הוא כיהן כמנכ"ל משרד התקשורת, ריכז בידו קשרים ועוצמה, עד שיום אחד הוחלט לסמן אותו | כחלק מהניסיון לאגור ראיות נגד בנימין נתניהו, העבירה הפרקליטות את שלמה פילבר מסכת ארוכה של חקירות והצקות, עד שנשבר וחתם על הסכם עד-מדינה | אלא שבבית המשפט הוא לא סיפק את הסחורה שלה ציפתה הפרקליטות, וההסכם עימו בוטל | כעת הוא מתייצב ומדבר (כמעט) על הכל
שלמה פילבר לא הופתע.
אחרי תשע שנים שבהן חווה על בשרו את נחת זרוען של טחנות הצדק, קיבל מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר עוד בונבוניירה מפוארת בסדרה הארוכה: מכתב תלונה מאת הפרקליטות שבו היא מתנגדת לזהות הפרקליט שאת שירותיו שכר. למען האמת, בשלב הזה יש מעט מאוד דברים שעוד יכולים להפתיע אותו.
העילה למשלוח המכתב הייתה החלטתו של פילבר לשכור את שירותיו של עו"ד עמית חדד כדי שזה ייצג אותו בשימוע הצפוי לו בעקבות ביטול הסכם עד-המדינה שנחתם עימו. בפרקליטות לא ממש אהבו את בחירתו בחדד. במכתב, שנשלח להרכב השופטים במשפט נתניהו, טענה הפרקליטות כי הדבר מנוגד לתקנון האתיקה של לשכת עורכי הדין, שכן חדד משמש כסנגורו של נתניהו במשפט שבו שימש פילבר עד מטעם התביעה. עדותו של פילבר אומנם הסתיימה כבר מזמן, אך לטענת הפרקליטות אסור לחדד לייצג אותו כל עוד לא תם משפט נתניהו, דבר שצפוי להתרחש אי-שם באחרית הימים.
כשהמערכת מחליטה לסמן אותך. פילבר (צילום פלאש 90)
בשלב זה עשוי הקורא לתהות: מה לפרקליטות ולאכיפת התקנון של לשכת עורכי הדין? ממתי הפכה הפרקליטות לצד בעניין שבין הלקוח לבין עורך הדין שמייצג אותו?
מסתבר שאין זו הפעם הראשונה שבה מנסה פרקליטות המדינה לקבוע עבור אדם הנתבע על ידה מי יהיה הפרקליט שייצג אותו. כך למשל, לפי עדויות שניתנו במשפט נתניהו, לחצה הפרקליטות על אור אלוביץ' שישכנע את אביו, שאול אלוביץ', להחליף את עורך הדין שלו בכזה שנחשב אוהד יותר לדרישות הפרקליטות.
בפרקליטות אוהבים לשחק בו זמנית על שני הצדדים של לוח השחמט: גם לייצג את התביעה וגם להחליט מי יהיו נציגי ההגנה. במקרה דנן, מותר לחשוד שלא הדאגה לשלום האתיקה המשפטית מדריכה את צעדי הפרקליטות – אלא הרצון שבשימוע הצפוי לו ייוצג פילבר על ידי עורך דין שקצת פחות שוחה בחומר מאשר עו"ד חדד.
כמי שחווה על בשרו את ההתנהלות הדורסנית של הגוף העוצמתי ביותר במדינת ישראל, הפרטים שהוא חושף צריכים להדאיג כל אזרח בארץ. לא רק בגלל האפשרות שביום מן הימים עלולה העוצמה המפחידה הזאת להיות מופנית כלפי כל אחד מאיתנו, אלא בגלל שעצם קיומו של גורם שמתנהל ללא כל פיקוח ובקרה חיצוניים ומסוגל לעשות ככל העולה על רוחו הוא איום ממשי על הדמוקרטיה ועל תהליך קבלת ההחלטות במדינת ישראל.
במפעל הנקניקיות המשפטי
מבחינת הפרקליטות, פילבר לא סיפק את הסחורה. הציפייה הייתה שיפליל את נתניהו, אלא שבעדותו בבית המשפט סתר פילבר את כל הנחות הפרקליטות. העצבים של אנשי הפרקליטות פקעו בזה אחר זה, עד שהוחלט להכריז עליו כ'עד עוין' ולהודיע על ביטול הסכם עד-המדינה שנחתם עימו.
עכשיו, כשהוא כבר אינו נושא בתואר 'עד מדינה', פילבר משוחרר להתראיין – כמובן תוך כפיפות להגבלות מתבקשות והימנעות מדיבור ישיר על נושאים תלויים ועומדים בבית המשפט.
בריאיון הנסער שהוא מעניק ל'משפחה' בעודו מתכונן להעמדתו המחודשת לדין, אומר פילבר: "הפרקליטות טעתה כאשר בחרה לבסס את התביעה שלה בתיק 4000 על קונספציה שהתגלתה כרעועה. הם סימנו אותי בתור 'ראש המאפיה' וחשבו שמצאו בי את ראיית הזהב לאישוש התאוריה שבנו. ראש אגף החקירות אמר שאני 'הקופסה השחורה', האיש שמכיר את הסודות של כל הנוגעים בדבר. אבל הם ליהקו לתפקיד את האדם הלא נכון. כשהפרקליטות עושה טעות – היא אף פעם לא מודה בכך. לכן כל מה שנותר לה לעשות הוא לטרטר את מי שאשם לדעתה במחדליה ולהעניש אותו על כך".
הוא חוזר איתנו אל אותו בוקר בשנת תשע"ז (2017), שבו קיבל את ההחלטה הגורלית בחייו – לחתום על הסכם עד-מדינה.
"באותו בוקר גורלי, ביום הראשון שבו התחילו חוקרי הרשות לניירות ערך לחקור אותי, חשתי תחושת הקלה", הוא מספר ל'משפחה'. "אני זוכר שאמרתי אז לרעייתי: 'סוף סוף אוכל לתת את הגרסה שלי כמו בן אדם במקום להתקוטט עם עיתונאים שלא מבינים מימינם ומשמאלם'.
"באותם הימים הייתי נאיבי. האמנתי באמת במערכת החוק של מדינת ישראל. לגודל תמימותי, כששאלו אותי בחדר החקירות אם אני רוצה להתייעץ עם עורך דין התפלאתי על עצם השאלה. הרי אין לי שום דבר להסתיר. נכנסתי לאירוע הזה עם מאה אחוז אמון במערכת החוק של מדינת ישראל, ויצאתי עם אפס.
"הקנצלר הגרמני אוטו פון ביסמרק", מעיר פילבר באירוניה מרירה, "אמר פעם שיש שני דברים שאנשים לא רוצים לראות איך עושים אותם: נקניקים ופוליטיקה. לו היה חי בימינו – יכול היה להוסיף לרשימה גם את מערכת המשפט הישראלית".
ופילבר מסיר מעט את הלוט מעל הנעשה במטבח שבו מבעבעות הקדרות וטבחי 'שלטון החוק' רוקחים את תבשיליהם. הריחות והמראות המתגלים לעין אינם מעוררי תיאבון, וזאת בלשון המעטה.
מעשה במכשיר סלולרי
ביום הגורלי שבו קיבל את ההצעה לכהן כמנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר לא יכול היה להעלות בדמיונו את מסע התלאות הצפוי לו. עד אז הספיק למלא שלל תפקידים במגזר הפרטי והציבורי. הוא כיהן כיו"ר מועצת יש"ע, היה מזכיר הדירקטוריון של רכבת ישראל, חבר בדירקטוריון תע"ש, שימש כיועץ אסטרטגי ועסקי, ניהל בשנת תשע"ה (2015) את הקמפיין המוצלח של מפלגת הליכוד – כל זאת לצד קרן השקעות פרטית שניהל.
האתגר המרכזי במשרד התקשורת באותם ימים היה הצורך בפירוק המונופולים של גופי התקשורת כדי ליצור תחרות שתיטיב עם הצרכנים. פילבר קיבל החלטות ושינה רגולציה. היו ויכוחים מקצועיים בתוך משרד התקשורת. חלק מהפקידים תמכו בצעדים שנקט, אחרים התנגדו. כל זה עדיין לא חרג ממסגרת חילוקי הדעות המלווים את הפעילות בכל משרד ממשלתי, אך בדיעבד התברר שהוא עורר מרבצם דובים פיננסיים שלא אהבו את השינויים שהוא עושה.
סימנו מטרה. נתניהו בבית המשפט (צילום פלאש 90)
"תחום הפרסום בשוק התקשורת החזותית מגלגל בכל שנה יותר ממיליארד וחצי שקלים", הוא אומר. "זה המון כסף, שלא לדבר על העוצמה הפוליטית של מי שיושב על השיבר התקשורתי וקובע את התכנים המשודרים בו. היו הרבה גורמים שלא אהבו שמזיזים להם את הגבינה".
בתמוז תשע"ז (יולי 2017) זומן פילבר למשרדי הרשות לניירות ערך וגילה כי הוא חשוד במה שיכונה בהמשך 'פרשת בזק-אלוביץ" – הטענה כי עובדי מדינה ובראשם פילבר העניקו לבעלים של חברת 'בזק' איש העסקים שאול אלוביץ' הטבות בלתי חוקיות בשווי מיליארדי שקלים.
החקירה נפתחה בקול רעש גדול ולוותה בכל סממני הקרנבל המקובלים בלינץ' תקשורתי. שמועות זדוניות הופצו על העבירות שבהן חשוד פילבר, הדלפות מתוך חדרי החקירות, הפעלת לחץ באמצעות טריקים נבזיים.
כבר בשלב מוקדם התאפיין התיק בטיעונים תמוהים ומאולצים. כך למשל, בעת שהובא לראשונה להארכת מעצר, טענה המשטרה כי ברשותה מידע חשאי על עבירות על טוהר המידות שפילבר כביכול עבר.
רק בהמשך החקירה הוא יגלה במה המדובר: מסתבר שלפילבר היה מכשיר טלפון מדגם נדיר שהמסך שלו נשבר. אלוביץ' הפנה אותו למעבדה בבעלותו שמטפלת בטלפונים מסוג זה. כשנהגו של פילבר הגיע למקום עם המכשיר המיועד לתיקון, התברר שאלוביץ' הורה לעובדי המעבדה להעניק הנחה של חמישים אחוזים ממחיר התיקון, שעלותו חמש מאות שקלים. פילבר נדהם. האם הגיוני שהעניק הטבה לא חוקית בשווי מיליארדי שקלים תמורת תיקונו של מכשיר טלפון בעלות מאות שקלים בלבד?!
בהמשך התחוור לו שהוא לוהק לתפקיד הרבה יותר משמעותי מזה.
בתשע"ז נכנסו חקירות נתניהו להילוך גבוה. בפרקליטות היו משוכנעים שבמערכת היחסים שהתקיימה בין ראש הממשלה ושר התקשורת לבין שאול אלוביץ' נמצא הקלף שיאפשר להם להגיש נגד ראש הממשלה כתב אישום באשמת שוחד, הסעיף החמור ביותר בשלל האישומים נגד נתניהו. צריך היה רק למצוא את העדות המכרעת, שתוכיח שבין הצדדים אכן התנהל קשר שוחד.
בחקירות נתניהו היה לפרקליטות דפוס קבוע, שאמור היה להביא את התוצרת המבוקשת: לאתר בסביבת ראש הממשלה אישים מקורבים שניתן להגיש כנגדם כתבי אישום רציניים, ואז להפוך אותם לעדי מדינה – תוך שהם מקבלים כתב מחילה על האישומים נגדם בתמורה לכך שיפתחו את הפה ויסגירו את הסודות האפלים אודות הנעשה לפני ולפנים.
פילבר, לכאורה, התאים לתפקיד כמו כפפה ליד. הוא שימש כמנכ"ל משרד התקשורת בתקופה המדוברת, ולפי התזה שהתפתחה בפרקליטות היה איש הקשר בין הצדדים. בפרקליטות זיהו אותו בתור החולייה הקריטית שעדותה תספק את החתיכה החסרה בפאזל של תיק 4000.
מחילה תמורת הפללה
מסתבר שכדי להשיג את המטרה הזאת שום אמצעי לחץ לא נחשב מוגזם מדי.
"בשלב הראשון, שארך שנה וחצי, הם הביאו למשרד התקשורת את מבקר המדינה. שישה אנשים ישבו, חפרו, צילמו עשרות אלפי מסמכים. לא נתנו לעבוד. טרטרו אותנו, הביאו אותי לכנסת ולוועדה לביקורת המדינה במסע התשה בלתי נגמר.
"ואז, באותו היום שדו"ח מבקר המדינה הותר לפרסום, כשאנחנו חושבים שהסאגה הזאת מאחורינו, בשעה שש בבוקר דופקים לי בבית חוקרים של הרשות לניירות ערך. מסתבר שהם עשו העברת מקל – ממבקר המדינה לרשות לניירות ערך. שם אני נחקר 50 שעות ונשלח ל-15 ימי מעצר, דבר שעושים רק במקרים של פשיעה חמורה.
"אחרי כל זה אני יושב בבית שבעה חודשים, בהשעיה, בלי לקבל משכורת. גם זה סיפור הזוי. בבית המשפט הפרקליטות דרשה שלא אגיע למשרד בכל מהלך החקירה. אמרתי: 'אין בעיות, אני מוכן לצאת לחל"ת כמו שמקובל', אבל הפרקליטות לא הייתה מוכנה להסתפק בכך. היא טענה שאני צריך להיות מורחק מהמשרד כי אני 'מאיים על עובדים', לא פחות. מי שמכיר אותי יודע שאני לא ממש עונה להגדרה של טיפוס אלים. אז במה מדובר? בפרקליטות סירבו לגלות.
"לימים, במהלך החקירה, התברר מה הסיפור. מסתבר שבאותה תקופה היה לי ויכוח קשה עם היועצת המשפטית של משרד התקשורת בנוגע לעניין מקצועי כלשהו. בשלב כלשהו אמרתי לה שאם היא תמשיך להתעקש בנושא אני 'אלך מעל הראש שלה' – כלומר, אפנה למשנים ליועץ המשפטי לממשלה וליועץ המשפטי עצמו, שהיו כולם מעורבים בעניינים האלה של בזק. בעדותה ברשות לניירות ערך סיפרה אותה יועמ"שית שאני מאיים עליה שאלך לה על הראש… זה הספיק בשביל שבית המשפט יורה להרחיק אותי משירות המדינה, בלי משכורת ובלי זכויות".
כתב אישום על מאתים וחמישים שקלים. אלוביץ ופילבר בבית המשפט (צילום פלאש 90)
איך הרגשת בתקופה הזאת?
"קשה מאוד. הרגשה של 'מאיגרא רמא לבירא עמיקתא'. יום אחד יש לך כרטיס כניסה למשרד ראש הממשלה ואתה משתתף בדיונים עם בכירים, ולמחרת אתה מנוטרל מכל דבר. וזה עוד לפני תחושת חוסר הוודאות במצב שבו אתה מוצא את עצמך תלוי בחקירה אין-סופית שתוצאותיה לא ברורות. ובתוך כך יש חבורה שלמה של סריסי חצר שנשלחים ללעוג ולהקטין ולגמד אותך בשם הפרקליטות, תוך כדי הדלפת חלקי דברים שהוצאו מהקשרם, במטרה להציג אותך באור שלילי ומגוחך".
בשנת תשע"ז (2017), אחרי שבעה חודשי חקירה, הבשילו החשדות לשורה של כתבי אישום נגד שמונה אנשים, בהם פילבר, שאול אלוביץ' וגב' סטלה הנדלר, מנכ"לית חברת בזק דאז, בעבירות של ניירות ערך והפרת אמונים. אלא שבשנת תש"פ (2020) מרבית סעיפי האישום נגד שבעה מהנאשמים הסתיימו בהסדר או בביטול האישומים. יוצא הדופן היה פילבר, שבשנת תשע"ח (2018) החקירה בעניינו כבר הפליגה הלאה, למה שיכונה תיק 4,000. בפרקליטות הבינו שהסתבכות של פילבר עשויה להיות בדיוק הדבר שיהפוך אותו לעד-מדינה מושלם לכתב אישום חמור בעבירת שוחד נגד בנימין נתניהו.
וכך, אחרי חקירת מבקר המדינה וחקירת הרשות לניירות ערך, פילבר מצא את עצמו נלקח לסבב שלישי של חקירות, הפעם במשרדי יחידה לה"ב 433 – היחידה הארצית למלחמה בפשיעה חמורה. ההמשך ידוע: פילבר חתם על הסכם עד מדינה, במסגרתו זכה להגנה מפני האישומים נגדו, ובתמורה היה אמור לספק את העדות המכרעת בתיק השוחד נגד נתניהו.
האמת על 'פגישת ההנחיה'
החלק המרכזי בעדותו של פילבר עסק במה שכונה 'פגישת ההנחיה' – האירוע הדרמטי המכונן שבו, לטענת הפרקליטות, נקשרו הקשרים שהובילו למעשה השוחד של נתניהו. אלא שהשופטים לא ממש התרשמו מהדרמה. בפגישה עם התובעים אמרו השופטים כי לאחר שמיעת עדותו של פילבר הם "יתקשו להוכיח עבירת שוחד בתיק", וכי "על רקע קשיים אלה אף הוצע כי המדינה תשקול לחזור בה מעבירת השוחד באישום זה".
זו הייתה פגיעת טורפדו ישירה בספינת הדגל המרכזית של התביעה, ובפרקליטות לא קיבלו את הדברים ברוח טובה. לטענתם, האשם בקריסת התיק הוא פילבר, ששינה את עדותו מזו שמסר במשטרה ועל כן הסכם עד-המדינה עימו מבוטל. פילבר מכחיש את הדברים.
"הואיל והעדות שלי היא לב האירוע המשפטי – אינני רשאי לדבר על כך. אני רק יכול לומר שבהסכם עד-המדינה חתמתי על כך שאבוא לבית המשפט ככל שאדרש ואומר שם את כל האמת. זה בדיוק מה שעשיתי: באתי לבית המשפט ואמרתי את כל האמת.
"יכול להיות שיש גורמים שהתאכזבו מהעדות שמסרתי. לשיטתם אמרתי יותר מדי דברים שעדיף היה שלא הייתי אומר אותם. אותם גורמים יכולים לבוא בטענות כלפי עצמם, על שביססו תזה משפטית על יסודות רעועים. אבל כעת הם מנסים להפיל את התיק עליי. אם רוצים לבדוק את הגרסאות של מה שנאמר בחדרי החקירות מול מה שנאמר בבית המשפט – אין לי כל התנגדות לכך.
"בחדרי החקירות של לה"ב היו הרבה מאוד שקרים", ממשיך ומספר פילבר. "חלק מהם קלטתי תוך כדי חקירות וחלקם התבררו לי רק בדיעבד. אבל השקרים האלה תמיד באו מהצד השני של השולחן, לא מהצד שלי. בבית המשפט שאלו אותי אם פגשתי בחקירה שוטר שלא שיקר לי. עניתי שאני לא זוכר שהיה מקרה אחד כזה. הם כולם שיקרו כל הזמן, הציגו מצגי שווא, אמרו דברים לא נכונים, ניסו לערבב ולקבוע נרטיב. לפעמים הצליחו בכך, לפעמים פחות. הביטוי שבו השתמשו חלק מעורכי הדין במשפט היה שהחוקרים לא חיפשו עבירה – הם חיפשו אדם".
'חתמתי למען הילדים'
בשלב זה מתבקשת שאלת מיליון הדולר: אם הטענות נגד פילבר כללו אישומים מופרכים על בסיס סעיפים דחוקים ומאולצים, מדוע הסכים לחתום על הסכם עד-מדינה?
תשובתו של פילבר מספקת חרך הצצה לעומד מאחורי הסכמי עד-מדינה ולדורסנות של הפרקליטות, המבוססת לא רק על אמצעי לחץ משפטיים צרופים אלא גם על איומים כלכליים, משפחתיים ונפשיים שלא מותירים לקורבן ברירה.
סבבים של חקירות מתישות. משרדי יחידה לה"ב 433 (צילום פלאש 90)
"בסיפורים שהופצו בתקשורת טענו שהגעתי למשרדי לה"ב וכבר אחרי יומיים נשברתי וחתמתי, אבל זו לא התמונה הנכונה. ללה"ב הגעתי אחרי שנתיים וחצי של רדיפה מתמשכת מצד התקשורת ומנגנוני הכוח של המדינה, שיש להם עוצמה אין-סופית. אני יושב בבית ללא מקור הכנסה, בלי יכולת לפרנס את משפחתי, מנוטרל מכל תעסוקה ומטורטר שוב ושוב בחקירות.
"והנה, אחרי כל מסע הייסורים הזה דופקים לי שוב בדלת בשש בבוקר, ומציגים לפניי צו. אני קורא את הצו ורואה שהפעם מדובר בחקירה נגד ראש ממשלה. הבנתי מייד שזה אירוע גדול מאוד, התיישבתי על הכורסה בסלון ועשיתי הערכת מצב מהירה. אמרתי לעצמי שאירוע כזה אין מצב שמישהו סוגר אותו – זה אירוע שעכשיו הולך להיגרר שנים על שנים, עד שייגמר איכשהו. מאירוע כזה אדם יוצא כשהוא מרושש וחולה סרטן, או שחותכים אותו מייד. את כל זה סיפרתי לשופט בבית המשפט, ששאל אותי בדיוק את השאלה הזאת.
"מה שלא סיפרתי בבית המשפט הוא המשך הסיפור. אחרי שקמתי מהכורסה ניגש אליי ראש צוות החקירה והורה לי לארוז תיק כי אני הולך למעצר להרבה זמן. הוא מתלווה אליי לתוך חדר השינה – כי אני הרי חשוד ואסור להשאיר אותי רגע ללא השגחה – ואני מוצא שם את הבת הקטנה שלי, בת החמש, מכורבלת במיטה ונועצת בי עיניים מבועתות. אמרתי לעצמי – ימות העולם, אני אדאג שהילדה הזאת תזכה לילדות רגועה ומאושרת.
"עוד לא ידעתי איך וכיצד זה יקרה, אבל באותו הרגע גמלה בליבי ההחלטה לפעול באופן כזה. גם אם הדבר יעלה לי באות קין, ולאורך כמה שנים יקראו לי 'עד מדינה', אני אשמור על הילדים שלי שיהיו מאושרים ויוכלו לגדול בצורה נורמלית. אחרת, המשמעות הייתה שאת חמש השנים האחרונות הייתי מבלה על הספסלים בבית המשפט המחוזי בירושלים, רק כדי להגיע בסוף למה שהשופטים אומרים היום – שלא היה כלום"…
משולש דורסני
עובדה נוספת שהתבלטה מאוד ככל שנמשכה הסאגה של פילבר היא הקשר הסימביוטי ההדוק במשולש פרקליטות-משטרה-תקשורת. עיתונאים באופן כללי, ובפרט סוג מסוים של כתבים לענייני משפט, הם שותפים לכל דבר במלאכת הפרקליטות. הם משמשים עבורה כבלדרים, מעבירים מסרים לאן שצריך, ממלאים משימות מסוכנות או לא תקינות שחוסכות מהפרקליטות את הצורך ללכלך בעצמה את הידיים.
במובן מסוים, שיתוף הפעולה הזה הוא כמעט בלתי נמנע. מבחינת העיתונאי, מערכת אכיפת החוק, הפרקליטות והמשטרה הם מקורות המידע הכמעט בלעדיים שלו. הוא תלוי במערכת לצורך קידומו המקצועי, דבר שמקשה עליו מאוד להיות לעומתי וביקורתי כלפיה. נוח לו יותר לקיים איתה יחסי 'קח ותן', כאשר הוא ממלא בעבורה שליחויות שונות ובתמורה מתוגמל בהדלפות עסיסיות.
"מבחינת המערכת, היתרון של עיתונאים הוא שיש להם חסינות. אתה לא יכול לחקור אותם, לא יכול לחשוף מה המקורות שלהם, לא יכול לקחת מהם את הטלפונים. יש על כך פסקי דין שהופכים חקירות של עיתונאים לנושא רגיש מאוד, ולכן הסיכוי שהדבר יקרה שואף לאפס. לחקירת עיתונאי מתייחסים בפרקליטות בהרבה יותר רגישות מאשר לחקירת ראש ממשלה".
במקרה של פילבר, התוצאה הייתה מסרים מאיימים והטרדות גלויות של עיתונאים מסוימים, שנועדו להבטיח שבעדותו יספר את הסיפור ה'נכון'. "לא אנקוב בשמות, אבל כולם יודעים על התופעה, ויש כמה עיתונאים שעושים זאת בצורה מאוד מאוד אינטנסיבית", הוא אומר.
"בגלל שבאופן פורמלי אף פעם לא הייתי נאשם – גם לא יוצגתי באופן מסודר", מספר פילבר. "מסיבה זו עורך הדין שלי בעת שנתתי עדות מעולם לא קיבל את חומרי החקירה שלי, אלא ניזון מהתקשורת וניזון מהציבור וניזון ממני. בשלב מסוים, לקראת תום העדות, הוא התחיל לדבר איתי במסרים מאוד משונים שהלחיצו אותי. הוא היה שואל אותי: למה אמרת כך וכך? למה עשית כך וכך? היה לי קשה להבין למה הוא מתערב בתוכן העדות שמסרתי.
"התקשרתי אליו ושאלתי אותו אם מישהו מדבר איתו, ואז התברר לי שבכל יום האיש היה מקבל שיחות טלפון מעיתונאים בכירים מאוד שעובדים בשירות הפרקליטות, עם איומים מדויקים מה מותר לי להגיד, מה אסור לי להגיד ומה אחטוף אם לא אתיישר לפי ההנחיות הנכונות… כמובן שלא התייחסתי לאיומים הללו, אבל מנקודה זו ואילך, לאורך שלושת השבועות האחרונים לעדות שלי – פשוט ניתקתי מגע. לא קיבלתי ייעוץ משפטי והפסקתי לענות לטלפונים, כדי לא להיות חשוף לאיומים הללו".
'פנים מופתעות'
מלבד איומים והדלפות, שקרים וסילופים, חקירתו של פילבר כללה עוד אפיזודות בלתי נשכחות המעמידות באור מגוחך את יומרת היושר של המערכת, החל מהתיאום המוקדם בין השופטת פוזננסקי לבין עו"ד מטעם הפרקליטות בהארכת המעצר הראשונה שלו – בהתכתבות סיכמה השופטת עם נציג הפרקליטות: "נעמיד פני מופתעים" (פוזננסקי הוחזרה מאז לכס המשפט) – ועד לשימוש הבלתי חוקי ברוגלת 'פגסוס' (איש לא נתן על כך את הדין וסוגיית השימוש ברוגלות נגד אזרחים עדיין מונחת בפני ועדת חקירה).
באישורו. היועץ המשפטי למששלה לשעבר מנדלבליט (צילום פלאש 90)
הרושם המובהק הוא שמבחינת מערכת החוק לית דין ולית דיין. אין פיקוח חיצוני ואין בלמים. זהו כוח בלתי מרוסן הרשאי לעשות ככל העולה על רוחו, ועם זאת הוא מרשה לעצמו לפרוץ ביללות שבר פתטיות כל אימת שמישהו מצביע על קלקוליו.
"הקוד הרשמי של הפרקליטות הוא המחויבות לחיפוש האמת והצדק", אומר פילבר. "הקוד הלא כתוב הוא שאם החלטנו לסמן אותך אנחנו נרסק אותך ולא ניתן לך לחזור לחיים. אתה לא תוכל להראות שהצלחת אחרי שאנחנו טיפלנו בך".
גם היום, תשע שנים אחרי פתיחת החקירה נגדו, פילבר עדיין חווה את הרדיפה הדורסנית הזאת. הוא הקים חברת העוסקת בסקרים וייעוץ פוליטי, ועדיין, כשהוא ניגש למכרזים הוא יודע ששמים לו רגליים. בשום מקום בחוק לא נאמר שמי שהעיד במשפט כלשהו פסול להתמודדות במכרזים, אבל מאחורי הקלעים מתנהל קמפיין השמצה המדביק לו אות קלון של 'עד מדינה מחוצף', היינו כזה שלא סיפק את הסחורה המבוקשת.
עדותו של פילבר הביכה את הפרקליטות, וזו עבירה חמורה שאין לה מחילה. תחילה דרשו אנשיה מבית המשפט להכריז עליו 'עד עוין'. משדחו השופטים את דרישתם – החליטו לנקום בו בדרכים אחרות. לא מכבר הודיעו כי הפר את הסכם עד-המדינה ולפיכך יועמד לדין בגין כתב האישום המקורי שהוכן כנגדו, בכפוף לשימוע.
מה בדיוק יהיה בכתב האישום הזה? לא ברור. כאמור, כתבי האישום נגד יתר המעורבים בפרשת בזק כבר נסגרו. האם יפתחו אותם מחדש לכבודו? אין לדעת. אבל חזקה על פרקליטות מוכשרת שתמצא סעיף כזה או אחר להדביק לו.
בימים אלה הוא מקדם קמפיין מימון המונים עבור הסבב הבא בסאגה המשפטית.
"בהפוך על הפוך, אני שמח שהם מתעקשים לפתוח מחדש את התיק הזה, כי כך אקבל הזדמנות לפתוח את הדברים ששמרתי עד כה בבטן. במאזן שבין מדינת ישראל לשלמה פילבר, רשויות החוק עברו עבירות חמורות לאין ערוך מהעבירות הדלוחות שבהן מאשימים אותי.
"על עבירה מעורפלת שעוד לא ברור אם התרחשה בכלל טוענים שזאת 'הפרת אמונים'. אבל בדרך לקביעה הזו, נציגי מערכת אכיפת החוק ברמות הכי בכירות של מדינת ישראל ביצעו כנגדי שורה הרבה יותר ארוכה של עבירות הרבה יותר חמורות. עצם השימוש ברוגלת ה'פגסוס' כלפיי היא פגיעה בפרטיות והפרת חובה חקוקה שאין שום דרך חוקית להכשיר אותה. אלה הן עבירות שהעונש עליהן הרבה יותר גדול מהעונש על העבירה שהם ניסו להאשים אותי בה. במסגרת המאבק נגד השחיתות הציבורית, כביכול, רשויות החוק במדינת ישראל רמסו בעצמן כל נורמה וכל חוק, הילכו אימים ועינו את הדין, הדליפו בלי סוף וחצו כל קו נורמטיבי של התנהגות חוקית תקינה".
למרות הסאגה שהוא עדיין עובר, יש לפילבר מסר למי ששוקל פעילות בשירות הציבורי. "מי שבאמת מונע מרצון להיטיב עם הציבור ולפעול נכון – שייכנס ולא יחשוש. בסופו של דבר אפשר לעשות בתחום הזה הרבה טוב, ומגיע לעם ישראל שעסקיו הציבוריים ינוהלו בידי אנשים אכפתיים ויעילים. אשר למערכת אכיפת החוק במדינת ישראל – למרבה הצער קשה לתת בה אמון".
