הם מסתתרים מאחורי ההודעה במייל או ברשת, המסך להם חומה, המקלדת מגן והם יוצאים למלחמה | גם בציבור שלנו, מסונן ורחוק מהרשת המחוררת, אפשר לפגוש אותם: אנשים שמשילים שם וזהות במייל ובכל מקום וירטואלי, והם תוקפים אחרים, בלי שזהותם ידועה | לצערנו, קל לתקוף היום אדם או חברה בזהות בדויה. זה סוג של אלימות, שמוכרת אף במשטרה וברשויות החוק | מחשב עם לב אדם
מייל שהגיע למערכת – יום שני ט"ז בטבת, 11:00 בבוקר, מאת ל"מ:
"קראתי בזעזוע את מה שכתבתן על איזדרכת מצויה!! איך אפשר לזלזל כך בבריאה???? מצויה! כאילו שהיא אספסוף השדה או משהו!!
דיברנו על זה עם קרובות משפחה וכולן מזועזעות כמוני. אנחנו דורשות לראות התנצלות ברורה בעיתון הקרוב!!!!!!!!!!"
מייל שהגיע למערכת – יום שני ט"ז בטבת, 11:03 בבוקר, מאת אמא יהודייה:
"קראתי בזעזוע את מה שכתבתן על איזדרכת מצויה!! איך אפשר לזלזל כך בבריאה???? מצויה! כאילו שהיא אספסוף השדה או משהו!!
דיברנו על זה עם קרובות משפחה וכולן מזועזעות כמוני. אנחנו דורשות לראות התנצלות ברורה בעיתון הקרוב!!!!!!!!!!"
מייל שהגיע למערכת – יום שני ט"ז בטבת, 11:08 בבוקר, מאת C0511111966:
"קראתי בזעזוע את מה שכתבתן על איזדרכת מצויה!! איך אפשר לזלזל כך בבריאה???? מצויה! כאילו שהיא אספסוף השדה או משהו!!
דיברנו על זה עם קרובות משפחה וכולן מזועזעות כמוני. אנחנו דורשות לראות התנצלות ברורה בעיתון הקרוב!!!!!!!!!!"
אם אתן קוראות את העיתון שלנו, אתן בוודאי יודעות שהוא נותן מקום, דאבל או יותר, לקוראות שלנו. אין ועדת קבלה, וכולן יכולות לכתוב למערכת, בשם מלא, מקוצר או בדוי, כדי לבקש, להחמיא, לשאול או להתלונן.
מדי פעם צצים מיילים מהסוג שהבאתי לעיל. למען הסר ספק, מעולם לא כתבנו על אזדרכת מצויה, ואם נכתוב עליה, ננהג בה במלוא הכבוד הראוי לבריאה של השם. טשטשנו פרטים כדי שנוכל לומר: לפעמים, לא לעיתים קרובות ברוך השם, אלה המיילים שאנחנו מקבלות. וייתכן בהחלט שהמועצה המשפחתית של ל"מ, אמא יהודייה ו- C0511111966 החליטה שכל בעלות המיילים במשפחה תשלחנה מייל זהה למערכת.
המקום שלנו לימד אותנו שהכל יכול לקרות. סביר להניח, וגם המילים הבאות נכתבות מניסיון, שזאת קוראת אחת, נסערת מאוד, עם שלוש כתובות מייל.
פעם-פעם, כשפורים התקרב, צצו בכל קרן רחוב מסכות מפלסטיק או מגומי אטום, לא נושם. היו מסכות מצחיקות, ליצנים עם אף אדום. היו מסכות של גורילה, אלה שנועדו להפחיד. אהבנו את המסכות המצחיקות, ברחנו מהגורילות. ובכל מקרה, ידענו, פורים הוא רק יום אחד. נתמודד עם מה שנתמודד, ויעבור.
ואז הגיע העידן שלנו. מסכות הפסיקו להיות מצרך עונתי, הפכו להיות מוצר יום יומי.
גם בציבור שלנו, מסונן ורחוק מהרשת המחוררת, אפשר לפגוש אותם: אנשים שמשילים שם וזהות במייל ובכל מקום וירטואלי. עכבר ומקלדת, די בשני הפריטים האלה כדי ללבוש מסכה, להתחיל לתקוף. קוף לפני בני אדם.
מלחמת רשות
"כשראיתי את הפרסומות לקורס, לא היה לי ספק שאני נרשמת. האישה שפרסמה נשמעה כמו אישה משלנו, והרגשתי שזה המקום הנכון לי". שנים עברו, ושרה עדיין מתקשה להתאושש מהחוויה. ביחד אנחנו מטשטשות פרטים, מתפללות שלא תיפגע עוד פעם. "זה היה קורס שהבטיח התמקצעות בתחום העבודה שלי, לא פגשתי קורס דומה לו בציבור שלנו, ומיהרתי לשלם עבורו את מלוא הסכום, אף שהוא היה גבוה מאוד. קיבלתי מיילים שהבטיחו נפלאות – שיעורים פרטיים למתקשות, תמיכה בכל עת. בפועל, קיבלתי הקלטה מטושטשת ולא ברורה של החומר. פניתי לכתובת המייל של המרצה ומשווקת הקורס. ביקשתי שיעור פרטי. פניתי אליה בנימוס, בכבוד. לגמרי לא הייתי מוכנה לתוקפנות שבה הגיבה לי".
שרה שולחת לי את התכתובת, שאראה בעצמי. את הנימוס, את הכבוד. את התוקפנות.
אלו המילים שהיא כינתה אותך בהן?
"לצערי, כן. היו גם מילים גרועות יותר. עד היום אני לא מבינה למה היא כעסה כל כך. אולי היא הרגישה שאני 'מזלזלת' בה, חלילה. אולי היא פחדה שאשמיץ אותה באוזני אחרות, ומיהרה ליישם את שיטת 'ההגנה הטובה ביותר היא המתקפה'. אין לי מושג.
"חיפשתי את פרטיה בחשבונית ששלחה לי, וגיליתי לתדהמתי שהפרטים פיקטיביים. החשבונית הונפקה על ידי חברה שעוסקת בהנפקת חשבוניות ללקוחות שונים. אף אחד שם לא הסכים לשחרר מידע על הזהות האמיתית של הגברת. נשארתי בלי שום כתובת לפנות אליה, לבקש החזר או את מה שהובטח לי מלכתחילה. אבל אם זה היה רק הנזק הכספי, הייתי סופגת אותו, עוברת הלאה. הבעיה הייתה שהתכתובת איתה לא נגמרה".
מה עוד היה לה לומר?
"שאני לא יוצלחית, שבחיים לא יצא ממני שום דבר, שאני אדם רע (!) וטיפש. ועוד מילים שלא היית מצפה לשמוע מאשת מקצוע, ובטח לא מאישה חרדית".
חוויה קשה.
"מאוד. ברוך השם, אני אחריה היום. אבל מדי פעם אני רואה את השם 'שלה' צץ בפלטפורמות שונות, ובכל פעם מכווץ אותי לחשוב על נשים אחרות שנופלות בפח ואולי נכוות כמוני. לא האמנתי שמציאות כזאת קיימת. שאישה יכולה לעצב לעצמה מסכה של אשת מקצוע, לבחור שם, זהות, והכל שקר שמאפשר לה להתנהג בברוטליות כשהמצב לא נראה לה".
טיפ איך לא ליפול ברשת?
"גם אם אתן מקבלות מייל מ'שרה כהן' או 'רבקה לוי', תזכורנה שמייל הוא רק מסכה, ואפשר לכתוב כל שם כשפותחים תיבת דוא"ל. אף פעם אל תיכנסנה לעסקה או לקשר עם מישהי אנונימית רק כי השם שלה נשמע לכן חרדי וטוב… בקשנה תעודת זהות, אסמכתאות אחרות שתוכחנה שזו אישה אמיתית. ובעיקר, השתדלנה להקיף את עצמכן בנשים מהסוג האמיתי, הטוב, המרפא. זה הדבר שעזר לי להתאושש, לחזור לחיים תקינים, לתת אמון עוד פעם.
"מרגישה שבמציאות של דורנו יש משמעות נוספת לדבקות בטוב. כל כך קל ליפול בפח, להידבק במשהו רע, חלילה. הדרך להגן על עצמנו היא להקיף עצמנו במעגלים של טוב ואמת, לזכור שהם הרוב, ברוך השם".
כשאני מגששת בזהירות אחרי היקפי התופעה, אני מגלה לצערי שהם לא קטנים. איילה עובדת בתור רכזת התמחות באחד הסמינרים הגדולים. במסגרת התפקיד היא מקבלת מיילים מתלמידות, מאימהות של תלמידות. מנשים שמעמידות פנים שהן תלמידות או אימהות.
"בפעם הראשונה שקיבלתי מייל מנאץ, לא האמנתי. מישהי כתבה לי על העלות של ההתמחות, משהו שאפילו לא קשור אלי, וכל מילה שלה חוצבה מסלע, לובנה באש, הייתה תוקפנית באופן שגרם לי לשפשף עיניים מול המסך. עד היום לא מצליחה להבין את הרציונל: את לא רוצה ללמוד את ההתמחות הספציפית? אל תלמדי, אף אחת לא תכפה עלייך, אבל למה השפה הזאת, הכעס, התוקפנות?"
אלימות?
"כן, לא רציתי להשתמש בביטוי הזה, אבל לצערי, כן. זאת לגמרי אלימות מילולית, גם אם היא לא משתמשת בטונים גבוהים".
אל תאכילו את הטרול
בשנת 2020 למניינם, פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מספר נתונים טורדי נפש על בריונות רשת, או בשפה הרשמית והמכובסת 'עבירות מקוונות'. כמאתיים ואחד עשר אלף בני עשרים ומעלה דיווחו כי נפגעו בדרך זו או אחרת מעבירות מקוונות.
העבירות המקוונות השכיחות ביותר הן עבירות נגד המחשב, וירוסים ודומיהם (40%). אחריהן, עם כמעט 39% נמצאות העבירות המקוונות העוסקות בהתחזות או בגנבת זהות. רק אחר כך, בשיעור של כ-27% היו העבירות שעסקו בגנבה ובהפצת מידע.
הנתון המדהים בסקר הוא גיל הנפגעים. השיעור הגבוה ביותר של נפגעי עבירה מקוונת היה אצל בני ארבעים וחמש עד חמישים וארבע.
כארבעים ואחד אלף משתמשים במרחבים הווירטואליים דיווחו על פוגענות. מדובר ב-4.4% מכלל בני הגיל הזה. נתון גבוה שמציף לא מעט מסקנות על בריונות רשת. היא לא פוגעת רק בילדים או בצעירים שאינם מודעים לסכנות. כל אדם, גם בוגר ובעל מודעות, עלול להיות קורבן. גם בציבור שלנו, האמון על תורה ומצוות ובין אדם לחברו, הבריונות קיימת. היא מתגנבת למיילים, מבקרת במרחבים הכי מסוננים. בכל מקום נמצא כסיל זקן.
"הציבור הכללי מתמודד לא מעט עם טרולים". חיה צויבל, מנחה משפחתית רב דורית, עוסקת בייעוץ חינוכי ובהנחיית הורים, בוחרת להודות על החסד, על מסננות ששומרות עלינו, גם אם אין להן אפשרות להבטיח שמירה הרמטית. "אלה אנשים שמשוטטים בכל מיני מרחבים וירטואליים ומשתמשים במסכה כדי לפגוע, להעליב, לשלהב. עברייני מקלדת, במובן הפשוט והעצוב של הביטוי. אצלנו המציאות הזאת נוכחת פחות, ברוך השם. ועדיין, גם אצלנו היא קיימת. בעיקר במיילים".
מה המניעים של בריונות רשת?
"לרוב, אותם מניעים של בריונות בכל מקום אחר. החל מהמניע הכי עצוב, הפרעת אישיות קשה, והמשך בכעס, תסכול, קנאה, נקמה, כל המידות ה'יפות'…
"העובדה שהמרחב הווירטואלי מאפשר אנונימיות היא גם לטובתנו וגם בעוכרינו. ברגע שאדם יכול להסתתר מאחורי זהות בדויה, הוא מרשה לעצמו לכתוב הכל, להיות בוטה באופן שלעולם לא היה מרשה לעצמו להיות פנים אל פנים. גם העובדה שהפוגע אינו עומד מול הנפגע מייצרת אצלו מעין חומה מוחית ורגשית. הוא לא רואה את הנפגע מול העיניים, לא רואה כיצד הוא מתכווץ מכאב. במציאות כזאת קל לפוגע להכחיש שיש פה נפגע. הוא מעמיד פנים שהוא לא תוקף אדם, הוא תוקף מציאות וירטואלית, מישהו שלא קיים באמת. כמוהו".
והנוחות בוודאי משפיעה גם פה.
"בוודאי. פעם, כדי לתקוף מילולית באופן אנונימי, היו מדפיסים פשקווילים, מדביקים באמצע הלילה ברחובות עיר. אם התקיפה הייתה 'מעודנת' יותר, היו מקלידים מכתב, מדפיסים, שמים במעטפה, הולכים לדואר. היום לא צריך שום דבר מיוחד כדי לתקוף את הזולת. המחיר הכלכלי הוא לא אישיו. אין צורך להתאמץ פיזית. כמה קל להידרדר לצד הפוגע, כמעט בלי משים".
מאמינה שזה קורה בלי כוונה?
"כן, רוצה להאמין שרוב הפוגעים מהציבור החרדי לא מתכוונים לפגוע. שהם רק חוו רגע של התלהטות הרוח, שכחו שיש אדם בצד האחר של המסך. אני חושבת שאפשר לראות את זה בקלות, כשאת נכנסת לדין ודברים עם מישהי ששלחה לך מייל תוקפני, מספרת בפשטות שנפגעת, ואז התגובה היא לרוב: 'אוי, מצטערת, לא התכוונתי. פשוט התרגזתי…'"
איך מתמודדים?
"כמו שמתמודדים עם כל בריונות. בודקים בזהירות אם יש מקום לדיאלוג עם הפוגע, רק למקרה שזה אדם שאינו מודע לעובדה שהוא פוגע. אם אין, מרחיקים אותו בכל דרך אפשרית.
"הגישה לבריונות צריכה להיות 'אפס סובלנות'. יש סלנג מפורסם ברשת שאומר 'אל תאכילו את הטרול'. זאת המלצה להתעלם מכל מפגן של בריונות, בהנחה שבריונות, בעיקר וירטואלית, ניזונה מתשומת לב, גם שלילית. ממליצה בחום לאמץ, ובו זמנית לוודא שה'טרול' אינו חלק מחיינו. אין שום סיבה להתמודד בשקט עם המציאות הזאת. מותר וצריך להילחם על זכותנו לחיות בלי אלימות.
"זה המקום להזכיר שמלבד חוק לשון הרע קיים גם חוק מניעת הטרדה מאיימת. החוק נועד, כלשונו, 'להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו'. אם אדם חש מאוים, במרחב כזה או אחר, הוא רשאי לבקש צו משפטי שיגן עליו ויאסור על הפוגע להמשיך ולפגוע בו. המדינה מתייחסת בחומרה להפרת הצו, אפשר לשלם במעצר על הפרה, ויש גם אפשרות להיתבע תביעת נזיקין".
טיפ לנפגעי בריונות וירטואלית?
"עשו הכל כדי לעצור אותה. הימנעו במידת האפשר מקשרים אנונימיים. גם בזירה המקצועית, ובוודאי בזירה האישית. ספרו, ככל שתצליחו, על הבריונות שחוויתם. אין לכם סיבה להתבייש. אתם לא אשמים במה שקרה. הסתרה מייצרת תחושה של אשם אצל הנפגעים, ודיבור על כך עם הסביבה עוזר להדהד את התובנה שבריונות אינה קבילה, בשום מצב, בשום עת.
"אפשר גם להיעזר מקצועית כדי לעבד את החוויה הרגשית הלא פשוטה שעברה עליכם. מותר לבקש כוחות ומשאבי נפש איך להתמודד. אמרתי קודם שבריונות וירטואלית דומה לכל בריונות אחרת בהרבה מובנים. במובן אחד היא שונה מאוד וזה הופך אותה למאתגרת ופוצעת הרבה יותר: מבריונות פנים אל פנים אפשר לברוח, להסתתר בבית. ילד שנפגע בגינה מילד אחר יכול לעלות הביתה, להרגיש בטוח. אישה שפותחת את הדוא"ל האישי שלה ונופלת על בריונות וירטואלית הופכת להיות קורבן במקום הכי בטוח עבורה – ביתה שלה. זאת מציאות קשה לעיכול, תחושה מערערת שגם המרחב האישי שלנו אינו בטוח מפגיעה. מצד 'ונשמרתם', מציעה לכל אחד לעשות את המקסימום כדי להבטיח שהמרחב האישי יישאר מרחב נקי, טהור".
על דעת המקום
להילה אלשייך – 'בול עץ', מייצרת ערכות עץ ומדעים, יש רשימת תפוצה של עשרת אלפים נשים. רובן אנונימיות. זו הסיבה שאני מבקשת מהילה לספר על החוויה האישית שלה מול פנים במסכות. והיא, באומץ האופייני לה, מסכימה להתראיין בשם מלא. אם יש סיכוי שהמילים שלה תעזורנה, היא עומדת מאחוריהן.
מקבלת תגובות לא נעימות למיילים שאת שולחת?
"לפני שאדבר על התגובות הלא נעימות, רוצה לדבר על התגובות הנעימות. הן הרוב, והן טובות ומחזקות. יש לנו נטייה לזכור את התגובות הנעימות פחות, כי הן השאירו עלינו רושם קשה מאוד, אבל אני רוצה וחייבת לזכור את כל הנשים המפרגנות, אלו שעושות טוב על הלב. המילים שלי מגיעות להן, לפני הכל.
"לגבי תגובות לא נעימות, אלו יכולות להיות בקשות להסרה מרשימת התפוצה. יש נשים שמבקשות יפה, כותבות: 'המיילים שלך מעניינים מאוד, אבל התוכן פחות מתאים לי כרגע'. או: 'אני מפוצצת במיילים. בבקשה, להסיר'. ויש נשים שתכתובנה בעצבים 'מה הקשר אלי? למה את שולחת לי מיילים???' או 'מי נתן לך את המייל שלי?!' ואז אני תמיד שולחת הוכחה שהן נרשמו לרשימת התפוצה, אישרו דיוור. חשוב לי להדגיש שאף אחת לא נכנסת לרשימה, אם לא ביקשה להירשם אליה. כמובן, אחר כך אני מסירה אותן מהרשימה. זכותה של אישה להחליט שלא מתאים לה תוכן כזה או אחר, גם אם פעם חשבה אחרת.
"בתקופה האחרונה השתתפתי בכנס דיגיטלי מסוים, והצטרפו המון נשים חדשות לרשימה. הן התחילו לקבל מיילים בדיוור אוטומטי".
מה פירוש דיוור אוטומטי?
"אלה מיילים שהכנתי לפני תקופה, והשליחה שלהם מתוזמנת לפי תאריכים מסוימים. כל מצטרפת חדשה לרשימה מקבלת אותם כל כמה ימים באופן אוטומטי ובלי קשר אלי.
"היו כמה נשים שהתדירות הפריעה להן, והן ביקשו הסרה. הסרה, בניגוד לשליחה, היא לא פעולה אוטומטית. אני צריכה להיכנס לרשימה ולהסיר באופן אישי שם-שם שמבקש להתנתק. בדיוק באותם ימים ילדתי בשעה טובה. הייתי בבית החולים, בלי מחשב, ובינתיים הן קיבלו את המייל הבא מהדיוור האוטומטי. רק אחרי כמה ימים, כשחזרתי הביתה, ראיתי את הבקשות לצאת מהרשימה וטיפלתי בהן מייד. אבל בינתיים, עד שזה קרה, חלק מהנשים לגמרי 'איבדו את זה', כמו שאומר הביטוי. שלחו לי תגובות שאני מעדיפה לא לצטט. היו כאלה שאפילו איימו לתבוע, הזהירו שכל מייל שלי שווה אלף שקל בכתב האישום וכולי.
"אני מבינה את אי הנוחות שיכולה לגרום תיבת דוא"ל מלאה, אבל נשים יקרות, אולי אולי כדאי לזכור שמאחורי כל מייל שמגיע עומד אדם? והוא לא מתכוון לפגוע בכם, חלילה, או להציק. ההפך, המטרה היא להתחבר, לחבר. אם התוכן לא מתאים לכן, זכותכן לבקש הסרה. אין ספק. אבל בבקשה, חשבו על הצד השני. לא עומד שם מחשב. עומד שם אדם".
איך את מתמודדת עם תגובות שוכחות-אדם?
"זה משתנה מפעם לפעם ותלוי בתגובה ובעת. אני זוכרת שפעם שלחתי מייל עם הכותרת 'מרגישה מוזנחת?' התכוונתי להתנצל, בנימה הומוריסטית, על שהזנחתי את הנשים ברשימת התפוצה והנה אני פה עוד פעם.
"אישה אחת הגיבה בחריפות: 'יש לך כותרות מזעזעות. את צריכה להשתפר בזה דחוף!' הבנתי שהיא לא תפסה את הפואנטה של הכותרת. אז כתבתי 'חה חה. למה לא אהבת?' וזרמתי איתה הלאה, בתקשורת קלילה ולא נפגעת. היו כאלה שביקשו הסרה באופן תוקפני, כמו שסיפרתי קודם, ולהן כתבתי את האמת, שילדתי, לא הייתי מול מחשב. 'מצטערת, לא הייתה לי שום כוונה לכפות עליכן רשימה שאתן לא רוצות להיות בה'. לאחרות אני שולחת צילום מסך שתראינה שלא כפיתי עליהן כלום. הן נרשמו מעצמן. ויש כאלה שאני גם לא נכנסת איתן לדיאלוג. עושה מה שצריך, וזהו. מקפידה מאוד לא לרדת לתקשורת תוקפנית. גם אם מישהי שלחה מייל מאוד לא נעים לעין, אני לעולם לא אחזיר לה באותה מטבע. מכבדת את עצמי…
"אני כן מקפידה להגיב על כל מייל חיובי. כשמישהי רושמת לי למשל 'וואו, אהבתי. איזה רעיון!' אני תמיד אכתוב לה בחזרה כמה מילים חמות. זאת הדרך שלי להזכיר שיש מישהי בצד השני, והיא שמחה ומתרגשת מהמילים הטובות. כן, מגיע לנשים לדעת שהן עושות טוב על הלב".
התכוונתי לשאול למה בעצם את ממשיכה עם רשימת התפוצה, אבל מנחשת שהתשובה קשורה לנשים שעושות טוב על הלב…
"לחלוטין, זה בזכותן. התגובות הטובות שאני מקבלת מחזקות ומחזיקות אותי. אני משתדלת לשלוח תוכן לאימהות, ותמיד כיף לקבל מיילים מאימהות שמספרות לי על הדברים שעשו עם הילדים בזכות המיילים שלי. יש גם נשים שמצרפות תמונות, וזה בכלל מרגש.
"פעם שאלתי את הנשים ברשימה איך הן מעסיקות את הילדים שלהן בימים גשומים שבהם אי אפשר לרדת לגינה. נשים הן עם יוצא מגדר הרגיל, וקיבלתי שפע של תשובות. היו רעיונות מדהימים – יצירה בצבעי גואש באמבטיה, עוגיות מעניינות שאפשר לאפות עם הילדים ועוד. התרשמתי כל כך מהשפע ומהנדיבות, החלטתי שהם צריכים להגיע לנשים נוספות. לקחתי את כל המיילים שקיבלתי, עיצבתי בקובץ יפה, הפצתי הלאה. ככה עוד נשים זכו ליהנות מרעיונות של נשים שהן אפילו לא מכירות. זאת דוגמה מייצגת, ולא בודדה, איך שימוש נכון במייל יכול להיטיב במעגלים הולכים ומתרחבים".
זוכרת מייל אחד מיוחד?
"יש הרבה. אבל קבלי שני קוריוזים: אישה אחת שלחה לי מייל אם למדתי את מה שלמדתי במקום לא ראוי, חלילה, כי אם כן, לא עלינו, בבקשה להסיר אותה מהר-מהר מרשימת התפוצה. כתבתי לה שלמדתי רק ב'בית יעקב' ובסמינר. היא כתבה: 'יופי, הרגעת אותי. מסכימה לפרסם חומר נגד המקומות האלה אצלך ברשימה?'
"הגבתי: עד כאן. לא פוסקת הלכתית, ולא הולכת להיכנס למקומות האלה. ובכל מקרה, הרשימה שלי מיועדת לנשים ולאימהות שמבקשות ליצור ולא להילחם…
"תכתובת מרתקת אחרת הייתה לי עם אישה שכתבה לי בשפה גבוהה מאוד, ממש ארכאית. והיו משפטים שלא הבנתי בכלל. עד היום אין לי מושג אם היא קפצה לביקור מהמאה השש עשרה או שזו תושבת חו"ל שהשתמשה בגוגל טרנסלייט ויצאו לה טקסטים לא הכי קריאים".
תני טיפים, מניסיונך, איך להתמודד עם 'טרוליזם'.
"קודם כל, להזכיר לעצמנו שמדובר ב'טרוליזם' אישי. הוא מגיע רק למייל שלנו, ואף שזו חוויה לא נעימה, אין פה התמודדות עם פרסום מרושע ברשת.
"מסכימה שתגובה אישית לא נעימה יכולה להשאיר מועקה אמיתית, בפרט כשאישה טורחת לכתוב, לשלוח. אין פה עבודה שקורית מהרגע להרגע, יש מחשבה מאחורי כל מילה, והרצון הוא רק לעשות טוב. וכשמגיע מייל תוקפני, וכשנכנסת תגובה שלילית, כן, זה במפורש יכול להדהד גם שעות אחר כך. לוקחת את החוויה הלא נעימה הזאת כמוסר השכל בשבילי: לחשוב פעמיים לפני כל מייל שאני שולחת. לזכור שיש אדם מאחורי צג המחשב.
"ממליצה בחום לא להיסחף אחרי המילים הרעות. הזמינות של המייל מאפשרת לנו להגיב בתוקפנות על תוקפנות, ומהמקום הזה כדאי להיזהר. כלל יסוד של תקשורת, לאו דווקא וירטואלית: תוקפנות אינה ראויה לתשומת לב. מציעה לעצור. לא לרדת לרמה, לשמור על שיח בוגר, על נימה ממלכתית. אם לקוחה מתלוננת, אני מציעה להגיב באכפתיות: 'אני מצטערת לקרוא שהייתה לך חוויה לא נעימה. את תמיד יכולה לדבר אתי ואנסה לעזור'. גם במקרה שהיא מגיבה בפורום רחב יותר, כדאי להציע לה דיבור אחת על אחת. להישאר המבוגרת האחראית.
"חברה סיפרה לי פעם שהיא שומרת את כל התגובות הטובות שהיא מקבלת בקובץ מסוים. ולפעמים, כשהיא שולחת חומר מסוים ולא מקבלת תגובה, או כשהיא מקבלת תגובות מהסוג שאף אחת לא רוצה לקבל, היא פותחת את הקובץ, עוברת שוב על כל התגובות הטובות, מזכירה לעצמה שהיא עושה טוב יותר מש'לא עושה טוב'. זה ממלא אותה בכוח, ומאזן, ומזכיר לאילו מילים כדאי לתת משקל".
פיזור הנפש
בפעם הראשונה שיעל קיבלה מייל ממירי, היא לא חשדה במאום. מירי החמיאה ליעל על עבודה מסוימת שעשתה, ביקשה להתייעץ מקצועית. יעל שמחה לעזור. מירי הודתה על הייעוץ, הבטיחה לעדכן איך הגיב הלקוח. יומיים אחר כך הגיע מייל ארוך יותר. מירי סיפרה על הלקוח, סיפרה גם על החיים מחוץ למשרד.
"היא שפכה את סיפור חייה, והוא היה מזעזע. צבט אותי נורא", משתפת יעל. "היא התנצלה שהיא 'שופכת' עלי ככה, אבל אין לה שום חברה קרובה לדבר איתה, אף אחד לא יודע מה היא עוברת, ושאני השארתי עליה רושם של אדם חם ומכיל, ולכן היא הרשתה לעצמה. הוחמאתי, אני מודה. כתבתי לה מייל מעודד, הזמנתי אותה לשתף מתי שתרצה. והיא נענתה להזמנה".
המיילים ממירי החלו להגיע בתדירות שהלכה וגברה. כשיעל לא יכלה לענות, מירי שלחה מייל נעלב. "אחר כך, בהמשך, הגיעו גם מיילים נזעמים. כשהסברתי שאין לי אפשרות להתחייב לתקשורת מחייבת כל כך, היא הייתה שולחת לי מיילים בוכיים, מסבירה שאסור לי לנטוש אותה. והרגשתי, כמה שזה יישמע מוזר, שהיא באמת זקוקה לי כדי להתמודד עם חייה העצובים".
ערב אחד, בדרך שיעל מבקשת לא לחשוף על גבי העיתון, גילתה יעל שמירי אינה מירי. "על הדרך גיליתי שהיא לא מתמודדת כמו שהציגה. היא ציירה בפניי מציאות איומה, בדידות שקשה לשאת. מתברר שהיא אישה שחיה חיים די נורמטיביים, אם מתעלמים מהזהות הבדויה שהיא מסתובבת איתה".
איך הגבת?
"בכעס נוראי. בהלם. לא הצלחתי להבין למה היא שיקרה לי ככה. היא התחילה לתרץ תירוצים. בשורה התחתונה, התוודתה שהייתה בודדה מאוד, ושמצאתי חן בעיניה, משום מה. קיוותה שנהיה חברות. ביקשה שנמשיך ונהיה חברות, אבל לא הייתי מסוגלת. גם אחרי שהכעס שכך, לא הייתי מסוגלת לחזור ולתקשר איתה. לא הצלחתי להאמין לשום מילה שכתבה לי. היא ביקשה את סליחתי. אמרתי שאני סולחת, אבל לא יכולה להיות שוב בקשר. איבדתי אמון ואני לא מצליחה למצוא אותו".
חני שידלובסקי, עו"סית ופסיכודרמיסטית, היא הכתובת הנכונה לפנות אליה לשיחת נפש.
חני, בתור בעלת ניסיון עם הנפש, מה גורם לאישה לתחזק תיבות דוא"ל שונות?
"לפעמים זה עניין של נוחות. גם לי, אישית, יש כמה כתובות מייל כי יש לי כמה כובעים מקצועיים, וכל מייל מיועד לכובע אחר. כך נוח לי יותר לעקוב אחרי הודעות שאני מקבלת ושולחת.
"לפעמים זה הרצון להיזהר ברשת. אנחנו משאירים הרבה טביעות אצבע ברשת בלא יודעין ובלי כוונה. ויש נשים שמעדיפות לצמצם את טביעות האצבע, להישאר אנונימיות ככל שיתאפשר להן.
"פעם יצאתי עם חברה מאירוע מסוים, והיא התקשרה להזמין מונית. כשהנהג עצר לידנו, הוא שאל: 'את שרה?' היא נדהמה, לא הבינה איך הוא יודע את השם שלה. הנהג המשיך להפתיע, הראה לה פרטים אישיים נוספים שמשוטטים ברשת, בלי ידיעתה.
"אני מספרת את הסיפור הזה כדי להזכיר לכולנו להיזהר, וכדי להסביר מדוע מלכתחילה, רבים מאיתנו יעדיפו להישאר אנונימיים במרחב הווירטואלי".
יש הבדל בין נוכחות אנונימית במייל וברשת לתחזוקה שוטפת של זהות וירטואלית בדויה לחלוטין או כמה כאלה. עיין ערך הסיפור של יעל.
"יעל הזכירה מניע שהוא הגיוני בהחלט, הרצון בקשר. אני זוכרת שבעבר הרחוק סיפרו סיפור שהיה או לא היה על אישה שפרסמה את דירתה למכירה רק כי רצתה שיבואו אליה אנשים הביתה, והיא לא תהיה עוד בודדה. כמה עצוב להבין שהמצב כיום לא השתנה. רק האמצעים השתנו. ואולי נוח יותר ליצור כך קשרים בלי להיחשף ובלי להתבייש ולהכריז בקול 'אני בודדה' או 'אני זקוקה לתשומת לב'. בעיניי, זו מציאות ראויה לחמלה.
"במקביל, ובלי סתירה, חשוב לדבר על אלה שמשתמשים בזהות וירטואלית בדויה כדי לפגוע. לצערנו, קל לתקוף היום אדם או חברה בזהות בדויה. זה סוג של אלימות, שמוכרת אף במשטרה וברשויות החוק. וכדאי לדעת, בתקווה שלא נצטרך להשתמש, מספר הטלפון להתלונן / לדווח על אלימות ברשת הוא 105".
גם אם אנחנו לא מדברות על אנונימיות שבאה לכסות תוקפנות, זהות וירטואלית בדויה היא מעין 'חיים בשקר'. זאת תופעה נורמלית?
"מבחינה מסוימת, כן, כי זאת כבר תופעה. אין פה התנהלות חריגה של הנפש. זאת לא הפרעה דיסוציאטיבית שבה האדם מרגיש, מתנהג ופועל בזהויות שונות. במרחב הווירטואלי אדם מסתתר תחת זהויות שונות, וזאת בחירה".
יש לה מחירים?
"מי שמשתמש בזהות בדויה כדי לפגוע בזולת עובר על 'מכה רעהו בסתר', וכיהודים מאמינים אנחנו מודעים למחירים… גם מי שפועלת תחת זהות בדויה כדי לקבל חמלה, יחס או תשומת לב, משלמת מחיר. אפשר להבין את הרצון האנושי ליחס, אבל היא עושה שקר בנפשה. הרי אין כאן יחס אמיתי, אין כאן יצירת קשר משמעותי. עברנו להתנהל וירטואלית בכל כך הרבה תחומים, אבל קשר וירטואלי לא מספק את הלב גם כשהוא גלוי. וכשהוא בדוי, הוא בוודאי אינו מומלץ. ברגע שמישהי תעלה על העובדה שהגברת מולה אינה מי שהיא טוענת שהיא, רוב הסיכויים שהיא תנתק את הקשר, גם אם היא מרחמת מאוד. בלתי אפשרי לתחזק קשר כשאין אמון. ואז, מה השיגה הגברת בעלת הזהות הבדויה? שוב הצימאון ליחס יגבר. לא מוטב ליצור קשרים מיטיבים באופן שגרתי ורגיל?
"למי שמתקשה בעניין, אני ממליצה לפנות לייעוץ או לטיפול מקצועי כדי לקבל עזרה איך להיפטר מהתלות בסביבה הווירטואלית ואיך ניתן לזכות ביחס בדרך הישר".
לנגדי תמיד
המילים 'שיוויתי השם לנגדי תמיד' הן לא רק סיסמה מעל הלוח. הן דרך חיים. והיא תקפה גם ובעיקר כשהמציאות דיגיטלית מדי, מאפשרת חיים במסכות.
איך נראה יהודי שומר תורה ומצוות, כשהוא נושא זהות וירטואלית?
אני פונה אל הרה"ג ר' אליהו גוט, מזכיר הוועדה הרוחנית של עיתון 'משפחה', כדי לקבל זווית מבט תורנית על המציאות המתעתעת של דורנו.
"היסוד התורני נמצא בדברי החפץ חיים זצוק"ל שמזהיר אותנו על לשון הרע ורכילות שתקפים גם בכתב. יש פוסקים המתדיינים גם על שקר בכתב וכולי, כל אלה עוברים על אותם לאווים שקיימים בדיבור. כותרת העל של הנושא צריכה להיות 'ארור מכה רעהו בסתר'. וחשוב להבין, מדוע דווקא עבירה זו, יחד עם החמורות שבעבירות, נבחרה להיות מה'ארורים' שעליהם אמר כל העם אמן בהר גריזים ובהר עיבל? כיוון שהדבר נתון ללב. כל שאר ה'ארורים' נמנים בעצם עם אותה קטגוריה – או שהם נעשים בסתר ממש ואין אפשרות לגלות את החטא ברבים, או שזה עניין נתון ללב, כך שאדם יכול לטעון לאחרים, ולפעמים גם לעצמו, שבסך הכל הוא התכוון לטובה. לכן זה חמור יותר משאר הלאווים, כי נדרשת פה אמת, ויש צורך לברר עם עצמנו ולזקק את הלב בלי תירוצים כדי לא ליפול, חלילה, להגדרת 'ארור'".
ולפעמים הם מגיעים גם לעיתון שלנו, מקווים להשתמש בבמה הציבורית…
"ברוך השם, שיימינג וכל השאר, אין מקומם בעיתון חרדי. לעיתים מגיעים למערכת מכתבים אנונימיים שקל לזהות שהם נועדו לשרת אינטרס כזה או אחר, לפעמים אפילו מרושע. במקרים כאלה, מובן מאליו שאיננו נותנים להם מקום.
"יש מקרים שבהם הכותב מתוחכם יותר, ולמרות כל הרצון הטוב להיזהר, אנחנו לא מזהים בזמן את האינטרסים הנסתרים, והוא רחום יכפר עוון. אבל בגדול, ברור שאנחנו שמים לב ומתפללים לא ליפול בפח ולא להיות כלי בידי אינטרסנטים כאלה ואחרים. תשומת הלב הזאת תקפה גם לגבי מודעות פרסומת, שם אנחנו שמים דגש מיוחד ובודקים מי המפרסם ומי עומד מאחורי כל מיזם, כי מודעות תמימות לכאורה עלולות להיות כיסוי לכל מיני מגמות, חלילה".
מה לגבי מכתבים למערכת? האם כל מכתב יפורסם במסגרת 'זכות הציבור לדעת'?
"כעיתון האמון על שמירת ההלכה, אנחנו מקבלים הנחיות מדויקות מרבני הוועדה הרוחנית ומגדולי ישראל, וזה המקום להבהיר: אין דבר כזה 'זכות הציבור לדעת'. ההפך, ביהדות 'זכות הציבור לא לדעת'. וכפועל יוצא, חלק מהמכתבים שמגיעים למערכת עוברים צנזור לפי הצורך, חלק מהם לא מתפרסמים בכלל, הן מסיבות השקפתיות, הן מסיבות לא לפגוע בכותב, במרואיין או בציבור.
"לפעמים מתפרסמים מכתבים שאנחנו לא ממש מסכימים איתם, אבל כיוון שיש מקום לדון בנושא ולאפשר לקוראים אחרים להגיב, אנחנו נותנים להם מקום, ובמידת הצורך מעדנים את הנוסח. אם כותב מקבל ביקורת מסוימת מקורא, הביקורת תועבר לכותב במקרה הצורך, ולפעמים נסנן את הנוסח המקורי שאינו מכבד. מבחינה הלכתית, נעשה הכל כדי להקפיד על בין אדם לחברו.
"כמובן, איננו מתעלמים מכאביהם של אנשים הכותבים למערכת על נושאים הקרובים לליבם, אבל לא כל דבר ראוי או אפשרי לפרסם. וגם לנימה יש משמעות. הנושא הזה בלט במיוחד ביחס לקורונה כאשר מצד אחד היו דעות שונות של גדולי ישראל, ומהצד האחר, אנשים מהציבור דרשו שניישר קו עם דרך אחת בלבד. היו כאלה שדרשו שניתן במה למכחישים, ואחרים כתבו בכעס שעלינו להתעלם ממשרד הבריאות באופן גורף, גם בפרסומים לציבור. נדרשו מאיתנו שיקול דעת והכרעה מה יהיה לתועלת הציבור ומה עלול לסכן אנשים חלילה, כפשוטו. וכולנו, הנהלת העיתון ואנשי המערכת, וכמובן הוועדה הרוחנית, נדרשנו לסוגיה הזאת.
"בשורה התחתונה, זה הדבר שאנחנו שמים מול עינינו: לעיתים קרובות, מילים עוסקות בחיי אדם. וכיהודים, אנחנו מייקרים את החיים האלה". ]
