בצלו חמדתי וישבתי | עדות בת מאה מחזירה אותנו אל סמטאות מונקאטש של לפני השואה
ואז ה'מנחת אלעזר' קרא לי ואמר: 'בן ציון, אם עוד פעם תזדמן לשם, תיכנס ותאמר 'ברוך הוא וברוך שמו' ו'אמן"
תולדות משפחתו כרוכים בשושלת חצר מונקאטש מאז הוקמה, והוא כילד הסתופף בצילה . הרב בן ציון קליין היה בן שש בחתונת המאה ובן שתים עשרה בעת הסתלקותו של ה'מנחת אלעזר' ועדיין זוכר כל פרט "למרוץ שהתנגד לציונות, הוא ברך את כל מי שעלה לארץ" , הוא מספר מידיעה אישית .חסיד הוא
הפעם זה שונה. לגמרי. בדרך כלל כבר הכניסה למעונו של המרואיין התורן, מכניסה אותנו לאווירה. התפאורה הטבעית, האדם בד' אמותיו, משדר כבר את הניחוח שכל כך חשוב שילווה את המילים הנאמרות.
אבל בכורח העיתים, הדבר אינו מתאפשר. רבי בן ציון קליין, שאת רוב חייו עשה בצרפת ולפני שלוש עשרה שנה עלה ארצה ומאז מתגורר ברמת השרון, סמוך ונראה לקהילתו של הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל, נאות לשתף אותנו על ימי ילדותו בצלו של כ"ק האדמו"ר רבי חיים אלעזר שפירא, הגאון בעל ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש זצוק"ל.
הוא נולד בשנת תרפ"ה, ובחישוב מהיר הוא בשנתו התשעים ושש. בני משפחתו המסורים חסים על בריאותו ומחשש רחוק של הדבקה – למרות כל אמצעי הזהירות והחיסונים – אנו משתמשים בנפלאות הטכנולוגיה כדי לקרב רחוקים ולהתקבץ על אכסניה וירטואלית אחת, כדי לקיים את השיחה המרוממת.
ברגע הראשון זה קצת צולע. כמי ששייך למאה הקודמת, כפשוט וכמדרשו, נזקק ר' בנציון לעזרת רעייתו כדי להתחבר למחשב, אבל בהמשך הוא מתגלה כבקיא ורגיל ומקרב בצורה מיומנת ספרים שברצונו להראות לנו בזווית הנכונה אל המצלמה. רוחו הצעירה, זכרונו החד כתער, והתלהבותו מוכיחים, שהיושב מולנו הוא בעצם אדם צעיר ונמרץ, ורק תאריך הלידה וסיפוריו מגלים את גילו הכרונולוגי.
אנחנו מתחילים, איך לא, בחתונת המאה הידועה של בתו היחידה של ה'מנחת אלעזר' שנותר ממנה תיעוד מוסרט מפעים.
נוכחתם בחתונה ההיא?
"בוודאי. הייתי ילד. הלכנו מהחיידר לקבלת פנים, יש לי תמונות מהמעמד והדברים ידועים. אין מה לחדש בנושא".
בהמשך ננסה לחזור לאותו אירוע.
ממתי קיים הקשר לחצר הקודש של מונקאטש?
"אבא היה יהודי של שטריימל. לסבא קראו רבי ירוחם קליין. אביו היה רבי ראובן חיים קליין, הרב של גלילות דוידקף. הוא חיבר ספר 'שנות חיים' על רבנו ירוחם וחשש לעסוק בהוצאת החיבור – כפי שמקובל שיש בכך סכנה לקיצור ימים – כפי שכתב בהקדמה: 'ידעתי תמיהת העולם כאשר יראו כן יתמהו, איך מלאני לבי לגשת אל הקודש פנימה. אבל לבי לחוקקי ישראל ועיניי עליהם, כי מאז אשר בחמלת ה' עליי, בערה בי אש התשוקה לתורה ולתעודה על כן נדחקתי ונכנסתי לפנים ממחיצתי ובו יתברך שמתי תקוותי כי אמת חפצתי. ועוד כי לא עשיתי מאומה רק לקטתי ואספתי יד על יד מאמרי חז"ל. ואינני אלא כמעתיק'.
"הספר זכה להסכמות של רבי חיים מצאנז, המהר"ם א"ש וה'שואל ומשיב'. הוא יצא בשנת תרל"א. הסבא רבה קרא לספר 'שנות חיים' כרמז לשמו ושהדפסת הספר לא תזיק לאריכות ימיו, אבל הוא שבק חיים זמן קצר לאחר מכן ביום בן ארבעים ושבע.
"גם סבי, בנו רבי ירוחם, נפטר בגיל ארבעים ושבע. נשאר כתב יד מהסבא רבה ואחד הבנים, רבי צבי דוב קליין רצה להדפיס אותו, אבל אמרו לו שידפיס רק לאחר שיגיע לגיל שבעים, כדי שלא יזיק לו. למעשה הוא לא הספיק להדפיס, אבל הוא נפטר באותו יום כמו אביו, כ"ב בטבת".
רבי בן ציון מראה לנו דרך המצלמה את הספר המדובר: "זה הדפוס הראשון של ה'שנות חיים'".
מתי נפטר אביכם?
"אבי היה איתי במחנה באושוויץ ובבוכנוואלד, שם נפגשנו עם כל המשפחה. שם נפגשנו גם עם ר' משה'לה מסאטמר, אחיינו של רבי יואליש, אז קראו לו הסיגעטער. ה'ברך משה'. הוא היה איתנו במחנה עבודה, והרשו לנו אפילו לעשות מניין בימים נוראים, נתנו חופש כמה שעות. התפללנו מוסף, כי בזמן של שחרית הלכנו לעבודה. זה היה ב'יום הקדוש' – יום כיפור או בראש השנה. אבא התפלל לפני העמוד את תפילת המוסף. לא היו מחזורים, אבל מצאו עפרון ואבא כתב כמה פיוטים שזכר על נייר, כדי שיוכלו להתפלל.
"בשביעי של פסח לפני השחרור הוא נפטר. אני הלכתי לחפש את הקבר שלו לאחר המלחמה. מצאתי אותו במקום בשם ארפורט במזרח גרמניה שיש שם קבר אחים. המשרפות כבר לא עבדו, כי כוחות הברית הפציצו אותם. 584 קרבנות בקבר אחד.
"כמה שנים אחרי השחרור התקשרתי לאחי, חיים ירוחם, שהיה מאד דבוק ב'מנחת אלעזר' שאולי נוכל להעביר את הקבר של אבא. גם את קברו של ה'מנחת אלעזר' רצו להעביר לארה"ב, אבל נכדו, רבי משה לייב – האדמו"ר כיום, לא הסכים לרעיון ואמר לא לגעת בקבר. היו לנו קשרים מצויינים: גרתי במשך שישים שנה בפריס והוא הגיע עם הרבנית לשמחת הנישואים של בתי. מכיוון שהוא התנגד להעביר את קבר הרבי ממונקאטש, החלטנו גם להשאיר את הקבר של אבא היכן שהוא. לימים פגשתי יהודים שאמרו שהם עשו לו טהרה לפני שנקבר"…
אמרתם שהאח, ר' חיים ירוחם, היה דבוק מאד ב'מנחת אלעזר'. מה זאת אומרת?
"היה חדר צמוד לבית המדרש, בו היה ה'מנחת אלעזר' לומד וכן בו הוא היה מקבל את הקהל לברכה. לאחר פטירתו, ביקשה הרבנית זכרונה לברכה שמישהו יישן שם, כדי שהחדר לא יישאר ריק. ביקשו מאחי, חיים ירוחם זכרונו לברכה, שיישן שם ושמו לו שם מיטה. הוא ישן שם כמה חדשים. הממלא מקום של הרבי, חתנו ר' ברוכ'ל, למד בחדר זה. הוא היה קם בשעה שלוש לפנות בוקר וגם אחי קם אז והם למדו בחברותא במשך כמה חדשים".
הרבי, ה'מנחת אלעזר', נפטר בב' בסיוון, לפני חג השבועות. אתם זוכרים את הלוויה?
"בוודאי, מאד. האבא מאד טיפל בנושא. עשו וועדה שמינתה את החתן, ר' ברוכ'ל, שיהיה ממלא מקומו של הרבי, עוד לפני הלוויה ואבא היה מעורב בזה. יש תמונות מכך. כמו כן אבא היה נוכח בטהרה של הרבי, ה'מנחת אלעזר', וגם בתפילה. יש תמונה בה רואים את האבא נושא את המיטה. הוא היה אדם חזק.
"אבא סיפר, שכשהיה בחור, לאחר שה'דרכי תשובה', רבי צבי הירש שפירא – אביו של ה'מנחת אלעזר', נפטר, הוא הרים אותו בשתי ידיו. בלווייה של ה'מנחת אלעזר', הוא גם זה שטמן את גופו הקדוש בקרקע"…
הוא היה ב'חברא קדישא'?
"לא, לא. זה היה בגלל שהוא היה כל כך קרוב אליו. מאד קרוב. ה'מנחת אלעזר' כידוע לחם מאד נגד הציונים. דודה שלי, אחות של אבא, התחתנה עם שידוך חשוב, שבתי פרנקל מקאשוי. הוא היה אגודאי ולאחר החתונה עלה לארץ, לבדוק האם ימצא פרנסה. לאחר שנה הוא כתב לה שהוא הסתדר ושגם היא יכולה להגיע לארץ. בדרכה לארץ היא עברה במונקאטש כדי להיפרד מאבא, ומשאר המשפחה והיא אמרה שרוצה לקבל ברכה מה'מנחת אלעזר'. אמרו לה: 'השתגעת, הוא יזרוק אותך ממכל המדרגות, על שאת נוסעת לארץ ישראל'. אבל היא אמרה שהיא נוסעת לבעלה ובלי ברכה של הרבי היא לא נוסעת.
"היא נכנסה לרבנית ואמרה לה: 'אני נוסעת לבעלי ורוצה ברכה'. היא נכנסה אל הרבי ואמרה שהיא בת של ר' ירוחם קליין והיא נוסעת לארץ ישראל והוא נתן לה ברכה. אותו הדבר, הרבי נתן גם ברכה לר' מרדכי דוד קליין, בן של הדוד, ר' הרש, שנסע לארץ. באותו זמן שהוא התנגד לציונות, לאנשיו שבאו אליו לקבל ברכה לעלייה לארץ ישראל, הוא נתן ברכה. זה היה ה'מנחת אלעזר'. אפשר לכתוב את זה בשקט"…
איך היה האידישקייט בעיר מונקאטש? היו הרבה יהודים, לא כולם היו חסידיו של הרבי…
"קודם כל היו שם גם חסידי ספינקא וסאטמר ובעלזא. היתה מחלוקת לא קטנה עם בעלזא. אני יכול לספר דבר אחד: הייתי בן ארבע או חמש או אולי שש. התכוונתי ללכת לחיידר עם מלווה והיה לילה וירד שלג. אז הוא אמר: 'הקלויז של בעלזא לא רחוק מכאן, בא ניכנס לשם בינתיים'. אבל אני ידעתי שיש מחלוקת עם בעלזא ולא רציתי להיכנס לבית המדרש ונשארתי בחוץ, בפוליש (קיטון הכניסה). כשבאתי הבייתה אמרתי לאמא: 'הייתי בבעלזא, מויש'לה סחב אותי לשם, אבל לא נכנסתי בפנים לומר 'ברוך הוא וברוך שמו' ו'אמן". היא סיפרה על כך לאבי, ואבא סיפר ל'מנחת אלעזר' לאחר התפילה. הוא היה מלווה אותו אל חדר הלימוד שלו והם היו משוחחים על כל מיני דברים – אז הוא סיפר לו על כך.
"גם אני נכנסתי לשם, אולי התבוננתי בספרים, אני לא זוכר. ואז ה'מנחת אלעזר' קרא לי ואמר: 'בן ציון, אם עוד פעם תזדמן לקלויז של בעלזא, תיכנס ותאמר 'ברוך הוא וברוך שמו' ו'אמן'. זה היה ה'מנחת אלעזר'".
במה אבא עסק?
"בעץ. הוא היה רוכש יערות ומכר לסוחרים עצים. אביה של אמי זכרונה לברכה היה ר' לייביש אקרמן, שהתגורר 15 או 18 קילומטר ממונקאטש. הוא היה שם ידוע עוד מתקופת ה'דרכי תשובה'. היתה לו טחנת קמח גדולה. הרבנית מעולם לא נזקקה לקנות קמח, היא בקשה ממנו שישלח שק קמח והוא שלח. הוא היה אחד מגדולי התומכים והמתנדבים לחצר של הרבי"…
לאחר תום המלחמה נסעתם לפריס?
"לאחר השחרור נסעתי קודם לצ'כיה ורק אחר כך התגלגל שנסעתי לפריס. נשארתי שם עד לשנת תשס"ו. באותם ימים היה שם היה הרבי מקלויזנבורג… הרבי מחב"ד היה שם לפני כן. הקלויזנבורגר היה קודם בפעלדאפינג ואחר כך עבר לפערנוואלד, והקים את ישיבות 'שארית הפליטה'. הוא אסף לשם כך כסף ואמר: 'תדעו לכם דבר אחד, המטרה שלי זה לא לעשות בחורי ישיבה אלא רק שיהיו שומרי תורה ומצוות. למי שלא שומר תורה ומצוות אין מקום. מי שלא רוצה, שלא ייתן'".
גם ר' איציק'ל (מפשעווארסק) היה בפריס…
"ר' איציק'ל היה. אני הייתי נוסע לימים נוראים לאנטוורפן, כדי לשהות אצל ר' איציק'ל ולאחר מכן לחתנו ר' יענק'לה. שניהם היו בפריס לאחר המלחמה. ר' לייביש הנכד, המשיך לאחריהם".
כמי שזכה עוד לראות בעיניו ולשוחח עם ה'מנחת אלעזר', אולי האחרון שבהם, מה עוד אתם יכולים לשתף אותנו…
"אנחנו היינו מאד דבוקים לבית מונקאטש. זה התחיל עם ה'שם שלמה' (האדמו"ר הראשון לשושלת מונקאטש, סבו של בעל ה'מנחת אלעזר'. אז"ג, א"ג) ולאחר מכן המשיך עם ה'דרכי תשובה'. בימים טובים היו מגיעים כמה מאות יהודים למונקאטש. בעיקר בימים הנוראים. בבית המדרש היו בונים לימים נוראים תוספת, שיהיה שם מקום לכולם…
"אני גם לומד בספרים שלו. יש לי את ה'דרכי חיים ושלום' וגם ה'מנחת אלעזר', ו'שער יששכר'"…
היה לכם גם קשר בהמשך עם החתן ר' בורכ'ל (רבי ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ')?
"בוודאי, הוא היה אחר כך רב בברזיל ואחר כך עלה לארץ. הוא התארח אצלי בפריס כמה פעמים"…
מה הנקודות שה'מנחת אלעזר' שם עליהם דגש?
"כולם יודעים שהוא התנגד ל'אגודה', אבל כפי שאמרתי, באותו זמן שהוא התנגד, הוא לא היה נגד ארץ ישראל. רבים, כמו דודה שלי ועוד, היה אחד, גבאי באלכסנדר שגם הוא בא להתברך לפני העליה שלו לארץ והוא לא התנגד. הוא היה נגד הציונים, מגד מה שהם עושים. אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה, אני חי כאן בארץ 13 שנים וכולם יודעים מה קורה בשבת, ושתוקפים את החרדים והמבין יבין.
"היום רואים מה היתה הראיה שלו מרחוק. הרב'ה עצמו גם הוא ביקר בארץ והיה אצל הסבא קדישא הרב אלפנדרי.
"בטח שמעתם את הסיפור עם ה'אהבת ישראל' מוויז'ניץ. הם נפגשו פעם בנופש. לבת היחידה של המונקאטשר היתה מחלה רצינית מאד, וה'אהבת ישראל' ברך אותה והיא הבריאה.
"כשה'אהבת ישראל' שהה במרחץ סובראנץ, בא ה'מנחת אלעזר' לבקרו כהכרת הטובה. בדרך הביתה רצה ה'אהבת ישראל' ללוותו והם התווכחו מי יעלה לעגלה קודם. ה'מנחת אלעזר' טען שהרבי מוויז'ניץ מבוגר ממנו, והרבי מוויז'ניץ טען שזה כבוד התורה של הרבי ממונקאטש. לבסוף אמר הרבי מוויז'ניץ: 'אני הולך ואתה בא איתי'.
"ה'מנחת אלעזר' עשה בכל שבת בעת העליה שלו 'מי שברך' ל'אהבת ישראל'. יום ב' בסיון של שנת תרצ"ו היה בשבת והגבאי רצה לעשות 'מי שברך', אבל הרבי ממונקאטש אמר לו: 'אמרתי לך לומר? לא אמרתי'. הוא לא עשה 'מי שברך' ובמוצאי שבת הגיעה הבשורה שה'אהבת ישראל' נפטר. שנה אחר כך, בשנת תרצ"ז, הסתלק ה'מנחת אלעזר' באותו תאריך בדיוק, בב' בסיוון. היארצייט של שניהם הוא באותו היום. המשפט 'אני הולך ואתה בא איתי' – קיבל משמעות מצמררת".
זאת הבת שנישאה לר' ברוכ'ל, בחתונה המדוברת…
"היה בלגן בתקשורת, שהיתה חתונה מפוארת ודיברו שהוציאו יותר מידי כסף (כפי שפורסם החתונה עלתה 100,000 קורונה ומומנה על ידי הקהילה. אז"ג, א"ג). אני יכול לספר על הכבוד שנתו בחתונה מצד שלטונות העיר. הדליקו את כל הנורות ברחובות כבר בשעה שתיים בצהריים, כדי לכבד את המעמד. אגב, גם בהלוויה שלו, כמה ששנים אחר כך, הדליקו את הנורות בשתיים בצהריים והם דלקו עד לערב. גם המשטרה הגיעה כדי לכבד את המעמד".
אתם זוכרים איזה אדמו"רים הגיעו לחתונה?
"נולדתי בשנת תרפ"ה והחתונה היתה בשנת תרצ"א – הייתי בן שש, כך שאני לא זוכר".
באותו תיעוד מפורסם של החתונה רואים שהיו בעיר גם יהודים שלא שמרו מצוות כמו שצריך…
"אכן, רק שישים אחוז מיהודי העיר היו שומרי מצוות".
מסתבר, שאפשר לדבר עוד שעות ולהעלות זכרונות, אך אנו מתחשבים בגילו של רבי בן ציון. ואילו הוא מסכם במשפט אחד קצר: "זכותם תגן עלינו".
תודה לידידנו ר' ישראל א' גרובייס שסייע בראיון
ה'מנחת אלעזר'
הגה"צ רבי חיים אלעזר שפירא, המוכר בעיקר על שם ספרו ה'מנחת אלעזר', נולד בה' בטבת תרל"ב לאביו, רבי צבי הירש שפירא, נינו של הרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב בעל ה'בני יששכר' זי"ע. אמו הייתה בתו של רבי חנינא הורוויץ מאולינוב, נכדו של הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זי"ע. לימים מלא את מקום אביו ברבנות ובאדמו"רות מונקאטש.
הוא היה ידוע בקו תקיף של התנגדות לציונות וגם ל'אגודת ישראל' וייסד לשם כך את 'אגודת החרדים'. בשנת תר"ץ נסע לארץ ישראל לביקור של שבועיים, כדי לפגוש את ה'סבא קדישא', המקובל רבי שלמה אליעזר אלפנדרי, שיש אומרים שראה בו את המשיח.
בי"ז באדר תרצ"ג נישאה בתו לרבי ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ' בחתונת ענק, בה השתתפו אלפי אורחים מאירופה כולה וגם מארצות הברית. 600 עניים הוזמנו לסעודה. כמו כן הגיעו מעל חמישים אנשי תקשורת, והרבי ניצל את המעמד כדי להעביר מסר בשידור מוסרט ליהודי אמריקה, שישמרו שבת כהלכתה והבטיח שבעקבות כך יהיה להם טוב.
יבולו התורני מקיף הרבה מקצועות בתורה, וכולל ספרים בהלכה כמו 'אות חיים' – על הלכות תפילין, 'אות שלום' – על מילה, 'דרכי תשובה' – על הלכות מקוואות, שו"ת 'מנחת אלעזר' ה' חלקים, 'הגהות הירושלמי' על התלמוד ירושלמי, 'חיים ושלום' על התורה, מאמר 'אדון כל', ביאור על 'ק-ל אדון', 'משמיע ישועה' לחיזוק האמונה בביאת המשיח ועוד.
לאחר הסתלקותו בשנת תרצ"ז נטמן באוהל אדמו"רי מונקאטש בבית החיים העירוני. בשנת תשל"ט עמדה ממשלת ברית המועצות להרוס את בית העלמין, ויהודי מקומי דאג להעביר את כל הקברים לכפר קרופיץ עילית הסמוך.
