מצמרר: במלאות ה'שבעה' לנפילת נכדו יאיר לוין הי"ד, מתייצב הח"כ לשעבר משה פייגלין לריאיון סוער | ברור לו שלממשלה הנוכחית אין שום רצון ויכולת לנצח, ולכן הוא סבור שחייבים להחליף את הכל, להכניס לצבא אנשים שבטוחים בצדקת דרכם ובאופן כללי להפסיק לחשוב כמו אוסלו | ריאיון מטלטל
בשעה שבה התבשר ח"כ לשעבר משה פייגלין על נפילתו של נכדו יאיר לוין הי"ד, שהה פיילגין בחוג בית ביישוב איתמר. הנוכחים שמעו ממנו משנה רהוטה על הדרך שבה אפשר לנצח את האויבים שלנו, ואז בתו הבכורה התקשרה, וסיפרה בקול בוכים על הנורא מכל. הבן הבכור שלה, הנכד הבכור שלו, נהרג.
"יאיר לא נפל לחינם, דרושה מנהיגות נועזת". פייגלין צילום: פלאש 90
"זה היה מזעזע", נזכר פייגלין וקולו סדוק. "יאיר היה חוד החנית בכל מקום, בחור מרשים מאין כמותו, גבוה ותמיר, ובעל תעצומות נפש אדירות. בכל דבר שהוא עשה, הלך עד הסוף. היה ראשון בחטיבה, ראשון בסיירת, וגם הראשון שנכנס לתוך האש".
יותר מכל דבר אחר, סבא פייגלין מתגעגע לשיחות הנפש עם הנכד הלוחם. "היו לי איתו הרבה מאוד שיחות, והוא היה יודע לשאול שאלות קשות. הוא לא עשה לי הנחות, ותמיד הוא הפעים אותי מעומק התפיסה של בחור כל כך צעיר. ברמת השיח, הוא היה מבוגר בהרבה מגילו הצעיר".
השיחות בין הסב בעל המשנה המדינית הרהוטה, ובין הנכד הצעיר, עסקו במגוון רחב של נושאים, אבל גם ובעיקר במצבה הקשה שבו נמצאת המדינה. בעיניו של פייגלין, המפגין מימי אוסלו שצפה חורבן בעקבות ההסכם הכושל ההוא, זה היה כמעט צפוי.
על שפת קברו של הנכד, הבטיח הסב בעיניים דומעות וקול משתנק: "אנחנו דור הבלבול הגדול, דור התימהון, דור המלחמות הפנימיות. אתה דור הגבורה. אני מבטיח לך, אני לא אתן לניצחון להילקח מידכם, מן ההקרבה שלך ושל חבריך. אני מבטיח לך, אנחנו ננצח".
ההנהגה כשלה בהבנה
ההיסטוריה האישית של משה פייגלין, אם תרצו, שזורה היטב בכל המהלכים המדיניים שאירעו כאן בשלושים השנים האחרונות. מאוסלו ועד ההתנתקות, פייגלין, מייסד ארגון הימין 'זו ארצנו' ולשעבר ח"כ בליכוד, היה אחד מהאנשים הבולטים שניחנו במבט פיקח שצפה שחורות. התחזית שלו, כמעט תמיד, הייתה פסימית עד מאוד, אך גם תמיד צודקת. צודקת מדי.
"המציאות מדברת בעד עצמה", אומר פייגלין בריאיון ל'חדשות משפחה', "צדקתי. הסכם אוסלו היה טעות טרגית, ההתנתקות הייתה צעד גרוע של ממשלת ישראל בראשות שרון, ואת פירות הבאושים אנחנו אוכלים עד היום.
"אני לא חושב שיש כאלה שלא מבינים את זה היום, אלא שיש כאלה שלא רוצים להבין. מי שמתאמץ לא לפקוח עיניים, לעולם לא יבין".
בתחילת המלחמה, כשההלם היה כבד והאלם שרה על הכל, פייגלין הציג דרך אחת לניצחון: כיבוש – גירוש – התיישבות. בלי זה, כך פייגלין, לא יהיה פה ניצחון. "אנשים התקשו לקבל את זה אז, ובינתיים לא התקדמנו לשום מקום. שמונה חודשים אחרי, אנחנו מבינים שהנהגה שלא מסוגלת לומר את צמד המילים 'זו ארצנו', לא יכולה להוביל אותנו לניצחון".
הבעיה שלנו היא במגרש התודעה? שההנהגה לא מאמינה שזו הארץ שלנו?
"תסתכל על האויבים שלנו מאיזה מצב הם התחילו. חמאס התחיל כארגון ללא משאבים וללא כוח אדם, והוא שעשה לנו את שבעה באוקטובר. חיזבאללה הרבה יותר חלשים מאיתנו, ועכשיו אנחנו מגמגמים מולם כאילו אנחנו קטנים וחלשים. היתרון שלהם הוא בכך שיש להם חזון, הם יודעים על מה ולמה הם נלחמים. אם אין חזון, לכמות הנשק ולכוח האדם אין הרבה משמעות".
להנהגה שלנו אין חזון?
"להנהגה שלנו אין חזון, והיא מתנהלת כל פעם לפי המציאות הקיימת. שבעה באוקטובר פגש הנהגה כזאת שלא מסוגלת לומר שאוסלו טעות, כי אין לה חזון של ממש. אין קו אחיד שמנחה אותה מתחילת הדרך, ובכל פעם מאלתרים לפי הצורך, כמו יהודים שנלחמים בגטו. דווקא האדם שמציב חזון שיכול להיחשד כאדם הזוי בלתי מציאותי, הוא המציאותי ביותר".
בוא נדבר תכל'ס: מה אתה היית עושה אחרת?
"כובש את עזה", משיב פייגלין נחרצות. "לא הייתי שולח את החיילים אל תוך בתים במצב שהם עלולים לסכן את חייהם, אלא כובש את עזה מכל הכיוונים. במקום ההנהגה הנוכחית שמתנהלת באופן שגוי, אני הייתי מנתק את החשמל, המים והסולר, ומכריח את שובי החטופים להחזיר את השבויים שלנו הביתה. אם היינו מתנהלים כך, מי שלא היה רוצה להיחנק ולמות במנהרות, מוכרח היה לצאת עם חטוף.
"מלבד זאת, במקום להילחם בין שטחים מוצפים באוכלוסייה שלא מאפשרת לחימה נורמלית, הייתי דוחק את כל האוכלוסייה למצרים, ומי שמעוניין שיחפש אותם באל-עריש".
פייגלין קובל גם על ההתמהמהות קודם הכניסה לעזה. "במשך שלושה שבועות ישבה ההנהגה ודנה כיצד ומתי להתחיל. רק כאשר הם הגיעו למסקנה החשובה שהמטרה צריכה להיות מיטוט חמאס, התחילו בפועל במלחמה. הכניסה לעזה הייתה צריכה להיות כמה שיותר מהר אחרי שבעה באוקטובר".
כל עוד ההנהגה הנוכחית בשלטון לא יהיה ניצחון?
"חד משמעית, כל עוד ההנהגה הנוכחית בשלטון – לא יהיה ניצחון בעזה. הגיבורים שלנו, כולל הנכד הגיבור שלי, מוסרים את נפשם עבור הנהגה שלא מוכנה לנצח והופכת את הניצחון בקרב להפסד המלחמה. אני התרעתי מהיום הראשון שכך יהיה. שום דבר לא הפתיע אותי. וכשאני אומר 'הנהגה'", מדגיש פייגלין, "אני לא מתכוון רק להנהגה הפוליטית, אלא גם לזו הצבאית".
מחיר הפרוגרסיביות
מה אנשי צבא ותיקים לא מבינים שאתה כן מבין?
לוחם נועז. הק' יאיר לוין הי"ד צילום: דו"צ
"ההנהגה הצבאית איבדה את ממד הצדק, שהוא הנשק החשוב ביותר. זו הנהגה ששובטה לתפקידה על יסוד נאמנות מוחלטת ועיוורת להיגיון של הסכמי אוסלו. זו הנהגה שכעת מחפשת למי להעביר את השליטה בעזה ביום שאחרי, ולא מסוגלת להעלות בדמיונה את ביטול אוסלו והשבת המשטר הישראלי לעזה".
הביקורת שלך היא לא רק על מפלגות השמאל. אף שהימין היה בשלטון לא מעט שנים מאז אוסלו, ההסכם קיים ועוד לא התבטל.
"כל הנהגה שהייתה כאן מאז, התרגלה לזה שאנחנו חיים על בסיס אוסלו, וכל מה שיהיה ממשיך משם. ובעניין הזה, אגב, האשם הגדול הוא נתניהו. עשרות שנים אחרי שהימין בשלטון, הימין לא ביטל את אוסלו ורק קיבע אותו. זה אותו נתניהו שרץ לחבק את ערפאת אחרי שנבחר על גלי התמיכה של חב"ד וארגוני הימין בתשנ"ו (1996), וזה אותו נתניהו שנתן את התשתית האידאולוגית לאוסלו בנאום בר אילן בתשס"ט (2009). כל ההנהגה משועבדת לאותה קונספציה.
גם ההנהגה הצבאית משועבדת ברוחה לאוסלו?
"בהנהגה הצבאית", סבור פייגלין, "המצב חמור עוד יותר. המצב כעת הוא שהגורם הדומיננטי בשורות בתי העלמין אלו אנשים אמוניים וציונות דתית. לעומת זאת, בפורום מטכ"ל לא תמצא אנשים כאלו, לא וינטרים ולא בוכריסים. וזה לא רק צה"ל, אלא גם המוסד והשב"כ. גם שם הבעיה היא אותה בעיה. להנהגה אין חזון מוצק מלבד פרגמטיזם שהרג אותנו בשבעה באוקטובר".
התהליך במערכת הביטחון, מסביר פייגלין, הלך והחריף עד העת האחרונה. "הגענו למצב שראש אמ"ן האלוף אהרן חליווה, אומר שההתחממות הגלובלית יותר מסוכנת מחמאס, והמשנה לראש המוסד רם בן-ברק, אומר שנערי הגבעות מסוכנים יותר מחיזבאללה.
"הצבא הפך לארגון פרוגרסיבי-פוליטי, ואם אתה לא מאמץ את כל התפיסות ההזויות הללו – ואוסלו הוא התשתית להן, שאין עמים ואין לאומים – אתה לא בפנים".
הקשר שלנו לאמריקאים משפיע בהקשר הזה?
"בוודאי, הקצינים שלנו מקבלים שם הרצאות ושיעורים, תואר מכובד שהוא כמו שוחד, ואז חוזרים לכאן ומיישמים את מה שהם למדו. איפה נשמע כדבר הזה, שבכירים בצבא של מדינה אחת הולכים לקבל סוג של שוחד במדינה אחרת? הרי המסלול שמממנת 'קרן וקסנר' שבסיומו מוענק תואר בהרווארד, שווה מיליון שקל, מה שהופך את הקצינים שלנו משועבדים לתפיסה האמריקאית. כך נבנה פה דור שלם של הנהגה צבאית, וגם ציבורית, שדעותיה משובטות לקורסים האמריקאים שעברו".
אתה מציע להתנהל בעזה כאילו אין מדינות בעולם, וגם מהדברים האחרונים שאמרת נראה שאתה לא מייחס חשיבות רבה לקשר בין ישראל לארצות הברית. איך ניתן להסתדר בלי משלוחי הנשק האמריקאים?
"תגיד לי, אתה רוצה להיות האחרון שייתלה על זנב המטוס האחרון שיצא מבן-גוריון? אם נמשיך לסמוך על האמריקאים, בסוף נגיע למצב של אפגניסטן.
"ובקשר למשלוחי הנשק: אולי אין לנו מספיק נשק כדי לא לנצח, אבל יש לנו מספיק נשק למלחמה שבה כן רוצים לנצח. אם המלחמה מתנהלת באופן ממוקד ובזמן קצר הרבה יותר, בטח ובטח שיש נשק. הבעיה היא שמצד אחד אנחנו מספרים לעצמנו סיפור שצריכים לעשות את מה שהאמריקאים רוצים, ולכן המלחמה לא נגמרת – כי פשוט הם לא מאפשרים לך לגמור אותה. אתה נכנס למעגל קסמים שאין לו סוף.
"מלחמת ששת הימים שבה צה"ל כבש את כל סיני, יהודה ושומרון, רמת הגולן וחלק מירושלים, התבצעה בהצלחה בלי נשק אמריקאי. מאז שהתחלנו לקבל את משלוחי הנשק, הפסקנו לנצח במלחמות".
כיצד לדעתך אפשר היה לנהל באופן טוב יותר את נושא השבת החטופים?
"ברגע שהם היו חשים שאתה נלחם מתוך תחושה של צדק ונותן לכוחות האמיתיים שהתגייסו כדי לנצח לשעוט קדימה, סוגר מוקדם את ציר פילדלפי ולא מאפשר להם לחיות במנהרות עד שהם יצאו עם החטופים – ולא נותן לחיילים הקדושים שלנו להיהרג על פי חוקי בית הדין בהאג – היה אפשר להביא את החטופים, או את רובם המוחלט, תוך זמן קצר. אבל הבעיה היא שהמנהיגים רועדים מהחלטת בית הדין בהאג, ולא מבינים שהחיים של החיילים שלנו חשובים יותר מכל החלטה. המנהיגים צריכים להבין שגם אם לא יוכלו לצאת לחו"ל, חיי החיילים חשובים הרבה יותר".
"תחתרו לניצחון". פייגלין בהלווית נכדו השבוע
אתה לא מאמין שאפשר להביא את חטופינו בעסקאות ומו"מ?
"אי אפשר לעשות עסקאות ותוך כדי לנצח. האנגלים לא עשו עסקאות עם הגרמנים, והאמריקאים לא עשו עסקאות עם היפנים. הם השמידו כל עיר שהגיעו אליה עד חורמה, על נשיה, זקניה וטפיה. זה מה שהיה צריך לעשות בעזה, כדוגמה ומופת לכל המזרח התיכון 'שוחר השלום' שסביבנו. יש פה שולחן וסועדים, ובמקום להיות מהסועדים נהיינו חלק מהתפריט".
קודם העסקה הקודמת נטען שהמלחמה תסתיים בסיום העסקה, אך במציאות המלחמה נמשכה. גם הוחזרו עשרות חטופים הביתה, וגם הקרבות נמשכים.
"אחרי העסקה המלחמה המשיכה לרביע או לשליש, וזו לא הייתה אותה מלחמה. עכשיו זו לא מלחמה, אלא אולי לחימה".
למי שחושב שפייגלין לא זוכר מספיק את כאבם של החטופים, הנה אנקדוטה מעניינת: לפני ימים ספורים התארח פייגלין באולפן 'חדשות 12', שבו התקיים דיון בין חברי הפאנל. פייגלין, כמובן, היה מאלה שתמכו בעמדה לפיה אסור לישראל לעשות עסקה מופקרת. אחרי שהמצלמות כבו והתוכנית באה לסיומה, פייגלין חלץ את נעלו והוציא מתוכה אבן. "ככה אני זוכר את החטופים", אמר. "שבכל פסיעה שאפסע, ארגיש בכאבם". פייגלין ביקש להבהיר ש"לכולם אכפת מהחטופים", והוויכוח הוא "רק על הדרך. כולנו נמצאים באותה סירת מציאות, והגיע הזמן שנקשיב אחד לשני".
אליבא דפייגלין, הצפון והדרום קשורים זה בזה. מה שקורה בסמטאות עזה, משליך ישירות על המתרחש בהרי הצפון. "כאשר האויב שלך מזהה חולשה, הוא מרשה לעצמו לתקוף. חיזבאללה לא מספיק מפחד, כי הוא רואה את התלות שלנו באמריקאים והוא מאפשר לעצמו יותר ויותר. לצערי הצבא שפירק את עצמו לדעת ממשיך להיות מנוהל על ידי אותם מפקדים שאחראים לאסון הנורא הזה, ולמנהיגות האזרחית אין אומץ להחליף אותם בטובים יותר".
ואולי ההנהגה יודעת שהמצב בעייתי, והיא מסכימה איתך שהיה צריך להתחיל מזמן במלחמה, אלא שהיא מבינה שכרגע אי אפשר לנהל מלחמה בשתי חזיתות?
פייגלין סבור שזה אפשרי, ומציע להיזכר בהיסטוריה: "במלחמת ששת הימים נלחמנו בשלוש וארבע חזיתות, עם צה"ל שהיה רק רבע מהצבא הנוכחי. בסוף עם ישראל ינצח, כי הקדוש ברוך הוא לא הביא אותנו לארץ הזאת אחרי אלפיים שנה רק כדי להיות אפיזודה חולפת. אנחנו נחליף את ההנהגה שאיבדה את צדקת הדרך, ואנחנו בעזרת השם ננצח".
בבחירות הבאות שיבואו, במוקדם או במאוחר, מתכוון פייגלין להריץ את מפלגתו 'זהות' לכנסת. בבחירות 2019 מועד א' היא לא עברה את אחוז החסימה, אבל מאז המלחמה פייגלין מזהה שינוי. הפעם הוא בטוח שזה אפשרי.
"בהספדי על נכדי הי"ד אמרתי שאני לא אתן את מסירות נפשו לשווא, ואנחנו נחליף את ההנהגה הנוכחית בהנהגה שיודעת להביא את עם ישראל לניצחון. אני מקווה שעד שהנכדים הבאים שלי יגיעו לגיל גיוס, אנחנו כבר ננצח".
