אני מאשים>>איך הפך העיתונאי לענייני חרדים, למנסח האידיאולוגיה שמסעירה את הציבוריות הישראלית? ראיון עומק
כשהוא היה ילד בבית הספר, הוא הדפיס חולצה שעליה כתוב 'אני צ'חצ'ח'. בהמשך הוא התחיל לחקור ולהתעמק, ללמוד את כתביהם של מנהיגי היהדות החרדית, שזיקקו לו את התובנה הסוציולוגית שמארגנת את הפוליטיקה במדינת ישראל >> עכשיו, כשכלי התקשורת לוחמים בו בכל דרך, ד"ר אבישי בן-חיים פורס את מלחמת המעמדות המרתקת שמתחוללת בפוליטיקה הישראלית של עשרות השנים האחרונות >> אבא, מה עשו לך
הכניסה לחדר העבודה הזה שבאחד הרחובות השקטים ביישוב הר-אדר, מרגישה כמו פלשבק מטלטל לשנות התשעים. במקום קירות, יש שכבות-שכבות של היסטוריה שמציצות מהמדפים. קלסרים, תיקיות, תיעודי הסרטות והמון צילומים. לכל אחד יש כותרת בכתב יד רועד. 'רדיפת דרעי', 'תנועת שס', 'הרב בניזרי' ועוד ועוד. הכל מקוטלג בסדר מופתי.
"שלום, צדיק", מקבל אותי בעל הבית ד"ר אבישי בן-חיים בחביבות שאין בה שמץ של העמדת-פנים. כמו עיתונאי טוב, הוא מכיר את הכללים יותר טוב ממני. על שולחן העבודה שלו כבר ממתין מכשיר הקלטה. הוא מונח שם כגיבוי, למקרה ש'דברים יֵצאו מהקשרם' וכדומה.
אף על פי שזו פעם ראשונה שאנו נפגשים, אין שום צורך להציג בפניו את המגזר או את העיתון, שעשרות צילומים שלו כנראה מקופלים כאן בארכיון. בן-חיים הוא כנראה ה'כתב לענייני חרדים' הוותיק בארץ, ובשונה מרובם, הוא מגיע מאהבה והערצה גדולה. וכמו שנבחין מייד, התואר 'עיתונאי' לא ממש מתאים למי שכל ידיעה שלו מנוסחת במילים גבוהות שיש מאחוריהן תאוריה סדורה וארוכה.
ממש מעל ראשו תלויות שלוש תמונות. לרגע אתה חש שנכנסת לסוכה בני ברקית. במרכז תמונה גדולה של מרן הגרא"מ שך זצ"ל ולצידה תמונה נוספת של 'מרן', הרב עובדיה יוסף זצ"ל. על שניהם כתב אבישי ספרים ארוכים ומנומקים, שמבוססים על למידה ועיון בכתביהם התורניים וההשקפתיים.
קצת למטה, בצד ובקטן יותר, תמונה שלישית בשחור-לבן של דמות פוליטית נוספת ונערצת – ראש הממשלה המנוח מנחם בגין ע"ה, האיש שמסמל בעיניו את המנהיג הגדול שהפך את קערת המנהיגות על פיה וצירף להנהגת המדינה את המגזרים שהודרו ממנה במשך שנים.
אבל בתקופה האחרונה, משהו השתנה. אבישי בן-חיים, הכתב החביב, מוצא את עצמו בעין סערה תקשורתית. מישהו באולפנים ובמערכות העיתונים מאוד לא אוהב את הדברים שהוא כותב, ונפתחה מולו אופנסיבה של השתקה בכל דרך. דמותו זוכה לחיקויים מגחיכים, הוא מודר מדיונים באולפנים ואפילו העיתון של המדינה מפרסם נגדו טור דעה נוקב.
והכל בגלל תאוריה מעניינת שהוא גיבש לאחרונה. בשורה אחת: "מלחמת המעמדות: 'ישראל השנייה' – מול 'ישראל הראשונה'".
מה שהכי מצחיק, שהמאבק הזה מתחולל בדיוק ברגע שבו המציאות הוכיחה שלא מדובר בסתם תאוריה תלושה, אלא באקטואליה צרופה.
הכל התחיל לפני תקופה לא ארוכה. בימים ההם כולם דיברו על המאבקים הפוליטיים בין הימין לשמאל, אבל בן חיים הרגיש שזה לא הסיפור. "התחזית שלי אמרה, שחלוקת המחנות הפוליטית, של 'ימין' ו'שמאל' – תתעמעם תוך כמה שנים. במקומן יעלו קטגוריות אחרות שיהפכו לדומיננטיות. 'ישראל הראשונה' מול 'ישראל השנייה'".
במילים אחרות, הסיפור הישראלי משתנה. חלומות השלום נכשלו, גם ההבדלים האידיאולוגיים כבר לא רלוונטיים. עכשיו הכל מתחלק בצורה חדשה. "'ישראל הראשונה' היא בעצם האליטה הישנה; השבט שאבותיו הקימו את המדינה והיום מצביע למפלגות כמו 'מרץ', 'העבודה' ובעיקר 'יש עתיד'".
אלא שהחלוקה הזו לא מוחלטת, משום שיש אנשים ששייכים ל'ישראל הראשונה' העשירה והפריווילגית שעד אתמול ראו את עצמם 'ימין' ועכשיו הם נתקעו עם 'ישראל השנייה'. לכן "התחזית שלי אמרה, שאנחנו נראה מעבר של נסיכי הליכוד – כמו גדעון סער וחבריו – ושל חלקים מהאליטה הציונית דתית – כמו בנט וכהנא – אל המחנה של 'ישראל הראשונה'. זה המחנה שאליו הם מחוברים סוציולוגית ונפשית".
ומול כל אלו נמצאת 'ישראל השנייה', שהמאפיינים שלה הם מסורת ורגש יהודי חזק. "וכאן נראה את החיבור החדש של המסורתיים של הליכוד עם החרדים של שס ו'יהדות התורה' וגם החלק הדתי והימני יותר של הציונות הדתית, כמו סמוטריץ' וחבריו. ופתאום המחנות משתנים".
כשהוא התחיל לדבר על זה, אי שם לפני כמה שנים, אנשים לא ממש הבינו מה הוא רוצה. אבל הנה זה קרה. "הקמת ממשלת השינוי הזאת של בנט ולפיד – היא התגשמות מדויקת של התאוריה".
הוא משתתק לרגע ומחייך. כמו עיתונאי טוב, הוא יודע בדיוק מה אני צריך. "אתה יודע מיהו ההוגה הגדול של תאוריית 'ישראל השנייה'?" הוא שואל ומייד אומר: "זה לא אני". כולם מנסים להבין מי הפרופסורים שהשפיעו עליו, והוא מספר להם שמדובר ביהודי בן כמעט מאה, שבקושי דיבר עברית.
"הנה", הוא מצביע על תמונת מרן הרב שך, "זה האיש שלימד אותי".
תרגיל השפנים
במקום להכביר מילים, ד"ר אבישי בן חיים פותח את ספרו 'איש ההשקפה' ומצביע על קטע שעליו הושתתה התאוריה. הנה תקרא: "בשנת 1990, בתקופת ההתרחשות הפוליטית שזכתה לכינוי 'התרגיל המסריח', נפגש ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין עם הרב שך ודן עמו בעניין הצטרפות 'דגל התורה' לקואליציה עתידית בראשות השמאל. בפגישה תהה רבין מדוע לא יתמוך הרב שך בהצטרפות לממשלת שמאל, למרות עמדותיו המדיניות המתונות מאוד?
"בתגובה ביקש הרב שך שיביאו לפניו ספר של החסיד היעבץ. הוא ציטט בפני רבין את דברי 'החסיד' רבי יוסף יעבץ (-בספרו 'אור החיים' יא"ג), שכותב כי בתקופת גירוש ספרד, אנשי השכבות העליונות בגדו בעם ישראל ('ורוב המתפארים בחכמה ובמעשים טובים כולם המירו את כבודם ביום מר והנשים ועמי הארץ מסרו נפשם וממונם על קדושת בוראם'. יא"ג). ושיבח הרב שך את 'עמי הארץ' ו'הנשים הספרדיות' בעלי האמונה התמימה שעמדו על משמר אמונת עמם. כדי להבהיר את פשר תמיכתו בימין הפוליטי, אמר הרב שך לרבין:
'בליכוד נמצאים היהודים עם האמונה הפשוטה והתמימה'. אחר כך הזדקף, נעמד על רגליו ואמר: 'אני שייך לפשוטי העם ואני ליכוד'".
אבישי לא מסוגל שלא להתפעל. "הרב לא למד מדעי המדינה, לא היה בשום מוסד להשכלה גבוהה. אבל הוא הסתכל על ההיסטוריה היהודית ממעוף הציפור וזיהה משהו. כך הוא עשה את החלוקה הקטגורית הגאונית הזו. כשאני שומע את הטקסטים שלו, אני מבין למה הברית בין החרדים ל'ישראל השנייה' כל כך חזקה. זה לא מובן מאליו שהאליטה הליטאית תרגיש יותר שייכות למזרחיים המסורתיים. זו הברית של 'ישראל השנייה'".
אבל זה שרקם את התאוריה הזו בשטח, הוא ללא ספק מנחם בגין. "הוא עלה לשלטון ב-77' ושינה לגמרי את מדינת ישראל. הוא בעצם בנה את הברית היהודית, שאותה נפתלי בנט שבר עכשיו. קשה לתפוס את זה, אבל הברית הזו מורכבת מ'חירות', אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, הציונות הדתית, החרדים ובעיקר מדינת ישראל המזרחית שמביאה את האלקטורט העצום שלה.
"אם מנטרלים את הפוליטיקה ומסתכלים לעומק, בגין הכניס אל תוך האתוס הישראלי את הממד היהודי. זה הדבר שמחבר בין כל הקבוצות הללו. רגש יהודי".
נכון, יש עדיין פערים עצומים בין הקבוצות. החרדים שונים לגמרי. הם לא רואים עין בעין את הדברים עם יתר הקבוצות. אבל עדיין, כשמחפשים מכנה משותף, הוא נמצא רק ב'ישראל השנייה'. וכאן יש לאבישי חקירה למדנית: "מה שקורה לחרדים, זה מעניין. אפשר לומר, שככל שהאליטה החילונית, הפוסט-יהודית, מתרחקת ממוקדי השלטון הפוליטי, החרדים יכולים להרשות לעצמם להתקרב ולהזדהות יותר עם המדינה. ויש שיאמרו שהתהליך הוא הפוך. ככל שהחרדים והמזרחיים מתקרבים, האליטה הישנה עוזבת ומתרחקת, והיא הופכת לפוסט-לאומית ופוסט-יהודית".
איך אפשר להבין את זה? ההיגיון אומר, שדווקא המזרחים והמקופחים אמורים להיות יותר שמאליים, כי השמאל בדרך כלל מציע תנאי מחיה יותר טובים. סוציאליזם ושוויון.
"זאת הנקודה הכי חשובה, שמשום מה אנשים לא מבינים. זו גם הסיבה שבשמאל הישראלי כל כך כועסים עלי. כי אני טוען שהדבר שהכי חשוב ל'ישראל השנייה' זה לא כסף ואפילו לא 'עדתיות'. מה שחשוב להם, זה הרגש הלאומי-יהודי. הם מסתכלים על השמאל ואומרים: 'אל תיתנו לנו כסף, תנו לנו מדינה ותודעה יהודית'".
אחרי עשרות שנים שהשמאל הביא להם כסף וניתק את אבותיהם ואותם מהמורשת המפוארת ומהמסורת של יהדות המזרח, אנשי 'ישראל השנייה' מורדים. הם מבקשים לחזור לשורשים. "הדבר הכי מרגש בתאוריה שלי, שהרבה אנשים כותבים לי: 'אני קורא אותך ופתאום מבין שמותר לי לחזור למסורת'. הם לא נהיים דתיים, אבל הם מפסיקים להתבייש לעשות קידוש ולהתחבר ליהדות הבסיסית שניסו לקחת מהם".
ואל תוך כל הסיפור הזה נכנסת דמות ששייכת ל'ישראל הראשונה' והחילונית. קוראים לה בנימין נתניהו.
הייצוג האדנותי
בכל ויכוח, אויביו של בן-חיים אוהבים להטיח בו את הסיפור של נתניהו. "הוא הרי הייצוג הכי בולט של 'ישראל הראשונה' והחילונית, מה מצאתם בו?"
התשובה שלו מורכבת ומעמיקה. היא מתבססת על המציאות שבשטח. "נתניהו הוא לא הסיפור, הוא רק סמל. יש הרבה דוגמאות בהיסטוריה, שקבוצה חלשה בוחרת לה מישהו מתוך האליטה ואומרת לו: אתה תייצג את הצד שלנו במאבק שלנו מול האליטה שבה גדלת. במקרה הזה, 'ישראל השנייה' בחכמתה, לקחה את המצטיין שבבניה של 'ישראל הראשונה' והפכה אותו למייצג שלה.
"קשה להסביר למה דווקא נתניהו זכה, אבל מסיבות שאינן ברורות לגמרי, הוא הפך לסמל שמרכז להמוני יהודי 'ישראל השנייה' את הסנטימנט היהודי העמוק. הם רואים בו דגם של 'מגן ישראל מהאומות'. הם מזהים בו משהו מאוד יהודי. וכן, גם האליטה מזהה אותו ככזה ומתחילה להיאבק בו בצורה בלתי נתפסת".
את הסיפור היהודי של נתניהו, הוא זיהה דווקא בעבודתו העיתונאית. "אחד הדברים שהכי מסקרנים אותי בעבודתי, זה מחקר הדת העממית. קברי צדיקים, תפילות, מיסטיקה ועוד דברים יהודיים שכאלו. בשנים האחרונות, תוך כדי מחקר, התחלתי לקלוט שנתניהו הפך להיות חלק מהתמהיל.
"פתאום אני משתתף ב'הבדלה' של מוצאי שבת, שבה בני עדות המזרח מוסיפים כל מיני תפילות אישיות 'הצליחנו', 'הצלח דרכנו', ופתאום מוסיפים 'הצלח את דרכו של ראש ממשלתנו בנימין בן צילה'. כשאני הולך לפייטן יחיאל נהרי ושואל מאיפה זה בא, הוא אומר: 'לא יודע, פתאום התחלתי להגיד'. ניסיתי להבין אם היה כזה ראש ממשלה לפני נתניהו והוא משיב שלא. גם על ביבי עצמו לפני כמה שנים, איש לא התפלל. אבל בשנים האחרונות משהו השתנה. הוא הפך לסמל. אני פתאום רואה אנשים עומדים בקברי צדיקים ומתפללים עליו. זה מחובר לסנטימנט היהודי, מזהים שם משהו.
"בהקשר הזה אני נוהג לומר, ש'יותר משהשתמש נתניהו ב'ישראל השנייה' – השתמשה 'ישראל השנייה' בו'. תראה את השפה שלו בשנים האחרונות. כאילו ש'ישראל השנייה' דרשה ממנו תכניס אל תוך המילים שלך שם שמים, תשים כיפה ותגיד 'ברוך השם' והוא עושה את זה. כך הפך נתניהו למשרת האינטרס היהודי.
"ולא רק פשוטי העם מבינים את זה – גם האליטה מבינה את זה. היא מרגישה שלהוריד את נתניהו, זה להוריד את הסנטימנט היהודי. ולכן הכוחות הכי פוסט-יהודיים במדינה עושים הכל כדי לסלק אותו. כי נתניהו הוא הסימבול. הוא הסיכוי האחרון והיחיד של המחנה המסורתי – שהיסוד היהודי שלו הולך ומתחזק – לחזור לשלטון. בלעדיו הסיכוי גמור".
אתה לא חושב שזאת גוזמה? הרי גם במפלגות של 'ישראל הראשונה' יש לא מעט נציגים מעדות המזרח. במפלגות של בנט, לפיד וסער יש מזרחים.
"השאלה הזו נובעת מחוסר הבנה של יחסי דיכוי. חייבים לעשות הפרדה בין 'ייצוג אדנותי', ל'ייצוג דמוקרטי'. בנט ולפיד הם 'ייצוג אדנותי'. הם כמו מדריכים מהקיבוץ של שנות החמישים. יורדים למעברה, מחפשים מזרחי מצטיין ואומרים לו: 'בוא, אתה תעבוד איתי ואתה גם תאמץ את עולם הערכים שלי'.
"לעומת זאת, לנציגים המזרחיים בליכוד יש משהו אחר. שם זה 'ייצוג דמוקרטי'. הח"כ המזרחי בליכוד נאבק ויש לו עמדה. הוא לא רק מגן על ביבי, הוא גם משפיע עליו. הוא יכול לגרום לו לשנות את שפתו ולדבר ולנהוג אחרת".
זה תמיד היה ככה. "גם הרב שך ולהבדיל גם בגין, ולהבדיל גם נתניהו – כולם [היו] אשכנזים ליטאים וכולם אהובי ציבור מזרחי. קשה שלא לראות את הברית הזו".
אלימות לגאלית
מה שברור, שלמהפך הזה יש תגובת נגד, וחייבים לשים לב אליה. "מייד אחרי שבגין עלה לשלטון, האליטה הישנה נלחצה והתחילה להגיב. התגובה שלה הייתה חריפה". אחד מראשי השמאל דאז צוטט כשהוא אומר: "חייבים להחליף את העם". וזו בעצם הכותרת של מה שנראה מאז ועד עתה. תהליך זוחל של חיסול הדמוקרטיה.
"המהלך הראשון – העברת סמכויות מהמערכת הפוליטית למערכת המשפטית. עוד ועוד דברים שעד המהפך נשלטו בכנסת, עוברים לשלטון בית המשפט". גם כאן, במקום להמשיך, הוא מוציא תמונה ומציג. רואים שם את כל שופטי בית המשפט העליון. "תסתכל היטב", הוא אומר.
"יש במדינה היום 52 מנדטים שהצביעו למחנה 'ישראל השנייה'. הליכוד, שס, 'יהדות התורה' ו'הציונות הדתית'. זה כמעט חצי מדינה. עכשיו תחפש כמה נציגים יש להם במערכת המשפט. אולי-אולי נציג אחד. זה פשוט מדהים".
הוא מזהה כאן תהליך ארוך ומתמשך, שנמשך כבר שנים. וכאן יש צורך להכיר את המושג הרווח במדעי החברה והסוציולוגיה: 'הגמוניה'. ה'הגמוניה', היא מצב של שלטון המרוכז בידיה של קבוצה חברתית ששולטת בכל הסדרים החברתיים, הנורמות והכללים, והיא מעצבת את החברה לפי ערכים שמשרתים את האינטרסים והצרכים שלה.
חשוב להבין, זאת לא קונספירציה שמתארת קבוצה של אנשי 'ישראל הראשונה' שיושבים במרתף וחושבים איך להציק ולדכא את 'ישראל השנייה'. ממש לא. "ההגמוניה", טבע אבישי משפט מפתח, "אינה מודעת להגמוניותה". עיקר כוחה של ההגמוניה הוא בעובדה שהיא בכלל לא נתפסת ככזו. לכן אי אפשר להיאבק בה. כי היא חלק בלתי-נפרד מהחיים. כולנו למעשה הורגלנו לחשוב כמו ההגמוניה.
ומכאן קל יותר להבין. "מה שאנחנו עדים לו עכשיו – זה שההגמוניה משלימה את דיכוי המהפך של 77'". בעצם בכל פעם ש'ישראל השנייה' עשתה מהלך מצליח, ההגמוניה הגיבה במהלך של דיכוי והגנה על ההגמוניה.
"השלב הראשון היה תגובה למהפך של בגין ב-77', כשהתחילו להעצים את מערכת המשפט מול הכנסת. המהפכה הזאת לוותה בחמישה מונחים. הראשון – 'הציבור הנאור'. אהרן ברק קבע שבכל פעם שיש התנגשות בין ערכים, מה שקובע זה – שימו לב למילים – 'ערכי הציבור הנאור', שזה בעצם אומר ש'ערכי 'ישראל הראשונה' ינצחו'.
"המונח השני הוא 'הכל שפיט'. בית המשפט לא צריך להתחשב בכנסת של 'ישראל השנייה'. הוא מחליט בעצמו. המונח השלישי – 'זכות העמידה': בית המשפט הוא שיכול לקבוע בעניינים שקשורים לכל האומה. אחר כך מגיע המונח הרביעי, 'עילת הסבירות' – אנחנו נחליט מה סביר. איך? לפי האדם הסביר. מי זה? 'ישראל הראשונה'. והמונח החמישי הוא 'אקטיביזם שיפוטי', שהוא ממש נוראי. תפיסה כמעט קולוניאליסטית. לילידים אין שום הבנה שיפוטית. אנחנו נחליט בשבילם".
כעבור עשרים שנה פתאום 'ישראל השנייה' זכתה בעוד רגע של הצלחה. בשנות התשעים, הייתה עלייה מטאורית לתנועת שס. דרעי חולל מהפכה והכפיל את הכוח של שס מבחירות לבחירות. בבחירות 92' היו 130,000 מצביעים, בבחירות 96' כבר היו 260,000 וב-99' הצביעו 430,000. במקביל נפתחה תנועת תשובה מדהימה, שהחזירה מאות אלפים אל כור מחצבתם.
"ואז ההגמוניה הגיבה באופן הכי מרושע שהיה. כאן התחילו להשתמש באלימות לגאלית. במקום לספר סיפור של תנועת תחייה תרבותית מדהימה, התחילו לספר את הסיפור של המפלגה כאירוע עברייני. פתאום נפתח גל של חקירות. כל מי שקשור נחקר. הח"כים, חברי מועצת חכמי התורה וכמובן ראש התנועה.
"בהרצאות שלי אני אוהב לשאול: תגידו, אתם באמת חושבים שיש משהו בד-נ-א או בתרבות של המזרחים, שהוא מושחת? או שאולי בגלל שקמה קבוצה ספרדית והצליחה לעשות את המעשה האסור: לגרום למזרחים להצביע עבור עצמם, המערכת בתגובה רדפה והצליחה להרשיע אותם?
"זה הרי אבסורד מבהיל. גם אם נגיד שהשסניקים הורשעו על זה שהם גנבו חצי לחם לבן מהמכולות, אלו שמאשימים אותם הרי גנבו את כל המכולת ואת כל הקרקעות של השכונה שעליה בנויה המכולת. ולהם כולם שותקים".
הוא עוצר וממש מתחיל להוכיח את התזה שלו. "בדקת פעם כמה חברי כנסת הורשעו בשוחד לפני המהפך של 77'? תיראו מופתעים, אפס. ואחרי המהפך? פתאום יש יותר מעשרים. זה מראה על מגמה? וכמה נחקרים היו? בממשלת 'ישראל השנייה' האחרונה היו יותר כתבי אישום מאשר בכל שלושים שנות מפא"י. עד 77' נחקרו רק שלושה אנשים: רבין, ידלין ועופר.
"לעומת זאת, רק בקדנציה האחרונה חמישה מבכירי 'ישראל השנייה' הרגישו את האלימות המשפטית. "נתניהו, דרעי, ליצמן, דוד ביטן, חיים כהן. בעצם רוב ראשי מפלגות הימין – מתחילים להיחקר".
ואם אתם חושבים שגם זה מקרה, ובכן – מתוך למעלה מעשרים חברי הכנסת שהורשעו בשחיתות, יש שבעה נציגים לשס עוד שבעה לליכוד. והנותרים הם יצחק מרדכי, אהרן אבוחצירא, הרב בא גד, פלאטו שרון ושלושה חברי כנסת ערבים, שלושה מ'ישראל ביתנו' וארבעה מ'קדימה', בעיקר אנשי ימין שעברו מחנה (אולמרט, הירשזון, עומרי שרון וחיים רמון שקרא תיגר על מערכת המשפט). זה מראה על מגמה?
"ומה קורה במפלגות 'ישראל הראשונה'? שם הכל בסדר. ב'מרצ', למשל, אפס אישומים. ב'העבודה' יש שניים. רוצים לדעת מי? סלאח טריף ויוסי ונונו".
המהפך מושלם
וכאן אנו מגיעים לשלב השלישי של המהפכה. זה קורה בתשע"ה (2015), כשבנימין נתניהו כובש שוב את השלטון. אבל עכשיו ההגמוניה כבר יכולה לסמן 'וי' של ניצחון. "שס כבר חלשה, דרעי מרוסק. רצח האופי שעשו לו, הצליח. ובמקביל רבנו הרב עובדיה הלך לנו, נשארנו יתומים. עכשיו, אחרי שגמרו את האיום של שס, עוברים לחסל את ביבי".
הוא מדבר על זה בכאב. "הרי ההגמוניה נישלה את 'ישראל השנייה' מכל הנכסים. הם שולטים בכל מקום: בהשכלה הגבוהה, בתקשורת, במערכות המשפט ובשלטון ההון. מה נשאר ל'ישראל השנייה'? רק דבר אחד: הקלפי. עכשיו החל המהלך לגזול את כבשת הרש.
"כשאני מדבר עם מומחי משטרה, אני נוהג לשאול אותם: 'תגידו, מי היעד הכי בכיר של משטרת ישראל בשנים האחרונות?' לא ינקבו בשום שם של עבריין או ראש כנופיה. השם הכי לוהט הוא בנימין נתניהו. המהלך המשפטי נגדו הוא התגלמות של 'אלימות לגאלית'. הוא סומן על ידי ההגמוניה, וכל רגע פותחים עוד פרשה.
"מערכות המשפט והתקשורת פתחו נגדו ברצח אופי ובעיקר במלחמת התשה. המנהיג הדגול שיכול לעשות כל כך הרבה טוב לעם ישראל, מתכתש שוב ושוב עם ההגמוניה, ולאט-לאט הולך ומאבד את הכוח".
כשאני אומר לו, שבשנים האחרונות נתניהו לא הצליח להשיג רוב וכל המערכות היו משותקות, אבישי ממש מתקומם. "זאת בדיוק הייתה המטרה. לייצר כאוס, לתקוע את כל המערכות. לאלץ אותו ללכת הביתה".
השלב הבא הוא מהלך של דה-לגיטימציה. וזה נעשה באולפני התקשורת. "אנשים לא מבינים. זה לא רק שמערכת המשפט לוקחת לעצמה עוד ועוד סמכויות, זה גם עיצוב תודעה. בעצם, הם גורמים לכולנו לחשוב שמערכת המשפט יש בה אנשים טובים, לעומת הפוליטיקה שיש בה 'בבונים' ומושחתים.
"זאת לא האמת. נכון שעושים עליהם הצגות וחיקויים, אבל רוב האנשים שבאים לפוליטיקה באים לעשות טוב. אבל האליטה מגחיכה אותם. כל הזמן חוקרים אותם ומאשימים אותם. כשזה מגיע לשחיתות בפרקליטות, משתיקים ומעבירים הלאה. ראו למשל את המקרה של רות דוד ועוד.
"לי אי אפשר למכור סיפורים", אומר בן חיים, "אחרי מה שראיתי אצל דרעי, לא יספרו לי על נתניהו. אני עוד זוכר את רצח האופי שעשו לרב עובדיה. היום כבר כולם מתרפקים על 'המתינות שלו', אבל אז זה עבד. הייתי הולך לעיירות פיתוח ושומע אנשים ספרדים משלנו מדברים נגד מרן, ואתה שואל 'איך אתם מעיזים?' והתשובה הייתה – ככה היה כתוב בעיתון. זאת הדרך שלהם".
הוא גם מזהה שינוי ערכים מטלטל אצל 'ישראל הראשונה'. "שים לב מה קורה שם. בקום המדינה, היו להם אידיאלים של שוויון. דיברו על קיבוץ וסוציאליזם כמעט משיחי, וכשהחלום הזה התרסק קם חלום חדש – השלום.
"שים לב, מתי קם ארגון 'שלום עכשיו'? ב-78', שנה אחרי עליית בגין לשלטון. ומה הייתה הפעולה הכי גדולה של 'שלום עכשיו'? להפיל את בגין. הם עמדו לו ליד הבית ועשו לו את המוות. רצחו את אופיו ושברו אותו. ואז הצליחו להפיל אותו.
"והנה נשבר חלום השלום, והופ, צץ משהו חדש – מלחמה בשחיתות. אני רואה את אנשי 'שלום עכשיו' שאז הפגינו נגד בגין, עומדים עכשיו ומפגינים נגד ביבי. איך זה קשור? – הכל נועד לשמר את ההגמוניה.
"ומה שהכי מחריד, שבשם ה'מאבק בשחיתות', מקימים ממשלה שמבוססת על שקרי קמפיין איומים. פתאום מכשירים את הערבים, מעבירים מנדטים מגוש לגוש ולקינוח שמים את ליברמן כדמות מרכזית. הכל, כדי לאפשר להגמוניה לשלוט ולנשל את פשוטי העם מהמשחק הדמוקרטי.
"זה לא מספיק. הם ממש משנים את שיטת הבחירות. רוצים לחוקק חוקים להגביל את העם מלבחור שוב בנתניהו. והכי נורא, שהופכים את העם ללא לגיטימי. אלה לא אנשים שיודעים לבחור, אלא כת שטופת מוח של 'ביביסטים' – שזה המשך של ה'צ'חצ'חים'.
"והכי מפחיד, כשמפלגה רשמית של 'ישראל הראשונה' – 'כחול לבן' – מפרסמת שלטי חוצות עם כיתוב 'נתניהו = ארדואן', כשמאחוריו נראים שני שרים מרוקאים, אמיר אוחנה והרב רפי פרץ. וכל זה עובר בשקט. כי להם מותר".
והנה קמה לה 'ממשלת שינוי' שעוצבה באולפני התקשורת והוכשרה בדעת הקהל, וזוכה לגיבוי משפטי מלא-מלא. "מי שגורם לי את התסכול הכי גדול, הוא נפתלי בנט. טעיתי בו. ישבתי איתו ושמעתי ממנו רוח אחרת לגמרי. הוא הרי יודע יותר מכולנו והוא גם כתב את זה בעצמו, שהמערכת המשפטית הפילה את נתניהו. אבל הוא בחר לעשות את המעשה הלא מוסרי ולהדיח אותו. עכשיו הוא יירשם בהיסטוריה היהודית כמי שבחר להפיל מנהיג יהודי אהוב, שהביא את מדינת ישראל להישגים מדהימים, ורק בגלל רדיפת ההגמוניה הוא הצליח להדיח אותו".
יכול עוד
עם יד על הלב, אתה לא חושב של'ישראל הראשונה' יש איכויות של אינטליגנציה וניהול תקין יותר?
השאלה הזו כמעט מביאה את אבישי בן-חיים לדמעות. "תראה איך אתה מאמץ את השפה שלהם. הנה, בוא ניקח את שני מנהיגי 'ישראל הראשונה' – יאיר לפיד ומירב מיכאלי – שני אלו פחות משכילים מהח"כ הכי פחות משכיל בליכוד. אבל יש להם פריווילגיה.
"אני עצמי", הוא אומר, "למדתי, עשיתי דוקטורט, כתבתי ספרים, הייתי בצנחנים, אני סגן אלוף – ואחרי כל זה בקושי יש לי איזו זכות דיבור לומר משהו בשם 'ישראל השנייה'. אני מסתכל על יאיר לפיד ואומר: תראה מה זה. לא צבא, לא לימודים, והנה הוא ראש ממשלה.
"ובכלל, את מי אתה משווה למי? את בנט לביבי? את מיכאלי לדרעי? את מי אתה משווה לגפני? ל'ישראל השנייה' יש לא פחות אינטליגנציה ויושרה".
אם יש משהו שגורם לו חיוך, זאת העובדה שהביטוי 'ישראל השנייה' הפך לתואר כבוד. "פתאום אני מוצא את עצמי מנהל ויכוחים עם יאיר נתניהו, שטוען שהוא ואביו 'ישראל השנייה'. גם יצחק פינדרוס אומר לי 'אני ישראל השנייה'. אתה מבין מה זה? פתאום זה נהיה תואר כבוד. ואנחנו מקבלים את כולם"…
כשהוא מביט אל העתיד יש בו עצב. לדעתו, יש טעות אחת שאסור לשוב עליה. "מנחם בגין גמר את חייו אחרי שהפכו אותו לשבר כלי. הוא נבחר מאהבת העם, אבל העם עזב אותו בסוף דרכו והוא נגמר מזה. עכשיו יש לנו אתגר, לא לתת להם לעשות לביבי את מה שהם עשו לבגין. בשלב זה נראה שהם ניצחו. ההגמוניה בשיתוף האולפנים ומערכת המשפט – גזלו את השלטון. המנהיג שהכי ראוי להחזיר את הכוח בחזרה, הוא בנימין נתניהו".
