איראן הבאה בתור? | ארבעים שנה אחרי התקיפה הנועזת של הכור בעיראק: דוד עברי, מפקד חיל האוויר לשעבר, וזאב רז, הקצין שהוביל את טייסת התקיפה – חוזרים למבצע. שחזור מכלי ראשון
עם דמדומי חמה של ערב חג השבועות תשמ"א, חגו ארבעה-עשר מטוסים ישראליים מעל שמי עיראק. דקות אחדות לאחר מכן, הכור הגרעיני שבנה סדאם חוסיין בסיוע צרפתי – נמחק מעל פני האדמה • ארבעים שנה לאחר המבצע שחיסל את הכור 'תמוז': גיבורי המבצע – מפקד חיל האוויר דאז האלוף דוד עברי והקצין שהוביל את התקיפה זאב רז – חוזרים אל השעות הדרמטיות • מפגש מרתק
על היאכטה המלכותית ישב חוסיין בִּן טלאל, מלך ירדן. המלך נראה נינוח. היה זה יום ראשון בשבוע, יום המנוחה הלאומי, ובן טלאל, יחד עם בני משפחת המלוכה, התפנו מעיסוקיהם והקדישו את יום המנוחה לבילוי משפחתי לא הרחק מאחד ממוקדי התיירות הגדולים של ירדן – העיר עקבה.
השמש נטתה לשקוע כאשר חוסיין הבחין בהתרחשות חריגה. ארבעה-עשר מטוסים ישראליים שעטו מעל ראשו לעבר יעד בלתי ידוע, אי שם בכיוון של סעודיה והמפרץ הפרסי. חוסיין נדרך. הוא ביקש מאחד מיועציו שיחבר אותו לחדר הפיקוד של הצבא הירדני באופן בהול.
המלך הירדני החזיק בשפופרת של הטלפון האדום ודיווח בבהילות על מה שעיניו ראו. הגנרלים מהצד השני של הקו האזינו בשתיקה וסיימו את השיחה. הכוננות הועלתה ועיניה הטכנולוגיות של ירדן הופנו לעבר נתיב הטיסה העלום. כמה דקות לאחר מכן קיבל המלך עדכון, כי אין הפרת ריבונות של ירדן וכי לא נצפתה חדירה של מטוסים לשטחיה. התשובה שקיבל מחדר הפיקוד סיפקה את המלך, והוא המשיך בחופשתו.
כמה שעות לאחר מכן, יוכה העולם בהלם לאחר שיגלה כי במסגרת מבצע 'אופרה' השמידה מדינת ישראל את הכור האטומי בעיראק שתחת שליטתו של הרודן סדאם חוסיין. איש בקהילייה הבין-לאומית לא העריך שהצבא הישראלי יאזור אומץ וישמיד את הכור. קהיליות מודיעין רבות בעולם סברו, שלמדינת ישראל גם אין היכולת הטכנית לבצע פעולה כזו.
"כמה שנים לאחר מכן פגשתי את מלך ירדן והוא סיפר לי את הסיפור הזה", מספר דוד עברי, מפקד חיל האוויר בזמן תקיפת הכור ומי שהוביל את תכנון ההתקפה בשנתיים שקדמו לה – בריאיון שחזור מיוחד ל'משפחה'. "המטוסים המריאו מבסיס עציון (כיום שדה התעופה של טאבה בסיני – י"א) בטרם פונתה סיני כדי לחסוך בדלק, ולכן חוסיין יכול היה לראות אותנו ממריאים מעל לראשו".
אל הריאיון מצטרף גם זאב רז, מי שהיה מפקד טייסת 117 ופיקד על מבנה הטייסת באוויר. ממרחק ארבעה עשורים, רז משחזר את הרגעים הדרמטיים מכלי ראשון. "בצד שלנו יירטו את השיחה הזאת בזמן אמת", הוא אומר בשיחת השחזור ל'משפחה'. "תחשוב על המפקדים שעודכנו על קיומה של השיחה וצריכים להחליט כרגע אם להורות לנו לחזור על עקבותינו או להמשיך כרגיל. בסוף הוחלט להמשיך, כי הנחנו שאף אחד לא ישער שהיעד שלנו הוא להפציץ את הכור בעיראק".
עברי ורז היו השניים שהובילו בצה"ל את המבצע. למרות העובדה כי רז שימש מפקד טייסת, הוא שותף בתהליכים עוד משלבי התכנון המוקדמים, בעוד חבריו התאמנו בלי לדעת מה המשימה שעומדת בפניהם.
ארבעים שנה לאחר המבצע שהותיר את העולם בהלם מוחלט – השניים חוזרים לימים ההם, לקבלת ההחלטה הגורלית שהסירה מישראל איום גרעיני, ובמבט לאחור, עם נפילתה של עיראק – התבררה כגורלית לא רק למדינת ישראל, אלא למזרח התיכון כולו.
'17 בתמוז' – כך כינתה עיראק את הכור הגרעיני שבנתה בסיוע צרפת. הכוונה היא ל־17 ביולי למספרם, ככינויו בלוח השנה העיראקי. זהו היום שבו עלתה מפלגת הבעת' העיראקית לשלטון בעיראק. באופן סמלי, י"ז בתמוז – התאריך שעם ישראל ציין בשבוע החולף – הוא היום שבו הבקיע נבוכדנצר את חומות ירושלים והחל השלב האחרון בחורבן הבית הראשון.
באופן סמלי, סדאם חוסיין, הרודן העיראקי שקידם את בניית הכור, ראה בנבוכדנצר מחריב ירושלים אחד מאבות האומה העיראקית, סמל שראוי ללכת בדרכו.
מרוץ נגד השעון
דוד עברי הוא אחד מוותיקי הטייסים בחיל האוויר החיים עימנו. הוא שירת במלחמת סיני שבה טס ב'אוראגן', מטוס הקרב הצרפתי הראשון שהיה בשירותו של הצבא הישראלי. מאז ועד למבצע 'אופרה', שהתקיים בערב חג השבועות תשמ"א, הוא השתתף כטייס בכל מלחמות המדינה.
בשנת תשל"ז (1977) הוא מונה למפקד חיל האוויר. היה זה חודש קודם לביקור נשיא מצרים, אנואר סאדאת, אצל השכנים במדינת ישראל, במה שהיה לביקור היסטורי שסיים עשרות שנות מלחמות עקובות מדם.
"הייתה לי טבילת אש מהירה", הוא אומר בחיוך, בהתכוונו לחששות שהתלוו לביקור נשיא מצרים. עד לפתיחת דלת המטוס המצרי, במדינת ישראל התכוננו גם לתרחיש שלפיו כל הביקור המתוכנן אינו אלא הסחה מתוחכמת, וכי ברגע שתיפתח הדלת – תפרוץ מתקפה מכיוון המטוס לעבר הנוכחים בשדה התעופה. "היו ספקות אצל כולם. הביאו בחשבון את האפשרות שמדובר בתרגיל עוקץ", הוא אומר.
במסגרת שיחות השלום עם מצרים – הוטלה על עברי משימה. "היה עלי לפנות את שדות התעופה הצבאיים שהיו בסיני. אלה היו שדות חשובים מאוד, בגלל הקרבה למדינות ערב". הוא מדגיש כי ההחלטה על פינויים לא התקבלה ברגע אחד. "בגין ניסה להשאיר קו של שלושים קילומטרים לתוך סיני בידיה של מדינת ישראל, אך בסוף גם בזה הוא נענה לדרישות האמריקאים".
חודשיים לאחר מינויו למפקד חיל האוויר – הוא שמע לראשונה על קיומו של הכור האטומי בעיראק. "זומנתי לדיון במערכת הביטחון, שם הוצגו הסכמות שנחתמו שלוש שנים קודם לכן בין צרפת לעיראק על בניית כור אטומי 'למטרות שלום'. הצרפתים טענו שהם מסוגלים לפקח על הפעילות בכור, אבל המומחים שלנו הציגו באותם הדיונים הערכות שלפיהן עם רמת הכור אפשר יהיה להגיע מהר מאוד לפצצה גרעינית. הם תכננו לסיים את הבנייה של הכור שנתיים מאוחר יותר, כך שלוח הזמנים היה קצר מאוד".
מדינת ישראל עמדה בפני דילמה. בניגוד להתנהלות מול האיום האיראני כיום – הידיעה על פעילות הכור בעיראק הייתה סוד צבאי מדרגה ראשונה. ההבנה הייתה כי צריך לפעול במהירות, אך איש לא ידע לנבא את תגובתו של הרודן סדאם חוסיין, שכבר אז היה על הכוונת במערב. "ראש הממשלה מנחם בגין ושר הביטחון עזר ויצמן היו תמימי דעים, שמדובר באיום מסוכן על מדינת ישראל, אך היו מחלוקות בדרך הפעולה".
פלישה לילית
תחילה תוכננה האופציה המודיעינית, והמוסד נכנס לפעולה. אז, כמו היום – לפי פרסומים זרים – החל המוסד לפעול בדרכים חשאיות במאמץ לחבל בפעילות הכור. המטרה הייתה להרוויח זמן, שבמהלכו תתאפשר התארגנות להפצצת הכור או להסרת האיום העיראקי בכל דרך אחרת.
בשבועות האחרונים נחשף לראשונה האופן שבו פעלו הגופים המודיעיניים, כדי לעכב את פיתוחו של הכור העיראקי. המוסד, שבראשו עמד יצחק חופי, גייס את אגף המודיעין בצה"ל, אנשי יחידת 8200 וגופים חשאיים נוספים. אלה נעזרו גם במדענים שעבדו בכור בדימונה, כדי לנסות ולחבל ככל האפשר בפעילות הכור העיראקי.
היעד הראשון, שהושג די בקלות – היה מיפוי החברות שהשתתפו בבניית הכור ובנייה של תרשימים ומפות מדויקות המתעדים את המבנים והמעבדות שפעלו בשטח הכור. באמצעות שיחות ופקסים שיורטו בין צרפת לעיראק, גילו אנשי המוסד את מרבית סודות הכור ומשם החלו במשימה הבאה: איומים על חייהם של בעלי תפקידים שהיו מעורבים בבניית הכור.
טכנאים, מהנדסים, מדענים ומנהלים של חברות צרפתיות, איטלקיות ואחרות – קיבלו פניות במכתבים ואמצעים נוספים שבהן הומלץ להם שלא לסייע למשטרו של סדאם חוסיין. חלקם קיבלו איומים מפורשים, אך הדבר הביא לפרישה מועטה של כמה בעלי תפקידים. לא היה בכך כדי להאט את קצב בנייתו של הכור.
בשלב זה הורה ראש הממשלה בגין לראש המוסד יצחק חופי לעבור שלב ולבצע סיכולים במערך הייבוא לכור. אנשי המוסד התרכזו במשלוחי ציוד שיצאו מצרפת. באמצע שנת תשל"ט, התרחש בעיר טולון הצרפתית אחד מהמבצעים הנועזים של המוסד. בפאתי העיר שכן מחסן גדול ממדים של חברת CMIM שייצרה חלקים בעבור הכור.
בשעת לילה מאוחרת של חודש ניסן, חדרו חמישה-עשר אנשי מוסד, בפיקודו של איש המוסד האגדי מייק הררי, אל מתחם הכור בעיראק. היה זה לאחר שבועות ארוכים של אימונים מפרכים במתחם 'דמה' במדינת ישראל, שדימה את הכור העיראקי באופן כמעט מדויק. גם ראש המוסד הגיע לאזור בזהות בדויה. כמה מהלוחמים העסיקו את השומרים, והיתר חדרו למפעל והצמידו פצצות עם מנגנוני השהיה למכלים שהיו אמורים לשמש 'ליבות' בכור העיראקי.
שעה קלה לאחר מכן – החרידה סדרת פיצוצים עזים את העיר המנומנמת. בבוקר שלמחרת קיבלו מערכות העיתונים הצרפתיים שיחה מאלמוני, שהזדהה כחבר בארגון הצרפתי האקולוגי. האלמוני הודיע על הפיצוצים, שהיו לדבריו חלק מתוכנית ההתנגדות של ארגונו המתנגד לפיתוח כורים גרעיניים. בשירותי המודיעין של צרפת העריכו כי מדובר בפעולה של המוסד, אך בחרו לשתוק.
זמן מה לאחר מכן, התברר כי הפעולה הנועזת האטה במעט את הניסיונות הצרפתיים והעיראקיים בבניית הכור.
עתה, שקדו במוסד על התוכנית הבאה – חבלה באחד המתקנים בתוככי הכור. מיקי רון, מהנדס בכיר בכור בדימונה שהיה שותף למאמצים לסיכול הכור העיראקי – סיפר כי במהלך התחקיר גילו אנשי המוסד כי קיים 'חדר נקי' והגיעו להערכה כי אם יפוצצו את אותו החדר, הדבר יסב נזק רב לצרפתים שעסקו בבניית הכור.
הייעוץ שהעניק מיקי רון, התמקד בהיבט המקצועי של המהלך. "ביקשנו מאנשי המוסד להשתתף בביצועה של המשימה, כדי להבטיח שחומר הנפץ יושב במקום הנכון. בקשתנו נדחתה", סיפר רון. לאחר זמן מה בוצע הפיצוץ. כל אנשי המוסד שבו ארצה בשלום, אולם המטרה לא הושגה במלואה והנזק תוקן תוך זמן קצר".
מטוסי F-16 בהפתעה
הפעולות החשאיות אמנם לא עצרו את תוכנית הגרעין של עיראק, אך בהחלט הביאו לאיחור בהשלמת הבנייה. אם בתחילה תוארך מועד סיום הבנייה לשנת תשל"ט (1979) – עתה שנת היעד הייתה תשמ"א (1981). הדיונים בצמרת הביטחונית במדינת ישראל עלו שלב. האופציה הצבאית הועמדה על הפרק.
"צריך לזכור שבאותן שנים התנהלה מלחמת איראן-עיראק. איראן חששה מהכור לא פחות מאיתנו", אומר דוד עברי בריאיון ל'משפחה'. "במשך אותן השנים איראן פגעה בכור לפחות פעמיים, אך גם היא לא הצליחה למגר את התוכנית, אלא רק להביא להאטה בבניית הכור".
בשנת תשל"ט הוטל על חיל האוויר להכין תוכנית תקיפה, שהוגדרה בשלב זה תוכנית מגירה בלבד. "אחת התוכניות הייתה לפעול יבשתית", משחזר עברי. "הכוונה הייתה להנחית כוחות בשטח שהיה מבודד משמעותית ולנטרל את הכור לחלוטין. התוכנית הזאת נפסלה מטעמים שונים. נותרה לנו האופציה האווירית בלבד".
בפני חיל האוויר עמד אתגר לא פשוט. המטוסים שהיו ברשותו באותה עת לא התאימו לסוג המשימה בשל המרחק הרב שהיה עליהם לעבור בין מדינת ישראל לעיראק הלוך ושוב, ללא אפשרות תדלוק באוויר. משימה שכזו יכולה לבצע טייסת F-16 – אלא שטייסת כזו טרם הייתה בידי חיל האוויר הישראלי באותן השנים, מפני שהייתה עדיין בהליכי ייצור בארה"ב.
ואז הגיעה הישועה מכיוון בלתי צפוי – איראן.
הימים הם ימי המהפכה האסלאמית באיראן. ממדינה מערבית מקובלת, היא הפכה לרפובליקת אייאתולות קיצונית ומסוגרת. במפעלי המטוסים בארה"ב נבנו במרץ מטוסי F-16, שהיו מיועדים במקור לאיראן. המהפכה שהתרחשה הפכה את היוצרות וכעת נחו במפעלים האמריקאיים עשרות מטוסי F-16 ללא לקוח. האספקה בוטלה כמובן, מטעמי ביטחון.
ומי זכה מן ההפקר? חיל האוויר הישראלי. בשנת תש"מ ערך חיל האוויר אימונים במטוסיו, אך אז ביקשה מדינת ישראל מהאמריקאים את הקדמת אספקתם של מטוסי ה-F-16, במקום האספקה שעתידה הייתה לצאת לאיראן ובוטלה.
"הייתה לנו בעיה", מספר עברי. "במטוסים שלנו היו אמורות לפעול מערכות ישראליות. אם היינו מקבלים את המטוסים האיראניים – היינו צריכים להתרגל למטוסים שפועלים ללא המערכות שלנו. מזכיר ההגנה האמריקאי נפגש עם שר הביטחון ושאל אם אנחנו מוכנים לקבל את המטוסים הללו גם בלי המערכות הישראליות. עזר ויצמן השיב בחיוב.
"השאר היסטוריה", נזכר דוד עברי. "בתוך זמן קצר נחת בארץ משלוח של 75 מטוסי F-16 חדישים, שהוקדמו בגלל המהפכה באיראן".
באותה שנה צצה ההזדמנות הפוליטית לאשר מבצע מהסוג הזה. "בגין התעקש שלמרות הדחיפוּת – המבצע יאושר בקונצנזוס מלא. בסוף השנה האזרחית עבר המבצע לאישור ונקבע תאריך יעד – ערב חג השבועות. הייתה לנו חצי שנה להתאמן על מטוסים שלא הכרנו. בדרך כלל נדרשת שנה שלמה כדי להפוך מטוס למבצעי מהרגע שהוא נוחת. כאן היה לנו הרבה פחות זמן".
החששות, מספר עברי, היו כבדים. "קודם כל, היה הנושא הטכנולוגי. אנחנו יוצאים למבצע מסוכן ומסובך בלי שאנחנו מכירים את מערכות המטוס היטב. הבעיה השנייה הייתה הדלק. התוכנית דיברה על יציאה וחזרה ללא תדלוק אווירי. כמות הדלק הייתה גבולית מאוד, אבל בכל זאת החלטנו לאשר את המבצע.
הצמרת המדינית אישרה, וחיל האוויר החליט לצאת לדרך הנועזת".
המראה גורלית
את אותו יום ראשון, ה' בסיוון תשמ"א, לא ישכח דוד עברי כל חייו. "המטוסים יצאו בשעת דמדומים, כדי שבהלוך נוכל לראות את הדרך ובחזור לא תהיה אפשרות ליירט את המטוסים שלנו, בגלל החושך. היו חששות גדולים בצמרת הישראלית. עיבינו את מערך ההגנה האווירית על הכור בדימונה, כי הערכת המודיעין הייתה שאם עיראק תגיב – היא תנסה להפציץ את הכור בדימונה.
"היו הערכות מודיעין שדיברו על מזל"טים שיישלחו על ידי סדאם חוסיין לדימונה ולערים נוספות. לבסוף הוא לא תקף. למעשה, אפשר לומר שההפצצות בארץ במלחמת המפרץ (כעשור לאחר מכן), היו בתגובה על הפצצת הכור בארצו".
בימים הבאים הועלתה רמת הכוננות האווירית במדינת ישראל לגבוהה ביותר, כל זאת בלי שאזרחי המדינה ידעו על כך, עד לרגע הודעתו של ראש הממשלה בגין על דוכן הכנסת. "כל מטוס שהתקרב, היה נתון לבחינה מעמיקה", אומר עברי. כמפקד חיל האוויר באותה תקופה, הוא פיקח באופן אישי הן על התקיפה והן על הכוננות שלאחריה. "אלו היו ימים דרמטיים".
את המבצע שייצרב בתודעת המדינה – ביצעו ארבעה-עשר מטוסים של חיל האוויר הישראלי. שמונה מטוסים ביצעו את התקיפה בפועל, ושישה נוספים שימשו לחיפוי הנתיב שבו טסו מטוסי התקיפה. המטוסים המריאו משדה התעופה הנמצא בנקודה הקרובה ביותר לעיראק בקו אווירי – שדה התעופה עציון בקרבת אילת (שמאוחר יותר, במסגרת הסכמי קמפ דייוויד, נמסר לידי המצרים).
ביום ראשון, ערב חג השבועות, בשעה 16:00, המריאו ארבעה-עשר המטוסים בדממת אלחוט ובגובה נמוך (300 רגל), כדי לחמוק מגילוי מכ"ם. קודם לכן הם ביצעו 'תדלוק חם', בעוד מנועי המטוסים פועלים, צעד שעברי מגדיר כיום כמסוכן וחריג. "אישרתי זאת בגלל מגבלת הדלק החריפה", הוא אומר.
המטוסים גמאו את 1,100 הקילומטרים עד לעיראק בשעה וחצי בלבד. בדרך הם הטילו את מכלי הדלק הנתיקים שהתרוקנו – היישר אל המדבריות בצפונה של ערב הסעודית. הסיבה: להקל מעט מעומס הגרר. בכך השיגו המטוסים מהירות גבוהה בדרך אל היעד, וכתוצאה מכך עלתה מהירות הטיסה ל-450 קשר.
בסמוך לשעה 17:30, לקראת השקיעה, נסקו שתי רביעיות מטוסי F-16 לגובה של 10,000 רגל והטילו פצצות במשקל כולל של 16 טונות. מחצית מן הפצצות התפוצצו במגע עם כיפת הכור, והיתר לאחר שחדרו אל תוך הכור עצמו, כדי לזרוע הרס רב ככל האפשר גם בעומק האדמה. כל מטוס הטיל בתורו בהפרש של חמש שניות זה מזה מטען של שתי פצצות, במשקל טון כל אחת. מחצית הפצצות תוכננו להתפוצץ עם המגע בכיפת הכור, ומחציתן צוידו במרעום שיביא לפיצוצן לאחר שיחדרו לעומק מבנה הכור. הדיוק שבהטלת הפצצות היה טוב ו-12 מהן חדרו פנימה אל תוך מבנה הכור. הכור נהרס כליל.
חששתם מירי נ"מ?
זאב רז: "היה חשש משמעותי וביצענו תמרונים שנועדו לחמוק מירי כזה, אם יתרחש. בפועל לא התמודדנו עם ירי משמעותי לעברנו. אני הובלתי את שמיניית מטוסי התקיפה ומשהבנתי שאין ירי משמעותי לעבר המטוסים שלנו – נשמתי לרווחה.
"שלוש שעות לאחר מכן כבר היינו בבסיס, אחרי שהמשימה בוצעה בהצלחה", הוא מציין. רז הוא טייס עטור צל"שים, בהם צל"ש על הפעולה הנועזת בעיראק. מטוסי האויב הראשונים שהפיל היו במלחמת יום כיפור מעל החרמון. בתחילת שנת תש"מ הוא החל באימונים על התקפת הכור בהוראת הדרג המדיני. בעוד חבריו לא ידעו לקראת מה מתאמנים, בחרו מפקדיו לשתף אותו במידע המסווג.
"למעשה, מוניתי למפקד טייסת F-16 הראשונה שרק הגיעה לארץ באותה שנה, אחרי שבוטלה ההזמנה לאיראנים", הוא אומר. "למדינת ישראל היה דד ליין להפציץ את הכור בטרם יהפוך ל'פעיל', בשל החשש מפני השלכות רדיואקטיביות בעקבות הפצצתו של כור פעיל".
עד הטיפות האחרונות
רז מציין כי כדי לעמוד באתגר היעדר התדלוק האווירי – היה עליהם לבצע חישובים סבוכים ועל פיהם לתכנן את נתיב הטיסה. "מי שעשה את החישובים הללו היה טייס צעיר בשם אילן רמון, שהיום כולם מכירים (לימים היה לטייס החלל הישראלי הראשון, ובשנת תשס"ב נהרג בהתרסקות מעבורת החלל קולומביה – י"א).
"אילן היה טוב במספרים וידע לחשב את המרחק ואת התנאים לטיסה בהתחשב בכמות הדלק המוגבלת שהיו למטוסים הללו", מציין רז.
"במשך כמה חודשים עמדנו בהגדרה המבצעית על 'כמעט' הצלחה מבחינת הדלק. עבדנו קשה כדי למחוק את ה'כמעט' הזה. האמריקאים לא האמינו לבסוף כיצד הצלחנו לבצע את זה במטוסים חדשים, שלא היו ברשותנו זמן רב. אחת השיטות הייתה להצמיד מכלי דלק חיצוניים למטוסים ממש עד להמראה. חישבנו כל טיפה".
למעשה, ההכנות ארכו כחצי שנה של אימונים. "הטייסים לא הבינו למה אנחנו מתאמנים דווקא בגובה נמוך ומבצעים את אותם תרגילים פעם אחר פעם. זה לא היה שגרתי עבורם. רק ימים לפני המבצע שיתפנו אותם ביעד המבצע והם הבינו מדוע ביצענו את התרגילים הללו דווקא".
באחד התדריכים האחרונים השתתף הרמטכ"ל דאז, רפאל איתן (רפול). "רפול אמר לנו ואני מצטט: 'מי שנופל בשבי, שיספר לעיראקים כל מה שהוא יודע. מה שאתם יודעים, זה כלום. חשוב לי שתחזרו בריאים ושלמים'. היה ברור לי שהוא מדבר כאב שכול ולא כמפקד. זה לא היה רפול הקשוח. הוא נתן לכל אחד תמר, ואמר: 'תתחילו להתרגל, זה מה שיהיה לאכול בשבי'. זה היה ההומור השחור שלו".
יום המבצע נבחר ליום ראשון, מאחר שביום זה היו הטכנאים הצרפתים בחופש. "לא רצינו לפגוע בהם", אומר רז. אלא שבחירת היום עוררה תמיהות בדרג הבכיר בצה"ל. "בערב חג לא מתקיימים אימונים ולמעשה יש 'גשר' מיום שישי ועד יום שלישי אחרי החג. כל מודיעין זר יודע את זה ויכול לזהות שיש כאן פעולה חריגה".
זאב רז, כמו גם בכירים נוספים, התנגדו ליום שנבחר. אך לאחר דיונים הם בחרו להסיר את הנושא מעל סדר היום. "אמרו לי שעד שיש לפוליטיקאים אומץ לצאת לדרך – לא כדאי לערער אותם בחששות נוספים". אלא שגם בסוגיית השעה נערך דיון נרחב. "ב'בור' רצו שהפעולה תתבצע אחרי השקיעה ולפני החושך, כדי שהדרך חזור תהיה בחושך והאפשרות ליירוט תקטן. אני רציתי מוקדם יותר, כי היה לי חשוב לראות את המטרה. מה נרוויח אם נגיע עד לשם ובסוף נחמיץ בגלל ראות לקויה או כל סיבה אחרת שתלויה במזג האוויר? גם הדרך חזור בחושך הייתה מסוכנת. לא היו אז התנאים של היום; אז היו תנאים אחרים. לאחר דיון התקבלה דרישתה של הצמרת בקריה – והמבצע יצא לדרך.
"בסוף, בחזור רדפנו אחרי השמש. זה החזיר אותי לסיפור התנ"כי – שמש בגבעון דום", אומר רז ל'משפחה'.
'לא הרגשתי פחד'
"רפול עדכן אותנו שמדינת ישראל לא תודה במבצע והדבר יישמר בסוד. למרבה הפלא, התברר שכמה ימים מאוחר יותר כינס מנחם בגין מסיבת עיתונאים והודיע בפומבי על הפעולה. זה היה משעשע, כי בדיוק לקחתי טרמפ את אחד החיילים וראיתי שהוא מאוד נרגש. הוא אומר לי: 'לא שמעת חדשות? הממשלה שלנו הודיעה שפוצצנו את הכור האטומי של עיראק בבגדד'. הגעתי לבית ואמרתי: 'אם שמעתם – אז אני עשיתי את זה'… מאוחר יותר נודע לי, ששלושה מהטייסים סיפרו לנשותיהם שלושה ימים לפני המבצע שהם טסים למבצע בעיראק".
למרות האחריות הכבדה שרבצה על כתפיו, רז מעיד שפחד לא היה בין תחושותיו באותו מבצע. "לא התעסקתי בעניין הזה. כאשר בן אדם מוביל, כל התחושות שלו אחרות לגמרי. תחשוב על אח ואחות. עכשיו יש פיגוע. האם האח הגדול מרשה לעצמו לפחד? לא. מכיוון שהוא אחראי על אחותו הקטנה, הוא לא חושש. הטיסה היחידה שפחדתי בה הייתה במלחמת יום הכיפורים, וזו הייתה טיסה שלא אני הובלתי. ככה זה עובד בתחושת הפחד.
"אפשר לומר שכל מה שהעסיק אותי בטיסה היה למצוא את המטרה. בלי שום תחושות אחרות. יש סיפור על צייד סיני שעומד למות ותוהה למי לתת את כלי הציד. הוא קורא לבניו ופונה לבכור. הוא שואל אותו: 'מה אתה רואה?' 'אני רואה אותך, את שני האחים'. שואל את השני: 'מה אתה רואה?' והבן עונה: 'אני רואה אותך, את שני האחים ובחלון אני רואה עץ'. שואל את הבן הצעיר: 'מה אתה רואה?' והוא עונה: 'אני רואה ציפור על העץ'. הצייד נותן לו את הקשת".
אז, כמו היום, היו מי שהאשימו את בגין בתעמולת בחירות, בכך שבחר לחשוף את התקיפה הישראלית חודשים ספורים לפני הבחירות. "אני לא שותף לתחושה הזו", אומר רז. "אולי השיקול הפוליטי היה במסיבת העיתונאים, אבל המבצע היה החלטה אמיצה ונכונה. היו ציניקנים מ'המערך' שהאשימו את בגין בכל מיני האשמות שווא, אך אנחנו כאנשי צבא צריכים לדעת לומר את האמת מהבחינה הזו: ההחלטה נבעה משיקולים ביטחוניים נקיים".
בין עיראק לאיראן
בסיום השיחה אנו שואלים את השניים כיצד הם משווים את תקיפת הכור בעיראק – לאפשרות שעומדת בשנים האחרונות על הפרק, תקיפה דומה בכור באיראן, שהאיום מצידה גדל מיום ליום.
האם אתם מבחינים בנקודות השקה בין שני המקרים?
"איראן זה סיפור מסוג אחר לגמרי", אומר זאב רז. "האיראנים הם אנשים חכמים שלמדו את הלקח. נניח שמישהו טס לאיראן ומשמיד את הכור, שנחשב למקבילו של הכור העיראקי – האפקט יהיה קטן. יש להם צנטריפוגות שמייצרות חומר לפצצה והן נמצאות במקומות רבים במדינה, חלקם מתחת לאדמה.
"כדי להשיג אפקט כמו שהשגנו, צריך קואליציה בין-לאומית והנחתת כוחות צבאיים כמו אלו שנשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש האב נכנס איתם לעיראק. צריך להגיע לכל המחילות ולהשמיד את הצנטריפוגות. זו בעיה שאי אפשר לפתור עם חיל האוויר בלבד. חוץ מזה, יש המישור האסטרטגי. מה תהיה התגובה האיראנית? הם מסוגלים לפגוע בכל מיני מקומות בעולם היהודי. במקום כוח וגאווה, זה יהפוך לבעיה".
דוד עברי, לעומתו, ממעט להרחיב בנושא. הוא היה מעורב במהלכים הביטחוניים בתקופת נתניהו הראשונה ולבקשתו אף הקים את המטה לביטחון לאומי בקדנציה הראשונה שבה כיהן נתניהו כראש ממשלה.
אנו מנסים בדרך אחרת, ושואלים את עברי אם הוא רואה דרך להסיר את האיום האיראני מעל סדר היום.
"אף אחד לא מסיר איום גרעיני", מגיב מפקד חיל האוויר במבצע 'אופרה'. "בהשמדת הכור בעיראק הרווחנו כמה שנים, ולאחר מכן ניסו העיראקים להשיג נשק גרעיני באמצעים אחרים ומנעו זאת מהם. גם אצל האיראנים יש אותו עיקרון. אי אפשר להסיר – אפשר לעכב. במקרה של בגין הוא הרוויח כמה שנים וגם הרתיע את הספקים, ולכן לסדאם חוסיין כבר היה קשה יותר להשתקם".
ובכל זאת, בסיום השיחה אומר עברי משפט המסכם את הכל. "בכל נושא הגרעין, יש עיקרון אחד – כמה שפחות לדבר. צריך לעשות ולא תמיד אפשר לדבר על זה".
