אנחנו, הילדים של רבי שמעון

השימע'לך נחשפים | האנשים שנושאים את שמו של רבי שמעון בר יוחאי משתפים לראשונה בסיפור הנס. יריעה מיוחדת ומרגשת

 שמעון שעלה ממרוקו בגיל שנה וחצי ושמעון שהיה ללא דופק במשך שבע דקות; שמעון שהוריו חלמו חלום לפני הלידה ושמעון שאימו כתבה עליו ספר ילדים פופולרי; שמעון בן השנה וחצי ושמעון בן ה-50, שמעון החב"דניק ושמעון הליטאי • עשרה 'שמעונים' נחשפים ומספרים מדוע נקראו בשמו של התנא האלוקי • אַשְׁרֵי יוֹלַדְתֶּךָ

"קיים את הילד הזה לאביו ולאימו, וייקרא שמו בישראל…"

מי לא מצא את עצמו משתתף בברית מילה שבה הוענק לתינוק השם 'שמעון'? ומי לא מצא את עצמו מברר מיד לאחר הברית על שם מי נקרא הילד ומהו הסיפור יוצא הדופן שמסתתר מאחורי קריאת שמו של תינוק על שמו של רבי שמעון בר יוחאי?

בדרך כלל, הבירור אף פעם לא מאכזב. בעולם שלנו מסתובבים הרבה 'שמעונים', או 'שימע'לך', שחייבים את חייהם ואת בואם לעולם לאיזשהו נדר, הבטחה, או סיפור מופתי שקשור לרשב"י. וכל סיפור כזה הוא מרתק ומרגש ממשנהו.

לקראת ל"ג בעומר תשפ"א, יצא 'משפחה' לאתר מגוון 'שמעונים' מכל רחבי הארץ, ומכל סוגי ההשתייכויות והחוגים. ביקשנו מהם לשתף אותנו בסיפוריהם ולספר לנו עד כמה דמותו וזכרו הקדושים של רבי שמעון בר יוחאי משפיעים על חייהם ועל היום-יום שלהם.

התוצאות לפניכם.

מזל תאומים. ר' שמעון כהן ואחיו התאום שמחים בחלאק'ה של ילדיהם אצל הרשב"י

נס התאומים

שמעון כהן (בן 38)

"במשך חמש שנים לא זכו הוריי לילדים", מספר שמעון כהן מבני ברק. "אבא שלי הסתובב בין גדולי ישראל וביקש מהם ברכה לזרע של קיימא. הוא גם עבר בין קברי צדיקים בכל רחבי הארץ והתפלל. אחרי כמה שנים בהן הוא הרבה להתפלל ולהתברך, הוא הזדמן לציון רשב"י יחד עם המקובל הרב יוסף וולטוך זצ"ל – צדיק נסתר מתל אביב, שאמר לו: 'שמע, אביגדור. תבטיח על ציונו של רשב"י שאם ייוולד לך בן תקרא לו בשם שמעון ובעזרת השם תיוושע בבן זכר'.

"אבא פנה לעבר ציון רשב"י, אך חזר לאחור ואמר לרב בהיסוס: 'אשתי יתומה והיא בטח תרצה לקרוא לילד על שם אביה'. השיב לו המקובל: 'אני יודע שאתה לא יכול לתת את השם 'שמעון'. אבל תגיד לרשב"י שיהיו לך תאומים, לאחד תקרא בשם חמיך המנוח ולשני תקרא שמעון'.

"הסיפור הזה התרחש בעשרת ימי תשובה. עוד באותה שנה, בחודש אלול, נולדנו – אחי התאום ואני", מספר שמעון בהתרגשות. "לאחי קוראים על שמו של סבא, ולי העניקו הוריי את השם שמעון. אגב, כשאבא התברך מפיו של הצדיק – הוא ביקש ממנו להיות הסנדק בברית, אך הרב וולטוך השיב: 'לא אהיה הסנדק'. הוא נפטר יומיים לפני הברית שלנו".

באופן אישי מציין כהן, כי הוא מרגיש את רבי שמעון משפיע עליו במשך כל השנה. "אני עובד בחנות 'מעדני זהבה' ועסוק בעבודה במשך כל ימות השבוע, אך למרות זאת אני מגיע לפחות שלוש פעמים בשנה להתפלל במירון, מבקש שם כל מה שאני צריך ומרגיש כמו בן של רשב"י. בשנה האחרונה זכיתי ונולדו לי בעצמי תאומים מקסימים. אני לגמרי מרגיש שהברכה ממשיכה לעבור מדור לדור".

נגד כל הסיכויים

שמעון בלוי (בן 4)

לסיפורו של שמעון בלוי בן ה-4 ואביו ר' דובי, התוודעו רבים בשנה שעברה – בל"ג בעומר שבו הר מירון היה סגור ומסוגר – כאשר השניים הצליחו באופן בלתי נתפס לעבור את כל מחסומי המשטרה שהוצבו בדרך למירון ולהגיע לציון כדי לגזוז את מחלפות ראשו של הפעוט.

מסתבר כי הסיפור הבלתי ייאמן הזה, הוא רק פרק שני בסיפור פלאי לא פחות. "שמעון הוא ילד רביעי שלנו", מספר האב. "התעורר חשש שיש לתינוק מום קשה שיעורר הרבה בעיות בהמשך. זו הייתה תקופה מאוד קשה עבורנו וכשביקרנו במירון התפללתי על ציונו של רשב"י והבטחתי שאם ייוולד בן והכל יהיה כשורה – נקרא לו שמעון, על שמו של התנא הקדוש.

"מספר שבועות לאחר מכן הגענו לביתו של מרן הגר"ח קניבסקי וביקשתי מהגבאי להיכנס לרב כדי להתייעץ בנושא. הגבאי שאל את הרב והוא הגיב בשתי מילים: 'רפואה שלמה'. זה הלחיץ אותי, כי חששתי שמדובר במקרה קשה שזקוק לריפוי. ביקשתי להיכנס שוב לרב. בפעם השנייה הוא כבר פירט יותר ואמר: 'הילד בריא ושלם'. שאלתי: 'האם להמשיך כרגיל?' והוא השיב: 'אל תתייחסו למה שאומרים לכם'.

"לפני הלידה הדריכו אותנו הרופאים להיות ב'היכון', שכן התינוק בוודאי יזדקק לטיפול מיוחד. הם גם השמיעו תחזיות קשות על המצב".

וכאן מגיע ר' דובי לחלק המרגש: "הגעתי עם התיק הרפואי, אבל הרופאים לא הבינו מה אני רוצה. הם הסבירו לי שהתינוק בריא ושלם, ואילו באמת היו לו בעיות כמו אלו שמתועדות במסמכים – הוא היה מאושפז מיד בטיפול נמרץ".

שלושה שבועות לאחר הלידה חל ל"ג בעומר, ור' דובי מצא את עצמו משתטח על ציונו של התנא האלוקי, מודה על הנס ומבטיח שבעוד שלוש שנים הוא יגיע לחגוג חלאק'ה לבנו, שכמובן נקרא בשם 'שמעון'.

"מי יכול היה לחלום שבעוד שלוש שנים תהיה מגפת קורונה שתשגע את העולם, ובעקבות כך יוטל סגר שימנע ממני להגיע למירון?"

ובכל זאת הצלחת להגיע…

"הייתה כאן נחישות וגם סייעתא דשמיא גדולה, כנראה בהמשך לנס שאירע בלידתו", הוא מסביר. "האמת היא, שכשיצאתי עם הילד לא חלמתי שאצליח להגיע לציון. את המחסום הראשון עברתי במקרה. במחסומים הבאים סיפרתי לשוטרים את סיפור הנס שלנו וריגשתי אותם. אחד השוטרים שאל אותי: 'מה יעזור לך שאתן לך לעבור את המחסום? יש לך בדרך עוד עשרות מחסומים'. השבתי: 'אתה תעשה את החלק שלך ובשאר המחסומים אנסה שוב'.

"כך המשכתי והתקדמתי הלאה. ככל שהתקרבתי לאזור עיכבו אותי יותר, אך בסופו של דבר המפקד האחראי ששמע את הסיפור – התרגש ונתן לי אישור, וגם שלח שתי ניידות שילוו אותי בזמן שאני עולה לציון".

בלוי מציין שבנו הוא אחד הילדים הבודדים שזכו לערוך חלאק'ה בל"ג בעומר תש"פ במירון. "עד היום יש אנשים שמזהים את הבן שלי ברחוב ושואלים: 'זה שמעון?' ואני משיב להם בהתרגשות שזה אכן הוא – ילד של ניסים, ילד של רשב"י".

אחרי תריסר שנים

שמעון גולד (בן 20)

"במשך שתים עשרה שנים לא היו להוריי ילדים", מספר שמעון גולד, בן יחיד להוריו. "כשהם נכנסו אל האדמו"ר שלנו, הוא בירך אותם בברכת 'בשורות טובות לכל המשפחה', ובאמת כל המשפחה מסביבנו זכתה בהרבה בשורות טובות – לכולם נולדו ילדים.

"רק הוריי לא זכו.

"שנה לפני שנולדתי, אמר הרב לוי ביסטריצקי זצ"ל, שהיה הרב הראשי של צפת, לאבי, שהוא שמע שיש סגולה המופיעה בספר 'טעמי המנהגים' – לתרום ח"י רוטל עבור יהודים שעולים לרשב"י. באותם ימים לא הייתה שום מודעות לסגולה הזו. אנשים בקושי הכירו אותה ולכן גם אבי לא בדיוק ידע איך ליישם אותה. הוא רק הבין שצריכים לתרום 54 ליטרים של משקה, אך לא היה כתוב איזה משקה.

"בסופו של דבר אבא שלי קנה בחנות 14 ג'ריקנים ענקיים של פטל, שהכילו יחד 54 ליטרים, הוא העמיס אותם על הרכב ונסע יחד עם חבר למירון, כמה ימים לפני ל"ג בעומר. הוא דפק על הדלת של אחד הארגונים והודיע: 'זה לכבוד ל"ג בעומר'. לאחר מכן הוא התפלל אצל רבי שמעון ואמר: 'אני לא יודע אם עשיתי מה שצריך, כי לא כתוב איזה משקה צריכים לתרום, אבל אם ייוולד בן, אז ניתן לו את השם 'שמעון' ונתרום בשנה הבאה 54 ליטרים של יין'.

"נולדתי שנה לאחר מכן, בדיוק חמישה ימים לפני ל"ג בעומר. אבל רק אחרי כמה שנים הורי שמו לב לעובדה, שזה יצא בדיוק בתאריך בו אבי הגיע לרבי שמעון, שכן הוא לא הגיע בל"ג בעומר עצמו, אלא חמישה ימים קודם לכן".

גולד מציין, כי בימים אלו הוא לומד בישיבה בחו"ל ולכן אינו יכול לבוא בל"ג בעומר למירון. "אבל אני בטוח שהוריי יעשו זאת בשבילי", הוא מציין. "מבחינתם רבי שמעון הוא חלק אינטגרלי מחייהם. אי אפשר אחרת".

בני דודים ונס אחד

שמעון נקש (בן 5) ושמעון שנדורפי (בן שנתיים)

"כששמעון, הבן הבכור שלנו נולד, הוא היה במשך 7 דקות בלי דופק", מספר בועז נקש, אביו של שמעון בן ה-5. "זה היה אחרי סיבוך בלתי צפוי. שמעון לא בכה ולא נשם", הוא מתאר ברעד. "עד היום אני זוכר את ההודעה הבהולה במערכת הכריזה של בית החולים: 'מהר מהר, רופא דחוף'. שמעון שלנו עבר החייאה, נתנו לו אדרנלין ורק אחרי שבע דקות חזר הדופק.

"באותו זמן לא היה לי מושג מה קורה", הוא מציין, "כי בכלל לא אפשרו לי להיכנס לחדר. גם אשתי, שהייתה ליד התינוק, לא קיבלה שום מידע. כולם היו בלחץ ורצו רק להציל את התינוק. אחר כך הסבירו לנו, שמכיוון שהוא לא נשם זמן כה רב, המוח שלו בוודאי נפגע והוא יסבול מנזק מוחי. הכניסו אותו ל'חליפת קירור' למשך 72 שעות, והודיעו שרק לאחר מכן יהיה ניתן לדעת מה מצבו".

לדבריו של בועז, מאז אותו רגע התגלו אצל התינוק כמעט כל הבעיות האפשריות: "אמנם הקירור עזר למוח, אבל הוא גם גרם נזק רב לריאות. גם מערכות נוספות בגוף נפגעו, המצב התדרדר מרגע לרגע. שלושה ימים לאחר מכן, במוצאי שבת, הזעיקו אותנו הרופאים בדחיפות. הם ביקשו מאיתנו לשבת והודיעו לנו בדמעות שאנו צריכים להיפרד מהתינוק, כי הוא כנראה לא ישרוד את השעות הקרובות.

"כמובן שנכנסנו לפאניקה. הזעקנו את כל בני המשפחה והרופאה הבכירה עמדה מול כולם והסבירה שהם עשו כל שביכולתם וכעת אין עוד מה לעשות. לא היינו צריכים לשמוע אותה, ראינו בעיניים עד כמה שהמצב אנוש. אבל גם ראינו שהתינוק חי, זאת אומרת שיש על מה להתפלל.

"הרגשנו שאנחנו רוצים לעשות בשבילו כל מה שאפשר", מוסיף בועז. "יצרנו קשר עם הג"ר שמואל אליהו, רבה של צפת, ושאלנו אותו אם כדאי לתת לתינוק שם, למרות שעדיין לא עשו לו ברית. העיקר שיהיה שם להתפלל עליו. הרב הורה לנו לעשות 'מי שבירך' ולתת שם. מכיוון ששמענו על הניסים הגדולים שנעשים בזכות רבי שמעון בר יוחאי – נתנו לו את השם שמעון, למרות שמלכתחילה תכננו שם אחר.

"מיד לאחר מכן נעמדנו על יד מיטתו והתחלנו לשיר לו: 'בר יוחאי'. באותו רגע נראו פתאום סימנים ראשוניים לכך שהמערכות מתחילות לפעול. כל הרופאים היו בשוק מוחלט, ומאז – החלה התייצבות שרק נמשכה מיום ליום. לאחר כחודש כבר שוחררנו מהמרכז הרפואי.

"לאורך כל הדרך הרופאים טרחו להבהיר לנו ששמעון בוודאי יסבול מנזק מוחי, אבל הוא דווקא היה תינוק מפותח במיוחד, התחיל ללכת ולדבר בגיל מוקדם, וברוך השם, הוא ילד שובה לב ומחונן", מסיים בועז בהתרגשות.

אלא שלסיפור הזה יש גם המשך: שלוש שנים לאחר מכן נולד לשמעון נקש בן-דוד, שנקרא גם כן בשם שמעון. "קראנו לשמעון שלנו בשם זה", מספר אביו, מרדכי שנדורפי, "כי אשתי הגיעה למצב חירום. העבירו אותה לחדר הניתוח ואז חמי שאל אותנו: 'אולי עוד שמעון?' באותו רגע בו הבטחנו שנקרא לו 'שמעון' – הסתדר הכל ופשוט לא היו צריכים לנתח".

מאז שני המקרים, במשפחות שנדורפי ונקש חוגגים מדי שנה את ל"ג בעומר בהתרגשות מיוחדת. "זה לא רק בל"ג בעומר, אלא במשך השנה כולה", מספרים הגיסים. "בכל שבת חמינו נוהג לשיר 'בר יוחאי' מתחילה עד הסוף, כי כדאי הוא רבי שמעון".

'ה' ניתן לי בחלום'. ר' שמעון פיזם

בעקבות החלום

שמעון פיזם (בן 40)

"אני בן זקונים של הוריי עליהם השלום. לפני שנולדתי, הם תכננו להעניק לי את השם 'מנחם מנדל'", מספר הרב שמעון פיזם. "הסיפור שלי מרגש אותי בכל פעם מחדש, כי אבי, הרב יגאל פיזם ע"ה, כיהן במשך למעלה מיובל כשליח הרבי מליובאוויטש באזור הקריות שליד חיפה.

"אלא, ששבועיים לפני הלידה התגלה סבא שלי, ר' שמעון יהודה ע"ה בחלום לאימי וגם לסבתי – אימה. בחלום הוא נתן להן מעטפה שכתוב עליה 'שמעון'. החלום הכפול הזה עורר שאלות. אבא התייעץ עם ה'משפיע' שלו כיצד יש להתייחס לחלומות הללו ולבסוף הם הגיעו למסקנה שאין אלו 'חלומות שווא ידברו'. כך הוחלט לקרוא לי על שמו של הסבא וגם על שמו של רשב"י כמובן.

"בגיל שלוש", מוסיף הרב פיזם, "לקחו אותי הוריי לחלאק'ה לרשב"י, ואני, בתמימות של ילד, הייתי בטוח שכאשר הולכים לרשב"י – אמורים לפגוש אותו. אבא נהג לספר, שכשהגעתי לקבר, דפקתי עליו בשתי ידיי וקראתי: 'רבי שמעון, צא החוצה, באתי במיוחד בשבילך, אני רוצה לראות אותך'. כל האנשים שמסביב התרגשו מאוד לראות את הפשטות והתמימות של ילד קטן".

הרב פיזם עוצר לרגע ואז מגלה כי בדיוק ברגעים בהם אנו משוחחים, הוא חוזר מתפילה אצל רשב"י. "אני מגיע לשם לעיתים קרובות וחש קרבה מיוחדת לרבי שמעון בר יוחאי. כבר בגיל 14 התחלתי ללמוד בישיבה קטנה בצפת, מאז בכל הזדמנות אפשרית ופעמים רבות לאורך השנה, אני מגיע עם רעייתי להתפלל במירון. אני מרגיש שזו זכות עצומה, ואף ידוע שהרבי מליובאוויטש ביאר שרשב"י כולל בתוכו את הנשמות של כל הצדיקים.

"זו זכות גדולה עבורי להיות מחובר לרשב"י, להיקרא על שמו, להתפלל בציון הקדוש שלו לעיתים תכופות ולבקש את גאולתם של ישראל".

קשר שהחל ממרוקו. שמעון סננס עם נכדו שיחי'

אני והנכדים שלי

שמעון סננס

"נולדתי רחוק מאוד ממירון – במרוקו", מספר לנו שמעון סננס, בשנות השבעים לחייו. "עליתי לארץ בגיל שנה וחצי יחד עם הוריי ומהרגע שהם דרכו על אדמת ארץ ישראל הם רצו רק דבר אחד – להגיע למירון ולהתפלל בקברו של רבי שמעון. משם הם המשיכו לקברו של רבי מאיר בעל הנס, כדי להודות על כל הניסים שנעשו להם ועל כך שהם זכו להגיע לארץ הקודש".

מאז עלייתם לארץ עבר יותר מיובל. "לאורך כל שנות ילדותי סיפרו לי הוריי על הזכות הגדולה שיש לנו בכך שאנו מבקרים בקברי צדיקים וזה הוביל לכך שגם אני לא ויתרתי. אני אמנם אדם עסוק, יש לי משפחה ועבודה סביב השעון, אבל על דבר אחד אני לא מוותר – אני מגיע לרבי שמעון לפחות פעם בשבוע, לומד שם שיעור וגם מקפיד להגיע לציון מדי שנה בל"ג בעומר. אני משתדל לבוא בשעה מוקדמת, מיד עם תחילת ההילולא, רואה את המוני האנשים שעולים עד חצות ונשאר להדלקות גם בשעות שלוש וארבע לפנות בוקר.

"אגיד את האמת", מוסיף סננס, "אני קורא לרשב"י 'עורך הדין שלי'. בכל פעם שאני מתלבט בעסקים או נמצא לקראת סגירת עסקה חשובה – אני מגיע אליו כדי לבקש ולהתפלל. זכותו תמיד עזרה לי.

"כפי שאתם רואים, אני כבר לא צעיר", הוא מוסיף, "אבל הקשר עם רשב"י רק מתחזק עם השנים. אתם יודעים מה הכי משמח אותי? שיש לי שני נכדים שקרויים על שמי וגם על שמו של רשב"י. שניהם נולדו בדיוק בערב ל"ג בעומר. ממש הרגשנו איך בזכותו של רבי שמעון אנו מקבלים מתנות".

השכן של רשב"י

שמעון טדגי (בן 24)

"מה הקשר שלי למירון?" מתפלא שמעון טדגי על השאלה. "מה זאת אומרת? אני שכן של רשב"י. הוריי גרים בבית הסמוך ביותר לציון ומארחים אנשים כל השנה. אפילו בשנה שעברה – שנת הקורונה – אירחנו בביתנו מאות אנשים שהצליחו להגיע".

טדגי מספר, כי לפני שהוא נולד המתינו הוריו במשך שנים לא מעטות. "אבי מחובר מאוד לרשב"י והוא הבטיח שאם ייוולד לו בן הוא יקרא לו בשם 'שמעון' ועוד באותה שנה נולדתי. ברוך השם יש אחריי עוד שיירה ארוכה של אחים ואחיות. אגב, כולנו מתגוררים במירון".

טדגי לא רק מתגורר במירון, אלא גם לומד בכולל שנמצא בציונו של רשב"י. "אני מבקר בציון לפחות שלוש פעמים ביום, זה חלק בלתי נפרד ממני", הוא מסביר. "אני לא רואה את עצמי עובר לגור במקום אחר. זה פשוט לא ייתכן".

ויש לו גם סיפור מצמרר: "ידוע שיש עניין לסיים את 'תיקוני הזוהר' בין ראש חודש אלול ליום כיפור. שנה אחת ישבתי תחת אחד העצים במירון, בפינה שקטה, וקראתי בזוהר. בזמן שלמדתי שמתי לב לדבר מעניין – בדרך כלל אין באזור הזה חרקים בכלל, ודווקא כשלמדתי חגו סביבי יתושים וזבובים. הרגשתי שמשהו מוזר קורה, אך בכל זאת המשכתי ללמוד.

"אחרי בערך ארבעים דקות קמתי ממקומי ועליתי על האופניים כדי לחזור הביתה. באותו רגע שמעתי מאחוריי קול רעש של ענף שנשבר. הסתובבתי לאחור וראיתי שבדיוק במקום בו ישבתי, נפל מהעץ נחש שחור וענק, באורך של כחמישה מטרים. זה היה פחד מוות. לחשוב על כך שלמדתי מתחת לנחש במשך ארבעים דקות, והוא נפל בדיוק בשנייה שקמתי – אין לזה שום הסבר אחר מלבד זכותו של רשב"י ששמרה עלי".

תפילה לשידוך בדמדומי חמה. ר' שמעון ביטון

שידוך ליד הסירים

שמעון ביטון (בן 23)

"בכל פעם שאני מגיע לרשב"י, אני מרגיש שהלב שלי נפתח", אומר שמעון ביטון ממודיעין עילית.

מבחינתו, השם שמעון הוא הכי טבעי ומתבקש בעולם. "הוריי מתגוררים בצפת, הם מקושרים מאוד לרשב"י, אבא שלי לומד בכולל רשב"י וסבא שלי גר במירון. גם ברית המילה שלי הייתה בציון רשב"י".

כשהתגורר שמעון בבית הוריו, הוא היה פוקד את ציון רשב"י כמה פעמים בשבוע, אך כיום, כתושב מודיעין עילית, הוא עושה זאת בתדירות של פעם בחודש בערך. "תמיד אני מצטער על כך שאני לא זוכה להגיע יותר.

"בל"ג בעומר לפני מספר שנים", הוא נזכר, "הגעתי יחד עם חברים טובים לחלק אוכל בציון. עבדנו כל היום, אך לא הספקנו לעלות להתפלל. כל הזמן היינו טרודים בהכנת האוכל ובהגשתו. כמה דקות לפני השקיעה, ניגש אלינו מישהו ואמר לנו: 'אני יודע שאתם מרגישים החמצה על כך שלא התפללתם בציון, אבל תדעו שהצדיק נמצא דווקא כאן. הוא גאה בכם על כך שאתם מאכילים את עם ישראל ושומע אתכם. זהו זמן מיוחד עכשיו, תבקשו ממנו כל מה שאתם רוצים'.

"המשפט הזה הגיע כל כך במקום, כי כולנו באמת הרגשנו תחושת הפסד. באותו רגע כל אחד ביקש ישועה פרטית משלו. היה מישהו שלא היו לו ילדים כמה שנים והוא ביקש לזכות בבן, מישהו אחר ביקש בריאות לבן משפחה קרוב, ואני, שהייתי בתקופת השידוכים, ביקשתי שההצעה הראשונה שתגיע אלי – תיסגר בשעה טובה. זו הייתה בקשה שהגיעה מעומק הלב, בתמימות ובפשטות. שבועות ספורים אחרי ל"ג בעומר הוצע שידוך רלוונטי ובתוך זמן קצר סגרנו ווארט. באותה שנה נושעו גם כל החברים האחרים שהיו איתי, רבי שמעון לא קיפח אף אחד".

בן ראשון בבית של בנות. שמעון סימן טוב שיחי'

ישועה בעיניים

שמעון סימן-טוב (בן 13)

"עד לפני 13 שנה היינו משפחה של בנות", מספר ר' משה חיים סימן טוב. "היו לנו ארבע בנות שהרוו אותנו בהרבה נחת, אבל טבעי היה שרציתי מאוד לזכות בבן. בפרט שאני חזן וקורא בתורה, רציתי שיהיה לי בן שיהיה לידי בבית הכנסת ושאוכל ללמד אותו וללמוד איתו. כשהבת הגדולה הייתה כמעט בת מצווה, החלטנו לנסוע להתפלל בל"ג בעומר במירון ולהבטיח שאם ייוולד לנו בן, ניתן לו את השם 'שמעון'. תוך פחות משנה זכינו לחבוק בן זכר. ההתרגשות הייתה גדולה מאוד, ובשנה האחרונה חגגנו לו בר מצווה".

ר' משה חיים מציין, כי מאז שהם החלו להכניס את רשב"י לחייהם, הם רואים סייעתא דשמיא עצומה. "זה לא רק הלידה של הבן, אלא גם הצלחנו למכור דירה אחרי שבמשך חודשיים באו המון אנשים לראות אותה, ואף אחד לא רצה לקנות. ביום שנסענו להתפלל במירון, התקשר מישהו לסגור חוזה. אגב, חמש שנים אחרי ששמעון נולד, זכינו גם בבן נוסף, שוב, אחרי שביקשנו והתפללנו אצל רשב"י. אנו פשוט רואים את הישועות בעיניים".

שימקי לא פיצקי

שמעון פוקס (בן 21)

"מאז ומתמיד ציפיתי לקרוא לאחד הילדים שלי בשם שמעון", מספרת הסופרת ומנחת ההורים גב' מנוחה פוקס. "זה הגיע בעקבות העובדה שאני נמנית על אלו שכמעט לא החמיצו כל חייהם ל"ג בעומר במירון. בכלל, את נישואיי אני זוקפת לרבי שמעון בר יוחאי – שלושה שבועות לפני אירוסיי, בל"ג בעומר, עליתי כהרגלי להר והתפללתי מעומק ליבה של נערה בת 19, שאמצא את המתאים לי. ההצעה הגיעה מיד לאחר ל"ג בעומר והאירוסין נחגגו באיסרו חג של שבועות.

"מאז, בכל פעם שנולד לי בן – הייתי בדילמה גדולה: מצד אחד היה סבא שראוי לקרוא על שמו, מצד שני, רבי שמעון שלי עמד אחר כותלי. למזלי לא קראתי לשום בן בשם שמעון, וכך, כשהגיע שמעון שלי, הוא הפציע ובא בדיוק בל"ג בעומר. ולמי נכון ביותר לקרוא בשם רבי שמעון בר יוחאי אם לא לתינוק שנולד בו ביום?

"התינוק שמעון נולד קטן מאוד, הוא גם גדל מעט מאוד. אכל מצוין, אבל נשאר קטן. ב'טיפת חלב' ניבאו לי ששמעון יהיה ילד קטון, נמוכון. 'ומה רע בכך?' עניתי, ומיד התחלתי לכתוב ספר חדש לילדי בית ספר: 'שימקי פיצקי' –  שימקי הוא שמעון, כמובן.

"סיפרתי בספר סיפורים רבים על ילד נמוך קומה, שדווקא הגובה שלו שיחק כל חייו לטובתו. רציתי לסלול את הדרך של שמעון שלי ושל יתר הילדים הנמוכים. כשגדל שמעון שלי והגיע לגיל שמונה – הגשתי לו את הספר במתנה. רציתי שיתעודד באמצעות הספר ושידע שלהיות נמוך זה בכלל לא רע.

"שימקי שלי התעודד, אבל שנים חלפו והוא גבה וגבה וגבה, עד שהוא רחוק מלהיות נמוך. אגב, מהשם שימקי פיצקי הוא לא הצליח להיפטר עד עצם היום הזה, כשהוא כבר לומד בישיבה גדולה".