חוק הגיוס לא יעבור לפני התקציב, אך במפתיע הושגה הסכמה שזכתה לכינוי ‘מתווה האחדות’ | האולטימטום החדש: העברת החוק בתוך שלושה חודשים| במקביל, ’עוצמה יהודית’ חזרה לקואליציה, והמאבק עם היועמ”שית התעצם בשני מישורים: בהרב-מיארה מסרבת למינוי בן גביר לשר לביטחון לאומי ומונעת את פיטורי ראש השב”כ והאם הליך הדחתה יימשך?| שלומי גיל מסכם את השבוע הפוליטי הסוער
נתחיל מהשורה התחתונה: בליל יום רביעי השיב ראש הממשלה בנימין נתניהו לעצמו את קואליציית שישים ושמונה המנדטים שלו. הקואליציה הזו צפויה להעביר בשבוע הבא את חוק התקציב, בואכה אל הפגרה שלאחריה היא תידרש להביא לאישור הכנסת חוק גיוס, כשמעל לכל מרחפים המלחמה, החטופים וגם לא מעט עניינים הקשורים בעולמות המשפט.
זה היה אחד השבועות הדרמטיים והסוערים בכנסת. נזכיר: נתניהו החל את השבוע הזה עם איומים מוצהרים של שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף שלא להצביע בעד התקציב. לאיום של גולדקנופף הצטרפו חברי הכנסת מ’אגודת ישראל’ משה רוט ויעקב טסלר. מי שנעדרו מהמכתב ששיגרו אלו לראש הממשלה היו ח”כ ישראל אייכלר והשר מאיר פרוש, ששיתוף הפעולה ביניהם הוליד את ברית שלומי אמונים-בעלזא.
אי אפשר לומר שנתניהו לא נלחץ נוכח האיומים של גולדקנופף. לא מדובר היה בצעד הצהרתי בלבד של פרישה מהממשלה אלא בהתפטרות של השר וחזרתו אל הכנסת כדי להצביע אקטיבית נגד התקציב. אם נוסיף את שני החברים האגודאים שהצטרפו אליו, והחברים מ’עוצמה יהודית’ שלא מחויבים כבר כמה חודשים לקואליציה – נתניהו מצא עצמו בקרב מאסף.
בחזרה לשישים ושמונה. רה"מ נתניהו עם השר יצחק גולדקנופף (צילום: פלאש 90)
התקציב חייב לעבור עד לסוף החודש הלועזי הקרוב – בעוד עשרה ימים. תאריך היעד שקבעה הקואליציה להעברתו הוא העשרים וארבעה לחודש – יום שני הקרוב. נתניהו הבין שדי בח”כ או שניים סוררים מהקואליציה והוא מוצא עצמו במציאות בלתי אפשרית: אי העברת תקציב משמעותה המיידית היא הפלת הממשלה ויציאה לבחירות.
לשכתו עבדה קשה. היא ניסתה את כל שיכלה מול גולדקנופף. גם על שאר הח”כים העצמאיים הופעלו לחצים מלחצים שונים. אבל גולדקנופף, כחסיד הכפוף לרבו, השיב לנתניהו את התשובה הטבעית: ‘אני לא מחליט. יש לי רבי והוא קובע. כשאנחנו מקבלים הוראה לפרוש – אנו פורשים. כשאקבל הוראה להצביע נגד התקציב – אצביע נגד’.
נתניהו לא שכח שאת ההחלטות בציבור יראי ה’ מקבלים גדולי ישראל. בטח לא ח”כ כזה או אחר. אנשיו ניסו לנהל ערוץ עצמאי מול ביתו של מרן הגר”ד לנדו, אך כאשר ב’דגל התורה’ גילו את היוזמה הזו, היא נקטעה מייד. “אין לזה צורה”, נאמר לנתניהו, “יש לגדולי ישראל נציגים בכנסת ואנחנו מנהלים את השיח”.
נתניהו כמעט אמר נואש. הוא לא דמיין לעצמו שדווקא מבתיהם של גדולי ישראל תגיע הישועה הפרטית לקואליציה שלו.
וכך זה התנהל. זה תקופה שכ”ק מרן אדמו”ר מגור מבהיר שבהיעדר חוק שיסדיר את מעמדם של בני הישיבות – אין לאגודת ישראל מה לעשות בקואליציה. בשבועות האחרונים שיגר הרבי משלחת רבנית למעונותיהם של האדמו”רים ב’אגודת ישראל’ ואף אל אדמו”רים שאינם חברים במועצת גדולי התורה, כדי לשמוע את דעתם.
חברי המשלחת שמעו מאדמו”רי ‘אגודת ישראל’ עמדות נחרצות מאוד, על הצורך להעביר מסר חריף לנתניהו, שיבין שמחובתו להסדיר את מעמד לומדי התורה. כתוצאה מאותו סבב התייעצות, נולד מכתב הח”כים האגודאים שנשלח לנתניהו ובו הודעה כי לא יתמכו בתקציב ללא חוק הגיוס.
מי שלא חתם על המכתב הוא ח”כ ישראל אייכלר, שפועל בהוראת רבו כ”ק מרן אדמו”ר מבעלזא, התומך בעמדת ‘דגל התורה’ – שלה שותפים השר מאיר פרוש ותנועת שס – לפיה בעת הזו אין להתנות את ההצבעה בעד התקציב בחוק הגיוס. לפני כשבועיים חשפנו כאן את מסמך העקרונות בן שנים עשר הסעיפים שנולד ב’דגל התורה’ ומסביר מדוע לא נכון מבחינה אסטרטגית לאיים על נתניהו באי-הצבעה על התקציב בעת הזו.
בחודשים האחרונים נוצר ערוץ ישיר, יש שיאמרו מפתיע, בין בתי גדולי ישראל מכל העמדות. השבוע הדבר הגיע לשיא, כאשר אל בית מרן ראש הישיבה הגר”ד לנדו הגיע בנו של כ”ק מרן אדמו”ר מגור, הרה”צ רבי נחמיה אלתר, לישיבה ממושכת בחדר ראש הישיבה. ראש הישיבה ביקש לשמוע את עמדת האדמו”ר מגור לפרטי-פרטיה. הגר”נ אלתר הביא את עמדת אביו, שטען שגם אם לא מפילים את הממשלה, לפחות ראוי להבהיר לנתניהו כי הסיעות החרדיות מאוחדות בתביעתן להסדיר את מעמד לומדי התורה, וכי כל ניסיון לתקיעת טריז ביניהן, לא יצלח.
לאורך הפגישה, חזר הגר"ד לנדו שוב ושוב על כך שיש להיוועץ גם בעמדתו המכרעת של מרן ראש הישיבה הגרמ"ה הירש, אשר בקיא בנבכי החקיקה ובמשא ומתן של חברי הכנסת עם הגורמים הממשלתיים.
דבר אחד ברור היה בסופה של פגישה: חייבים לאחד את השורות.
אולטימטום חדש
המתווה המוצע מדבר על איחוד השורות ביהדות החרדית: כלל המפלגות החרדיות ישתפו פעולה במאבק למען חוק שיסדיר את מעמדם של בני הישיבות. לאור הדעות השונות, הוחלט כי לעת הזאת השר גולדקנופף לא יפרוש מהממשלה, ובתמורה מתחייבת ‘דגל התורה’ – כי אם בחלוף שלושה חודשים לא תובא אל מליאת הכנסת הצעה לחוק גיוס שיהיה אפשר לחיות איתו – כלל הנציגות החרדית פורשת מהממשלה.
ההצעה הזו אפשרה למעשה את הורדת האולטימטום מעל לראשו של נתניהו. מנגד, היא מציבה אולטימטום חדש: שלושה חודשים. ב’דגל’ הסבירו לנציגיו של הרבי מגור כי אין שום היתכנות להעביר את חוק הגיוס עוד קודם לתקציב, בראש ובראשונה בגלל גורם הזמן: ועדת חוץ וביטחון שדנה בחוק עדיין לא החלה לגבש את הטיוטה שממנה עתיד להיוולד החוק.
משכך, הציעו בדגל, גולדקנופף ישהה את התפטרותו, יתמוך בתקציב ובתמורה יקבל תוספת כוח אם החוק לא יקודם בשלושה החודשים הבאים עלינו לטובה. דגל גם התעקשו במסגרת הסיכומים שדיוני ועדת חוץ וביטחון ימשיכו להתנהל גם במהלך הפגרה, כדי להבטיח את קידום החוק בראשית מושב הקיץ הקרוב.
כל האמור הובא לשולחנו של נתניהו והוא בירך על היוזמה בחום. אבל גם ב’אגודת ישראל’ וגם ב’דגל התורה’ יודעים היטב עד כמה אפשר לסמוך על הבטחה של ראש הממשלה, ודווקא לכן חשוב לשני הצדדים להתאחד.
נתניהו, במהלך הישרדות אופייני, מקבל בנפש חפצה את ההצעה, כי היא נוחה לו כרגע. הוא יעביר תקציב כשהוא מקווה שעד הקיץ תצליח ועדת החוץ והביטחון של הכנסת לגבש איזה-שהוא נוסח של חוק גיוס, שיהיה מקובל גם על המפלגות החרדיות.
ומילה לסיכום הפרק הזה: להצלחה כידוע אבות רבים. משכך, המתווה שגובש במשך שעות ארוכות בין בתיהם של גדולי ישראל – הפך מייד לזירת קרב על הקרדיט. היו שטענו שח”כ פינדרוס העלה אותו לפני שלושה שבועות בישיבת הסיעה המשותפת של ‘יהדות התורה’. אחרים התחייבו שאת המתווה קידם ח”כ יעקב אשר, וגם בלשכות שני בכירי דגל התורה – גפני ומקלב – לא טמנו ידיהם בצלחת והבהירו שהכל נולד בכלל בין קירות הלשכות.
הקרדיט כידוע הוא עניין חשוב מאוד, אבל הוא בוודאי לא העניין כאשר מעל לראשיהם של עשרות אלפי בני ישיבות ניצבים בימים אלו צווי הגיוס. יתכבדו נציגינו המסורים ויעסקו במציאת פתרון אמיתי לבעיה. אחרת נמצא עצמנו בעוד כשלושה חודשים באותה הנקודה בדיוק.
בחזרה לקואליציה
במקביל, רשם נתניהו הישג משמעותי לקואליציה שלו עם חזרתו הרשמית של יו”ר ‘עוצמה יהודית’ איתמר בן גביר אל שולחן הממשלה. כזכור, בן גביר פרש מהממשלה לאחר שהיא אישרה את עסקת החטופים. הוא הצהיר אז כי אם ישראל תחזור ללחימה – הוא ישוב אל שולחן הממשלה.
אבל לא רק המלחמה הביאה את בן גביר בחזרה הביתה. בימים האחרונים עשה בן גביר רעשים של ‘חזרה בתשובה’. זה החל בתדרוכים של סביבתו שדיברו על תמיכה בתקציב, גם מחוץ לממשלה. יש בכנסת מי שבטוח שכל האמור היה כדי להבטיח שלא ידלגו על האינטרסים של השר לשעבר במסגרת התקציב, אבל בין כך ובין כך – בן גביר יותר מרמז לנתניהו שהוא לא ייטוש אותו ברגע האמת.
מלחמה ושלום. נתניהו עם בן גביר (צילום: פלאש 90)
וזה בהחלט השתלם לו. בלילה שבין שני לשלישי, יצא לדרך מבצע ‘עוז וחרב’ – מתקפת הפתע של צה”ל על בכירי חמאס בעזה. במאמר המוסגר: קצת מביך שאחרי שנה וחצי של לחימה אנו שומעים לפתע על חיסול בכירים בהנהגת חמאס, מה שמלמד שעד כה הם חיו בנחת למרות המלחמה.
ובחזרה אל הכנסת: כל בר דעת שאינו נמנה עם מפגיני קפלן, מבין היטב שמלחמה ושלום אינם תלויים בשלמות קואליציונית. נתניהו, גם אם היה רוצה, לא יכול להוביל מלחמה בגיבוי צה”ל, משרד הביטחון ומערכת הביטחון כולה, רק כדי להבטיח את החזרתו של בן גביר אל שולחן הממשלה והבטחת תמיכתו בתקציב.
נתניהו, בניגוד לטענות הקפלניסטים, אינו כל יכול. בכל הנוגע לעזה הוא תלוי בכל כך הרבה גורמים – מארה”ב, המתווכות בעולם הערבי ועד למערכת הביטחון הישראלית, ולכן, כאשר הוא מחליט על יציאה למבצע צבאי – הוא אולי מרוויח מכך פוליטית, אבל לא באמת מתקבל על הדעת שזה הנושא שמניע אותו.
בפועל, מייד עם החזרה ללחימה הבהיר בן גביר שהוא בדרכו חזרה אל הממשלה. אז גילו נתניהו ובן גביר גם יחד את האויבת המוכרת להם היושבת עימם במלכות: הגברת גלי בהרב-מיארה. זו מיהרה להבהיר לנתניהו כי הוא אינו יכול למנות את בן גביר לשר, עד לסיום הבדיקה שהיא עצמה תקיים, כדי לבדוק את ‘חוקיות’ המינוי.
נציין כי עוד קודם להתפטרותו של בן גביר מהממשלה לפני כשלושה חודשים, עסקה היועצת בניסיונות להביא לפיטוריו, בתואנה שהשר מתערב באופן שאינו חוקי בעבודת הממשלה. היא גם הבהירה בשעתו לנתניהו שאם ירצה למנות שוב את בן-גביר לתפקיד, לא בטוח שהיא תאשר זאת.
אגב, גם עתירה זריזה לבג”ץ בדרישה להוציא צו ביניים למינוי, לא צלחה. בג”ץ קבע כי אין בסמכותו להתערב במינוי. אבל ליועצת המשפטית לממשלה זה לא הפריע לנסות ולהדוף בכל כוחה את שובו של בן גביר אל שולחן הממשלה.
המאמץ נרשם, וכצפוי – לא צלח. קצת אחרי חצות הליל של יום שלישי אישרה הממשלה – בישיבה פיזית – את מינויו של בן גביר לשר לביטחון לאומי. נתניהו עוד ניסה להציע לבן גביר משרדים אחרים, אך הניסיון הזה נכשל במהרה: בן גביר ביקש בדיוק את מה שהיה לו. העתק-הדבק. גם השרים שאיתו, וסרלאוף ועמיחי, שבו באחת למשרדיהם – הנגב הגליל והחוסן הלאומי ומשרד המורשת.
הימים הקרובים יהיו קריטיים גם בהקשר של שובו של בן גביר לממשלה, כשר לביטחון לאומי. בג”ץ יידרש כעת לסוגייה באופן רחב יותר, והיועצת המשפטית לממשלה כאמור לא מתכוונת להגן על הממשלה מול בג”ץ.
ישיבה סוערת
ישיבת הממשלה שהתקיימה בליל יום שלישי ובה אושר בין היתר מינויו של בן-גביר, הייתה סוערת במיוחד. כלל השרים שהשתתפו דאגו להביע שם את עמדותיהם בעיקר בעניין התקציב שעומד לעלות להצבעה בכנסת, בימים הקרובים.
אבל מעל כולם התעלו שניים: ראש הממשלה נתניהו ושר החוץ גדעון סער, הלוא הוא האיש שהביא אל הממשלה את היועצת המשפטית, בתקופת כהונתו כשר המשפטים בממשלת בנט-לפיד.
סער פצח בנאום חוצב להבות נגד בהרב מיארה, כשהיא יושבת סביב שולחן הממשלה. “לפני שלושים שנים התחלתי לעבוד בלשכת היועץ המשפטי לממשלה. אחר כך עבדתי בלשכת פרקליטות המדינה מול לשכת היועץ. מאז במשך שנים ארוכות עבדתי כמזכיר הממשלה וכשר מול היועצים השונים. השתתפתי פעמיים במינוי היועץ המשפטי לממשלה – פעם אחת כנציג הכנסת בוועדה בראשות השופט בך ופעם שנייה כשר המשפטים בממשלה הקודמת".
אחרי משא הפתיחה הזה, עבר סער למתקפה על היועצת המשפטית לממשלה בשל התנגדותה למינוי של בן גביר לשר. "לא היה כדבר הזה. לא היה קרוב לדבר הזה. מה שקורה לנגד עינינו זה ריסוק עצמי של הייעוץ המשפטי לממשלה תוך כדי הניסיון לפגוע בממשלה.
“מה העילה שמצאה היועצת למניעת המינוי הזה? הרי גם העילה של אי מינוי בשל הגשת כתב אישום מבטאת גישה אקטיביסטית לנוכח לשונו המפורשת של החוק. עכשיו אין גם כתב אישום. יש כנראה עילה חדשה: לבלט"ב: לא בא לה טוב בעיניים".
“זה 'יעוץ מאפשר'?" המשיך סער לתקוף, "הרי את באת לוועדת גרוניס עם הדגל של 'ייעוץ מאפשר' ואני אחר כך למליאת הממשלה על בסיס התפיסה אותה הצגת ערב מינויך. יתרה מכך: בית המשפט העליון היום החליט שאין מקום לתת סעד ארעי בעתירות בנושא. אז אם בית המשפט לא נתן צו ביניים נגד המינוי – את מבקשת למנוע את המינוי? איך זה ייתכן? אני מקווה שבית המשפט יימנע בתבונה מלגלוש למקום שאת מנסה להביא אותו".
אחרי סער הגיע תור נתניהו. גם הוא נשא נאום שממנו דאג מי שדאג להדליף את המשפטים הבאים: “הם רוצים לקבוע ולהחליט את מי למנות, את מי לפטר, למי להאריך כהונה. הם הכל. למה מי יקבע? הזבנית בסופר תקבע? ה'אספסוף' יקבע? מבחינתם הדמוקרטיה – היא הסכנה הכי גדולה לדמוקרטיה".
אחרון הנואמים בפאתוס היה השר יריב לוין, אבי הרפורמה המשפטית. הוא פתח את נאומו בשאלה ישירה שהופנתה לכיוונה של היועצת המשפטית לממשלה: "יש לי שאלה אלייך, האם את הכנסת? שאלה פשוטה, האם את הכנסת?” זו כמובן בחרה להגיב שמדובר בשאלה רטורית ומשכך היא מסרבת לענות, ולוין המשיך: "האם את נציגת העם? האם את הריבון? את מתערבת בהכרעת העם! אתם אומרים שתהיו ועדה מפקחת נוסח איראן! אתם תגדירו מה בסדר ומה לא! תביאי לי דוגמה אחת שדומה לסיטואציה מטורללת כמו זו! איפה זה קיים? באיזו דמוקרטיה בעולם?
"יש לי עוד שאלה, מי בסוף יישא באחריות אם יהיו תקלות במשרד לביטחון לאומי? את? מה האחריות שלך? את מתערבת ומעכבת כל דבר! חוסמת חקיקה! מה מידת האחריות שלך? היא קיימת בכלל? זה דבר שאין כדוגמתו בעולם! קיבלנו קולות בבחירות אבל אתם החלטתם שמישהו אחר יקבע! בית המשפט העליון כבר נראה כמו גוף מרוסן לעומת ההחלטות שלך! אנחנו צריכים להשתחרר מזה אחת ולתמיד!"
פיטורים בראש
לכל המתקפות לעיל יש סיבה אחת פשוטה: מינוי בן גביר הוא החלק הקל במה שמנסה הממשלה בראשות נתניהו להעביר בימים הקרובים: פיטוריו של ראש השב”כ רונן בר.
הסאגה הזו החלה בראשית השבוע אז הודיע נתניהו פומבית כי הוא מפטר את ראש השב”כ מתפקידו. בהודעתו הבהיר נתניהו כי במלחמה קיומית חייב להיות אמון מלא בין ראש הממשלה לראש השב”כ. “לצערי, אין לי אמון בו. יש לי חוסר אמון מתמשך בראש השב”כ. בשל חוסר אמון מתמשך זה, החלטתי להביא לממשלה הצעת החלטה לסיום תפקידו של ראש השב”כ”.
על מה יצא קצפו של נתניהו? ראשית, היחסים בין בר לנתניהו אינם מהמשופרים, בלשון המעטה. במהלך המלחמה ידעו יחסיהם עליות וירידות, אבל השפל הגיע לשיא בתקופה האחרונה, במה שמכונה פרשת ‘קאטר-גייט’ – קשריהם האסורים לכאורה של אנשים בלשכת נתניהו לממשלת קטאר.
השב”כ נכנס לחקירת האירוע הזה בכל הכוח, כפיל בחנות חרסינה, באופן שמזכיר את מסירותו יוצאת הדופן של הארגון בחקירת פרשת פלדשטיין והנגד. ההר ההוא עדיין רחוק מלהוליד עכבר, אבל בפרשה החדשה, בטוחים בסביבת נתניהו, אין הר וממילא גם לא יהיה עכבר.
בר, ראש השב”כ, התעקש. מטבע הדברים, היחסים בין ראש הממשלה, הממונה על ראש השב”כ, לראש הארגון, הגיעו לנקודת שבירה. אם נוסיף לכך גם את הציטוטים בשמו של ראש השב”כ ש’הסכים’ לפני שבועות ספורים להתפטר רק אם יקבע את זהות ממשיכו, הרי שהיה ברור ששתי הרכבות האלו דוהרות לתאונה קטלנית.
אבל אז הגיע ראש שב”כ אחר. נדב ארגמן, קודמו של בר בתפקיד. הוא יצא לריאיון תקשורתי כשבפיו – לא פחות מאיום של ממש על נתניהו. ארגמן סיפר באותו הריאיון שהוא שומר אצלו מידע על ראש הממשלה מהמפגשים של השניים בארבע עיניים – ואותו הוא עשוי לחשוף אם יחשוב שנתניהו פועל בניגוד לחוק.
האיום הזה הוציא את נתניהו מכליו. הוא יצא בהודעה חריפה שמאשימה את ארגמן באיומים. “מעולם, בכל תולדות ישראל ובכל תולדות הדמוקרטיות, לא ביצע ראש הארגון החשאי לשעבר סחיטה באיומים בשידור חי נגד ראש ממשלה מכהן", הבהיר נתניהו. "פשע זה מצטרף למסע שלם של סחיטה באיומים באמצעות תדרוכי תקשורת בימים האחרונים, שמנהל ראש השב"כ הנוכחי רונן בר.
נתניהו הסביר כי "המטרה היחידה היא לנסות למנוע ממני מלקבל את ההחלטות הנדרשות לשיקום השב"כ אחרי כישלונו הצורב ב-7 באוקטובר. שיהיה ברור: האיומים העבריינים בנוסח המאפיה לא ירתיעו אותי. אני אעשה מה שדרוש כדי להבטיח את ביטחון אזרחי ישראל".
נגד ארגמן הוגשה תלונה במשטרה על סחיטה באיומים, והמפכ"ל דני לוי הודיע שהמשטרה תפתח בחקירה. ארגמן זומן לחקירה, והסיפור הזה עדיין רחוק מלהסתיים.
לנתניהו זה הספיק. כבר בהודעתו המופיעה לעיל הוא האשים את בר כמי שמנהל את הקמפיין נגדו, ומשתמש לצורך זה בארגמן. נציין לפרוטוקול כי ארגמן ובר לא ידועים כחברים טובים, ולהפך, בין השניים יש הרבה מאוד דם רע. אבל את נתניהו כל זה ממש לא מעניין. הוא קשר את האיומים לבר וההשלכות היו ברורות.
בראשית השבוע הודיע נתניהו על כוונתו להביא את פיטורי בר לאישור הממשלה. יומיים לאחר מכן השתתף בר לצידו של נתניהו ושר הביטחון בניהול פתיחתו של מבצע 'עוז וחרב' בקריה בתל-אביב. אגב, לשכת נתניהו הוציאה לכתבים תמונות מדיון שהתקיים באותו הלילה. לא תופתעו לגלות שבר אינו מופיע בתמונות.
הכדור אצל ביבי
כעת נדרש נתניהו להחליט אם זהו התזמון הנכון להביא לאישור הממשלה את פיטורי בר, כאשר בפועל ישראל חזרה ללחימה בעזה. ראש השב"כ הוא גורם משמעותי מאוד בניהול המלחמה, ועם רמטכ"ל חדש ושר ביטחון שעדיין לא ניהל את המלחמה בפועל – גם נתניהו מבין שהחלפת ראש שב"כ היא אירוע מורכב. מורכב מאוד.
זו גם הסיבה שעל סדר היום של ישיבת הממשלה שהתכנסה ביום שלישי לאישור מינוי של בן גביר לשר, לא הופיע דיון בעניין פיטוריו של בר. זה לא אומר שדיון כזה לא יתקיים בהקדם, וברור שאם יובא להכרעת הממשלה – בר יפוטר. עכשיו הכדור בידיים של נתניהו. ברצותו, יביא את ההצעה לאישור הממשלה וברצותו ימתין למועד נוח יותר.
בתווך נמצאים כצפוי אנשי קפלן. כבר בלילה שבו הודיע נתניהו על כוונתו לפטר את בר – יצאו כמה מאות מהם אל הרחובות, בניסיון לשחזר את 'ליל גלנט'. היוזמה כשלה, אבל זה לא ימנע מהחבורה להמשיך לנסות להבעיר את הרחובות נוכח פיטוריו של בר.
אחרונה חביבה היא היועצת המשפטית לממשלה: גם היא נמצאת כרגע על הגריל. לפני כשבועיים הודיע שר המשפטים לוין כי הוא פותח בהליך הדחת היועמ"שית. הוא פירט ארוכות מדוע אין שום יכולת עוד להמשיך את כהונתה של היועצת שאמורה לסייע לעבודת הממשלה, ובמקום זה עסוקה בלהכשיל אותה בכל יוזמה.
כעת מקווה לוין שבשלו התנאים להדחתה. בישיבת הממשלה הקרובות הוא יתעקש להעלות גם את העניין הזה לאישור הממשלה. האם יצליח? לא בטוח. מה שבטוח הוא שאנו לקראת ימים סוערים מאוד בכל הקשור ליחסים בין המערכת המשפטית לממשלה, במציאות שמתחילה להזכיר את הקיץ ההוא, שלפני המלחמה.
