את בעיטת הזהב הזאת צחי הנגבי לא ישכח: אחרי שלושה עשורים במערכת הפוליטית, בתפקידים בכירים ובכירים פחות, רגע אחרי ההפסד הצורב בפריימריז, הגיעה שיחת הטלפון מלשכת ראש הממשלה: "האם אתה פנוי לכהן בתפקיד ראש המל"ל?" שאל נתניהו. "זאת התגשמות כל חלומותיי", השיב לו הנגבי. עכשיו, בלשכה הסמוכה לחדרו של ראש הממשלה, בעיצומה של ההסלמה הביטחונית, הוא מתיישב לריאיון עם ישראל יוסקוביץ ואליעזר שולמן | הלוטו של צחי
שער קטן, בידוק ביטחוני, דלת גדולה, מסדרון ארוך, גרם מדרגות פתלתל. שוב מסדרון, דלת הזזה חשמלית, והמתנה. בעוד כמה דקות ניכנס אל האקווריום; האזור המאובטח ביותר במדינת ישראל. בקצה המבואה לשכת ראש הממשלה, על ידה חדר הקבינט, ובסמוך אליהם משרדו של היועץ לביטחון לאומי.
משא ומתן קצרצר עם אנשי היחידה לאבטחת אישים. הם דורשים שנותיר את הניידים בחוץ, אנחנו מתעקשים להכניסם פנימה לצורך תיעוד השיחה. טלפון קצר מכניע אותם, ואנחנו נכנסים פנימה.
צחי הנגבי ממתין לנו דרוך. לפני דקות אחדות סיים דיון ביטחוני ממושך. המתיחות בגבול הדרומי מעסיקה אותו, אבל לא רק. על הפרק איראן, סעודיה, חיזבאללה והיחסים השבריריים עם האמריקאים.
בעיטת הזהב. ראש המל"ל צחי הנגבי, השבוע (צילום: אלחנן קוטלר)
יותר משלושים שנה הוא במגרש הציבורי. כולן בזירה הפוליטית, מינוס ארבעה חודשים. אבל שום דבר מהניסיון שצבר, כיו"ר ועדת חוץ וביטחון וכחבר קבינט, לא הכין אותו למה שמצפה לו. עכשיו זה עליו. הוא שצריך לתדרך את השרים מדי יום, להגיש להם את החומר המודיעיני הטרי, למרקר את הצי"ח המעודכן ולשבת על יד אוזנו של ראש הממשלה בדיונים הרגישים.
ובין לבין, בבוקר הוא ימצא עצמו בביקור חשאי באמירויות ובערב ישוב הנה, לחטוף תנומה קלה, בטרם יצא שוב, למחרת היום, עם השר רון דרמר, למפגש בהול במעונו של המלך הירדני.
בתווך, סבב רודף סבב; אירוע מזנב באירוע. מטחי טילים, מצפון ומדרום, נענים בשקט תמוה שמופר במפתיע השבוע, בשעות הלילה המאוחרות של יום שני.
"תושבי הדרום", הוא אומר, "חשים כאב עצום וייסורים רבים. הם מתוסכלים מכך שהם נאלצים לשלם את מחיר ההתרסה של חמאס והגא"פ. מדינת ישראל טרם הצליחה לפצח את הנוסחה המושלמת למלחמה בטרור. אנחנו בודקים כל העת מהי המדיניות הנכונה להפעיל בעזה כדי שבאמת יבוא הקץ לייסורים של תושבי העוטף".
ללא ספק, המהלומה שחטפו ארגוני הטרור השבוע הייתה גדולה. השאלה היא אם זה לא מאוחר מדי. אם השבועות שחלפו מאז מתקפת הרקטות מלבנון ומהרצועה כרסמו משמעותית בהרתעה הישראלית. זאת ליבת הדיון: האם עוצמת האש אפקטיבית יותר מתזמון מיידי על כל שיגור בלון? הסטטיסטיקה, לפחות בשלב הזה, מוכיחה כי עדיפה מתקפה ללא דיחוי על פני פעולה הרואית שמגיעה באיחור.
"איפוק", מודה ראש המל"ל, "הוא לא מדיניות שיעילה לאורך זמן. בחול המועד פסח היו רבים שנפשו בצפון והיה לנו מאוד חשוב שבעלי העסקים שם לא ייפגעו כתוצאה מהתגובה. למרות זאת, אי אפשר לומר שפעלנו באיפוק מוחלט. פגענו בחמאס עזה ופעלנו בלבנון. ועדיין, לא היה לנו עניין לייצר מלחמה במהלך החג".
מלבד החיסולים הממוקדים של צמרת ארגון הגא"פ, נחתו על הרצועה עשרות טונות של פצצות. הן מצטרפות ל-50 נוספות ששוגרו אליה מהאוויר במהלך החודש האחרון. הדרג המדיני מציג זאת כמהלך הרתעתי. אין מה לומר, זה נשמע מרשים. אבל כשבוחנים את הפרוטוקולים, למשל מ'צוק איתן', מתברר כי כמות לא מועטה של תחמושת נחתה על דיונות החול.
הנגבי הודף את הטענות. "אנחנו לא זורקים את זה על החולות", הוא מתעקש, "יעדי התקיפה מדויקים. טייסינו משמידים מטרות איכותיות. הנזק שנגרם לארגוני הטרור בעזה הוא נזק של שנים. מדובר במנהרות, מעבדות, מחרטות, ומכונות שהם מצליחים להבריח. אורכות להם שנים לבנות את היכולת הזאת, וביום אחד, פוף, זה מתאייד.
"אלה התקיפות שלנו, תקיפות שנוגסות במאמצי ההתעצמות של חמאס וג'יהאד אסלאמי. לכן חמאס מורתע. מאז מבצע 'שומר חומות', יותר משנתיים, חמאס עצמו לא שיגר טילים. למה הוא לא יורה? הרי יש לו אותן רקטות ואותן יכולות שיש לג'יהאד האסלאמי? כי המכה שהוא ספג ב'שומר חומות' הייתה מאוד מאוד קשה".
זה נשמע מבטיח, אמרנו להנגבי, אילו לא היינו נמצאים בסיטואציה הנוכחית. בשלב הזה אנחנו שולפים את הנייד ומציגים לראש המל"ל הודעת וואטסאפ ששוגרה במהלך חול המועד. וכך כותב לאחד מאיתנו סגן מפקד טייסת: "לגמרי עובדים עלינו. ביום שישי כולנו כבר היינו בבית". הטקסט הזה הוא בעצם מענה לשאלה אם התקיפות אכן היו על יעדים איכותיים.
הנגבי רואה את זה ומאבד את שלוותו. "אין דבר כזה. הוא לא סגן מפקד טייסת".
מהיכרות אישית, אמרנו, הוא סגן מפקד טייסת.
"אז הוא עובד עליכם. לא הייתה מעולם, מאז קום המדינה, תקיפה אווירית על דיונות חול, או על יעדים שאינם מטרות אמיתיות. אין דבר כזה. לא קיים. כל פצצה עולה חמישים, שישים, שבעים אלף דולר. כל פצצה שאתה זורק לא חוזרת. אתה חושב שהיו מבזבזים את זה על דיונות? אלה שטויות".
יד על ההגה. הנגבי השבוע עם ראש הממשלה וראשי מערכת הביטחון (צילום: קובי גדעון לע"מ)
עזוב אותו, ביקשנו, לך ל'צוק איתן'. שרים בכירים בקבינט, בראשם נפתלי בנט, טענו כי שר הביטחון יעלון והרמטכ"ל גנץ שיגרו בימים הראשונים מטוסים לתקוף דיונות חול כדי לייצר רושם של תגובה.
"תשאלו את בנט היום", השיב, "אחרי שכבר היה ראש ממשלה ונחשף למלוא החומר המודיעיני, אם קיים דבר כזה. לא היה ולא נברא".
מה ההבדל, ביררנו, בין חמאס לג'יהאד אסלאמי? למה הוא איננו מורתע?
"הג'יהאד האיסלמי", אמר, "הוא למעשה לוויין איראני. האינטרס שלו לפעול כי הוא, בניגוד לחמאס, משוחרר מאחריות שלטונית על החיים בעזה. הוא נמצא בתחרות על מקומו, והמוטיבציה שלו בעת הזאת להוציא לפועל פיגועי ראווה ולהוכיח יכולת רקטית, גבוהה יותר.
"מנגד, יש גבול כמה חמאס יכול לבלום אותו. 70 אחוז מהתקציב שלו מגיעים מטהרן, ולכן אין לו הרבה יכולת תמרון. הג'יהאד האסלאמי ממומן כולו מתקציב האייתולות.
"אבל, את מכת האש שהבאנו על רצועת עזה, חמאס והג'יהאד האסלאמי יזכרו עוד שנים ארוכות".
הוא בעל שני תארים, שהם בעצם תפקיד אחד: היועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה וראש המטה לביטחון לאומי. כיועץ, הוא בא והולך כשליחו המיוחד של נתניהו. כראש המטה, משימתו היא לגבש את תפיסת המדיניות הישראלית ולעקוב אחר ביצועה.
כקודמיו, אין לו בשורה מיוחדת. הנגבי מתקשה לפצח את הנוסחה המדויקת שתחסל אחת ולתמיד את הסבבים הנשנים. הקונץ-פטנט שהגו אלו שהיו כאן לפניו, מציע למקבלי ההחלטות את בשורת הרוטינה כהמצאה ישראלית פורצת דרך: שוב סבב, הפוגה, ואז סבב נוסף. התחרות היא על טווחי זמן ההפוגה. על זה יתקוטטו הפוליטיקאים: מי הצליח להביא שקט ארוך יותר. מכת מוות לטרור? הס מלהזכיר.
"אשקלון, אשדוד, תל אביב, ירושלים ומרכז הארץ, כולם בטווח הרקטות של חמאס וג'יהאד אסלאמי. לכן, לא יהיה מנוס מפעולות משמעותיות", חוזר ראש המל"ל על מה שכבר אמרו קודמיו. "נבוא חשבון עם כל מי שיפגע באזרחנו".
נכון לעכשיו, ובדגש על עכשיו, אין כל בשורה. שיגורים, כיפת ברזל, מקלטים, תקיפות חיל האוויר, ואז ידיעה ראשונית באל-ג'זירה על תיווך מצרי שהשיג הפוגה.
דוגמה להיעדר בשורה פגשנו בשבוע שעבר. סגנו של הנגבי, נועם חמו, הופיע בפני ועדת חוץ וביטחון. במהלך הישיבה, הציג לנוכחים את 'התפיסה הביטחונית' של הממשלה הנוכחית. בשלב מסוים ביקש את רשות הדיבור הרמטכ"ל לשעבר ח"כ גדי אייזנקוט. "מה שהצגת לנו כעת", ביקש להבין, "זאת המדיניות הנתמכת על ידי ראש הממשלה והיועץ לביטחון לאומי?" "אכן כן", השיב נעם חמו. "מצוין", הגיב אייזנקוט, "רק שבמצגת שהצגת מופיע תאריך התואם לתקופת הממשלה הקודמת. זאת אומרת שהממשלה הנוכחית מאמצת את מדיניות הממשלה הקודמת". "חיובי", השיב סגנו של הנגבי.
ראש המל"ל לא מתבלבל ולא מתנצל. "זה אכן ממש אחד לאחד מהתפיסה הביטחונית של ממשלת בנט-לפיד שמועתקת מהתפיסה הביטחונית של ממשלת נתניהו בשתים-עשרה השנים שקדמו לכך. למה? כי האינטרסים לא משתנים. משתנים המהלכים, משתנה המדיניות לעיתים, אבל האינטרסים הלאומיים זהים. מהם האינטרסים? מניעת נשק גרעיני מאיראן, מניעת מלחמה בצפון ובדרום, חיזוק 'הסכמי אברהם', חיזוק הברית בין ישראל לבין ידידותיה בעולם. כל אלו הם האינטרסים שמלווים אותנו בערך בעשרים השנים האחרונות והם לא משתנים".
האויב האם
איראן דוהרת קדימה. אם תחפוץ בכך, בתוך חודשים בודדים היא תגיע ליכולת סף גרעינית. ערב השבעת הממשלה, בטרם מונה לתפקידו, הגיע צחי הנגבי לריאיון, על תקן פרשן, בחדשות 12. "אני מעריך", אמר, "שאם לא יושג הסכם בין המעצמות לאיראן, נתניהו יפעל בקדנציה הזאת להשמדת הגרעין האיראני… אם לא יעשה זאת, ישראל תעמוד מול איום קיומי".
תגובה הולמת. בראיון לישראל יוסקוביץ ואליעזר שולמן (צילום: אלחנן קוטלר)
הסכם טרם הושג. האם אנחנו עומדים בפני סכנה קיומית?
"מדינת ישראל איננה בסכנה קיומית. היא רואה במשטר קיצוני, שנשבע להשמיד אותנו, סכנה קיומית. פעמיים פעלנו לסכל אחיזה של משטר כזה בנשק גרעיני. בעיראק ובסוריה.
"עמדתי בעניין הנחישות של ראש הממשלה נתניהו לא השתנתה אלא התחזקה. קודם זו הייתה הערכה על בסיס היכרות של עשרות שנים, הפעם ההערכה כבר מעוגנת בכך שאני נמצא לצידו, ארבעה חודשים רצופים. אני רואה כמה זמן ומאמץ הוא משקיע כדי לבסס יכולת שתאפשר לנו בבוא היום, בהיעדר ברירה, להתמודד עם הסכנה הקיומית הזו".
זה כבר נשמע פתטי. שלושים שנה מאיימים באופציה צבאית ושום דבר לא קורה.
"התהליך הוא לא תהליך מהיר. אין לנו עניין לבצע פעולה אם עדיין יש סיכוי סביר, כזה או אחר, שלא ניאלץ להיקלע לעימות כזה. לעימות יש מחיר. איראן לא תעמוד ותביט בנו במבט נוגה ותשלים עם מר גורלה. היא תפעל בדרך כזו או אחרת כדי לנקום את נקמתה. ולכן, אם ניתן להגיע להסדר מדיני, שהאמריקאים ניסו בעבר להוביל ועדיין מנסים להוביל, לכך שלא יהיה לה נשק זו האפשרות המועדפת על כל ישראלי שפוי. האם ניאלץ להגיע בקרוב להחלטה אחרת? זה תלוי מאוד באיראנים.
"הם מכחישים את היעד של היתכנותם הגרעינית. הם טוענים כבר עשרות בשנים שהמטרות שלהם הן מטרות אזרחיות ושיש להם איסור מפי המנהיג העליון שכתב כתב הלכה, בשפתם זה נקרא פתווה, שאוסרת אחיזה בנשק גרעיני.
"בפועל לאורך השנים התרשמנו אחרת לחלוטין. כאשר ישראל, בהנחיית ראש הממשלה נתניהו, פעלה בתוך טהרן, והביאה משם את מסמכי ארכיון הגרעין האיראני, ההערכות שלנו הוכחו. קיבלנו מבט, הייתי אומר מובהק, על כלל הפעילויות שהאיראנים עשו לאורך השנים לטובת בניית נשק גרעיני. הבאנו את הראיות האלה, את העובדות האלה, לידיעת כל ארגוני המודיעין בעולם, והם כמובן העבירו אותם למנהיגים שלהם. לא ראינו שחל שינוי משמעותי בנכונותו של העולם לתרגם את המידע הזה לפעולה. עם זאת, ארצות הברית, שהיא ידידה מאוד קרובה, מאוד אמינה, של ישראל, שבה ומכריזה באופן נחרץ על מחויבותה למנוע מאיראן נשק גרעיני. לכן, כל עוד זה המצב, שמצד אחד מנהיגת העולם ארצות הברית, לצידנו בהבהרת הנחישות הזו, ומצד שני האיראנים לא חצו את הקו האדום – עדיין יש סיפק בידינו לקוות שמלאכתנו תיעשה בידי אחרים כדרכם של צדיקים".
מכבסת חוץ
משהו מתרחש בציר ירושלים-וושינגטון. יועצים מגיעים משם לפה, בכירים יוצאים מפה לשם. בין לבין מתקיימות שיחות וירטואליות בין היועצים לביטחון לאומי, צחי הנגבי וג'ייק סאליבן.
ועם כל זאת, שני הידידים הקרובים, הנשיא ביידן ורה"מ נתניהו, טרם מצאו את הזמן להיפגש. לכולם ברור שהוויכוח הפנימי בישראל, המחאה נגד הרפורמה והדברור שלה בתפוצות, דחקו את הבית הלבן לעמדת המתנה.
הנגבי עצמו צוטט לאחרונה מביע תסכול מהמצב. "אילולא הרפורמה המשפטית", טען, "נתניהו כבר היה מוזמן לבית הלבן".
עכשיו, בריאיון ל'משפחה', הוא מנסה לקחת צעד לאחור. "נכון", הוא אומר, "שטרם התקיימה פגישה בין נתניהו לביידן, בשל החלטה של נשיא ארצות הברית. אבל זה איננו פוגם כהוא זה במערכת היחסים בין המדינות. היא הולכת ומתחזקת, הולכת ומתהדקת, ועוסקת במגוון רחב ביותר של נושאים מאוד חיוניים לביטחון ישראל ולביטחון ארצות הברית.
מכת אש קטלנית. הדירה המופגזת בה חוסלו ראשי הג'יהד האיסלמי (צילום: פלאש 90)
"רק ביום חמישי שעבר, הופיע היועץ לביטחון הלאומי האמריקאי ג'ייק סאליבן, בפני פורום מאוד מכובד בוושינגטון והבהיר את החיבור האמיץ בין ארצות הברית לישראל. הוא גם הסתייג מהאמירות לפיהן יש לפרש את העובדה שטרם נקבעה פגישה בין השניים כדבר שיש לו איזושהי משמעות.
"סאליבן סיפר לנוכחים על משהו שקרה בחדר הזה יום קודם, כשאני ישבתי פה בשיחת וידאו מוצפנת, מול מסך שבו הוא הופיע. בלי שתיאמתי מראש, ראש הממשלה נכנס מהדלת הזו, ישב פה משמאלי והשתתף בשיחה. היה חשוב לו מאוד להיות מסוגל להעביר מסרים חשובים שיגיעו ישירות לאוזנו של נשיא ארצות הברית. בין השניים, ביידן ונתניהו, יש קשר של לדעתי יותר מארבעים שנה, קשר ידידותי עמוק, וזה לא הולך להשתנות, אני חושב שזה הולך רק להתחזק. גם פגישה תהיה בבוא היום".
כראש המועצה לביטחון לאומי, האם אתה מרגיש שהמחלוקת הפנימית על הרפורמה המשפטית שואבת את הקשב ואת סדרי העדיפויות של מקבלי ההחלטות?
"תמיד, בכל הממשלות, ראש הממשלה והשרים צריכים חלוקת קשב יעילה. גם להיות בכנסת ולהצביע, גם לעסוק במשברים קואליציוניים, וגם להשתתף בדיונים ביטחוניים רגישים. זה לא דבר חדש. אני יכול לעסוק תשעים ותשעה נקודה תשע אחוז מזמן העבודה שלי בעניינים של ביטחון לאומי. מנהיגים פוליטיים – כמו שאני הייתי כשר וכחבר כנסת יותר משלושים שנה – לא יכולים להתרכז רק בהיבט המקצועי.
"המחלוקת על הרפורמה המשפטית עדיין לא משפיעה לרעה על קבלת ההחלטות, מכיוון שהחקיקה בהשהיה. אם זה היה מתפתח ומגיע לדברים שראינו – כל מיני גרעיני סרבנות ופגיעה בכשירות של חיל האוויר, פגיעה ביכולת של צה"ל לשמור על עצמו מרוחק מהחיים הפוליטיים – ודאי שזה היה יכול לגרום נזק, וזה דבר שכולם מודעים לו. למזלנו, הדבר הזה כרגע לפחות ירד מסדר היום".
יש טענות שהמחאה, מעצם היותה, משדרת לאויבינו חולשה שמזמינה הסלמה. אתה מסכים עם התפיסה הזאת?
"ראשית אני לא במעמד שאני יכול לגנות הפגנות, בלי קשר לשאלה של היותי ראש מל"ל היום, מהסיבה הפשוטה: כל חיי ארגנתי הפגנות, נאמתי בהפגנות וביצעתי הפגנות. זה אולי מה שהביא אותי לאן שהביא אותי. התבצרתי על ראש האנדרטה בימית (בפינוי היישובים בחצי האי-סיני, בהתאם להסכמי קמפ-דייוויד. י"י, א"ש), בהפגנות באוניברסיטה ובכל מיני דברים ידועים ומוכרים. לכן אני לא יכול לגנות כשאחרים עושים את אותו מעשה שאני עשיתי.
"זכותם של אזרחים להפגין. שמענו פה את הזעקות מכל צבעי הקשת, מעבר לחלונות פה. לא ההפגנות גרמו נזק, אלא הסכנה שתיארתי קודם, שמחאה לגיטימית תהפוך בסופו של דבר לתהליך שבו אזרחים ישראלים יחשבו שקצרה ידם להשפיע באמצעות הפגנות, והם רוצים להשפיע באמצעות סרבנות. זה דבר שכאמור, לשמחתנו, היה רק בגדר איום תאורטי וירד מסדר היום. כאמור, בגלל החלטת ראש הממשלה לנסות ולהגיע להבנות באמצעות הידברות בבית הנשיא".
ולא מדאיג אותך שהאויבים שלנו רואים שישראל מסוכסכת בתוכה, והם חושבים שזאת הזדמנות לתקוף אותה?
"ראשית, זאת עובדה שאויבינו הרגילו את עצמם לפרש ויכוחים פנימיים בישראל, מחלוקות דמוקרטיות בישראל, כסממן של חולשה, כי הם לא מכירים תרבות כזו. אין הפגנות נגד החיזבאללה, ואין הפגנות אמיתיות מרחיקות לכת באיראן וכו'. לכן, הם באמת נתנו ביטוי פומבי לגישה שלהם, שאומרת 'ישראל מתפוררת מבפנים, אנחנו ניתן להם לעשות את העבודה שלנו'. אני מניח שהם גם התייחסו לא רק להפגנות כהפגנות, אלא גם לביטויים של הסרבנות, ולתחושה שמא באמת, בסופו של דבר, הקרב הפנימי הזה יחליש את היכולת של צה"ל לממש את האתגרים או את היעדים שלו. הסיפור הזה לא נעלם מעיני אויבינו. אני רק אומר שלא ברור להם מה המשמעות של זה.
"חלק מהם חושבים דווקא ההפך: שבגלל שישראל חלשה היא תשתגע ותפתח במלחמה. עדיין, נכון יותר לומר שהם מרגישים שישראל חלשה יותר משהייתה לפני האירועים של הסיפור המשפטי".
ומה באשר לידידותינו בעולם? כיועץ לביטחון לאומי, אתה מרגיש שיש פחות קשב אלינו?
"מעמדה המדיני של מדינת ישראל בעולם לא השתנה כהוא זה. אני פה ארבעה חודשים, אבל אני מלווה את מעמדה המדיני של ישראל למעלה משלושים שנה. הוא כל הזמן במגמה של התחזקות ועלייה בגלל ההקשרים המוכרים לכם – היכולות הצבאיות, המודיעיניות, הסייבר, החקלאות, התרופות, המים. כל הנושאים האלה הפכו את ישראל למעצמה בין לאומית".
פריצת דרך דרמטית
קשה לעקוב אחר תהפוכות היחסים בין ישראל למדינות 'הסכמי אברהם'. רגע אחד נשמעים דיווחים על נטישת הנורמליזציה לטובת התקרבות לאייתולות, אחר כך נוחת יורש העצר הסעודי בטהרן, וכל זה כשישראל מנסה לקדם את ביקור נתניהו באמירויות והסכם פורמלי עם ערב הסעודית.
כיפת ברזל. ירוטים בשמי הארץ (צילום: פלאש 90)
ראש המל"ל רואה את הדברים באור שונה. "המצב הפוך", טוען הנגבי. "החיבור עם המפרציות, מדינות 'הסכמי אברהם', הולך ומתהדק. אני אישית בקשר הדוק עם כל המדינות האלה, שיחות ברמה שבועית עם המקבילים לי.
"כבר ביקרתי, לא יכול להגיד איפה, אבל ביקרתי במדינות שאנחנו עוסקים בהן. אנחנו לא נותנים פומבי לביקורים האלה, אבל החיבור הולך ומתהדק. גם ראש הממשלה, אין לי ספק, יבקר במדינות 'הסכמי אברהם'. הסיבה שחששו לקיים את הביקור הזה עד עכשיו הייתה הרמדאן. כזכור לכם, לפני הרמדאן התחיל מתח גדול, ישראל פעלה נגד מחבלים בג'נין, פעלה נגד מחבלים בשכם, היו הרבה מאוד הרוגים מפיגועי טרור שבהם ישראלים שילמו בחייהם, והייתה תחושה שתקופת הרמדאן הולכת להיות מאוד בעייתית. הם לא רצו שתוך כדי הרמדאן יהיה ביקור מהסוג הזה, שיצטרכו לתת הסברים 'מדוע אתם מארחים את נציגי ישראל בימים שהם הורגים בנו ברחבי יהודה ושומרון' – ואנחנו כיבדנו את החשש הזה".
והנה ההפתעה. בניגוד לדיווחים על התרחקות סעודית ממאמצי הנורמליזציה, ראש המל"ל מפתיע אותנו בכותרת משמעותית: "בערוץ הסעודי", הוא חושף, "חלה התפתחות דרמטית. האמריקאים החליטו לשים את יחסי הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה כיעד מדיניות מוביל. בראשית השבוע היועץ לביטחון לאומי האמריקאי שהה בסעודיה, במגמה להגשים את היעד הזה.
"זו פריצת דרך, שיכולה להיות בסופו של דבר היסטורית. מובן שעוד רבה הדרך. האמריקאים מבינים שכדי שזה יתגשם הם צריכים להיענות לדרישות סעודיות שאינן דרישות קלות ערך. אבל הכיוון הוא כיוון חיובי".
שואלים שאלות
אין מה לקנא בו. הסיטואציה שבה הוא נמצא לא פשוטה. מקודמיו נחסכו שאלות מביכות על הרכב הממשלה והשפעתם של נציגים שבעיניים מערביות נתפסים כמיליטנטים.
"אני נשאל הרבה מאוד שאלות לגבי המדיניות של הממשלה", הוא משתף בגילוי לב, "זה לאו דווקא בן גביר או סמוטריץ', אלא בכלל, יש פה ממשלה שהיא הומוגנית, כל כולה ימין, שנתפס קיצוני".
כולל הליכוד?
"כולל. הליכוד של היום שונה ממה שהיה בעבר. הוא יותר מיליטנטי משהיה לפני עשר, עשרים, שלושים שנה. בעולם הוא נתפס מאוד לאומני. לא בצדק כמובן. עדיין, אי אפשר להתעלם מכך שמרבית חברי המפלגה מבטאים קו יותר רדיקלי.
"לכן שאלות נשאלות. בוודאי בחודשים הראשונים. ראש הממשלה הדגיש בראיונות שהוא מקיים, בעיקר עם הסוכנויות הזרות, בעיקר האמריקאיות, שהוא – יש לו ביטוי, הידיים שלו על ההגה, hands on wheel. אני חושב שזה תיאור מדויק של המצב. כי בסוף, כששר מתבטא בצורה, נגיד, לא דיפלומטית – זה מעלה שאלות".
פיס חלומי
רה"מ המנוח שרון, היה נוהג לתאר את החיים הפוליטיים כגלגל המסובב את יושביו, פעם למעלה ופעמים למטה. "החכמה", אמר, "להישאר תמיד על הגלגל". שרון הקפיד על הכלל הזה והפך לראש ממשלה, אחריו באו אולמרט ובנט ושכללו את השיטה.
מקורבו הנגבי, שלא בכוונה, מביא פירוש מרתק לשיטה. רגע אחרי שנבעט לאחור בפריימריז של הליכוד, הגיעה שיחת הטלפון מלשכת רה"מ. נתניהו, באופן הכי לא צפוי, הציע להנגבי לשמש יועצו לביטחון לאומי וראש המל"ל.
"יצאתי מהבחירות הפנימיות בליכוד בתסכול עמוק", הוא משתף. "יש לי ניסיון פוליטי עשיר. אני היחיד אולי במדינה שנבחר שלוש-עשרה פעמים רצופות בפריימריז לכנסת, וכיהן שלוש-עשרה פעמים רצופות בכנסת. אולי היה מישהו כמוני בתחילת שנות המדינה – ספיר או פרס – אבל ודאי לא בעשרות השנים האחרונות. לכן הערכתי שהמקום שלי יהיה בצמרת הליכוד כפי שהיה תמיד. לאכזבתי, זה לא קרה. כנראה באמת חל בתוך הליכוד איזשהו שינוי שבמסגרתו, אנשים עם רטוריקה יותר לוחמנית ממני תוגמלו על ידי הבוחרים".
לא נעלבת?
"לא נעלבתי כי זה לא מעליב, זה דבר שמתסכל אותך אבל לא מעליב".
ובזמן שהוא מפלס את דרכו באזרחות, התברר שמישהו תכנן עבורו תוכניות. "כשראש הממשלה התקשר אלי ושאל אותי אם זה רלוונטי, התשובה שלי הייתה: 'זאת התגשמות כל חלומותיי'. זו התשובה האינסטינקטיבית שאמרתי, וזה ממש כך. הייתי מנהל לשכת ראש הממשלה שמיר, לאחר מכן עבדתי בתחומי חוץ וביטחון שנים ארוכות. אבל להיות לצד ראש ממשלה בימים הכי גורליים, בשנים הכי גורליות, זה הרבה יותר מכל שר או חבר כנסת שיכולתי להיות.
"את היקף העשייה שיש פה לא הייתי מחליף בשום תפקיד שר; לרבות שר הביטחון ושר החוץ. כך שיצא לטובה, כמו שאמרו לי חבריי, בעיקר אלה המאמינים, 'הנגבי, גאולה (אימו של צחי הנגבי, ח"כ גאולה כהן – י"י, א"ש) שומרת עליך מהשמיים'".
