ראש המוסד לשעבר יוסי כהן עוקב בדאגה אחר התהליך שהוביל למחדל שמחת תורה ולא מוצא מנוח | הוא רואה את ציר הרֶשַׁע של איראן וחמאס שמנסים להפר את המשוואה, ויש לו תוכנית סדורה ליום שאחרי | עכשיו, בריאיון ליעקב פלבינסקי, הוא מדבר על המחדל המהדהד, ההתרעות שאיש לא התייחס אליהן ברצינות, הדרך להשמדת חמאס, התיווך של קטאר, היחסים עם ראש המוסד הנוכחי ועתיד היחסים עם העולם הערבי
אתה מסכים עם השר והרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט שמדינת ישראל צריכה לעצור את המלחמה בשלב הזה?
"מדינת ישראל תצטרך לעצור את המלחמה רק כשחמאס לא יסכן יותר את אזרחיה, וכאשר כל תושב בדרום הארץ ירגיש בטוח לחזור לביתו. למיטב שיפוטי הדברים טרם קרו".
עד מתי להערכתך תיערך המלחמה?
"מלחמות לא נמדדות בזמן – הן נמדדות בתוצאות. אף אחד לא ישאל בעתיד כמה זמן המלחמה ארכה, אלא האם לאחריה ידענו שקט. יש לנו אויבים עם סבלנות אין קץ, אין סיבה שלעם הנצח תהיה פחות סבלנות".
מבקש את קרבת הציבור החרדי. יוסי כהן השבוע
אתה תומך בעסקת חטופים של 'כולם תמורת כולם'?
"מכיוון שאני לא מכיר הצעה כזאת, ולמיטב ידיעתי ממילא חמאס מסרב לה, אני לא חושב שאנחנו צריכים לנהל את הדיון הזה עם עצמנו. אתייחס רק להצעות קונקרטיות כשתהיינה על השולחן".
אתה סבור שהמחירים שחיילי צה"ל משלמים בזירת הקרב הם סבירים ביחס לתוצאות?
"אין שום דבר סביר באובדן של חיים. זה נורא, וליבי עם כל משפחה שכולה. האם המלחמה מונעת אובדן של יותר חללים כשהיא מתקיימת מאשר אם לא הייתה מתקיימת? לדעתי כן".
יותר ממאה ימים לאחר תחילת המלחמה – מהם ההישגים עליהם אתה יכול להצביע?
"יש הישג אחד מרכזי – הראינו שעזה היא לא מעבר להרי החושך. שאם צריך, חיילינו יודעים להיכנס לשם ולעשות את עבודתם בגבורה, תוך השגת תוצאות מרשימות והשמדת האויב. זהו לקח משמעותי לעתיד גם לחמאס".
להערכתך תפרוץ בזמן הקרוב מלחמה כוללת עם חיזבאללה בצפון?
"במוקדם או במאוחר ניאלץ להגן על הצפון. עדיף מוקדם ממאוחר".
אומרים שלצה"ל יש מחסור ממשי בחימושים. מה זה אומר לגבי היכולת להחזיק מלחמה לאורך זמן?
"אני מציע לא להדאיג את הציבור בספקולציות. המציאות מדאיגה מספיק".
***
ברגע אחד נשברה שתיקה ארוכה. מאז פרישתו מראשות המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים לפני כשנתיים וחצי, הוא מיעט להתבטא בפומבי. אלא שאז, באופן שהפתיע רבים, הוא חרג ממנהגו. חודשיים וחצי לפני מתקפת הפתע האכזרית של חמאס על יישובי עוטף עזה, ראש המוסד לשעבר יוסי כהן פרסם מאמר דרמטי ב'ידיעות אחרונות' ואף התראיין עליו בערוץ 12. המילים העבירו מסר ולא הותירו מקום לפרשנות.
ראש המוסד לשעבר התריע על סכנה ביטחונית "בטווח הזמן המיידי" כתוצאה מהקרע בעם. המאמר חולל מהומה תקשורתית. דווקא כמי שנמנע מתפיסת צד בעימותים הפוליטיים, ואף הופנתה נגדו ביקורת על הסתרת דעותיו הפוליטיות, ההתייצבות הפומבית גררה חילוק
"אני רואה בקטאר מתווכת הגונה". בכירי המחבלים של חמאס חאלד משעל ומוסא אבו מרזוק עם אמיר קטאר. מימין: מלך ירדן עבדאללה
י דעות.
חודשיים וחצי לאחר מכן, בעודו חוגג עם משפחתו את שמחת תורה בביתו שבמודיעין, מחבלי חמאס חודרים למדינת ישראל בחסות מטחים כבדים ומבצעים באכזריות את הטבח הנורא בתולדותיה. מאז השתנתה מדינת ישראל המוכרת באחת. המדינה הקטנה נשאבה בעל כורחה לתוך מערבולת מציאות אימתנית. ובעוד המתקפה נמשכת, נזכר יוסי כהן במאמר שפרסם מעט זמן קודם לכן. ההתרעה התבררה כמדויקת.
"זו ככל הנראה ההתרעה המהדהדת ביותר שניתנה על ידי בכיר לשעבר במערכת הביטחון, כזה שלא לקח מראש צד בוויכוח", הוא אומר השבוע, בריאיון נרחב ל'משפחה' שבו הוא מדבר על הכל. "ביקשו ממני לנאום בהפגנות בקפלן, רצו שאדבר באירוע נגדי של הציונות הדתית, אבל אמרתי שאיני מדבר בעצרות. נמנעתי לקחת צד.
"הצעד הזה, ללכת לתקשורת, הוא בעצם תוצאה של שיחות אישיות שניהלתי עם מפקדים בארגוני הביטחון. הרגשתי שמוטלת עליי חובה לפעול בעניין. הייתה כאן אמירה שנבעה מדאגה כנה ועמוקה לביטחון המדינה. הכאוס הציבורי ששלט במדינה ערב המתקפה, ניפץ למעשה את ראשי המחנות זה נגד זה".
קרב ראשי המוסד
מאז פרצה מלחמת חרבות ברזל מצא את עצמו ראש המוסד הקודם בפעילות אינטנסיבית. אף שאינו נושא כרגע בתפקיד רשמי הוא נקרא לסייע בסוגיות שונות הכרוכות במלחמה המתנהלת. גם פעילות זו יצרה תקרית: גם הפעם עטו עיתונאים על הדיווחים שבישרו על מתיחות, שקיימת לכאורה בין יוסי כהן לראש המוסד הנוכחי דדי ברנע.
לפי הפרסומים מונה כהן על ידי נתניהו לשליח למשימות מיוחדות. הדיווחים ידעו לספר על מעורבותו העמוקה בנושא שחרור החטופים, כולל רמיזות של כהן עצמו, והם כנראה לא התקבלו בהתלהבות במוסד. תעיד על כך ההודעה החריגה שפרסם המוסד בנוגע למעורבותו וכללה את הקביעה שלפיה "יש רק ציר רשמי אחד שמנהל את שחרור החטופים. כל גורם אחר הטוען שיש לו קשר לכך אינו מוסמך לעשות זאת".
כהן, כך עושה רושם, לא מתרגש מההודעה.
אתה בקשר עם ראש המוסד הנוכחי דדי ברנע?
"כן, בטח".
היו התייעצויות ביניכם מאז שעזבת?
"היו". הוא מחליט לעשות סוף לשמועות הסותרות בעניין. "ראש הממשלה נתניהו מינה אותי למשהו מאוד ספציפי. הוא יודע היטב למה מוניתי, וכך גם היועץ לביטחון לאומי שלו צחי הנגבי, והמזכיר הצבאי שלו אבי גיל. גם השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר, שנכח אז בחדר, יודע למה מינה אותי ראש הממשלה. התמניתי לדבר מאוד מסוים שאינו קשור לעבודת המוסד".
התחקיר ביום שאחרי יטלטל את כולם. עם הרמטכ"ל הרצי הלוי
אז מה בער למוסד להוציא הודעה כה חריגה?
"אני מציע שתפנה לדדי ברנע ותשאל אותו. הוא כנראה לא הבין מה עשיתי בקטאר, אבל האמת היא שלא באתי להחליף איש במו"מ בנושא החטופים והשבתם הביתה".
עד כמה אתה מעורב באמת בעניין החטופים?
"כאמור, אני לא מעורב ברמה הפורמלית, אבל כן מעורב מאוד עם מטה החטופים. אני בקשר מאוד אינטנסיבי עם המשפחות, כולל עם ניצולים וניצולות מהתופת של עזה. אני מדבר איתם, תומך בהם ועוזר ככל יכולתי. כן, אני גם משתמש בקשרים בזירה הבין־לאומית. האלפון, תודה לק-ל, עדיין מלא. אתמול בלילה, לאחר נחיתה, ניהלתי ברכב שיחת טלפון עם גורם בתוך המטה שצריך סיוע. אני עושה כמיטב יכולתי לסייע, כולל בזירות רחוקות".
היה לך קשר עם מנהיגים זרים בנושא החטופים?
"כן, בוודאי. ניתן לומר שבעניין החטופים כולם בעדנו. גם בעניין מיגור חמאס כולם בעדנו".
כולל מדינות ערב?
"בוודאי כולל את מדינות ערב, מעל כולן מדינות ערב".
אתה תולה תקוות במו"מ שמתנהל לשחרור החטופים?
"כן. קודם כל אני בן אדם מאמין ומקווה. זה ביסוד האופי שלי ודבר שקיים אצלי בצורה מאוד חזקה. אני חושב שצריך להגיע למצב ששני הצדדים ירצו להגיע לפתרון. כדי שזה יקרה ארגוני הטרור עצמם חייבים להגיע למסקנה שאין להם תקומה. שאנחנו לא הולכים לוותר להם. שהמלחמה עומדת להימשך כל עוד הם ארגון טרור. אני מקווה שנגיע לזה".
אין תחליף לקטאר
אתה מאמין בתיווך הקטארי? גם אנשי ביטחון העלו את העובדה שקטאר היא חלק מהבעיה ולא הפתרון בהיותה הפטרון הגדול של ארגון הטרור חמאס.
"קטאר היא מתווכת הגונה", הוא פוסק בנחרצות. "אין לנו הרבה אלטרנטיבות. אתה צריך מישהו שמדבר עם ארגון טרור רצחני שנקרא חמאס. זה כמו בוררות בעולמות של פשיעה. הבורר לא יהיה אדמו"ר גדול. הוא יהיה אחד מהם, שיודע איך לדבר עם שני הצדדים. בנוגע לקטאר יש לך בורר מהדגם היחידי שקיים כרגע. קטאר היא המתווכת הכי אפקטיבית שיש למדינת ישראל במו"מ לשחרור החטופים. אי אפשר בלעדיה. אם תנתק מגע איתם, לא יהיה מי שידבר עם חמאס".
אם כבר מדברים על מדינות ערב, נדמה שהסכמי הנורמליזציה עמדו למבחן קשה מאז פרצה המלחמה. איחוד האמירויות, ממדינות הדגל של הסכמי אברהם, הובילה את התכנסות מועצת הביטחון של האו"ם כדי לעצור את המלחמה.
"ברמה הזאת של הדיפלומטיה", מסביר כהן, "כדי שיקרה הסכם שלום בין מדינת ישראל למדינות אחרות, או חידוש יחסים, צריכה להיווצר רמת אמון גבוהה מאוד בין אנשים. אני רוצה לטעון שהיא נוצרה. אני לא יכול לומר שהיא נוצרה רק איתי או רק בזכותי אבל היא נוצרה. הדבר הזה שנקרא הסכם שלום, מגיע אחרי שנוצרה רמת אמון. לאחר שנבדקו היחסים המעמיקים שלך עם אותה מדינה. מכאן ואילך אתה לא עושה און-אוף להסכמי שלום.
מינוי שעורר סערה. עם ראש הממשלה נתניהו וראש המוסד הנוכחי דדי ברנע
"אחרי שחתמת על הסכם שלום, אתה יכול להעניש טיפה. קוראים לשגריר להתייעצויות. מחזירים את השגריר. כמעט כולם עשו את זה: מצרים, ירדן, בחריין, טורקיה. מדינות המערב אולי החזירו בעבר שגרירים לעיתים. אף אחת בינתיים לא רוצה לבנות שגרירות פורמלית בירושלים, ולכן בעניין הזה אנחנו עדיין סוג של מדינה שאינה כשאר המדינות. אבל כשנבנים ההסכמים האלה, קשה לקחת הסכם קיים אחרי תהליך מאוד ארוך של בנייתו ולצאת ממנו".
במילים אחרות, הוא אינו סבור שההסכמים ניצבים בפני סכנה כלשהי. "מערכת היחסים שנבנתה, מחזיקה", הוא טוען. "אני חייב להודות שגם ברמה האישית, כולל במלחמה הנוכחית, אני מתחזק אותה באופן מיטבי. כמיטב יכולתי. היא זקוקה לתחזוקה כמו כל מערכת יחסים. צריך להבין שתחזוקת יחסים עם מדינות היא לא תחזוקת רכב. היא להבין את האחר: מה הוא רוצה? מה המשמעות של האמירות הפומביות? מה הלחצים שיש עליו? מה אומרים לו? ואולי יותר חשוב: מה לא אומרים לו".
לדבריו, בעניין השתיקה מדינות ערב טובות מאיתנו בהרבה. "לא צריך להגיד כל דבר. ביקום הדיפלומטי יש שתי רמות: הרמה האמיתית והרמה הנֶחְזֵית. האמיתית היא עומק היחסים האישיים והבילטרליים שאתה מחזיק עם מדינה: כלכלה, ביטחון, סחר, אסטרטגיה משותפת, צדדים שליליים או שלישיים. הרמה הנחזית היא הגינויים הפומביים, קריאות באו"ם והכרזות על 'אסון הומניטרי מתקרב ברצועה'. צריך לדעת איך לקרוא את זה".
כלומר, ייתכן שהמדינות הללו פועלות בשני קולות? קול אחד שקט מתחת לפני השטח שמרוצה מהעבודה הישראלית, ולעומתו קול שני פומבי שמגנה אותה?
"עובדתית אתה יכול לראות איך זה קורה ומתנהל. למרות כל הגינויים, אתה לא רואה משברים גדולים עם מצרים וירדן, אבו דאבי ובחריין, ואפילו לא עם סעודיה שאולי מתקרבת להסכם נורמליזציה איתנו. אני גם לא רואה שמדינות אירופה ניתקו איתנו את היחסים למרות שחלקן יוצאות נגדנו באמירות. כשיש גינויים, המשמעות היא: 'בואו נירגע ונבין את זה'".
הפנים להסכם סעודי
כהן היה מאדריכלי הסכמי אברהם. עם גורמים נוספים, ולעיתים בלעדיהם, הוא נכח בפגישות החשאיות במדינות ערב בתקופת טרום הנורמליזציה. הוא נשא ונתן מטעמה של מדינת ישראל על תנאי ההסכמים ומכיר כל סעיף בהם. עד היום הוא זוכה לאוזן קשבת במדינות אלה הודות ליחסים האישיים שטווה עם המנהיגים. כדי להבין את עומק היחסים המתעתעים עם מדינות העולם, שאלתי את כהן על הדיונים שנערכו בחדרים הסגורים.
בתוך תהליך בניית הסכמי השלום עלה בשיחות הנושא של המלחמות בעזה?
"ברור לכולם שמול ארגוני הטרור לא ניצבת מדינת ישראל לבדה. לחלק גדול מהמדינות בעולם אנחנו עוזרים להילחם בטרור, מסכלים איתן ועבורן פיגועים על אדמתן. לכולם, כולל כולם. גם לטורקיה, לאירופה ולאוסטרליה. כולם יודעים שאנחנו עוזרים לכולם להילחם בטרור. הם יודעים שמה שקורה בעזה הוא מלחמה בטרור, לא מלחמה בין מדינות".
לדבריו, העולם הערבי והמערבי מצפה בגדול לשמוע ממדינת ישראל על האסטרטגיה שלה בזירה הפלסטינית. "אנחנו לא אומרים. יש דברים ברמת החזון, כמו 'שתי מדינות לשני עמים', אך אלה לא בשורה בהיבט המעשי. אני חושב שהדבר המרכזי שחסר בצד הפלסטיני הוא אנשים שיחלמו על מדינה במובן החיובי שלה. לא 'אנחנו נתקיים ואתם לא', אלא 'אנחנו וגם אתם נתקיים'. לו יתחיל יום אחד תהליך מהדגם הזה בזירה הפלסטינית כולה, או אז ייתכן שיצלצל הטלפון בירושלים".
המדינות שסביבנו מבינות את זה?
"ברור. אף אחת לא חושבת שיש לפלסטינים אסטרטגיה. אף אחת לא מאמינה באמת שהזירה הפלסטינית בשלה בכלל לאיזה הסכם של היפרדות. ליצירת שתי ישויות מתוחזקות. גם אני לא".
סעודיה, לפי הפרסומים, מתנה את הסכם הנורמליזציה בקידום הרעיון של שתי מדינות. לדעתך זהו רק מס שפתיים?
"לא יודע אם מס שפתיים. עם זאת מרוקו, בחריין, אבו דאבי, סודן, מצרים וירדן – שש מדינות מוסלמיות – חותמות איתנו על הסכמי שלום בלי שפתרנו את הסוגיה הפלסטינית. היא אינה עוד מכשול בינינו לבינם. למה? כי יש גם היחסים הבילטרליים החשובים, כפי שאמרתי. במקביל כולנו כתבנו, אני מניח באחד ההסכמים, דברים ברוח של 'ניתן את דעתנו על פתרון עתידי למדינה הפלסטינית'. הן לא הכריחו אותנו. לא התנו בכך את ההסכמים. גם עם הסעודים לדעתי זה יהיה מאוד קרוב לכך".
קריסת המצור בעזה
אם ביחסים בין מדינות עסקינן, היחסים החשובים של מדינת ישראל עם ידידתה ארצות הברית לוכדים תשומת לב רבה. מחד גיסא לכולם ברור שהתמיכה האמריקנית במדינת ישראל קריטית. מאידך גיסא קיימת ביקורת רבה על ההתערבות האמריקנית בענייניה הפנימיים של המדינה. גם העובדה שבארה"ב עומד מול ממשלת הימין הישראלית ממשל דמוקרטי, מוסיפה מתיחות בין המדינות.
המבצע הגלוי הגדול ביותר בתולדות המוסד. נתניהו חושף את ארכיון הגרעין האיראני, שנגנב בפעולה שעליה פיקד יוסי כהן
עם זאת, כהן שמכיר מקרוב את הנפשות הפועלות בממשל ביידן, סבור שהיחסים האסטרטגיים הם "טובים מאוד".
גם נוכח חילוקי הדעות עם האמריקנים?
"העובדה שהנשיא ביידן מגיע לכאן בתחילת המלחמה ומכריז 'אני עומד לצד מדינת ישראל' ו'יש לכם זכות להגן על עצמכם' – היא דבר ענק. העובדה השנייה שהוא מגיע לכאן עם נושאות המטוסים שלו ומאיים בקולו את ה'דונט!' המפורסם – גם היא עניין מאוד משמעותי. צריך לומר את הדברים כהווייתם: מדינת ישראל תמיד תצטרך לפעול כדי להגן על עצמה, אבל לאורך כל הדרך אנחנו מאוד זקוקים לתמיכתה של ארה"ב. אנחנו זקוקים לה בהצבעות הווטו שלה במועצת הביטחון, בזירה המדינית, הצבאית, המודיעינית והכלכלית. אנחנו צריכים את ארה"ב. כל מי שחושב, ויש כאלו שחושבים, שצריך לבקר את הממשל האמריקני – טעות מרה מאוד בידו".
לדבריו, מדינת ישראל חייבת לדעת להסתדר עם שתי המפלגות – הדמוקרטית והרפובליקנית. "אל לנו לקחת צד בפוליטיקה האמריקנית, בדיוק כפי שאנחנו מצפים שאף אחד לא ייקח צד בפוליטיקה הדמוקרטית שלנו", הוא אומר נחרצות. "אלה הן הבחירות של עם ישראל וכך יהיה. לכן אני מאוד מעריך את הממשל האמריקני באשר הוא. תראה כמה ביקורים של מזכיר המדינה טוני בלינקן, של היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן, יועץ הנשיא למזרח התיכון ברט מקגרק, ראש CIA ביל ברנס, שהיה בעברו דיפלומט מאוד מרשים. כל החבורה הזאת, שאני מכיר מצוין, היא חלק מהממשל שהתייצבו פיזית לצידנו".
ומה באשר לתכתיבים האמריקניים הנוגעים לאופי המלחמה והתקדמותה?
"ארצות הברית לא תכריח אותנו לעשות דברים בניגוד לרצוננו. היא תתמוך בנו. יתרה מכך: אנחנו מצידנו צריכים לוודא שהתהליך הזה עם הממשלים האמריקניים כולם – ממשיך קדימה".
כהן אף מגלה שבסוף ימיו במוסד הפתיעו אותו נשיא ארצות הברית וביל ברנס בצל"ש מיוחד, 'פרס ג'ורג' טנט'. לדבריו הוא "היחיד במדינת ישראל שקיבל אותו".
ואחרי כל זה, עם כל ההערכה לממשל ביידן על הסיוע הצבאי והמדיני, מדינת ישראל נאלצת להעביר מדי יום משאיות סיוע לעזה בזמן שהם עדיין מחזיקים בחטופים שלנו.
"הדיונים האלה הם קורעי לב. למי צריך להקשיב בעניין הזה? יש לחצים מכל כיוון. הייתי בתהליך קבלת ההחלטות הרבה מאוד שנים, גם לפני ראשות המוסד, בתפקיד ראש המועצה לביטחון לאומי. כשאתה מביע את עמדתך על החלטה או תהליך מסוים, אתה חייב להביא לפניך את השיקולים כולם: חטופים, הישגי המלחמה, לחץ בין־לאומי, אסון הומניטרי פוטנציאלי, יחסים בין־לאומיים. אתה חייב לרכז את מכלול ההיבטים הללו לבלנדר אחד גדול, לעשות סוג של 'צימעס' ולומר מה ההחלטה הנכונה. במקרה הזה מדובר בהחלט בהחלטות קשות מנשוא".
אישית, אתה חושב שזה נכון להעביר לשם משאיות סיוע?
"שוב, אני לא בקי בכל הפרטים. עם זאת, בתחילת הדרך חשבתי שמצור טוטלי הוא הדבר הנכון. מצור מלא. כזה שלא יאפשר להכניס שום דבר לרצועה. למגר את חמאס גם מבחינת משאביו – דלק, אנרגייה ומזון. אני לא בעד להרעיב אף אחד באופן מכוון חלילה, אבל לא לתת לו מבצעית להתקיים זה בעיניי דבר מאוד חשוב".
ואכן, פעולה כזאת לא הייתה מורידה את חמאס על הברכיים במהירות?
"הלחץ הצבאי הביא לשחרור חטופים. בלעדיו זה לא היה קורה. אם היינו יושבים על הגדרות כמו שאמרו חלק מהדוברים – זה לא היה קורה. זה כן קרה בגלל הלחץ. כשהלחץ מצליח, אומרים לך: 'קח, אבל יש תמורה שאתה חייב לתת'. ובעניין הזה צריך לומר שהחלק הקשה עוד לפנינו. העסקה הגדולה הבאה שאולי אנחנו מאוד רוצים ושואפים אליה – תיקח אותנו למחוזות אחרים".
אתה חושב שמדינת ישראל תעמוד ביעדי המלחמה שהציבה לעצמה?
"חייבים לעמוד ביעדי המלחמה. תושבי עוטף ישראל-עזה וגם הצפון לא יחזרו הביתה אם הממשלה לא תגיד להם שזה נגמר ואין איום. הם חייבים לדעת שלא יבואו אליהם הביתה ולא ישרפו להם את בתיהם וירצחו את משפחותיהם. אחרת הם לא יחזרו".
בעקבות סבא מינסקר
יותר מארבעה עשורים ממלא יוסי כהן (62) תפקידי ביטחון שונים, שפסגתם הייתה בראשות המוסד. בשונה מראשי מוסד אחרים, הוא הצליח לבלוט על פני השטח. גם במחשכי עולם הצללים, אלומת האור רדפה אחריו. הוא לא הצליח להימלט מאור הזרקורים, ויש הטוענים שגם לא ניסה. עם חיבה עמוקה לעולם הביון, הוא נחשב לאחד מראשי המוסד המבריקים. בתקופתו כראש המוסד נעשו לא מעט פעילויות חובקות עולם שמדינת ישראל עד היום לא קיבלה אחריות לגביהן.
כהן קנה מעמד של מרגל-על. גם במשרדו קל להבחין במוטיבים של ריגול. המשרד כולו מאובזר כפי שניתן לדמיין מתוך ספר ריגול. החיבה הגדולה לעולם הביון והמסתורין טבועה עמוק בנשמתו.
אין שום דבר סביר באובדן חיים. הלחימה בעזה
"נולדתי בירושלים בתשכ"א (1961)", הוא משתף. "זו הייתה ירושלים של לפני מלחמת ששת הימים. ההליכות שלנו לכיוון הכותל או לבית של הדודה שגרה בשכונת סנהדרייה, היו על הגבול. מהחלון הקטן של האמבטיה היינו רואים את הירדנים. זה היה דבר מאוד נוכח. הייתי אומנם ילד קטן, אבל אני זוכר את זה היטב".
כהן, שמתגלה כאדם מאוד משפחתי, לוקח אותי כמה דורות אחורה. "שתי המשפחות, גם כהן מצד אבי וגם ורקר מצד אימי, היו מאוד ארצישראליות. יוסל'ה מינסקר, שאני קרוי על שמו, עלה לארץ בסביבות שנת תק"פ (1820). אנחנו נטועים כאן יותר ממאתיים שנה. היינו פה לפני כולם. בגדול אין לנו גם כמעט קרובי משפחה בחו"ל. אין לנו כזה דבר. היחידים הם שני בני דודים שגרים בשיקגו והם בגיל מופלג מאוד".
סבא מינסקר נולד בבלארוס. "פגשתי את ראש הקג"ב של בלארוס והוא הציע לי למצוא את ההיסטוריה המשפחתית שלנו", מספר כהן. "נתתי לו את התמונה של סבא שלי. יש לנו תמונה אחת בלבד. אבל הם לא מצאו כלום".
מרחובות מינסק עלה סבו לירושלים, והקים את מאפיית 'כהן הלפרין'. "זו הייתה מאפיית מצות. אני עוד זוכר שהגעתי לשם כילד. דודים שלי, אחים של אבי, עבדו בה. היא הייתה כל כך כשרה ומיוחדת, שהיא פעלה רק בערב פסח וסגורה כל השנה. היא הייתה מאוד שמורה ללא שום חשש חמץ. אני זוכר גם את ה'מים שלנו' וכל העיסוק מסביב".
גם מצד אימו יוסי כהן נטוע עמוק בארץ הקודש. "בני משפחת ורקר היו במקור חברונאים ובהמשך עברו לעיר העתיקה בירושלים. סבא שלי נולד בעיר העתיקה. הסבא רבא יחיאל ורקר, שאותו הכרתי, בנה את הדפוס העברי הראשון בנחלת שבעה. הבן שלו, סבי יהושע ורקר, היה מפקד פלוגות ההגנה החרדיות בירושלים. אגב, האקדח שלו נמצא אצלי ברישיון. זו פיסת היסטוריה".
בני, יהונתן
לתוך המשפחה הזאת נולד יוסי כהן הצעיר. הוא עצמו כבר השתייך לציבור הציונות הדתית והתחנך במוסדותיה ("המשפחה עברה מכיפה שחורה לסרוגה"). בשנים ההן הוא לא העלה על דעתו שיעסוק בעולם הביון. "לחמתי במלחמת לבנון הראשונה, ולאחריה השתחררתי מהצבא ועברתי ללונדון כדי ללמוד. חשבתי לפתוח אפיקים חדשים בחיים, אבל אז המוסד איתר אותי בלונדון בעודי לומד. הייתי בן 22, כבר נשוי, ולאחר שגייסו אותי למוסד חזרתי מהלימודים ארצה.
"בריאיון שעשו לי שאלו אילו שפות זרות אני דובר. אמרתי להם אידיש וארמית. הם אמרו שזה פחות מועיל ושלחו אותי ללימודי ערבית".
ואז הגיעה תפנית נוספת בחייו. בנו השני יהונתן נולד עם שיתוק מוחין ונכות מלאה. "יהונתן מאוד קרוב לליבי", משתף כהן בגילוי לב. "רעייתי תמיד אומרת ש'נבחרנו למשימה'. אי אפשר לשים את יהונתן בכל משפחה. אנחנו נבחרנו. היא אישה מאוד מאמינה, וכך גם אני. כשזה קרה היינו זוג מאוד צעיר, בסביבות גיל 25. כל התכנונים היפים של 'החיים המושלמים' גרמו לנו להבין שיש 'במפרים' ואירועים הזויים שלא יודעים לתכנן אותם. הם פשוט קורים. זה דרש מאיתנו המון מאמץ, אבל החלטנו שהחיים לא ישתנו".
לדבריו, המאמץ היה לאפשר ליהונתן כל מה שהוא צריך, למרות הנכות הקשה, שכוללת גם עיוורון כמעט מלא. "הוא רואה עשרה אחוזים. כל לימודיו והבנתו את החיים נעשו כמעט ללא ויזואליזציה של תוכן. אבל הוא חכם מאוד. החדרנו בו את הצורך להילחם, להיות נחוש ולהשיג למרות נכותו המורכבת. והוא אכן השיג. יש לו תארים בהצטיינות והוא היה ביחידה 8200. מבחינתו לא קל לו, אבל הוא ילד חכם ומקסים. מדהים לראות את החיבוריות שלו עם האחים והדודים. הוא חברותי בצורה בלתי רגילה".
באותו זמן יוסי כהן הוא כבר איש מוסד. "ממשיכים את החיים במקביל לטיפולים. אני כבר עובד מבצעי במוסד ובדרך לשליחות ראשונה כשיהונתן נולד. היה ברור שניסע. חזרנו מהשליחות וכבר נוסעים לשליחות שנייה. לא היה לנו ספק שניסע שוב. באותו זמן אנחנו מוצאים לו מסגרות ומטפלים".
וכך, במקביל לעולמו המשפחתי, כהן התקדם במוסד. הוא הפך לראש שלוחות המוסד באירופה, עד שבהמשך התמנה לראש אגף צומת, המפעיל את רשת הסוכנים של המוסד ברחבי העולם. לאחר שהתמנה לסגן ראש המוסד, 'נשלף' כהן על ידי ראש הממשלה נתניהו לתפקיד היועץ לביטחון לאומי.
לפני שמונה שנים, בהחלטת נתניהו, הוא מונה לעמוד בראשות המוסד. בשנות כהונתו בוצעו פעולות רבות המיוחסות למוסד, בהן חיסולים על אדמת איראן, סיכולים מסתוריים וכמובן הפעולה המפורסמת של גנבת ארכיון הגרעין האיראני. את הפעולה הזאת מכנה יוסי כהן "המבצע הגלוי הגדול ביותר בתולדות המוסד".
בדרך לנורמליזציה. הנשיא ביידן עם יורש העצר הסעודי
גנבה בשידור חי
בהקשר של גנבת ארכיון הגרעין והפעילות באיראן, השאלה המתבקשת היא מדוע לאורך השנים לא בוצעה תקיפה על אתרי הגרעין באיראן. המציאות ההיסטורית מוכיחה שאיומי גרעין מסכלים רק בכוח הזרוע, כפי שנעשה בעיראק, לוב וסוריה.
"כמי שהוביל את התחום הרבה מאוד שנים, פעלתי המון כדי לעכב דרמטית בכל דרך אפשרית את תוכנית הגרעין הצבאית האיראנית", אומר כהן. "הפעולה של המוסד לא הייתה רק פעולה כירורגית פנימה, אלא גם פעולה מדינית חשאית מאוד רחבה – תוצאה של הבאת ארכיון הגרעין האיראני".
ולגבי שאלת התקיפה. זה משהו שצריך לעשות אותו?
"אנחנו צריכים להיות ערוכים לתקיפה צבאית באיראן. חייבים. מדינת ישראל צריכה להיות בעלת יכולת עצמאית לתקוף את אתרי הגרעין באיראן אם היא תכריע ותלך לגרעין למטרות צבאיות".
זה אפשרי?
"כן".
גנבת ארכיון הגרעין, שהפכה לסמל המאבק הישראלי בתוכנית הגרעין האיראנית, היא מקור לסיפוק גדול. גם עכשיו, למרות הזמן שחלף, הוא עדיין מתרגש כשהנושא עולה. "אני עושה את המבצעים באיראן למרות ההסכם שנרקם עם המעצמות במקביל. כל העולם חתם עם איראן את השקר הגדול הזה שנקרא JCPOA, שהוא לא הסכם אלא תוכנית. הבנה בין מדינות. אבל אז מוסרות כל הסנקציות ואני מוביל את מבצע ארכיון הגרעין כי אני מאמין שמשהו רע קורה ועוד לא הצלחנו להוכיח אותו מספיק טוב לעולם".
ואז הארכיון מגיע לארץ. בפעולה שעולה על כל דמיון הובאו ארצה עשרות אלפי מסמכים המוכיחים את השקר הגדול של איראן. "זה מה שמונע עד היום את החזרה להסכם הגרעין", סבור כהן. "גם מצד הנשיא ביידן. הוא עוד מעט מסיים קדנציה ולא חזר להסכם הגרעין. למה? הסיבה היחידה היא שסבא"א (הסוכנות הבין־לאומית לאנרגייה אטומית, י"פ) קיבלה מידינו גם היא את חומרי הארכיון. כחמישים אלף מסמכים. הסברנו למומחי הגרעין שלה איך מתרגמים אותה, והיא אמרה שבאמת ישנם אתרים שצריך להסתכל עליהם. אגב, נפתלי בנט המשיך את הקו של ביבי באו"ם".
כדי לגנוב משהו צריך לדעת קודם שהוא קיים.
"נכון, זה מושג באמצעות מודיעין. במשך שנתיים אנחנו יודעים על הארכיון. בינואר 2016 (תשע"ו), ימים ספורים לאחר שנכנסתי לתפקיד ראש המוסד, מגיעות אליי העדויות הראשונות שאיראן עושה פעולה מאוד מוזרה ואוספת המון חומר. גם חומרה, גם תוכנה, דיסקים וניירת מכל המקומות באיראן. היא הולכת לאפסן אותם במקום מסוים שאיננו אתר מוכר. ההיגיון האיראני אמר שזה מקום שאליו לא ייכנסו פקחי סבא"א. אי אפשר לבקש להיכנס למקום לא קיים. לפי ההסכם סבא"א יכולה להיכנס למשרד ההגנה למשל.
"ההסכם עם המעצמות נחתם ביולי 2015 (תשע"ה), ובינואר אנחנו רואים את האיסוף של החומרים. אני נותן הנחיה בתוך המוסד להגביר את המאמץ המודיעיני על מה שקורה שם, ועשינו מאמץ אדיר. הנחיתי אז גם על היערכות להבאת הארכיון הביתה. אמרתי שאני רוצה אותו בבית ושנתיים אחר כך זה קרה".
אפקט גנבת הארכיון
האתגרים המרכזיים בהבאת ארכיון הגרעין היו המודיעיניים והמבצעיים: השגת ה'סוד' האיראני שהיו לו מעט מאוד שותפי סוד בתוך איראן עצמה, וכך גם הובלת צוות משמעותי של פריצה, והברחה של כחצי טונה מסמכים וחומרים מחוץ לגבולות איראן.
"איך העברנו את החומר?" הוא שואל תאורטית. "גם בדברי הימים זה לא יסופר. הדבר החשוב היה החשאיות, החדירה, ההבאה הביתה. ברגע שמגיעה משמרת של שומרים בשבע בבוקר לאותו מקום באיראן, הם מבינים מייד שפרצנו פנימה, ואז כל המדינה נכנסה לטירוף. איך אתה שומר על הצוות המבצע ועל הארכיון שהם סחבו? כאמור, זה מידע שלא ייחשף לעולם".
בזמן הפעולה הנועזת במעמקי איראן יושב יוסי כהן בחפ"ק ועוקב בזמן אמת אחר הביצוע. "בשלבי התכנון אני מאשר כל שלב. כשזה קורה בפועל אני רואה את המבצע בעיניים. רואה את החדירה, את הכניסה, את היציאה, את המילוט. זה מרגש מאוד. אתה מרגיש את השליחות. אתה יודע שזה עומד לפתור סוגיה עולמית אדירה. חשפנו את איראן בנוכלותה. עד אז איראן הכחישה באופן פורמלי את פרויקט הגרעין הצבאי. הוכחנו שהיה פרויקט כזה ועוד איך. הוכחנו שהיא רימתה את כל המעצמות וסבא"א תוך כדי שתחתמו איתה על הסכם הגרעין".
האפקט של הפעולה תואם את מה שציפיתם לו?
קרוב מאד לעולם החרדי. בשיחה עם כתב משפחה
"מעל ומעבר. הארכיון הזה עשה מהומה עולמית. אני שיתפתי בו את מקביליי במדינות השונות כדוגמת בריטניה, צרפת, גרמניה. גם את שלוש המעצמות הגדולות – סין, רוסיה וארה"ב. כמובן גם את סבא"א. כולם קיבלו את החומר. אני נותן להם את זה פיזית. הרוסים קיבלו את החומר, כולל חברי הוועדה הרוסית לאנרגייה אטומית. כולם רצו לראות מה קורה שם. אמרתי לכולם: 'קחו את המסמכים ואתם תבחנו את אמינותם'. כולם נתנו לזה גושפנקה".
אתה חושב שהפעולות הטקטיות שנעשו שם לפי פרסומים זרים, ימנעו מהם בסופו של דבר את מימוש התוכנית?
"קודם כל, בשורה התחתונה, לאיראן אין גרעין צבאי כרגע. היא מתקדמת בעולם ההעשרה, עולם שהיא כבר השתלטה עליו מזמן. אבל אנחנו טָמַנוּ לה דברים שהם יותר ממקלות בגלגלים. לא יודע מה קורה עכשיו אבל אני יודע שבתקופתי זה היה המאמץ העיקרי שלנו, כדי למנוע מאיראן להגיע להישגים בגרעין. היה ואיראן תלך על גרעין צבאי – אנחנו צריכים להוריד אותו".
קריסת המודיעין
ובחזרה למלחמה.
לדעתו של יוסי כהן חייבים להתקיים תחקירים בכל הרמות בעקבות המחדל המחריד בשמחת תורה. "אני מניח שהם ורק הם יוכלו לספר לנו את הסיפור האמיתי. אני חושב שהסיפור האמיתי יטלטל את כולנו, גם את המערכות עצמן. הצבאיות, המדיניות, המודיעיניות, כל הארגונים כולם".
מאז הטבח משהו השתנה אצלך באופן אישי?
"מאוד. אולי לא שינה, אבל עדכן את ההבנה שאסור לנו בשום אופן לאבד צניעות. גם בהכרזות שלנו. כל מה שאנחנו צריכים לעשות כל הזמן זה להיות עוד יותר ערניים למי אנחנו ולמה קורה איתנו. זה עדכן אצלי את התחושה הזאת. אתה רואה אויב? תניח שהוא רוצה להרוג אותך ושהוא מסוגל לזה. ושהמוטיבציות שלו גבוהות מאוד".
איך קרה מחדל כזה?
"אין תשובות טובות לעניין הזה, וגם לא תהיינה. איך מדינה שיש לה כל מה שיש לה – סייבר, F-35, צוללות, טילאות, רחפנים, איך זה קרה לה? ההסבר הוא יחיד לגמרי. איך האף-35 לא מנצח בשבעה באוקטובר את האר-פי-ג'י? עם הפתעה. כשאתה מופתע – וזה חלק מתוכנית ההפעלה שלי – אתה יכול לעשות הכל. כשאתה מופתע, אתה מאבד הרבה מאוד קשב על אודות המשימה העיקרית. המשימה העיקרית הייתה כאן בשני קווי הגנה שקרסו.
"קו ההגנה הראשון הוא הקו המודיעיני שקרס. זה שאמור להביא את ההתראה, שהיא דבר מאוד ממוקד. כשאני מחפש לחסל מחבלים שמנסים לפגוע בשגרירות ישראל, לא משנה באיזה מקום בעולם, נניח מחבל בודד, אני צריך לדעת מי הוא, מתי ואיפה הוא ואז אני יכול לתפוס אותו. אם אני לא יודע את זה – מה אני עושה? אני מניח שיש כאלה ואז מגן על השגריריות והמתקנים הישראליים.
"זה נקרא קו ההגנה השני. יכול להיות שהמודיעין לא יראה. אז מה? אז נגיד 'כנראה שאין מחבלים'? הפוך. תניח שיש ותבצר את קו ההגנה השני. ופה, בשמחת תורה, גם קו ההגנה השני קרס. לדעתי כאן הבעיה הכי גדולה: שני קווי ההגנה גם יחד קרסו בדקות בודדות".
מה זה אומר על קווי ההגנה הנוספים שיש לנו?
"עכשיו זה שונה. תראה, כשאתה לא מופתע ואתה ערני על הגבולות והגדרות – אפשר להראות איזה יופי של פצצות מדויקות יש לי, איזה נשק אסטרטגי אני יודע להפעיל ומכאן ואילך אתה בסדר בעזרת השם. אבל אם אתה מופתע או לא ערני מספיק, אם אתה לא מניח שהאויב בעקבותיך – אתה נופל".
אתה חושב שמה שעושים כרגע, מהלכי המבצע, הוא עבודה נכונה?
"כן, לגמרי כן. אני לא איש צבא, אני איש מודיעין, אבל מבין גם במערכות צבאיות. ישבתי בקבינט המדיני-ביטחוני גם כראש מל"ל, ולכן אני מכיר את הצבא מצוין. ניתן לומר שיש לנו כוח עודף בצורה מספרית כלפי כל אויב בזירה".
כולל איראן?
"כשאני אומר 'זירה', הכוונה היא גם לאיראן".
טרמפ לבחורי ישיבה
התחנה האחרונה בשיחתנו היא דווקא התחנה הראשונה. זו שיוסי כהן צמח מתוכה. את העולם החרדי הוא מכיר מתוך המשפחה הקרובה, גם מצידו וגם מצד רעייתו, בתו של העיתונאי הוותיק שלמה שמיר הרואה את עצמו קרוב לחסידות גור ולתורתה. גם היום הוא שומר על קשר קרוב עם המשפחות, לרבות אלה שנמנות עם החסידויות השמרניות ביותר.
אחד מתחביביו לפני שכיהן בתפקיד ראש המוסד, היה להעלות לטרמפים בחורי ישיבה שעמדו בצידי הדרכים בשעות הלילה. הוא נהנה לנהל איתם שיחות. את השיחה הוא מתבל לעיתים קרובות בסוגיות מהגמרא. הוא מונח בעולם הזה.
כמי שמכיר את הציבור החרדי לעומק, הוא סבור שיש מקום לחרדים בשירות המוסד. לדבריו הוא עצמו הכניס חרדים לעבודה במוסד.
היו לך קונפליקטים ערכיים? כשאתה עוסק בעולמות של חיסולים והונאות מן הסתם זה משפיע על הנפש.
"לא השלתי את הערכים והאמונות שלי. כשאתה נושא בכיס כל הזמן את ירושלים, כשאתה יודע בשביל מי אתה עובד ויודע מה אתה צריך לעשות עבור עם ישראל – אתה עושה את זה תוך שאתה נצמד לערכים שהבאת מהבית. ברור שכשאני בונה סיפור כיסוי לבַּקָר הגבול, לא משנה איפה הייתי – אני משקר לו. אבל זאת הונאה לשם המערכה הלאומית, כדי שנוכל לעבוד עבור קיומה של מדינת ישראל בסייעתא דשמיא".
הפוליטיקה תחכה
ואי אפשר בלי ההקשר הפוליטי. כהן, וזה לא סוד, רואה את עצמו מתמודד בעתיד על הנהגת הימין והמדינה.
האם לדעתך נתניהו צריך לפרוש מתפקידו בתום המלחמה? ומה לגבי הרמטכ"ל, ראש אמ"ן והפיקוד העליון בצה"ל ובשב"כ?
כהן בוחר היטב את המילים, אבל משחרר גם אמירה עם רמז ברור. "אחרי המלחמה אומר את דעתי. אבל דבר אחד אוכל להגיד גם עכשיו: לקחת אחריות זה לא מותרות, זו מנהיגות".
האם אתה סבור שצריך לקבוע מועד מוקדם לבחירות?
"אני בעד שדברים ייעשו בהסכמה. ידענו מספיק מחלוקות. אני מקווה שכל הצדדים הפוליטיים יבינו זאת".
***
וכמי שטווה חלום פוליטי בלתי מוצהר, לכהן חשוב לשגר מסר לציבור החרדי: "אני רואה את עצמי קרוב מאוד לציבור החרדי, הוא חלק ממני. אסור לטעות בי בעניין הזה. החרדים הם חלק מנשמתי. משערי חסד יצא יעקב, הדוד החרדי שלי, שהיה צנחן. גם מאיר, שאני קרוי על שמו, היה חרדי. שמי המלא הוא יוסף מאיר. יוסף על שם הסבא ומאיר על שם הדוד, אח של אימי שנולדתי בשבעה שלו.
"יש הרבה שמדברים על סיוע למערכות האזרחיות והלאומיות שלנו, אבל ברור שזה צריך להיות משולב עם תפילות ולימוד. כולם צריכים לעשות דיון עם עצמם איך רוצים לוודא עם כולם את קיומו של העם היושב בארץ ישראל".
אז מתי תרוץ לראשות הממשלה?
"עוד לא החלטתי אם להיכנס לפוליטיקה. אם כן תשמעו את עמדותיי בבוא העת. העמדות שלי הן מאוד ברורות. אני ימני ליברלי, דמוקרט, מאוד ישראלי וציוני. יהודי בנשמתי. אני מאוד מאמין בצורך לפעול כדי לקיים את מדינת ישראל. בזה פעלתי, לא הרבה. רק 42 שנה…"
