות היקרה.
"הרבה כאבי לב עברנו בעקבות ההחלטה הזו. הסכום שהקדישו הוריי להשתתפות ברכישת דירה עבורנו שכב בבנק במשך שנים. הם הביעו תרעומת, ובצדק, וחוסר הנעימות עלה וגבר. אנחנו שילמנו הון עתק עבור שכירות מדי חודש בחודשו, אך דירה בסכום סביר לא הייתה בנמצא. בשקט בשקט, מאחורי הקלעים, ניסינו למצוא דירות בפריפריה ולוותר על העזרה של חמי וחמותי, שאומנם הייתה נחוצה, אך בינתיים לא ישימה. למרבה התדהמה, כל מהלך כזה התגלה איכשהו לחמותי וטורפד על ידה. השם עזר והזדמנה לנו מציאה מיוחדת, ואחרי שתים עשרה שנות נישואין, בהם מחירי הדירות עלו ועלו רכשנו דירה. אמנם קטנה ומוזנחת, אבל רשומה על שמנו בטאבו. ליהודים הייתה אורה, ולנו ביד – דירה".
ריקי כמעט הפסידה את הבית הפרטי שלה בגלל סעיף המגורים. "התחתנו לפני שלוש שנים. הוריי והורי בעלי סיכמו ביניהם על סכום שייתנו לדירה. חמי עמד על כך שהכסף שייתן ילך להשקעה בחו"ל, מכיוון שהוא עוסק בתחום הנדל"ן בחו"ל. לפני יותר משנה הוריי הכניסו אותנו להגרלת 'דירה בהנחה' וזכינו בדירה בעיר מעולה שאנחנו חולמים לגור בה. ייתכן שעם הסכום שיהיה לנו משני הצדדים היינו יכולים להגיע לרכישה, אבל מכיוון שאין בידינו הסכום שחמי מתכוון להעניק, איבדנו את הזכות לרכוש את אותה דירה.
"כואב לי שהמצב הזה משפיע מאוד על הבית שלנו. בכל חודש כשאנו מעבירים את הכסף שעליו עמלנו למשכיר הדירה שלנו, בכל פעם שהצפיפות מתחילה לשגע, הלבה מתחילה לעלות. מדי פעם נפלטים מפי משפטים כמו: 'מתי אבא שלך ייתן בלי להתחשבן? מתי הוא ישחרר?' ומנגד, הוריי לא מסתירים את כעסם, ומנסים להרביץ בנו תבונה. המציאות הביאה אותנו לטיפול זוגי, ואנחנו בעבודה תמידית לשמור על הבית שלנו שלם".
גדול, קטן, שווה?
אחד הפערים המעניינים שנוצרים לפעמים בין מחותנים, קשור למיקום של החתן והכלה במשפחה. לעיתים יש פער של דור בין המחותנים, והפער הזה עשוי להיות טריגר לאינטראקציה מאתגרת יותר.
תשאלו את נעמה, שהשיאה בת בכורה עם בן שמיני. "היו המון דברים מצחיקים בין האירוסין לחתונה. המחותנת הכבודה והיקרה היא טיפוס דוגרי והיה חשוב לה להוביל, בעוד אני הייתי טירונית בתחום כאמא לבת בכורה.
"היא כנראה הצליחה לערער מעט את ביטחוני, ועם זאת, למדתי לצחוק על סיטואציות מביכות. מה היה שם? היא כל הזמן אמרה לי 'תסמכי עלי, אני כבר מכירה את השוק'. נתתי לה להזמין קייטרינג, אולם, תקליטן, מסריט וצלם, והיא אפילו רמזה משהו על שם שיינתן בבוא העת לתינוק, כמובן על שם אביה…
"גם בחתונה הרגשתי שהיא לוקחת את כל המקום, כי מי כמוה יודעת מה צריך לעשות בכל רגע נתון. אבל בחרתי לצחוק על הדברים, להפוך אפיזודות מעצבנות לבדיחה ולא להיעלב. אפילו ראיתי בזה את החיובי, וידעתי שבזכות המעורבות שלה יורד ממני חלק גדול מהעול.
"אחרי החתונה שיניתי כיוון, הבנתי שאין מקום להתבדח על אימו של חתני. בנוסף לעניין ההלכתי של בין אדם לחברו, גישה כזו מצידי עלולה להפריע לזוג הצעיר לכונן את ביתו החדש. ברוך השם היחסים בינינו מדהימים, בתי אוהבת את חמותה מאוד, ואין פרץ ואין צווחה ברחובותינו".
שיינדי מצטרפת ומספרת על פער ניכר שנוצר בעקבות הפרשי המיקום המשפחתי של בנה ורעייתו: "חיתנתי בן ראשון עם בת עשירית. אצלנו מחכים כשנה בין האירוסים לחתונה, אך מרוב התרגשות ולחץ תקתקנו הכל חצי שנה מראש, והם, שכבר היו בעלי ניסיון, התנהלו על מי מנוחות. את שקיות הממתקים שזורקים בשבת האופרוף – עלייה לתורה של החתן, הכנו כולנו מאה יום קודם החג, כלומר החתונה, ולצד המתנה ששלחנו לכלה לכבוד התאריך החגיגי של 'מאה יום קודם' שלחנו גם מארז פעקאלאך גדוש… הסיטואציה הפכה לבדיחה המשעשעת הקבועה של המחותנים הרגועים שלנו, ששאלו כל פעם מחדש אם עדיין נותרו שקיות ממתקים או שטעמנו מהן".
גם חלי חיתנה את בתה היחידה והבכורה, עם בן צעיר במשפחה ברוכה. היא בחרה להפוך את הפער ליתרון. "כל הזמן התייעצתי עם המחותנת ושאלתי מה עושים, מה מקובל ואיך. הבנתי שאני מתנהלת מול אחת שיכולה להיות כמעט סבתא שלי, והרגשתי שאני נתלית באילן גדול ויציב.
"ובכל זאת היה משהו שהיה אתגר עבורי: הם הודיעו לנו שאצלם במשפחה נוהגים מקדמת דנא לערוך וורט ואירוסין באותו יום. כטירונית בעולם השידוכים הנהנתי נמרצות, מסכימה לכל מנהג קדום. המחיר ששילמתי עבור ההסכמה היה עצום, מבחינתי. לא מצאנו אולם מהרגע להרגע, אז אחותי התנדבה לערוך את האירוסין בביתה הגדול, ושלחתי אליה את חבורת הבנים שלי לנקות, לארגן ולערוך שולחנות.
"כשהאורחים הגיעו, חצי מהשולחנות עדיין לא היו ערוכים מקוצר זמן ועבודה קשה… חיפשנו נואשות קייטרינג ולבסוף התפשרנו על משהו יקר להחריד, ואפילו לא הספקתי לרכוש לעצמי שמלה לאירוע. באתי בכאב לב בבגד שראה ימים טובים יותר. היום, לו הייתה לי בת נוספת, לא הייתי משיבה בחיוב על כל גחמה או מנהג ולא הייתי חוזרת על הטראומה שהתחוללה באותן שעות לחוצות להחריד".
צילי נזכרת בחיוך בחתונה של אחד מבניה הגדולים עם בת להורים שצברו ותק מרשים בחתונות ילדיהם. "ארגנתי בקושי רב את חבורת הילדים שלי, שהקטן שבהם היה צרחן בן שנתיים, והגעתי לחתונת הבן כמו אחרי ריצת מרתון. למרבה הזוועה התברר ששכחתי להזמין זר פרחים לכלה! המחותנת המנוסה פכרה את ידיה בייאוש והפטירה בשקט לעצמה: 'מה כבר יש לאמא של חתן להכין? רק להביא זר פרחים, וגם את זה אין עכשיו!' האמירה הצליחה להסתנן מבעד לעור התוף שלי והיה לי כל כך לא נעים. הרצתי את אחותי לחנות הפרחים הקרובה, והיא יצאה עם זר שעלה פי שלושה ממה שמקובל. שיהיה לכפרת עוונות יחד עם העלבון הצורב".
קשר טוב במתנה
מתנות, מתנות. עוד נושא לכאבי ראש ולב. כמה קולמוסים נשברו וכמה תקנות ניסו לתקן בשביל להגיע להחלטות על רף המתנות, אך כמעט תמיד יהיה הנושא חלק משיח שגרתי של מחותנות בכל אתר ואתר.
"אירסנו את הבת בראש חודש אדר. שתינו, המחותנות הנרגשות, החלטנו פה אחד שאין משלוחי מנות. אבל באמת!" משתפת אסתי בקוריוז חמוד. "לילה לפני כן התהפכתי במיטה והרגשתי שאי אפשר לא להביא למחותנים כלום. החלטנו ללכת על בקבוק ליקר ומגש דגים מעושנים. רגע לפני שיצאנו להביא את המשלוח, נשמעה דפיקה על הדלת, ומול עינינו נגלה משלוח דומה מאוד שהביאו המחותנים – בקבוק ליקר ודגים…"
"נולד לי נכד ראשון אחרי ארבע וחצי שנות המתנה", משתפת נועה. "בהתרגשות עצומה פינקתי את הזוג ואת התינוק במלאי של מתנות, כולל עגלה, מיטת תינוק ושידת החתלה, שמיכות, צעצועים ואביזרים. לפני הברית המחותנת התקשרה ושאלתה בפיה: אולי נתחלק בתשלום האירוע חצי חצי? לאור שיקולים שונים החלטנו שלא להסכים לרעיון. הענקנו להם סכום מכובד שהתאים לנו. למרבה האושר המחותנים לא פצו פה והכל בא על מקומו בשלום".
גם פערי מספרת על ברית שערכה לנכדה. "אצלנו נוהגים להכין הכל בבית, בעיקר בבריתות ראשונות של הזוג, וזאת מתוך אג'נדה שהזוג לא צריך ליטול על שכמו עול כלכלי ולממן ברית באולם.
"אצל אחת מבנותיי המחותנים לא הסכימו בשום אופן להיות שותפים בהכנה או בקנייה של פריטים כלשהם, אלא האמינו שהזוג אמור לערוך ברית באולם ולשלם את העלויות בעצמו (מכסף שאין לו). חרקתי שיניים, בישלתי הכל, קניתי חד פעמי יפה והזמנתי את כולם אלי הביתה. בסוף האירוע המחותנים חשו אי נעימות ולא הפסיקו להתנצל ולהודות".
חני מספרת על אחותה ה'פשוטה' שהשתדכה עם משפחה עתירת אמצעים. "הם כל הזמן שלחו מתנות ופינוקים, כשאחותי ובני משפחתה בקושי מסתדרים עם התשלום עבור מה שמקובל מינוס. בפורים המתנות ששוגרו לא יכלו לעבור את סף הדלת מרוב פריטים, מארזים, צלופנים וכלים מכלים שונים. אחותי הרגישה שאין לה סיכוי מולם, וכמה שתתאמץ היא לא תצליח להגיע לשולי גלימתם. היא החליטה לפרוש מהמרוץ. לדעתי עשתה בשכל, כי התחרות רק העלתה הילוך עם כל ילד שנולד וכל אירוע שנחגג אצל הנכדים".
"תמיד יהיה צד אחד שקונה יותר לנכדים", סבורה ליבי. "אני יודעת מה אני מסוגלת לתת ומצ'פרת מדי פעם זוג מסוים לפי מצבו הכלכלי או הרגשי. אין לי עניין להתחשבן מה הצד השני עושה, וגם אם ארצה להכניס אותו לסך השיקולים שלי, זה לא ייגמר לעולם. למדתי להפריד בין הנתינה להתחשבנויות ורווח לי. נסו ותיוושעו!"
המשותף רב על השונה
מעניין לשמוע על הנושא ממי שצברה בו ותק מרשים. אסתר קניג זכתה להשיא את כל ילדיה ברוך השם ויש לה אג'נדה ברורה בנוגע לקשר בין המחותנים. "האג'נדה הראשונית שלנו היא – עם מחותנים לא רבים. יש להבין שגם משפחות שנראות חיצונית מאוד דומות, באות מאותה קהילה ומנהלות אורח חיים דומה – שונות לחלוטין בדעות, בערכים ובניואנסים. פעם שמענו ציטוט שאומר שעם מחותנים נשב בגן עדן, ואם כך החלטנו שכבר פה, בעולם הזה, נקשור קשר נחמד ונעים, וזהו ערך עליון בעינינו.
"כולנו רוצים שלזוג יהיה קל וטוב ולא מורכב, אך יש כאלו שמייצרים עבורם מורכבויות אפילו על ידי משפט פשוט ומזלזל, כמו 'המחותנים האלה…' לכן יש להיות זהירים בכל מילה ומשפט גם כשהבן או הבת מאורסים וגם כשהם נשואים. אני אישית מקפידה לומר תמיד מילים טובות על המחותנים והמשפחה לפני החתונה וגם אחריה, לחתן או הכלה שנכנסו ולזוג בכלל. ברגע שיש כבוד לזולת ולא מנסים להתהדר על חשבון אחרים, השלום והשלווה שוכנים בבית.
"יש לדעת כי בין מחותנים קיימת תחרות כלשהי, סמויה ולא מספיק ידועה. כולנו רוצים שהזוג והנכדים יאהבו אותנו וירצו לבוא יותר אלינו. כאשר אנו מודעים לכך הפתרון כבר נמצא בהישג ידנו ואנו יודעים איך להתנהל ממקום בוגר וענייני, לא ילדותי וקטנוני. מי שמרוויח זה הילד שלנו, שיש לו משפחה חמה נוספת.
"גם אחרי עשר ועשרים שנה אני מקפידה ואוהבת להגיע לשמחות של המחותנים, ולנחם אם יש חלילה צורך, גם אם זה כרוך בנסיעה למרחקים. אני תמיד מתעניינת אצל הכלה או החתן במשפחה ומראה שותפות מלאה. יכולה לספר שאחת ממשפחות המחותנים שלנו מתגוררת באירופה, ואנו טסים לכל שמחה שלהם, וגם הם מגיעים לשמחות שלנו. כאשר ערכנו בר מצווה לנכדנו, המחותן, שהיה צריך לערוך סידורים בארץ, כיוון את תקופת השהייה פה לזמן השמחה. כאשר הם באים לחגים לארץ הם מוזמנים אלינו לסעודות, וגם הנשואים שלהם, שהיו גרים לתקופות בארץ, היו אורחי הכבוד שלנו בחגים ובשבתות".
ואיך מתגברים על פערים שקיימים בין הצדדים?
"אם יש לנו עיקרון חשוב ביותר, שהוא ממש בנשמתנו, אנו נעמוד עליו בנעימות, רק אם נוכל לשלם את המחירים עליו. אם הצד השני לא מתפשר, ננסה למצוא דרך שלישית לטובת שני הצדדים. כך למשל, כשמחותנים ביקשו לערוך את החתונה רק במקום מסוים, הסכמנו לעשות זאת, אך פיצינו את עצמנו בשבת שבע ברכות ברמה גבוהה יותר.
"אחרי החתונה, אחד הדברים החשובים הוא לא להשוות, ולא משנה מה הצד השני עושה או נותן. וכשאני שומעת שצד אחד נתן משהו, אני תמיד מעריכה ומשבחת, ומדי פעם גם מרימה טלפון לשבח את ה'אוצר' שלו זכינו".
לסיום, תני לנו את הטיפ שלך לקשר טוב עם מחותנים.
"עין טובה היא בסיס לכל מערכות הקשרים בחיים, ואצל מחותנים – על אחת כמה וכמה! זה הטיפ הגדול ביותר שאני יכולה לתת". ]
בית אחד עם שני צדדים
כיצד נגשר על פערים בינינו לבין מחותנינו? איך נשמור על מעטפת נכונה עבור ילדינו גם לאחר נישואיהם? חני פולק, מאמנת אישית לשינוי וצמיחה ומדריכת כלות, מעניקה כללי עשה ולא תעשה בסוגיית הקשר בין המחותנים:
"כששידוך חדש נרקם משתדלים לברר היטב על המוצע או המוצעת, אך גם על משפחתם – המוצא, הרקע, מספר הילדים, לאיזו קהילה הם משתייכים ואיפה מתחנכים הילדים. ועדיין, גם אם הרקע ממש דומה, לכל משפחה יש ניואנסים משלה, 'שפה' משלה ומנהגים והרגלים משפחתיים שנוצרו עם השנים.
"כשהשידוך מגיע לגמר טוב בשעה טובה, נוצר קשר בין המחותנים שעסוקים במשותף בכל העניינים הטכניים המרובים של השמחה. השמחה וההתרגשות המשותפות והתקווה לרוות נחת מהבית הנבנה, מסייעות לדלג על הפערים, וגם כשלא, או כשיש חילוקי דעות בענייני כספים או בדברים טכניים אחרים, משתדלים להגיע לעמק שווה.
"אך מה קורה אחרי החתונה? נהוג לומר שמחותנים נפגשים רק בשמחות, אך באופן לא פיזי הם 'נפגשים' כל הזמן בבית הזוג הצעיר… כשלאמא של הבן או הבת ישנה ביקורת על המחותנת, גם אם היא לא תאמר אותה במפורש, זה יחלחל, והתוצאה תהיה אחת מהשתיים: או שייווצרו ריחוק וחשדנות מבן הזוג הצעיר, או שיפסיקו לשתף אותה. ובשתי האופציות המפגש הבא בשמחות המשותפות לא יהיה נעים…
"לכן, אמא חכמה שרוצה באמת בטובת בנה או בתה, תאפשר שיח פתוח ומשתף, אך תנסה תמיד לראות גם את הצד השני, ותדריך את המשתף או המשתפת לכבד אותם ולהעריך אותם גם כשדרכם שונה. הרי בזכותם יש לבתה או בנה בן זוג נפלא!
"גם אם הפערים גדולים מאוד – ארץ מוצא שונה, קהילה שונה, גיל שונה – אפשר לשמור על כבוד והערכה למשפחת המוצא של החתן או הכלה, וזה תורם רבות לזוג הצעיר ולתחילת הדרך החדשה, המרגשת אך גם המאתגרת.
"אימי ע"ה הייתה בכורה, וכשנה לפני נישואיה נפטר אביה. משפחתו של אבי הייתה משפחה ברוכת ילדים, והיו להם גם נשואים ונכדים. הוריי התארסו בחודש אדר, ולליל הסדר הזמינו הוריו של אבי ברגישותם הרבה את סבתי, המחותנת האלמנה הצעירה, כדבר מובן מאליו. כל השנים הייתה אימי מספרת את האנקדוטה הזאת בהתרגשות רבה. שתי סבתותיי ז"ל היו שונות מאוד, גם באופיין וגם ברקע שבאו ממנו, אך הכבוד וההערכה שרחשו זו לזו היו מיוחדים ממש.
"פעם התייעצה איתי אחת מבנותיי איך לנהוג כשהיא מתארחת בבית חמותה ומשהו בהתנהלות שם מפריע לה. הקשבתי לה, אך אמרתי בעדינות שאינני יכולה לייעץ לה בעניין הזה, הרבה יותר אפקטיבי ומועיל יהיה אם תשתף בקושי את בעלה ושניהם ביחד בוודאי ימצאו רעיון שיקל עליה. אין לי זכות להעביר ביקורת על בית אחר כשם שלא ארצה שיעבירו ביקורת על ביתנו.
"כדאי מאוד להתקשר כדי לברך ולאחל על שמחות משותפות גם כשלא נפגשים (הולדת נכדה למשל), וגם על שמחות לא משותפות (אירוסי גיס או גיסה). ד"שים שנשלחים דרך הזוג הצעיר ושבחים על מתכונים או מנהגים יפים יכולים להוסיף לקשר הטוב בין המשפחות, וממילא גם לזוג הצעיר".
כשהקונפליקטים מוחשיים והפערים משמעותיים, נדרשת התבוננות מעמיקה בסוג הקשר שנוצר בין המחותנים, בסיבות שהובילו אליו ובהשפעות שהוא מייצר. ולמרבה הפלא, לא תמיד ההתבוננות הזו נדרשת רק כשהקשר מעורער, אלא גם כשהוא חם וטוב קצת יותר מדי.
הרב מרדכי שלמה שטראוס, מפיק העלון 'רווח להתבונן' ומתמחה בכלים כדי למצוא את עצמך בתוך הסביבה שלך, מסביר שלקונפליקטים ואינטריגות בין ההורים יש השפעה מכרעת על הבית הצעיר, וגם מסביר איך להישמר מההשלכות הללו. "בגדול, הרגשת אחווה בין משפחות מחותנים עוזרת מאוד לבני הזוג לבנות את ביתם בצורה בריאה וטובה. העובדה שהמשפחות מוצאות ביניהן מכנה משותף וקווים מקבילים מסייעת לבני הזוג הטריים לדלג על המון מבוכות שנובעות משוני וריחוק מנטלי בין משפחות המוצא שלהם. מובן שככל שמתמשך קשר שכזה בין המחותנים, הדבר עשוי לסייע יותר ויותר לבני הזוג ואחר כך לילדיהם.
"ילד שיכול לספר בטבעיות לסבא א' על סבא ב' שלו, ולסבא ב' על סבא א' – מקבל ביטחון חזק מאוד ביציבות משפחתו. ההשפעה הטובה של קשר יציב בין הוריו, טובה עוד יותר על ידי קשר הוגן וחם בין סביו וסבותיו.
"אולם לפעמים דווקא בקשר הטוב שבין המחותנים טמון מוקש, שכן בציבורים שלנו שידוכים נעשים הרבה מאוד בגלל הרקע, מפני שהמחותן הזה מתאים למחותן הזה, והמשפחה הזו למשפחה הזו, מה שיוצר בטבעיות קשר עמוק מאוד בין משפחות מחותנים, שלפעמים אין בו שייכות ישירה לקשר בין בני הזוג.
"לדוגמה, פגשתי בני זוג שהוריהם, 'אנשי העולם הגדול', מתכתבים אלו עם אלו באמצעים דיגיטליים ויש להם שפה אחידה מאוד בתחומי ההתעניינות שלהם, בעוד בני הזוג לעומתם אוהבים תום וצמצום לתוך חיי הקהילה.
פגשתי גם זוגות שהם להפך, האבות של שניהם משמשים 'כלי קודש' בקהילה, מו"צים, ר"מים וכדומה, ואילו הזוג מתאים יותר לחיי המעשה והעבודה, ורחוק מאוד מלשמש בעמדת השפעה תורנית.
"כאן, לצד התועלת שיש בקשר חם ותמידי בין מחותנים, יכולה להיות גם השלכה רחוקה של נזק. לדוגמה: פנה אלי מחותן, אב לבן נשוי טרי, שליבו רחב ורחום והוא יודע ללוות אחרים ברגישות, מה שמביא אותו ללוות את בנו ברגישות יתרה, עד כדי התערבות בחיי הילד בפרטים הקטנים ביותר. הילד ניסה להסביר לאבא שכיום הוא נשוי, ויש דברים שכבר לא מתאים להתערב בהם, אבל האב לא הכיל ולא הבין את הרמזים. בראותו שהילד לא מקבל את דבריו, הוא פנה אל חמיו של בנו, מאחר שיש ביניהם קשר הדוק מאוד – יותר מדי. יחד הם החלו להתערב יותר ויותר בחיי בני הזוג. למותר לציין שבני הזוג התרחקו והתנכרו יותר ויותר, עד שהוא לא היה יכול לעזור להם אפילו בדברים שכן צריך להתערב".
והוא מביא דוגמה נוספת: "זוג נחמד נישא, וסמך על התחייבויות של המחותנים בינם לבין עצמם לפני הנישואין, בלי להיכנס לפרטים. למרבה הצער, צד אחד לא טרח לשלם התחייבות מסוימת שבקהילתם מקובל בדרך כלל שהורים כן משלמים. הכלה פנתה להוריה וביקשה מהם לסדר את העניין עם המחותנים, מכיוון שהיא כמובן לא רוצה לשוחח איתם על זה, וגם לבעלה הטרי לא נעים לדבר על הנושא עם הוריו, אבל הורי הכלה סירבו לשוחח עם המחותנים כי לא רצו להעכיר את הקשרים המצוינים שיש להם איתם. בני הזוג התמודדו לבדם עם הוצאה לא פשוטה בחודש הראשון לחייהם המשותפים, ואין צורך לתאר את העכירות שנגרמה להם בתוך ביתם הפרטי".
מהו קשר נכון בין מחותנים?
"מחותנים אינם אחים, אינם חברים, אינם משפחה אחת. הם מחותנים. זאת אומרת, משהו בין אחים, לחברים, למשפחה אחת, לשכנים… צריך שיהיה איזשהו קשר בסיסי של מציאת קווים מקבילים, שייצרו חיבור.
"נוסף על כך, יש להבין כי מחותנים הם כמו שותפים ממוניים בנכס, נכס קדוש ויקר כמובן. מעל החשיבות של הקשר ביניהם, אמור להיות בראש מעייניהם התפקיד שלהם כבעלי הנכס. ולכן, בדיוק כמו שלו היו קונים דירה משותפת ואחד השותפים לא היה משלם את חלקו היו הם פונים אליו, ומסדרים את מה שצריך לסדר, כך בשותפות של הנכס היקר הנקרא זוג.
"כמו כן, הקשר בין המחותנים אמור להיות חם ואוהב, אבל יותר מכך – מכבד. כבוד מטבע הדברים מביא דיסטנס בין המכובד למכבד. אמור להיות ביניהם איזשהו ריחוק קטנטן, בשביל שלא יאבדו את היכולת לדבר זה עם זה כשותפים ולא כאחים. קשר מכבד מתבטא גם בהשתתפות בשמחות, אבל לאו דווקא מהרגע הראשון עד הרגע שאחרי האחרון. עם זאת, חשוב מאוד לוודא אצל הזוג אם נוחה להם ההשתתפות בשמחה, במסיבה וכדו', או שעדיף להם שיהיה יותר ריחוק. אחרי הכל, בל נשכח שהקשר בין המחותנים נוצר אך ורק בגללם, ולא בגלל קשר דם.
"למותר לציין כי בתקופה שבין האירוסין לחתונה, ואף מעט אחר כך – יש מטבע הדברים יותר פגישות ויותר שיחות ויותר חשיפת רגשות, אבל הדבר אמור לפחות עם התקדמות השנים".
מה צריכים בני זוג לעשות כאשר קיימים קונפליקטים בין שני הצדדים?
"בני זוג שחווים מריבות וריחוק עמוק בין הוריהם, אמורים להשקיע את כל מעייניהם בביתם הפרטי. ההורים באמת לא אמורים להעיב על הקשר.
"אחרי שהבית בנוי מבפנים כראוי, אפשר להתפנות לסייע על ידי גורם חיצוני בין הוריהם. הזוג עצמו ישתדל כמה שפחות לסייע לקרבה ופיוס בין ההורים, אבל כן ישתדל להראות כבוד לשני הצדדים. וכשהכבוד יהיה אמיתי – יהיה אף לו חלק בהשלמה ובפיוס שביניהם".
