בזכות נשים צדקניות

אל מול פני הרוע הממשלתי | עשר אימהות שמפרנסות את משפחתן במגוון תחומים מקצועיים, מדברות על השלכות גזירת המעונות על חייהן. פרויקט מסעיר

הן עובדות שעות ארוכות ביום במגוון משרות מקצועיות, ומממשות את כישוריהן במטרה לפרנס בית של תורה. ואז הגיע ליברמן • עשר אימהות חרדיות עובדות, שעומדות לאבד את מקור מחייתן בגלל הגזירה להפסיק את הסבסוד במעונות לפעוטות שאימן עובדת ואביהן לומד – מדברות על הרוע, האכזריות והאטימות • והן מצהירות: "לא נסכים לשנות את הבית בגלל הגזירה; הדורסנות הזו תאלץ אותנו לעזוב את העבודה • המונולוגים המרגשים

פחות מחודש לאחר שהוקמה ממשלת לפיד־בנט, החליט בעל הבית הכלכלי של הממשלה, שר האוצר השולט בוועדת הכספים ומנהל את כלכלת המדינה לפי קפריזות והעדפות אישיות – על היעד הראשון למתקפת חיציו: נשים חרדיות עובדות. הן, שמממשות את כישוריהן, שאחראיות על כלכלת הבית בתבונה וזוכות להחזיק בית של תורה – הפכו מטרה לשנאה.

מעתה, הכריז צר-האוצר בגזירה בעלת טווח תכולה של מהיום למחר (הגזירה, לפי דבריו, אמורה לחול מהראשון לספטמבר למניינם, כלומר בעוד פחות מחודשיים) – אין סבסוד במעונות היום עבור פעוטות שאימם עובדת, אך אביהם לומד תורה. הנימוק הרשמי: "עידוד יציאה מהכולל". עזבו את הכפייה, עזבו את זה שהתוצאה העיקרית תהיה יציאת נשים מעולם העבודה; כשמדובר בליברמן, המטרה היא רק שנאה. הבטיח לשלוח חרדים למזבלה – וקיים.

אבל ליברמן אינו הכתובת. האיש הזה מכוון מטרה: לחזק את מיתוגו כגדול רודפי החרדים – כל החרדים: ילדים, נשים, גברים, פעוטות, כל מי שאפשר. אם חשבו ראשי הממשלה ששתיקתם לנוכח הגזירה תמלט אותם מאחריות – טעות בידם. בנט, שהבטיח כי "ליברמן נתן לי מילה שהממשלה לא תפגע בחרדים"; לפיד, שמציג בשנים האחרונות פנים של אדם 'הגון' ובונה על תמיכה חרדית עתידית; שקד וסער, ועוד מאלה שמנסים להסביר כי הממשלה נוסדה באין ברירה, אך בשום אופן לא יאפשרו רדיפות על רקע אמונה, קל וחומר רדיפת ילדים ואימותיהם – הקלון רשום על מצחם. אף אחד לא יאפשר להם לחמוק מאחריות בתואנה ש"ליברמן חייב אותנו, חששנו שהוא יפרק את הממשלה".

כי במקום שבו ממשלה מתעמרת בעבודתם של אימהות, רק בשל אורח חיי הבית ורצון של הבעל להגות בתורה – אין שום מקום לגלגול עיניים צדקני, התחמקות או הטלת אחריות על בריון פוליטי שהשתלט על הקופה. אתם הכתובת; לכם לא נשכח ולא נסלח.

הדמעה הזאת, דמעת הילדים ואימותיהם, דמעת בתים שלמים שמטה לחמם יישבר, דמעת משפחות שיקרסו אל קו העוני, מעונות שייסגרו, מקומות עבודה שישבתו מנשים חרדיות – הדמעות האלה ירדפו אתכם בזה ובבא. אם לא תנקטו פעולה, אם לא תבלמו בגופכם – אל תבואו לְעולם לבקש פתיחה של דף חדש.

אתם, שראיתם את הנעשה בממשלתכם, איך איש מרושע אחד מבקש להרוס משפחות כמו פיל מסומם שנכנס לחנות חרסינה, ולא עשיתם דבר – אתם, שמציגים עצמכם כ'ראשי הממשלה', אתם, שמדברים על 'ממשלה שבאה לעבוד בשביל האזרחים', אפשרתם את הרשעות הזו, את מימוש האג'נדה של המפלגה השונאת ביותר, הסמי-אנטישמית ביותר בתולדות המדינה, וישבתם בצד.

• • •

מאחורי הגזירה הפוליטית והפופוליסטית הזו, ישנם שמות וחיים. לא שם אחד, לא מאה. 18,000 משפחות בישראל שליברמן זומם להעלות עליהן את הכורת הכלכלי. לא משפחות נתמכות, לא משפחות מסובסדות, משפחות עובדות, שבהן האישה עובדת קשה להאכיל את ילדיה, וליברמן מוריד מחסום מעל חייה המקצועיים, בטענה: "בעלך לומד בכולל".

כל זה מתבצע, אגב, תוך אפליה חמורה לעומת בית שבו אחד מבני הזוג לומד במוסד להשכלה גבוהה, והיו אלו לימודים הומניים ותאורטיים על חקר הצמחים בעת העתיקה. מדינה יהודית מכריזה: הורה שלומד בחוג להיסטוריה כללית באוני' תל-אביב – יקבל עזרה במעונות לילדיו; יהודי חרדי שלומד תורה בכולל אברכים – רעייתו וילדיו ייענשו ולא יזכו למעון, ובעצם לא יזכו למקום עבודה.

כדי להבין את גודל האבסורד, ביקשנו מכתבת 'משפחה' גב' שרה פרדס לפגוש את הפנים והשמות שמאחורי הגזירה. היא שוחחה עם עשר אימהות מתחומי מקצוע מגוונים: עובדת מדינה במשרד האוצר, עולה מצרפת שמשמשת כמזכירת רואי חשבון, סטאז'רית רגע לפני התואר בהוראה ועוד מספר רב של אימהות חרדיות – מכל קצות הקשת של הציבור החרדי, שמצהירות כי ייאלצו למצוא את עצמן מחוץ למעגל העבודה, כאשר ההחלטה האומללה הזו תיושם ותקבור את עתידן המקצועי.

כתבת 'משפחה' מביאה את הקולות מהשטח, לאחר שדָמעה עם האימהות הצעירות שמשרותיהן והתקדמותן המקצועית מוטלות בספק. דבר אחד נותר ברור ועבר כחוט השני בהכרעתן הנחרצת של הנשים שהתראיינו לכתבה: לא עוזבים את מקור החיים – התורה – בגלל עבודה. אם כבר, להפך. עוזבים עבודה, כדי שהבעל יוכל להמשיך ללמוד.

אדרבה, הן אומרות, יראו מקבלי ההחלטות את התוצאה של החלטתם הנמהרת, ואולי ישקלו אותה שוב.

הלוואי.

אריה ארליך

הודעה שלא נקראה

גב' רות וייס, גבעת זאב, אם לשמונה

מקצוע: בודקת תוכנה במשרד האוצר

מי שדווקא ניסתה לדבר על ליבו של שר האוצר היא גב' רותי וייס, אישה חרדית שעובדת במשרד האוצר כבודקת תוכנה. "ביום הראשון לכהונתו של איווט כשר האוצר, הוא שלח מייל אישי לכל העובדים ובירך את כולנו בהצלחה. הוא סיפר שהוא מעוניין לעבוד עם הצוות המוביל במשרד, למען הזנקת הכלכלה הישראלית ועוד משפטים נמלצים כאלו.

"כשההחלטה פורסמה ביום רביעי שעבר, שלחתי לו הודעה למייל האישי שלו, בו פירטתי את המשמעות של הגזירה מבחינתי, כעובדת משרד האוצר מזה עשר שנים.

"תיארתי לו כיצד אני משכימה בחמש בבוקר כדי לשלוח את שמונת ילדיי למוסדות החינוך, בהם שלושה ילדים למעון. בשש וחצי אני כבר על האוטובוס מגבעת זאב לירושלים, כדי להספיק להגיע לעבודה בשבע בבוקר.

"בסיומו של יום העבודה, אני מגיעה למעון טרופת נשימה, ואז מתחילה לעבוד במשרתי השנייה כאם למשפחה ברוכת ילדים, שכולם קטנים עדיין. גם כשאני עולה על יצועי עם עיניים טרוטות מעייפות, אני מתעוררת מדי לילה מספר פעמים, כדי לטפל בתינוק בן החצי שנה, ולפעמים גם בגדולה יותר בת השנתיים.

"בעלי אף הוא קם בעלות השחר, מתפלל ותיקין כדי שיהיה בבית מוקדם מספיק, לשלוח את הילדים למוסדות החינוך. סדר הלימוד שלו מסתיים בעשר בלילה, אחרי כולל ערב. הוא עוזר לי ככל יכולתו, והיום שלו מסתיים בחצות הלילה. אגב, בעלי לומד בכולל 'חושן משפט' ולכאורה הלימודים שלו בהחלט יכולים להיחשב כלימודי מקצוע (בסופם ניתן להיות דיין, טוען רבני, בורר ועוד. ש"פ), אבל הגזירה של ליברמן תחול גם עליו, כיוון שהוא לומד בכולל ולא במוסד להשכלה גבוהה.

"אנחנו עובדים קשה מאוד, מעלות השחר עד שאנחנו קורסים, אבל לא מצליחים לגמור את החודש. כעובדת מדינה השכר שלי לא מצדיק את מה שאני עושה, אבל לשר האוצר יש פרויקטים אחרים לטפל בהם, במקום לדאוג לעובדי משרדו.

"למעשה, המשכורת שלי מממנת את מוסדות החינוך של ילדיי, והיתר עבור המשכנתא, וזה אחרי סבסוד משמעותי מאוד במעון – אני משלמת עבור שלושה ילדים פחות מ-3,000 שקלים. אם הסבסוד יילקח, כמעט כל המשכורת תצא על המעון ואעבוד ללא תמורה. לא שווה לי לעזוב את העבודה בגלל הוותק והזכויות שצברתי, אבל התחושה שלא יישאר לי כלום ביד, מאכזבת מאוד".

קיבלת תשובה משר האוצר?

"לצערי לא. הוא לא הגיב ואין לי מושג האם הוא קרא את המכתב שכתבתי בדם ליבי. לעומת זאת, העובדות האחרות במשרד, שאגב כמעט כולן מגיעות מהמגזר הכללי, הזדהו מאוד עם המצוקה שלי. למרות שהן לא מכירות בערך של לימוד תורה, כולן סבורות שהפגיעה תהיה בציבור הנשים שמבקשות להביא פרנסה הביתה.

"אני מרגישה, שהצעד הזה יחזיר אותנו אחורה בעשר שנים", היא מסכמת. "אני זוכרת כיצד כשהתחלתי לעבוד בתחום, כמעט לא היו משפחות חרדיות שנעזרו במעונות. גם נשים שעבדו בתחומים שלא קשורים להוראה, העדיפו מטפלות פרטיות. בעשור האחרון, רוב הנשים החרדיות מפקידות את ילדיהן במעון, והן מרוצות מאוד. יש גידול מרשים במספר המעונות והמשפחתונים בציבור החרדי, כי יש לכך ביקוש. אין לי ספק שנשים רבות יחשבו פעמיים אם לעבוד בשכר מינימום, אם לא תהיה להן את האופציה של מעון מסובסד".

סטאז' בספק

שם: גב' עטרה הרוש, באר שבע, אם לשניים

מקצוע: סטאז'רית להוראה

אם הגזירה של ליברמן תצא לפועל, גב' עטרה הרוש מבאר שבע אמורה להפסיד את כל עתידה הכלכלי. "למדתי הוראה לגיל הרך והשנה הקרובה הייתה אמורה להיות עבורי שנה של סטאז' לפני קבלת התואר", היא מתארת. "הייתי בהרבה מאוד ריאיונות עבודה, כיתתי את רגלי בין המפקחות עד שמצאתי מקום שאוכל ללמד בו. שעות העבודה בסטאז' רבות מאוד, ואני חייבת מעון לשני ילדיי – תינוקת בת ארבעה חודשים ופעוט בן שנה ושבעה.

"אבל אם לא יהיה לי סבסוד במעון, לא אוכל לעשות את הסטאז'. איאלץ להישאר בבית עם שני התינוקות, וכל הכסף שהשקעתי בלימודים ירד לטמיון. לא אוכל לשלם 5,600 שקלים למעון, כאשר השכר מעבודתי לא אמור לעלות על 3,000 שקלים. זה פשוט כלום, אבל אני חייבת את זה, כדי שאוכל לקבל את התואר. עם הסבסוד הייתי אמורה לשלם רק 1,800 שקל עבור שניהם. אגב, גם על לימודיי ב'חמדת הדרום' בנתיבות, לא קיבלתי שום מלגה מהמדינה, למרות שאני חרדית וכביכול 'דואגים' לנו להשתלבות בתעסוקה".

מה העלויות החודשיות שלכם?

"אני מתגוררת בדירה שכורה של שני חדרים בבאר שבע, עליה אני משלמת 1,650 שקלים. הצהרון של הבן הגדול, בן הארבע, עולה לי 350 שקלים וגם אותו, אגב, המדינה לא מסבסדת בכלל. בעלי מקבל מהכולל 800 שקלים בלבד ('דתות'. ש"פ) וגם את הסכום המגוחך והנלעג הזה לא קיבלנו, כשלא היה תקציב וממשלה מסודרת. אין לנו הבטחת הכנסה, והחל"ת אליו הוּצאתי אשתקד, לאחר שהפסקתי את עבודתי בעקבות הקורונה, הסתיים זה מכבר.

"איך אני יכולה לשלם למעון 5,600 שקלים כשבעלי מקבל 800 שקלים בלבד ואני עוד 3,000? המדינה רוצה שאפשוט יד לצדקה, עם שלושה ילדים קטנים? ההורים שלי, שעבדו כל חייהם, צריכים להיות הבנק שלי? גם אם אשלח את הילדים שלי למטפלות פרטיות, הן יגבו לא פחות מ-1,500 שקלים עבור כל ילד, לא כולל מטרנה וארוחות, שבמעון הן כלולות במחיר".

אם חשבתם שליברמן פוגע רק בחרדים בשם הרצון לגרום לאברכים לצאת לעבוד ו'לתרום' למדינה, מתברר שבין המשפחות הנפגעות יש מי ש'תרמו' למדינה לא מעט.

"אני בעלת תשובה. עזבתי עולם ומלואו בשביל להידבק בחי העולמים. בעלי חזר בתשובה אחרי הצבא, הוא לחם בשירות קרבי, השתתף במבצעים ונתן מעצמו את הכל למען המדינה. גם אבא שלי שירת בצבא ועשה מילואים עד גיל ארבעים, ויש לי גיס ביחידה מסווגת מאוד. המשפחה שלנו נתנה למדינה את הכל, הקריבה למענה את החיים והמדינה לא מאפשרת לנו להתפרנס בכבוד. רוצים להפוך אותנו למדינת עולם שלישי, רק בגלל שלאיווט ליברמן יש בעיה עם הציבור החרדי, שנראית כמשהו אובססיבי ממש, בלי היגיון כלכלי".

מה יקרה בשנה הבאה?

"להקב"ה פתרונים. אבל דבר אחד ברור: בעלי לא יעזוב את הכולל, גם אם ליברמן ייבא לכאן לא רק שנאה לדת, אלא אפילו את הקג"ב עצמו על שיטותיו המפלצתיות. זו שעת המבחן, ונעבור אותה בהצלחה", מסכמת גב' הרוש.

עבודה בספק

גב' רחל פרל, רחובות, אם לפעוטה

מקצוע: סוכנת ביטוח ובעלת תואר בחינוך

ההשפעה של גזירת המעונות תהיה דרמטית ממש על חייה של גב' רחל פרל מרחובות. למעשה, כל ההחלטה האם לפתוח בדרך חדשה ומאיזה כיוון לגשת אליה, תלויה בשאלה האם לילדתה שנמצאת במעון יהיה סבסוד, או שמא היא תיאלץ לשלם עליה מחיר מלא.

"אני בעלת תואר ראשון בחינוך, אבל בשל הקושי במציאת עבודה בתחום, עבדתי כסוכנת בחברת ביטוח. הרווחתי שכר מינימום של 5,300 שקלים בחודש עבור שמונה שעות עבודה ביום, ומתוכם הפרשתי 900 שקלים למעון. בתקופת הקורונה עזבתי את העבודה, וסיימתי לקבל את דמי האבטלה בסוף החודש הלועזי האחרון.

"אני רוצה להשתלב במערכת החינוך", אומרת גב' פרל, "אבל כרגע קוראים לי רק לימים בודדים. אם הילדה תהיה במעון, אולי אחפש עבודה אחרת, קבועה ומשתלמת יותר. אולי אפנה לתחום הגרפיקה אותו למדתי – אבל כעת, צורת הפרנסה שלי תלויה ועומדת בשל הגזירה החדשה הזו. אני לא רואה את עצמי משלמת 2,700 שקלים בחודש כשאין לי עבודה קבועה. אני גם לא יכולה לחפש עבודה במצב כזה כשאין לי סידור לילדה".

והמצב ישפיע גם על תחום הדיור. "אנחנו גרים בשכירות, בגלל שאני לא יכולה לקבל משכנתא כשאין לי עבודה קבועה, עם הכנסה נורמלית. השכירות עולה 3,000 שקלים בחודש ויותר, והכסף הולך לפח".

מה תעשו?

"אנחנו משפחה צעירה, ובעלי לא יעזוב את הכולל. הוא מתמיד גדול, ועדיו לגדולות. השאיפה שלו היא לגדול בתורה, ואין סיבה שלא נגשים ביחד את החלום הזה. כל השאלה היא, האם אני אשאר בבית עם הילדה, או אצא לשוק העבודה ואוכל להרוויח ולפרנס בכבוד את ביתי. השקעתי שנים בלימודים, שילמתי כסף רב, והכל עומד בסימן שאלה".

כולן מפסידות

גב' יפה לרנר, בית שמש, אם לתינוק

מקצוע: עובדת במשרד האוצר

היא אם לילד בכור בן שמונה חודשים. מגיל ארבעה חודשים הוא שהה במשפחתון של התמ"ת. בהתאם לדרגה שנקבעה לה, היא משלמת כ-1,400 שקלים בחודש.

גב' יפי לרנר, תושבת רמת בית שמש ג', הייתה אמורה להמשיך עם המטפלת הזו גם בשנה הבאה, לאחר שנרשמה כבר לפני מספר חודשים ושריינה לעצמה מקום, אבל הגזירה החדשה טרפדה את כל התוכניות.

"המטפלת בעצמה לא יודעת האם תמשיך לפעול במסגרת התמ"ת, במידה וההורים לא יוכרו לצורך קבלת דרגה", היא מפרטת. "אם לא תתבטל ההחלטה של שר האוצר, המטפלת תעבור לעבוד באופן פרטי. כל חמשת האבות של הילדים שהיא אמורה לקבל לשנה הבאה הם אברכים, ובמצב שנוצר, הם לא יוכלו לקבל דרגה. היא יודעת היטב שרוב הילדים בשכונה הם בני אברכים, כך שאין לה ברירה אחרת".

מבחינתך זה גרוע?

"מדובר במטפלת מצוינת ממש, אבל התמ"ת קובע את הכללים – שמלכתחילה נועדו למען ההורים. כך למשל, החופשות מתאימות לחופשות העובדים (שאינם עובדי הוראה. ש"פ). אני, עובדת מדינה במשרד האוצר, לא יכולה להרשות לעצמי לשלוח ילד למטפלת שעובדת לפי החופשות של מערכת החינוך, שם יש חופש בחנוכה, בערב פסח וכמובן בחופש הגדול".

לדבריה, אם המטפלת תעבוד באופן פרטי, היא לא תתאים את עצמה לזמני העבודה של ההורים. ואם היא בכל זאת תבחר לתת את שירותיה להורים העובדים בזמנים נוספים – היא תגבה תשלום נוסף על כך, שיהיה הרבה יותר יקר מהמחיר ששילמו ההורים השנה. "כשהסבסוד של המדינה יורד, הכל משתנה".

גורל המטפלות

גב' חדווה שוורץ, בית שמש, אם לשבעה

מקצוע: מטפלת

גב' חדווה שוורץ, המתגוררת בבית שמש, היא מטפלת במשפחתון של התמ"ת. גם היא נקלעה לחוסר ודאות כלכלית מאז ההחלטה המקוממת. "אני חוששת שאשאר מובטלת בשנה הבאה. יש לי שלושה ילדים שהאימהות שלהן עובדות כמזכירות ומשתכרות שכר מינימום ממש. יש להן כיום דרגה 3, כך שהן משלמות רק 850 שקלים לחודש, ואת היתר מעביר משרד התמ"ת.

"אם הן ייאלצו לשלם את הסכום המלא, 2,700 שקלים, לא ישתלם להן לעבוד, כיוון שיש להן עוד ילדים שנמצאים במשפחתונים של גילי 2-3. במצב כזה, הן יעדיפו להתפטר. שני הילדים הנוספים הם ילדים לאימהות שמשתכרות קצת יותר, אבל גם הן זכאיות לדרגה. האימהות הללו הודיעו לי, שאם לא יהיה להן סבסוד, הן יעדיפו מטפלת פרטית עד השעה שתיים בצהריים, כשהבעל ישמור על הילד בהפסקת הצהריים, עד שהן יגיעו מהעבודה".

את חושבת לעבוד כמטפלת פרטית?

"בהחלט שזאת אופציה, אבל אז ארוויח הרבה פחות. התמ"ת משלים כיום את יתרת התשלום לכל ילד, ואני לא יכולה לגבות מההורים את הסכום המלא. אני איאלץ לגבות מההורים פחות, ומבחינתי זו פגיעה אנושה.

"כולם מדברים על הפגיעה בציבור ההורים, אבל יש גם פגיעה אנושה במטפלות, שיאבדו את מקור פרנסתן. יש לי משכנתא, אותה הסכים הבנק לתת לי בשל העבודה שלי, יש לי הוצאות על ילדים בישיבות ובתלמודי תורה. האבסורד הוא, שלמרות שבעלי אינו אברך – גם אנחנו נשלם את מחיר הפגיעה באברכים, שליברמן כל כך 'אוהב'. הוא רוצה לעודד אנשים לצאת לעבודה, וכאן הוא עושה את ההפך ממש".

אלא שהסטטוס של מטפלות התמ"ת, לא הוסדר מעולם, היא קובלת. "אנחנו לא שכירות ולא עצמאיות, ולכן לא זכאיות לפיצויים במקרה שנפסיק לעבוד, כפי שזה נראה עתה. מי אמור לשלם על הפגיעה האנושה בשכר שלנו, בלחם ובחלב של הילדים הפרטיים שלי?"

הקידום שייגנז

גב' רחל ביטון, אופקים, אם לארבעה

מקצוע: סייעת וצהרונית

אם וכאשר תצא אל הפועל, הגזירה של שר האוצר ליברמן שתכפיל ותשלש את עלות השהייה של ילדי המעונות, תהפוך את עבודתה של גב' רחל ביטון מאופקים לבלתי כדאית בעליל.

ביטון, אם לארבע פעוטות המתגוררת באופקים, מעולם לא הייתה כל כך חסרת אונים, לחוצה ומתוסכלת. בימים הללו היא מסיימת את שנת הלימודים כסייעת וכצהרונית בגני הילדים בעיר הדרומית בה היא מתגוררת, אבל היא לא יודעת האם תשוב לעבודתה בתחילת שנת הלימודים הקרובה.

"אני מרוויחה פחות מ-7,000 שקלים", היא מתארת. "אני עובדת כמעט כל השבוע משמונה עד ארבע ומרוויחה שכר מינימום. חלק גדול משכרי מופנה למעון אליו אני שולחת את שלושת ילדיי – בן ארבעה חודשים, בת שנה וחצי ובן שנתיים וחצי. כיום אני משלמת על כל ילד כ-860 שקלים, ועל התינוק 1,000 שקלים. ביחד זה יוצא כ-2,700 שקלים ויותר, למרות שיש לי את הסבסוד הגבוה ביותר – דרגה 3.

"אני משאירה במעון כמעט חצי מהמשכורת שלי, אבל אין לי ברירה. היתר נחוץ לי ללחם ולחלב, למטרנה ולטיטולים. אבל אם ההחלטה של ליברמן תצא לפועל, אני אמורה לשלם 2,700 שקל על התינוק, ועוד 2000 שקלים לכל ילד. ביחד זה יוצא יותר מכל השכר שלי, כך שלא ישתלם לי לעבוד".

אבל הרעיון לעזוב את העבודה ולטפל בפעוטותיה בביתה, לא קוסם לגב' ביטון כלל וכלל. היא הייתה אמורה לקבל קידום בעבודה, קידום – שעלול להיבלם כעת באבחת החלטה מרושעת. "הבטיחו לשדרג אותי לדרגה של גננת אם אמשיך לעבוד ברשת. יש לי תעודות והתחלתי כסייעת כי זו הייתה האופציה הזמינה היחידה כשהתקבלתי, לפני שלוש שנים. לא שווה לי לעזוב הכול ולהתחיל שוב מתחילה, אם וכאשר תיפול הממשלה.

"מלבד זאת, ממה נתפרנס? מהמלגה של 2,500 שקלים שבעלי מקבל? הסכום הזה עובר ברובו למשכיר הדירה שלנו, והיתר לחלק מהתשלומים של חשמל מים וגז. המשכורת שלי נועדה לכסות את שכר הלימוד במעון ושל הילד הגדול בן הארבע שלומד בתלמוד תורה, ואת הוצאות המזון שלנו. לא נשאר לנו שקל מיותר בסוף החודש. גם אם לא נשלם על מעון – ממה נחיה?" היא תוהה וקולה מיוסר.

אופציה של מטפלת פרטית או גנים פרטיים, לא באה בחשבון?

"בדקתי את זה, ולצערי כל המטפלות מלאות. אם הייתי יודעת שזה יהיה המצב, הייתי נרשמת בזמן, כשעוד היה מקום. אבל נרשמתי למעון ושילמתי דמי רישום. ההחלטה של ליברמן מגיעה הרבה אחרי הרגע האחרון ומכל הבחינות היא ממש לא הוגנת עבור ציבור ההורים".

פחות מחודשיים נותרו עד שגב' ביטון תקבל החלטה האם היא חוזרת לעבודתה בגן בשנת הלימודים הבאה. בחודשים הללו היא תעקוב אחרי ההתפתחויות, ובעיקר תתפלל עד העתיד. "הפרנסה משמים", היא מאמינה ובטוחה. "ליברמן לא יכול לפגוע בנו כהוא זה. יש השגחה פרטית מיוחדת על לומדי התורה, ואין לי ספק שהקב"ה, הזן ומפרנס לכולם, לא יעזוב אותנו רק בגלל שהקדשנו את חיינו למען תורתו".

מבט ממחלקת הרווחה

גב' רבקה מלשרוף, ביתר עילית, אם לשלושה

מקצוע: עובדת במחלקת הרווחה בעיר

"אני מצפה לישועת השם, וכנראה אנחנו נראה כאן ניסים מחוץ לגדר הטבע", מאמינה גב' רבקה מלשרוף מביתר עילית. "כאברכים, יש לנו ניסים בכל יום ויום, כאשר לדעתי עצם האפשרות של נשים לצאת לעבודה ולהפקיד את האוצרות שלנו בידיים מקצועיות היא חסד עצום, שאולי רק עכשיו אנחנו מבינים אותו. הדבר מאפשר לנשים לצאת לעבוד, לפרנס ולגדל ילדים גם אם לא בהרחבה, לפחות בצורה שפויה".

המשפטים הללו לא נאמרים בחלל ריק. גב' מלשרוף עובדת במחלקת הרווחה בעיריית ביתר עילית. מתוקף תפקידה היא נחשפת למקרים קשים של משפחות שלא מצליחות להתמודד עם החיים, עם הדרישות המינימליות של גידול בית רק בגלל שאין מקור פרנסה להורים.

"במצב הזה יש מצוקה ועוני, שגורמים למצבים של סטרס גבוה, חרדות ודריכות. הילדים תובעים את שלהם, וההורים לא יכולים לעמוד בלחץ. מדובר בלחם וחלב, בטיול שנתי ובקייטנה, בספרי לימוד ובבגדים מינימליים. לא מדברים על נופש וטיסות לחו"ל. אין לנו צורך במשכורת של הייטקיסטים, אבל גם את רף שכר המינימום – שרוב הנשים החרדיות לא מצליחות להבקיע – אך מגיע להן ביושר, חומסים מאיתנו?

"האבסורד הוא, שבדיוק עכשיו הסתיים החל"ת. המדינה משלמת הון למעסיקים שיקלטו עובדים חדשים, אבל השוק רווי בעובדים. גם אם התוכנית הרעה הזו תצליח והכוללים ייסגרו כפי שחולם שר האוצר, מישהו יכול להבטיח שיש משרות לחמישים אלף האברכים שירצו, לדבריו, להשתלב במעגל העבודה? גם עשירית מזה לא יצליחו לקלוט, עם כל הרצון הטוב, שלא קיים כלל. המדינה תיאלץ לשלם להם דמי אבטלה, הם ייפלו על הקופה הציבורית, ובינתיים גם הנשים שלהם לא יצליחו לעבוד ויעזבו את העבודה.

"זו תהיה קטסטרופה אמיתית למשק. נשים שלא יעמדו בתשלומי המעונות יתפטרו, ועל הדרך יהיה צורך לפטר אלפי מטפלות ועובדות במעונות. האנשים הללו יקנו פחות, וממילא הכלכלה לא תצליח להתאושש אחרי משבר הקורונה. שלא לדבר על העסקים הרבים שיקרסו מחוסר עובדות חרדיות. ההרעבה של הילדים, תוביל למצוקות קשות, שייפלו על כתפי אגפי הרווחה ברשויות המקומיות. וכך, בשל שנאה מרושעת, יהפכו את החברה החרדית מחברה שרוצה ויכולה לפרנס את עצמה ולחיות בכבוד לחברה מוכת עוני ואבטלה, ואחר כך יאשימו את החרדים שהם טפילים ש'נופלים' על הציבור".

ויש גם שלבים נוספים: "המצב הכלכלי הקשה יגרום לנוער חרדי לנשור ממוסדות החינוך, וגם בהם יהיה צורך לטפל, באמצעות משאבים אדירים שיפלו בסוף על קופת המדינה. כך יצֵא, שהכסף הקטן שחוסכים מסבסוד המעונות ייבלע בתקציב הגבוה שיהיה צורך להקצות לטיפול בקטסטרופה החברתית שנראה בשנים הבאות, אם התוכנית חלילה תצא לפועל. גם אם לא כל המשק יקרוס, אין ספק שתהיה האטה וקריסה של עסקים רבים".

מבחינה אישית, לגב' מלשרוף אין פתרון. "בעלי לומד בכולל מחוץ לעיר, וכל הגזירות של ליברמן, לפיד ויתר השותפים לממשלה, לא יוציאו אותו משם. אין לו הפסקת צהריים, ולכן, אני, כאישה שעובדת עד השעה ארבע, חייבת מעון. לעזוב את העבודה – בלתי אפשרי, כיוון שמדובר בלחם ובחלב שלנו. יש לי גם משכנתא בסכום של כשלושת אלפים שקל. מי ישלם אותה אם לא אעבוד? לעבוד מהבית עם הילדים גם לא אפשרי בעבודה כמו שלי, כך שבינתיים רק ישועת השם שתבוא כהרף עין תציל את המצב. איך וכיצד? אין לי מושג, אבל אני בטוחה שיהיה טוב".

חשבת לכתוב לליברמן את הדברים שאמרת כאן, כדי לשכנע אותו שהמהלך לא כדאי מבחינה כלכלית?

"אין סיכוי. האיש נגוע בשנאה חולנית לציבור החרדי. שום היגיון כלכלי לא יצליח לצנן את השנאה הזו".

אין מסגרת בטוחה

גב' שולי בוטבול, באר שבע, אם לשניים

מקצוע: נציגת שירות ב'כלל'

"רק לאחרונה ממש מצאתי עבודה", משתפת גב' שולי בוטבול מבאר שבע. "הייתי מובטלת שלושה חודשים, ושילמתי מחיר מלא למעון. זו הייתה תקופה של חנק כלכלי, עד שבחסדי שמים מצאתי עבודה כנציגת שירות בחברת 'כלל'. אני עובדת שמונה שעות ביום, עד ארבע וחצי אחר הצהריים, ואין לי כל אופציה אחרת".

היא אם לשני ילדים הלומדים ברשת המעונות של 'נאות מרגלית'. הדרגה שלה מאפשרת לה לשלם עבור שניהם רק 1,600 שקלים, במקום 5,600 שקלים אותם תידרש לשלם בשנה הבאה.

חשבת על מטפלת פרטית?

"לא ביררתי, אבל אין לי ספק שזה יעלה לי הרבה יותר. אבל מעבר לכך, שמענו לאחרונה סיפורים יותר מדי רבים ויותר מדי קשים על מה שילדים עוברים במסגרות פרטיות. אני לא רוצה להכניס את ילדיי להרפתקה כזו, בלי לפגוע באף אחת. אני מעדיפה מסגרת מפוקחת, בטוחה לילדים".

היא מכנה את מה שעשו לאימהות כ'התעללות לשמה'. גב' בוטבול מסבירה, כי כדי לעבוד, עליה לקום כמעט בעלות השחר, להכין את הילדים ולקחת אותם למעון. "אני רצה בלי נשימה לעבודה, וצריכה לתפקד עד ארבע וחצי, למרות שהמעון סוגר את שעריו כבר בארבע. בעלי צריך להוציא את הילדים, לשמור עליהם עד שאני מגיעה, ואז לרוץ שוב לכולל.

"גם כשהוא מסיים את שעות ה'כולל' באופן רשמי, הוא ממשיך ללמוד עד תשע בערב. זה הרצון שלי, זו מטרת החיים שלי. זה היה החלום שלי מאז היותי ילדה קטנה. לשם אני חותרת ולשם אני מכוונת. אם לא תהיה לי ברירה, אני מוכנה לשטוף חדרי מדרגות, לעבוד יומם ולילה, אבל לא לוותר על התורה שלו. כשהייתי בלי עבודה הוא הציע לעבוד שעה בלילה בעבודה תורנית, אבל אני לא הסכמתי. יש משכנתא, יש צרכים בסיסיים, אבל אני מוכנה לרעוב ללחם, ובלבד שאבי ילדיי יישאר באוהלה של תורה".

ויש לה הבהרה נחרצת. "שיֵדע ליברמן וידעו כל אלו שאמורים לבצע את הגזירה הזו: אם המטרה היא להרעיב את הילדים – הצלחתם. אם אתם רוצים שנשים חרדיות לא יֵצאו לעבוד – גם תצליחו. אבל להוציא את האברכים מהכולל – לא ילך לכם".

מי לוקח אחריות?

גב' יהודית דוד, ביתר עילית, אם לשניים

מקצוע: מורה

משמונה בבוקר ועד שלוש אחר הצהריים משמשת גב' יהודית דוד מביתר עילית כעובדת הוראה. שני ילדיה לומדים במעון, כברירה היחידה שיש לה.

"אין הרבה מטפלות שמוכנות לעבוד אחרי השעה אחת בצהריים. אלו שכן, לוקחות תעריף כפול עבור השעות הללו. המשמעות מבחינתי היא אחת: להפסיק לעבוד, כי זה לא משתלם לי.

"אני בעלת תואר ראשון, אבל בחינוך החרדי. השכר המקסימלי שאני יכולה להגיע אליו אחרי שבע שעות של עבודה יומיות הוא 6,500 שקלים. אם הסבסוד במעון ייפסק, אני אמורה להישאר עם 900 שקלים בלבד. מהסכום הזה אני צריכה לשלם משכנתא בסכום של כ-3,000 שקלים, ואת יתר ההוצאות. גם אם אשלם למטפלת פרטית, זה יהיה הסכום שיישאר לי ביד, פחות או יותר".

אין אופציה שלישית?

"בעלי לומד בכולל מחוץ לביתר עילית, כך שאין לו הפסקת צהריים. הבן הגדול שלי בן ארבע, כך שהוא לא יכול לסייע. אין לי כל פתרון אחר, אבל אני חושבת שאם זה יהיה המצב, אימהות רבות ייעזרו בילדים הגדולים שלהם, בני עשר ושתים עשרה, כדי שיוציאו ילדים מהמטפלת וישמרו עליהם בבית. אישית, אני לא מוכנה לחשוב על צעד כזה, בשל המסוכנות שלו. לא אוכל ללמד בלב שקט, כשאני לא יודעת מה הילדים עושים בבית, בלי השגחת מבוגר. אבל אין לי ספק שאם המצב הזה ייהפך לנורמה, יהיו חלילה אסונות בנפש.

"אחר כך תבוא המועצה לשלום הילד, 'בטרם' או ארגונים אחרים, ויצקצקו בלשונם על חוסר האחריות של ההורים החרדים. אני רוצה לשמוע את הארגונים הללו היום, אבל משום מה קולם נאלם".

אגב, היא מציינת, כי לדעתה, גם מטפלת פרטית היא אופציה פחות טובה מאשר מעון או משפחתון מפוקחים. "היו לא מעט אסונות בבתים פרטיים, לעומת מעון שם יש כללים ברורים ואפשר להגיע לביקור בכל רגע. יש כיום חוק שעומד להיכנס לתוקף ומחייב את כל המטפלות הפרטיות לעבוד תחת פיקוח. אבל המדינה גורמת לכך שהפיקוח הזה יהיה בלתי אפשרי בעליל".

מה תעשי?

"האופציה שנותרה על השולחן היא שאעזוב את העבודה. במצב הזה נצטרך להצטמצם ממש, ולילדים לא יהיה אפילו את הצרכים הבסיסיים שלהם. האם כשאלפי משפחות חרדיות יגיעו למצב של העשירון התחתון במדינה, מישהו יקום וימחה על העוול הזה? המועצה לשלום הילד תקנה לילדים שלי מטרנה ולחם? הילדים אשמים כי אבא שלהם לומד תורה?

"לדעתי, ייווצר מצב, בו לציבור לא תהיה ברירה אלא לחשוב מחוץ לקופסה. יש לא מעט רעיונות שאנשים מעלים על דעתם בשל המצוקה, וברגע שדוחקים ציבור שלם לגדר, לא העכבר אשם אלא החור שלא נסתם ואִפשר לו לחדור.

"דבר אחד ברור: בעלי לא יצֵא מהכולל. התורה היא הציר של החיים שלנו. אני מאמינה שאבא שלומד תורה מביא ברכה לבית, ושום ליברמן או לפיד לא יוכלו לעמוד כנגדה".

חשבת לפנות לשר האוצר כדי לספר לו על המצוקה שלך?

"יש לי חברה טובה מביתר שעובדת בגוש עציון, והיא נפגשת גם עם השכנות של ליברמן ביישוב נוקדים. הן מספרות לה שהן ממש לא אוהבות חרדים, אבל גם לא שונאות אותם. אבל אחרי הגזירה הזו, הן ממש מתביישות לספר שהן גרות בנוקדים ולהיות חלק מהיישוב בו גר האיש הזה, שמונע מילדים קטנים לגדול במקום בטוח, רק בגלל שנאה עיוורת".

לעג וקלס בגויים

גב' ליזט מימון, ירושלים, אם לשניים

מקצוע: מזכירת רו"ח

את המונולוג העוצמתי והחותם, מעניקה גב' ליזט מימון, עולה מצרפת המתגוררת בשכונת קריית משה בירושלים. היא רק ארבע שנים בארץ, ועובדת כמזכירה במשרד רואה חשבון. שני ילדיה, בגילאי שמונה חודשים ושנתיים, נמצאים במשפחתון של התמ"ת בשכונת מגוריה, אבל היא לא יודעת מה יהיה איתם בשנה הבאה. למען האמת, היא עצמה אינה יודעת לאן פניה מועדות.

"הגענו לארץ רק בשביל התורה של בעלי", היא מתארת במבטא צרפתי מודגש, ודמעות אמיתיות חונקות את גרונה, כבר מהמשפט הראשון. "היה לנו את כל-טוב חוץ-לארץ בגולה, אבל העדפנו לעשות עלייה ולגור בעיר הקודש. בעלי למד בישיבה בארץ, ורצה מאוד להמשיך ללמוד כאן בכולל.

"גם בצרפת יש אפשרות כזו, כמובן", היא ממהרת להבהיר. "אבל בעלי רצה להיות ליד רבותיו בישיבה, אליהם הוא קשור מאוד. מיד לאחר נישואינו הגענו ארצה, ובעלי מצא מיד כולל מצוין".

"לי היה קשה יותר למצוא עבודה. חיפשתי המון, אבל מחסום השפה עמד לי לרועץ. אחרי המון תפילות והשתדלות, בסופו של דבר מצאתי משרה במשרד רואה חשבון ממוצא צרפתי, שחיפש מזכירה שדוברת את השפה. אני עובדת עד שעה ארבע אחר הצהריים ולכן חייבת מעון או משפחתון.

"כשהילד הראשון נולד, שילמתי מחיר כמעט מלא", היא ממשיכה. "אבל לא הייתה לי ברירה. עם הילד השני כבר קיבלתי הנחה, וכיום אני משלמת קצת יותר מ-2,000 שקלים. זה הרבה בשבילנו, כיוון שאנחנו משלמים שכירות גבוהה מאוד, אבל בלי הכסף הזה אני פשוט עוזבת את העבודה".

מבחינתה, המשמעות היא לא רק שלא יהיה לה מה לאכול, אלא ויתור על כל חיי החברה. "אין לי משפחה בארץ, והקשר היחיד שלי עם העולם הוא דרך העבודה. יהיה לי חבל מאוד להפסיק אותה, אבל מצד שני, איך אפשר לשלם כל כך הרבה כסף על מעון לילדים?"

איך מגיבה המשפחה שלך?

"סיפרתי להורים שלי את מה שקורה, והם ממש לא מאמינים. אמא שלי אפילו התחילה לבכות מכעס ותסכול על מה שקורה כאן. בצרפת ההורים לא משלמים כמעט על החינוך, במיוחד לא בגיל הרך, אפילו הקייטנות חינם, וקצבת הביטוח הלאומי הרבה יותר גבוהה ממה שאנחנו מקבלים. וזו צרפת, לא סקנדינביה.

"ההורים מאוד דואגים. הם כבר הציעו לי לחזור לצרפת, אבל אני לא מוכנה שבעלי יוותר על העלייה הרוחנית שלו. מה גם, שהילדים הולכים וגדלים ואני רוצה שהם יקבלו את החינוך הטוב ביותר, בארץ ישראל. אין לי ענין לחנך אותם בין גויים. לא עברתי את כל חבלי הקליטה הקשים, כדי לוותר על החלום עבור בצע כסף. טוב לי כשבעלי בכולל, מכל הטוב שבצרפת, גם אם יש שם מעון בחינם".