אחרי שנות המתנה ארוכות ומייסרות, ר' יצחק ור' נריה חורי ורעיותיהם הפכו להורים מאושרים. עכשיו הם מספרים לראשונה על הנס
עשרים ואחת שנים המתינו ר' יצחק חורי ורעייתו לפרי בטן, התפללו וניסו את כל הסגולות | במקביל, האח ר' נריה חורי ורעייתו המתינו שתים עשרה שנה לפרי בטן, מנסים גם הם את כל הסגולות ומתפללים | לאח הצעיר הצטרפה אמירה נוראה: 'איני רוצה להיוושע לפני אחי' | לפני חודש חבקו ר' יצחק ורעייתו תינוקת, והשבוע חבקו ר' נריה ורעייתו תינוק, ושניהם לא מוצאים מילים לתאר את האושר | בריאיון נרגש ל'משפחה' מספרים האבות הטריים על שנות ההמתנה המייסרות וחושפים את הברכה המופלאה שקיבלו בבית קטן בבני ברק | יַגִיהַ חָשְׁכִּי
זו הייתה השבת המרגשת ביותר בחייהם של ר' יצחק חורי ורעייתו אפרת.
באגף היולדות של 'הדסה עין כרם' עמד ר' יצחק (איציק) חורי, בלב פועם מהתרגשות עצומה. עשרים ואחת שנה הוא מחכה לרגע הזה. יותר משני עשורים תמימים של תפילות, תחנונים, סגולות וכל דבר שהומלץ לו על ידי ידידיו הרבים, כדי שהוא ורעייתו יזכו להפוך להורים מאושרים.
אבל הישועה בוששה מלבוא. עד לאותה שבת.
ואז, כשנראה היה שמגיע הרגע הגדול ביותר בחייהם – אירעה התפתחות מדאיגה, התברר שיש בעיה רפואית. המתח היה בשיאו. 21 שנים של המתנה וציפייה התנקזו לרגעי החרדה העצומים שעברו על בני הזוג חורי באותן דקות.
"הייתי שם לבד", מספר ר' איציק חורי. "הרופאים חיוו את דעתם וקיבלנו את ההמלצה שלהם, כדי לא לקחת סיכון ולו הקל שבקלים".
לאחר כמה שעות שמע ר' יצחק את קול בכייה של תינוקת. "זה היה 'בום' שאני לא מסוגל לתאר", הוא משחזר את הרגע הגדול שבו הפכו הוא ורעייתו להורים, כעבור שני עשורים. "אי אפשר להסביר במילים מה חוויתי באותם רגעים. כשרעייתי החזיקה את התינוקת, היא אמרה לה בדמעות ובקול נשנק: '21 שנה חיכיתי לך'. כל אנשי הצוות בכו יחד איתנו. ראינו את הנס קורה לנגד עינינו".
למרות הפצרותיהם של הרופאים לאפשר לאמא הטרייה לנוח – הזוג המאושר ביקש שלא לעזוב לרגע את התינוקת שהגיחה זה עתה לעולם. במשך שעות ארוכות הם נשארו איתה, השתעשעו בה והתבוננו בנס הפועם והנושם שמוחזק בידיהם.
רק לאחר כמה שעות הועברה התינוקת לחדר התינוקות, כאשר אביה ממשיך לשהות בתינוקייה ולא לעזוב את האוצר היקר לרגע. "בצאת השבת, נכנסה אחת האחיות במרוצה: 'איפה חורי?' היא שאלה. 'האמא רוצה לראות אותה עכשיו'. הלכנו מיד לחדר עם התינוקת, שם חיכו כבר כל בני המשפחה ששמעו על הבשורה הגדולה".
שקט מעיק בלב
הסיפור המדהים עליו אתם קוראים כעת – שאירע ממש לאחרונה וגיבוריו מספרים אותו מכלי ראשון – עשוי מכל המרכיבים של נס שמימי גלוי. מדובר בשני אחים שהמתינו שנים רבות להיוושע בפרי בטן – האחד 21 שנים, השני 12 שנים. אחרים היו אולי מתייאשים מהתקווה, אבל מרכיב אחד שהיה שם כל הזמן – ניצח את כל התחזיות: זהו כוח האמונה, שלא עזב אותם לרגע.
את דרך החתחתים שעבר, מפרט ר' יצחק חורי לראשונה בריאיון ל'משפחה'. "המטרה שלי היא לחזק את אלה שעדיין ממתינים", הוא מסביר את הסכמתו לחשוף את הסיפור במלואו. האח הצעיר, ר' נריה, מצטרף ומספר על תריסר שנות ההמתנה שלו ושל רעייתו.
כל השנים הללו, שני האחים חיזקו זה את זה, עכשיו הגיע תורם לשמוח זה בשמחתו של זה. שניהם נושעו בילדים.
אלה שנחשפו למסעם הארוך של זוג האחים ורעיותיהם – לא יכולים היו שלא להזיל דמעה. שנות ההמתנה שלהם לפרי בטן היו קשות מנשוא. לעיתים בלתי אפשריות. ומסעם המפרך להוֹרוּת הסתיים בדרך שלא ניתן להגדיר אותה מלבד דרך ניסית ושמימית.
ר' יצחק חורי: "כשנה וחצי לאחר החתונה, החששות החלו לנקר", הוא מספר. "לא שיתפנו בזה אף אחד מלבדנו, אך הציפייה הייתה גדולה, כמו כל זוג טרי".
השנים חלפו, והבשורה מתמהמהת. "היתרון שלנו היה שהקמנו גן פרטי בבית. המטרה הייתה להתמודד איכשהו עם החסר. שקול ילדים צוהלים יישמע בבית שלנו, גם אם הם לא שלנו. אז נכון, זה לא ממלא ממש את החסר, כי בשעה ארבע כל הילדים הולכים לבית ואז חוזר השקט הנורא. אבל זה נתן לנו הרגשה טובה. עם הזמן, הילדים נעשו לחלק מאיתנו. כשבני המשפחה שלנו הגיעו להורים וכולם סיפרו על החכמות של הילדים – אנחנו סיפרנו על החכמות של ילדי הגן. זה היה מרפא, כי היינו מחוברים לילדים".
אבל כמובן – ילדי 'הגן של חורי' לא היוו תחליף לילדים משלהם. לכל היותר, העיסוק בילדים הדחיק מעט את החסר הגדול בחייהם.
את החסר הזה הם שמרו לעצמם, מעולם לא שיתפו בו אחרים. "זה לא היה נושא לדיון בין מכרים או בני משפחה", הוא אומר. רק עכשיו, לאחר שקרה הנס – הוא מבקש לספר את סיפורו ולחזק את אלה שעדיין מצפים.
"להיות בלי ילדים", הוא אומר בגילוי לב, "זה להישאר בעצם מחוץ למעגל החיים שמורכב מברית, בר מצווה, חתונה, וגם התרגשויות קטנות במהלך החיים: כשהילד עולה לכיתה א', במסיבת סידור וחומש, ימי הולדת ואירועים קטנים בלי סוף. אצלנו, כל זה היה חסר.
"יש חסר אחד גדול שממלא את הלב. קשה להסביר את זה במילים למי שלא התנסה בזה – ושאף אחד לא יתנסה בעזרת השם. אבל לכל מי שזכה לילדים – תעצמו עיניים ותיזכרו כמה הילדים מעסיקים אתכם ביום יום. רוב החיים שלכם מתנהלים סביבם. עכשיו תבינו מה זה אומר להיות בלי ילדים. זה שקט שקורע את הלב כל יום מחדש.
"עכשיו תכפילו את זה ב-21 שנים. זו התמודדות לא פשוטה בכלל. אני לא מאחל לאף אחד לעבור את זה".
כמדקרות חרב
כשהשנים הוסיפו לנקוף מבלי להביא בכנפיהן בשורה – האחים חורי השתדלו להימנע מנקודות חיכוך שעלולות היו להדגיש את החסר הפרטי שלהם. "אם בתפילה עלה מישהו לתורה כדי לקרוא שם לבת – הייתי מקפל את התפילין מראש ויוצא", אומר ר' יצחק חורי. "ביקשתי שלא ייתנו לי 'קוואטער' בברית. זה כאילו להכריז קבל עם ועולם על כך שאין לי ילדים. אני לא רוצה את זה. לא קל להתמודד עם מבטי הרחמים שדוקרים כמדקרות חרב".
במהלך השנים ערכו בני הזוג סגולות שונות. "יש לי גיס שאחראי על הפעילות בקבר רחל. הייתי מגיע מדי בוקר, אומר את ספר התהילים, לומד 'דף היומי', מתפלל מנחה וחוזר לבית. ככה במשך שנתיים וחצי. לימים, לאחר הבשורה, הגעתי עם אשתי ובתי להודות, ראו אותנו הלומדים שם והתחילו בריקודים של שמחה. אין ספק שכל פעולה רוחנית – דחפה וקידמה את הישועה", הוא אומר.
הפעילות העיקרית בה עסק ר' יצחק הייתה הרבצת תורה. "ה'חפץ חיים' כותב בספרו 'אהבת חסד', שהסגולה הגדולה ביותר לזרע של קיימא היא לעזור לעניים לומדי תורה. בתחילה ייסדתי שיעור ב'דף היומי' ובאחד הימים העליתי בפני חבריי את הרעיון להקים כולל שבו נלמד את ה'דף היומי'. קראנו לו 'זרע יצחק' (משמעות השם ברורה. י"א) וגייסנו הוראות קבע מחברים. הכולל התחיל עם 8 אברכים, כיום אנחנו כבר חמישים אברכים בכולל".
נקודת המפנה המשמעותית ביותר מבחינת ר' יצחק – אירעה לפני כשנתיים. אחד מאנשי החסד בעיר בית שמש הלך לעולמו בטרם עת והותיר משפחה ענפה. "הוא היה בעל חסד אדיר, את כל כספו חילק לצדקה וגם אני נעזרתי בו. הוא תמך בשקט ולא היה מוכן שנספר לאף אחד. כשהוא נפטר, נרתמו כולם לסייע למשפחה".
מכריה של משפחת הנפטר הפיקו קליפ שבו הופיעה דמותו של ר' יצחק, כשהוא מפרט את הסיוע שהגיש לו הנפטר במשך שנים רבות. "הם ביקשו ממני לדבר, ועבורי זה היה מובן מאליו, למרות שלא אהבתי לחלוק את רגשותיי בציבור, אבל כאן זה היה הכרת הטוב".
מול המצלמה סיפר ר' יצחק את סיפורו. "במהלך הדברים פרצתי בבכי וביקשתי מהציבור להתגייס עבור היהודי הצדיק הזה. התיעוד הזה הופץ בכל העולם. אנשים התרגשו מאוד והצלחנו לגייס את הסכום הדרוש".
כמה ימים לאחר הפרסום, פנה לר' יצחק אחד האברכים וסיפר כי הציג את הסיפור בפני מנכ"ל ארגון העוסק בשיפוץ מקוואות טהרה ברחבי הארץ. "הוא סיפר לי שהיה זוג נוסף שלא היו לו ילדים וקיבל על עצמו שיפץ מקווה ונולדו לו תאומות אחרי שנים ארוכות של ציפייה. אותו חבר גם הציע להיכנס למעונו של מרן הגר"ח קניבסקי ולשאול בעצתו".
'אתם תהיו הורים'
בתאריך ח' בחשוון תש"פ עשו השניים את דרכם לרחוב רשב"ם בבני ברק. הם נכנסו למעונו של מרן הגר"ח קניבסקי והציגו בפניו את הדברים. נכדו של הגר"ח סיפר לסבו את השתלשלות העניינים: 'סבא, היהודי הזה אין לו ילדים עשרים שנה וכל החברים רוצים להירתם לעשות מקווה במקום שאין בו מקווה'. הגר"ח הרהר זמן מה והשיב באלו המילים: 'זו העצה'.
ידידו של ר' יצחק הוסיף לשאול: 'זה יום ההולדת שלו והוא פתח כולל ועשה הרבה זכויות בשכונה'. הגר"ח הרים את העיניים ואמר: 'אני לא נביא. אבל ברכה אני יכול לתת'.
מצוידים בברכה, פנה ר' יצחק חורי לארגון וביקש ליטול על שכמו גיוס כספים למקווה שזקוק לשיפוץ. "אמרתי, תנו לנו מקווה ונצא לדרך. אחרי כמה ימים נאמר לנו שיש מקווה ביישוב 'זוהר' שנמצא במצב ירוד. עלות השיפוץ נאמדת ב-650,000 שקלים".
בשלב זה העניינים החלו לרוץ במהירות. "הפקנו קליפ שבו אני ורעייתי מספרים את הסיפור ומבקשים מהציבור להתגייס למימון הבנייה. במקביל, שניים מחבריי נסעו לארצות הברית כשהם מצוידים בהמלצות וחזרו לאחר שבועיים עם סכום נכבד. כל השכונה ובני המשפחה התגייסו וביקשו ממכריהם להתגייס למצווה הזאת".
בתוך שישה חודשים בלבד גויס הסכום המלא מנדיבים בארץ ובעולם. "ראינו ניסים גלויים בכל תהליך גיוס הכספים. אחד הסיפורים הזכורים מחודשים אלו, התרחש בביתו של איש עסקים – זכיין של רשת ביגוד מפורסמת. אחד מבניו של מכריי לימד את בנו לקרוא בנביא ובסיום הלימוד סיפר לו איש העסקים שהוא מחפש לתרום תרומה גדולה לעמותה שהתרומות בה מוכרות לצורכי מס. מיד לאחר שהיהודי שמע את הסיפור, הוא נרתם והרים תרומה גדולה מאוד לפרויקט.
"היה יהודי נוסף מניו יורק ששמע את הסיפור, התקשר לברר ולאמת את הפרטים ומיד לאחר מכן הרים תרומה גדולה מאוד. במקרה נוסף היה זה איש עסקים שהבטיח תרומה במידה ועסקה שהיה מעורב בה תסתדר לטובה לאחר שהיו בה קשיים שונים. לקחנו אותו אל הגר"ח קניבסקי שבירך. לאחר שהברכה התקיימה, הוא העביר את התרומה. מה שהיה מדהים בסיפור הזה, היה שאותו יהודי ביקש שהברכה תתממש גם אצל אחי ר' נריה, ורק לאחר מכן העביר את יתרת התרומה".
…
חנוכה המקווה התקיימה בחודש תמוז. זמן קצר לאחר מכן התקבלה הבשורה על הישועה הקרובה. "הידיים שלי רעדו. אמרתי 'תודה' וחזרתי לרכב. באותו זמן ישב ברכב שלי אחד החברים, הוא לא תיאר לעצמו מה עובר עלי, אבל התאפקתי.
"קיבלנו את הבשורה בהתרגשות עצומה", הוא משחזר. "לטובתנו, זה יצא בזמן של סגרים וכך הגן היה סגור רוב הזמן, וכך התאפשר לנו לעבור את התקופה הזאת במנוחה מוחלטת".
כאשר היה דיון אם הרעיה צריכה להתחסן נגד קורונה, קיבלו בני הזוג מסר מיידי מביתו של הגר"ח, שהורה להם להתחסן. "הבת של רבי חיים, הרבנית קולודצקי, התקשרה לרעייתי וסיפרה שהרב הורה להתחסן. היא אמרה שבכך היא מקיימת כמה מצוות: 'ככל אשר יורוך', 'ונשמרתם' וכן הכרת הטוב לקב"ה שהביא את החיסונים. מיד בסיום השיחה הלכנו לקופת החולים ועשינו זאת ללא היסוס".
בקבוק בן 21
לאחר הלידה המרגשת, עשו ר' יצחק ורעייתו אפרת את הדרך המרגשת מ'הדסה' לביתו שבבית שמש.
"זאת הייתה הפעם הראשונה שבה אנחנו נוסעים בירידות של דרך עין כרם בואכה בית שמש – עם ילדה מתוקה בידיים. מרוב התרגשות, לא יכולתי להמשיך בנסיעה. עצרתי בצד הדרך, עד שהצלחתי להירגע".
את קבלת הפנים להורים הטריים, סביר להניח כי תושבי השכונה לא ישכחו שנים רבות. הם עמדו בצידי הכביש וקיבלו את פניהם של ההורים הטריים בשירים ובריקודים. "כל הבניינים מסביב רעדו מרוב שמחה וריקודים. יש בשכונה ילדים שהיו אצלנו בגן והיום הם כבר בוגרים – הם היו חלק מהתפילות כל השנים וכעת השתתפו בשמחה הגדולה", מספר ר' יצחק.
באחד התיעודים שראינו בימים האחרונים, גם המצלם הצטרף לריקודי השמחה שהתקיימו ברחוב וכך ה'פריים' 'רקד' יחד איתו. "קיבלנו טלפונים מכל רחבי העולם. על הקו היו יהודים שביקשו לשמוע את הסיפור מכלי ראשון. כולם התרגשו עד דמעות. תורמים שתרמו כי חשבו שהם עושים טובה ליישוב שצריך מקווה – הבינו שעשו כאן דבר אדיר וסייעו בהבאת ישועה לזוג שהמתין יותר מעשרים שנה לילדים. הם הבינו שהם חלק מסיפור הנס המופלא הזה".
אחד השכנים המפעיל עסק באזור בית שמש, הגדיל והביא לבית ההורים המאושרים בקבוק וויסקי. 'אני מבקש שתפתחו אותו בקידוש', אמר להם. רק למחרת התברר לר' יצחק, שהוויסקי היה בן 21 שנים. "השכן סיפר שהבקבוק נרכש לקראת חתימת הסכם בעסקה שלבסוף לא יצאה אל הפועל. אבל מתברר שלבקבוק היה ייעוד אחר: הוא הוכן בתקופת החתונה שלנו – עבור היום שבו נזכה לישועה. במשך 21 שנים הוא נמכר לגוי כל ערב פסח – עד שהגיע לייעודו".
בשלב הזה נסע ר' יצחק לביתו של מרן הגר"ח קניבסקי, כדי לברר כיצד עליו לנהוג לגבי הקידוש. "רציתי לדעת אם לחשוש מעין הרע ולעשות קידוש קטן. למרות שבני המשפחה שלי אמרו, שאף אחד לא מקנא במי שלא היו לו ילדים 21 שנים וכעת הוא נושע – החלטתי להיוועץ בדעת תורה. רבי חיים אמר שאין מה לחשוש ושנעשה קידוש גדול, כדי שיהיה קידוש השם".
באותה הזדמנות ביקש ר' יצחק ברכה – שהכולל בניהולו יזכה להתרחב. בתגובה הגר"ח הצביע על זקנו. "בני הבית הסבירו לי שאם אגדל זקן, גם הכולל יגדל", הוא אומר בחיוך.
'קידוש' לכל העיר
לקראת הקידוש החליטו בני המשפחה לפרסם מודעה בעיתון. המודעה הזמינה את הציבור הרחב להשתתף בשמחה הגדולה. "מיום שישי בבוקר לא הפסיקו להגיע אנשים ולהניח מגשי עוגות בכמות עצומה. אחד החברים בשכונה הגדיל לעשות ורכש מגשי דגים באלפי שקלים. ביקשתי לשלם לו, אבל הוא התעקש ליטול חלק בשמחה הגדולה".
אבל גם ההיערכות הגדולה לא הספיקה לכמות האנשים שהשתתפה בקידוש בבוקר יום השבת. לפי הערכת בני המשפחה, מספר המשתתפים עמד על כ-2,500 איש. את מרביתם לא הכיר ר' יצחק. "הגברים היו ברחוב אחד והנשים היו ברחוב מקביל. זה היה נראה כמו הפגנה גדולה. אנשים רצו לראות מקרוב את הסיפור הבלתי ייאמן, שכבר הכה גלים בעיר ומחוצה לה".
עד לשעות הצהריים של יום השבת עמד ר' יצחק בין האורחים הרבים וחזר עשרות פעמים על סיפור הישועה המדהים. "אנשים שלא הכרתי ביקשו לחלוק את רגשותיהם ולהשתתף בשמחה. האהבה שזרמה מכל מקום – הוכיחה שאין עוד עם כמו עם ישראל".
בימים אלו הוא מציין חודש ללידת בתו הראשונה לה ציפה שנים רבות כל כך. "זאת מציאות חדשה", אומר ר' יצחק בקול נשנק. "אני חוזר הביתה, שומע בכי של תינוקת ולא מאמין שהיא שלי. כן, יש תינוקת וצריך לטפל בה.
"רעייתי לא עוזבת את הילדה לרגע אחד. הבאנו עוזרות שיפעילו את הגן עד שהיא תתאושש. בינתיים היא לא מוכנה לעזוב את הילדה לרגע. אנחנו פשוט בעננים. אין לתאר את האושר הזה במילים. בשבת הראשונה שלנו יחד, כשבירכתי אותה בברכת הבנים – פשוט נשנקתי מדמעות. הנס הזה הוא בלתי נתפס".
בגלל תפילה נוראה
כל הזמן הזה, שבו יושב ר' יצחק ומספר לנו את סיפורם המופלא שלו ושל רעייתו אפרת – יושב לצידו אחיו הצעיר, ר' נריה חורי – 'נרי' בפי מכריו – ומהנהן בראש בהתרגשות. גם הוא אב טרי, גם הוא לאחר שנות ציפייה ארוכות.
כ-48 שעות לפני השיחה שקיימנו השבוע – זכו גם הוא ורעייתו להיוושע לאחר שנות ההמתנה הרבות שלהם. הוא טרם עיכל את הבשורה וניכר עליו כי בניגוד לאחיו, שהספיק כבר לסדר לעצמו מחשבות ותובנות – עבורו הדיבור אינו קל עדיין. הכל טרי ומבולבל מדי.
"אנחנו מחכים שתים עשרה שנים וחצי", הוא מבקש לדייק. "אבל את התחושה של הציפייה אני מרגיש יחד עם אחי כבר עשרים ואחת שנים. אפשר לומר שבחצי מהזמן המתנתי לישועתו של אחי, וחצי מהזמן המתנתי לישועה של אחי ושלי".
בזמן נישואיו של האח הגדול, היה נריה בכיתה ג'. "יצחק הוא אחי הבכור ומאז ומעולם היינו מאוד קשורים זה לזה", הוא אומר. "במהלך השנים התפללתי עבורו, כמו עם כל בני המשפחה, וציפינו ליום שבו יקרה הנס".
בשלב זה מספר לנו ר' נריה עובדה נוראה, הממחישה את חשיבות המימרה 'ברית כרותה לשפתיים'. "כשהייתי מתחת לחופה, התפללתי בכוונה עצומה שלאחי הבכור יהיו ילדים ואז לחשתי שאני לא רוצה שיהיו לי ילדים לפניו. באמת זה מה שרציתי. לא יכולתי לעכל מצב שאני חובק ילדים בעוד שלאחי הבכור, אותו אני כל כך אוהב, אין ילדים".
ברבות השנים, כאשר התברר כי בקשתו מתממשת וגם ישועתו מתעכבת בעקבות האח – לא עזרו כל תחנוניהם של בני המשפחה כי יוותר על הבקשה ויתפלל לישועה ללא קשר לאחיו. "לא רציתי לחזור בי", הוא אומר. "חזרתי על הבקשה הזאת שוב ושוב במהלך השנים. לא הייתי מסוגל שלי יהיו ילדים ולאחי לא. הייתה לי הרגשה שמשמים מסכימים עם בקשתי, וברגע שהחסימה תשתחרר אצלו – היא תשתחרר גם אצלי".
ר' יצחק מתערב: "לי זה עשה צער גדול. מספיק יש לי את הציפייה שלי, למה שגם הוא יעבור את זה?!"
ליל הדמעות
עבור רעייתו של ר' נריה, כאב ההמתנה לא היה זר. היא הכירה זאת ממשפחתה: גם אמא שלה המתינה במשך 16 שנים לזכות בילדים. "אמא שלה ע"ה עברה מסע ייסורים ארוך מאוד. אחרי שזכתה לישועה, כל הזמן היא עודדה אנשים וסיפרה להם את הסיפור שלה. כשזה התחיל אצלנו – הכל צף ועלה אצל אשתי".
האם, הרבנית ציפי לוי ע"ה, כיהנה בתפקיד בכיר במשרד הדתות והעניקה סיוע מסור לחינוך החרדי. "בכל חתונה של המשפחה היו מגיעים כל ראשי הישיבות להוקיר לה תודה", אומר ר' נריה. "היא הייתה בעלת חסד גדולה וכדי להתמודד עם החסר הפרטי שלה – הייתה עובדת בערבים בחנות לעגלות. כשהגענו לאחרונה לאותה חנות כדי לקנות עגלה – המוכרת התרגשה עד עמקי נשמתה".
כדי להתמודד עם החסר, גם ר' נריה ורעייתו צעדו בעקבות האח הגדול ר' יצחק, והם פתחו בביתם משפחתון, כך שהבית המה מקול ילדים בחלק משעות היום. אבל הכאב לא הוקהה. "חברים שלי עשו בר מצוות לילדים, חברים של איציק חיתנו ילדים. זו התמודדות יומיומית".
ההתמודדות הכפולה במשפחת חורי, איחדה את שני האחים וקשרה ביניהם גורל משותף. "תמיד היה לנו קשר מיוחד", אומר נריה. "אבל כל המשפחה שלנו מאוחדת, כך שזה לא בלט מעל כולם. היינו נמצאים בשבתות ביחד".
…
לדבריהם, הרגע הקשה ביותר בשנה עבור שניהם – היה בליל הסדר. "בלילה הזה נוהגים במשפחה שלנו לשהות אצל ההורים. במהלך הסדר ישנו מנהג שאחד מבני המשפחה יוצא אל מחוץ לדלת וכשהוא נכנס – הוא מברך את בני המשפחה במה שהם צריכים להיוושע. אצלנו כמובן זה היה כל שנה 'איציק ונריה'. כל שנה, בריטואל חוזר היינו מקבלים ברכות שיהיו ילדים. הברכה לא מתחלפת 20 שנה, ואבא שלנו היה שרוי בצער גדול".
בשלב הזה מבקש ר' נריה לציין את כאבם של הוריו. "מילא אנחנו, שעברנו את זה על בשרנו", הוא אומר, "יכולנו להתמודד, כי הקב"ה נותן כוחות לאדם שאותו הוא מעמיד בניסיון. אבל ההורים שלנו – לא היו בתוך הניסיון, לכן עבורם זה היה צער עצום, אולי אפילו יותר מאיתנו. הם לא יכלו לעזור. פשוט נשבר לי הלב בכל פעם שראיתי אותם מצטערים בגללנו".
זמן קצר לאחר שאחיו הגדול החל את הגיוס למימון המקווה, הגיע ר' נריה אף הוא למעונו של מרן הגר"ח קניבסקי וביקש סגולה גם הוא להיוושע. "אחד מבאי ביתו של הרב הציג את הסיפור ושאל האם ראוי לבנות מקווה נוסף – או להשתתף במקווה הקיים שהאח הגדול פועל למענו. רבי חיים הפתיע ואמר: 'לא, שיעשה מעשרות'. הנכד שאל אֵילו מעשרות והרב ענה: 'מעשר שני על פרוטה חמורה'. ובאמת, מאז השקעתי בנושא, וחודש לאחר מכן התבשרנו שישועתנו קרובה".
ככל שהתקרב המועד, מפלס הלחץ בבית משפחת חורי בירושלים עלה. "התכוננו לכך בכל המרץ", אומר ר' נריה.
בשל הזמן הקצר שחלף מאז, ר' נריה מתקשה לחדד את דיבורו וניכר כי הוא אינו מעכל עדיין את שעבר עליו. "בתוך זמן קצר החזקתי את בני בידיים", הוא אומר בהתרגשות רבה. "זה היה קצר ומהיר בחסדי שמים. אחרי כמה דקות כבר קיבלתי טלפונים מבני משפחה נרגשים. זה היה כמה שעות לפני שבת, ובני המשפחה וחברים קרובים עוד הספיקו להגיע לאחל מזל טוב".
הביזיון שהציל
שעה קלה קודם הגעתנו לביתה של משפחת חורי הירושלמית – התקיימה במקום קבלת פנים מרגשת שערכו תושבי השכונה. חדר המדרגות שבו ביקרנו קושט בבלונים ובשלטי ברכה. "גם שכנים שאינם חרדים יצאו מביתם והתרגשו למשמע הבשורה", אומר ר' נריה. "במשך שעה ארוכה רקדנו ברחבה הסמוכה לבית. אני רואה את השמחה על פניהם של האנשים – ולא מפסיק להתרגש".
רגע לפני שאנחנו נפרדים, מבקש ר' יצחק להעביר מסר מעל דפי העיתון. "יש לי כמה תובנות", הוא מסכם. "דבר ראשון – העובדה שעשיתי טובה לחבר שנפטר והתבזיתי בכך שדמעתי מול כל העולם – הייתה הדבר שקידם את הישועה: כתוצאה מכך שהסיפור שלי התפרסם והגיע לארגון המקוואות – החלה הישועה להתגלגל.
"שנית", הוא אומר, "אפשר ללמוד מהסיפור שלי על כוח התורה. "ישב גדול בתורה בבני ברק ורק אמר צמד מילים: 'זו העצה'. לא יותר. בזכות המילים הללו קיבלתי את הברכה והגיעה הישועה. זה כוח אדיר של תלמידי חכמים אמיתיים שהקב"ה אוהב את תורתם.
"הדבר השלישי מכוּון לאוזניהם של זוגות שעוברים את המסע שאנחנו עברנו: אני אומר לכולם וחוזר ואומר אלף פעם – לא להתייאש! אנחנו ניסינו הכל – ובסוף באה הישועה ברגע שהקב"ה החליט. לעולם לא להרים ידיים. תנו לקב"ה לנהל את העולם.
"הלוואי שהייתה לי היכולת להקים ארגון שיתמוך בכל הזוגות שמצפים לישועה. אני חושב שעדיין חסר מענה נרחב יותר, שיעניק להם תמיכה מלאה. מניסיוני המר, אני מכיר הרבה פעולות שיכולות לעזור לזוגות האלה לצלוח את ההמתנה יותר בקלות. חכם לומד מטעויות של אחרים. לא שחלילה נעשו טעויות, אך הניסיון שלנו בוודאי יוכל לסייע. ובאמת אני יכול לומר, שבחודש האחרון פנו אלינו עשרות זוגות כמונו להתייעצות. כמובן שעזרנו להם בשמחה".
לפני שאנו נפרדים, ר' יצחק מבקש להעביר מסר נוסף: "יש לנו עם מדהים. הערבות ההדדית, השותפות המרגשת, התמיכה לאורך כל הדרך והשמחה של כולם לשמע בשורת הישועה שלנו – מוכיחה שהעם היהודי עשוי מלב אחד ענק ומרגש" – – –
