שר החוץ של היהדות החרדית, דמות המפתח ששוגרה לתווך בין ראש הממשלה לעולם התורה, ואדריכל פסגת האחדות בין בתי גדולי ישראל מדבר לראשונה | בריאיון נדיר חושף המיליארדר החרדי ר' שלמה ורדיגר את שעות השיחה שצבר בקודש פנימה עם כ"ק מרן האדמו"ר מגור שליט"א ועם גדולי ישראל, על אודות השבר הגדול שחווים בני הישיבות בישראל. "אין לרבי מנוח מכך. הוא אמר לי: 'אני מוכן לוותר על הכל: תקציבים, תפקידים בכירים, הכל, ובלבד שיוסדר מעמדם של בני הישיבות'" | על הפרישה מהממשלה: "הרבי אומר: 'איך אני יכול לאפשר לנציג שלי לשבת בשולחן אחד עם מי שפוגעים בעולם התורה?'" | וחושף: "יש לו כאב לב גדול שההחלטות לא מתקבלות על ידי כל גדולי ישראל, חסידים, ליטאים וספרדים, בישיבה סביב שולחן אחד במועצת גדולי התורה מאוחדת" | יריעה מרתקת ועתירת גילויים
"אנחנו האשמים היחידים. אם הייתה אחדות ביהדות החרדית חוק הגיוס היה מאחורינו"
צילום: אלחנן קוטלר, פלאש 90, שוקי לרר, לע"מ
לפני הכל, מכל ההגדרות שבעולם, ויש רבות שניתן לעטר אותו בהן, ר' שלמה (סול) ורדיגר הוא קודם כל חסיד. הוא מוכר כיו"ר אגודת ישראל באמריקה, שבכירים בוושינגטון יענו לשיחת טלפון ממנו גם בשלוש לפנות בוקר, ולעיתים הוא גם צץ כדמות אגדית שפועלת מאחורי הקלעים של היהדות החרדית בהילוך זהיר בין הטיפות.
הוא חתום על שורה של מהלכים משמעותיים ופורצי דרך בבתי גדולי ישראל, והוא נחשב אולי הדמות המשפיעה ביותר ביהדות החרדית, אף שמעטים מכירים את שמו מחוץ לחוגים הפנימיים שבהם מתקבלות ההחלטות. מי שנמצא בסוד העניינים פוגש אותו שם – מתווך, מנהיג ומאחד, אבל ר' שלמה ורדיגר הוא קודם כל חסיד נאמן לרבו, איש סודו ואמונו, ונחשב מהקרובים אליו ביותר.
קונצנזוס. סול ורדיגר בראיון
כשהוא אומר "אנחנו האשמים היחידים. אם הייתה אחדות ביהדות החרדית, חוק הגיוס היה מאחורינו", זו לא רק הצהרה; זוהי תובנה מעמיקה מאדם שמאחוריו עשרות שנים בתפקיד הבלתי רשמי: הדיפלומט החרדי הראשון. נדמה כי מאז תקופת רבי משה שרר זצ"ל, שלצידו צבר ורדיגר שנות עשייה רבות, לא ידעה אגודת ישראל בארה"ב מנהיג ציבורי בשיעור קומתו.
הוא מלהטט בין נשיאים. לשכותיהם של קלינטון, אובמה וביידן היו פתוחות בפניו תמיד. בלבושו היהודי, כיפה שחורה וחליפה קצרה מהודרת, הוא נושא על ליבו את צורכי כלל ישראל, ובעיקר חש שליח. שלוחם של מרנן ורבנן בארה"ב, ונאמנם של גדולי ישראל בארץ ובחו"ל. יש בו חן, דיפלומטיות, ואיש לא יכול לעמוד בפניו כשהוא מתדפק על דלתותיו.
על שמו רשום החיבור בין רה"מ בנימין נתניהו לבתי גדולי ישראל, והוא גם משך בחוטים כדי להביא לפגישה ההיסטורית בין מרנן הגר"ד לנדו והגרמ"ה הירש עם כ"ק מרן האדמו"ר מגור.
חריף מחשבה, בעל ידע מקיף, בור סוד האוצר סודות מנהיגים ושועי עולם. קשה מאוד להוליך אותו בכחש והוא יודע לזהות ממרחק אינטרסנטים צרים שמבקשים את קרבתו בשל הונו וקשריו הענפים.
מעמדו הציבורי והעסקי בוושינגטון הביא אותו לחברות קרובה עם נשיאי ארצות הברית, כמו ג'ורג' בוש הבן, הנשיא קלינטון ורעייתו מזכירת המדינה הילרי, הנשיא דונלד טראמפ, ואפילו ברק אובמה קיים איתו קשרים קרובים שאותם ידע למנף לטובת יהדות ארצות הברית.
ללא ספק, סול ורדיגר הוא המנהיג הבלתי מעורער של הציבוריות היהודית בארה"ב, אך לפני הכל הוא שגרירו האישי של הרבי מגור לכל משימה.
כאיש סודם של מנהיגי הדור הוא חתום, בין השאר, על הפיוס שהושג ערב הבחירות בין 'אגודת ישראל' ל'דגל התורה' – כשתיווך נמרצות בין ביתו של מרן ראש הישיבה הגר"ג אדלשטיין זצ"ל למעונו של יבלחט"א כ"ק מרן האדמו"ר מבעלזא, כדי למנוע פילוג ביהדות החרדית סביב נושא החינוך החרדי ערב הגשת הרשימות בשנת תשפ"ב.
"כואב את כאבם של תלמידי הישיבות". עם רבו כ"ק מרן האדמו"ר מגור שליט"א
עכשיו, לראשונה, המסך עולה. בריאיון נדיר, שכמותו קורה פעם בעשרות שנים, ורדיגר פותח את סגור ליבו ומספר בפעם הראשונה על שעות השיחה שצבר בקודש פנימה עם כ"ק מרן האדמו"ר מגור שליט"א על אודות השבר הגדול שחווים בני הישיבות בארץ הקודש, על השליחויות העלומות שהוא מבצע בין בתי גדולי ישראל, ועל המסרים שראש הממשלה בנימין נתניהו מעביר דרכו באופן ישיר, כמעט מדי יום.
משלם בבריאותו
סוגיית הסדרת מעמד בני הישיבות מטלטלת את הספינה הפוליטית כחלק בלתי נפרד מקורות ימיה של החברה הישראלית בעשורים האחרונים. כשליח נאמן היוצא ובא בבתיהם של כל גדולי ישראל ר' שלמה ורדיגר, שהוזעק מארה"ב, מדיר שינה מעיניו כדי להביא פתרונות מחוץ לקופסה. בדיפלומטיות, בחן, בקשרים שטווה ישירות עם ראש הממשלה, הוא מנסה למצוא את נוסחת הזהב שתתיר את הפלונטר.
אנחנו משוחחים עימו בראשית חודש ניסן וורדיגר פותח עבורנו צוהר בלעדי לשיחותיו הרבות עם כ"ק מרן האדמו"ר מגור בנושא, ועל פעילותו הענפה וחובקת הזרועות.
"אני צריך להיזהר בלשוני", הוא מסייג מראש. "אין לי רשות לחשוף את כל השיחות שאני שותף להן בבתי גדולי ישראל ובוודאי לא עם מורי ורבי האדמו"ר מגור שליט"א. אך אני יכול לשתף בזעקת הלב שנשמעת בקודש פנימה", הוא אומר ומתאר את דאגתו העמוקה של האדמו"ר: "שמעתי ממנו עשרות אם לא מאות פעמים בחודשים האחרונים: 'איך אפשר לרדוף את בני הישיבות; איך יש תעוזה שכזו'.
"הרבי רואה בצעדים הננקטים איום ממשי: הוא אומר וחוזר ואומר: 'אי אפשר לשבת על יד שולחן אחד בממשלה שחבריה רוצים לפגוע ביסודות של היהדות החרדית בארץ הקודש. ממשלה שיש בה חברים שמגמתם להרע לציבור החרדי ולעולם התורה אינה המקום עבורנו. לא חשוב מי הגורם לכך, בג"ץ או הייעוץ המשפטי – בסופו של יום הממשלה מבצעת את הוראתם', כך אומר הרבי בצער בלתי נתפס".
הדברים שהוא שומע בקודש פנימה חריפים לעיתים פי כמה משהוא מוכן לשתף בהם, אך הוא מדגיש כי "הרבי מתכוון לדברים בכל הרצינות. הוא לוקח את הדברים ללב, ואני רואה במפורש שהוא משלם בבריאותו על הנושא הזה. הוא שב ושואל, מתוך תחושת אחריות, 'איך אני, כרבי מגור, יכול לאפשר לשליח מטעמי, שפועל עבור היהדות החרדית כולה, לשבת בשולחן הממשלה במצב הדברים הנוכחי?'"
אין זה סוד כי יש מי שסבורים, בדעת תורתם ונימוקיהם עימם, שיש להתפשר או לוותר בתמורה להישגים אחרים שיש לשמר.
"זו לא עמדתו. הוא לא מסתכל על הפוליטיקה וההטבות הנגזרות ממנה, הוא לא מתעניין בתקציבים שיופסדו. לא אכפת לו לא הכסף, לא המשרה או הלשכה של שלוחו בממשלה. הוא רוצה הסדר, מייד.
בכל ביתם נאמן. עם ראש הישיבה, מרן הגרמ"ה הירש שליט"א
"ובאשר להישגים, אספר לכם אנקדוטה שתבהיר מעט את הנקודה ותחדד את ההבדל בין העבודה באגודת ישראל באמריקה לבין העשייה הציבורית בארץ: שנים ארוכות עבדתי לצד רבי משה שרר זצ"ל, שעמד בראש הנהגת אגודת ישראל באמריקה, והוא אמר לי פעם: 'אתה רוצה להצליח בתפקידך? אל תתערב בשום דבר שקשור לארץ ישראל'. שאלתי מדוע, והוא אמר לי: 'משכורת רבה אין לי מאגודת ישראל, עושר גדול לא יצמח לי ממנה, אבל בכל שבת, כשאני מגיע הביתה מהתפילה, זוגתי רואה שפניי זורחות. 'מדוע אתה כה שמח?' היא שואלת, 'ואני אומר לה שבכל שבת בתפילת מוסף אומרים: 'כל מי שעוסקים בצורכי ציבור באמונה הקב"ה ישלם שכרם', ואני יודע שבעולם הבא אני מיליונר. משום כך אני שמח'.
"'ומה הבעיה לעסוק בנושאים שעל הפרק בארץ הקודש?' שאלתי אותו, והוא השיב כשכמובן הוא אינו מתכוון למנהיגים הרוחניים, אלא לעוסקים בעשייה הציבורית: 'בארץ ישראל אין מספיק עסקנים שפועלים לשם שמיים. רבים עושים זאת עבור הכיסא, המשרה, הכסף, התוצאה הציבורית וההכרה הנלווית'. כך, חד וחלק.
"הרבי מגור, ואני אומר לכם זאת לא כחסיד שלו, ולא כדי לשלול חלילה דעת תורה אחרת שאני מכבד, ואין מי שיחלוק על מלוא הכבוד שאני רוחש לכל גדול בישראל, כי בבתי כולם אני ברוך השם יוצא ובא, אך הרבי מתכוון לדברים שאני שומע ממנו על אודות מצב בני הישיבות, בכל הערענסקייט. בלי פניות. אני שומע אותו אומר: 'איך אני יכול לתת לנציג חרדי לשבת בשולחן אחד עם הרשעים הללו שרוצים לעקור את הדת מכלל ישראל', ואני רואה שהדברים בוקעים מעמקי לבבו השבור".
מה בעיקר כואב לו?
"שמציקים לבני הישיבות, שלוקחים להם את הסבסוד מהמעונות, תקציבים ומלגות ובעיקר שמניפים עליהם את חרב הגיוס. וזה עוד לפני שתיארנו את המקרים הרבים שמגיעים אל שולחנו על בחורים שאינם יכולים לנסוע להתארס או להתחתן בחו"ל, מחשש שייעצרו. הרבי אמר: 'אינני יכול לתפוס זאת, איך הם מעיזים לפגוע בעולם התורה, בלומדים, כיצד הם לא מבינים שארץ ישראל מתקיימת רק בזכות התורה? הם רוצים לאבד את הזכות שלנו לשבת כאן?'"
הרבי מתבטא ישירות בנוגע לנתניהו?
"אולי לא כדאי שתשאלו אותי על כך, משום שאני לא אענה. תנסו לברר אצל אחרים. אולי מוטי (בבצ'יק) יוכל לספר לכם על דברים ששמע. אבל בהחלט האווירה היא שייתכן שהיה בידו לפעול והוא לא פעל".
זה אפשרי
כמקורב מאוד לראש הממשלה בנימין נתניהו, וכמי שצבר עימו שעות רבות של שיחות בחודש האחרון בלבד, ר' שלמה ורדיגר מספק הצצה נדירה אל שיחותיו מאחורי הקלעים של המאבק על הסדרת מעמד בני הישיבות, עם ראש הממשלה.
"לדעתי", הוא מעריך, "אם ראש הממשלה היה יכול בקלות להעביר את החוק, הוא כבר היה עושה זאת. אין לי ספק שבליבו הוא מאוד רוצה להעביר את החוק. אנשים אומרים לי: 'שלמה, הוא מוכר לך לוקש'ן. אל תקנה את זה', אבל באופן אישי אני סבור שהוא מתכוון ברצינות.
"דבר ראשון תיכנס לרבי ותשאל אותו". הרבי מרן ה'בית ישראל' מגור זיע"א
"למעשה", הוא מחדד, כדי שלא נחשוד בו בנאיביות, "כל הפוליטיקאים מוכרים את נשמתם ואת אמונתם בעד הכיסא, אבל אני באמת חושב שנתניהו אדם טוב מיסודו, ואילו היה יכול, החוק היה עובר. הוא פשוט לא יכול. החסימה היא מכל כיוון אפשרי".
אנחנו רואים, ואת זה גם טוענים אנשי הסיעה המרכזית כמו גולדקנופף ובבצ'יק, שבנושאים אחרים שהממשלה רוצה להעביר, כמו הדחת ראש השב"כ והיועמ"שית או אפילו בחוק יסוד: השפיטה, הדברים מתקדמים. רק חוק הגיוס נדחה בלך ושוב. לא נראה שהוא באמת רוצה להעביר אותו.
"אמת, ואלה בדיוק הדברים שנשמעים בקודש פנימה שוב ושוב. זו הטענה העיקרית. אני כידיד שלו פשוט מנסה יותר להבין אותו. אבל כחלק משותפות הדדית אולי הוא היה צריך להתאמץ יותר, למרות המחיר שישלם על כך".
מה הוא אומר לך על כך?
"הוא טוען שהמצב המלחמתי המתמשך והאווירה בארץ סביב המצב הביטחוני אינם מאפשרים לו העברה של החוק. אני יכול להבין למה הוא בבעיה. אספר לכם מקרה שהייתי עד לו אך לאחרונה: יש לנו בני משפחה דתיים שלאחרונה חיתנו, כאן בארץ. החתן שירת ביחידה צבאית, ותחת החופה הוא הקריא תשעה שמות של חבריו, כולם שומרי תורה ומצוות, שנפלו בקרב. אחרי החופה ניגשו אליי כמה אורחים, הם חושבים בטעות שאני מייצג את אגודת ישראל באופן כללי, ולא רק בארה"ב, והיו להם כמה שאלות קשות בנושא הגיוס. ראיתי שאין דרך להסביר להם.
"הם יודעים היטב שהתורה מגינה, הם אנשים שבעצמם לומדים, אבל לא מקבלים את דחיית השירות. באקלים שכזה לא פלא שנתניהו לא מצליח להעביר את החוק. אם אנשי הציונות הדתית לא תומכים בהסדרת מעמד בני הישיבות בכל ליבם, ולא מבינים את הרציונל, איך אפשר להסביר את זה למי שלא טעם דף גמרא מימיו?"
יש לדעתך מישהו אחר בזירה הפוליטית שהיה נוהג טוב יותר מנתניהו?
"אישית אני מכיר את כולם, את בני גנץ, בנט ואחרים, ובשונה מאמריקה, שם כשטראמפ רוצה משהו שום דבר לא יעמוד בדרכו והוא בעל הבית הבלעדי שעושה ככל שעולה על רוחו, כאן זה שונה. ראש הממשלה אינו יכול להעביר כל חוק שהוא רוצה. יש מערכת משפט, ועדות הכנסת, הצבעות במליאה, וכולם יכולים בכל שלב לתקוע כל יוזמה. אם כאן השיטה הייתה כמו באמריקה, נתניהו היה יכול להצליח להעביר את חוק הגיוס בלי בעיה. ועדיין אני אומר לו שאסור לו למתוח את החבל ולמשוך זמן, ולא ללחוץ ככל יכולתו על סיום גיבוש הצעת החוק והעלאתה להצבעה במליאה".
ומה עונה נתניהו על כך?
"הוא חושב שהוא ראש הממשלה הטוב ביותר שיכול להיות עבור הציבור החרדי, ואם מישהו אחר יכהן כראש ממשלה המצב של החרדים יהיה רק גרוע יותר. כך הוא אומר לי.
"אישית, אני ממש לא בטוח שאם מישהו אחר היה מכהן כראש ממשלה המצב של החרדים היה פחות טוב. ייתכן שהיה קורה הפוך: המערכת המשפטית והתקשורת לא היו לוחצות עליו כל כך. כדברים הללו גם שמעתי לא פעם בקודש פנימה".
ומדוע לפני המלחמה, כשהיה לו יותר קל להעביר את החוק, הוא לא עשה זאת? בני גנץ רצה לתת זאת לחרדים בחקיקה שעל יסודה נשענת הצעת החוק שעליה עובדים היום.
"אילו זה היה תלוי בו, החוק היה עובר". עם רה"מ נתניהו ומקורבו השר דרמר
"אני לא מבין מספיק בפוליטיקה הישראלית", השיב, "אבל אני יודע מה אני שומע, וזו היא זעקתו של הרבי שליט"א, ושל אדמו"רים וראשי ישיבות נוספים, שאומרים בדם ליבם ממש: 'יש לעמול בכל התוקף על הצלת בני הישיבות', והם מוסיפים ואומרים, 'זה אפשרי'. את זה אני שומע לאורך זמן ולאור הדרכה זאת אני פועל".
אל כור החסידות
אם רוצים לעמוד על סוד התבטלותו של ר' שלמה ורדיגר כחסיד נאמן, יש ללכת אל שורשיו. "למדתי בישיבת 'תורה ודעת' כשהבעתי את רצוני בפני אבי לעלות וללמוד בירושלים, בישיבת מיר", מספר ר' שלמה על טבילת האש הגוראית הראשונה שלו. "אבי, ששורשיו היו נטועים עמוק בחסידות גור, בלם את תוכניותיי. 'לפני שאתה אורז מזוודות ונוסע לישיבת מיר ושוכר דירה ללינה, לפני הכל, כל דבר, תעלה לירושלים ומייד סור אל הרבי. ככל אשר יורה לך לעשות, תעשה'.
"'והיכן אישן? מה אעשה? איפה אוכל?' תהיתי. 'צריך להתכונן, להכין את הקרקע', אמרתי לאבי. 'שום דבר לא צריך להכין מראש. מה שהרבי יגיד – זה מה שתעשה', השיב אבא בפשטות. וכך עשיתי. הגעתי לירושלים, ומייד פניתי לבית המדרש ברחוב רלב"ח. נכנסתי אל ה'בית ישראל', ומייד כשהתחלתי להציג את עצמי הרבי עצר אותי, טפח עליי בחיבה ואמר: 'לי אתה מספר מי אתה? אני יודע היטב מי אתה. אתה קרוי על שם סבך, שגם לו קראו שלמה'.
"'מה בפיך?' שאל הרבי, ופחד עמוק מילא אותי. הייתה יראה סביבו. פחד אלוקים. הסברתי בקול חלוש שאבי שלחני לשאול היכן אלמד. הרבי חייך, הכה קלות על השולחן, והמשב"ק, רבי חנינא שיף, נכנס מייד. 'לך, אמור לרבי ברוך שמעון שניאורסון', אמר הרבי כשהוא מתכוון לראש ישיבת טשעבין, שהתמנה אז לתפקידו לאחר פטירת חמיו גאב"ד טשעבין באותה שנה, 'שאני שולח אליו בחור לבחינה'.
"הופתעתי. מה לי ולישיבת טשעבין? בדיעבד הבנתי שהרבי רצה שאלמד בישיבה חסידית שתהיה קרובה אליו, הן במרחק הפיזי והן בתפיסת העולם החסידית.
"ועדיין, לא ידעתי אפילו היכן אלון בלילה הבא. לא הספקתי לשאול, וכבר אני מוצא את עצמי צועד עם מזוודותיי לבחינה בישיבה שלא תכננתי לבוא בשעריה. כשהגעתי לרבי ברוך שמעון, הוא המתין לי, כאילו ציפה לבואי. נבחנתי, התקבלתי ומייד סודרו לי חדר ומיטה בפנימייה. התפללתי ערבית, טעמתי משהו, פרקתי את המזוודות ובקושי הספקתי להירדם, ולפתע הופיעה דמות גוראית שלא הכרתי וטילטלה אותי משנתי.
"כידיד שלו, אני מנסה להבין אותו". בראיון לעורכי 'משפחה', יוסי אליטוב וישראל יוסקוביץ
"'השתגעת? ארבע וחצי לפנות בוקר! מה אתה רוצה מחיי?' מחיתי וזרקתי מבט תמה על האיש שעמד מולי.
"'קום עכשיו', השיב הלה בנחישות, 'הרבי שלחני אליך'.
"'מי אתה?' תהיתי.
"'אני החברותא שלך ללימוד 'פארטאג'ס".
"'אתה – מה?' שאלתי בתדהמה מוחלטת.
"'אמרתי לך, החברותא שלך ללימוד בבוקר', חזר בסבלנות.
"סירבתי לקום. בתגובה הוא לקח את הנטלה שהכנתי ליד מיטתי ו'נעזר' בה כדי להבהיר לי שאין לי ברירה אלא להתעורר.
"התברר לי במהרה שזהו אברך חשוב מאוד, שלימים נודע כראש ישיבת 'בית ישראל', הגאון רבי יצחק מאיר קנובלביץ' זצ"ל, שהתגורר סמוך לטשעבין. הוא הפך לחברותא הקבועה שלי.
"זה היה יומי הראשון בחצר גור, והרבי שם עליי את עינו הקדושה מכאן ואילך. לאחר שבוע כבר לא היה צריך להעיר אותי. התעוררתי מעצמי".
ידעת לפני כן לאיזה כור היתוך אתה נכנס?
"איך יכולתי? באתי מבית חסידי אמריקני. אבי אומנם לא חבש ספודיק, אבל היה חסיד בכל נימי נפשו. הוא הגיע לארה"ב אחרי המלחמה, פליט ששרד את בוכנוואלד עם הרב לאו שיבלחט"א, ואחרי תחנה בשווייץ הגיע לבורו פארק. באותה תקופה לא היה עדיין שטיבל של גור שם, והוא פתח אותו אחרי שנכנסתי לישיבת טשעבין.
"באותה תקופה הוא גם החל לגדל זקן ופאות וללבוש קפוטה. ספודיק לא, וכך גם אני נוהג. למעשה", הוא מחייך, "הגעתי ארצה לבוש חליפה קצרה גם בשבתות. ומעשה שהיה כך היה: בכל שבת הייתי מתייצב בבית המדרש במקומי מאחורי מקום ה'לב שמחה'. הרבי ה'בית ישראל' עמד בצד אחד, ואני עמדתי סמוך, מאחורי מקומו של אחי-הרבי.
"חלפו כמה חודשים, ובשבת שלפני חנוכה, אחרי קבלת שבת, פנה אליי הרבי לפתע לעיני כל: 'שלמה, מובטחני כי סבך, ר' שלמה, שאתה קרוא על שמו, ישמח מאוד בשמיים אם תתחיל ללכת עם קפוטה'. כך אמר לי לפני כולם, במעין עקיצת חיבה.
"לא נותרה לי ברירה. הלכתי להזמין קפוטה, ולשבת חנוכה, כשהגעתי בין הקהל הגדול, רציתי כמובן להראות לרבי שיישמתי את הוראתו. מי שהכיר את דרכו של הבית ישראל, כבר מבין: הוא לא הביט לעברי כלל, בכוונה תחילה. הוא היה אומן, פדגוג. כל תנועה הייתה מחושבת. ואני, ניסיתי להתקרב כמה שיותר לרבי, כל התפילה, ככל שהיה אפשר, אך הוא לא חנן אותי במבט.
"אחרי התפילה, בתוך הדוחק והצפיפות, כשהרצפה הייתה כבר זרועת כפתורים שנשרו ונעליים ש'נזלו' מרגלי הנדחקים, הרבי צועד בחזרה לחדרו ופתאום הוא זורק אמירה אל הציבור שסביבי: 'לפחות בשבת הראשונה שלו (עם הקפוטה. י"א, י"י) תשאירו לו את הכפתורים'. זו הייתה דרכו לתת לי מחמאה על הצעד שעשיתי.
"הוא שם עליי את עינו תדיר. במשך שנתיים, פעם בשבוע, זכיתי להתכבד ולעלות אליו בבוקר השכם, ל'תה', עם הטפיחות הידועות והתה המהביל".
אומנות הגישור. עם דרעי ונתניהו במעון הרשמי
צו השעה
אנו מתקשים להתנתק מאווירת בית המדרש ברלב"ח שבער באש יוקדת ושאליה הכניס אותנו ר' שלמה, ומימי בחרותו שלו אנו קופצים היישר לימי הבחרות והאברכות של עשרות אלפי בני תורה שר' שלמה משמש כשר החוץ הפועל עבורם ללא לאות.
מהו לדעתך המכשול העיקרי שבגללו הגענו למצב הנוכחי?
"הבעיה היא, ואת זה אני גם שומע אצל הרבי לא אחת, שאין אחדות. שאין מועצת אחת גדולה שמורכבת מכל הקבוצות ביהדות החרדית. משכך, ואני מדגיש שזו כבר הפרשנות שלי, כל קבוצה דואגת לעצמה. כל קהילה רואה את עצמה ואחר כך את הכלל.
"בלי לפגוע באיש או בקבוצה חלילה, אני יכול להעיד שלרבי מגור אין 'נגיעות' כלל. הוא מנהיג של כלל ישראל ולא מחפש להשיג שום עניינים אחרים. להפך: אני שומע ממנו שהוא מוכן להפסיד מצד אחד דברים של הקהילה שלו כביכול, כמו משרות ותקציבים, הקצאות ותפקידים, בשביל להציל את האידישקייט של הציבור החרדי כולו. הוא מוכן להפסיד המון בשביל האידישקייט, ואני אומר זאת מידיעה ברורה, אך מנוע מלפרט ולהדגים. אילו הייתי יכול לפרט, כל אחד היה מבין על מה אני מדבר. הוא ממש בוער בזה, ליבו ממש נקרע".
בעבר, הכוח הפוליטי של הסיעה המרכזית היה רב יותר, היא הקימה ממשלות והפילה אותן בהינד עפעף. מה השתנה בציבוריות החרדית?
"הרבי מגור ושאר חברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל שפועלים במשותף, לא יכולים לפעול לבדם. יש צורך בגיבוש הדברים עם כל גדולי ישראל, ובוודאי עם מנהיגי דגל התורה. נכון, ההנהגה הליטאית התחלפה מספר פעמים בשנים האחרונות, אבל האחדות צריכה להיבנות ולהישמר. זה אמור להיות כך מלכתחילה, ואין שום סיבה לא לחדש את הימים כקדם".
ר' שלמה משתף אותנו באנקדוטה לא רחוקה, מהימים שבהם שררה מתיחות בין חצר בעלזא למנהיג הציבור הליטאי מרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל, והשליכה על ההליכה המאוחדת לבחירות 2023. "זכיתי והייתי קרוב מאוד לרבי גרשון. באמצע חתונת בית גור נקראתי ונשלחתי ללכת למעונו, כדי להשכין את השלום ביהדות החרדית. יצאתי לבית הרבי מבעלזא ומשם לבית רבי גרשון". כשאנו מבקשים שירחיב, הוא משתתק. "פעלתי שם רבות. זכיתי להשכין שלום. זה מספיק", הוא חותך.
"המסקנה ברורה", אומר ורדיגר וחותר לפוינט, "גם אם נראה שכיום חלק מהסיעות החסידיות לא תמיד משדרות בקו אחיד וה'מועצת' אינה מתכנסת, זה עדיין אפשרי לגמרי לאחד את השורות, בתוך יהדות התורה ובתוך היהדות החרדית כולה".
נשמע שבאמריקה זה עובד טוב יותר. מהי השיטה?
"ראשית, בארה"ב אנחנו לא לוקחים תקציבים, אין קרקעות מדינה ואין בעיה של הקצאות, וזה משפיע". הוא מקדים ומסביר: "אגודת ישראל באמריקה ממלאת את תפקידה העיקרי: דאגה ליהדות, עשייה עבור כלל ישראל. בכל בעיה שיש ליהדות ארה"ב, היא הכתובת. וגם בנושאים פרטניים שיש להם השלכה כללית: אם יהודי סובל במקום העבודה רק בגלל היותו חרדי; אדם שלא יכול להכניס לולב ואתרוג למטוס. בשביל זה נוסדה וקיימת אגודת ישראל. במקביל אנו עוסקים רבות לאחרונה, למשל, בבעיית לימודי הליבה והתערבות הממשל בחובת לימודי החול במוסדות החינוך, ללא קשר לתקציבים, כאמור, וזה מעסיק אותנו רבות.
שוחחו ארוכות, ללא הועיל. בלשכת נתניהו אחרי עוד סבב מו"מ
"בגדול, כשאין שייכות לכסף מהממשל, זה מוריד את מפלס המתח בין החוגים. אנחנו פועלים יד ביד. הנה, כעת אנו עובדים להוריד מההורים חלק מעול שכר הלימוד הגבוה מאוד, ובקרוב אעלה עם קבוצה גדולה של הורים לוושינגטון, אולי נצליח לקבל מהרשויות סבסוד שישפיע על הורדת שכר הלימוד. החינוך והעלויות שלו הם הבעיה בה"א הידיעה בארה"ב. יש משפחות גדולות וההוצאות ענקיות.
"בכל מקרה, אגודת ישראל עושה דברים ציבוריים שאינם פוליטיים. שלא תחשבו שאין חילוקי דעות. גם בארה"ב יש. אבל יש דברים שנוגעים לכולם, כמו חינוך, ואז אנו מתיישבים סביב שולחן אחד גדול. הרבי מסאטמר יכול לשבת עם כל האדמו"רים האחרים וגדולי ראשי הישיבות בשולחן אחד. וכי נראה לכם הגיוני שנפעל בנושא שנוגע למאה ושבעים אלף תלמידים בניו יורק, שלפחות רבע מהם שייכים לסאטמר, ולא ניוועץ יחד? אותו דבר צריך להיות בארץ ישראל. צריך להיות מקום שבו נחתכות ההחלטות, ובראשו עומדים גדולי הדור, מהאדמו"רים וראשי הישיבות הליטאים ועד הראשון לציון וחשובי ראשי הישיבות הספרדים".
בארה"ב האחדות כוללת גם ייצוג של הרבנים הספרדים?
"בוודאי. איזו שאלה? חכם יוסף אריה רפול (לרפו"ש) הוא אחד מחברי מועצת גדולי התורה. פה בארץ אתם פחות מכירים אולי, אבל בארה"ב יש פעילות ענפה של אשכנזים וספרדים לכל אורך הדרך. אגב, היהודים בני עדות המזרח הם תומכי תורה גדולים מאוד, ישנם לא מעט גבירים ספרדים שנתנו סכומי עתק לקרן עולם התורה. שמעתי שאחד מבני משפחת ספרא ביקר לאחרונה בלייקווד ונתן כעשרים מיליון דולר כתרומה. יש לכל העדות אותן בעיות".
הביזנס נשאר בחוץ
סול ורדיגר אינו רק איש עסקים מצליח. הוא תופעה. בשנת תשמ"ג לערך, בעשור השלישי לחייו, ולאחר שצבר ניסיון בתחום כשכיר, הקים את מותג הספורט 'אאוטרסטאף' שהפך לאימפריה של ממש בעולם הביגוד הספורטיבי. חברתו המשגשגת, שהוא משמש בה כמנכ"ל ונשיא, הפכה למלבישה הרשמית של הליגות הנחשבות ביותר בצפון אמריקה NBA, MLS ושל מאות מכללות מובילות בתחום הספורט.
הצלחתו העסקית נשענת, מלבד סייעתא דשמיא בלתי רגילה, על אסטרטגיה מחושבת: עלויות ייצור נמוכות, התקשרויות ארוכות טווח וביקוש חכם. גישה זו הובילה בשנת 2014 לחתימה של 'אאוטרסטאף' על הסכם השקעה משותף עם 'קבוצת בלקסטון', המנהלת נכסים בשווי חצי טריליון(!) דולר.
אנו שואלים אותו היכן הוא החל את דרכו בעבודה, ומתכוונים לפרנסתו, והוא משיב בחריפות פולנית: "התחלתי בעבודת השם". לאחר מכן הוא משחרר משפט קצר, שאינו משקף אלפית האחוז מהיקף הונו ועסקיו. "עבדתי במשרד של בגדים, ואחרי כמה שנים הלכתי לבד לשחקנים ולחברות".
הבנו את הרמז, ואנו מניחים לנושא העסקי, ושבים לשליחותו הציבורית כיו"ר אגודת ישראל באמריקה. לאחר שנים של יחסים פחות הדוקים עבור היהדות החרדית בארה"ב ועבור מדינת ישראל עם ממשל אובמה, תקופת ממשל טראמפ הראשונה סימנה עבור שליחותו הציבורית פרק חדש ומבטיח. ורדיגר אף הוזמן, כך מספרים, לסעודת שבת עם חתן הנשיא, ג'ארד קושנר ורעייתו, ובשיחה נדונו נושאים הנוגעים לאזרחי ארה"ב, וכמובן לישראל. בני הזוג הביעו אז הערכה רבה לראש הממשלה נתניהו, ובמפגש מאוחר יותר העביר ורדיגר את המסר ממקורבי הנשיא: מעתה יש לישראל ידידים בבית הלבן.
אתה קרוב לטראמפ?
"אני קרוב לאנשים הסובבים אותו".
מורה דרך. עם חברו וקודמו בתפקיד, הרב משה שרר ז"ל
חשבת פעם להכניס את אנשי הנשיא טראמפ לנושא הגיוס, שילחצו על נתניהו?
"חלילה. הרשויות האמריקניות לא יתערבו לעולם בעניינים פנימיים של ישראל".
אבל הרבי מגור זועק, זה עולה לו בבריאותו. לא בוער בך לעשות צעד שובר שוויון? אולי זה הפתרון?
"אנשי הרשויות בארה"ב לא יעשו, גם אם אפנה. זה בגדר מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע".
מהו סוד ההצלחה שלך בפעילות הציבורית?
"רבי משה שרר אמר לי פעם: 'לעולם אל תבקש דבר פרטי עבור עצמך או עבור חבריך, רק עבור כלל ישראל'. במהלך חיי הייתה לי לא פעם אפשרות, בשל קשריי עם מושלים ובכירים, לקבל גישה קלה יותר לעסקאות מוצלחות ולטובות הנאה עסקיות, אך תמיד סירבתי. הייתי אומר למי שהציע לי: 'אם אתה חש שאתה חב לי הכרת טובה, שמור לי את הזכות הזאת לפעם אחרת, כשאצטרך לפעול עבור הכלל'. אני מסתובב באולבני, בוושינגטון, ומעולם לא מסכים להיות לפה באף נושא פרטי".
הביזנס שלך קשורים לממשל?
"ממש לא. זה עסק פרטי. אבל לפעמים הם צריכים ממני טובות, לפעמים בגדים לילדים שלהם. מותגים של שחקנים וידוענים, 'שמאטע ביזנס'", הוא אומר בחן. "תבינו: פרנסות יהודיות רבות תלויות ברשויות, והם צריכים פרוטקציה. אבל אני אישית לא עוסק בזה. אגיד לכם דבר נוסף ששמעתי מרבי משה שרר: 'כשאתה מגיע לאיש ציבור בכיר, ראש ממשלה, ראש מדינה מושל, וכדומה, לעולם אל תסתכל על האדם עצמו, אלא על התפקיד שלו ועל היכולות שלו לסייע באמצעות המשרה שלו'. ואני מוסיף: מושל של מדינה יכול להיות בפני עצמו אדם בלתי ראוי, אבל חייבים לעבוד איתו בצמידות, כי החיים היהודיים של מיליונים תלויים בו".
מה לדעתך אפשר לעשות למען עולם התורה בארץ?
"עשינו הרבה בינתיים, אבל העיקר חסר מן הספר. הנה, הוקמה קרן עולם התורה. אבל אי אפשר לעשות את האיסוף הזה בכל שנה. זו יכולה להיות התרמה גדולה אבל חד פעמית. בלתי אפשרי להחליף את הממשלה בנושא התקציבי. המצב המשפטי שלא מאפשר תקציבים ממשלתיים לבחורים ואברכים, חמור מאוד. וכפי שאמרתי בארה"ב המצב הכלכלי אינו טוב כיום. יוקר המחיה גבוה, כך שלייסד קרן כזו שתאסוף כמאה-מאה ועשרים מיליון דולר בכל שנה, זה דבר בלתי אפשרי".
כשאנו מנסים להיכנס איתו לסכומים שהוא תורם, הוא מסרב לנקוב במספרים, והולך סחור סחור: "גם אני, שמעביר ב"ה באופן אישי מאות אלפי שקלים בחודש לקרן, לא יכול להתחייב על סכומים כה גדולים אם זה יהפוך לדבר של קבע. זה יכול להחזיק לתקופה, אבל לא כדבר קבוע. חייבים לפעול לחקיקה שתסדיר את מעמד בני הישיבות ותשיב את התקציבים שנעצרו בצו בג"ץ והוראת היועמ"שית לממשלה.
"לכן מי שרוצה לסייע לעולם התורה, צריך לפעול ולאחד את השורות בבית פנימה. אם היו יושבים יחד כל מרנן האדמו"רים, מגור, מוויז'ניץ, מבעלזא ועוד עם הגר"ד לנדו, הגרמ"ה הירש וחברים נוספים במועצת, עם הגר"י יוסף וחבריו למועצת חכמי התורה, הכל היה נראה אחרת. אין לי ספק בדבר ואני גם שומע על כך רבות בקודש פנימה.
"חשוב לי שתבינו", הוא עוצר ומדגיש, "אני רואה שאכפת לרבי על בחורים מכל העדות, גם על כאלה שעובדים ואינם לומדים כל היום, שלא יגויסו במצב הנוכחי של הצבא. הוא אומר לי: 'איך אנחנו יכולים לתת להם לגייס אותם? הרי הם עלולים להתקלקל לגמרי? אסור לוותר על אף בחור, גם אלה שעובדים צריכה להיות מסגרת צבאית מתאימה שהם יוכלו לשמור על אורחות חייהם, כדי שלא יתקלקלו. ואין מסגרת כזו כעת!'"
הטענות מופנות כלפינו
"בקשרי ידידות עם כולם". גנץ, גפני ופינדרוס
אנחנו מעירים כי המצב הפוליטי כיום אינו שגרתי בשום מובן. לא היה, בעשורים האחרונים לפחות, מצב שראש ממשלה מתקשר לגדולי ישראל באופן ישיר. אך מנגד, בה בעת רה"מ מצליח בשיטה זו לקבל את תמיכתם של חלק מגדולי הדור. ורדיגר, ששותף לחלק מהקשרים של ראש הממשלה עם בתי גדולי ישראל, סבור שנתניהו מצידו נוהג כמצופה ממנו ועושה כל דבר שיוכל לקדם עבורו את מטרותיו. "הוא ביקש ממני שאתאם עבורו שיחה עם האדמו"ר מבעלזא, ולא פעם כשביקרתי בבעלזא הוא היה איתי על הקו, אך הרבי לא רצה לעלות לשיחה".
ודווקא במצב הנוכחי, הוא מבהיר, כשהפעילות לא מגיעה כגוש אחד, היא נתקעת פי כמה. "זה נכון שלכל רבי, רב או ראש ישיבה ההנהגה שלו ודעת התורה שלו, אך אם היו מתאחדים לעמדה משותפת, המצב היה הרבה פחות מורכב. הפתרון היה מגיע יותר מהר. אנחנו אשמים", הוא חורץ ושולח אצבע מאשימה: "אם היינו מאוחדים חוק הגיוס היה עובר כבר לפני יותר משנה".
בארה"ב המודל המאוחד עובד. יש כאן, בארץ, מי שמנסה לעשות זאת?
"הרבי מאוד כואב על זה שאין 'מועצת' אחת. היום הכל מתנהל בחצרות שונות, ובניגוד לעבר כיום אצל הליטאים נהיו חצרות וחלוקה לבתי גדולי ישראל באופן שלעיתים הוא אף מפוזר יותר מאשר אצל החסידים. היו זמנים שמרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל נסע עם יבלחט"א הרבי לחו"ל, והייתה הנהגה משותפת, באופן יחסי. אבל לצערנו זה לא קורה לאורך השנים. אני משתוקק שתהיה אחדות. חבל שהגענו למצב כזה שאחרי שנים רבות, נהיה חידוש שהרבי מגור נועד עם הגר"ד לנדו והגרמ"ה הירש. זה לא אמור היה להתנהל כך ואני בהחלט עובד שתהיה אחדות ודברים ייראו אחרת".
היה לך חלק בהבאת הפגישה הזו לידי מעשה?
"הרה"צ רבי נחמיה, בן האדמו"ר, הניע אותה, אך למעשה מדובר זמן רב שצריך לפעול ולגבש עמדות במשותף. זהו תפקידי וזו שליחותי: להביא שלום, ליצור אחדות. כשעובדים יחד אפשר להשיג הרבה".
נתניהו עושה הרבה כדי להפריד. אתה רואה בעצמך שהוא רוצה לדבר עם גדולי ישראל בעצמו. אינך סבור שהמטרה שלו היא להרוויח זמן, ולהעביר לצד שלו חלק מגדולי ישראל?
"למה לבוא בטענות לבנימין נתניהו? הטענה היא כלפינו. אם היינו מאוחדים, נתניהו היה מעביר את חוק הגיוס. אם היו יושבים מולו בשולחן אחד הרבי מגור, רבי דב לנדו ורבי יצחק יוסף, הוא לא היה יכול להישאר אדיש. כשהוא רואה את הפיצולים וחילוקי הדעות אין פלא שהוא מנצל זאת לצרכיו. ברור שבמצב הזה הוא מתקשר לכל אחד מגדולי ישראל בנפרד, אולי הוא יצליח להטות את המפה כלפיו. פוליטיקאי יעשה כל מה שאפשר כדי לשמור על כיסאו".
נתניהו שוב ושוב מבטיח והציבור החרדי מאמין לו, למרות ההיסטוריה שמלמדת שאין על מי לסמוך. מה אומרים על כך בקודש פנימה?
"כבר אמרתי לך, בעניינים האלה תשאל את מוטי", הוא מנסה להפנות אותנו שוב לבבצ'יק.
ובכל זאת.
"אני יכול רק לומר ששמעתי מהרבי כי 'זו בעיה קשה'. הפרשנות שלי היא שהוא אינו מקבל את ההבטחות של נתניהו והוא לא מאמין שדברים יקרו כל עוד הוא לא יילחץ. אבל הרבי מגור לא יכול להיות בדעת יחיד, כי אלה בדיוק המקומות שהנזק הופך להיות רב על התועלת. מה", הוא שואל בחיוך, "אנחנו צריכים שביבי יהיה ברוגז עם מוטי?"
יוצא ובא בגבעת הקפיטול. ורדיגר מארח בביתו את יו"ר בית הנבחרים האמריקני, מייק ג'ונסון
הייתה מחשבה שגולדקנופף יפרוש מהממשלה על רקע אי קידום החוק. בינתיים זה לא קורה. מדוע?
"משום שגדולי ישראל ישבו ב"ה יחד, והגיעו להסכמות. אני עצמי ביקשתי מהרבי שייתן לגולדקנופף עוד זמן. גם נתניהו שלח אותי לבקש מהרבי שגולדקנופף לא יפרוש. אבל ברור שזה לא בגלל שמאמינים בראש הממשלה. כל לוחות הזמנים שהוא נתן כיעד לחקיקה עברו, והוא לא עמד בהם. הסיבה היחידה היא שזו ההחלטה שהתקבלה על ידי שולחן מאחד של גדולי התורה".
מ־2019 היינו בחמש מערכות בחירות. המדינה מפולגת בגלל נתניהו, והחרדים לא חושבים לנסות מועמד אחר ללכת איתו. פעם החרדים הלכו עם מי שהציע להם סל תקציבים טוב יותר, נתן להם גב בנושאים של דת ומדינה הנוגעים לציפור נפשה של היהדות החרדית. אולי לא נהגנו נכון כשנצמדנו לנתניהו בכל מחיר?
"אני לא נכנס לנושאים הללו, כי כפי שאמרתי אינני מבין בפוליטיקה הישראלית. אבל כנראה שגדולי ישראל הבינו בזמנם שעם נתניהו יהיה יותר קל להשיג את המטרות עבור היהדות החרדית. אני לא יודע בדיוק את הסיבה. אני רק השליח מנתניהו לרבי וליתר גדולי הדור, ומהם אליו".
כשהרבי קורא
כמי שקרוב לנתניהו ושומע ממנו רבות על כל הנושאים שעל הפרק, בנושא האיראני אנו יכולים להיות רגועים שטראמפ יעמוד לימיננו?
"במלוא מאת האחוזים. הוא הגיע לכהונה שנייה ברעננות, הוא מחדש כל הזמן, ואני סומך עליו בעניין הזה".
אתה איש העולם הגדול. כשאתה יוצא למשימות הסברה בקרב אישי ציבור חילונים כשלוחם של הציבור החרדי, בני הישיבות ובוודאי מטעם גדולי התורה, איך אתה חש? אתה נראה, לפחות כלפי חוץ, פתוח יותר בהשקפותיך.
"יום אחד הגיע למשרדי אחד מבכירי מערכת 'הארץ', אנשיל פפר. הוא לבטח חשב לפגוש חסיד גור קלאסי וכנראה הופתע לגלות את דמותי. בכל מקרה, הוא שאל אותי: 'כשבן גוריון סיכם על דחיית השירות בבית החזון איש, ההסכמה הייתה על 300 בחורי ישיבות. וכיום יש מספר עצום של לומדי תורה בגיל גיוס. נראה לך שהם התכוונו לכזה היקף של פטור?' השבתי לו, שאדרבה, לחזון איש הייתה רוח הקודש: הוא צפה שזה מה שיקרה, ולכך הוא שאף – להקים את עולם התורה בארץ. זו השקפתי האישית, ולא קשה לי להסביר אותה.
"ככלל", הוא מרחיב, "נקודת המוצא שלי היא שדעתי האישית בטלה ומבוטלת לפני גדולי ישראל ודעת תורתם. אספר לכם, ראיתי לא פעם את רבי משה שרר זצ"ל מתכונן לישיבות מועצת גדולי התורה. הוא היה מתכנן שעות ארוכות כיצד יביא לפניהם את הדברים ולא הניח לניסוח הדברים ולסדר הגשתם, עד שהיה בטוח שהמהלך שהוא מציע נכון וראוי, אבל הוא הגיע לישיבה, וכשאמרו לו 'לא', הוא יצא בשמחה ואמר: 'זו משימתי לציית לגדולי ישראל. הם רואים אחרת מאיתנו'. וגם אני אומר: זו שליחותי. אני יכול לפעמים לסבור אחרת בנושאים שונים, אבל מכניע את דעתי מול המהלך של גדולי ישראל ובאותה שמחה אני פועל על פי הכרעתם".
"למה אין שולחן אחד לכל החוגים?". עם מרן הגר"י יוסף שליט"א
לקראת סיום, כשאנו מנסים לדלות ממנו פרטים על שיחותיו עם ראש הממשלה, הוא שב וחותם את פיו. "לא ארחיב כדי לשמור על הערוץ הפתוח איתו. הוא יודע שיש לי מהלכים אצל מנהיגי היהדות החרדית ולכן הוא פונה אליי. הוא חושב לפעמים שאני יכול להשיג עבורו דברים. כך גם היה הפעם, עם הגר"ד לנדו, הגרמ"ה הירש וכ"ק האדמו"ר שליט"א מגור ועם אדמו"רים וראשי ישיבות נוספים. יש סביבו יועצים שונים, ולפעמים אני הופך גם לכתובת", הוא מצטנע ומייד חוזר להדגיש: "מכל מה שאני מתרשם בחודשים האחרונים, אחדות הייתה נותנת לנו כוח נגד נתניהו. זה משמעותי מאוד, ועדיין אפשרי ויהיה לכך תוקף רב למהלכים הבאים".
ומה התגובות כשאתה פונה לבתי גדולי ישראל ומציג את הצורך באחדות?
"חלקם מסכימים איתי וחלקם פחות. בנושאים מסוימים אנשים מסביבותיהם מביעים הרבה דעות ועמדות לכאן ולכאן, ולכל אחד יש נגיעות משלו. ייתכן שגדולי הדור הקודמים שישבו סביב שולחן אחד, וכל גדול היה מביע את עמדתו בפני חבריו, בסופו של דבר ההחלטות היו מתקבלות, גם אם הדעות לא היו שוות, בהחלטה משותפת".
אחרי רגע של הרהור ורדיגר מוסיף: "לדעתי גדולי ישראל צריכים לדבר וללבן את הנושאים אך ורק בינם לבין עצמם, ללא מתווכים ומסייעים מבני ביתם וסובביהם, שלעיתים עלולים לייצג אינטרסים אחרים מלבד טובת הכלל".
הוא משתף במקרה שממחיש זאת היטב. "בשליחות מסוימת לפני מספר שנים הגעתי לביתו אחד מגדולי ישראל באישון לילה. אחד הנכדים פתח את הדלת. נכנסתי ואמרתי לאותו גדול: 'אני לא מדבר כל כך טוב עברית, אפשר לדבר באידיש?' הוא השיב לי: 'בוודאי'. לא איכנס לפרטי הדברים, אך אציין שטענתי בין השאר את מה ששמעתי בקודש פנימה, שיש לשדר חזית אחידה בנושאים שציפור נפשה של היהדות נוגעת אליה. ב"ה עוד באותו לילה הוחלט לפעול באחדות השורות בנושא שעמד אז על הפרק.
"למחרת אני פוגש את הנכד והוא אומר לי: 'התחכמת, דיברת באידיש, כדי שלא אבין'. השבתי לו מייד: 'לא ידעתי שאינך דובר את השפה'. אך הבנתי שהייתה לי סייעתא דשמיא שהשעה הייתה מאוחרת ולא היו סובבים אחרים שהבינו את תוכן השיחה, וכך הדברים התקבלו והוכרעו ללא ידיים נוספות שיבחשו בקדרה".
נקראת לבוא לארץ ישראל לפעול. זה לא מפריע לעבודתך השוטפת בארה"ב, לעסקים הפרטיים שאתה מנהל?
"יש לי רבי ואני עושה מה שהוא אומר. אם אני נקרא לבוא אין לי אפילו מחשבה להשתהות. אם נקראים – באים.
"פעם", הוא משתף בחיוך, "בשתיים בלילה צלצל הטלפון בביתי. זוגתי הרימה, ואומרת לי: 'זה הרבי מטהאש' (זצ"ל). אני לוקח את השפופרת, ושומע את קולו העדין: 'דו ביסט שלמה ורדיגר, דער גערער? (אתה הוא שלמה ורדיגר, חסיד גור)?' אישרתי והוא מייד המשיך: 'אני מחכה לך מחר בתשע בבוקר בבית מדרשי במונטריאול', וסגר את הטלפון. אני אומר לאשתי: אם רבי קורא לי, אני בא. הערתי את בני שגר בלייקווד, וביקשתי ממנו שיצטרף אליי לנסיעה לקנדה. נחתנו במונטריאול והופתענו לגלות שמחכה לנו נהג בשדה התעופה ובידו שלט עם השם 'ורדיגר'. כשהגענו לבית המדרש שאלתי לפני הכל: מהיכן היה הרבי כה בטוח שאגיע?
"והרבי מטהאש השיב: 'מה הפירוש איך ידעתי, והלא שאלתי אם אתה חסיד גור?' השיב בפשטות, והסביר: 'א רבי'ס חסיד, ער איז א חסיד. און אַז א רבי רופט איהם, קומט עהר (חסיד של רבי, הרי הוא חסיד. וכשרבי קורא – הוא מגיע)'. כך נהגתי מאז ומקדם. לא חשוב מי הרבי שזקוק לי, כל רבי וכל ראש ישיבה, אני מתייצב. ובוודאי אם יש נושא שמדיר שינה מעיניו של מורי ורבי שליט"א, הרבי מגור. אני אחזור שוב: הרבי משלם על נושא חוק הגיוס בבריאותו ממש, והדבר ניכר עליו היטב בחודשים האחרונים. גם כך לא יכולתי לעמוד מנגד כשעולם התורה בצער, ובוודאי לא כשספר תורה שרוי בצער.
"ושיהיה ברור. אי אפשר לרמות אותו במצגי שווא. אי אפשר למכור לו הזיות ודמיונות. כשמדובר בנושאים של אידישקייט, הוא לא מוכן להתפשר. הוא דואג לעולם התורה, להיכלי הישיבות, ואומר לי, לגולדקנופף ולמוטי: 'אני מוכן לוותר על כל מה שהשגנו מהישיבה בממשלה, ובלבד שהנושא של בני הישיבות יוסדר'. הרבי ביקשני לבוא ארצה ולפעול, והורה לי שלכל מקום שאני הולך ועם מי שאני נפגש ויכול לקדם את הנושא, שאפעל בו, וכך אני עושה. כשהרבי קורא – מתייצבים". [
