בית וילדים, עבודה. השכבה של סדרת ילדים, בלי עין הרע, כביסה וכלים ובישולים, מיילים דחופים ושיחות מלקוחות או מהבוסית. החיים מלאים במטלות אבל גם במרווחים קטנים וצפויים למדי ביניהן. מה אנחנו עושות בזמני הביניים האלו? | שאלנו נשים מה הן עושות, קיבלנו מנעד רחב של תשובות: מספיקות–מספיקות–מספיקות, או שואפות אוויר לנשימה ולהטענה. ומה איתך? | שיישאר בינינו
חידה לקוראת האינטליגנטית, שרגילה לג'נגל בין משימות, למלא את הלו"ז עד כלות:
מה את מכניסה בין מטלה למטלה?
בואי נהמר שהתשובה תהיה: עוד מטלה.
ככה אנחנו הנשים, האימהות. דוהרות במרוץ האין–סופי, מנווטות את דרכנו ליעדים רבים, לא עוצרות באדום.
לקראת בין הזמנים הבא לקראתנו, בחרנו להתמקד במונח 'בין הזמנים' כפשוטו וכלשונו. ביקשנו לשמוע מנשים שונות מהו בין הזמנים שלהן, כיצד הן ממלאות את אותן דקות קטנות של בין לבין – בין סיום העבודה לבין הרגע שהילדים נכנסים הביתה; בין ההשכבה שלהם לרגע שהקומקום ירתח והן יוכלו להכין קפה; בין הקימה שלהן לקימה שלהם בבוקר. איך הן ממלאות את העשייה בבית–עבודה, במרווחים ובסדקים.
בין מטלה דחופה למשימה היסטרית, את מוזמנת להציץ בכתבה, לשאוב רעיונות והשראה ולנהל בחיוך את 'בין הזמנים' הפרטי שלך.
מקוצר זמן ועבודה
מחפשת את הדקה האבודה שלך? לא מצאת אותה? את בחברה טובה.
מירי וייס, מנחת כינוסים ותוכניות, פונה אלייך, הקוראת היקרה, ומזמינה אותך לסצנה קומית המשקפת את חיינו הלחוצים והעמוסים:
"בואי תעני לעצמך רגע – מה עושה אישה כשהיא מחכה למיקרוגל? מה עושה גבר כשהוא מחכה למיקרוגל? עכשיו ספרי לי אם לאישה יש בין הזמנים.
"התשובה: אין לה! יש דקה? היא מפוצצת אותה בעשייה – להוציא, להפשיר, להעביר למייבש, לחפש מתכון, לענות לכמה מיילים, לחזור למיקרו, לגלות שהוא לא סגור על עצמו והמרק חצי קפוא, וחצי ממנו – כולל הפקק – נמס לחלוטין.
"כעת נשאר לה להעביר קופסה, לערבב, לזרוק לכיור, אה, לא – עדיף לפח, הלך על המכסה לצמיתות…
"ושוב חצי דקה של בין הזמנים עד שיפשיר, אבל לא באמת. כי לאישה אין בין הזמנים. כל זמן קביל עבורה, לכל דבר. והמוח הוא רשת אחת מסועפת של הכל יחד. ולא, אני לא מצדיקה את ההתנהלות הזאת, רק משתפת.
"מתי כן יש לי בין הזמנים?" היא מקשה ומשיבה, "פעם היו לי בנסיעות רגעים כאלה, עד שקרה מה שקרה, והרי המאורע לפנייך:
"כשאני נוסעת להנחות כינוסים ולהעלות את התוכנית שלי 'תלת–ממד', אני מגיעה לכל מקום בארץ (לא אשכח את היום ההוא, שהתחלתי בחצור הגלילית, המשכתי באופקים, נעצרתי לתוכנית בבני ברק, ושוב חזרתי לטבריה).
"ואז איך אני מתקיימת? נכנסת לרכב, הנהגת כבר אחרי שינה טובה ואנחנו עושות החלפת משמרות, עכשיו תורי. יש לי שם כרית ושמיכה, הרגליים מקופלות, וזהו.
"לא עלינו, באחד הלילות ישנתי לי להנאתי, והופס.
"פתאום עשה הרכב ברקססס כזה, ואני התגלגלתי לי מהכיסא. אבל לא אל הרצפה, כי אני רחבה מכדי ליפול אל הרצפה. פשוט נתקעתי במרווח שבין הכיסאות הקדמיים לאחוריים. זה היה מבכי ומצחיק. והנורא היה ככל שהתקרבנו ליעד, וידעתי שאני או יורדת עם הרכב לבמה, או מודיעה על נבצרות זמנית.
"בניסים חולצתי ואני כאן כדי להודות על הנס🙂 אבל מאז גם את בין הזמנים האלה אני לא נותנת לעצמי.
"עוד בין הזמנים במהלך היום? אין לי, ואני מתביישת מעצמי לחשוב על זה. כי מגיע לי ולכל אישה בין הזמנים. נכון שאנחנו מספיקות הכל, אבל גם המכונה הכי משומנת צריכה זמנים שקטים.
"חשוב לעצור, לנשום, לפתוח עיתון אהוב, למצוא לי רגעים יקרים ולהקדיש אותם לבין הזמנים. נקי. אני שווה את זה. הולכת לעבוד על בין הזמנים בשבילי. תודה על התזכורת החשובה".
ערכו של רגע
מה אפשר לדחוס במהלך יום שגרתי? אם תשאלו את אסתי שינפלד, מעצבת פנים, תגלו שממש המון. גם את מה שלא ששים לעשות באופן קבוע. אסתי מספקת הצצה לדקות יקרות מפז:
"אני הכי אוהבת את הזמנים הקצרים האלו, של בין לבין. דווקא מכיוון שמדובר בזמן מוגבל, מספיקים בו הכי הרבה, עובדים ברצף במטרה ברורה.
"הדברים שאני הכי אוהבת לעשות בזמנים הקצרים הללו הם דברים שסתם נדחים, כמו: שטיפת כלים, קיפול כביסה או סדר ממוקד באזור מסוים. אגב, נהיה לי הרגל לקפל כביסה ישירות לארון בחדר הילדים בבוקר תוך כדי שהילדים מתלבשים.
"בצורה כזו אני בשטח כדי לעורר את המרחפים (…) לעזור לסדר גרביון שהסתבך או שרוול שצריך להפוך, ובין לבין מספיקה לקפל עוד כמה פריטים. מאז שאימצתי את ההרגל הזה, כבר כמעט לא קורה שכביסות מצטברות ומחכות לקיפול, וזה הכי שווה🙂
"כשיש בלגן גדול, והבית דורש סדר דחוף, אבל הזמן מוגבל, דבר ראשון אני מסדרת דווקא את הדברים הגדולים, וכשהילדים עוזרים לי בכאלו זמנים, אני מנחה אותם שכל אחד ישים במקום עשרים דברים גדולים.
"אחרי שהפריטים הגדולים במקום, ההרגשה כבר טובה בהרבה (ולפעמים זה מסתכם בכיסאות של הסלון שיצאו לטייל בכל האזור, ואני רק החזרתי אותם למקומם שצמוד לשולחן). ואם נשאר עוד קצת זמן – אקח סלסילה גדולה ואכניס לתוכה כל מה שלא לפח, ואת הרצפה אטאטא.
"אם נשאר עוד זמן – ניגוב קליל לרצפה בשואב שוטף כבר נותן תחושה של בית מתוחזק.
"בפעמים הבאות שיהיו לי חורים בין לבין, כששוב יהיו לי כמה דקות פנויות, אקח בכל פעם עשרה פריטים מהסלסילה למקום. ואם זה קורה בזמן פנוי שבו אין לי כוח להתרוצץ ואני מעדיפה לשבת – אשב ואמיין את הפריטים שבסלסילה לפי חדרים, כדי שכאשר כן אקום – תוך זמן קצר הפריטים יגיעו למקומם".
אצל יונית קורנברג, מאמנת לירידה במשקל ושינוי הרגלים, אותן דקות מנוצלות למופת: "כאישה עובדת, גם כעצמאית וגם כשכירה, מצאתי כל מיני פינות לתקתק ולהתקדם ב'בין לבין'.
"הדבר הראשון שאני עושה כשאני קמה (בדרך כלל בשעות הבוקר המוקדמות) הוא להפעיל את מכונת הכביסה. תמיד אני מרגישה שחבל על הזמן שלה ושלי כשהיא לא עובדת…
"עד שאני יוצאת לעבודה אני מספיקה להפעיל שתי מכונות לכל הפחות ולתלות אחת לפחות, וזה קורה תוך כדי ארגון הילדים, כל אחת לפי תסרוקותיה ולפי דרישתה, וציודם באוכל ליום לימודים. זהו, כעת אפשר באמת להתחיל את היום".
מסלול תעופה
גיטי אויש, מעצבת פנים, לא רק מעצבת חללים ובתים, אלא מעצבת לעצמה את החללים של בין לבין ודוהרת במסלול של לו"ז אינטנסיבי במיוחד.
"מה אני עושה תוך כדי, אתן שואלות? בתור אישה שהיא גם אמא וגם עצמאית, נוח לי שהמשרד שלי צמוד לבית. אולי יש נשים שהיו נרתעות מקפיצה ותמרון בין ריבוי משימות, אני מרגישה שהעבודה בצמוד לבית דווקא נוחה לי.
"איך זה נראה ביום יום? אני משרטטת תוכניות, ובין תוכנית לתוכנית – מאכילה את התינוק הקטן שלי. בהפוגה אחרת אני מספיקה להכניס כביסה מכונה, להעביר למייבש ולהכין ארוחת צהריים! זה יכול להרגיש כמו הפוגה או כמו סחרחורת ענקית, תלוי באיזה יום🙂
"שמתי לב שלא משנה כמה אני אעשה, גם אם זה יהיה הרבה, תמיד תהיה אצלי תחושה של 'הייתי יכולה לעשות עוד משהו'. אני חושבת שלא תמיד נכון וטוב לעשות הכל באינטנסיביות גדולה כל כך. התרגלתי לקצב מסיבי כל כך, וזה הגיע למצב שאני לא יכולה לעבוד בלי להאזין למשהו תוך כדי…
"אני חושבת שהסוד הוא איזון. צריך לדעת לנוח, להיעזר לפעמים. לא להצליח לעמוד בכמות משימות בלתי אפשרית. לכן אני מנסה לייעל את המיומנות שסיגלתי לעצמי ולכוון אותה למקום יעיל ולא לסוג של מרוץ אחרי הזמן".
חני, עורכת תוכן, משתדלת לנצל את אותם רגעים בצורה נבונה: "סיגלתי לעצמי הרגל בוקר קבוע: עד שהמים רותחים במחם, אני מבצעת כמה תרגילי כושר.
"במהלך תקופה אחרת, מדי יום באותן דקות ספורות שהיו לי בבוקר בין שליחת הילדים לריצה לעבודה, השתדלתי לסדר פינה אחת קטנה בבית שאני לא מגיעה אליה בשוטף, כמו סלסילת כלי תפירה וכאלה. לא תאמינו לאילו תוצאות אפשר להגיע מאותם רגעים קטנטנים".
יעל אינגבר, מאמנת מנטלית–רגשית, משתפת בחלום שלה שהתגשם: "עשרים שנה חלמתי להתעסק בשידוכים. במלחמה האחרונה (באדר השנה) החלום החל להתגשם, ובזמן הבין לבין שלי אני עוסקת בשידוכים".
והיא מוסיפה אנקדוטה מיוחדת: "לפני כעשרים שנה עשיתי את השידוך הראשון שלי, ותחושת הסיפוק שהייתה לי אז הייתה אדירה. מאז, לאורך כל השנים הללו אני חולמת לעשות עוד שידוכים…
"בדיוק כשהחלטתי להיכנס לתחום פניתי להתייעץ עם חברה שדכנית, וראו זה פלא, באותו יום ממש, קיבלתי טלפון מאותה חברה שעשיתי את השידוך שלה. היא התקשרה לעדכן אותי שב"ה הבת הבכורה שלה התארסה, והיא הוסיפה ואמרה: 'תראי איזה חסד. עשית שידוך ומאז זה לא נגמר, זהו עולם שלם'.
"אז אם יש לך זמן במסלול היום–יומי, נסי להקדיש מחשבה לרווקים ורווקות בסביבתך. מי יודע? אולי אותם רגעים קטנים ובלתי נחשבים יהיו יסוד לבתים בישראל?"
ניצול משאבים נבון
רייצי שיף, בעלת העסק 'דולצ'ה' – בוטיק חלבי, פנתה ללמוד את נושא ניהול הזמן דווקא בתחום האוכל. לכן לא תמצאו אצלה מרווחים בזמן העבודה. לעומת זאת בבית שלה יש לה הרבה כאלה, והיא משתפת:
"אני משתדלת לעבוד רק עד 13:30, לכן אני בוחרת מראש לשמור שלא תהיינה לי דקות בין משימה לאחרת, אלא מייצרת 'בין לבין' ארוך ומעבירה את הזמן הפנוי שלי לשעות הצהריים, אז אני עם הילדים במשרה מלאה.
"בעסק שלי יש דד–ליין ברור, של משלוחן שעומד אוטוטו בפתח, ואוכל שצריך להיות טרי וחם. בדיוק לכן אני מנהלת מחברת מדוקדקת, שם כתוב כמה זמן אורך כל סעיף בתהליך ההכנה של התוצרים, ברמה של ירידה לפרטים ולדקות.
"כך למשל בדקתי והבנתי כי מילוי של כל לחמניית ביס אורך דקה, ואם אני צריכה למלא איקס לחמניות אני צריכה לשריין לעצמי איקס זמן. פעם הייתה לי הזמנה של 300 לחמניות ביס, אך לא היו לי מספיק קיסמים בשביל לסגור אותן.
"אחרי ששלחתי מישהו לקנות, הבנתי שיש לי עשרים דקות בדיוק עד שהמשלוחן יגיע. שמתי טיימר ובדקתי כמה רגעים אורכת לי הפעולה של נעיצת הקיסם והכנסת הלחמניות למארז, ועבדתי בהתאם".
רייצי מציגה דוגמה נוספת להתנהלות המדויקת: "פעם החלטנו לנסוע לחמותי לערב לביבות ספונטני. במקרר היה לי מילוי לבלינצ'ס, אך לא היו עלים. חישבתי וגיליתי כי שני סבבים של הכנת העלים יארכו לי רבע שעה ועמדתי במשימה".
בשביל לנצל את אותן דקות צריך להיות מכווני מטרה. "במיקסר שלי יש טיימר מובנה, וכשאני מכוונת את הלישה לעשר דקות, אני בוחרת לנקות את הכלים בכיור ומנצלת את הזמן היטב. וכשהמאפים דורשים זמן התפחה, אני יכולה להכניס לאותו זמן 'עולם ומלואו'.
"אין ספק כי אותה התנהלות מוקפדת מאפשרת לי מרווח גדול יותר בהמשך, כשאני בבית עם הילדים".
זמן חינוך
מתי יש לנו זמן להעשיר את האינטליגנציה של הילדים שלנו בתוך מסלול התאוצה המתמשך שבו אנו חיות? מירי לוי, בעלת 'אקסטרים' – מרכז כושר טיפולי חווייתי, נותנת הרבה תשומת לב לבין לבין שמנוצל באופן קצת שונה, אולי אפשר לקרוא לזה אפילו תוך כדי.
"זה דבר שלא דורש זמן, אבל כן מפתח, מעצים ומקדם מאוד את הילדים שלנו. אני ממש אוהבת בכל זמן ריק של 'בין לבין' ובכל המתנה כלשהי, לשוחח עם הילדים, לספק להם הסברים, לחשוב איך אפשר לנצל את הזמן או הפעולה לקידום התפתחות, ולתת להם זמן של פיתוח וכיף".
איך זה נראה בפועל? קבלו כמה דוגמאות וכמובן אין לדבר סוף, שוטו עם הרעיונות קדימה. "כשאנו ממתינים לאוטובוס, בינתיים אנחנו מסתכלים איזה קו מגיע ומדברים – לאן נוסעים כל מיני קווים. הילדים ממש נהנים לנחש ואולי לזכור לפעם הבאה.
"על הדרך אנחנו גם לומדים מספרים תלת–ספרתיים ומבינים שאת הספרות קוראים משמאל לימין (כמובן בהתאמה לפי הגיל).
"וכך גם בזמן המתנה לרופא עיניים, אנו מדברים על מה ואיך פועלות הטיפות שהרופא מטפטף לעין, מתי המציאו את המשקפיים ומנסים יחד לחשוב מה היה לפני שהומצאו🙂
"לפעמים כשאנחנו בעיצומה של קנייה בסופר וממתינים לתורנו בקופה, אנחנו 'מחשבים' לפי המחירים – מה יקר יותר מהבמבה, אבל זול יותר מהקורנפלקס. הילדים נהנים לנסות לחשב, ואני מרוויחה עוד משהו בזמן הריק הזה…
"וכך גם כשאנחנו צועדים ברחוב ורק צריכים להגיע לסבא וסבתא או לגן – אנחנו מנסים ללכת בקו ישר, לשמור על שיווי משקל, מפטפטים על תופעת הציפורים הנודדות, על הירח שמתמלא אט אט או על קיני הנמלים, ולומדים דברים חדשים.
"ובבית, בין לבין, בזמן הכנת ארוחת הערב, הילדים מקלפים את הביצה ומרוויחים חיזוק במוטוריקה עדינה, מוזגים לעצמם מים לכוס – נהנים מוויסות, ומורחים את הפרוסה. הם אוהבים את העצמאות הזו וזה עוזר להם להתפתחות בכל התחומים.
"והנה עוד בין לבין אחד קטן: כשאני שבה מהעבודה אני משתדלת לומר לילדים: 'היום בעבודה, בין לבין, חשבתי עליך הרבה – מה אתה עושה עכשיו? מה אתה אוכל? עם מי אתה משחק?' טוב להם מאוד ובריא לדעת שגם כשאנו נפרדים למשך שעות, הם בתוך ליבי תמיד".
איטום חורים מקצועי
תמיד סיפרו לנו שנשים הן בעלות יכולת–על של מולטיטסקינג, וזה בא לידי ביטוי באופן שבו אנו ממלאות את כל החורים בעשייה. גיטי וייספלד, בעלת מחלף – מרכז לפיתוח ארגוני והנחיית קבוצות למוסדות ולעסקים, עושה סדר ביומן הנשי הצפוף של כולנו ומגלה מה הוא כולל.
"לפני תקופה חקרתי את נושא המולטיטסקינג, וגיליתי שלנשים אין באמת אפשרות לבצע בו–זמנית משימות שונות שפועלות מאותו מקום במוח. כך למשל, אישה לא תוכל בו–זמנית לבשל ולהחליף טיטול או לאפות ולהקליד במחשב. היא כן תוכל לשוחח בטלפון ולבשל.
"אז רגע לפני שאת בוחרת להעמיס על עצמך משימה בתוך משימה, תפעילי שיקול דעת ותבדקי מה יכול ללכת עם מה, מה נכון לך ומה לא…
"הכלים הארגוניים שרכשתי ואותם אני מקנה ללקוחותיי, עוזרים לי גם בחיים האישיים, בארגון הלו"ז והחורים ובאיגום משאבים (איחוד משאבים למאגר אחד) ואני מתחברת מאוד לאותם רגעים של בין לבין", היא משתפת.
"כבר בבוקר, כשאני מעירה את הילדים אני רצה להפעיל את מכונת הכביסה. תוך כדי כך מפנה כביסה יבשה מהמתלה או מהמייבש ומעבירה לחדרים.
"לפני היציאה לעבודה לפעמים אספיק לקפל, ולהשתדל שלא תהיה הצטברות. וכך גם בערב – כשראשון הילדים נכנס להתקלח, אני מפעילה את מכונת הכביסה ותוך כדי כך מחלקת את הכביסה היבשה לחדרים, ובזמן ההשכבה אני מקפלת.
"לפעמים, כשאני עובדת מהבית, בעיקר בימי חמישי, אני מייצרת לעצמי 'חורים' בלו"ז. כך בין פגישה לרעותה אלוש בצק. לאחר עוד פגישה אקלע אותו, והנה יש לנו חלות ביתיות לשבת.
"נוסף על כך, פעמיים בשבוע אני אופה עוגה מסוימת לבעלי. בימים הללו אני מבצעת תכנון מקדים ומתחילה רבע שעה מאוחר יותר את הלו"ז שלי. הרעיון הוא שגם הרגעים של בין לבין מתוכננים מראש ומאפשרים לי למלא את הזמן בצורה יעילה".
והנה עוד דוגמה של גיטי ל'מילוי חורים מחושב ביומן': "נושאים שקשורים לקניית בגדים או חפצים, תמיד נתפסו אצלי כלא מספיק ערכיים, לכן התקשיתי לפנות זמן למשימות אלה. כצעד עוקף, כשהיה לי צורך לצאת לקניות אלה, הכנסתי אותן בין לבין – בדרך מפגישות או בחזור מהעבודה.
"עד היום אני מסכמת עם הילדים, גם לפני קניות לאירועים, שהם ימתינו לי ליד חנות או מרכז מסחרי. וכך לעיתים, על הדרך אנחנו נהנים מיבול מוצלח…
"הטיפ שלי לכל אישה: הבין לבין נתפס כמשהו 'על הדרך', אבל באמת הוא אלמנט שאפשר לתכנן אותו. אני קוראת לזה 'לנעוץ פגישות ביומן' – פגישות עם עצמי, עם רופא השיניים או עם הילדים.
"אנשים נוטים להפריד באופן מוחלט בין העבודה לחיים האישיים, ואני ממליצה לייצר יומן עם 'חורים' פנויים לעצמנו וכך נהנה גם ממילוי עצמי.
"אנשים רבים, ואני בתוכם, שואפים לצאת לחופשה 'אמיתית', של שבוע לפחות, אבל לא תמיד זה מסתדר כלכלית וטכנית. לכן כשאני נוסעת להרצאה בעיר שיש בה חוף ים, אני מבקשת מראש מהנהג לבוא חצי שעה מוקדם יותר או להישאר עוד חצי שעה, משלמת את הפער, ויושבת מול הים ומטעינה את עצמי.
"לאחרונה ניצלתי את ההזדמנות, ובזמן שנסעתי למסור הרצאה בנתניה, הצעתי לנהגת להגיע איתי, להמתין לסיום ההרצאה ואחר כך נשב מול הים, וכך היה. ה'בין לבין' נוצל באופן מקסימלי".
רגעים לנשמה, לנשימה
מי אמר שחייבים להכניס עולם ומלואו לאותם רגעים ריקים? בואו נכיר רעיונות מחוץ לקופסה, שמלמדים אותנו איך ממלאים את הנפש באוויר.
את אתי רוזנצוייג, קריאת כיוון, מטפלת בפסיכודרמה MA ומנחת הורים, פוגש 'בין הזמנים' בכמה סיטואציות במהלך השגרה. "בדרך כלל אני חיה בין לבין – בין עבודה לבית, משתדלת להיות אמא וסבתא במשרה מלאה. לכן אני מפנה לי דקות יקרות בבוקר. וכך זה נראה:
"הילדים יצאו ללימודים. אני יוצאת למרפסת עם כוס קפה וסידור, ממקמת את הכיסא מול פינת העציצים, לוכדת פינת שמיים ומנצלת את הרגעים הללו לתפילה, לחיבור, לדיבור, לתחנת דלק לפני היום הגדוש.
"ברגעים הללו של בוקר, קודם כל קיבלתי את שלי. עשיתי ריסטרט. כעת אני פנויה לשאול את עצמי איך ייראה היום. מסמנת לעצמי ביומן משימות חשובות שייכנסו לסדר היום, ופותחת את הקליניקה.
"עם הזמן מצאתי שדווקא המרוץ להכניס עוד משימות בין לבין, מרוקן אותי. הוא נותן אשליה שאם רק אעשה את זה ואת זה – אגיע ליעד, אבל בסוף אני יוצאת בתחושה שלא הספקתי כלום ועשיתי קצת מהמון דברים.
"אולי בשל גילי או המקצוע שלי, אני מאמינה בבחירת רגעים של נחת בתוך העומס, בתוך דברים שייעשו בכל מקרה. ממילא נצטרך לכבס, לבשל, לאפות, לארח, לבדוק חשבונות וכו'. השאלה מה החוויה שלנו כמי שאחראיות על כל כך הרבה דברים.
"באופן כללי, חשוב לי מאוד שהמעברים בין הזירות והמשימות ייעשו ברכות. כך למשל, כשיש לי כמה דקות בין פגישה לפגישה, אדליק שיר או קטע מוזיקלי, או אבחר להדליק נר, גם אם זה בשעת בוקר. הפעולות הללו משנות את האנרגייה שלי ומסייעות לי לנשום לפני עוד משימה".
והנה עוד פעולה שהיא מבצעת במרווחים שנוצרו לה בין טיפולים ופגישות: "הקליניקה שלי צמודה לבית. לאורך כל שעות היום אני יושבת רכונה מול אנשים, והגב אומר את שלו. יש לי מזרן יוגה פשוט, וכשיש לי מרווח של מספר דקות, אני פורסת אותו בסלון, מבצעת תרגיל קצר ומרגישה כמו חדשה.
"זה יכול להיות תרגיל של שכיבות סמיכה, 'כלב מביט מטה' או פלאנק. השרירים מקבלים מתיחה ומשתחררים וכך יש לי אנרגיות לשוב לעבודה איכותית יותר".
מתי חשבת לרקוד סתם כך, באמצע היום? מתי עצרת ושאלת את עצמך מה שלומך? מתי פינקת את עצמך ב'פרס' על עמידה איתנה במטלה מעצבנת? גיטי פורגס, בעלת המותג 'מחול פורץ גבולות', כוריאוגרפית, יוצרת רב–תחומית ומופיעה, מעידה כי ה'בין לבין' זה הזמן הכי חזק שלה.
"זה הרגע לעצור באמצע מטלות שוטפות, לשים יד על הלב, לחבק את עצמי ולשאול את הלב ואת הגוף: 'מה שלומך?' זה יכול להיות באמצע אירוע שמציף אותי רגשית. אני עוצרת, וכמו רופא שבודק בסטטוסקופ ושומע את הריאות, אני מזכירה לעצמי: הכל בסדר, את בידיים טובות.
"הרגעים הללו מרגיעים ומאפסים את המערכת. כשאני מרגישה שאני 'מאבדת את זה', ההקשבה לנשימה, לנשמה, בישיבה או בעמידה, עושה פלאים ומאפשרת להחזיר לעצמי את השלווה ולהיות הלאה בנוכחות. כעת אני יכולה לשוב לכלים, לילדים או לאירוע בכוחות מחודשים.
"יש לי עוד הרגל מעניין שהוא חלק ממני: בין משימה למשימה, אני עוצרת לארבע דקות, מדליקה שיר ורוקדת. אין צורך בסטודיו או בתנאים מתאימים. אחרי ריקוד קצר יש לי אנרגיות להמשיך הלאה בחיוך ובשמחה.
"באופן כללי, אנו זקוקים לתמריצים בין ביצוע מטלות. לכן לפעמים, כמו בימי שישי שדורשים ממני עבודה רבה, אני מכינה שתי רשימות – האחת של משימות והשנייה של צ'ופרים. אחרי כל שתי משימות שאני מסיימת, אני עושה אתנחתה ומעניקה לעצמי צ'ופר.
"המשימות כוללות את סידור הבית, בישול, שיחות טלפון הכרחיות ועוד, והצ'ופרים כוללים האזנה לשיר, זמן כתיבה לעצמי, נגינה בפסנתר, ציור וכן הלאה. ב"ה הלו"ז שלי תמיד עמוס, וכשאני מפנה זמן לעצמי, אני ממלאת את עצמי וצולחת את המטלות הרבות בקלות בע"ה.
"נוסף על כך, כאשר עומדת בפניי מטלה גדולה במיוחד, כמו חדר מבולגן מאוד, אני מפרקת אותה לחלקים, מפעילה טיימר לעשר דקות, ובסיומן אני עוזבת ועוברת למשהו אחר.
"אחרי כן, כשאחזור לחדר, אגלה שהמשימה כבר לא כל כך מאיימת, ואפשר לסיים אותה מהר מאוד. כך העצירות משמשות לי 'בין הזמנים', במלוא מובן המילה".
זמן להיות נוכחת
"מה אני עושה בדקות הקטנות שבין לבין?" שואלת רטורית יעל קנייבסקי העוסקת בתחום התזונה והאכילה הרגשית ומאמנת למערכת יחסים בריאה עם אוכל, והיא עונה מייד: "האמת? לא תמיד אני עושה!"
לפני שתפקחו עיניים מופתעות, הנה ההסבר החשוב שלה: "פעם הייתי בטוחה שכל רגע פנוי הוא הזדמנות להספיק עוד משהו. לענות להודעה. לקפל כביסה. להתקדם בעוד משימה. להקשיב לעוד פודקאסט.
"היום אני מבינה שחלק גדול מהאתגר של החיים המודרניים הוא לא להספיק יותר, אלא להיות נוכחת יותר. אנחנו חיות בעולם שמלמד אותנו להיות כל הזמן בתנועה. לעשות. לרוץ. להתקדם. לייצר. אבל מתי בפעם האחרונה עצרנו רגע להיות עם עצמנו? בלי משימות, בלי רשימת מטלות, רק לשאול: מה שלומי עכשיו?
"כמאמנת למערכת יחסים בריאה עם אוכל אני פוגשת את זה כל הזמן. נשים רבות בטוחות שהקושי שלהן קשור לאוכל, אבל כשאנחנו מתבוננות לעומק, אנחנו מגלות שלא פעם האוכל הוא רק השליח. הקושי האמיתי הוא שהתרחקנו מעצמנו.
"אנחנו כבר לא רגילות להרגיש רעב, לא רגילות לזהות שובע, לא תמיד יודעות להבחין בין צורך במנוחה לבין צורך בנשנוש, בין בדידות לבין חשק למתוק, בין מתח לבין רעב.
"וכשאין חיבור פנימי, האוכל הופך להיות הדרך הכי זמינה למלא את הפער. לכן הדקות הקטנות שבין לבין הן הרבה יותר מסתם זמן פנוי, הן הזדמנות לתרגל נוכחות. בעגה המקצועית קוראים לזה 'מיינדפולנס'.
"במילים פשוטות, מיינדפולנס הוא היכולת להיות קשובה למה שקורה בתוכי ברגע הזה, בלי לברוח ממנו ובלי לשפוט אותו. זה יכול לארוך דקה אחת בלבד: לפני שאני פותחת את המקרר, לפני שאני מכינה קפה, לפני שהילדים חוזרים הביתה. לעצור, לנשום, ולשאול את עצמי: מה אני מרגישה עכשיו? מה אני צריכה עכשיו? מה יעשה לי טוב באמת?
"לפעמים התשובה תהיה אוכל, ולפעמים היא תהיה כוס מים, שיחת טלפון, כמה נשימות או פשוט כמה דקות של שקט בלי לעשות כלום… אלה לא דקות מבוזבזות, אלה הרגעים שבהם אנחנו חוזרות הביתה, לעצמנו!"
***
רגעים מעצימים
דאברושי הנדל, מאמנת נשים בנושא התפתחות הנפש, מנהלת מרכז הדרכה וכוח לאימהות ומפתחת השיטה 'לגדל בלי להקטין', מביאה כמה דרכים לגדל את הילדים ברגעים של בין לבין.
"אני מחפשת תמיד דרכים לתת כוח לילדים – בלי שזה יארך לי זמן. למשל? כשילד עושה משהו טוב, אל תסתפקי ב'כל הכבוד'. תסבירי לו איך התכונה שהוא גילה עומדת לעזור לו בחיים. כמה זה אורך? שברירי שניות. כמה כוח זה נותן?
"למשל? כשהילדה עוזרת לאחותה, תגידי לה – יותר ממה שעשית, התפעלתי מה'איך'. איזה כיף יהיה לילדים שלך…
"רוצה עוד? כשהילד מתלונן על כאב שאין לו סימן חיצוני, תאמרי: אני לא רואה כאן כלום, אבל תדע שיש הרבה כאבים שלא רואים אותם. ואחרי שתיתני יחס לכל כאב אחר, תבקשי – אבל אל תשכח להגיד לי כשזה עובר…
"בין לבין אפשר ללמד ילדים להראות שהם כועסים בלי לפגוע באחרים; בין לבין תוכלי לנרמל כל רגש וכמעט כל רצון, בלי להיות חייבת להסכים; בין לבין תוכלי לתת לילד את התחושה שאת רואה אותו, ומוכנה לחשוב שוב אם צריך.
"בין לבין תצליחי לתת לעצמך מקום, אפילו כמה שניות, באמירה הפנימית, זה באמת מעצבן! ומייד תרגישי איך הכעס מתחיל להתמתן".
