אחות קטנה

בנועם מילים: הרגע הטהור הזה שבו נפרדים מהשנה החולפת ומביטים קדימה, בהלמות לב ובעיניים מצועפות מדמעות תפילה, הוא הרגע שבו שרים את הפיוט המיוחד שלפניכם | הרגע שעוברים בו את סף השנה היוצאת אל מפתן השנה החדשה, מלווה במילות 'אחות קטנה' | הדקות האחרונות של אשתקד נמוגות, וכעת נכנסות ברינה דקותיה הראשונות של השנה החדשה. תשפ"ה צחה וטהורה, זכה וברה, עטיפתה עשויה מתפילות ומתקוות | תחל שנה וברכותיה

אָחוֹת קְטַנָּה תְּפִלּוֹתֶיהָ
עוֹרְכָה וְעוֹנָה תְּהִלּוֹתֶיהָ
ק-ל נָא רְפָא נָא לְמַחֲלוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

הפייטן משווה את כנסת ישראל ל"אחות לנו קטנה" (שיר השירים).
המדרש מביא שרבי עזריה בשם רבי יהודה בן רבי סימון אומר שלעתיד לבוא יבקשו כל שרי אומות העולם לקטרג על ישראל, שגם הם חטאו, והקב"ה משיב להם: "אחות קטנה". כשם שקטן אין ממחין על ידו כי הוא קטן, כך ישראל נחשבים כ'קטן'. אומנם הם מתלכלכים כל השנה בעוונותיהם, אבל יום הכיפור מכפר עליהם.
תחילת הבקשה היא בשבח, כמו שדרש רב שמלאי: קודם מסדרים את שבחו של הקב"ה בתהילות, ואז מבקשים על המחלות – על צער הגלות – הצרות, הגזרות והכאב שבעקבותיה.

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

אנחנו לא מתכוונים חלילה שתכלה השנה שהייתה, וחלילה לנו לכפור בטובות הרבות שהרעיף הבורא יתברך על הכלל והפרט בשנה החולפת. המילה קללותיה נוגעת אך ורק לבקשה שיכלו העוונות שעשינו בשנה החולפת, כך הסביר רבי חיים פלאג'י זצ"ל מאיזמיר, בשם גורי האריז"ל, על פי הנאמר: "והיה אם לא תשמע… ובאו… כל הקללות האלה…" כלומר קללות שהן תוצרי עוונות שיכלו מהעולם.

בְּנֹעַם מִלִּים לְךָ תִּקְרָאֶה
וְשִׁיר וְהִלּוּלִים כִּי לְךָ נָאֶה
עַד מַה תַּעֲלִים עֵינֶךָ וְתִרְאֶה
זָרִים אוֹכְלִים נַחֲלוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

הפייטן מזכיר שאנו באים בתחנונים, במילים רכות ובנעימות, בשיר ושבחה, הלל וזמרה, מבקשים ששומר ישראל לא יעלים את עיניו מאיתנו, כמו שמפורש במדרש שיר השירים: מה צבי זה בשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה ועינו אחת קמוצה, כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקב"ה מביט אליהם בשתי עיניו, ובשעה שחלילה אינם עושין, הקב"ה מביט בעינו האחת, כביכול.

רְעֵה אֶת צֹאנְךָ אֲרָיוֹת זֵרוּ
וּשְׁפֹךְ חֲרוֹנְךָ בָּאוֹמְרִים עָרוּ
וְכַנַּת יְמִינְךָ פָּרְצוּ וְאָרוּ
לֹא הִשְׁאִירוּ עוֹלְלוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ:

הקב"ה הוא הרועה הנאמן של ישראל, שאנו מבקשים שיחזור להנהיג אותנו בגלוי, אחרי שאריות – רמז לגלות בבל, נבוכדנצר הרשע וצבאו – פיזרו אותנו בין האומות. הם ערו – החריבו את המקדש וארו – כמו שקוטפים תאנים, קטפו את תלמידי החכמים. אפילו על התינוקות הרכים לא חמלו.

הָקֵם מִשִּׁפְלוּת לְרֹאשׁ מַמְלֶכֶת
כִּי בְּבוֹר גָּלוּת נַפְשָׁהּ נִתֶּכֶת
וּכְרֻם זֻלּוּת לִבָּהּ שׁוֹפֶכֶת
בְּדַלֵּי דַּלּוּת מִשְׁכְּנוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ:

הפייטן מבקש שהקב"ה יקימנו מעפר דל לראש הממלכה – לירושלים עיר הקודש. שיראה איך אנו מרגישים נמסים מהגלות וייקח את כרום הזולות – התפילה והתחינה ויושיע. כמו שאמר רב ביבי לרב נחמן בר יצחק: "כרום זולות, אלו דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהן". ופירש רש"י: כגון תפילה שעולה למעלה.

מָתַי תַּעֲלֶה בִּתְּךָ מִבּוֹר
וּמִבֵּית כֶּלֶא עֻלָּהּ תִּשְׁבֹּר
וְתַפְלִיא פֶּלֶא בְּצֵאתְךָ כְּגִבּוֹר
לְהָתֵם וְכַלֵּה מְכַלּוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

כאן מבקש הפייטן על השכינה הקדושה הנקראת בזוהר הקדוש "בת מלך", שתעלה מבור הגלות וכבר נזכה לראות את הניסים והנפלאות המובטחים לנו כמו שהיו בצאת ישראל ממצרים. הוא מבקש להתם – שייתמו האומות המבקשות להשמידנו.

חֵילָהּ קָבְעוּ הַגּוֹי כֻּלּוֹ
וְטוּבָהּ שָׂבְעוּ וּבָזְזוּ אִישׁ לוֹ
וְלִבָּהּ קָרְעוּ וּבְכָל זֹאת לֹא
מִמְּךָ נָעוּ מַעְגְּלוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

הגויים שדדו וחמסו את חיל ישראל – את כספם, על שם מה שנאמר "ועזבו לאחרים חילם". הם נטלו את כל הטוב והשפע שיהודים טרחו עליהם. בכך הם גרמו ללב קרוע וכואב מהצער. "ובכל זאת שמך לא שכחנו" – עם ישראל לא סר ממעגלות התורה.

זְמִירָהּ שָׁבַת וְחִשְׁקָהּ תַּגְבִּיר
לַחְפֹּץ קִרְבַת דּוֹדָהּ וְתַעֲבִיר
מִלֵּב דַּאֲבַת נַפְשָׁהּ וְתָסִיר
לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

בגלל הגלות המרה והארוכה, ישראל חדלו לשיר ולזמר בלב שמח. אבל הם כמהים ומשתוקקים לדודם "קרבת אלוקים יחפצון", ומבקשים שהקב"ה יזכור לנו "חסד נעוריך אהבת כלולותיך" כמו שהבטיח.

נְחֶהָ בְּנַחַת לִנְוֵה רִבְצָהּ
רַב נִזְנַחַת מִדּוֹד חֶפְצָהּ
וְהִיא כְפוֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ
לֹא הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

הבקשה היא לחזור בנחת וברחמים רבים לארץ ישראל, לירושלים ולבית המקדש. הארץ נזנחה זמן רב והשכינה שאיתנו בגלות נודדת בין ישראל המפוזרים ואינה מוצאת מנוחה, כי היא מבקשת את דודה – הקב"ה. היא עלתה ניצה – הגיע הזמן, הגואלים בדרך אבל ישראל עדיין לא נגאלו. הלוואי שזה יקרה כבר בקרוב ברחמים!

חִזְקוּ וְגִילוּ כִּי שֹׁד גָּמַר
לְצוּר הוֹחִילוּ בְּרִיתוֹ שָׁמַר
לָכֶם וְתַעֲלוּ לְצִיּוֹן וְאָמַר
סֹלּוּ סֹלּוּ מְסִלּוֹתֶיהָ
תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ

למרות אלפיים שנות גלות מרה, הפייטן מבקש לחזק את עם ישראל שמצטערים ששוב הסתיימה שנה והמשיח טרם הגיע. הוא אומר שנגמר ונשלם קץ הגלות. צריך להמשיך להוחיל ולצפות לצור עולמים כי הוא "הא-ל הנאמן שומר הברית והחסד לאוהביו". והוא יקיים את הבטחתו ל"קומו ונעלה ציון", הכינו את הדרך "עברו בשערים, פנו דרך… סולו סולו המסילה", כי הנה כבר נגאלים!

תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ!

רבי חיים פלאג'י ביאר שתשרי הוא חודש שכולו מידת החסד. הוא נקרא גם ירח האיתנים על שם "איתן האזרחי" – "חסד לאברהם", ולכן בחודש זה יש לגמול חסדים עם הזולת יותר מבשאר החודשים, וכך תתחיל השנה בחסד וברחמים, עם הרבה ברכות נפלאות וכל ישראל יהיו נזכרים ונחתמים בספר חיים טובים. אמן!

פיוט של גילו ברעדה

בנימה אישית: מאז שאני זוכרת את עצמי, כששמעתי את המנגינה המתוקה של 'אחות קטנה' נשפכת מחלונות בית הכנסת עם נועם מילים נפלאות, גם אם לא הבנתי אותן, הרגשתי בתוכי משהו נמס כפשוטו.
עוד לפני שידעתי לקרוא, כשרק שמעתי את המילים המתנגנות, חשתי טעם של "גילו ברעדה", כיסופים והשתוקקות, תפילות ותחינות נמסכות, קרבת הבורא ענקית וציפייה לגאולה. ואכן, זה בדיוק התוכן המיוחד של הפיוט.
נציין כי רק בלילה הראשון של ראש השנה נאמר הפיוט 'אחות קטנה', כי בלילה השני כבר לא אומרים "תכלה שנה וקללותיה", שכן השנה החדשה כבר נוכחת.
הפיוט חובר בתקופת הראשונים, על ידי הרב אברהם חזן מגירונה, מפייטני ספרד במאה השלוש עשרה. ראשי התיבות של הבתים הם בסימן אברהם חזן ח(זק). רבי אברהם היה תלמיד חכם עצום וחי בתקופתם של הרמב"ן, רבנו יונה מגירונדי ורבי זרחיה הלוי בעל 'מנורת המאור' שהתגוררו בעירו.
את הפיוט הוא חיבר על פי חכמת הקבלה, והבאנו רק מעט מזעיר מסודות הפירושים שלו בכתבה.
הפיוט נדפס בכל מחזורי ספרד הקדמונים, בתימן ובחלק ממחזורי אשכנז, וילנה, רומניה, בסידורי המקובלים ועוד, אבל התקבל כפיוט המושר בפועל בעיקר בקרב עדות המזרח.
הבית הרביעי 'הקם משפלות' נשמט מרוב המחזורים הישנים על ידי הצנזורה. לימים הוא הוחזר והיום הוא חלק בלתי נפרד מהפיוט.

תודתנו נתונה למכון 'בני ציון', הוצאת ספריו של הגאון רבי בן ציון מוצפי שליט"א, ולעומד בראשו הגאון רבי עובדיה יוסף טולידאנו שליט"א, על העזרה וההכוונה בהכנת הכתבה.