עוד מעט נעמוד מול מלך מלכי המלכים, ובהתרגשות אין קץ ניתן לו כתר מלוכה. ערב הימים הגדולים שבהם נזכה להמליך עלינו מחדש את אבינו מלכנו, ביקשנו לעורר את הלב להבין, ולו במעט, את עוצמת המושג ‘מלוכה’ | חמש נשים שפגשו מלכים ומושלים משתפות אותנו בסיפורי המפגשים הללו, מתארות את הפאר הנוצץ ואת גינוני המלכות, ומספרות איך השפיעו הרגעים ההיסטוריים הללו על האופן שבו הן עומדות לפני מלך מלכי המלכים | כי להשם המלוכה
כשקיבל פרופ’ חיים סומפולינסקי את ההודעה על כך שהוא נבחר לזוכה בפרס החשוב ביותר בעולם בתחום חקר המוח (מקביל ביוקרתו לפרס נובל), המוענק על ידי קרן לונדבק הדנית, הוא שהה במשרדו באוני’ הרווארד, כשגם אשתו אלישבע נמצאת שם באותה עת. יחד עם ההבנה שבעלה עומד להיות הישראלי הראשון שזוכה בפרס, הבינה אלישבע שהיא עומדת להצטרף אליו לטיסה לקופנהגן, שם יקבל בעלה את הפרס מידיו של מלך דנמרק, שכן הפרס מוענק מהקרן הדנית בחסות בית המלוכה.
גם עו”ד ג’וי חנה רוטנברג, שגרירת המעגל העסקי האברהמי (סדרה של הסכמים לנרמול היחסים בין ישראל למדינות ערביות, בתיווך ארצות הברית), מצאה את עצמה עומדת בארמונו של מלך, ובמקרה שלה זה היה מלך בחריין. זמן קצר לאחר מכן היא פגשה גם את הנשיא הסודני, אף הוא במשכנו המפואר, עם כל הטקס והפמליה שסביבו.
רבקה רביץ, ראש סגל בית הנשיא לשעבר, פגשה בתקופת עבודתה לא מעט מלכים, מושלים ונשיאים – חלק מהם בעת ביקורם בארץ, וחלק במשכנם מעבר לים.
השליחה חיה גולדברג ממקסיקו פגשה עם בעלה את המלך צ’רלס השלישי, מלכה של הממלכה הבריטית.
ואילו הרבנית יעל רבינוביץ, רעייתו של רב הכותל, מלווה באופן רשמי את אותן דמויות בביקוריהן בכותל המערבי.
כל אחד מהמפגשים הללו, בין אם הוא בבית המלוכה בדנמרק, בארמון בבחריין או בבירת צרפת, היה כרוך בהכנות מרשימות ומורכבות. כי אירוח מלכותי דורש דיוק, סדר, טקסים וגינונים קפדניים, הרבה יותר מכפי שאפשר לתאר ולשער.
ערב ראש השנה, זמן של התבוננות פנימית לקראת הפגישה הצפויה לנו עם מלך מלכי המלכים והכתרתו ברוב עם, יצאנו לשמוע מכלי ראשון על הדינמיקה המיוחדת שמאחורי הקלעים של אירועים מלכותיים אנושיים, כמשל שנועד לנסות לקרב אל הבנתנו, ולו במעט, את המושג “וייתנו לך כתר מלוכה”.
אצל מלך דנמרק
“למפגש עם מלך דנמרק קדמו הכנות רבות”, מספרת אלישבע סומפולינסקי. “כל ילדינו ונכדינו בלי עין הרע רצו להגיע, אך בעלי קיבל אישור להביא עימו חמישה עשר איש בלבד, וגם נדרש ממנו לכלול בהם עמיתים וקולגות זוכי פרס נובל בעבר. בסופו של דבר קיבל כל אחד מחמשת ילדינו שני כרטיסים, וכן הצטרפו אלינו גם אנשי סגל מהאוני’ העברית ומאוני’ הרווארד. אגב, היה משעשע לראות שהאחראים על הזימונים מטעם בית המלוכה התקשו להאמין שיש לנו חמישה ילדים, כי בדנמרק כמעט לא מכירים מציאות כזו. הם שאלו אותי אם כתבתי את זה בטעות.
“מהר מאוד גילינו שבכל הנוגע למלך, הכל צריך להירשם ב’פרוטוקול’, וכך כבר מהרגע הראשון הכינו אותנו אנשי הפרוטוקול לאופן המדויק ביותר שבו יתנהלו העניינים – שלושת המדענים הזוכים ובהם בעלי, יפגשו את המלך מול הנוכחים באולם ויקבלו מידיו את הפרס, ולאחר מכן תיערך סעודה מפוארת שבה נשתתף כולנו.
“בעלי הסביר לאנשי הפרוטוקול שחשוב לו מאוד לברך בשם ובמלכות את הברכה שיהודים מברכים כשרואים מלך, ‘שנתן מכבודו לבשר ודם’, ובעקבות כך הוחלט שהוא יורשה לפגוש את המלך לשיחה אישית קצרה, שאליה יוכלו להצטרף שני מלווים. בעלי אכן נכנס לפגישה האישית ואמר את הברכה – קודם כל בעברית, אחר כך בדנית ולאחר מכן באנגלית.
“אחר כך הוא הסביר למלך בעל פה את המסורת היהודית שבה נהוג לברך כשרואים מלך בשר ודם, ואז הוא ציין את הקשר הישיר והייחודי שיש לנו עם משפחת המלוכה הדנית: מלך דנמרק כיום הוא נין של המלך שעזר לחמי להציל יהודים בתקופת השואה. זוהי סגירת מעגל בלתי נתפסת, הרבה מעבר לפרס היוקרתי”.
סגירת המעגל הזו הייתה מרגשת מאוד. “כשהגענו לקופנהגן”, מספרת אלישבע, “עוד לפני הטקס המרשים, כשהבינו אנשי הקהילה שבנו של פרופ’ דוד סומפולינסקי ז”ל, ממצילי יהודי דנמרק, הגיע, הם התחילו לשתף אותנו בסיפורים מרגשים ומטלטלים המלווים אותם כל ימי חייהם. זה החזיר אותנו לסיפורים שמלווים אותנו על חמי שהציל ילדים מהנאצים.
“נס ההצלה התרחש בערב ראש השנה. כשנודע לחמי, דרך חבר גוי שלמד איתו בבית הספר לרפואה בקופנהגן, כי הגסטפו מתכנן לאסוף את היהודים מבית הכנסת ביום הדין ולשלחם למחנות הריכוז – הוא לקח אופניים מחצר הבניין שבו הוא התגורר, יצא בהם לרחוב, עבר מבית לבית והזהיר משפחות שלמות שלא להגיע לבית הכנסת, ולא רק זאת אלא לברוח מהבתים עד שיאורגנו עבורם סירות דיג להעברה לשוודיה.
“כשהוא החזיר את האופניים, גער בו השכן: ‘למה גנבת את האופניים שלי?’ חמי הסביר לו את העניין, והשכן הודיע: ‘אני בא לעזור לך’, והוא אכן עזר לחמי בהצלת היהודים. שמו היה ד”ר אגה ברטסלן, חסיד אומות העולם. הגסטאפו שנודע לו על כך עצר את אשתו של ד”ר אגה, ומי ששחרר אותה לאחר תקופת מעצר היה לא פחות מסבא רבא של המלך הנוכחי.
“הסיפור קיבל תפנית נוספת כשהגענו לקופנהגן לקבלת הפרס, ובתנו, אביטל סומפולינסקי, שמשמשת בתפקיד משפטי בממשלה בישראל, התבקשה על ידי שגרירות ישראל בדנמרק להרצות בפני הקהילה היהודית. לאחר שהיא נשאה דברים ניגשה אליה בכירה מהגימנסיה הנוצרית ויידעה אותה בכך שהיא עורכת מחקר על חמי שבו התבררו פרטים נוספים ומרגשים על הסיפור שהתרחש בהצלת היהודים. בפגישה של בעלי עם המלך, הוא שיתף אותו בחלק מפרטי הסיפור, בעיקר באלו שהיו קשורים אליו ישירות, וניכר היה שהמלך מתרגש מכך מאוד”.
איך נראה מלך דנמרק?
“המלך הוא מלך בשר ודם, נראה כלפי חוץ כמו איש עסקים רגיל – בחליפה ועניבה, רק שהחיים שלו טקסיים יותר, ולמעשה כל מה שנעשה סביבו הוא טקס גדול ורשמי מאוד. לאורך כל האירוע הרגשנו שהשומרים שנמצאים בחדר כמעט לא נותנים לנו לנשום. לא יכולנו לנוע בחופשיות בסביבתו, וגם לא להגיד שום מילה או לבצע פעולה שלא נקבעה בפרוטוקול. גם הנוכחים האחרים נראו לחוצים לבצע כל מה שצריך – לעמוד כשהמלך נכנס, לעמוד כשהוא יוצא, ועוד ועוד”.
שוחחת עם המלך באופן אישי?
“לא, כי אני הייתי בסך הכל המלווה. כאשר בעלי בירך הורדתי את הראש מתוך כבוד לברכה.
“שיא הביקור היה כמובן בטקס קבלת הפרס – בעלי עלה על הבמה עם שני מדענים נוספים שזכו בפרס היוקרתי, וסביב הבמה היה חבל קטיפה שחור ששמר שאיש לא יתקרב. היו שם שומרים ומאבטחים רבים, שהגנו ושמרו על המלך ועל כל הפמליה.
“אחרי הטקס התקיימה סעודה גדולה, שבה הוגשו מנות גורמה מפוארות ביותר. מובן שכשומרי כשרות לא טעמנו דבר מהסעודה הכללית, אך בבית המלוכה דאגו ליצור קשר עם שליח חב”ד ולהעביר לו פירוט מדויק של כל מה שיוגש לשולחן. הוא עבד קשה מאוד כדי להעתיק את התפריט ולהופכו לכשר למהדרין, עד כדי כך שלא ניכר שום הבדל חיצוני. לפני שהתחלנו לסעוד הזהרנו את הילדים שלא להזיז שום כיסא או צלחת, כי אם האוכל יתערבב – אין סיכוי שנדע להבדיל בין כשר לטרף.
“לאחר האירוע נשארנו בקהילה היהודית הדנית לשבת, ובשבת בבוקר התפללנו בבית הכנסת הגדול של קופנהגן, שבו התפלל בעבר סבא של בעלי. כשהעלו את בעלי לתורה הביאו מקהלה מיוחדת ששרה ‘הללוהו כרוב גודלו’, כפי שנהוג אצלם לשיר כשמגיע אדם גדול, ואז פשוט זלגו לי דמעות. המחשבות על המלך שזכינו לפגוש התערבבו עם המחשבות על, להבדיל, מלך מלכי המלכים שנמצא מעל כולם, וגם על המלך הפרטי שלי שאני זוכה להיות רעייתו וללוותו בסיפורו האישי והמקצועי המיוחד. הודיתי לבורא עולם על הזכות העצומה שנפלה בחלקי”.
אורחים בבית הנשיא
רבקה רביץ שימשה עד לפני כמה שנים ראש הסגל של בית הנשיא (בתקופת הנשיא ראובן ריבלין), ומתוקף תפקידה הזדמן לה לפגוש לא מעט נשיאים וראשי מדינות.
“תפקידו של נשיא מדינת ישראל הוא בין–לאומי ממלכתי”, היא מסבירה. “הוא מייצג את המדינה בעולם, ואף נפגש עם כל הנשיאים וראשי המדינות המיודדות עם ישראל. יש מדינות שבראשן עומד נשיא, ויש כאלו שמיוצגות על ידי מלך או מושל – אלו בעצם שמות מגוונים לתפקידים זהים. רק במדינות בודדות, כמו למשל צרפת וארה”ב, ראש המדינה הוא הנשיא, כך שהוא גם מייצג את המדינה וגם מנהל את מדיניות הפנים שלה. אגב, גם האפיפיור עומד בראש מדינתו – מדינת הוותיקן שהיא הקטנה והעשירה ביותר בעולם.
“במדינת ישראל, כמו בכל מדינה אחרת, חשוב לנו מאוד ליצור את הקשר האישי עם אותן דמויות ממלכתיות, כדי שבבוא העת אם נצטרך משהו, תהיה לנו אפשרות ליצור קשר אישי ואפילו להרים טלפון ולבקש טובה. כי אחרי שנפגשנו לארוחת ערב או לפעילות משותפת, קל יותר להיעזר. זה חשוב במיוחד למדינה כמו ישראל, שהתדמית החיצונית שלה בעיני העולם כה משמעותית עבורה”.
איך יוצרים את הקשרים הללו?
“בדרך כלל אנחנו מזמינים את ראש המדינה לביקור אצלנו, וכמעט תמיד נערך לאחר מכן ביקור גומלין במדינתו. הביקורים הללו כמובן רשמיים מאוד, מלאים בכללים ובפרוטוקולים, והתדירות שלהם עומדת על פעם או פעמיים בחודש שבהן מתקבל אורח כזה בבית הנשיא בארץ, ופעם או פעמיים בחודש שבהן הנשיא טס לביקור גומלין בחו”ל.
“כשאנו מארחים בארץ התחושה יחסית משוחררת, כי בכל זאת זה ‘הבית שלנו’, אבל כשטסים לחו”ל הפרוטוקולים לעיתים קשוחים ביותר, כולל לדוגמה מה צריכים ללבוש בחלקים השונים של היום – צבע הבגד בפגישה בצהריים, צבע אחר בארוחת הערב הממלכתית, סוג וצבע הנעליים. לעיתים יש כללים איך לנהוג בטקס צבאי או מלכותי שמצפה לנו, ותמיד נערכות פגישות רשמיות בחדרים מסוימים, עם נוכחים מסוימים מאוד, וחייבים להיצמד להדרכות. בכל מקום יש גם התואר המדויק שבו יש לפנות למלך, ואסור בשום אופן להתבלבל. את המלך יש לכנות ‘הוד מלכותו’, ושלל תארים נוספים.
“כשמדובר באירוח בארץ הסדר הוא ההיכרות וקבלת הפנים הרשמית, ולאחריהן מגיע החלק הפחות רשמי בביקור, שבו אנו מראים לאורח החשוב אתרים שונים. לעיתים קרובות אנו לוקחים אותו לים המלח – ‘הפלא הישראלי’, ואם אין לו מספיק זמן לנסוע, מראים לו אתרים מעניינים בתוך ירושלים. לפעמים הוא מבקש להתרשם ממקומות אחרים בהתאם לתחומי התעניינותו, כמו מפעלי תעשייה, בתי חולים שבהם עוסקים בפיתוחים רפואיים בין–לאומיים וכדומה. לעיתים קרובות מבקרים ב’מוזיאון ישראל’, ותמיד נכלל בביקור סיור ב’יד ושם’.
“לאחר מכן מתקיימת ארוחת ערב מכובדת עם מוזיקה מקורית של אומנים ישראליים – ותיקים וצעירים. במהלך הארוחה, לקראת סיום הביקור, מגישים לאורח את המתנה שהכנו לו שהיא מאוד מושקעת ומסתתרת מאחוריה מחשבה רבה. לעיתים קרובות משלבים במתנה עלה זית, ומסבירים באותה הזדמנות כי עץ הזית הוא גם אחד משבעת המינים וגם אחד ממאפייני הארץ.
“באחד הביקורים הבאנו כמתנה ספר תנ”ך שלם בצ’יפ קטן, ועוד רעיונות מקוריים שיוצרו במיוחד לקראת ביקור מסוים על ידי מיטב אומני ישראל, ולעיתים אף ערכנו תחרות בין אומנים – מי יצליח לעצב את המתנה שיקבל הנשיא הבא. מכיוון שברוב המקרים מתקיימים הטקסים בבית הנשיא, יוצאים לאחר מכן עם האורח אל הגינה הגדולה, שם הוא מוזמן לטעת עץ”.
ומה לגבי הביקורים בחו”ל?
“גם בחו”ל כתשעים אחוז מהביקורים נערכים בבתי הנשיאות, ובדרך כלל אנו מתארחים במלון שנחשב למפואר והיפה ביותר בעיר שבה שוכן הארמון, עם אירוח ‘כיד המלך’ תרתי משמע. כך למשל כשביקרנו אצל מלך ספרד, הוא אירח אותנו בארמון במרחק של כעשרים דקות נסיעה מעיר הבירה מדריד. זהו ארמון היסטורי שהיה שייך לגנרל פרנקו, בעל תקרות גבוהות ומצוירות. כל אחד מהאורחים קיבל קומה שלמה מעוצבת בסגנון המשלב בין עתיק מאוד לסופר מודרני, לכל חדר הייתה בריכה צמודה, ובכניסה לא היה צורך להעביר מפתח כיוון שהמתינה משרתת שגם הציעה עזרה בצחצוח נעליים ובהתארגנות, ממש כמו בסיפורים…
“לאחר מכן הוזמנו לחדר האוכל, והתברר שגם הוא מעוצב בסגנון דומה ומפואר ביותר, ויש בו מלצרים עטויי כפפות בד על הידיים שמגישים את האוכל, שאומנם לא טעמנו ממנו כלל, מטעמי כשרות, אך נהנינו מאוד לראותו.
“מלך ספרד הוא איש צעיר יחסית, אשתו היא עיתונאית לשעבר, וכשהפכה למלכה היא עזבה את תחום התקשורת. יש להם שתי בנות נסיכות. בארוחת הערב ניגשה המלכה אלי ולצוות הנשים ושאלה בנימוס אם אנחנו נהנות. התפתחה בינינו שיחה ידידותית על משפחה וגידול ילדים, שחרגה באופן מפתיע מהפרוטוקול והייתה מאוד יוצאת דופן”.
אבל דומה כי הסיפור המיוחד ביותר שחוותה רבקה התרחש בעת ביקור בארה”ב אצל הנשיא לשעבר ג’ו ביידן. “זהו נשיא ארה”ב השלישי שפגשתי, אחרי אובמה וטראמפ”, היא מספרת. “נכנסנו לחדרו, למה שנקרא ‘פגישה בארבע עיניים’ – רק הנשיא ריבלין, בתו של הנשיא ואני. ביידן קיבל אותנו בחמימות, ואז הנשיא הציג אותי – ‘זאת ראש הסגל שלי, אישה אורתודוקסית’, והוסיף: ‘נחש כמה ילדים יש לה, שנים–עשר!’ ביידן הגיב בהפתעה גדולה, הוא שאל אם אני רצינית, וכשהשבתי בחיוב ואף סיפרתי שיש לי כמה נכדים, הוא התפעל ואמר: ‘אני חייב לכרוע ברך לפני אמא כזאת’, והוא אכן כרע על ברכיו. זה היה הלם מוחלט, אך באותם רגעים גם חלפה בי מחשבה מדהימה – ‘הנשיא לא כרע ברך כי אני ראש סגל או דוקטור, אלא משום שאני אמא. הערך הזה של אימהות ומשפחה גרם לו ממש לרדת על ברכיו’”.
בארמונות ערב
מספיק לשמוע מעט מפעליה של ג’וי חנה רוטנברג, כדי להבין באיזו אישיות מרתקת מדובר. היא פעילה במהלכים חשובים ובין–לאומיים, ומשמשת במגוון תפקידים בכירים למען העם היהודי. כיום, היא מלווה את הסכמי אברהם שנחתמו לפני כחמש שנים, ומתוקף תפקידה היא נפגשת עם דמויות בכירות בארצות האסלאם.
“הכל התחיל בתקופה שנחתמו הסכמי אברהם, לפני כחמש שנים”, היא מספרת. “באותם ימים פנה אלי שגריר דובאי בישראל, והציע לי להיות ‘שגרירת המעגל העסקי האברהמי’ של המדינות שעימן נחתמו ההסכמים. נעניתי בחיוב, ומאז אני עושה לא מעט את קו ישראל–דובאי, לצורך ליווי העסקים והקשרים הנטווים. אני לא עובדת מטעם הממשל הישראלי וגם לא מטעם הממשל האמריקאי, אלא מטעם הגורם העסקי, כשהמטרה היא ליצור קשרים ושיתופי פעולה”.
אחת מפגישותיה הרבות עם בכירים מאיחוד האמירויות, הייתה עם ח’אלד יוסף אל–ג’לחמה, שגריר בחריין בישראל, והוא שיזם עבורה פגישה מיוחדת עם מלך בחריין. כך קרה דבר שעד לא מזמן היה נראה כבלתי אפשרי: אישה יהודייה דתייה מישראל ביקרה בארמונו של מלך בחריין.
לאיזה צורך נועדה הפגישה?
“למלך היה חשוב לשמוע על מדינת ישראל ועל שיתופי הפעולה העסקיים שלה. הגעתי לפגישה המיוחדת עם בתי. כשנחתנו בשדה התעופה, קיבלה את פנינו משלחת מבית המלוכה שדאגה לקחת עבורנו את המזוודות ולהוביל אותנו אל בית המלון.
“זה היה בתקופת הקורונה, ולכן הגיעו אנשי רפואה מיוחדים אל המלון כדי לבדוק אותי ואת בתי, וכשיצאנו שליליות בבדיקות, הודיעו לנו שבעוד כשעתיים תגיע משלחת שתיקח אותנו לארמון.
“התברר שלמלך יש כמה ארמונות, ואנחנו נפגשנו באחד המפוארים ביותר – ארמון ענק ומרשים, שבפתחו אורווה עם 300 סוסים אבירים, שכן אחד מתחביבי הספורט הנפוצים בבחריין הוא רכיבה על סוסים. בכניסה לארמון פרסו לפניי שטיח אדום והסבירו לי כי עלי לפסוע עליו עד לחדרו של המלך. הצעידה הייתה ממושכת יחסית, כשאני רואה סביבי כל הזמן זהב ועושר עצום, אבל חדרו של המלך עלה על כולנה – חדר מפואר מאוד שקירותיו מעוטרים בחפצי אומנות ותמונות יקרות ערך, וכמובן – הרבה הרבה זהב.
“הפגישה בסופו של דבר התארכה הרבה מעבר למצופה. הרגשתי שאני ממש שליחה של העם היהודי. כל הזמן ביקשתי בליבי מהקב”ה שיעזור לי להגיד את הדברים הנכונים, והרגשתי שהוא נוכח איתנו בחדר. פתחתי את הפגישה בברכה שמברכים כשפוגשים מלך, וניכר היה שהמלך התרגש מאוד. אחר כך הוא סיפר לי על הקהילה היהודית הבחריינית שקיימת במדינתו כבר שש מאות שנה. הוא מכבד אותה מאוד, ורואה זכות בעצם קיומה במדינה. הוא גם סיפר על ראש הקהילה היהודית איברהים נונו, ועל כך שבכוונתו לבנות לו ולקהילתו בית כנסת מפואר יותר מזה שהיה להם, כי הוא מאמין ש’ליהודים צריך להיות טוב’. המלך הזכיר בשיחה את העובדה שיש קבוצת יהודים שעברו מבחריין לארה”ב, ושהוא מתגעגע אליהם.
“אחר כך סיפרתי לו שהגעתי אליו כאישה יהודייה, תושבת ישראל, כי ברצוני להודות לו על כל מה שהוא עושה למען ההכרה בעם היהודי, כי מדובר בצעד אמיץ, ויש מדינות רבות שאינן מכירות במדינתנו. אחר כך דיברנו על נושאי מסחר וכלכלה, ובסך הכל נמשכה השיחה כחצי שעה, שזה היה מפתיע ובלתי צפוי.
“כשעזבתי את הארמון אמר לי המלך שהוא מזמין אותי להישאר בארצו שלושה חודשים והוא ישלם את עלות השהייה והמלון, ואף ידאג לי לנהג ולאוכל כשר. היה לי מאוד לא נעים להשיב בשלילה, אך הייתי חייבת לחזור לילדיי שנשארו בארץ.
“עד לטיסה הספיק המלך להפגיש אותי עם אישה מרתקת במיוחד, יהודייה שמתגוררת בבחריין ואחראית על כל נושא המשפטים במדינה. נפגשנו, לפי ציוויו של המלך, במסעדה הכי מפוארת בבחריין, ועל פי הנחיותיו האישיות דאגו להביא לנו כלים חדשים, ואף משגיח כשרות צמוד. הופתעתי כמה רחוק הם הלכו, ואיזה כבוד עצום המלך רוחש ליהודים”.
כשנה לאחר המפגש עם מלך בחריין הוזמנה רוטנברג לפגישה עם נשיא סודן, מה שנחשב ליוצא דופן וחריג מאוד, שכן סודן נחשבה במשך שנים למדינה עוינת לישראל.
“מטרתה הרשמית של הפגישה הייתה לקדם את הסכמי אברהם בין סודן לישראל, מאחר שהם התחילו בתהליך אך טרם חתמו”, היא מסבירה. “הפגישה תואמה איתי ולא עם ממשלת ישראל, אך לאחר שקיבלתי את ההצעה פניתי לשר החוץ, והוא הבטיח לי ליווי מלא ושמירה ישראלית מרגע העלייה למטוס ועד שובי הביתה.
“סודן היא המדינה השלישית בגודלה באפריקה, אזרחיה עניים מרודים וחלק מהם נמצאים על סף רעב. אך אני פגשתי את הצד העשיר של המדינה, ואף שוכנתי במלון שישה כוכבים שניתן לצפות ממנו על המקום שבו ‘הנילוס הלבן’ ו’הנילוס הכחול’ מתאחדים. הפגישה הייתה מתוכננת עד לפרט הקטן ביותר, והובהר לי כי בתחילה אפגוש את שר החוץ ומשם יובילו אותי על שטיח אדום אל חדר ה-VIP שבו מתקבלים אורחים חשובים במיוחד שמבקרים אצל הנשיא”.
איך נראה הנשיא?
“מבחינה חיצונית בעל חזות אפריקנית, לבוש באופן מכובד, יושב בחדר מפואר ומושקע מאוד. באותם ימים סופר לי שהוא מחזיק בידיו הון עתק. בתחילת הפגישה הוא אמר לי: ‘יש לך הרבה אומץ לבוא לפה’, וצחק. השבתי לו: ‘כן, כי אני יודעת שיש הרבה אנשים שמגינים עלי’. השיחה נערכה באנגלית משולבת בערבית, כאשר סביבנו בחדר נכחו כל הזמן אחד עשר אנשי ביטחון סודנים, והייתה שמירה נוספת מטעם ישראל.
“השיחה לא הייתה ארוכה מאוד, אך התחושה שאתה מצוי עם משמר כה כבד של אנשי ביטחון, עם הדרגים הכי בכירים במדינה, הייתה משמעותית ודרמטית. אחרי הפגישה סידר לי הנשיא סירה שתמתין לי בנילוס ותוביל אותי אל בית העלמין של היהודים, שם קראתי פרקי תהילים, כשאני תוהה בליבי כמה זמן חלף מאז שמישהו התפלל במקום בפעם האחרונה.
“חלף פחות מחודש מאז ששבתי מסודן לישראל ופרצה שם המלחמה שנמשכת עד היום ושעצרה את כל המגעים המדיניים. לישראל עדיין אין הסכם שלום עם סודן, אך הקשר בינינו נמשך, ואני מקווה מאוד שיוביל לקידום היחסים ולשיפורם”.
מול אבני הקודש
כשמדברים על מפגשים עם בכירים, אי אפשר שלא להזכיר את הרבנית יעל רבינוביץ, רעייתו של רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים הרה”ג שמואל רבינוביץ שליט”א, שזוכה כבר שנים לחוות “רגעי מלכות” לא מעטים ברחבת הכותל המערבי.
“לאורך השנים זכיתי לעמוד לצד בעלי, רב הכותל והמקומות הקדושים, בקבלת פני אישים חשובים ורמי מעלה – נשיאים, רמטכ”לים, שרים ואורחים מרחבי העולם”, מספרת הרבנית. “משלל הביקורים הרשמיים, יש רגעים שנחקקו בלב. כך, למשל, לקראת סיום מלחמת ‘עם כלביא’ עם האיראנים, כשהגיע ראש הממשלה עם רעייתו להודות על הניסים האדירים, אני ליוויתי את רעיית ראש הממשלה הגב’ שרה נתניהו, ובעלי הרב ליווה את ראש הממשלה.
“כזכור, הכותל היה סגור למתפללים בגלל הנחיות פיקוד העורף, ולמעשה לא יכלו להיות יותר מחמישים איש ברחבה. גם מבחוץ הייתה הרחבה ריקה. קראנו יחד את פרק ק בתהילים, ‘מזמור לתודה’, ואת פרק קמד, ‘לדוד… המלמד ידי לקרב’, כשאנו מרגישים את החובה להודות.
“במהלך הביקור הזכרנו את ביקור ראש הממשלה שעות ספורות לפני פרוץ המלחמה, כשהגיע עם נשיא ארגנטינה שהוא אוהב ישראל אמיתי. הרב סיפר אז שראש הממשלה הטמין פתק בין אבני הכותל ובו כתב את המילים ‘עם כלביא יקום’. כששאלו לפשר הדברים, אמר ראש הממשלה לרב שהוא יבין בהמשך… וביקש ממנו לפרסם זאת רק ביום שלמחרת. באותו לילה פרצה המלחמה ההיסטורית”.
ומה באשר לביקורים של אישים רמי מעלה? איך הם נערכים?
“לפני כל ביקור כזה ישנה היערכות רחבת היקף, בהתאם לסוג הביקור ולאורח החשוב. אם מדובר בביקור רם–דרג כמו של נשיא ארה”ב, אז רחבת הכותל כולה סגורה, וכל פרט מתוכנן עד הקצה. אך גם כשהרחבה סגורה, מקפידים תמיד שבמקביל ‘מנהרות הכותל’ ימשיכו להיות נגישות ופתוחות לתפילה לכלל הציבור, כי אין רגע שבו אין מתפללים בכותל. לעומת זאת, יש ביקורים שמתרחשים כשברחבה נמצאים גם מתפללים – ואז ההיערכות היא שונה. זה מאוד מרגש, לפעמים גם מלחיץ, אבל יש תחושה של שליחות. המעמדים שנערכים במקום הקדוש הזה נושאים אופי אחר. זו לא עוד פגישה רשמית, זו פגישה מול אבני קודש, מול נצח.
“בזמן הביקור מגיעים האורחים הנכבדים, לרוב בליווי מאבטחים, צוותים ולעיתים בני משפחה. הכל מאוד מסודר ומתוקתק. אבל דווקא בתוך כל הסדר והטקס – רואים את הרגע שבו הם נעמדים מול אבני הכותל, ושם, פתאום הכל מתרכך. הם עומדים מול האבנים הדוממות, לוחשים תפילה, ושוכחים לרגע את הנעשה מסביב. זהו רגע מיוחד שבו אפשר לראות במוחש את משמעות מילות הפסוק ‘ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים’.
“נוסף על כך, נהוג לבטא כבוד והוקרה באמצעות מתנות שאנו נותנים לאותם אורחים, מתנות צנועות אבל בעלות משמעות – לפעמים ספר על הכותל או מזכרת מהמנהרות. הדברים נבחרים תמיד בכובד ראש ומתוך ניסיון להעביר ערך, לא רק מתנה חומרית.
“לאחרונה הענקנו כד שמן עתיק מתקופת בית שני לגנרל קורילה, מפקד פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית שהוביל עם ישראל את המלחמה העצימה עם האיראנים. כשהרב אמר לו ש’רק הקב”ה יכול לשלם לו על עמידתו האיתנה והנחושה לצד ישראל’, השיב לו הגנרל שאימו אומרת לו תמיד ש’הקב”ה ישלם לו על תמיכתו החמה והחזקה בישראל’.
“בעלי אומנם זכה ללוות את האישים הבכירים ביותר בעולם, אך תמיד בערב ראש השנה הרב יבלחט”א אומר לי: ‘חסרה לי תפילת מנחה האחרונה של השנה עם מרן הגרי”ש אלישיב זצוק”ל’, כי במשך שנים זכה הרב להתפלל עם הרב אלישיב את התפילה המיוחדת הזו במקום המיוחד הזה, ולזכות לברכת שנה טובה ומתוקה”.
כשמלך אנגליה עצר ברחוב
לסיום ביקשנו לשוחח עם חיה גולדברג, שליחת חב”ד ותיקה בפלאיה דל כרמן שבמקסיקו. “העבודה שלנו בבית חב”ד היא רבה, אך אנחנו בדרך כלל לא מארחים אנשים בעלי תארים רמים, ודאי שלא מלכים ונשיאים”, היא מקדימה. “אבל הזדמן לי להגיע עם בעלי לצרפת, לצורך ברית מילה של אחיין, וכשחלפנו ברחובות גילינו שהכל סגור ומסוגר, וכל התושבים עומדים מאחורי גדרות בצידי הדרכים בתחושת ציפייה והתרגשות גדולה.
“התברר שהמלך צ’רלס השלישי, מלך הממלכה המאוחדת, עומד להגיע לביקור ולחלוף ברחוב, ומכיוון שיש לי שורשים בריטיים מצד אבי, החלטנו להישאר ברחוב כדי לראות את ‘המלך שלי’.
“קבלת הפנים הייתה מרשימה מאוד, והתברר שהעם הצרפתי נרגש עד עמקי נשמתו מהפגישה עם המלך, והביקור כולו התרחש על פי תקן הזהב של קבלת הפנים הצרפתית שנערכה בארמון ורסאי, מקום מושבה של המלוכה לפני המהפכה הצרפתית.
“בדרך לארמון חלף המלך ברחובות כשהוא צועד לצד הנשיא עמנואל מקרון, ובה בעת עמדו לצידי הכבישים המוני תושבים, ושם גם עמדנו אנחנו. היה מפתיע מאוד כשהוא בחר לעצור דווקא לצידנו וללחוץ את ידו של בעלי שכמובן בירך ‘שנתן מכבודו לבשר ודם’. כשהמלך הבחין בי, ‘אשתו של הרביי’, שמטתי את היד, והוא הבין מייד והרכין ראש לשלום.
“מבחינתנו זה היה מאורע מעניין אך לא יותר מכך, אולם רק לאחר מכן גילינו שהסרטון שבו המלך לוחץ את היד לרבים מההמונים, ורק מישהי אחת אינה לוחצת את ידו, הפך לוויראלי והופץ בכלי תקשורת רבים מאוד. כשחזרנו למקסיקו להמשך שליחותנו, המתינו לנו חברי הקהילה, וכולם דיברו על האירוע בהתרגשות. זה היה רגע שבו הבנתי את גודל השליחות של להיות ‘בת של מלך מלכי המלכים’, כי בסופו של דבר עם כל ההערכה לגינונים ולטקסים של מלך בריטניה, העובדה שאני יהודייה חשובה הרבה יותר. מאז אין יום שבו אני לא מתכוונת בברכה ‘שלא עשני גוי’, בצורה הכי ברורה ופשוטה. כי כל אחד מאיתנו, בני העם היהודי, חשוב פי כמה וכמה מאותם מלכים ונשיאים בכירים, אז איך אפשר שלא להודות על הזכות להשתייך לעם כזה?”
“גם אני מרגישה יותר מאי פעם את הכוונה במילות התפילה”, מצטרפת חנה רוטנברג, “וכששאלו אותי מטעם מי הגעתי לפגוש את הדמויות הבכירות במדינות ערב, השבתי: ‘לא מטעם שום ממשלה, אלא מטעם היותי עבד השם, כי כולנו עבדי השם’”.
גם הרבנית יעל רבינוביץ מצטרפת לתחושות: “אי אפשר לעמוד ליד כל כך הרבה בעלי שררה ולא להבין משהו על עמידה בפני מלך. אבל ההבדל הוא, שכשאנחנו עומדים בתפילה באלול ובימים הנוראים – אנחנו עומדים לפני מלך מלכי המלכים, לא לפני בשר ודם. והחוויה הזו, של לעמוד ליד מנהיגי עולם ואז לעמוד מול ארון הקודש – היא שמחדדת את ההבדל. זו ענווה, זו יראה, זו תחושת קטנות מול גדולתו של בורא עולם. נוסף על כך, אני גם מקפידה מאוד לא לדבר בשעת התפילה, כי הרי לא אעשה כך כלפי בשר ודם, שבעתיים כשאני מדברת אל מלך מלכי המלכים”.
ואילו רבקה רביץ מסכמת: “אני מרגישה לא רק בימים הנוראים, אלא בכל יום ויום בתפילת ‘עלינו לשבח’, את התחושה הזו של ‘אפס זולתו’.
“כמי שראתה את כל הגינונים שנדרשים בפגישות עם מלך בשר ודם, אני חושבת לעצמי: ‘זכיתי שיש לי את אבינו מלכנו – מלך שמסוגל לעשות הכל, אוהב אותי כמו אבא, ואני יכולה לדבר איתו שלוש פעמים ביום ואף יותר, ללא גינונים מלאכותיים או הקפדה להיצמד לתואר מסוים. אני יכולה לפנות אליו בגוף ראשון: ‘ברוך אתה…’ ולדעת שהוא תמיד שומע. זה מפעים, כי בכל העולם כולו אין מלך כזה. אלו מחשבות שמחזקות אותי מאוד בזמן התפילה.
“הלוואי שנזכה עוד השנה שכל אומות העולם יכירו וידעו כי להשם המלוכה, ורק הוא מושל בגויים”.
