זה תקופה ממושכת שבמערכת הביטחון מזהים ניסיונות הולכים וגוברים, מצד מדינות זרות, להשפיע על תוצאות הבחירות בישראל. לרוב, מדובר בארגוני שמאל הנתמכים בידי ממשלות אירופאיות שמעוניינות בקידום מדיניות פרו-פלסטינית, אבל המודיעין שהגיע בעת האחרונה לשב"כ, מלמד על עליית מדרגה באתגרים שמעמידה הזירה הקיברנטית: משטר האייתולות בטהרן משקיע משאבים אדירים בהובלת השיח הפנימי ברשת החברתית בישראל מנכ"ל 'פייק ריפורטר', הפועלת לניטור בוטים וחשבונות מזויפים אומר ל'משפחה': "האירנים לא מתעניינים בלפיד או בביבי. הם רוצים לפרק את החברה הישראלית מבפנים" כל הפרטים על מלחמת הצללים הווירטואלית
זה קרה במערכת הבחירות הקודמת. מספר משתמשים בפלטפורמות הדיגיטאליות, תחת שמות ישראליים מוכרים, נכנסו לפלטפורמות של תומכי נתניהו ופרסמו טקסטים של תמיכה בלפיד. בתחילה הם היו נראים כפעילי 'יש עתיד', אולם כשהחלו לפרסם מידע שקרי על המועמדים, החשד החל להתעורר.
חוקרי דיגיטל הפעילו מעקב מדוקדק וזיהו קשר מובהק לחשבונות משתמשים דומים שעשו את הפעולה ההפוכה בקבוצות של תומכי 'יש עתיד'. כשהעמיקו בבדיקה, נדהמו לגלות שמדובר ברשת איראנית שפועלת להגברת הכאוס והקיטוב בחברה הישראלית.
בשנים האחרונות הפלטפורמות הדיגיטאליות הפכו לכיכר העיר. השיח הפוליטי שמתקיים בהן, לרוב פוגעני, אלים ובוטה. עוד ייקח זמן עד שהרגולטור יצליח להשית כללי אתיקה בסטנדרטים המקובלים בתקשורת הממוסדת. עד שזה יקרה השיח הפוליטי יסלים ויחריף.
לפוליטיקאים אין ברירה. סדר יומם נאלץ להתכתב עם סדר יומם של הפלטפורמות הדיגיטאליות. כל מי שרוצה להשפיע על השיח, מכל אינטרס שהוא – כלכלי, פוליטי ובטחוני – משתמש בהם. לפעמים זה נעשה באופן לגיטימי וחוקי, ולעיתים, או יותר נכון במרבית הפעמים – לא.
"עיקר ההתמקדות שלנו זה איך הדברים נעשים בצורה שאיננה אותנטית", אומר ל'משפחה' אחיה שץ, מנכ"ל ארגון 'פייק ריפורטר', הפועל לחשוף את אותם בוטים – להלן חשבונות מזויפים, שנוסדו במטרה להעמיק את הקיטוב והשסע בחברה הישראלית – ולנקות את השיח הדיגיטאלי.
"כשנכנסנו לעסק הזה", הוא מספר, "חשבנו שנתמקד רק בזירה הפוליטית. רצינו לנקות את השיח, מתוך אמונה שזה ישפיע על המרחב הציבורי כולו ועל החיים במדינה שלנו. מהר מאוד נתקלנו בפעילים האיראניים. גילנו כמות עצומה של דיווחים כוזבים וזהויות מזויפות שמנסים לשחק לנו בתודעה. לא מעניין אותם לפיד או ביבי, מעניין אותם איך הם יכולים לפורר את החברה הישראלית, להעמיק את השסע".
בינתיים מצביעים בקרטונים. מחסני וועדת הבחירות בהערכות מלאי קלפיות. (צילום: פלאש 90)
זה מספר שנים, ככל שהפלטפורמות הדיגיטאליות תופסות יותר ויותר מקום, איתם מגיעים, ובהמוניהם, גם ה'בוטים'.
מדובר בחשבונות שמתופעלים באמצעות בינה מלאכותית ופועלים למגוון רחב מאוד של מטרות. חלקן לגיטימיות, כדוגמת פרסומות וטירגוט לקוחות, וחלקן מתיימרות להשפיע פוליטית באמצעות קיטוב והשנאת הצד היריב.
עם זאת, כמעט ואין 'בוטים' שמפותחים מספיק בשפה העברית. מה כן? זהויות פיקטיביות שמתופעלות מרחוק, בדרך כלל ממדינות זרות. וכאלה, יש באלפים.
"במהלך מערכות הבחירות האחרונות והמחאות שסבבו אותן, היו המון ניסיונות להשתמש בדיגיטאל כדי לפגוע בפעילות ולפגוע באנשים עצמם. פרסמו פייקים על אנשים, פרסמו קליפים שקריים, התכתבויות שקריות על אנשים שמקבלים כסף. היה הרבה פייק-ניוז ופייק-אינפורמציה", אומר אחיה שץ, "כמעט תמיד זה נועד לשרת מישהו.
"לשקר יש כוח, יש השפעה. גילינו שאנשים שאינם פעילים פוליטיים גדולים נמצאים פתאום בקו האש ומתחילים לקבל מבול של הודעות והטרדות. קוראים לזה 'לינץ'טרנט'. הלחמה של המילים 'לינץ" ו'אינטרנט'".
מה הביא אותך ואת חבריך להקים את הארגון?
"ההבנה הראשונה הייתה שאין פה אף אחד שעוזר. המשטרה לא עזרה כשתקפו אנשים, המדינה נמצאת בכלל שנות אור מאחור: אין חקיקה, אין כמעט רגולציה. שטח הפקר. מערב פרוע. גם החברה האזרחית לא כל כך התעסקה עם הנושאים האלה.
"אז כמה חוקרי דיגיטאל, מומחים ומתכנתים, אמרו: 'בואו ננסה לעשות משהו שיעזור'. נגיד למשתמש: 'אם מישהו תוקף אותך בוא תדווח לנו על זה. אם אתה רואה זהות מזויפת שמדברת בשמך או שמנסה לעשות פייק או מניפולציה או קונספירציה, תעביר לנו את הפרטים'. אחרי שאנחנו מקבלים את הדיווח הראשוני, אנחנו מתחילים לעקוב יותר לעומק ומנסים לייצר תמונה ברורה יותר; להבין מי עושה את הדבר הזה, איך זה מתנהל ולמה הוא עושה את זה".
זה התחיל ממערכת מאוד פשוטה. בהתחלה זו הייתה טבלה שאליה הוזנו הדיווחים וממנה החל חיבור חלקי הפאזל. החוקרים שמו לב שהזהויות התוקפות, במרבית הפעמים הן זהויות חוזרות שפועלות באופן שיטתי וזדוני ומפיצים שקרים. מאוד מהר הבינו החוקרים שגם ההנחה הראשונית שלהם הייתה שגויה, והסיפור פה הוא לא רק פוליטי, 'כן ביבי-לא ביבי', אלא הרבה יותר גדול מזה.
מלחמת התשה
במעקב צמוד הם החלו לראות כל מיני זהויות שמנסות לייצר פרובוקציות. הזהויות האלו התנהגו מאוד מוזר, עד שגם להם לא היה ברור לאיזה צד הם משתייכים. ככל שהתעמקו בעניין הסבירו מומחי הסייבר שייתכן אומנם שאלו פעילים פוליטיים ישראליים, אבל ישנו סיכוי גבוה שמדובר באיראנים.
לאחר חקירה מאומצת התברר שאכן מדובר באיראנים שהסתננו לפלטפורמות ישראליות, התחילו להפיץ חומרים פוליטיים ולנסות ליצור קשר עם אנשים. אותן זהויות לא פעלו לטובת ביבי וגם לא נגדו; לא בעד המחאה וגם לא נגדה. מה שהזהויות הפיקטיביות הללו ניסו לעשות, ובמידה מסוימת גם הצליחו, זה להגביר שסעים וקיטוב, לייצר מחאות ולהביא את הישראלים לתפיסת צד אחד נגד השני, לצד איסוף מידע פרטני על אזרחים, מקומות ומתקנים.
בשביל לדעת באופן ודאי האם זהות ברשת היא פיקטיבית או לא צריך ללמוד דבר או שניים באבטחת מידע, אבל יש דברים שאפשר להבחין בהם גם בעין בלתי מקצועית. "קל לראות שזהות היא לא אותנטית", מסבירים ב'פייק ריפורטר', "אין קשרים, אין תמונות משפחתיות, יש סגנון כתיבה מסוים שאם הוא זר הוא נראה לא ישראלי וכדומה. יש הרבה דרכים לזהות זהות לא אותנטית שכמעט כל בן אדם יכול לזהות. אוריינות דיגיטלית זה הדבר הראשון שמסייע לנו לתפוס פעילות זדונית ולא אותנטית ".
בשנתיים האחרונות זיהו החוקרים אלפי זהויות פיקטיביות והביאו להסרה של מאות מהם. העבודה ממשיכה כל העת. גם בימים אלו. מטעמי אבטחת מידע ורצון להמשיך בפעילות הם מסרבים לחשוף את שיטות הפעולה שלהם. "לא כדאי לחשוף איך אנחנו פועלים כדי שנוכל להמשיך את העבודה הזו", אומר מנכ"ל הארגון, אחיה שץ, "בגדול, זו עבודה מאוד מדוקדקת; מעקב מאוד מדוקדק. במידה רבה מחכים שהם יעשו טעויות וככה עולים על הדברים האלה. החוקרים שלנו מאוד סבלניים. התחלנו גם למצוא כל מיני סממנים ושיטות שלהם, של איך שהם פועלים, וידענו להעלות את הסבירות שמדובר בגורם זר כזה או אחר".
התחרות על תשומת הלב
הפלטפורמות הדיגיטאליות עצמן כמעט ולא משתפות פעולה עם הניסיונות לניקויין מגורמים עוינים. בתחילת דרכן הן יצאו מנקודת ההנחה שהן 'לוח מודעות' ומשכך, סירבו לקבל אחריות על התוכן. עם השנים כבר מתבהרת ההבנה שזה פשוט לא אחראי לעשות דבר כזה. ב-2016 היתה קריאת ההשכמה הראשונה שאכן מדובר בכלי שבאמצעותו אפשר להשפיע על דעת בוחרים ולהשפיע בבחירות. זה קרה אחרי שהתקבלה פסיקה משמעותית בנושא בבית המשפט בארה"ב.
הפסיקה נגעה למתיחות עם רוסיה והטענות שנשמעו אז סביב מעורבותה בבחירות לנשיאות. הקש ששבר את גב הגמל היו אירועי הפריצה לקפיטול, שם, על פי החשד, השתמשו בפלטפורמות הדיגיטאליות כדי לייצר תודעת כזב. צריך לציין שהאירועים, שכללו בין היתר גם מקרי מוות של אזרחים, הובילו לטלטלה של ממש בדמוקרטיה האמריקאית.
מאז מתקיימים דיונים רבים בסנאט האמריקאי, שהובילו בין היתר גם לחקיקה בנושא. הבעיה היא שמלבד ארצות הברית, ישנן מדינות רבות, בעצם כל הדמוקרטיות, שנתונות תחת איום הפלטפורמות הדיגיטאליות . חלקן, ובתוכן ישראל, לא עשו הרבה בנידון.
הבעיה היא שגם אם משרד המשפטים הישראלי או משרד התקשורת הישראלי ינסו לקדם חקיקה, זה לא יקדם אותנו יותר מדי, וזאת מכיוון שלמדינת ישראל הקטנה אין את התוקף והיכולת לכפות רגולציה על הפלטפורמות הגדולות ששייכות לתאגידים אמריקנים.
באירופה, לעומת זאת, יש למדינות קצת יותר כוח על הפלטפורמות הגדולות, ומתרחש שם תהליך די מרשים: מקבץ חוקים שעבר תחת השם DFA, נוגע באופן משמעותי ברגולציה על הפלטפורמות הדיגיטאליות.
זהירות מזייפנים
במערכת הבחירות הקודמת גילו החוקרים מספר רב של פלטפורמות השפעה או מבצעי איסוף מידע שהופעלו על ידי גורמים זרים במטרה להשפיע על הבחירות. פלטפורמות שפעלו להפיץ מידע ומסרים, שקריים ברובם, במיוחד בסמוך למועד הבחירות וביום הבחירות עצמו. הפלטפורמות הופעלו על ידי גורמים זרים ובהם רוסיה ואיראן גם לאיסוף מידע, גם להגביר את הקיטוב והשסע וגם להשפיע באופן אקטיבי על הבחירות במדינת ישראל. בנוסף אליהן פעלו מספר פלטפורמות של בוטים וזהויות פיקטיביות שהופעלו על ידי מפלגות מקומיות.
גם במערכת הבחירות ישנה תופעה דומה והסכנה גדולה אף שבעתיים. כיוון שכך, אנחנו מגיעים לסיטואציה של בוטים אמיתיים – אנשים שמוזנים מהבוטים שממשיכים להדהד את המידע כי הם בטוחים שזאת האמת.
אם נסביר מושגים – בוט הוא בדרך כלל זהות אוטומטית. למרות שנתפסו לאחרונה מספר פלטפורמות של בוטים בארץ, הבוטים כאן בארץ חלשים יותר, כי בסופו של דבר אנחנו חברה קטנה, אנשים מכירים פה אחד את השני ובוטים בעברית פחות מתוחכמים מבוטים בשפות אחרות שפיתחו להם אלגוריתמים רבים. פרופילים מזויפים שנשלטים על ידי מפעילים יכולים להיות אפילו בעשרות רבות, ופייקים למיניהם שמזרימים את המידע, כאלה לעומת זאת ישנם באלפים.
זה בעצם גם ההבדל בין דיסאינפורמציה למיסאינפורמציה. דיסאינפורמציה זו הפעילות הזדונית שמישהו מנסה להפיץ מידע שהוא שקרי למטרות כאלו ואחרות. מיסאינפורציה בעצם נעשה בשוגג. בן אדם שלא מבין שהמידע שהוא צורך ומפיץ הוא בעצם מידע שקרי וכך הוא מכפיל והופך את השקר לוויראלי לא ביודעין ובלי כוונה. יש גם ממד רשלני, שבמידה רבה, כשאנחנו נמצאים במרחבים שיש בהם כל כך הרבה שקרים, כל כך הרבה פייקים, אנחנו צריכים להבין שאנחנו חושפים את עצמנו ליותר פגיעה.
אז איך ניתן לזהות זהויות זדוניות? "אנחנו יכולים לחלק את זה לשני דברים", מסכם שץ. "הראשון זה איך מזהים זהויות לא אותנטיות: אנחנו מנסים לחלק את זה לפעילות ברורה שצריך לעשות כשנתקלים במשהו. קראנו לזה נוהל עב״ך. קודם כל לעצור, ברגע שעוצרים רואים משהו שמפעיל אותך ואתה מרגיש שהוא מפעיל רגשית, נראה לך גדול, מעצבן, מסעיר, תעצור שנייה, תסתכל על המידע ותבחן אותו. הדבר השני אחרי שעצרת ונשמת, זה לעשות בדיקה. כשזו זהות שאתה חושד בה שהיא מזויפת תנסה להבין מי הפרופיל הזה. האם התמונות נראות אותנטיות, האם יש תמונות פרופיל, אינטראקציות עם בני אדם נוספים, עם משפחה, אם הוא מפרסם נושאים שהם לא רק פוליטיים או מסחריים, שהוא קיים מספיק זמן".
"בגדול", הוא מסביר, "אנחנו מנסים לחפש את האותנטיות בחוויה. מבחינת התוכן אנחנו רוצים לבדוק מי באמת הפיץ את התוכן, אם התוכן נראה הגיוני, ואז גם לחפש אותו במקומות אחרים ולהצליב את המידע הזה, עדיף עם עיתונאים. לתקשורת הממוסדת יש תפקיד קריטי במציאות הקיימת שלנו. כשהתקשורת החדשה מפיצים בה תכנים שקריים לכל עבר אז העיתונאי, שהוא בן אדם עם אתיקה ותפקיד חברתי, יכול להוות מקור אמין".
בנוסף, שץ אומר כי הם ממליצים לאנשים לחפש מי העיתונאי או ערוץ התקשורת הממוסד יותר שכתב על זה. "לצערנו המציאות של המדיה החדשה במידה רבה משפיעה עמוקות גם על התקשורת המסורתית. הרבה פעמים התקשורת המסורתית מחפשת את מה שמסעיר וזה פוגע גם במקצוע העיתונות".
ההשפעה של התופעה הזו על הלך הרוח והמחשבה מדאיגה במיוחד, וההיקפים של התופעה הזו עדיין לא ברורים. דבר אחד ברור: כשגדולי ישראל הזהירו מפני השימוש בפלטפורמות הדיגיטאליות , הם ראו גם את זה. [
