בעיצומה של תקופה סוערת מבית ומחוץ, מתייצב הנגיד ר' איצי וייס – מחשובי תומכי התורה של העיר שיקגו – לשיחה נרגשת | הוא חוזר אל סיפורה של המשפחה שהתמודדה עם ניסיונות בשמירת שבת ועמדה בהם בגבורה | עכשיו הוא מקבל את גדולי הדור שנסעו אל מעבר לים ומבקש למסור לאחיו שבארץ הקודש: "הדבר הכי חשוב שלמדנו על בשרנו הוא שחייבת להיות אחדות בין השורות. יהודי הוא יהודי הוא יהודי, לא משנה מה צבע הכיפה שלו. אנחנו עוזרים אחד לשני בכל מחיר" | ד"ש מעבר לים
אני מאמין שכל יהודי מבין שאנחנו בעיצומו של תהליך שמימי. אנחנו נמצאים בתקופה שבה יש מלחמה על הגוף מחד גיסא, ומלחמה על הרוח מאידך גיסא. זה נכון ליהודי ארץ ישראל וזה נכון ליהודי ארצות הברית. עלינו לשלב ידיים ולעבור את זה יחד, כאיש אחד בלב אחד".
לאורך השיחה ניכרת ההתרגשות היטב על פניו של ר' איצי ווייס, אחד הנגידים היהודיים הגדולים של העיר שיקגו ואחד מגדולי תומכי התורה שבה. הוא מקדיש רבות מהונו ומרצו לטובת ישיבות וכוללים בארץ ובחו"ל, ויש לו גם מיזמים מעניינים, כמו הקעמפ המיוחד שהוא מארגן במישיגן – שם הוא שוהה בעת שיחתנו.
מסביב עצים ירוקים, ציפורים מצייצות, וגם אגם מנצנץ אי שם באופק. כמובן שבמקום קיים גם בית מדרש גדול, חדר אוכל ופעילויות שונות. כל מה שקעמפ אמריקאי יודע להציע. אבל זו נקודה מנותקת מהעולם המתערבל לו בחוץ. אמריקה בוערת. מערכת בחירות סוערת וקריטית ברחובות. ויש גם סוגיית האנטישמיות, שהגיעה לממדים מחרידים בשנה שחלפה, נוכח המלחמה המתנהלת בעזה.
ובמקביל מתנהלת המלחמה הרוחנית שהכריזו המשפטנים על עולם התורה. והוא, כמו נדיבים נוספים מעבר לים, נרתם לשאת כתף.
ר' איצי ווייס הוא לא אחד שמחפש רעש וצלצולים, אבל נוכח המצב המיוחד שאליו נקלעה היהדות העולמית הוא מסכים להתיישב לשיחה מיוחדת עם 'משפחה'. לשתף קצת בתחושות של האחים שבצד השני של האוקיינוס.
יש לו הצהרה אחת חשובה: אנחנו, כולנו, נעבור את זה יחד.
בדרכו של אבא
הסיפור שלו אמריקאי למדי.
אביו הגיע לברוקלין לאחר השואה יחד עם סבו ודודו, והמשפחה פתחה מאפייה. אלו היו ימים שבהם כמעט בלתי אפשרי היה לשמור שבת. דוד שלו פוטר כל שבוע מעבודתו בעקבות התעקשותו לשמור את השבת. "את המאפייה הם פתחו בעזרת הלוואה של 500 דולר שאותה קיבלו מלא אחר מאשר הרבי מליובאוויטש זצ"ל".
הרבי אמר אז ש'זוהי ההשקעה שלי ביודישקייט לדורות'.
לאחר מספר שנים של התפתחות והתבססות, כאשר הגיעו בני המשפחה אל הרבי במטרה להחזיר לו את הכסף, חייך הרבי ואמר שמבחינתו לא הייתה זו הלוואה כי אם השקעה, והכסף נתרם מיידית למטרה אחרת.
לאחר נישואי הוריו, הם העתיקו את משכנם לעיר שיקגו, שם גדלה אימו ושם גם הוא עצמו נולד, אי שם בראשית שנות השבעים. בעקבות עצת רבו – רבי יהושע העשיל אייכנשטיין זצ"ל, שהלך לעולמו לפני זמן קצר – החל האב לעסוק בבנייה ומקרקעין. איצי הצטרף לביזנס של אביו, ומעסק קטן המנוהל בבייסמנט של הבית בשיקגו התפתח ושגשג מפעל ענק.
"אבא עשה לי ממש הדרכה יסודית", הוא מספר. "כל דבר שהוא היה נותן לי לעשות, היה רק אחרי שהוא נוכח לראות שאני מסוגל לעשות זאת באופן מלא. מעיסוק עם חשמלאים, בנאים, טיח, עורכי דין, הכל. הוא היה לי למורה דרך בכל האופנים האפשריים".
בהמשך פרש ר' איצי כנפיים ופתח בדרך עצמאית בעסקי המקרקעין, שבסייעתא דשמיא האירו לו פנים. בפרויקטים המסחריים שהושקו על ידו לאחרונה בשיקגו, ישנו בית כנסת לצד מסעדות כשרות, ולצידם חיים עסקיים תוססים כיאה למטרופולין השלישי בגודלו בארה"ב, והוא גאה בעובדה שהמקום מספק סביבת עבודה ליהודים יראי שמיים המעוניינים לבצע פעילויות עסקיות בסביבה מתאימה וראויה.
"המטרה שלנו תמיד היא לעשות קידוש השם, ודווקא במקומות האלו. אני רואה בזה חשיבות עליונה, והמקום הזה הוא אחד מהמקומות המרגשים ביותר מבחינתי שזכיתי להיות השליח להקמתם".
בד בבד, לפני כשש שנים, החל ר' איצי לארגן ולתת חסות ל'קעמפ' – מחנה קיץ המתקיים במישיגן בימי בין הזמנים, תחת הקונספט של חינוך והדרכה לקדש שם שמיים בכל עת ולהקפיד על 'ואהבת לרעך כמוך'. כמי שתורם רבות למען בתי החינוך – הישיבות והכוללים של עולם התורה, הוא רואה חשיבות בכל פעילות שכזו הנעשית במסגרת התרעננות, לאו דווקא כ'מסגרת' בימי שגרה, ושם – בינות לעצים הרעננים והציפורים המקננות הוא מצליח להוציא מעצמו את היכולות להיות כמעין 'משגיח' ישיבתי ולהרביץ בצעירים השוהים בקעמפ דברי תורה וחיזוק, בייחוד בימים שבהם אנו נמצאים.
'self hating jew'
איך אתה רואה את מערכת הבחירות הסוערת אצלכם ביבשת?
"ראשית", אומר ר' איצי, "כיהודים מאמינים אנחנו יודעים שיש בעל הבית לבירה. הקב"ה מנהל את העולם, ואנחנו יכולים לעשות רק קצת 'השתדלות'. ולאחר שאמרנו את זה, אפשר להתחיל לדבר על התחושה בקהילות שלנו.
"כבר הרבה שנים לא היה כזה פער קיצוני בין שני המועמדים, בשורה רחבה מאוד של נושאים וביתר שאת כשמגיעים לדבר על היחס למדינת ישראל. מדובר בתהום פעורה ממש, בעיתוי הכי קריטי שאפשר להעלות על הדעת, ואין ספק שאנחנו זקוקים לרחמי שמיים גדולים.
"מן העבר האחד ניצב דונלד ג'יי טראמפ, שעשה דברים מדהימים למען היהודים והעם היושב בציון. לא משנה כמה ינסו להמעיט בערכה של פעילותו או למסמס אותה, כל בר דעת מבין היטב שהוא היה מהנשיאים האמריקאים הטובים ביותר שידעה מדינת ישראל, אם לא האוהד ביותר. ממש היה אפשר לחוש בידיים כיצד הקב"ה שלח אותו כשליח למען העם היהודי. כל מי שאומר אחרת לצערי עושה שקר בנפשו.
"מן העבר השני ניצבת קמלה האריס, שעומדת בראש המפלגה הדמוקרטית והיא סגניתו של הנשיא שהסיג את אמריקה לאחור כמעט בכל תחום אפשרי. זה לא אני אומר, אלא הם עצמם מודים. זה הרי הקלף הכי חזק שלהם כרגע, הם מסבירים שההחלפה של ביידן בסגניתו תביא לכך שהיא תקדם מדיניות שונה בשלל תחומים, בניגוד למה שממשלו עולל לאמריקה בארבע השנים האחרונות.
"אמריקאים רבים מרגישים שאמריקה פשוט לא מה שהייתה פעם. בעלות הברית שלנו מרגישות נבגדות, בעוד האויבים של אמריקה מצפצפים עליה בריש גלי, שורפים את דגל אמריקה ברחובות הערים הגדולות תוך כדי צווחות 'פרי פלסטיין' ו'מוות לאמריקה'. חוסר היכולת של הממשל הנוכחי לטפל בדברים הללו, כמו גם כישלונו החרוץ של הממשל בכל נושא מדיניות החוץ האמריקאית, ללא ספק ידחוף אנשים רבים להצביע לטראמפ".
מה שמתאר ר' איצי הוא לא חדש. הבעיה מתחילה אצל היהודים הלא אורתודוקסים שבארה"ב, יהודים מהסוג שניסה להיטמע בהווי האמריקאי, לשלוח את הילדים לקולג' יוקרתי, למצוא עבודה נחשקת ולהתערבב עם הנוכרים ברמה כזו או אחרת, תוך תקווה לממש את החלום של ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. הציבור הזה, שנמנים עימו רבבות יהודים אמריקאים, עומד בפני שוקת שבורה. אבל כניסתה של האריס למרוץ שינתה את המגמה.
"כל עוד ביידן היה בתמונה, גם הרבה מהיהודים שאינם אורתודוקסים – שלצערי מעדיפים בדרך כלל, מסיבות שונות, להצביע לדמוקרטים – העדיפו להימנע מכך. הדבר בא לידי ביטוי גם בתרומות לקמפיין, הממומנות בחציין מתרומותיהם של יהודים. הסיבה הייתה חוסר היכולת של הממשל הדמוקרטי להביא פתרון למצוקה שלהם, ככאלה שכן מנסים להיטמע בהווי האמריקאי ונדחים באופן וולגרי על ידי אנטישמים מהמוסדות הכי יוקרתיים במדינה. עם זאת, ברגע שקמלה האריס החליפה את ביידן במרוץ, זה פתח לחלקם צוהר חדש של תקווה. הם משכנעים את עצמם שאולי איתה זה יהיה אחרת. הכל פתוח כעת, ואין שום עירבון שטראמפ ינצח את האריס.
"אבל צריך לחזור ולהדגיש. כיהודים מאמינים אנחנו יודעים שהקב"ה מנהל את העולם, ואסור ליפול לתחושה הזו שאם יהיה כך אז יהיה מושלם, ואם יהיה אחרת אז יהיה אסון. אנחנו עושים את ההשתדלות המצופה מאיתנו, ומכאן הכל בידי הבורא".
מה אתה חושב על אותם יהודים שמצביעים לדמוקרטים, למרות המשמעות החמורה של זה כלפי יהודים בכלל ומדינת ישראל בפרט? נזכיר שמדובר בלפחות חצי מהיהודים בארה"ב, אם לא יותר.
"מדובר בנושא כאוב מאוד. כבר עשרות שנים שקיימת תופעה באמריקה שאנחנו קוראים לה 'self hating jew' – בתרגום חופשי: יהודי שונא-עצמו. הבה ניקח לדוגמה את בעלה של קמלה האריס. הוא בהחלט דגם מייצג של יהודי שבמקרה הטוב לא מתייחס לעצם היותו יהודי, ובמקרה הגרוע שונא את הנתון הזה בכל נימי נפשו. פעמים רבות התשוקה להתערבב ולהתקדם חברתית, כשאין לך מנגד ערכים יהודיים מוצקים, גורמת לניכור עצמי שמגיע עד כדי ממדים מבהילים. הם ממש מבואסים מעצם היותם יהודים. הם חשים צורך 'להוכיח' את עצמם פי כמה וכמה, כדי להראות לכולם שהם מתנכרים למוצאם ולשורשיהם".
בכיות במקום הקפות
"התופעה הזו מוכרת מאז ומעולם", מסביר ר' איצי. "מקודם סיפרתי כיצד דודי ואבי נאבקו כדי לשמור את השבת. בהקשר זה יש סיפור מפורסם על הגאון ר' משה פיינשטיין, שפעם הגיע אליו יהודי שהתאמץ לשמור את השבת, אך בניו ירדו מן הדרך. הוא בא והתלונן לר' משה מדוע זה קרה דווקא לו, והלא הוא התאמץ כל כך. ר' משה השיב לו שכנראה בכל שבת שבה היה יושב בביתו עם ילדיו הוא היה מספר להם כמה קשה להיות יהודי. כמה קשה עול הפרנסה נוכח שמירת השבת. וזה חדר לילדים, שהבינו את המסר וירדו בעקבות כך מדרך המלך.
"הוא הדין כאן. עם כל דור שעובר, הדור הצעיר יותר, שרחוק מהיהדות, מקבל את הרושם שעצם היהדות רק מפריעה לקידומו האישי, להשגת מאווייו או להגדרת הזהות שאותה הוא רוצה לאמץ לעצמו. ההתנכרות שנולדת מכך מגיעה עד כדי שנאה עצמית תהומית וכואבת.
"היהודים הללו, כאמור, נקלעים לאחרונה לצרה צרורה. ארצות הברית נשטפה בגלי אנטישמיות שטרם נראו כמותם במדינה שמתיימרת להיות חופשית לכל האומות, ובייחוד בקרב הקמפוסים – מהיוקרתיים ביותר בעולם – תוך שבחלקן סטונדטים ומרצים יהודים לא יכולים להגיע בכלל אל הקמפוס, מאימת המוחים הפרו פלסטינים שפשטו על המתחמים.
"השד יצא מהבקבוק מייד לאחר שמחת תורה, בעת שכתוצאה מהמתקפה האכזרית של חמאס מדינת ישראל יצאה למלחמת חורמה בארגון הטרור האכזרי והשפל עלי אדמות. התגובות האנטישמיות לא איחרו לבוא ועלו על כל דמיון".
את שמחת תורה האחרון הוא לא יכול לשכוח.
מכרים, כמו גם לכל כלל ישראל הנתונים בצרה ובשביה, השם ישמור. "אני זוכר את ההלם שפשוט לא הרפה ממני", מספר ר' איצי. "הכיצד דבר כזה יכול לקרות בעולם של היום? זה היה פשוט בלתי נתפס".
מה שהדהים אותם יותר, בדיוק כפי שהדהים אותנו, היא כאמור המהירות שבה העולם החל להאשים את מדינת ישראל והיהודים. לטענתו של ר' איצי, הוא כבר נחשף לתעמולה אנטי ישראלית ואנטישמית תוך פחות מ-24 שעות מתחילת הטבח, בזמן שמחבלים עדיין מסתובבים בקיבוצים והרוגים מוטלים ברחוב. האנטישמיות שבאה בעקבותיה באמת עברה כל קו דמיון אפשרי שיהודי העולם, וארה"ב בפרט, ידעו בעשרות השנים האחרונות.
"העולם פשוט משוגע", הוא זועק בקול לא לו. "עם כל המדיה והיכולות הטכנולוגיות של היום, חרף העובדה שהכל, אבל הכל, מצולם ומוסרט, למרות העדויות המזוויעות שקיבלו צבע וקול והופצו בכל דרך אפשרית, זה עדיין לא עזר, אפילו לא פרומיל. זה פשוט שיגעון מוחלט כשמסתכלים על זה במשקפיים גשמיות, רגילות, ולא בפריזמה רוחנית. המצב המטורלל הזה מוכיח מעל לכל ספק שאנחנו עדיין בתהליך, בגלות שטרם יצאנו ממנה, ושלקב"ה יש תוכנית גדולה יותר ממה שאנחנו מסוגלים לתפוס. אחרת איזה הסבר עוד יכול להיות?
"זו קריאת השכמה עבורנו. אבא מדבר איתנו ורוצה שנקשיב. אני מקווה שאכן נקשיב היטב ונתקן את דרכנו", הוא אומר, ומייד מוסיף: "אני מדבר כמובן על עצמי"…
מי שולט בתקשורת
ובחזרה אל הקרקע ואל המציאות שבה אנחנו חיים. מי שסובל את תמורות המלחמה המתמשכות, בין השאר, אלו יהודי התפוצות, שחשופים לפרובוקציות ולגילויי אנטישמיות מחרידים במיוחד, המתקיימים במקומות הכי מרכזיים בערי מדינות ארצות הברית. בריש גלי ובראש כל חוצות מסיתים נגד יהודים, מתקיפים אותם, והיו מספר מקרים שהדברים הגיעו לכדי סכנת נפשות.
"בשנים עברו היינו יכולים לספור על יד אחת את מספר מקרי האנטישמיות שחווינו בשיקגו", מספר ר' איצי. "השנה, עם זאת, היו יותר ממאה דיווחים על מקרי אנטישמיות שהגיעו לידי המשטרה המקומית. כמובן שזה רק סימפטום לתופעה הרחבה יותר שמתחוללת ברחבי ארה"ב בכלל.
"חרף העובדה שהשכונות היהודיות בשיקגו נחשבות בימי שגרה לשקטות במיוחד, בחודשים האחרונים אנחנו עדים לפרו פלסטינים שמגיעים לבתים שלנו, משמיעים קללות וגידופים, לעיתים קרובות נוהגים בוולגריות ועושים מעשי וונדליזם, שוברים חלונות או מרססים כתובות נאצה. זה כשלעצמו מספיק בשביל להמיט אימה על תושביה היהודים של שיקגו או כל מקום אחר שבו יהודים גרים ונחשפים למעשים הללו. כל שכן כאשר זה מגיע לפסים אלימים יותר כמעט מדי שבוע".
ייאמר לזכותה של המשטרה והממשל המקומי, על פי עדותו של ר' איצי, שהם לוקחים את העניין ברצינות רבה, ואף הקדישו משאבים להקמת ארגונים פנימיים לשמירה בשכונות יחד עם כוחות המשטרה שנמצאים בכוננות גבוהה יותר.
"נשגב מבינתי כיצד מצליחה הפרופגנדה הפלסטינית למשוך אליה צעירים רבים מקרב אזרחי ארצות הברית. נערים שוטים שמעולם לא היו ברצועת עזה או במדינת ישראל, שלא יודעים כלום מחייהם, כל שכן לא על העולם הערבי. רבים מאותם מוחים פרוגרסיביים, אם היו באים בשערי העיר עזה שאותה הם כל כך מייקרים – ככל הנראה לא היו יוצאים משם בחתיכה אחת.
"מצחיק אותי לשמוע כיצד היהודים 'שולטים' בתקשורת", מפטיר ר' איצי בצחוק מריר. "אם אנחנו באמת שולטים, אנחנו כנראה ממש גרועים במה שאנחנו עושים. פשוט עולם משוגע".
זקני הדור באים
ובמעבר חד לשטייט'ל הקטן שלנו. עולם התורה של ארץ ישראל מתמודד בימים אלו עם גזרות הניתכות על ראשו. החל בביטול חוק הגיוס, עבור דרך שליחת הצווים בפועל וכמובן שלילת הסבסוד במעונות, והיד עוד נטויה.
אם יש משהו שבאמת מקומם בהתנהלות המדינה כלפי החרדים היא העובדה שבמקביל, משפחות מחבלים וילדיהם מקבלים 'ביטוח לאומי' ומימון מלא לכל צורכיהם, בעוד הילד החרדי נחשב אוטומטית כסוג ב'. באוזן אמריקאית האפליה הזו פשוט לא מצליחה להיתפס. "מדובר בפער הטמון בין המושג 'ארץ ישראל' למושג 'מדינת ישראל'", אומר ר' איצי.
"בלי להיכנס לנבכי הסוגיה בכללותה, כפי שאמרתי קודם ניתן לומר גם כאן. אנחנו בגלות במלוא מובן המילה, והעובדה שמדינת היהודים בכבודה ובעצמה מנהלת מלחמה נגד עולם התורה – ולא משנה בכמה מילים גבוהות ויפות יעטפו את זה – מוכיחה שטרם הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. אבל אין לנו צורך בזה בשביל לדעת זאת. אין לנו עדיין בית מקדש, אין מלכות ישראל, ויש רבבות מאחינו שרחוקים מתורה ומצוות. יש עוד הרבה לאן להתקדם ולהתפלל".
מספר שבועות קודם לכן הוא שמע על קעמפ ישראלי שמתארח בסמיכות לקעמפ שאותו מארגנים הוא ואנשיו. מבחינתו הייתה זו בשורה משמחת, והוא שאל אם יש צורך בעזרה כלשהי או אם הם רוצים שהוא יבוא לדבר בפני הנערים או משהו כעין זה. תוך כדי הבירורים, אחראית הקעמפ הסבירה לו שיש חדרי שינה, חדר אוכל, חדרי פעילויות, אבל רק חדר אחד אין. בית כנסת.
"שאלתי אותה מה זאת אומרת, והיא הסבירה לי – אנחנו קעמפ יהודי, אבל אין לנו 'חדר בשביל אלוקים', כלשונה", מספר ר' איצי בזעזוע. "זה היה הרגע שבו ניתקתי איתם מגע. ממש נכוו אוזניי משמוע, ועוד בכזו נונשלנטיות. לצערי זה המצב של חילונים רבים במדינת ישראל (וביתר שאת בחו"ל, שם ההתנתקות והתנכרות גדולות עד כדי עשרת מונים), והדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות איפה שיש חיסרון בגילוי כבוד שמיים, הוא לעשות את ההפך – לקדש שם שמיים ביתר שאת".
ניתן לומר שכך בדיוק נהגו יהודי ארצות הברית מכלל גווני הקשת החרדית בכל אתר ואתר עם הישמע דבר הגזרות שנחתמו בידי בג"ץ, ובייחוד נוכח הגעתם לארה"ב של גדולי ישראל – מרנן הגאונים רבי דוב לנדו ורבי משה הלל הירש – במסעם המיוחד לפני כחודשיים.
"זה מאוד השפיע עלינו", הוא אומר בגילוי לב. "לראות כיצד גדולי האומה לא חושבים פעמיים, ומיטלטלים בדרכים בשביל להציל את עולם התורה, זה היה משהו מעורר השראה. מעמד נשגב באופן נדיר. אין ספק שזה גרם לכולם לתחוב את היד לכיס הכי עמוק שאפשר כדי לתת מעל ומעבר לנשיאה בעול של עולם התורה בארץ הקודש.
"עם זאת אני סמוך ובטוח שעולם התורה לא ייחלש, ואף יתחזק בעזרת השם. לומדי התורה זוכים כעת לעמוד במבחן ההקרבה, הקרבה למען שם שמיים. למרות כל הגזרות, למרות כל ההסתה, למרות ההתקפות מכל כיוון אפשרי. הציבור מראה כיצד נראית הקרבה אמיתית, בעוד התורמים מהצד הכלכלי מראים את יכולת ההירתמות למען התורה בזמן אמת ושועים לקריאתם של גדולי הדור. זה קידוש שם שמיים ברמה הגבוהה ביותר, וזו הזכות של כולנו להיות חלק מהרגע הנשגב הזה".
לדבריו, המסע של גדולי הדור נסך בקרב הנגידים השונים בארצות הברית תחושת אחריות אמיתית לגורל עולם התורה. "אין ספק שההקרבה של הרבנים החשובים הללו, שבגיל מופלג כל כך נטלו את מקל הנדודים ויצאו להציל את הישיבות והכוללים, היא שגרמה למסע הזה להצליח כל כך. אנשים הרגישו מייד שיש כאן משהו קריטי, משהו גדול, ועשו מאמצים כבירים בשביל לכבד את התורה ולומדיה.
"היהודים באמריקה מרגישים חלק בלתי נפרד מהיהדות בארץ ישראל. ההערכה וההוקרה לגדולי ישראל חוצה מגזרים ועדות באמריקה, וכולם הבינו שעלינו לעשות מעל ומעבר בשביל לשאת בעול ולהשתתף במסע המיוחד הזה. אנחנו משפחה אחת, ובסייעתא דשמיא אנחנו נמשיך להחזיק אחד את השני ולעמוד איתן מול הרוחות הבאות עלינו. אם יש משהו שהכי חשוב בימים אלו ושלמדנו על בשרנו הוא שחייבת להיות אחדות בין השורות, אחדות בין אחים. יהודי הוא יהודי הוא יהודי, לא משנה מה צבע הכיפה שלו או אם בכלל יש לו אחת כזו. אנחנו עוזרים אחד לשני מה שלא יהיה.
"אני מבקש למסור לאחינו היקרים שבארץ ישראל – איתכם אנחנו. אנו חשים אתכם, מרגישים אתכם, ואנחנו ביחד איתכם בסירה הזו".
או בעגה המקומית שלנו – אנשים אחים אנחנו, במובן הרחב ביותר שיש.