הרב מרכוס סולומון, המשפטן שעשה היסטוריה כשטיפס לתפקיד שופט בבית המשפט העליון של אוסטרליה המערבית, מתיישב לריאיון חגיגי
"אם סטודנט יהודי אחד יסתכל עלי ויאמר: 'תראה כמה רחוק הגיע היהודי הזה למרות הזקן והכיפה שלו' – הכל היה שווה"
הכל התחיל מקונפליקט בין אופציה לשמש כמחנך בקהילה, לבין לחצים מה'שווער' שהיה שר המשפטים, להסתער על התחום המשפטי • ההתלבטות הגיעה עד לחדרו של הרבי מליובאוויטש זי"ע, שהכרעתו הייתה מפתיעה ובלתי צפויה • עכשיו, אחרי שהרב מרדכי נתן (מרכוס) סולומון הדהים את אוסטרליה כשהפך לשופט החרדי הראשון בתולדות בית המשפט העליון – הוא מדבר על הקונפליקט בין ההלכה למשפט, מתייחס למתח סביב האקטיביזם השיפוטי במדינת ישראל ומגלה מה יגרום לו למשוך את ידיו מתיק משפטי • ריאיון אישי מרתק
"אפליה על רקע דתי!" זעקה הכותרת המאשימה בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי בעיר פרת', המטרופולין של מדינת אוסטרליה המערבית – הגדולה מבין שש המדינות המרכיבות את האי האוסטרלי.
על פני עשרות עמודים פירטו העותרים את קובלנתם החריפה נגד בית הספר היהודי בעיר. "המוסד סירב לקבל תלמיד, רק משום שלשיטתו של בית הספר התלמיד אינו יהודי, זאת לאור העובדה שאימו התגיירה בגיור רפורמי", טענו העותרים.
התובעים, אשר השיגו את הרשימה של תלמידי בית הספר, הפנו את תשומת הלב של בית המשפט למספר תלמידים הלומדים במוסד, למרות שמשפחתם אינה שומרת מצוות. 'הייתכן שבית הספר מסרב לקבל תלמיד רק משום שאימו אינה יהודייה על פי הפרשנות האורתודוקסית – בו בזמן שבין כתליו לומדים תלמידים אשר אימם אינה מיישמת בפועל את מצוות הדת היהודית?' תהתה העתירה. 'אין זאת אלא אפליה בוטה על רקע דתי, המנוגדת לחוק האוסטרלי'.
"החוק האוסטרלי אמנם עורך אבחנה בין אפליה 'מתוך כוונת זדון' לבין אפליה 'בתום לב'", מסביר הרב מרדכי נתן (מרכוס) סולומון – מי שנמנה באותם ימים על צוות בית הספר, "אבל עמדנו בפני אתגר משפטי מורכב: היה עלינו לנסות להעביר בבהירות את עולם הערכים שלנו לשופטים שאינם בני הקהילה היהודית, ולשכנע אותם שלא מדובר באפליה אסורה. אלו היו ימים קשים להנהלת בית הספר ולהנהלת הקהילה היהודית", הוא משחזר ממרחק של עשרים וחמש שנה.
פסיקת בית המשפט הייתה דרמטית: אימוץ מוחלט של עמדת בית הספר היהודי. נימוקי השופט היו מפתיעים לא פחות. "בית הספר הוא מוסד יהודי אורתודוקסי בהגדרתו הבסיסית, וככזה, הוא רשאי לקבוע תנאי קבלה המבוססים על הפרשנות האורתודוקסית".
באשר לטענה כי בית הספר מקבל גם תלמידים מבתים שאינם שומרי מצוות, כתב השופט את הדברים הנוקבים הבאים: "משפחות אלו הן יהודיות על פי ההלכה היהודית. לקיומם בפועל של דיני היהדות אין דבר וחצי דבר עם העובדה הזו, ואלוקיהם ממתין ומצפה בסבלנות עד שגם בניו אלו ישובו אל חיקו ויישמו בפועל את מצוותיו", לשון השופט בפסיקתו.
"לא אשכח כל חיי את הרושם העצום שעשו עלי דבריו של השופט הנכרי", מצהיר הרב סולומון. "הימים היו ימי חודש אלול, ובתפקידי כמחנך ניצלתי עד תום את האפקט האקטואלי. 'ראו', אמרתי לתלמידיי, 'אפילו אדם לא יהודי מבין שהקדוש ברוך הוא יושב וממתין לכל אחד ואחד מאיתנו שנשוב לזרועותיו המושטות'".
- • •
בתחילת חודש אלול האחרון (תשפ"א), זכה הרב סולומון לסגור מעגל, באירוע שעקבו אחריו בנשימה עצורה בכל המדינות המרכיבות את יבשת אוסטרליה.
זה אירע בטקס חגיגי שנערך בבית המשפט העליון של המדינה לרגל מינויו לשופט עליון. אל האירוע, שסוקר בהרחבה ברחבי אוסטרליה, התייצבו בכירי המשפטנים הוותיקים של המדינה.
בין המתכנסים זיהה השופט סולומון את אותו שופט אוהד, שכתב את הטקסט המכונן לפני חצי יובל. "האם כבודו זוכר אותי?" שאל השופט הטרי את השופט הוותיק. "בוודאי", הוא ענה, "אתה הוא ראביי סולומון. בזכותך נחשפתי אל העושר התרבותי של היהדות. כמדומה שאתם מכנים זאת 'קידוש השם', לא כך?"
קידוש שם שמים. זהו מבחינת הרב סולומון ההיבט המשמעותי והחשוב ביותר במינוי החריג שלו כשופט העליון החרדי הראשון בתולדות אוסטרליה – ואולי אף בתולדות העולם המערבי.
"ברחבי המוסדות להשכלה גבוהה כאן באוסטרליה וברחבי העולם כולו, יש המוני סטודנטים יהודים בעלי תודעה יהודית רופפת עד קלושה", הוא אומר בריאיון ל'משפחה'. "אם אפילו סטודנט יהודי אחד יסתכל עלי ויאמר לעצמו: 'תראה כמה רחוק הגיע היהודי הזה למרות הזקן והכיפה שלו; איך שמירת התורה והמצוות לא עמדה בדרכו ולא פגעה בקידום שלו, הנה זה אפשרי, אני יכול גם לשמור מצוות וגם להתקדם מקצועית!' – הכל היה שווה".
כמיהה ל'מותר האדם'
כצפוי, המינוי של רב אורתודוכסי בעל חזות יהודית מלאה – חבוש כיפה ועטור זקן עבות – למשרה כה בכירה, עורר הדים נרחבים באוסטרליה. דבר המינוי סוקר בהבלטה בכלי תקשורת מרכזיים ביבשת, והעניין סביב הרב סולומון מסרב לשקוע.
בהודעה הרשמית של היועץ המשפטי לממשלת אוסטרליה המערבית, מר ג'ון קוויגלי, נאמר: "בהנאה רבה אני מודיע על מינויו של מר סולומון לכס השיפוט בבית המשפט העליון. הוא לא רק עורך דין מוסמך, אלא גם הוכיח את מחויבותו לשירות הציבורי באמצעות תפקידיו בחינוך והדרכה של עמיתיו, חברות במועצות, ועדות שונות ובתפקידי ייעוץ, עם כבוד גדול בניהול מגוון רחב של מוסדות חינוך יהודיים".
בשיחה שקיימנו עם הרב סולומון למחרת המינוי הרשמי, היינו סקרנים לדעת האם הזהות היהודית המוחצנת שלו עמדה לו לרועץ בדרכו אל המשרה הבכירה.
"ממש לא", השיב הרב סולומון. "אוסטרליה היא מדינה מאוד ליברלית, ושוררת בה הפרדה טוטלית בין דת למדינה. באווירה פה, הפוקוס הוא אך ורק על מידת המקצועיות, הכישורים והרזומה של האדם, ולא על שום דבר מעבר לכך".
כיצד אתה מסביר את העובדה שהכיפה והזקן שלך לא עוררו חשש בקרב אלו שקיבלו את ההחלטה על המינוי?
"את דרכי המקצועית לא התחלתי אתמול. שמי מוכר בתחום מזה עשרות שנים", מסביר הרב סולומון. "המערכת אצלנו במדינה עובדת בצורה מאוד מיוחדת ולפיה השופטים בבית המשפט העליון נבחרים בדרך כלל מבין חברי קבוצה הקרויה Senior counsel ('יועץ בכיר'). הקבוצה הזו היא סוג של קליקה מיוחדת של עורכי הדין הבכירים ביותר במדינה, וחבריה הם מעין 'קבוצת מומלצים' על ידי המדינה. כמעט כל מי שנזקק כאן לייצוג משפטי והפרוטה מצויה בידו בשפע, פונה אל אחד מחברי ה-Senior counsel. מדובר למעשה במסורת אשר שורשיה בבריטניה, והיא השתיירה ברוב כל המדינות אשר השתייכו בעבר לאימפריה הבריטית, ואוסטרליה בכללן.
"במשך שנים רבות, למעשה החל משנת תשע"ג, הייתי חבר בקבוצה הזו. כך שהאישיות, הדעות, ההשקפות והגישות שלי – מוכרות היטב למי שקיבל את ההחלטה למנות אותי כשופט עליון. אבל יתרה מזו, לתחושתי, לא זו בלבד שהזהות והחזות היהודית לא הפריעו לקידום שלי – יהיה נכון לומר שההפך הוא הנכון: למרות האווירה המקצועית והרציונלית במסדרונות הממשל ובאולמות המשפט כאן – ישנה כמיהה חבויה לאיזשהו ערך מוסף, לאיזה שהוא 'מותר האדם'. גם האדם החילוני ביותר מרגיש בתוכו סוג של הערכה כלפי נאמנות לערכים ומסורת, ובפרט שהדברים אינם פוגעים כמלוא נימה בסטנדרטים המקצועיים".
הנשיא מתארח ב'קידוש'
לדברי הרב סולומון, "כאשר אני מביט אחורה, אני נוכח לדעת כי לאורך כל דרכי המקצועית חשתי תמיד כבוד והערכה כלפי הנאמנות שלי לדת ולמסורת. יש לי הרבה דוגמאות לכך. המקרה הטרי ביותר הוא זה שהתרחש ממש לפני ימים ספורים, בשבת קודש. בבית הכנסת שבראשותי ערכו חברי הקהילה 'קידוש' חגיגי לרגל התפקיד הרם אליו נבחרתי.
"אחד האורחים שבאו לבית הכנסת לאחל ולברך, היה לא אחר מאשר נשיא בית המשפט העליון של המדינה. מדובר בשופט ותיק, נוצרי קתולי ואחד האנשים העוצמתיים ביותר במדינה. הוא נכנס אל אולם הקידושים בדיוק כאשר הייתי באמצע לערוך 'סיום' על מסכת סנהדרין. הוא התיישב והאזין בכזו ענווה וחרדת קודש לדברים שנשאתי… כך שהיחס שאליו זכיתי במשך השנים היה יחס של כבוד והערכה ללא סייג".
ההישג המקצועי שלך בעולם המשפט האוסטרלי על רקע העובדה שאתה יהודי השומר על קלה כחמורה ומכהן כרב קהילה, מעיד על ביוגרפיה לא שגרתית, אני מניח.
"אני לא כל כך בטוח בזה", מצטחק הרב סולומון. "אבל אספר לך את הביוגרפיה שלי, ואתה תחליט אם היא שגרתית או לא. נולדתי כאן באוסטרליה, בעיר ניו‑קאסל, להורים שהיו צאצאי מהגרים מבריטניה. אבי ז"ל היה מאוד מעורב בביסוס חיי הקהילה היהודית בעיר, והילדות שלי באופן כללי הייתה ספוגה באידישקייט. אבל ככל שאני ואחיי גדלנו – הלכה והתחדדה מצוקת חוסר מוסדות החינוך היהודיים בעיר. מהסיבה הזו, בגיל שבע החליטו הורי ז"ל לעבור לעיר פרת', בירת המדינה, כאן היו כבר מוסדות קהילתיים ותיקים ומבוססים יותר".
מרכוס הצעיר סיים את הלימודים בית הספר היסודי בפרת'. ואז, בהשפעתו של שליח חב"ד למדינה – הגה"ח הרב יצחק דוד גרונר זצ"ל (אחיו של הגה"ח הרב לייבל גרונר זצ"ל, 'המזכיר' הנודע של כ"ק מרן האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע) – הוא נשלח לישיבת חב"ד במלבורן, בירת מדינת ויקטוריה שביבשת אוסטרליה. "מדובר במרחק נסיעה של 3,500 קילומטרים. כדי לסבר לך את האוזן לגבי המרחק, אגיד לך שהמרחק הזה הוא כאורכה של כל מדינת שישראל, אבל פי תשעה… לא קל לנער צעיר לעזוב את הבית ולהרחיק כל כך, אבל החשיבות של החינוך היהודי גברה על כל שיקול".
לקוראים בארץ ישראל זה נשמע אולי כצעד טבעי – 'הווי גולה למקום תורה', אבל באווירה הכללית באוסטרליה של אותם ימים, לימודים גבוהים היו בגדר ברירת מחדל גם בקרב משפחות שומרי תורה ומצוות. "הבחירה של ההורים שלי ז"ל לשלוח אותי ואת אחי ללימודים ישיבתיים מלאים, משולה בעיני למסירות נפש", משוכנע הרב סולומון.
אז הביוגרפיה שלך בכל זאת לא כל כך שגרתית, אנחנו מעירים.
"ניצחת".
מחזה הוד בניו יורק
הזיקה לחסידות חב"ד שנבטה בערבות אוסטרליה – הכתה שורשים בליבו של סולומון הצעיר, וכעבור תקופה קצרה הוא עלה ארצה והמשיך ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' שבכפר חב"ד. בהמשך, הוא אף הצטרף לתקופת לימודים במסגרת 'קבוצה', בחצרו של כ"ק מרן הרבי מליובאוויטש זי"ע, בבית הכנסת שבשדרת איסטרן פארקווי 770 בניו יורק, מרכזה של חסידות חב"ד.
"כבר באותם ימים נפוצו הרבה מאוד סיפורים על 'מופתים' שחולל הרבי מליובאוויטש", אומר הרב סולומון, שהולך ומתגלה במהלך השיחה כחסיד חב"ד שורשי, "אבל אני באופן אישי מתחבר פחות לעניין הזה… מה שהקסים אותי יותר באותה תקופה הייתה המחויבות של הרבי לכלל ישראל. הייתי רואה את האדמו"ר מגיע לחדרו שבבניין 770 מדי לילה, שם הוא עסק במשך שעות על גבי שעות במענה לבעיות ולבטים של יהודים ויהודיות מכל רחבי הגלובוס. המסירות ותחושת האחריות הזאת לכל יהודי, הדהימה אותי.
"באותם ימים", הוא אומר, "הבנתי ביתר-שאת את הביטוי 'ליבם של ישראל'. הוא היה כמו אבא עבור רבבות יהודים סביב הגלובוס. ידוע שהאדמו"ר, ששימש בעצמו כ'בעל תוקע' בימי ראש השנה, היה נוהג בשעת התקיעות להניח תחת טליתו את השק הענק שבו היו מונחים אלפי מכתבים שהופנו אליו לעצה ולברכה. מעל לכל הבקשות הללו היה פורשׂ את הטלית שלו, שהייתה נספגת בדמעות. האחריות שלו לכלל ישראל זהו דבר שאני משתדל לקחת עימי כלקח מאותה תקופה".
בשלהי שנות ה'תש"מ, לאחר שספג לתוכו תורה ויראת שמים, חזר סולומון הצעיר לאוסטרליה מכורתו, ואז נפתח הפרק המקצועי של חייו. לאחר לבטים לא פשוטים הוא נרשם ללימודי משפטים, מה שהוביל אותו בסופו של מסע ארוך אל אחת הפסגות המקצועיות הגבוהות ביותר באוסטרליה.
זה לא היה הכיוון שלך מלכתחילה.
"נכון. שאפתי מלכתחילה להיות בעולמות של חינוך והוראה. כשחזרתי מניו יורק לאוסטרליה, הרגשתי 'טעון' בתוכן יהודי וברצון להשפיע ולהעניק לצעירים של מולדתי. ידעתי בבהירות שזה מה שאני רוצה לעשות בשנים הבאות. אפילו נרשמתי ללימודי חינוך והוראה על מנת שאוכל להגשים בצורה הנכונה ביותר את מה שתפסתי כייעוד שלי".
איך מתרחשת פנייה חדה כל כך?
"מי ש'אשם' במידה רבה בתפנית הזו הוא חמי – ר' יוסף מרדכי ברנזון ז"ל. הוא היה בן למשפחה שהיגרה לאוסטרליה מצפת עיר הקודש, והיה אדם מיוחד במינו. היו לו כישרונות נדירים בכלל, ובתחום המשפט בפרט. הוא פילס את דרכו המקצועית כאן באוסטרליה וטיפס עד למשרת שר המשפטים האוסטרלי, כשלאורך כל חייו האישיים והמקצועיים לא התפשר כמלוא נימה על יהדותו הגאה.
"בטביעת העין החדה שלו עמד חמי על הכישורים המשפטיים שלי, והוא החל ללחוץ עלי לפנות לעשות 'פניית פרסה' בכל הנוגע לעתיד המקצועי שלי. 'אתה אנליטי', אמר לי, 'וחריף מחשבה, אתה יכול להגיע רחוק כעורך דין'.
"התלבטתי", משתף אותנו הרב סולומון בדילמה הגורלית של חייו. "לא ידעתי מה להחליט".
הכרעה דרמטית
גם ממרחק עשרות שנים, הוא לא שוכח את צומת הדרכים הזה.
"ההתלבטות בין עולם החינוך לקתדרה המשפטית זכורה לי כהיקרעות בין שני כיוונים מנוגדים", הוא משחזר. "הייתי מאוד מבולבל. חשתי מצוקה נוכח הצורך להכריע בשאלה כל כך משמעותית עבורי. מעבר לשאיפות הסותרות שלי, לקחתי גם בחשבון את העובדה שכעורך דין אהיה עצמאי מבחינה כלכלית, מה שמאוד קסם לי".
בסוף, כמו יהודי טוב, הוא פנה לדעת תורה. "חברים קרובים יעצו לי לפנות אל הרבי מחב"ד ולשאול בעצתו, אבל אני היססתי. אמרתי בליבי: 'הרבי הוא מנהיג בסדר גודל עצום, למה שהוא ייתן את דעתו לשאלה אישית של יהודי באוסטרליה הרחוקה'?
"למרבה המזל, היה לי רגע של הארה, כשנזכרתי בחוויה האישית שלי מתקופת לימודיי ב-770. נזכרתי באיזו מסירות ואהבה הקדיש הרבי שעות ארוכות מסדר יומו הגדוש לשאלות פרטיות ואישיות. למה אגרע? שאלתי את עצמי. החלטתי לכתוב את אשר על ליבי. במכתב מפורט אל הרבי גוללתי את הכמיהה שלי לחנך ולהשפיע על צעירי ישראל, מול הנטייה הטבעית והכישרון בתחום המשפטים שאליה לוחץ ה'שווער', וביקשתי מהרבי שיכריע עבורי.
"בכל הימים שבהם המתנתי לקבלת התשובה מניו יורק – לא ידעתי מנוח. הייתי סקרן לדעת מה תהיה המלצתו של הרבי. להתהלך ככה, ימים ארוכים, מבלי לדעת לאן הפנים מועדות – זו תחושה מותחת מאוד.
"ואז הגיעה התשובה, שהייתה לגמרי בלתי צפויה: הרבי השיב שעלי להמשיך ולהשתלם במשפטים, אך גם להקדיש את זמני הפנוי לחינוך, כשהוא אף מוסיף ומברך אותי בברכה והצלחה בשני התחומים גם יחד…"
כלומר, בניגוד לתקוותך – הרבי לא הכריע בין שתי האפשרויות שעמדו בפניך.
"בוודאי שהוא הכריע, הוא הכריע שאעשה את שתיהן! אני מתרגש בכל פעם מחדש כאשר אני נזכר בתשובה הזאת, מכיוון שאינני רואה בה תשובה פרטנית למקרה ולהתלבטות שלי – אני רואה בזה הדרכה ומסר עצום לכל אחד ואחד מאיתנו. בתשובה הזו מונחת אמירה: האדם אינו מעריך את עצמו ואת כוחותיו כראוי, ובניגוד להערכתנו את עצמנו – היכולות והכוחות שלנו הם אדירים. אדם חושב שהוא יכול להצליח רק בתחום אחד, וגם זה בקושי, והרבי בעצם אמר לי: אתה חושב שאתה מסוגל או לזה או לזה? האמת היא שאתה מסוגל גם לזה וגם לזה!"
פרקליט ומגיד-שיעור
הברכה שקיבל הרב סולומון להצלחה בשני התחומים גם יחד, בהחלט נשאה פרי. לצד הפעילות לאורך השנים כפרקליט צמרת עד למינוי לבית המשפט העליון – הרב סולומון מוביל מזה שנים פרויקטים שאפתניים בתחום החינוכי והקהילתי.
לפני כעשרים וחמש שנה הוא השיק מסגרת ללימודי קודש מורחבים עבור צעירי הקהילה המקומית, ובמקביל מונה לכהן כרבה של 'קהילת בית המדרש של אוסטרליה המערבית', או בשמו המקומי: 'דייאנלה שול'.
"העיסוק בחינוך והוראה לקח ממני משאבים רבים. גם בתקופות עמוסות מאוד, כמו למשל תקופת הסטאז' שלי כעורך דין – הקפדתי 'לייצר' את אותו זמן פנוי שהרבי דיבר עליו… הייתי מקדיש חלק נכבד משעות היום ללמד תורה בבית הספר של הקהילה. למעשה חילקתי ממש את היום לשניים, כאשר את חלקו אני עושה בפירמת עורכי הדין שבה עבדתי, ואת חציו השני בין כותלי בית הספר".
הרעב של הרב סולומון להשפיע ולחנך עדיין לא מוצה. למרות הזמן והאנרגיה שדרש ממנו העיסוק כעורך דין מתחיל, הוא שאף להרחיב עוד ועוד גם את חלקו בהרבצת תורה. "באותן שנים שימשתי כמורה בבית הספר היהודי הכללי של העיר. בית הספר הזה הוא מוסד קהילתי וניתן בו חינוך יהודי די בסיסי.
"במשך השנים שמתי לב לעובדה שיש מחסור בחינוך יהודי מעמיק ויסודי עבור התלמידים היותר דתיים. בעקבות כך יזמתי הקמה של מסגרת חינוכית הפעילה בימי השבתון כאן, יום שבת וראשון, ובמסגרתה אני מלמד חומש ורש"י, משניות, גמרא והלכות. המסגרת הזו נקראת 'חיידר ישיבה קטנה', וזכינו במשך שלושים שנה להקנות לאלפי תלמידים ידע תורני נרחב".
מה הייתה המטרה בהקמת המסגרת הזו?
"כל המטרה שלנו היא לחזק אצל הדור הצעיר את הזהות היהודית והתורנית שלהם, לעודד אותם להמשיך ולהתפתח מכאן הלאה. התוצאות מדברות בעד עצמן, אחוזים גבוהים מבין התלמידים שלמדו במסגרת המיוחדת הזו עלו ארצה והשתלבו יפה מאוד בישיבות תורניות. גולת הכותרת בעיניי היא כאשר תלמידים כאלו אשר עלו ארצה והשתלמו בתורה ובדעת, חוזרים לכאן חזרה והופכים בעצמם למגדלור מקומי של תורה ויראת שמים".
השראה מחוואי עקשן
את לימודי המשפטים סיים סולומון בהצטיינות בשנת תשנ"א. לאחר מכן עבד כעורך דין במשרד פרטי, ובהמשך שימש פרקליט ושותף בכיר בשתי פירמות נחשבות, במסגרתן עסק בעניינים מסחריים מורכבים, לרבות פירוק רכוש, חוזים, חדלות פירעון, בנייה, תכנון ומסחר. במקביל, הוא גם שימש כמרצה מטעם לשכת עורכי הדין של אוסטרליה המערבית. בשנים האחרונות הוא ניהל תיקים מסחריים מורכבים, לצד בוררויות מקומיות ובינלאומיות.
נאמן לחיסיון עורך דין‑לקוח, השופט סולומון סוגר את פיו באשר לתיקים שהוביל. לאחר נדנוד מצידי הוא מספר לי (לאחר שינוי פרטים מזהים כמובן) אודות הנושא שבו עסק אחד התיקים הזכורים לו יותר מכל. סולומון נזכר במקרה הזה מדי יום ביומו, משום שתמונה פנורמית של החווה שעמדה בליבת התיק המשפטי – ניצבת כבר שנים ארוכות על השולחן במשרדו.
סולומון מנדב פרטים בסיסיים: "ביום בהיר לפני שנים רבות פנה למשרדי אדם שהיו בבעלותו חווה גדולה ושטחי מרעה נרחבים. אותו אדם הסתבך לרוע מזלו מבחינה עסקית, וההסתבכות הייתה בסדר גודל שהעמיד בסכנה את המשך בעלותו על אותם שטחים. הוא נקש על דלת משרדי, וביקש ממני לייצג אותו בבית המשפט.
"לאחר שבחנתי היטב את כל החומר הרלוונטי, הגעתי למסקנה שההסתבכות שלו קשה במיוחד, והסיכויים שלו להשאיר את הקרקעות בבעלותו – הם ממש קלושים. לאור הנתונים הפצרתי בו לקבל את הצעת הפשרה שהוגשה על ידי הצד השני. הצעת הפשרה הייתה נדיבה יחסית – היה מדובר בכמה מיליוני דולרים – וחשבתי שנכון יהיה עבורו להציל לכל הפחות חלק מהקרקעות, ולא להמשיך בהליך המשפטי אשר היה כרוך כאמור בסיכון גדול לאבד את הכל.
"אבל החוואי לא היה מוכן לשקול אפילו את ההצעה. 'תבין, מיסטר סולומון', הוא אמר לי, 'לא מעניין אותי להציל חלק; זה או הכל או כלום. הכסף הוא בכלל לא הנושא פה, השטחים האלו הם החיים שלי, כאן גדלתי מאז היותי ילד, כאן העברתי את כל החיים שלי, כאן גידלתי את המשפחה שלי. אם אאבד אפילו שעל אחד מהאדמה שלי – אין יותר משמעות לחיי! אני מבקש שתילחם על האדמות שלי עד הסוף!'
"הנחישות של החוואי הנואש הרשימה אותי, ואני הסכמתי להמשיך ולייצג את המקרה הזה, למרות הסקפטיות שלי לגבי סיכויי ההצלחה. כאשר בית המשפט הכריע לטובתנו – הייתי מופתע מאוד, ולמען האמת, גם די נבוך לנוכח הספקנות שהפגנתי מלכתחילה.
"לאחר כמה ימים, בעודי יושב במשרד שלי, הודיעה לי המזכירה כי משפחה שלמה עומדת במבואת הבניין ומבקשת להיפגש עימי. הסתקרנתי כמובן לראות במה מדובר, ואישרתי להכניס את האורחים. כל כך התרגשתי כאשר אל תוך המשרד שלי צעד החוואי העקשן עם כל ילדיו ונכדיו: 'רציתי שהמשפחה שלי תראה ותכיר את האדם שהציל את מפעל החיים שלי', הוא אמר, והעניק לי צילום פנורמי של שטח החווה שלו, צילום אווירי שבוצע במיוחד עבורי.
"התמונה המיוחדת הזו עומדת על שולחני, ומזכירה לי בכל יום ויום מחדש כי עדיין ישנם אנשים בעולם אשר בראש סולם הערכים שלהם יש ערכים כמו משפחה, מפעל חיים, נחלת אבות ומסורת, ולא רק צבירת הון וממון".
בין התורה לחוקה
כיהודי שפועל בחייו לפי השולחן-ערוך, מסקרן אותי לשמוע: איך המינוי שלך לבית משפט של אומות העולם מתיישב עם הנושא הידוע הנקרא 'ערכאות של עכו"ם'?
"אכן, ידועים דברי הרמב"ם שכתב: 'כל הבא לדון בפני דייני עובדי כוכבים ובערכאות שלהם, הרי זה רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבנו'. ראשית כל חשוב להבחין כי האיסור בעיקרו הוא על הבאים לדון בפני הערכאות, אולם יש מהפוסקים כתבו שבכלל האיסור הוא גם לשמש כשופט בבית משפט אשר מתנהל פי חוקות העכו"ם. מכל מקום, ישנה אבחנה בין הכהונה בבית משפט חילוני אשר דן יהודים שלא על פי דיני התורה, לבין כהונה כשופט בבית משפט של גויים.
"כמובן, כאשר עניין המשרה הזו עלה על הפרק – התייעצתי היטב וביררתי את דבר ההלכה לפני שקיבלתי את המינוי".
הרב סולומון מוסיף, כי "במסגרת ההתייעצויות שקיימתי בנושא הזה התחוור לי גם שמערכת המשפט האוסטרלית, המבוססת על החוק המנדטורי, עומדת באור מחמיא – אם אפשר להגדיר זאת כך – מבחינת ההלכה. זאת משום שהיא נקראת מלכות הוגנת.
"נתקלתי אפילו בדעה הגורסת כי במערכת משפט המבוססת על החוק המנדטורי לא חלים דיני מסירה לעכו"ם, שכן מערכת החוקים הזו נחשבת כהוגנת וישרה מאוד באופן יחסי. לעניין מעשה, כמובן שעל כל אחד לערוך שאלת חכם – אני לא רוצה לחוות דעה לאחרים – אבל האבחנה הזו בין מערכות החוקים של כלל הערכאות, מעניקה לנו פרספקטיבה מעניינת".
כיצד ינהג השופט העליון סולומון כאשר בפני כס המשפט שלו יוטל עניין הנתון בסתירה בין חוקי התורה ובין, להבדיל, החוק האוסטרלי?
"כפי שכבר ציינתי, מערכת החוקים של אוסטרליה הוגנת וישרה מאוד, כך שברוב הסכסוכים הנפוצים לא תיווצר סתירה. הבה גם נזכור שכל ההתקשרויות העסקיות כאן נערכות בכפוף לחוק האוסטרלי, כך שעל פי תורה, חלה כאן ההלכה של 'דינא דמלכותא דינא'. על אחת כמה וכמה לאור העובדה שרוב מוחלט של המקרים עוסקים בנושאים הנוגעים בעיקר לגויים.
"התיקים שבהם אני עלול להיות נתון לקונפליקט בין המחויבות שלי לחוק האוסטרלי לבין הכפיפות שלי לדיני התורה הקדושה – הם נדירים מאוד. במקרה שכזה, כמובן שאמשוך את ידי מלדון בתיק, בדיוק כפי שעושים חלק מעמיתיי הקתוליים כאשר התיקים המונחים לפתחם מתנגשים עם עקרונות הדת שלהם.
"אגב, לא מדובר בנושא תאורטי כל כך: אחד הנושאים שעומדים על סדר היום כאן באוסטרליה הוא נושא האותנסיה ('המתת חסד'. ח.ה.). בנושא הזה כמובן שגישת התורה עומדת בסתירה לגישה המערבית‑ליברלית, ומובן מאליו שלא אוכל לדון בתיק שעוסק בנושאים מסוג זה".
מה תעשה כאשר אל אולם המשפט שלך יעלו ויבואו תובע ונתבע, האחד נכרי והשני יהודי – אולי אף בן קהילתך?
"ראשית, אם יש לי איזושהי היכרות אישית‑קהילתית עם אותו יהודי, אהיה מנוע גם מבחינה חוקית מלדון בתיק הזה. במידה ואינני מכיר את אותו אדם, אזי ככל שאוכל לדון בתיק באופן שלא יסתור את ההלכה – כמובן שאשפוט משפט צדק לגופו של עניין וללא משוא פנים חלילה. לא יעלה על הדעת שאזַכה אדם בממון שלא מגיע לו רק עקב היותו יהודי. כולנו מכירים את ההלכה הקובעת שגזל עכו"ם אסור".
מול האקטיביזם השיפוטי
אי אפשר לערוך ריאיון עם שופט בבית משפט עליון, מבלי לגעת באחת הסוגיות הכי נפיצות וטעונות במדינת ישראל – ההתנגשות בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת, שבמקרה הישראלי מנכסת לעצמה סמכויות נרחבות מדי, משל הייתה ריבון-על שהכל נתונים לשלטונו.
אחד הנושאים המדוברים ביותר בתחום שיטות הממשל הוא עיקרון הפרדת הרשויות, ולפיו על מנת ליצור מערכת תקינה של איזונים ובלמים בין כלל מערכות הממשל יש לפצל את סמכויות השלטון לרשויות נפרדות ואוטונומיות. לו הייתה ניתנת בידך הסמכות לשרטט את יחסי הכוחות בין הגוף המחוקק לרשות השופטת כיצד היית עושה זאת?
"כפי שציינת בשאלתך, מדובר בנושא מאוד רחב ומורכב, ולכן אני בטוח שלא באמת התכוונת שאפתח בהרצאה משפטית ומנומקת במסגרת ריאיון עיתונאי", הוא מנסה בתחילה לחמוק מתפוח האדמה הלוהט. "אני משער ששאלת את השאלה הזו על רקע המתח המתמיד במדינת ישראל סביב הנושא טעון של 'האקטיביזם השיפוטי' אשר תפח מאוד עם השנים.
"באופן כללי ניתן לומר שהמצב האידיאלי הוא כזה שהמחוקק הוא זה שקובע את החוק, בעוד תפקידו של השופט הוא לפרש את החוק בהתאם למקרה הספציפי הנידון לפניו. לעיתים רבות לא די להיצמד ללשון החוק, אלא על השופט לפרש את כוונת המחוקק. אולם בסופו של דבר, על הפסיקה של השופט להתיישב עם לשון החוק מהסיבה הפשוטה: לא ייתכן לשפוט אזרח המחויב לנהוג בהתאם ללשון החוק, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם לשון החוק. לשמחתי, זהו המצב השורר כאן באוסטרליה. יש כאן חוקה ברורה, ואנחנו לא נתקלים בהתנגשות ישירה ובוטה בין הגופים השלטוניים הללו".
כאשר אני דוחק ברב סולומון להביע את דעתו הספציפית אודות מהפכת האקטיביזם השיפוטי השנויה במחלוקת ישראלית עזה, מהפכה אשר הונהגה בעיקר על ידי נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, הוא מתחמק באלגנטיות. בדיפלומטיות די מהוקצעת הוא מציין את העובדה לפיה "האווירה המשפטית השלטת בישראל אינה תואמת לסטנדרטים שהורגלתי אליהם כאן באוסטרליה. אלה שני עולמות אחרים".
אבל חשוב לו לסייג: "צריך לזכור שבניגוד לישראל, באוסטרליה יש לנו חוקה כתובה, מה שמגביל מלכתחילה את המרחב של השופטים להכתיב את השקפת עולמם. היעדר החוקה בישראל יוצר ואקום שנותן פתח לשופטים 'להתאים' במידה כזו או אחרת את כוונת המחוקק לסט הערכים האישי שלהם".
לדבריו, גם אופן המינוי של השופטים באוסטרליה, הוא הרבה פחות פוליטי מכפי שהוא בישראל, דבר התורם אף הוא לריסונו של האקטיביזם השיפוטי. "האווירה השיפוטית באוסטרליה רגועה מאוד, ומינוי שופטים נעשה בדרך כלל בהתאם להמלצת המערכת הפוליטית וללא חילוקי דעות משמעותיים".
געגועים לשדה החינוך
עקבתי אחר טקס הקבלה הרשמי שלך לבית המשפט העליון, וראיתי שציינת את הסובלנות השוררת באוסטרליה, כאנטי‑תזה לאווירה ששררה בשעתו בגרמניה הנאצית. תמיד שררה באוסטרליה האווירה החיובית הזו?
"נכון מאוד. באותו מעמד תיארתי כיצד בשנת תרח"צ, תחת שלטונה של המפלגה הנאצית וביוזמתה, פוטרו ברחבי גרמניה ממשרותיהם אלפי שופטים ועורכי דין יהודים. לעומת זאת, באותה שנה ממש מונה באוסטרליה שופט ראשון ממוצא יהודי – מר אלברט אשר וולף.
"לעובדה הזו יש גם אספקט אישי‑משפחתי, משום שאותו שופט יהודי הוא קרוב משפחה שלי: סבו, יהודי בשם מארק שרימסקי, אשר היה מראשוני המתיישבים היהודים באוסטרליה בשנת תר"מ – היה גם סב-סבי.
"האווירה כאן באוסטרליה הייתה מאז ומעולם מאוד פתוחה וסובלנית כלפי יהודים. רמת האנטישמיות אצלנו היא מהנמוכות בעולם, ואני זוקף זאת לזכותו של העם האוסטרלי. הסובלנות הזו משתקפת לדוגמה בעובדה הבאה: לא כל כך מזמן, בשנת תרצ"א, מונה יהודי בשם אייזק אייזקס כמושל הכללי של אוסטרליה. כך גם לדוגמה היו אלו חיילים אוסטרלים שסייעו להביס את גרמניה במהלך שתי מלחמות העולם, והם אף נודעו ביחסם האוהד כלפי יהודים".
נראה אותך מטפס לצמרת השלטון, כשר משפטים וכדומה?
"השאלה הזו נובעת משתי טעויות", מחייך הרב סולומון בסלחנות. "ראשית, כאן באוסטרליה הכיוון הוא הפוך: השדה הפוליטי אינו נתפס כגבוה או בכיר יותר משדה המשפט, כי אם להפך. אבל הטעות המהותית יותר נוגעת להיעדר המוחלט של חיידק פוליטי בתוכי.
"המטרה העליונה ביותר מבחינתי הייתה ונשארה – חינוך הדור הצעיר לתורה ומצוות. עסקתי בכך במשך עשרות שנים, אעסוק בכך גם בשנים הבאות בעזרת השם, ואשאף להרחיב זאת עוד יותר לאחר פרישתי בבוא העת מכס המשפט".
