אחריהם!

בשבת השחורה, כשחוסר הוודאות שלט בגזרה וטרם התבררו ממדי האסון, הראשונים שהוזנקו לשמי העוטף היו כלי הטיס המופעלים בשלט רחוק. במקביל לאבטחת הפרצות בגדר, ניהלו מרדף בעומק הרצועה אחר שיירות מחבלים שנעלמו בסמטאותיה הצפופות. הפיצ'רים המהפכניים שמותקנים בהם, הצליחו לאתר אותם בין ההמון העזתי ולחסל אותם | קובי בורנשטיין ביקר השבוע בטייסת 'הנחש השחור' שמובילה את התקיפות בשטח האויב ומסייעת ללוחמים על הקרקע לתמרן בהצלחה בתוך קן הצרעות ומלכודות המוות של חמאס | רואה יורה, הגרסה האווירית

בארבעת השבועות האחרונים הם כמעט לא ישנים. טייסיה מגדירים את המלחמה הנוכחית כבעלת "התקיפות התכופות והעוצמתיות ביותר שהיו אי פעם ברצועת עזה", ולראשונה בהיסטוריה הם גם תקפו בתקיפות ובעוצמה גם בתוך שטח מדינת ישראל וגם בתוך בסיסי צה"ל. תכירו את טייסת 161 – הטייסת היחידה בצה"ל שמפעילה כיום את מטוסי התקיפה המאוישים מרחוק – זיק.

טייסת 161, שכינויה הנוכחי הוא 'הנחש השחור', כונתה בעבר 'טייסת המסק"ר השנייה'; 'טייסת הקוברות השנייה'; וגם 'טייסת הקוברות הצפונית'. הטייסת הפעילה בעבר מסוקי קרב והוסבה לטייסת כטב"מים, היחידה שמפעילה כיום את ההרמס 450 ('זיק').

מטוסי התקיפה הראשונים שפעלו בשבת השחורה היו מטוסים מאוישים מרחוק מדגם זיק. "הכטמ"מ זה כלי טיס מאויש מרחוק שזה שם כולל להרבה מאוד סוגי כלים. מה שפעם היה נקרא מזל"ט, מל"ט וכן הלאה, היום נקרא פשוט כטמ"מ", מסביר לנו סגן א' שמשרת בטייסת 161 כמפעיל כטמ"מ תקיפה. לכטמ"מ יש כמה שימושים. חלק מהם מיועדים לתקיפה, משמשים כמטוסי תקיפה לכל דבר ועניין ויכולים לשאת ולהטיל טילים מדויקים, וחלק מהם משמשים למשימות של איסוף מודיעין ומשימות נוספות שאי אפשר להרחיב עליהן".

חיצונית, המקום נראה כמו שדה תעופה לכל דבר ועניין. המטוסים עומדים בשורה מוכנים להזנקה. בזה אחר זה מטוסים ניגשים למסלול ההמראה בזמן שאחרים נוחתים, מתחמשים בשנית ועולים לאוויר בחזרה. ההבדל היחידי הוא שבשונה משדה התעופה הסמוך – במטוסים האלה לא יושב בן אנוש. הטייס יושב בכלל בחדר ההפעלה שנמצא למטה בקרקע, במיקום סודי בבסיס פלמחים.

"הטייסת היא ארגון גדול, מורכב, עם אנשים מדהימים שהם כמו משפחה", הוא מספר. "נמצאים פה גם גף הטיסה, שזה בעצם המפעילים של אותם הכלים המוטסים מרחוק, וגם הטכנאים ואנשי החימוש. אנחנו מתעסקים גם בתקיפה וגם בחוזי – שאלה הדברים שאתם שומעים עליהם בתקשורת, וגם באיסוף מודיעין, מיפוי ועוד דברים שאי אפשר להרחיב עליהם. עובדים פה מסביב לשעון כל יום, כל היום, ובפרט בחודש האחרון. יש פה אנשים שהפעם האחרונה שהם ראו את המיטה הייתה בשמחת תורה בשעה 06:30 בבוקר. מאז הם פה בטייסת, ולמעט שינה חטופה מפעם לפעם הם כל הזמן בפעילות. מאות אנשים, חלק מהם אנשי קבע וחלק במילואים, וכולם מוכוונים לאותה המטרה".

המטוסים מסודרים בשורה ארוכה. מדובר במגוון רחב מאוד של כלים – חלק מטוסי תקיפה, חלק מטוסי צילום ואיסוף מודיעין, חלק עוסקים במיפוי וחלק במנעד רחב ומגוון מאוד של משימות מבצעיות. "כמו שאתה רואה, אלה כלים כבדים וגדולים. יש מטוסים שמגיעים לאורך של 15 מטר ויותר, זה לא משחק. זה מטוס לכל דבר שיכול לבצע כמעט כל משימה שמטוס קרב יכול לבצע – עם היתרון העצום שבאי סיכון בני אדם. המפעיל כאמור יושב מרחוק.

"הייחודיות של הטייסת הזו היא שאנחנו לא מתעסקים רק בדבר אחד, אלא במגוון רחב מאוד של משימות, וכל אחד מאיתנו משלים את האחר. לצורך העניין יכול להיות מקרה שבו אחד מהמפעילים שלנו מעלה לאוויר מטוס לצורך איסוף מודיעין, כשהוא מסיים עולה מטוס למיפוי ורגע לאחר שהוא מסיים כבר יוצא מטוס תקיפה. זו עבודה משולבת גם פה בתוך הטייסת וגם מחוצה לה עם טייסות אחרות או עם גופים אחרים בצה"ל ובמערכת הביטחון. סנכרון מערכות מושלם שמוכיח את עצמו באיכות התקיפות ואיסוף המודיעין".

מתח מובנה

הם אולי יושבים בתא ממוזג על הקרקע, אבל חווים את השטח כמו טייסים רגילים. "כשאתה נכנס לקרון (תא ההטסה ק"ב) וחובש את הקסדה, באותו הרגע אתה נמצא במקום אחר. הסטרס הוא אותו הסטרס, אתה נכנס לשטח לחימה בדיוק כמו מטוס קרב, רואה את הכל בדיוק כמו במטוס, יש לך אחריות על חיי אדם בדיוק כמו במטוס והתקיפה היא בדיוק אותו הדבר. האחריות היא אותה אחריות, המשימה היא אותה המשימה והלחץ הוא אותו הלחץ. אין שום הבדל בין הטסה מרחוק להטסה רגילה מלבד היתרון שבמניעת סיכון מיותר לחיי אדם".

באותה שבת שחורה סגן א' יצא לחופשה בבית. "שבת בבוקר, אני הייתי בבית, הטלפון כמובן היה כבוי בגלל שבת, ופתאום אני מתעורר מאזעקות. פעם אחת, פעם שנייה, בפעם השלישית הבנתי שזה חריג והדלקתי את הטלפון. שיחה אחת לטייסת, ושם אמרו לנו להגיע מייד ולעלות על ציוד. נסעתי לשם במהירות כמובן, ומייד כשהגעתי הבנתי שאנחנו נמצאים במלחמה. עוד לא ידעתי מה בדיוק קורה, אבל ראיתי המוני אנשים, טייסים רצים ממקום למקום כשהם כבר לבושים בסרבלי טיסה, חלק מהמפעילים כבר ישבו בקרונות (תאי ההפעלה של הכטמ"מים ק"ב), ואז כבר התחלתי לקבל תמונת מצב רחבה יותר על מה שקורה.

"התארגנתי תוך דקות, כשבינתיים התחלתי לשמוע מהחברים לטייסת סיפורי זוועה ואימה על מאות ואלפי מחבלים שפושטים על הגדרות ועל תקיפות נרחבות בשטחנו".

אנשי הטייסת התמודדו עם אירוע שלא דמיינו שיגיע, בהיקף שלא חלמו מעולם, ובעיקר – עם תקיפות בשטח מדינת ישראל, בתוך הבסיסים, בתוך הקיבוצים, תקיפות שאליהן הם לא הוכנו מעולם. "מי בכלל דמיין שנצטרך לתקוף בתוך שטח מדינת ישראל, ועוד כל כך הרבה. זה תרחיש שמעולם לא דמיינו שיגיע".

אבל הם הרגילו את עצמם במהירות לסיטואציה. "אחד מהדברים ההזויים והחריגים ביותר שהיו לנו באותה השבת זה היה אמצעי קבלת המודיעין. בדרך כלל אנחנו מקבלים תדריך מודיעיני מסודר לפני התקיפה, יודעים בדיוק לאן ללכת, מה לעשות. פה המודיעין שלנו היה האזרחים בשטח. נכנסנו עם טלפונים לתאי ההפעלה שזה דבר שאסור לעשות, התקשרנו בזמן אמת לאזרחים שנמצאים בקיבוצים וביישובים, והם אלו שנתנו לנו מיקומים של מחבלים. חיסלנו ככה עשרות מחבלים. שיחה לאזרח, קבלת מיקום, הטלת פצצות וחזרה לחימוש. ככה בסרט נע הלוך ושוב".

בכל גיחה שכזו הם חיסלו עשרות מחבלים, מנעו מהם להתקדם לתוך שטח ישראל או לחזור לתוך הרצועה עם חטופים ובלמו את המתקפה. "אלו היו תמונות חריגות שמעולם לא ראינו. אחת מהמעלות של הכלים שלנו היא אמצעי החזות והרואי האיכותיים. עכשיו הם שימשו אותנו שוב. פשוט ראינו הכל. את הטבח, את הזוועות, מלחמה נוראית".

קו הבלימה

לפני מספר ימים סיפר לי קצין שמשרת באוגדת עזה, שהוא עצמו הכווין כוחות של חיל האוויר להפציץ בתוך הבסיס כדי לחסל מחבלים. "פשוט עמדתי באיזושהי מיגונית מוסתרת, ובכל פעם שראיתי מחבלים וידאתי שאין חיילים באזור ואמרתי להם להפציץ. ככה פעם אחר פעם". גם בקיבוצים מספרים סיפורים דומים, ועדיין – יש מי שמאשים וטוען שבשעות הראשונות חיל האוויר פשוט לא היה נוכח. כשאני מעלה את הטענה הזו בפני אנשי הטייסת הם כועסים נורא. ובצדק.

"זה פשוט חוסר היכרות בסיסי עם איך פועל חיל האוויר", הם אומרים. "אנשים צריכים להבין שמטוס תקיפה זה לא אופנוע. לא עולים עליו ומתחילים לנסוע. זה דבר שאורך זמן. גם אם יש לנו אלפי מטוסים וכלי טיס מאוישים מרחוק, אתה צריך בשבילם אלפי אנשי צוות. טייסים, נווטים, אנשי מודיעין, מפעילים, אנשי תחזוקה, טכנאים, אנשי חימוש וכדו'. אורך זמן לחמש מטוס ולהכין אותו ליציאה. זה לא מהרגע להרגע. עבדנו ממש מהרגע הראשון במאה וחמישים אחוזים ומנענו באופן אקטיבי את המשך הטבח. בלי הכטמ"מים ומטוסי הקרב הטבח הזה היה נמשך. חד משמעית. ללא מערך הכטמ"ם התוצאה הייתה הרבה יותר קשה".

אבל למה בעצם לא לשלוח כלים שישבו אווירית על הגדרות ולתקוף כל חוליה שמנסה להיכנס לישראל או לחזור לרצועה עם חטופים? הטכנולוגיה קיימת.

"אני לא יכול להיכנס לאופי הפעילות של חיל האוויר ומה בדיוק פעלנו ועשינו מסיבות מובנות, אבל תאמין לי שגם בגזרה הזו פעלנו. בסופו של דבר יש תיעדופים מסוימים שהציבור לא תמיד חשוף אליהם ודברים שלא תמיד ניתן לעשות מכל מיני סיבות, אבל תאמין לי שפעלנו גם באופן הזה", מגיב סגן א'.

מתשאול חיילים שפעלו בשטח באותם הרגעים עולה תמונה רחבה יותר שעשויה אולי לענות גם על השאלה הזו. "כשאנחנו היינו בבארי והשתמשנו בכלים של חיל האוויר כדי להכווין אותם לתקיפת מחבלים, אי אפשר היה להעביר כלי טיס למקום אחר. תחשוב שהכוחות הבודדים שהיו בקרקע פעלו כמעט לבד, היינו שם רק אנחנו, וללא הסיוע של חיל האוויר באותו הזמן לא רק שלא היה נשאר כלום מבארי, לא היה נשאר שום דבר גם מאיתנו. זה לא שאתה יכול לבקש להסיט כלי טיס למקום אחר כי אצלך רגוע יותר. אלה היו מאות זירות פעילות, והשיקול היחידי שעובר לך בראש זה לא 'איפה יש יותר מחבלים לחסל' אלא 'איפה יש יותר אזרחים להציל'. ככה אנחנו פעלנו וככה פעלו גם בחיל האוויר לפי הבקשות שאנחנו שלחנו להם מהשטח".

מאז, כבר כמעט חודש, אנשי הטייסת כמעט ולא ישנים. "עברנו מבצעים בעבר, עברנו מלחמות, אבל היקף כזה של תקיפות לא חווינו מעולם. אנחנו באוויר כמעט כל שעות היום. יורדים למטה רק בשביל לתדלק ולהתחמש. יש כטמ"מים שמבצעים עשרות תקיפות מדי יום לכלי. ויש לך עשרות ומאות כאלה. אלה אלפי תקיפות בשבוע, חלק מהן בעוצמה שלא תקפנו בה מעולם", הם אומרים.

כעת, לצד המשך התקיפות ברצועה, בלבנון ובאיו"ש (כן, גם שם הם פועלים), הכוחות מוכוונים למטרה נוספת. "בעצם לכל חוליה של חיילים שנמצאת עכשיו ברצועה ונלחמת במחבלים, יש כטמ"מ שמלווה אותה מלמעלה. הכטמ"מים גם נותנים לחיילים תמונת מודיעין, גם מסייעים להם בתקיפות וגם מגינים עליהם מהאוויר. יש כמות אדירה של כלים באוויר בכל רגע נתון. מספרים שמעולם לא היו פה כמויות כאלה".

בזמן שאנחנו מדברים, מפעילי הטייסת כבר מתכוננים למשימה הבאה. משימה רגישה ומורכבת מאוד בשטח הרצועה, אם כי כזו שכבר לא נחשבת לחריגה מדי. "בגלל היקף ועצימות התקיפות, כל מה שפעם היה נחשב למבצע חריג או גדול, הופך היום למבצעון קטן. דברים שבעבר יצא לנו לעשות פעם בשנה אם בכלל, יוצא לנו לעשות היום חמש פעמים ביום במקרה הרע, עשרים פעם ביום במקרה הטוב. עוד נכונה לנו עבודה רבה, אבל אנחנו נחושים לעשות הכל כדי להחזיר את הביטחון לאזרחי המדינה. זו באמת מלחמה של להיות או לחדול, ואנחנו מרגישים את זה בעצמות".

לסיום, מבקש סגן א' לפנות לאזרחי המדינה: "ההתגייסות שלכם לטובת המערכה, החיזוקים, פעולות ההתנדבות בעורף, זה מה שנותן לנו את הכוח לעשות ולפעול. זה מה שמחזיק אותנו. תישארו מאוחדים בעורף, תישארו יחד, ואנחנו נעשה כל מה שאנחנו יכולים בחזית כדי לשמור עליכם ככה, ובעזרת השם ננצח בגדול".