נער צעיר מהציונות הדתית מגיע מ'כפר הרא"ה' לביקור בישיבת פוניבז'. הוא לא מתקבל, מגיע ל'שיעור כללי' – ותשובה גאונית שלו לקושיה של ראש הישיבה סוללת את דרכו לכותל המזרח של עולם התורה | "ידעתי שהוא יהיה ראש ישיבה", העיד עליו רבו הראשון, ומרן הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל אמר עליו: "הוא יותר ממני" | שיטתו החינוכית מיזגה קשיחות ואבהיות, המשטר שהנהיג הפך למותג, ודרך הלימוד שלו יצקה את התבנית של 'בֵּייסמַתֶּסְ'נִיק' | עכשיו, משהורם הנזר, הבנים והתלמידים מספקים הצצה למסע חייו של הגאון הגדול רבי ברוך ויסבקר זצוק"ל, ראש ישיבת 'בית מתתיהו' | בָּרוּךְ נְעִימוֹת
זכרונות, הנהגות וסיפורים אישיים מפי תלמידו: הרב חיים הורביץ, רב שכונת צהלה בצפון תל אביב
"לאן מועדות פניכם?"
קבוצת הבחורים שיצאה את בניין הישיבה נתקלה בקולו של ראש הישיבה שפנה אליהם בטון רך ואבהי. "לאן מועדות פניכם?" שאל.
הבחורים גמגמו במבוכה. "לא הספקנו לאכול בזמן הארוחה בחדר האוכל. אנחנו רוצים להשביע את רעבוננו לפני 'סדר שלישי'".
יתומים היינו ואין מנחם. הגאון רבי ברוך ויסבקר זצוק"ל (צילום: שוקי לרר)
בבני ברק, כידוע, יש המון פתרונות לבעיה הזו – של הפסד ארוחת הערב בישיבה. הבחורים שמו פעמיהם לאחת החנויות הסמוכות, אולם לפתע ניצב מולם לא אחר מראש הישיבה הגאון הגדול רבי ברוך ויסבקר זצ"ל.
הם ציפו להערה, אולי לנזיפה קלה. 'למה לא הספקתם לאכול בישיבה?' למשל. או הערה בנוסח – 'זה לא מתאים לבחורי ישיבה'. אבל ראש הישיבה בחר בתגובה אחרת.
"בואו אליי הביתה ואכין לכם ארוחת ערב", אמר להם. כך, בפשטות. אם תלמידיו רעבים ומחפשים לרכוש מזון, מדוע שלא יבואו לביתו ויסעדו את נפשם? הבחורים עמדו על עומדם, מסומרים. "אני מתכוון ברצינות. תבואו איתי", הורה לקבוצת הבחורים, שלא היה בידה לסרב.
הם נשרכו אחר ראש הישיבה, נכנסו עימו לביתו. הגאון הגדול רבי ברוך ויסבקר נכנס למטבח ופרס לחמים, הוציא גבינות, חתך סלט והכין חביתות. הם אכלו ושבעו ובירכו, ומִשֶּׁקָּמוּ ללכת אמר להם רבם האוהב בחיוך: "לכו ועשו שטייגען, הגמרא מחכה לכם".
***
אם יש מי ששואל את עצמו כרגע אם הסיפור שבו פתחנו את הכתבה לדמותו של ראש הישיבה הגאון הגדול רבי ברוך ויסבקר זצ"ל אכן קרה במציאות – התשובה היא: הוא קרה יותר מפעם אחת. את העדות הזו שמענו בגרסאות שונות מפי תלמידיו, שנצרו את הסיפורים הללו והעבירו אותם מפה לאוזן, כדוגמה לראש ישיבה שהוא גם אבא לתלמידיו. אבא לכל דבר.
במשך חמישה עשורים הרביץ הגאון הגדול רבי ברוך ויסבקר תורה ומוסר בתלמידיו בישיבת 'בית מתתיהו' שהקים. ראש הישיבה השקיע את כל כוחו ונפשו כדי לבנות את הבחורים. הוא עטף את נימי נפשו העדינה של כל אחד מרבבות תלמידיו, עמד והשגיח, התפלל וייחל, ולכל פרח ופרח שעבר תחת שבטו לא היה יום אחד שלא דאג לומר לו 'גְּדַל'.
לאורם נסע והלך. עם מרן הרב שטיינמן ומרן הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל (צילום: שוקי לרר)
"הוא היה מעמיד התורה כפשוטו", אמר לנו השבוע אחד מראשי הישיבות המפורסמים שבדור. "את המשנה 'והעמידו תלמידים הרבה' קיים בכל רגע מחייו – זו הייתה תמצית חייו. הוא לָמַד תורה הרבה, ואת כל מה שלמד – לימד. ממעמידי התורה הכי גדולים שבדור".
בליל שישי האחרון, כ"ג בשבט תשפ"ד, ניצחו האראלים לאחר תקופת מחלה. הספינה של 'בית מתתיהו' לדורותיה איבדה את קברניטה. המוני התלמידים ששתו בצמא את דבריו של רבי ברוך ורכשו ממנו קנייני תורה ואהבת השם, אלפי תלמידיו ושומעי לקחו לאורך עשרות שנים של הרבצת תורה – ליוו את רבם האהוב בהלוויה שהחלה בהיכל ישיבת 'בית מתתיהו' והסתיימה בבית החיים פוניבז', וכבוד גדול עשו לאפריון של מלך, שהעמיד דורות שלמים של מרביצי תורה ותלמידי חכמים מופלגים.
בביתו של ראש הישיבה ישבו השבוע בניו – ראשי הישיבה שהתמנו תחתיו – הגאון רבי צבי והגאון רבי יהודה, וכן בנו רבי משה. נכנסנו להיכל הלימוד, לשמוע סיפורי חיים מפיהם של הבנים, וגם מפי התלמידים הקרויים בנים. ואצל רבי ברוך אין זה 'קרויים' בנים בלבד – כי אם כבנים ממש.
הסיפורים קלחו, ומכל אחד מהם בצבצה דמות ייחודית, דמות של אחד מענקי הדור בתורה, שהיה מגדלור של חינוך והקדיש את חייו להעמדת צורבי מרבנן, תלמידי חכמים ועובדי השם – ואלו היו למשאת נפשו לאורך כל ימיו, עד נשימתו האחרונה.
מ'כפר הרא"ה' לפוניבז'
ההורים ר' משה ומרת צביה, היו זוג מהגרים מגרמניה. לארץ הקודש עלו כמה שנים לפני מלחמת העולם הראשונה, וכך זכו להינצל מהתופת. אביו של רבי ברוך היה יהודי פשוט, בעל משק ורפת שהיו מקור פרנסתו, והמשפחה לא ממש השתייכה לקהילה החרדית של אותם ימים. ר' ברוך, שנולד וגדל בתל אביב, נשלח בתור נער ללמוד בכפר הרא"ה במוסד שהשתייך לתנועת 'המזרחי'.
הגדיר מחדש את המושג לומדעס. בנו, ראש הישיבה שהתמנה הגאון רבי צבי שליט"א (צילום: איציק בלינצקי)
לקראת סיום שנות לימודיו בכפר הרא"ה, בעידודו של ראש הישיבה הגאון רבי משה צבי נריה, אשר ראה לנגד עיניו את תכונותיו המיוחדות של העלם הצעיר והכישרוני, ניסה ר' ברוך להתקבל לישיבת פוניבז' המעטירה. הרב נריה התבטא פעם במפורש על תלמידו משכבר הימים: "ידעתי שר' ברוך יגיע לפסגה. או שיהיה שופט עליון או להבדיל ראש ישיבה. אני עשיתי הכל שהוא יהיה ראש ישיבה, ובחסדי השם כך היה".
בפעם הראשונה לא התקבל רבי ברוך לפוניבז'. למרות זאת, הגיע לבקר בישיבה ונקלע לשיעור כללי של מרן הרב שך. הרב שך פתח את שיעורו בקושיה סבוכה והחל לגולל את דברי הראשונים והאחרונים. ר' ברוך הצעיר, בלבוש הצבעוני והכיפה הלא־שחורה שלראשו, טפח על שכמו של אחד הבחורים שעמד בסמוך ולחש לו: "יגיד לי כבודו, אולי אפשר לתרץ את שאלתו של ראש הישיבה באופן כזה וכזה?" בר שיחו חשב לרגע, ועיניו נצצו. "אכן", אמר בהתרגשות, "זה נשמע תירוץ מצוין!"
לא עברו מספר דקות עד שראש הישיבה הרב שך בכבודו ובעצמו אמר מילה במילה כפי שהשיב הבחור האלמוני מכפר הרא"ה.
התלמיד ששמע את תירוצו של ר' ברוך מפי מורו ורבו – נדהם לגמרי. רוחו נפעמה. "אתה צריך לבוא ללמוד כאן", אמר נחרצות.
"אבל טרם התקבלתי", השיב ר' ברוך.
"אדאג לך למפגש נוסף", הבטיח הבחור.
ואכן, מששמעו על כך אנשי צוות הישיבה – הסכימו לתת הזדמנות נוספת למבחן. הפעם הניב המפגש בין ר' ברוך למרן הגאון רבי דוד פוברסקי שיחה ערה בלימוד, שנמתחה על פני כמה שעות. מרוב הריתחא דאורייתא, ראש הישיבה לא שם לב לזמן שעובר. "חילך לאורייתא", אמר הרב פוברסקי לעלם הצעיר כשסיימו. "מחכים לראותך", הוסיף בטרם נפרד ממנו לשלום.
במשך שנות לימודיו בישיבה, הוא היה לתלמידו המובהק של מרן רבי שמואל רוזובסקי, שאותו החשיב למורו ורבו בכל הליכותיו ומנהגיו עד ליומו ה
הוא היה ממש כמו אבא לכל דבר. רבבות תלמידיו במסע ההלוויה (צילום: שוקי לרר)
אחרון. בישיבה למד בחברותא עם הגאון רבי אליהו ברוך פינקל – לימים מראשי ישיבת מיר, והיה אילן של רבי שמואל מרקוביץ' – לימים ראש ישיבת פוניבז'.
סילוק מתוך אהבה
לאחר נישואיו המשיך ללמוד בכולל פוניבז', עד שנקרא לשמש ר"מ בישיבת 'באר התלמוד'. זמן קצר לאחר מכן החל לשמש ר"מ בישיבת 'קול תורה' בשכונת בית וגן שבירושלים, תפקיד שמילא יותר מעשור, תחת שרביטו של ראש הישיבה מרן פוסק הדור רבי שלמה זלמן אויערבך זצוק"ל.
כעבור עשר שנות הרבצת תורה ב'קול תורה', החלו הדיבורים על פתיחת ישיבה בראשותו. הגאון רבי יגאל רוזן, ראש ישיבת 'אור ישראל', סיפר בשבעה כי שניהם החלו להתארגן במשותף לפתיחת ישיבה, אשר תחרוט על דגלה את דגל המשטר וההקפדה על הכללים והמסגרת. לדבריו, בכל הקשור לנושא ההשגחה ושמירת הסדרים של הבחורים – רבי יגאל חש שחברו רבי ברוך נוקט גישה קשוחה אף יותר ממנו. למרות זאת, כאשר נפתחו שתי הישיבות בנפרד בסופו של דבר, המציאות היתה שישיבת 'אור ישראל' העפילה במהירות לתואר 'הישיבה עם המסגרת הקשוחה בעולם התורה', נוכח ליבו הרחום של ר' ברוך שביכר להשתמש ביד מקרבת יותר מבמוסרות.
כאמור, לבסוף פתחו השניים כל אחד ישיבה נפרדת – 'אור ישראל' מכאן ו'בית מתתיהו' מכאן. מאחר שהם היו חלוקים ביניהם על חומר הלימוד בסדר ג'. בעוד רבי ברוך רצה לימוד בעיון, רבי יגאל העדיף לימוד בבקיאות. פתיחתה של 'בית מתתיהו' התאפשרה לאחר שאל הרב ויסבקר הגיע אדם שהסכים ליטול על שכמו את העול הכלכלי. משכך, ניאות רבי ברוך לקבל עליו את האחריות הכבדה, ו'בית מתתיהו' פתחה את שעריה.
מדקדק בדברים שאחרים אינם שתים אליהם את ליבם. בשיעור כללי בישיבה (צילום: שוקי לרר)
לצד זאת, רבי ברוך הקים שתי ישיבות נוספות: האחת היא 'מאור יצחק' שבמושב חמד, שבראשה עומד חתנו הגאון רבי מנחם יעקובזון, והשנייה היא ישיבת 'תפארת חיים' לבני עדות המזרח, אשר שכנה במוסדות 'ישיבת הרמב"ם' בתל אביב אך נסגרה בשנת תשע"ד.
'בית מתתיהו' מיזגה בין שתי גישות שנראות כמנוגדות לכאורה – משטר קשוח לצד אבהיות נדירה של ראש הישיבה. הוא אהב את תלמידיו אהבת נפש, והם החזירו לו אהבה בכפליים. מנגד, כשהיה צורך לפעול כדי להעמיד את המסגרת בישיבה על תילה – לא היסס רבי ברוך מפעולות נחרצות.
היה אירוע שבו החליט לסלק מהישיבה מספר בחורים אשר קיימו מניינים בפנימיות – וזאת כחלק מהמשטר הידוע ב'בית מַתֶּ'ס'. אנשי הצוות ניסו להפציר בו כי ייאות להחזיר אותם, אך ללא הצלחה. הגיעו הדברים לידי כך שהרבנית ניסתה לדבר על ליבו ולטעון שהם בכל זאת לומדים טוב, מתפללים בדבקות, יראי שמיים. ראש הישיבה נענה ואמר: "אינני צריך שתספרי לי. אלה הבנים שלי, אני יודע זאת היטב". כך קיים ראש הישיבה את הפסוק "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר" באופן הפשוט והמרהיב ביותר.
אורח ליד המיטה
כשמסתובבים השבוע בהיכל בית המדרש של 'בית מַתֶּ'ס' – ההרגשה היא של 'יתומים היינו ואין אב'. כל תלמיד, בהווה ובעבר, ששאלנו מה היה רבי ברוך בשבילו – פתח את תשובתו באופן אחיד: "ר' ברוך היה בשבילי כמו אבא". לא אחד ולא שניים, אלא כולם משיבים כך. האופן שבו היה דואג לתלמידיו, בכל פרט ופרט, היה יוצא מגדר הרגיל ונחרט בליבותיהם גם שנים לאחר מכן.
"באחת הפעמים שחזר ממסע גיוס כספים למען הישיבה בחו"ל", מספר אחד התלמידים, "הוא נעצר לידי ואמר נחרצו
"הוא מסר את נפשו למען התלמידים". בנו, הגאון רבי יהודה (צילום: איציק בלינצקי)
ת: 'אתה חייב להתחיל דיאטה, זה לא בריא!'"
"יש לי אח ואחות מעוכבי שידוך", אומר לנו בחור נוסף. "בכל פעם שנפגשנו, בכל סיטואציה כמעט – ראש הישיבה היה שואל אותי לשלומם, כיצד מתקדם העניין, אם יש הצעות על הפרק, תוך שהוא מציין כי הוא מתפלל עליהם בכל יום שימצאו את זיווגם". הבחורים מעידים שהרשימה הייתה ארוכה למדי, ורבים מבני הישיבה יכלו למצוא את עצמם ב'קפיטלאך' של ר' ברוך, אשר היה מתפלל בקול רם יחסית, והעומדים לידו יכלו לשמוע כיצד בורר הוא את מילותיו.
בכל עת ראה רבי ברוך לנגד עיניו את הצורך לתת לכל בחור הרגשה טובה על כל התקדמות, בכל תחום. אם נתקל בבחור שהיה מתקשה לקום לתפילת שחרית – היה מתלווה עימו אל הטבח ומורה לו להכין לו חביתה מיוחדת בכל פעם שיצליח להשכים קום, כמחווה ייחודית של הערכה על המאמץ.
בחורים שהיו מעשנים – והדבר היה כמובן למורת רוחו של ראש הישיבה שדיבר על הנזק הנורא לחיי המעשן וסביבתו – היה רבי ברוך מסכם איתם שיחדלו, ובתמורה היה נותן להם תשורה כספית מכובדת בעבור הוצאות החתונה. לעיתים, כך מספרים התלמידים, היה ראש הישיבה מקדים את זמן הגעתו לישיבה כדי שיספיק להעיר בחורים מסוימים כפי שסיכם עימהם. במקרה אחר, כשאחד התלמידים שבר את רגלו והתאשפז, הוא הופתע לראות את ראש הישיבה בכבודו ובעצמו ליד מיטתו, כאשר ארוחת צהריים חמה בידיו וחיוך ענק על פניו.
בחורים שהיו עוברים משברים אישיים, מצאו את אוזנו הקשובה של ראש הישיבה. ואם קרה שבחור התייתם רח"ל, היה מוצא את רבו שהופך לאביו לכל דבר, כשהוא דואג לכל דבר שרק אפשר לדמיין, אף יותר מגדר הרגיל.
היה פעם מקרה מצער וחריג, של תלמיד לשעבר שעזב את הישיבה וירד מהדרך, עד שהגיע לעברי פחת רח"ל. באחד הימים נודע שהבחור הסתבך עם החוק ונעצר. במקום להתעלם מהמקרה הבלתי נעים – ראש הישיבה כינס את הבחורים מה'וועד' של אותו בחור וזעק בפניהם מדם ליבו: "האח שלכם, הבן שלי, נמצא עכשיו בבית הסוהר! אנחנו חייבים להתפלל עליו, לבקר אותו, לחזק אותו, להחזיר אותו למוטב. אפילו שהידרדר וסרח – הוא עדיין אח ובן. אם אתם באמת מרגישים שזה אח שלכם כפי שאני מרגיש שהוא בן שלי – עליכם לדאוג לו, גם במצבו עכשיו. שירגיש איך אתם מחזקים אותו".
זכה להעמיד תלמידים הרבה. תמונה של מחזור המייסדים לישיבת בית מתתיהו
עד כדי כך!
"מותר לבחור להתאוורר"
בעולם החינוך צפים ועולים לא פעם הפערים בין המחנכים שפעלו בדור הקודם – לבין מחנכי הדור הנוכחי, דור האתגרים של 2024 למניינם. לפעמים השיטות והקודים שהיו מקובלים לפני שני עשורים ויותר אינם מוכיחים עצמם בתקופה רוויית הניסיונות והאתגרים של ימינו. רבי ברוך ויסבקר ניחן בחושים חדשים שאפשרו לו לעמוד על צורכיהם של תלמידיו לאורך השנים ולהתאים עבורם את דרך החינוך המדויקת – כל דור וסגנונו.
תלמידיו מתארים כיצד לא פעם, כאשר הוא חש שמספר בחורים זקוקים להתאווררות – הוא היה מממן להם מכיסו מקום לינה, אוכל ואף אטרקציות ליומיים או שלושה, כדי שיוכלו להתרענן ולחזור ללימוד בכוחות מחודשים.
אחד מאנשי הצוות ששוחח עם 'משפחה' אף סיפר שראש הישיבה שמע מאיש צוות שמומלץ כי כמה בחורים יצאו לנופש בעיר מרוחקת. איש הצוות הצליח לשכנע את רבי ברוך כי לאותם בחורים יסייע הדבר 'לנקות את הראש' ולחזור ללימוד בלב פנוי ורענן. רבי ברוך עמד על כך שהבחורים יתחייבו כי הדבר יישמר בסוד – ונתן את הסכמתו לאותה נסיעה מאווררת.
כחלק מהשיטה החינוכית שבה דגל, ראה רבי ברוך חשיבות עצומה בשמירה על סדרי הישיבה וזמניה באופן קפדני וממושטר. בן אדם נורמטיבי, שצריך להתקדם ולפרות, חייב לעמוד בלוחות זמנים ולא להתנהל בצורה מופקרת ומפוזרת. את תלמידיו חינך בכל עת שכאשר לומדים – לומדים, ובזמן שצריכים לישון – ישנים. בוועדים שמסר שב ראש הישיבה והדגיש ללא הרף כי "היום מתחיל מהלילה", ואם בחור רוצה לשבת וללמוד כיאות – עליו ללכת לישון בשעה סבירה, לאכול היטב כפי צורך הגוף, ומדי פעם גם לאפשר לעצמו התאווררות פורתא.
שר וגדול בישראל. בישיבה עם חברי המועצת בועידה לביצור חומות הדת (צילום: שוקי לרר)
"מותר לבחור להתאוורר", היה אומר, "בתנאי שזה נעשה כמובן במשורה ובמידה הנצרכת בלבד, בתיאום עם הנהלת הישיבה ולא על חשבון סדריה, וכמובן ביראת שמיים ועל פי ההלכה".
ראש ישיבה בפנימייה
"במשך שנים", מספרים תלמידי הישיבה, "היה רבי ברוך מגיע לישיבה בכל לילה בשעת חצות ומתיישב באמצע הפנימייה של ועד א', על כיסא וליד שולחן שהיו מוכנים עבורו. הוא היה מסב עם ספריו ומתחיל להכין את השיעור, תוך שלמעשה הוא 'משגיח' על התלמידים שכעת אינם יכולים להרעיש ולהפריע לראש ישיבה בלימודו, וכך היו 'נאלצים' לפרוש לשנת לילה".
היה בזה טקס קבוע: בעשר הדקות הראשונות היה אסור להשמיע הגה, היות שרבי ברוך עדיין לא נכנס לעומק הלימוד. משעברו עשר דקות, ראש הישיבה כבר היה כה מרוכז בלימודו – עד שרעשים שנשמעו בפנימייה לא הצליחו להוציא אותו מריכוזו… גם לא הבחורים שחזרו להרעיש ולטרוק דלתות.
עם זאת, רבי ברוך ידע לזהות בחורים מסוימים שדווקא היציאות מהקווים הן שגידלו אותם. אחד מבוגרי הישיבה, תלמיד חכם מופלג שכיום משמש מרביץ תורה חשוב, מספר: "בתקופת לימודיי בישיבה – אי הגעה לשחרית הייתה יכולה לפתח פרשייה שלמה ובלתי נעימה של הבחור מול הישיבה. זה בדיוק מה שקרה לי באחד הימים. המשגיח ראה את איחוריי ולקח אותי לראש הישיבה, כדי לשאול אותו מה לעשות איתי".
"מדוע לא קמת לתפילה?" שאל ראש הישיבה.
"הייתי באמצע סוגיה ולא יכולתי להפסיק ללמוד באמצע, ולכן הלכתי לישון מאוחר", התחכם הבחור.
מה מאוד הופתע המשגיח לקבל את תגובת ראש הישיבה, שהבין לליבו של הבחור הצעיר. "זה בסדר, ככה הוא גדל. אתה תראה שכשהוא יגדל הוא יהיה בסדר", השיב להפתעת המשגיח. ואכן, הבחור גדל מאוד, ורבים בעולם התורה מכירים אותו כיום כאחד החשובים שבמרביצי התורה.
ממשיכים את דרכו החינוכית. כותב השורות בניחום אבלים אצל בניו של ראש הישיבה זצ"ל (צילום: איציק בלינצקי)
מהבנים – ממשיכי דרכו בראשות הישיבה – שמענו השבוע בעת ה'שבעה' את התיאור הבא:
"בשנים עברו היו בישיבה גם תלמידים עם 'ראש אחר'. הם באו ממשפחות פתוחות יותר, ואבא ראה לנכון לבנות אותם מכף רגל ועד ראש. החיבור לתלמידים היה תמיד בראש מעייניו ומשאת נפשו. מצידו, כל פרויקט שכזה היה פרויקט חיים.
"עם הזמן והתקדמות הדורות, הוא הבין שאל מול המצב והפיתויים שהלכו והתפתחו – יש חשש שסלחנות כלפי מקרים מעין אלו תבוא על חשבון שאר הבחורים בישיבה, והאווירה תשתחרר כליל, וכך הפך הנושא לקו אדום אצלו. גם כאשר העלים עין או נתן את הסכמתו לתופעות שחרגו מהקו הכללי בישיבה – זה קרה רק כאשר היה סמוך ובטוח שהדבר לא ישפיע על הכלל".
מושגים של 'בֵּיסְמַאתֶּעסְ'נִיק'
עד כאן סדר חינוך. מכאן ואילך – על שיטת הלימוד של רבי ברוך, כפי שאנו שומעים מהתלמידים:
שיעוריו ועמקותו בלימוד – היו לשם דבר. "ראש הישיבה לא אהב להתפזר להשמעת ווארטים רבים על הסוגיה", מספרים התלמידים. "לא עניין אותו לדבר יפה ולעשות תנועות בידיים. היה חשוב לו לבנות את הסוגיה – מתוך הסוגיה עצמה; לתת מהלך לדברים אשר ייתנו טעם אחיד ומסודר לנקודות שעלו בסוגיה. לפעמים בנה את המהלכים מדברים שהיו נראים שוליים יחסית, אבל עמקנותו האדירה ודקדוקו הרב הנחו אותו להבין כל שינוי וכל 'קנייטש' בדברי הגמרא והמפרשים, עד אשר יצאה הסוגיה מתחת ידיו בהירה ונהירה".
הוא היה חדור שליחות – לבנות בחורים עם חשיבה לימודית עמקנית, וכחלק מכך שם דגש על בנייתה של צורת החשיבה בקרב הבחורים. בעולם התורה, 'בֵּיסְמַאתֶּעסְ'נִיק' זה מושג. צורת חשיבה. מבחינת התלמידים, רבי ברוך הגדיר אצלם מחדש את המושג 'לוֹמְדֶע'ס'. זו לא רק צורת לימוד בעיון, אלא זה כלי לכל תחום בחיים – הן בלימוד מוסר והן בהתלבטות בשידוכים. תלמידים שלמדו איתו בחברותא נוכחו לגלות כי לא מספיק להכין את הגמרא והסוגיה היטב. היה צריך להכין כל שורה, כל מילה. כל ניסוח של רש"י ותוספות, כל דיוק בלשון של הגמרא הקדושה – טעון יחס והסבר. לא מדלגים על שום שלב.
דולה ומשקה לתלמידיו. בסיום מסכת עם תלמידי הישיבה (צילום: שוקי לרר)
"רבי שמואל רוזובסקי אמר עליו שהוא רואה ומרגיש דברים שאחרים אינם שתים את ליבם אליהם", מספרים הבנים. "בכל פעם שאבא היה מגיע לדבר איתו בלימוד – היה רבי שמואל נפעם מעמקותו הבלתי נלאית, ובאחת הפעמים אף התבטא כלפיו בחיבה – 'הוא יותר ממני'"…
את השיעורים הכין במסירות ובקפדנות גדולות, לעיתים עד כדי מסירות נפש. גם כאשר סבל מייסורים נוראים ממחלתו בשנותיו האחרונות – לא ויתר על הכנת השיעורים ומסירתם, ולא על הקשר עם התלמידים ועל ניהולה הרוחני של הישיבה על הצד הטוב ביותר. "זה היה משהו שניכר לעין כל", מציינים התלמידים. "סבלו הנורא ניבט מפניו המיוסרות, ובסיומו של כל שיעור אפשר היה לראות שכוחותיו בקושי עומדים לו".
ולמרות הייסורים והקושי בשנים האחרונות – התלמידים מעידים כי בכל פעם שראש הישיבה נכנס לבית המדרש – עיניו היו מפיקות נוגה ומאירות באור גדול. כאשר החל לדבר בלימוד – רוח חדשה פיעמה מליבו, להט הלימוד אפף את כל ישותו ומתיקות הסוגיה הייתה כגלולת פלא לכל מכאוביו. ממש כוח־חיות שהתעורר מרבצו.
זיכרונות מגן הילדים
ועם למדנותו והיותו 'ראש ישיבה' בכל הווייתו – מופלא ומיוחד היה ב'מסכת מידות'. החשיבה שלו על הזולת, השמחה שהשרה סביבו ולתלמידיו, והחום שהיה מרעיף על כל מי שפגש בו – הם כספר מוסר חי ומפעים כל לב.
בנו הגאון רבי צבי ויסבקר יבלחט"א, ממשיכו בראשות הישיבה, מביא דוגמה למידותיו הטמירות:
"כשהוריי עוד היו זוג צעיר, התגוררה איתם בבניין אישה גלמודה, ניצולת שואה. באחד הימים הגיעה האישה אל מרן הרב מפוניבז' וטענה בפניו: 'יש לי תביעה גדולה על אחד מתלמידיך שגר בבניין שלי. הוא מעולם לא אומר לי שלום כשאני עוברת על פניו. הכיצד ייתכן הדבר?!'
"'מה שמו?' שאל הרב. 'נדמה לי ששמו ברוך ויסבקר', נענתה האישה.
כיוון לדעת גדולים. עם מורו ורבו מרן הגרא"מ שך זצ"ל(צילום: מתתיהו גולדברג)
"'אין כל סיכוי' – השיב הרב בתוקף. 'אין ספק שהחלפת אותו במישהו אחר'. לא עלה על דעתו לנסות לברר אפילו, היות שהיה נהיר וברור וחזקה עבורו, שאין שום מצב בעולם שתלמידו המובהק ינהג כך ביהודייה מבוגרת ניצולת שואה…
"לאחר מספר שבועות חזרה האשה לאשת הרב מפוניבז' והודתה בפניה כי אכן, היא החליפה בטעות את אבי באדם אחר".
היתה לו הדרת פנים מיוחדת במינה, אך כזו שהגיעה עם פשטות וצניעות מופלגות. "באחד האירועים הציבוריים הגדולים ב'יד אליהו', הגיעו ראש הישיבה רבי ברוך, עם ראש ישיבת תפרח הגאון רבי אביעזר פילץ. ליד מפתן הכניסה הפציר כל אחד מהם ברעהו משכבר הימים – שיתכבד וייכנס לפניו. הם ממש החלו להתווכח בדבר, עד שרבי ברוך אמר לרבי אביעזר: 'זכורני שכשהיינו יחד ילדים בגן (בינקותם היו באותו הגן בתל אביב), כבוד הרב היה מבוגר ממני מעט. מן הדין שעליכם להיכנס לפניי'".
הנכדים מספרים ל'משפחה': "סבא לא רק היה המאושר באדם, אלא גם סבא במשרה מלאה. אבל היה לכך חריג אחד: בשיעור, כאשר רצינו לענות תשובה עם אחרים – סבא תמיד אמר שהחברים שלנו קודמים לנו, כי אנחנו נכדים, ואילו התלמידים בשבילו 'בנים'. והרי בן קודם לנכד".
עם זאת, שום דבר לא מנע ממנו להשתובב עם נכדיו וניניו. גם כשהוא לבוש בפראק והמבורג כראוי לראש ישיבה, לא שכח את תפקידו כסבא. כשנכדיו התכוננו לחתונותיהם, היה מגיע לראות את הדירות, ועל פי העדויות, אף היה מייעץ לנכדותיו בענייני שיפוץ הדירה ועיצובה.
"זה היה מחזה שבשגרה – לראות את סבא משוחח עם אחת הנכדות על הא ועל דא", מספר הנכד. "שאלות של 'איך בעבודה', ו'מה את לומדת עכשיו', וכמובן גם מעורבות בשידוכים וכדומה. הוא יכול היה לשוחח עם הנכדים והנכדות אפילו על דברים סתמיים, כמו חדשות וכדומה, כדי להשרות אווירה של קרבה וידידות".
לבד באספת ההורים
ב'בין הזמנים' היה ר' ברוך עורך שבת התאחדות מיוחדת עם נכדיו הלומדים בישיבות. בשבתות הללו היה מבלה במחיצתם בנעימים, מספר להם סיפורים על חייו ונהנה מהשהייה לצידם, כשהם שואבים ממנו מלוא חופניים אנינות דעת ורוחב לב. "הוא היה בשבילי אפילו יותר מסבא רגיל", אומר לנו אחד הנכדים.
בשביל כל בוגר של הישיבה הוא היה הופך עולמות. בנו הגאון רבי משה שליט"א (צילום: איציק בלינצקי)
"כשאחותי הנשואה שיפצה את הדירה וסבא הגיע לראות אותה במהלך השיפוצים – הוא טיפס במדרגות הבטון המאובקות כאילו היה איש צעיר וחסון ולא ראש ישיבה מבוגר ונכבד – כל זאת בשביל לראות את התכנון ולתת טיפים אדריכליים. הייתה לו רוח צעירה, שאותה הוא רתם כדי להרעיף עלינו אהבה וחום".
על עומק דאגתו לבוגרים סיפר ב'שבעה' הגאון רבי אליעזר סורוצקין, מנכ"ל ה'חינוך העצמאי': "לא אחת הרים ראש הישיבה טלפון אליי כשהוא מבקש לשוחח על אודות פרנסת אשתו של אחד מבוגרי הישיבה. במקרים כאלו, הלחצים וההפצרות היו גדולים פי כמה וכמה מכפי שהיו נשמעים אילו היה מדובר במישהו מבני משפחתו. כזו הייתה רמת הקרבה והמחויבות שחש כלפי תלמידיו".
והמשפחה, מצידה, עשתה הכל כדי לסייע בעדו במפעל חייו – הלא הם הישיבה והתלמידים. בשנים המוקדמות הייתה הרבנית הולכת לבדה לאספות ההורים בבתי הספר. כאשר בנו רבי צבי עמד בפני כניסה לישיבה – דודו, אח אביו, ערך עבורו סיורי התרשמות בישיבות. כששאלו את רבי ברוך כיצד הוא רואה את העניין, נהג להשיב בפסוק בתהילים – 'כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה'. מי שאת כל יומו חונן ומלווה – מובטח לו שבזרעו תשרה הברכה.
ואכן, זכה רבי ברוך והברכה קוימה בזרעו – תלמידי חכמים הממשיכים את דרכו.
אדם כי ימות באוהל
נשאלו הבנים, ראשי הישיבה שליט"א: מה היה ראש הישיבה זצ"ל רוצה שנעשה לזכרו?
"משאת נפשו הייתה שכל תלמיד באשר הוא יגדל להיות בן תורה אמיתי, אדם שיראתו קודמת לחכמתו, והכי חשוב – שינצל כל אחד את הפוטנציאל האדיר הטמון בו", אומרים הבנים בתגובה. "הוא האמין בלב שלם שכל תלמיד ותלמיד, בסגנונו וצורתו הייחודית באשר הוא – טומן בחובו אור עצום. אוצר גלום של כוחות אדירים. על כל אחד ואחד לפעול ולהוציא מעצמו את המיטב, את המקסימום האפשרי.
"לא סתם הוא התייחס לרבבות התלמידים שהעמיד במהלך השנים – כבניו שארי־בשרו לכל דבר ועניין. אין דבר יותר משמח אב מהצלחתו של בנו. ומנגד, הדבר המצער ביותר הוא נפילה של הבן חלילה. כך הרגיש אבא כלפי כל אחד ואחד מן התלמידים שהורתם ולידתם הרוחנית הייתה מכוחו; כאשר הללו הצליחו, הן בתורה והן בגשמיות – לא היה מאושר ממנו".
כל אחד שנולד לו ילד, הוציא ספר, זכה לזיווג, פתח עסק – דאג לעלות או לטלפן לראש הישיבה, בידיעה שהבשורה תגרום לו שמחה אישית מיוחדת. לפעמים היה מתקשר מעצמו, באמצע היום, בלי שום אירוע מיוחד, כדי לדרוש בשלומו של תלמיד, במעשיו ובקורותיו, לוודא שהכל בסדר. "אתה כמו בן שלי, אני צריך סיבה להתקשר?" היה או
צורת חשיבה בלימוד, היא גם בהשקפה. עם מרן הגר"ע יוסף וחכם שלום כהן זצ"ל, ויבדלחט"א הגר"ש עמאר (צילום: שוקי לרר)
מר לנוכח תמיהתו של התלמיד שזכה לשיחת הטלפון המפתיעה.
***
לפני כחמש שנים חשף רבי ברוך במכתב לתלמידיו שהוא חלה במחלה הנוראה. במכתבו ביקש מהבחורים באופן אישי, כי מי שמעשן ח"ו יחדל ממנהגו זה – נוכח העובדה שטיפול שהיה עשוי להציל את חייו התברר כלא רלוונטי מכיוון שבעבר נחשף למעשנים. במהלך שנים אלו נכנס רבי ברוך ויצא בשערי המרכז הרפואי לעיתים תכופות. בחודשים האחרונים הידרדר מצבו, עד שבליל שישי האחרון נתעלה לישיבה של מעלה.
אחרי עשרות שנים של הרבצת תורה ולימוד בה באהבה עצומה – סגר רבי ברוך את הגמרא בעולם הזה, בדרכו ללמוד גמרא במתיבתא דרקיעא. "אנחנו יתומים, אין מי שימלא את חסרונו. החור העצום שנפער בלב – הוא בלתי ניתן לאיחוי", מְבַכִּים התלמידים.
והם מבטיחים: "לעד נזכור את דמותו הנשגבה, את אישיותו הנדירה והגבוהה, ואת הערכים שעמל בכל עת להנחיל בליבנו. הלוואי שנזכה להסב לנשמתו הטהורה נחת רוח במרומים ולאור תורתו ניסע ונלך עד ביאת הגואל".
