אחד היה אברהם

סודו של אבי שבט גרבוז: בבית ירושלמי קטן ישב התלמיד חכם של הדור, העתיק את שמועתם של גאוני בריסק וגידל את שבט הגאונים של הדור הבא נועם פלאי יצא אל ביתו של הגאון רבי אברהם נח גרבוז זצ"ל ושמע מבין הכתלים את ההספד שהוא ביקש שלא יאמרו אחריו

"הי עניו, הי חסיד", זועקות מודעות הקיר ברחוב אבן האזל 12. אי אפשר להתעלם מהאבדה: עניו, חסיד – נראה כאילו המילים הללו נכתבו, ממרחק אלפיים שנה כמעט, על המנוח, הלוא הוא הגאון הגדול רבי אברהם נח גרבוז זצ"ל, מחבר הספרים 'ברכת אברהם' על סדר קדשים ותורת כהנים ומאחרוני תלמידיו של מרנא הרב מבריסק הגרי"ז הלוי סולובייצ'יק זצ"ל.

הי עניו. הגאון הגדול רבי אברהם נח גרבוז זצ"ל בתלמודו צילום: שוקי לרר

כשאני עולה במדרגות אני יכול לשמוע בראשי את קולו המתוק של התלמיד חכם המופלג. הוא מסר פעם שיחה שכל מילה שנאמרה בה נשמעת כאילו נאמרה עליו-עצמו:
"הגמרא בסנהדרין אומרת: 'אמר ר' אלעזר: כל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו'… מה הפירוש 'דעת'? את זה אפשר ללמוד מהתפילה הקצרה שתיקנו חז"ל, תפילת 'הביננו': 'הביננו ד' אלוקינו לדעת דרכיך' – דעה אמיתית היא לדעת את הדרכים של הקב"ה. זאת דעת. לדעת את דרכיו של הקב"ה: מה הוא רחום, אף אתה רחום. מה הוא חנון, אף אתה חנון".
אני מנסה לחשוב: מניין שואבים את הדעה הזאת? אותה דעה עליונה שהגאון רבי אברהם נח גרבוז, או 'ר' אברהם' כפי שכינוהו הכל, היה כל כך מיוחד בה; דעה שיש בה מזיגה נפלאה של תורה ומידות, של צניעות ויראת שמיים, של דקדוק הלכה מופלג שנעשה מתוך נעימות ורוגע מופלגים לא פחות?
אולי היה צריך לשאול את זה את ר' אברהם. ככלות הכל, ר' אברהם לא היה רק מגדולי הלמדנים של הדור; הוא לא היה רק אבן שואבת לכל מי שחפץ ללמוד 'קדשים' ממי שכבר בבחרותו זכה לשמש את מרן הגרי"ז מבריסק ועשרות שנים למד בצוותא עם רבו המובהק הגאון רבי יוסף דוב סולובייצ'יק זצ"ל; הוא גם אביה של אחת המשפחות החשובות בעולם התורה של ימינו: חמשת בני משפחת גרבוז, היושבים כעת בשורה בבית האבל, מעטרים בימים כתיקונם כמעט כל כותל מזרח אפשרי.
בצד ימין יושב לו הגאון רבי איתמר, ראש ישיבת 'אורחות תורה' וחתנו של מרן הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל. אם יש לכם שאלה בכל מרחבי הש"ס, אתם יכולים להצטרף לאלו שמדי בוקר פוקדים את דלתו וזוכים למענה. אם חשקתם בלימוד של סדר טהרות, מן הסתם עברתם על אחד מספריו או אפילו זכיתם לשמוע ממנו שיעור.
לצידו יושב הגאון ר' בנימין, מחשובי הדיינים בבית דינו של הגר"נ קרליץ זצ"ל בבני ברק. אם יש לכם שאלה הלכתית קשה, הוא יענה על אתר – כפי שהוא עושה גם כעת, כשמישהו נתקל בספק הנוגע להלכות אבלות. "הלשון של ר' עקיבא איגר היא כך וכך", הוא מצטט ומפנה למקום המדויק. אחד האחים שולף דף ועט, נראה שהוא רושם לעצמו את המקור ההלכתי. אצל משפחת גרבוז שום דבר תורה לא הולך לאיבוד.

ובו תדבק. עם מרנן הגאונים הגדולים הגר"ח קנייבסקי והגר"ג אדלשטיין זצ"ל צילום: שוקי לרר

לצידם יושבים גם הגאונים ר' צבי, ר"מ בישיבת סלבודקה; הגאון ר' אפרים זאב, חתנו של הגה"צ רבי ראובן יוסף גרשונוביץ זצ"ל וראש ישיבת הנגב – שכר שכיר והגאון ר' אריה, חתנו של הגאון ר' ישראל מאיר וייס, המכהן כר"מ בישיבת מיר ברכפלד. הגיסים אינם כאן כעת, אבל גם בנותיו של ר' אברהם נישאו לתלמידי חכמים מהשורה הראשונה. אולי היה עלינו לשאול אותו כיצד זכה לזאת? אבל ידוע שרבים כבר שאלו, ואיש לא זכה לתשובה.

הדרך לבית בריסק
"הגמרא בחגיגה אומרת בשם רבי אלעזר, שהקב"ה בוכה שלוש בכיות: אחת על חורבן בית ראשון, אחת על חורבן בית שני, והשלישית על גלות כלל ישראל או על ביטול תורה. מה השייכות בין ביטול תורה לחורבן?" ר' אברהם מקשה, ומייד מתרץ: "בית המקדש היה המקום שבו היו לומדים את דרכי ד'. שם היו לומדים יראת ד' ודעת ד'. לאחר שחרב הבית, אפשר ללמוד את דעת ד' מהתורה הקדושה. הבחינה הזאת של בית המקדש עדיין מתקיימת בלימוד התורה. אבל כאשר ישנו ביטול תורה, הרי שזהו כמו חורבן נוסף של בית המקדש. ללא התורה, אי אפשר להגיע לאותה דעת של בית המקדש".
ר' אברהם נח נולד לפני תשעים ואחת שנים. אביו, הגאון ר' אפרים זאב גרבוז, היה מראשי ישיבת 'אוהל תורה'. תחת שרביטו עברו מי שלימים נעשו לגדולי ההוראה של כלל ישראל: מרנן הגאונים ר' שלמה זלמן אוירבך, רבי יוסף שלום אלישיב, רבי שמואל וואזנר ועוד רבים אחרים.
ר' אפרים זאב קרא לבנו-בכורו על שם חמיו הגאון ר' אברהם נח פלאי, משיירי דור דעה של עולם המוסר הסלבודקאי. ר' נח פלאי החזיק בשני כתרים כאחד: מצד אחד אחז ב'זיסער מוסר' – ב'מוסר המתוק' שקיבל מרבו מרן הסבא מסלבודקה. הוא ניחן בעין טובה ובענווה שהייתה לשם דבר בקרב תלמידי בעלי המוסר.
אומנם, מהצד השני הוא היה גם תלמידו הראשון של מרנא הגאון ר' ברוך בער לייבוביץ', בעל ה'ברכת שמואל', וככזה – התחנך על ברכי הלמדנות החריפה של תלמידו של מרן הגר"ח מבריסק. ר' אפרים זאב חינך את בנו על אותם שני יסודות כפולים: מתיקות, צניעות ועדינות שנראו כאילו נשאבו היישר מכותלי בית המדרש הסלבודקאי שבקובנה, ואיתן שקדנות עצומה שלא הותירה רגע לביטול תורה חלילה. שהרי שני אלו גם יחד הם המרכיבים את 'דעת ד".

קדשים בעזרה. מוסר 'חבורה' לתלמידים צילום: שוקי לרר

סבי, ר' יודק'ה פלאי ז"ל, היה מספר לי על החינוך המיוחד שקיבל ר' אברהם עוד מינקות: הוא היה יושב עם אביו הגדול עוד בהיותו ילד רך ולומד דף אחרי דף, ללא הפסקה, פשוטו כמשמעו. כל רגע פנוי היה מוקדש ללימוד. "מדי פעם דודתי, מרת בילא מרים ע"ה, הייתה פונה אל בעלה ומבררת אם הילד לא צריך גם לצאת לשחק. אבל ר' אפרים זאב היה מרגיע אותה: 'זה בסדר. בשבילו זה בסדר'. הם פשוט היו לומדים בנחת, ללא לחץ, אבל גם ללא הפסקה; מעין בחינה של 'תורתך שעשועי'".

כאשר הילד גדל והפך לבחור, הוא הלך בדרכי אביו ופנה לבית המדרש של ישיבת כנסת ישראל – חברון. אומנם מהר מאוד הוא גילה מאור חדש: מרן הגרי"ז מבריסק, שאל ישיבתו עבר על מנת לשמוע ממנו שיעורים. במקביל החל ללמוד בחברותא עם בנו של הגרי"ז, הגאון ר' יוסף דוב הלוי. עד סוף ימיו היה מסור לתורתם של רבותיו הגדולים, אליהם התבטל בכל מאודו.
את אותו חינוך לאהבת תורה המשיך לבניו. קרוביו מספרים על הקפדתו ללמוד עם הבנים, ומאוחר יותר עם הנכדים – אבל הם גם מדגישים שכל זה נעשה "בנעימות, ללא לחץ". מי שמכיר את משפחת גרבוז המעטירה אפילו מעט, לא יכול להטיל ספק בדבר. ר' אברהם המליץ על אותה הדרך גם לתלמידיו; כאשר מישהו נועץ בו אם לשלוח את בנו לישיבה בירושלים או בבני ברק, הוא הורה לו להעדיף את הישיבה בירושלים, "כדי שיהיה יותר קרוב אליך, וככה תוכל לראות מקרוב את הצמיחה שלו. וגם בשביל שיהיה אפשר ללמוד איתו בחברותא".

כשהגיע לפרקו, נשא לאישה את בתו של ראש ישיבת נובהרדוק הגאון רבי בן ציון ברוק זצ"ל. משפחת ברוק לא ביררה יותר מדי על השידוך; הם לא היו צריכים, שכן החזון איש בכבודו ובעצמו בירך אותם בחתן תלמיד חכם. כאשר התארסה בתם עם ר' אברהם, הוא הודה שהברכה אכן התקיימה.
ר' אברהם התמנה לאחר נישואיו לראש ישיבת נובהרדוק. מלבד זאת, עמד תקופה ארוכה בראשות כולל 'ברכת הלל', שנקרא על שם דודו הגאון ר' הלל פלאי זצ"ל. לאחר פטירת חמיו יסד את כולל 'הר אפרים', שנשא את שם ספרי אביו, שם גם החל למסור את שיעוריו הקבועים על סדר קדשים – שיעורים שמהם יצאו לבסוף ספרי 'ברכת אברהם', שנמצאים בכל בית מדרש שמכבד את עצמו.

מאן מלכי. הגרא"נ עם בניו יבלחט"א צילום: שוקי לרר

נדיר למצוא מישהו שלומד את אותן מסכתות ברצינות ולא נעזר בספריו; אבל ר' אברהם עצמו נמנע בקביעות מלצטט ללומדיו את אשר חידש וכתב בספריו. כשהיה מצטט, היה נתלה ב'אילן גדול', ומצטט את החידוש בשם אחד מבניו שהיה אחראי על רשימת החידושים.
איך זוכים לחנך משפחה שלמה על שילוב נפלא שכזה, שכולו אהבת תורה ומידות טובות? השיעור של ר' אברהם ממשיך להתנגן באוזניי: "כתוב שבית המקדש נחרב על 'עזבם תורתי', על שלא בירכו בתורה תחילה. אבל מאידך גיסא כתוב שבית שני נחרב על שנאת חינם. אז מה באמת הייתה הסיבה?"
ר' אברהם מביא תירוץ משמו של מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל: "הבעיה התחילה בכך שהתורה לא הייתה חשובה דיה בעיניהם. הלב שלהם לא היה מלא אך ורק באהבת תורה. היו להם, לצד התורה, גם אהבות אחרות: אהבת ממון, ועוד. הלב היה פנוי, לא תפוס אך ורק באהבת התורה. ממילא, הפועל יוצא של הדבר הוא שנאת חינם. כי השורש של שנאת חינם זה שאוהבים דברים אחרים חוץ מהתורה. מי שתפוס אך ורק באהבת תורה לא יכול ליפול לשנאת חינם".
הלב של ר' אברהם לא היה פנוי לאף דבר אחר זולת תורה. אחד מתלמידיו סיפר שכאשר היה הרב כבן שמונים לערך – שאל אותו על מיקומה של עיר ברמת הגולן, שאליה היה צריך לנסוע לצורך מצווה. התלמיד הסביר לו שהיא נמצאת "מצידה השני של הכינרת". ר' אברהם השיב, כמשיח לפי תומו, שהוא מעולם לא ראה בעיניו את הכינרת. נכון לאותו זמן שבו נערכה השיחה – כף רגלו מעולם לא דרכה בטבריה; במירון היה פעם אחת, בתור בחור, יחד עם הגאון ר' אל'ה לאפיאן זצ"ל, אבל זה היה בלילה. רק לעת זקנותו ממש פקד בתדירות גבוהה יותר את המקום הקדוש.
לראות את הכינרת לא היה לו זמן. גם לא לכיבודים למיניהם ולשאר הסחות הדעת. אבל הכרת הטוב, לעומת זאת, הייתה לו ללא גבול ותכלה. בשביל הכרת הטוב לא היה מקום שאליו לא היה מוכן להגיע, גם כאשר הרגליים כבר כאבו וההתניידות לא הייתה קלה כבעבר. בפרט רחש הכרת הטוב עצומה לרעייתו, הרבנית הצדקת מרת שרה. לא בכדי היה נוהג לומר שאנו מברכים 'לתורה, לחופה ולמעשים טובים' – לפי הסדר הזה, "כי אחרי שהאדם בא בברית הנישואין, אין גבול למעשים טובים שאפשר לעשות זה עם זה, בכל רגע ורגע".

לברך על התורה. עם מרנן הגאונים הגדולים הגראי"ל שטיינמן הגר"ג אדלשטיין זצ"ל
(משמאל: בנו יבלחט"א, הגאון רבי איתמר גרבוז שליט"א, ראש ישיבת אורחות תורה) צילום: שוקי לרר

גם באותו שיעור ששמעתי הוא הרשה לעצמו 'לסטות' מהנושא פעם אחת. "אני מצטער שאני מספר את זה, אבל זה סיפור ששמעתי שקשור להכרת הטוב, והוא ממש ריגש אותי", הוא התנצל.

ר' אברהם כמו ר' אברהם לא הרשה שיספידו אותו, ובני משפחת גרבוז כמו בני משפחת גרבוז אמונים על כיבוד הורים ללא התחכמויות: הם קיימו את הצוואה כלשונה.
אבל אם אין איש שרשאי להספיד את המנוח הגדול בשעת פטירתו, הרי שעלינו להתבונן בדבריו של אותו תלמיד חכם עצמו על מנת ללמוד על גדלותו: אם הלב מלא באהבת תורה עד שלא משאיר מקום לשום אהבה אחרת – אז גם אין מקום לשום צורה של מידות רעות. רדיפת כבוד. לא כלום.
כך נוצרת דמות אצילית שכולה ענווה וחסד, תורה ויראת שמיים.