האשמה: יומרנות

עד לפני כמה שנים הוא היה אחד הקבלנים העשירים בארץ. המחזור העסקי שלו הוערך במאה מיליון שקלים לשנה. הוא עבד בשיתוף פעולה עם מערכות הביטחון | אבל אז הוא יצר קשר קצת מתרברב עם איש עסקים מטורקיה, ובעקבותיו הוא מצא את עצמו נחקר במרתפי המוסד הישראלי | עכשיו יעקוב אבו אלקיעאן יושב בווילה הענקית ועושה חשבון נפש על ההתנהלות מנקרת העיניים בחייו

בפתח הטירה המפוארת בלב חוּרה, ניצב יעקוב אבו אלקיעאן ועל פניו חיוך רחב. ״בכבוד, ברוכים הבאים לביתי הצנוע״, הוא אומר בחיוך.
אי אפשר להתעלם מ'הבית הצנוע׳, כהגדרתו: טירת ענק רחבת ידיים שממוקמת ביישוב הבדואי שבנגב, שלא זכה לעדנה כמו הבית המפואר הזה שנבנה בליבו. החזית המפוארת מלמדת על אופיו של האיש החביב הזה, שכפי שתבינו מייד גם סיבך אותו באחת הפרשות הביטחוניות המסקרנות וההזויות ביותר שנרשמו במדינת ישראל.
אנחנו נכנסים לסלון, אם אפשר לקרוא לאולם רחב הידיים סלון. יש שם לפחות חמישה סלונים, כולם עשויים זהב. כיסאות מלכותיים, מחופים כולם זהב, נברשות מפוארות ווילונות שלא היו מביישים את הטרקלינים המפוארים של מלכים במדינות ערביות.

מחיר ה׳אבו עלי׳. יעקוב אבו אלקיעאן בסלון ביתו

המושג ׳שׁוּפוּנִי׳ (-'תראו אותי', בתרגום מערבית) קיים אצל יעקוב על סטרואידים. יעקוב רואה את העיניים הנדהמות שלנו וצוחק. ״אני אוהב את זה״, הוא אומר בחיוך. ״זה הכיף שלי בחיים. אצלנו יש תרבות של אירוח. של כבוד לאורח. ככה מכבדים אורחים״.
הוא איש חביב מאוד. פיקח. ניכר שעבר יותר מדבר או שניים בחייו. הוא באמצע שנות החמישים שלו, אב לשלושה עשר ילדים ואחד מאנשי העסקים המוכרים במגזר הבדואי. הוא נולד ביישוב חורה וחי בו כל חייו. הארמון שבנה לעצמו הפך אותו לדמות ידועה, גם בציבוריות הישראלית. הוא הפך למרואיין מבוקש, לסמל של הצלחה במגזר הבדואי ולדמות שמסוגלת להיות גשר בין יהודים לערבים.
יעקוב הוא איש עסקים. הוא עסק בנדל״ן, בבנייה, בין השאר בנה חלקים מבסיס צה״ל בעיר הבה״דים בנגב, ובגיל צעיר כבר הפך למיליונר. לפני שנים ספורות הוערך המחזור העסקי שלו במאה מיליון שקלים בשנה.
משך שנים טיפח קשרים עם בכירים במערכת הביטחון, בפוליטיקה הישראלית, אנשי עסקים ומי לא. קאדר האנשים שאליהם הוא מקורב גדול במיוחד. הוא אוחז בכוח לא מבוטל במגזר הבדואי, ולכן הרמטכ״ל לשעבר משה בוגי יעלון הציב אותו ברשימה לכנסת של מפלגת ׳תל״ם׳, שלימים התאחדה עם ׳כחול לבן׳ בראשות בני גנץ.
קשריו הענפים ויכולותיו המוכחות לא סייעו לו ביום שבו נעצר בחשד לריגול לטובת איראן. הפרשה הזו, שבראשיתה הסעירה את המדינה, שקעה באיטיות. אחרי שנים של משפטים היא צפויה להסתיים בעוד כמה חודשים בפסק הדין שייתן בג״ץ.
עכשיו הוא מתיישב לדבר על הכל. על הקשרים המסועפים בעולם הערבי, על הניסיונות שלו להתהדר בחברויות עם רמטכ״לים לשעבר ובכירי מערכת הביטחון, וגם על הטעויות שעשה בדרך. הסיפור שלו יכול ללמד יותר מלקח אחד על השאיפה הבלתי פוסקת שלו להיות גדול ועל המחירים ששילם על כך.

להיות 'אבו עלי'
הסיפור של אבו אלקיעאן החל אי שם בסוף העשור הקודם, או אז החל לעבוד בחברה ישראלית שעוסקת בפיתוח מנגוני סייבר הגנתי והתקפי. ״הם חיפשו מישהו שמכיר את החברה הערבית שישווק את המוצרים שלהם למדינות ערביות שאיתן מותר למדינת ישראל לסחור״, מסביר יעקוב.
הוא התאים לחברה ככפפה ליד. כאחד מהאישים המוכרים ביותר בחברה הבדואית במדינת ישראל, החזיק בקשרים ענפים גם עם אנשי עסקים בכל מדינות ערב. ״ראשי החברה, בכירים במערכת הביטחון בארץ, העסיקו אותי כמתווך. אני אדם מוכר מאוד גם בחלק ממדינות ערב״.
יעקוב עשה חיל בעבודתו. הוא החל לקדם עסקאות עם גורמים במדינות ערב, תחת עיניה הפקוחות של מערכת הביטחון. ״הכל היה שקוף, בתיאום מלא, וכמובן שעבדנו רק מול גורמים במדינות שמדינת ישראל מאפשרת לסחור איתם״, הוא אומר.

״לא רוצה יותר להיות גדול״. ביתו של אבו אלקיעאן ביישוב חורה

בין השאר פעל בקטאר, באיחוד האמירויות, בסעודיה, בכווית, בירדן ובמדינות נוספות. ״במסגרת המו״מ עם חברה קטארית, התקיימה פגישה בינינו לנציגי החברה, בטורקיה״, מספר יעקוב. ״החברים שלי בחברה הציגו לקטארים את המצגות עם המוצרים שלנו, ואני ישבתי ביניהם כמתווך העסקה״.
מהתיווך הזה הוא גרף הרבה מאוד כסף. ״האמת היא שאני לא מבין כלום בתחום הזה של סייבר״, הוא צוחק, ״אבל מתווך לא צריך לדעת מה הוא מוכר. הוא צריך להביא את הלקוח והמוכר למפגש. וכשיש עסקה, כולנו מרוויחים״.
כשחזר לארץ מטורקיה, בחורף תשע"ט (2019), נפתחו לו דלתות משמעותיות בעולם הערבי. ״יום אחד פנה אליי אדם בשם חיידר, תושב טורקיה. הוא סיפר לי שהוא פועל עבור חברות ביטחוניות בעיראק וביקש לשמוע ולהתעניין על המוצרים שלנו.
״התקדמתי איתו והפכנו לחברים. הצעתי לו את המוצרים של החברה שלנו. הוא מאוד התלהב. הבהרתי לו שעל פי החוק הישראלי אנחנו לא יכולים למכור להם טכנולוגיה התקפית אלא רק הגנתית״.
הקשר עם חיידר, הוא מתאר, היה בשיתוף מלא עם עמיתיו לחברה, רובם בכירים לשעבר במערכת הביטחון. ״התכתבנו בקבוצה משותפת, והם ראו את כל השיח. כך משך שנה פלוס נרקמו יחסים מאוד משמעותיים״.
באותם הימים פנה אליו אחד מבכירי המערכת הפוליטית דאז, הרמטכ״ל לשעבר בוגי יעלון. ״הוא הקים מפלגה וחיפש קשר למגזר הערבי והבדואי״, הוא מספר. ״הוא בא לכאן, ישבנו, אירחתי אותו בכבוד והוא הציע לי להצטרף למפלגה. אני כמובן שמחתי. אם יש לי יכולת להשפיע מתוך הכנסת על יחסי יהודים-ערבים, אני בפנים״.
יעקוב החל להסתובב בין חברי מפלגת תל״ם שקרמה עור וגידים. מהר מאוד השתלבה המפלגה בתוך ׳כחול לבן׳ של בני גנץ, והקשרים הפוליטיים שלו שהחלו עם בוגי הסתעפו לקשרים עם בני גנץ, גבי אשכנזי ושאר בכירי המפלגה.
כאן החלה מסכת הטעויות של יעקוב. ״אסביר לך משהו. כשאתה עובד עם העולם הערבי, במיוחד עם אנשי ממשל, אנשי עסקים וכדומה, אתה חייב לבוא מעמדת כוח. מה שנקרא אצלנו ׳אבו עלי׳. רק כך מתייחסים אליך ברצינות. הם ראו תמונות שלי עם בוגי, עם בני גנץ ועם בכירים נוספים, והתייחסו אליי ברצינות.
״סיפרתי לחיידר שאני הולך להתמודד בכנסת במפלגה עם בכירי מערכת הביטחון, רמטכ״לים ושרים. בוגי יעלון הפך לבן בית אצלי בימים האלה, ואני כמובן השתמשתי בזה לעניינים העסקיים שלי בעולם הערבי. הראיתי להם שאני איש חזק פה, מקובל, עם קשרים ענפים״.
את התמונות שלו עם גנץ ובוגי שלח יעקוב לחיידר. ״זה לא מידע מסווג״, הוא צוחק, ״זה מפורסם. הכל רשמי. ובעיניו של חיידר אני הופך עכשיו לאיש מאוד חשוב. אגב, בשום שלב הוא לא ביקש ממני שום דבר. לא בקשות של מידע ולא שום דבר אחר״.

עשיתי עליו 'שופוני'
לשיא הגיעה ההתרברבות של יעקוב בפני שותפו החדש, כשסיפר לחיידר שהוא – לא פחות ולא יותר – משתתף בדיוני הקבינט המדיני-ביטחוני. ״עשיתי עליו ׳שופוני׳״, הוא אומר בחצי חיוך, ״להרשים אותו. זה הכרח בעסקים כאלה. אמרתי לו: אני משתתף בישיבות וכו׳. התהדרתי במשהו שכמובן רחוק מלהיות נכון. מה לי ולקבינט?
״כל ההתכתבויות הללו נעשו לעיניהם של חבריי, אנשי החברה, שהם בכירים לשעבר במערכת הביטחון הישראלית. אף אחד מהם לא אמר לי שזו בעיה. כולם הבינו שיש פה משחק שאני משחק כדי לגרום לעסקאות להיסגר״.
בשלב מסוים מבקש חיידר מיעקוב לבוא לארץ. ״אמרתי לו אין בעיה, אני אכניס אותך לארץ״, הוא אומר, ״למרות שאני לא יכול להכניס זבוב. אמרתי לו שאדבר עם הקבינט שיאשרו את הכניסה שלו, כי הוא אזרח עיראקי שהיא מדינה שאין לנו יחסים איתה.

״הפרקליטות עלתה על עץ גבוה״. בריאיון לשלומי גיל

״הוא שלח לי את הדרכון שלו, מסמכים והכל. בדיעבד, אני שואל את עצמי: אם הוא מרגל, איך הוא שלח את הדרכון שלו? את הניירות שלו? הכל פה מגוחך לגמרי״.
יעקוב פונה למכר שלו בשב״כ ומבקש שיסייע לחיידר להיכנס לארץ. ״הבכיר בשב״כ אומר לי שאין בעיה, אבל שנמתין כמה שבועות כי אין לו פנאי. בינתיים אני ממשיך להרשים את חיידר. סיפרתי לו שמערכות ההגנה שאנחנו רוצים למכור לו מסוגלות לעצור תקיפות אמריקאיות בעיראק. סתם פטפטתי את עצמי לדעת. אל תשאל אותי איך, באותו שבוע הייתה תקיפה אמריקאית בעיראק. חיידר התקשר אליי נסער ושאל: 'איך ידעת?' כמובן ניצלתי את זה להתהדר בפניו. אמרתי לו שאני יודע דברים כמוסים מתוך הקבינט״.
אם לסיפור הזה לא היה סוף כל כך עצוב, הוא יכול היה להיות משעשע. ״כמה ימים אחרי שביקשתי מהשב״כ לאשר את כניסתו של חיידר לארץ, זימנו אותי לשב״כ. אני מכיר שם כמה אנשים וזו לא הפעם הראשונה שהגעתי לשם. הגעתי למתקן חקירות, הכניסו אותי לחדר ואירחו אותי באופן מכובד מאוד.
״בשלב מסוים ביקשו שאיכנס לחדר אחר. ישבו שם שניים. אמרו לי שהם מהמוסד. הבטתי בהם בהלם. המוסד? מה הקשר המוסד? אני באתי לפגישה עם השב״כ. אמרו לי לשבת. באותו רגע רעדתי מפחד. מה לי ולמוסד?"
השניים החלו חוקרים אותו על היחסים שלו עם חיידר. ״סיפרתי את הסיפור המלא. אמרו לי שהם ידאגו להכניס את חיידר לארץ, אבל יש להם עניין חשוב יותר שעליו הם רוצים לדבר איתי.
״שאלתי במה מדובר, והם השיבו שהם רוצים שאעבוד איתם. כמו שאני עובד בחברה, כך אני יכול לעבוד איתם. אמרתי להם: 'מה העבודה שאתם רוצים שאעשה?' הם התחילו לשאול שאלות. 'אתה אוהב את המדינה?' אמרתי: 'בוודאי. אני שירתי בצבא, ושבע שנים הייתי אחראי על גיוס של בני מיעוטים לצה״ל. אני נאמן למדינה ותמיד אשמח לסייע'.
״הם חשבו רגע ואז אמרו לי מפורשות: 'אנחנו רוצים שתחזק את היחסים עם החבר שלך, חיידר, שעליו דיברת עם השב״כ, ודרכו נגיע לאיראנים'״.
האסימון של יעקוב החל נופל. ״שאלתי בערבית: ׳ג׳סוס (מרגל, בערבית)?' הם אמרו לי: 'לא בדיוק. אבל תעזור למדינה'. פתאום הבנתי מה הם רוצים. אמרתי להם: ׳אתם רוצים שאהיה כמו עזאם עזאם (דרוזי ישראלי שנחשד בריגול לטובת מדינת ישראל וישב בכלא במצרים)?' והם אמרו לי שאני רק מתבקש לעזור למדינה.
״הדם עלה לי לראש. אמרתי להם: 'תקשיבו טוב. לא יקום ולא יהיה. אם אתם שמים אותי במוסד, אני איכשל. יעצרו אותי ואני אשב בכלא במדינה ערבית כל חיי. אני לא איש ריגול, לא מבין בזה ולא מעוניין להתעסק בזה'״.
לדברי יעקוב זה היה הרגע שבו החליטו אנשי המוסד לעצור אותו. ״הם לא הודיעו לי שאני עצור, אבל לקחו את הטלפון שלי ללא אישור ובלי הסכמתי, והתעסקו בו ארבע שעות. נכנסו לכל המקומות הכי פרטיים שלי. הם ראו את כל ההתכתבויות עם חיידר, כי לא מחקתי מעולם כלום. בכלל לא ראיתי שום בעיה בזה. ראו שם שאני מבלבל לו את המוח על הקשרים שלי, אבל אין בזה שום דבר פלילי. במקסימום זו הייתה רמייה לטובת קידום עסקים״.

אזיק לשנה
יעקוב ממשיך לתאר את השתלשלות העניינים בחדר החקירות הסגור. ״אמרו לי: 'תשמע, אתה בצומת דרכים. אם תעבוד איתנו יחד, תהיה איש מוסד, תסייע למדינה. אם לא – אתה מרגל איראני שפעל נגד מדינת ישראל'. אני עד לרגע זה לא מבין מה הם רצו מחיי. מעולם לא חשבתי על ריגול, מעולם הנושא הזה לא עלה בראשי. אם היו לי מחשבות כאלה בוודאי הייתי פועל אחרת, בחכמה, ומסווה את עצמי. אבל כל מה שעשיתי מוכיח שלא היו לי שום כוונות כאלה״.
כשהשיב בשלילה, גזר יעקוב את דינו. הוא נעצר על ידי החוקרים והובא למתקן שב״כ באשקלון. הוא הואשם במגע עם סוכן זר, מסירת מידע לאויב ופגיעה בביטחון המדינה.
הדרמה הייתה עצומה. כותרות העיתונים סיפרו על איש העסקים הבדואי, בכיר במפלגת מרכז ישראלית, שריגל לטובת איראן.

ברשימה של הרמטכ״ל לשעבר. עם משה בוגי יעלון בהכרזה על מפלגת הנפל 'חוסן לישראל'

בהודעה שפרסם שב״כ בשעתו, נכתב גם: ״אלקיעאן נעצר לחקירה משותפת של שירות הביטחון הכללי ומשטרת ישראל בחשד שלפיו עמד בקשרים אסורים עם גורם לבנוני־עיראקי, ובאמצעותו עם גורמי מודיעין איראנים, להם אף העביר מידע. עוד העלתה החקירה כי אבו־אלקיעאן, אשר מקורב לאישי ציבור במדינת ישראל, עמד בקשר ממושך עם חיידר אל־משהדאני, המשמש כאיש קשר של גורמי מודיעין איראניים.
״במסגרת הקשר העביר לו אבו־אלקיעאן עדכונים על המתרחש במדינת ישראל. כמו כן, הקשר בין השניים נסוב, בין היתר, גם על הזדמנויות עסקיות לכאורה במדינות ערביות באזור. עוד עלה בחקירה כי אבו־אלקיעאן ביקש בשלב מסוים להיפגש עם גורמים נוספים מטעמו של חיידר אל־משהדאני, שהבין שמדובר בגורמים איראניים, ואף שם דגש על חשאיות וסודיות הפגישה המתוכננת בין הצדדים. אולם בסופו של דבר, על אף רצונו ונכונותו של אבו־אלקיעאן, פגישה זו לא התקיימה".
יעקוב מגחך כשהוא נזכר בהודעה הזו. ״איזה מידע העברתי? תמונה שלי עם בוגי? ואם עשיתי פעולות כל כך חמורות, מדוע ולמה המשיכו לנסות לגייס אותי בכל הכוח?
״מדי יום הביאו אותי לחקירה אבל במקום לחקור אותי על דברים שאין לי מושג עליהם, הם המשיכו לשכנע אותי לשתף פעולה עם הניסיון לגייס אותי למוסד. סירבתי שוב ושוב.
״באחד הימים, כשאני בחדר החקירות, אני רואה בחדר ליד את השותפים שלי לחברה. היהודים. יושבים שם, לכאורה בחקירה. כולם שוחררו. והחוקר ניגש אליי ואומר לי: 'אתה הולך לקבל 14 שנה בכלא על ריגול'״.
משך שבועות הוחזק יעקוב במעצר בלי שהותר לו לפגוש עורך דין. בשלב מסוים הובא לפני שופט ומעצרו הוארך עד תום ההליכים. ״העבירו אותי לכלא שקמה. שמו אותי בין רוצחים פלסטיניים ששפוטים על כמה מאסרי עולם. ואני שואל, למען השם, איך נפלתי פה? אני, שכל חיי פועל למען מדינת ישראל, איך הגעתי למקום הזה?"
בשלב מסוים שוחרר למעצר בית ביישוב רהט. ״הייתי שנה עם אזיק אלקטרוני״, הוא מספר. ״המסרים מאנשי המוסד לא הפסיקו להגיע. שוב ושוב הציעו לי לשכוח מכל התיק אם אצטרף למוסד.
״אגיד לך בכנות, שלא יובן אחרת: אני בעד לעזור למדינת ישראל. בוודאי שבעד, היכן שאני יכול. אבל אני לא מעוניין להיות מרגל. לא רוצה לחיות חיים כפולים. אני גם לא טוב בזה. אין לי ספק שאם הייתי מסכים, הייתי נופל בפח ומבלה את שארית חיי בבית כלא חשוך במדינה ערבית״.

מה עשיתי?!
משפטו של יעקוב התנהל שלוש שנים. בחורף שעבר גזר עליו בית המשפט שנת מאסר שממנה ינוכו שלושה חודשי מעצרו, במסגרת הסכם טיעון שעליו חתמו אבו אלקיעאן והפרקליטות. שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מתחה ביקורת על הפרקליטות שביקשה עונש מאסר של שנה בלבד, אבל אישרה בסופו של דבר את הסדר הטיעון וגזרה על אבו אלקיעאן את העונש שהוסכם.
בהחלטת השופטת נכתב: "לאור עברו הפלילי של הנאשם, לקיחת האחריות מצידו שבמעמד הטיעונים לעונש נראתה כחלקית בלבד לאור ניסיונו להטיל האחריות על אחרים, ובשים לב לגורמי הסיכון שעדיין מתקיימים בעניינו של הנאשם, נדמה כי העמדה העונשית של המאשימה היא גם כך עמדה מקילה במיוחד. אילולא הסדר הטיעון, שנעוץ אף בשיקולים ראייתיים, מסופקתני אם היה מקום לקבלה".

״היחיד שדואג למגזר הבדואי״. יו״ר ש״ס אריה דרעי

״הסכמתי לעסקה כי הם ירדו מסעיף הריגול״, מסביר יעקוב. ״אני לא מרגל, לא הייתי מרגל ולא אהיה לעולם מרגל. אני אולי רמאי קטן שהתרברב בפני חברים עסקיים, אבל לא ידוע לי שבשום מקום פעולה כזו נחשבת לעבירה ביטחונית. אגב, גם לא הייתה לי שום כוונה לרמות אלא רק לקדם את ענייניי העסקיים עם חיידר.
״שאלתי את השופטת שאלה אחת פשוטה: אם אני כל כך מסוכן ומואשם בעבירות כל כך חמורות, איך הפרקליטות מסכימה לשנת מאסר בלבד? בושה וחרפה אם על עבירה כזו יושבים בכלא רק שנה. אדם שגונב אופניים בחורה מקבל שנה וחצי מאסר, אז על ריגול קיבלתי שנה?"
אבל גם אחרי שנחתמה העסקה, הסאגה לא הסתיימה. ״בעצת עורך הדין שלי, אבי חימי, החלטנו ללכת על העסקה מתוך הבנה שהם יורידו את סעיף הריגול ואנחנו נטען להגנה מן הצדק ועל עבירות חמורות שנעשו במהלך החקירות לרבות גנבת הטלפון הנייד שלי שלא חזר עד היום.
״האמנו שהשופטת תגיד: 'נו, הבנו שאין פה כלום וממילא הוא ישב כבר שלושה חודשים אז אסיים את הסאגה הזו בלי כלום, בוודאי כשהם עשו עבירות חמורות במהלך החקירות'. זו הסיבה שהסכמנו לעסקה.
״אבל אז מגיעים לבית המשפט והשופטת בגזר הדין שלה לא מזכירה את ההגנה מן הצדק. היא גם קבעה שיש לתת לי עונש מרתיע, כדי שאחרים לא ישקלו לעשות אותו דבר כמוני. ואני רק שואל: מה עשיתי? מה עשיתי לא בסדר?
״חוץ מהמאסר של השנה היא גם גזרה עליי קנס של חמישה עשרה אלף שקלים. מבחינתי זה היה גזר דין כבד מדי, ובחרתי לערער לבית המשפט העליון״.
הסאגה הזו עדיין רחוקה מלהסתיים. התיק של יעקוב מתנהל בימים אלו בבית המשפט העליון וההכרעה בעניינו צפויה בחודשים הקרובים. ״אני מאמין במערכת המשפט במדינת ישראל, ובטוח שאצא זכאי לחלוטין בבית המשפט העליון״, אומר יעקוב.
השנים הללו שבהן הוא מוחזק בין הפטיש לסדן, לא יודע אם יצא זכאי או שמא יישלח אל הכלא, הורידו את יעקוב מנכסיו. הוא יושב בארמון שבנה, מתוסכל, ורק מחכה ליום שכל זה ייגמר.
כשמגיע אביעד הצלם המוכשר, הוא זז לפתע באי נוחות. ״לא חייבים לצלם פה את הסלון והכל״, הוא אומר, חצי מבויש. ״כל ה׳שופוני׳ הזה עשה לי רק רע בחיים. בואו נצא החוצה. נצטלם בחוץ״.

נלחם על השם
אנחנו עומדים בכניסה אל הבית. הפאר זועק מכל פינה. ״אתה יודע", הוא אומר, "כשהתפוצצה הפרשה, הגיעו לכאן מיקי זוהר ואיתמר בן גביר להפגין ודרשו להרוס לי את הבית. אתה מבין? הם מיהרו לחרוץ גורלות״.
בדיעבד, אתה מצפה שהם יבואו להתנצל בפניך?

״לא העברתי שום חומר מסווג, הכל היה גלוי וידוע״. ראשי מפלגת ׳כחול לבן׳ ברגעי האופוריה

״לי אין משהו נגד שום אדם. אל הבית הזה הגיעו חברי כנסת, שרים, בכירים מהמשטרה, מהשב״כ. כולם. כשגבי אשכנזי התמנה לרמטכ״ל הוא הגיע לכאן. עשינו לו חפלה ענקית. יש לי כבוד לאדם שבא להתארח אצלי.
״אבל היום יש שר משטרה, בן גביר, שלא מכבד את המגזר הבדואי. אתה רואה מה קורה ברחובות. כל יום יש חיסול ואף אחד לא עושה כלום. אני לא בטוח שביקור שלו כאן יהיה נכון, כל עוד הוא לא מכבד אותנו. מצד אחד אומרים שהבדואים טובים, נאמנים למדינה. בדואים רבים הצילו אזרחים בטבח של שמחת תורה. מצד שני הוא מסית נגד הבדואים כדי לקבל עוד מנדטים.
״אני חושב שבן גביר צריך לחבק את המגזר הבדואי והוא יחבק אותו. אם היה מחבק אותנו, היינו מחבקים אותו. אבל אנחנו לא יכולים לקבל את ההסתה שלו נגדנו״.
הוא עוצר רגע. מסתכל על הבית שמאחוריו. ״אגיד לך משהו נוסף. אני נלחם, אבל לפעמים המלחמה לא באמת עוזרת. קח את רומן זדורוב. חמש עשרה שנה ישב על רצח. בסוף היה משפט חוזר והוא יצא לחופשי. אבל מה? הפסיד חמש עשרה שנה מחייו. אז איזה מין ניצחון זה?
״ויתרה מכך. חצי מהציבור לא מאמין שהוא באמת זכאי. אז אני חייב להילחם, על השם שלי, ואני מקווה שזה לא ייגרר לשנים ארוכות, כי כל שנה זה נזק אמיתי שקשה לי מאוד להתמודד איתו.
״הילדים שלי למדו בבית ספר ישראלי ביישוב ׳מיתר׳ (הסמוך לחורה). הם עזבו את בית הספר בגלל הפרשייה. הפסקתי להרוויח כסף וכל החיים שלי נעצרו. אין לי ברירה אלא להילחם על השם שלי. אבל אני רק מקווה שזה ייגמר״.
חשבת לעצור, להסכים לעסקת הטיעון, לשלם את המחיר ולהמשיך הלאה בחיים?
״לא. זה לא יכול להיות. לא מדובר בכמה חודשי כלא וזהו. אני לא אשב יום אחד נוסף על משהו שלא עשיתי. השם שלי חשוב לי יותר. ואם אצטרך לשלם מחירים – אשלם. אבל לא אתן לפגוע בשם הטוב שלי.
״כל חיי תרמתי למדינה, לחברה, לאיחוי הקרעים בין אוכלוסיות במדינת ישראל. בניתי בתים בכפר חב״ד, בבסיסי צה״ל, בתי כנסת בכל רחבי הארץ. תרמתי גם בנייה של בתי כנסת. בטקס כפרות בבאר שבע שקיים הרב בנימין בצרי זצ״ל, תרמתי את הספרים שחולקו לציבור שם. אני אוהב את זה. לתת, לתרום.
״אני לא אוותר על השם הטוב שלי, כי אין שום סיבה. לא עשיתי משהו רע ואני לא אתן לאף גוף להרוס את השם הזה, שבניתי בשתי ידיי כל שנות חיי״.

לא להיות 'גדול'
לפוליטיקה הוא כבר לא יחזור. מייד עם פרוץ הפרשה ניתקו איתו חבריו לשעבר ממפלגת ׳תל״ם׳ ו׳כחול לבן׳ את הקשרים. הוא גם לא מתכוון לחזור, אבל מספק אמירה מעניינת מאד בהקשר הזה.

״אם אני מרגל מסוכן כל כך, איך אני מגויס כבר שנה?״. אבו אלקיעאן בשירותו במילואים בפיקוד העורף

״אני עם החיים הפוליטיים סיימתי, אבל עדיין יש לי השפעה רבה מאוד במגזר הבדואי ואני בהחלט אביע תמיכה במערכות הבחירות הבאות״.
במי?
״כשעשינו את החיבור עם בוגי וגנץ, תמכתי בדרך של גנץ. נכון הוא מזגזג אבל הוא גם איש הגון וטוב. אבל ככל שהשנים חולפות אני מזהה שהאיש הכי רציני בפוליטיקה הישראלית, הוותיק ביותר וגם הנבון ביותר, הוא אריה דרעי.
״שס עשתה הרבה מאוד למען המגזר הבדואי ואנחנו מודים לה על כך, ונביע את זה גם בתמיכה. לפני הרבה שנים נכנסתי לחדרו של מרן הרב עובדיה יוסף. זה היה מפגש מאוד מיוחד. ההשפעה שלו עליי הייתה אדירה. כשאני מחבר את הניסיון של דרעי והמפלגה שהולכת בדרכו של הרב עובדיה ומסייעת לנו, בני המגזר, אני חושב שאנחנו חייבים להכיר להם טובה״.
בזמן שהוא ממתין לערעור שלו על משפט הבגידה לכאורה, הוא מגויס כבר שנה למילואים במסגרת שירותו בפיקוד העורף. הוא שולף את התמונות שלו עם האפודות הכתומות, וצוחק. ״אתה מבין? בעיני מערכת המשפט אני בוגד, מוסר מידע ואנערף מה עוד. אבל צה״ל צריך אותי אז אני במילואים כבר שנה, פועל למען המדינה. תגיד לי אתה אם זה לא אבסורד״.
לסיום, מה הלקח שלך מכל הפרשה הזו?
״יש לקחים רבים, אבל החשוב מכל הוא שלמדתי שאני לא רוצה להיות גדול. לא רוצה את זה, לא צריך את זה. פעם היו לי חלומות כאלה, אבל זה באמת לא שווה את זה. הכבוד והכוח הביאו לי רק צרות. היום אני רוצה להתפרנס בשקט, לגדל את ילדיי, לחיות עם משפחתי ולהיות מאושר. כל השאר באמת לא חשוב״.