'אני אומר לכולם: רק התחלנו' | עו"ד אפרים דמרי, הפרקליט בעין הסערה שיצרה את מפולת הדומינו בפרקליטות הצבאית, מגלה סודות מרעידים. |ריאיון שלא ישאיר אתכם אדישים
בדרך לבית המשפט התקשר אליי גורם בכיר מהפרקליטות ואמר לי בטון מאיים: הקב"ה לא יעזור לכם.
החיילים משדה תימן יישארו במעצר כי הנשיא ביידן בעצמו מעורב בחקירה הזאת
עו"ד אפרים דמרי הוא הדמות המשפטית במרכז הסערה שסיבכה את הפרקליטות הצבאית | את תיק ייצוג החשודים בפרשת שדה תימן הוא לקח בהתנדבות, בזמן שבו נראה שאין להם כל סיכוי נגד המערכת המשומנת | את הכוח הוא שאב בשיחות עידוד עם מרן הרב מאזוז זצ"ל, ואז, באופן שהוא רואה בו את יד השם הגלויה, פתאום החלה התפנית | "מתברר שכולנו בובות על חוט בתהליך שמימי", הוא מתפעם ומספר על הזכות שלו לייצג גם בחורי ישיבות נגד הפרקליטות הצבאית | ריאיון מסעיר
צילומים: באדיבות בית הרב, דובר צהל, אריאל אוחנה, פלאש 90, ודו"צ
הוא עוד זוכר את הרגע הזה, כאילו הכל קרה עכשיו.
"הייתה כאן רוח הקודש". עם הלוחמים בבית מרן הגר"מ מאזוז זצ"ל
תשעה באב. שורת סנגורים חובשי כיפות, עטורי זיפים, נעולי כפכפים. צום היום, אבל הרעב שלהם הוא אחר לגמרי: צדק באנו לבקש וצדק נקבל. גם אם זה אומר להילחם נגד כל החונטה הצבאית בגרון צחיח ובטן מקרקרת.
"אל הדיון הזה, השלישי במספר שנערך לחיילי כוח 100, אנחנו מגיעים בחשש כבד", מספר עו"ד דמרי. "אנחנו יודעים את האמת, אבל לא יודעים אם נוכל לשנות את הכיוון של השופטים. בשני הדיונים הקודמים קשה לומר שהשופטים היו לצידנו. הרגשנו ברווזים במטווח, באופן מטפורי. באופן מובהק הם נטו לעמדה שהאשימה את החיילים וההמשך היה לוט בערפל שחור".
הייתה להם סיבה טובה מאוד לחשוש, לא רק בגלל הדיונים שכבר התנהלו והראו את הכיוון. "את הבוקר התחלתי בבית הכנסת בטבריה עיר הקודש, שהיא גם עיר מגוריי. התפללתי שחרית ושמעתי קריאת התורה. עם תחילת אמירת הקינות יצאתי לדרך כדי להגיע בזמן לדיון שנקבע בבוקר תשעה באב.
"בזמן הנסיעה אני מקבל שיחת טלפון מגורם בכיר בפרקליטות. אינני יכול לחשוף את שמו, אך אציין שהוא מעורב כרגע בחקירות שמתנהלות בעניינה של הפצ"רית, מהצד הנחקר, ודי למבין. אני עונה לשיחה והוא אומר לי: תשמע טוב, עו"ד דמרי. שום דבר לא יעזור לכם, אפילו האלוקים שלכם (עפ"ל) לא יצליח לשחרר אותם.
"שאלתי אותו מדוע הוא מלגלג בכזה היבריס והופתעתי לשמוע ממנו ללא כחל וסרק: 'ביידן מעורב בזה בעצמו. בכירי הממשל עוקבים מקרוב. הפעלולים שלכם לא יעזרו. הם יישארו במעצר'".
עוד רגע דמרי יפרט את המשך השיחה והשתלשלות העניינים, אולם את הסוף כולם כבר יודעים. מי שראה את עו"ד דמרי בימים האחרונים לא יכול להחמיץ את החיוך הנסוך על פניו. חיוך של מנצחים. חיוך של מאמינים. חיוך של מישהו שהאמין בכוחו של מנהיג הבירה להוציא את הצדק לאור והלך עם האמונה הזו עד הסוף.
בשבוע הסוער הזה שבו הציבור בארץ כולו ראה את מבצר הדיפ־סטייט קורס לתוך עצמו בקול רעש גדול לנגד עיניו, התיישבנו לשיחה עם האיש שהיה השליח הטוב בפרשה שריסקה את מגדל הקלפים.
"ברגע הזה שהוא ניאץ כלפי שמיא, כאן הם התחילו ליפול", אומר עו"ד דמרי בהתרגשות אמונית, לא לפני שהוא מבטיח:
"רק התחלנו".
ישועה בחצות היום
ברוך מתיר אסורים. עו"ד דמרי עם לוחמי 'כוח 100'
בחזרה לשיחה עם הפרקליט בבוקר תשעה באב.
"עצרתי את הרכב בצד. נשמתי רגע ואמרתי לו: מה אתה חושב, שאתה יותר גדול מבורא עולם? מי אתם בכלל? ביידן והפרקליטות לא קובעים כלום. אם הקב"ה רוצה, כולם ישוחררו ויצאו זכאים. ככה הסתיימה השיחה שלנו.
"ואז התחלתי לעשות טלפונים לכל מיני רבנים שיתפללו עלינו. כמובן שכולם נמצאים בשעה הזו בבית הכנסת, אומרים קינות, אבל הייתי חייב להשיג אותם. הרגשתי שזה הדבר שאנחנו צריכים עכשיו.
"אני מנסה להגיע אל מרן רבי מאיר מאזוז זכר צדיק לברכה, אדם ענק שזכיתי שהיה לי קצת קשר אליו. אני מתקשר לחתן שלו והוא לא עונה. אני מנסה להתקשר לנהג, גם לא עונה. התקשרתי לנכד ר' אלחנן ולשמחתי הוא היה זמין. אני צועק לו בטלפון: תגיד לרב שהחיילים שלנו במצוקה ואני זקוק לרב כמה שיותר מהר.
"הנכד רץ, לקח את הטלפון לתוך בית הכנסת ואני שומע את המנגינות של הקינות, מנגינות מסורתיות שאני מכיר מבית אבא. הוא מגיע לרב והקהל משתתק. הקינות נעצרות. אני מדבר עם הרב ומסביר לו את הסיטואציה. בכיר בפרקליטות אמר שאין לנו סיכוי להצליח, ביידן מעורב בסיפור הזה. ככה אני מספר ואני מבקש מהרב הדרכה מה לעשות.
"ואז הרב אומר לי בערבית: שכון ביידן? – מי זה ביידן? מה, הוא יותר גדול מהקב"ה? הרב גם אומר לי בערך במילים האלו: גם ככה עוד מעט הוא הולך הביתה, טראמפ יחליף אותו.
"אני מעביר לרב את שמות החיילים, כולל החייל הדרוזי, ואז הרב אומר לי: אל תפחד. השם יילחם לכם ואתם תחרישון. תבוא לך השופטת ואל תדבר מילה. הכל יהיה בסדר. יש מסורת שהמשיח נולד בט' באב בחצות היום ובשעה הזו תראו ישועות.
"כאן הייתי קצת מופתע. הכנתי נאום ארוך, הרי הייתה שם תקשורת מכל העולם, והרב אומר לי לשתוק? וחוץ מזה, בשני הדיונים הקודמים היה שופט, לא שופטת. אבל ככה הרב אמר.
"אחר כך אני פונה לרבנים חשובים נוספים. הגה"צ רבי דוב קוק, הג"ר שמואל אליהו, הג"ר יצחק ברדה מאשקלון, הרב לסרי מבית שאן ועוד.
"אני מגיע לאזור בית המשפט וכל האזור מלא אנשים, מפגינים, שבאו לתמוך בחיילים. אני מתאם עם המשטרה דרך צדדית שבה אני איכנס פנימה. בתוך אולם הדיונים נפגשים כולנו, כל עורכי הדין, בנעלי קרוקס. למה? צום תשעה באב. עיתונאים מאיטליה שאלו אותי למה אנחנו ככה. חשבו שעורכי הדין במדינת ישראל חייבים לבוא לדיונים עם קרוקס. לך תסביר להם שביום הזה נחרב בית המקדש.
"הדיון היה אמור להתחיל מוקדם יותר, אבל משום מה הוא מתעכב. רק לקראת השעה 12 בצהריים מתחיל הדיון. הדלת נפתחת ולהפתעתי נכנסת שופטת. אני מאוד רוצה לדבר כי הכנתי נאום וכך מקובל בכל דיון, אבל השופטת אומרת לי דבר שנראה מוזר: עו"ד דמרי, אתה דתי, לא? אתה מכיר את המילים 'השם יילחם לכם ואתם תחרישון?'
"השערות שלי סמרו. היא אומרת לי לשבת ואז אומרת כך: בדיון הקודם עורך הדין דמרי הביא מסמך רפואי מפרופ' אלון פיקרסקי שמוכיח בבירור שלא היה שום דבר וטענותיו של המחבל הן שקריות לחלוטין. לכן, כך אומרת השופטת, אני סבורה שצריך לשחרר אותם ממעצר.
"וזהו. ברוך מתיר אסורים".
מאה מיליון צפיות
הגיבוי ללוחמים. שר הביטחון כ"ץ עם רה"מ נתניהו
תכף נשוב לפרשייה ההיא שעד לרגע זה ממשיכה להסעיר את המדינה וביתר שאת, עם הסתעפויות לפרשת הפצ"רית שמרעידה את כיסאה של היועמ"שית, אבל לפני כן, הנה היכרות קצרה.
מבחוץ נראה אפרים דמרי רק עורך דין מפורסם שכמה מהתיקים הציבוריים הגדולים בשנתיים האחרונות עברו תחת ידו. בשיחה בארבע עיניים עו"ד דמרי מתגלה גם כיהודי שגם ראוי לתואר תלמיד חכם.
בהתחלה, האמת, חשבנו שמדובר במתיחה. עו"ד דמרי סיפר שיש לו תעודת כושר לרב שכונה והתקשינו להאמין. אבל אז מאיזושהי תיקייה ישנה הוא שלף מסמך המוכיח ש"רבי אפרים דמרי" מחזיק בתעודת רבנות. "למדתי את כל חלקי איסור והיתר מה'טור' וה'בית יוסף' ועד ל'שולחן ערוך', ש"ך וט"ז כמו שצריך. בלי חיפופים".
ומה הרקע של זה?
"גדלתי בעיר הקודש טבריה אצל אבא ואמא מיוחדים מאוד. למדתי בישיבה בעיר. אחר כך הייתי בחטיבת השריון ואז שוב הלכתי ללמוד בישיבה, שם למדתי בהעמקה ובעיון כמה נושאים מרכזיים בהלכה ועליהם נבחנתי ברבנות. אתם יודעים איך זה רבנות, מבחנים רציניים של כמה שעות, שאתה כותב וכותב בלי הפסקה.
"כמובן", הוא מדגיש, "את הכל קיבלתי מהבית. סבא שלי היה תלמיד חכם וצדיק גדול, קראו לו רבי שאול דמרי ויש על שמו בית כנסת 'עץ חיים' בטבריה. יכול להיות שהייתה לי איזו שאיפה בתת מודע ללכת בכיוון שלו.
"בחדר השינה שלי כילד, לדוגמה, אני מדבר על לפני יותר מארבעים שנה, כן? היו תמונות של הדיין רבי מצליח מאזוז הי"ד ושל הבן שלו מרן רבי מאיר מאזוז זצ"ל, שאז רק אנחנו התוניסאים הכרנו. זה מה שינקתי מגיל אפס. אלו הדמויות שגדלתי עליהן".
יש לעבר שלך השפעה על העבודה שלך היום?
"בוודאי. הכוח שיש לי לעסוק בכמה מן הפרשיות הגדולות של השנתיים האחרונות מגיע משם, מהבית.
"פעמים רבות מדובר בהתמודדות לא פשוטה. לא אחת אני יודע שמדובר בתיק לא פשוט, שסיכויי ההצלחה לא ממש גבוהים, בלשון המעטה. אבל יש לי אמונה חזקה בקדוש ברוך הוא ואני מאמין שהצדק ייעשה".
וכאן, ברגע שנעצרו חיילי כוח 100 באשמה חמורה כל כך, חשבת שאפשר להגיע לצדק במשפט הזה?
"האמנתי בכל הלב שלי שהם צודקים, שהחיילים שלנו לא עשו כלום. עוד לפני שהיו לי ראיות מוצקות, עוד לפני כל מה שהתפרסם מאז, בלב שלי ידעתי שהאשמה הזו היא משהו שקרי שטפלו עליהם".
עו"ד דמרי לא ידבר על זה הרבה, אבל את חיילי כוח 100 הוא מייצג בהתנדבות, ללא קבלת תמורה. "אני רואה בזה שליחות", הוא מסביר. "אני חושב שזו זכות לקחת חלק בדבר כזה. כשהכפישו את החיילים נעשה חילול השם גדול בכל העולם ואני מקווה שננסה לנקות את זה כמה שנוכל, למרות שהנזק כבר נעשה".
אתה חושב שיהיה ניתן מתישהו לתקן את הרושם המעוות הזה?
"תראו, לתיעוד הזה שהיועמ"שית הדליפה לפי החשד, היו יותר ממאה מיליון צפיות(!), ככה קובע דו"ח של משרד החוץ. אולי למחוק את זה לגמרי לא נוכל, אבל יהיה אפשר למזער נזקים".
אחריות על מפלצות
"אמרתי שהרמטכ"ל היה צריך לצאת ולהודיע לעולם שהלוחמים נקיים". הרמטכ"ל הרצי הלוי
מעטפת של כיסוי על פשעים. סגן הפצ"רית גל עשהאל
הסיפור עצמו מתחיל בימים הראשונים שאחרי אסון שמחת תורה תשפ"ד. ביום האסון ובימים שלאחריו עוצרים כוחות הביטחון כמות אדירה של מחבלי נוח'בה, כמות שהולכת וגדלה לאחר מכן כאשר מתחיל התמרון הקרקעי ברצועה.
את המחבלים חילקו לפי רמת המסוכנות שלהם וכך פיזרו אותם בבתי הכלא השונים. מחנה שדה תימן, שבו התרחשה הפרשייה, הוא בית הכלא שבו נמצאים המחבלים עם רמת הסיכון הגבוהה ביותר. בהגדרות הרשמיות זה נקרא 'רמת סיכון 4'. ממחבלים עם דם על הידיים ומעלה. מחבלי נוח'בה הזוועתיים ביותר. המפלצות הרצחניות ביותר עלי אדמות.
"לכן", מעיר עו"ד דמרי, "אם אתם שומעים כל מיני קשקושים על 'עציר פלסטיני' או 'איש ביטחון פלסטיני', תדעו שמדובר בשטויות. בשדה תימן לא נמצאים אסירים קלים, רק נוח'בות. רק רוצחים.
"שם, מטבע הדברים, יש גם תחרות כזו בין האסירים מי רצח יותר ומי עשה יותר, כי כל אחד בעצם רוצה לתפוס מעמד בתוך הכלא. לכן הם מספרים מה עשו ומתארים הכל בפרוטרוט. אותו מפקד פלוגה בשג'אעייה, שכל הפרשה סביבו, לדוגמה, הוא בעצם מחבל חמאס שסיפר לחבריו בכלא כמה אנשים הוא הרג, אבל לא רק זה. הוא גם פירט את האמצעים והכל באופן הכי מחריד ומזעזע שיש, ברמה שאין הנייר יכול לסבול. בתחילה הוא היה בכלא עופר, אבל העבירו אותו לשדה תימן בגלל המסוכנות שלו".
המופקדים על הסדר בכלא כזה עם רוצחים כאלה הם חיילי מילואים יוצאי יחידות קרביות מסוימות. "יש להם מבנה פיזי טוב, יש להם יכולת למנוע התפרעויות ולהתמודד עם כל מיני בעיות מהסוג הזה, כי בסוף יש לקבוצה של 15 חיילים אחריות על מאות מחבלים כאלה. גייסו אותם ותוך כדי תנועה גם הכשירו אותם והם עובדים שם מאוד קשה".
ובשונה ממה שאולי סיפרו לכם, לחיילי כוח 100 מותר להפעיל כוח פיזי. "זה בעצם התפקיד שלהם", אומר דמרי. "בשביל זה הם שם. הביאו דווקא אותם, עם כל היכולות הגופניות שלהם והכישורים שהם צברו ביחידות העילית הקרביות. לכולם ברור שהחיילים הללו לא נמצאים שם כדי להסתכל עליהם. ברור שיש להם תפקיד".
לפני שתמשיך אנחנו מוכרחים לשאול: מה היה קורה אם כל זה היה קורה במשטרה, באחריות בן גביר? האם גם שם היינו רואים את כל העליהום התקשורתי על הלוחמים?
עו"ד דמרי נחרץ: "החיילים הללו עשו את התפקיד שלהם ואם הם לא היו עושים את זה הם היו נענשים. אצל בן גביר הם היו מקבלים גיבוי, אבל כאן מדובר בחיילים שנמצאים אומנם בבית כלא, אבל הם כפופים לצה"ל. עם בן גביר פרשייה כזו בכלל לא הייתה מגיעה לתקשורת".
שר הביטחון או הרמטכ"ל לא יכלו לעצור את הסיפור הזה?
"היה בהם פחד מסוים לגעת בתיק הזה, כי אחרי הכל זה נשמע לא טוב, אבל אני אמרתי שהרמטכ"ל הלוי היה צריך לצאת עם דובר צה"ל ולהודיע לעולם כולו שהחיילים שלנו לא אשמים במה שאומרים עליהם. לשמחתי ישראל כ"ץ, שר הביטחון הנוכחי, עשה את זה בצורה חכמה יותר".
המטרה: אמברגו נשק
"החונטה הייתה רוצה להמשיך לשמור על עצמה". עו"ד דמרי בראיון לכותבי השורות
מה הרקע לסיפור שבו למעשה מתחילה הבעיה?
"כפי שציינתי המחבל הזה התרברב לא מעט בפני שאר המחבלים על מעשי הזוועות שהוא עשה, איך הוא טבח ביהודים בצורה המזוויעה ביותר עלי אדמות. הייתה גם התגרות שלו בחיילים.
"בתיעוד רואים שהחיילים גררו אותו וגם רואים אותו נושך את אחד הקצינים ומנסה לגנוב ממנו את האלה. תוך כדי התקרית המחבל ממשיך לפרט את המעשים המכוערים שהוא ביצע בשבעה באוקטובר ואומר לאחד מחיילי הכליאה הדרוזים: אני הרגתי עשרה ואני אשחט את אבא שלך, אמא שלך והילדים שלך. אז כן, החיילים עשו את התפקיד שלהם, היכו אותו והעמידו אותו במקום".
אבל איך הפרשה מתנפחת?
"לאחר שהחיילים היכו אותו, נשברו לאותו מחבל הצלעות. לקחו אותו לטיפול באותו רגע והוא לא התלונן על שום דבר. כך גם מוכיחים המסמכים הרפואיים וכך גם הוא אומר בשלב הזה. לאחר סיום קבלת הטיפול הרפואי הוא חזר לתא בבית הכלא ומפקד המתקן מבצע תחקיר על האירוע, חוקר מי שצריך ומביא מצלמות ומסכם שהכל היה כשורה, והאירוע נסגר.
"חודש לאחר מכן כל מיני רופאים מטעם ארגוני זכויות אדם כאלו ואחרים מבקשים לבדוק את מצבו של אותו מחבל נוח'בה ארור. אגב, מדובר ברופאים יהודים. עד שראיתי את זה בעיניים לא האמנתי. אבל כן, הם אלה שמתנדבים להתעסק עם נבלה כזו".
בהתנדבות?
"בהתנדבות גמורה. בלי כסף. ותבינו, הם היו מנהלי מחלקות במרכזים הרפואיים הכי מפורסמים בארץ, אנשים מאוד בכירים. והם, עם ארגון ערבי שנקרא 'המצפן', מציעים לו להגיש תלונה ולהאשים את החיילים.
"אלא שכאן המחבל המתועב אומר בעצמו שלא פגעו בו ואין לו מה להאשים, אבל הם משכנעים אותו ומסבירים לו איך להתלונן. גם מצ"ח (משטרה צבאית חוקרת) משכנעת אותו להתלונן ורק אז הוא מגיש את התלונה המדוברת".
ומה האינטרס של מצ"ח? למה שהם יציעו דבר כזה למחבל נוח'בה?
"בשביל להבין את זה אנחנו צריכים לחזור קצת אחורה, אל ימי ממשל ביידן. אם אתם זוכרים, היו אז הרבה דיווחים על עצירת משלוחי הנשק והסיוע למדינת ישראל.
"הפצ"רית שעומדת כעת בעין הסערה רצתה למצוא חן בעיני ממשל ביידן. היא הכירה היטב את החוק האמריקאי שאוסר העברת סיוע לממשלות זרות אם בוצעו מעשים מהסוג שטען אותו מחבל בשקר. טענה כזו עוצרת סיוע בטווח הזמן המיידי והפצ"רית בעצם סידרה להם את זה".
זו בעצם הסיבה לכך שהבית הלבן היה מעורב?
"בדיוק. כשאמרתי את זה בעבר הרבה אנשים חשבו שאני הזוי, שאני אומר שטויות. כולם הכפישו אותי, חוץ מערוץ 14 ועיתון 'משפחה'.
"עכשיו, כשכולם יודעים שממשל ביידן היה מעורב מאוד במטרה לסכסך ולזרוע פילוג במדינת ישראל ביחס למלחמה, הכל מובן הרבה יותר. אבל אז זה היה נשמע הזוי לגמרי, אף אחד לא האמין שהאמריקאים באמת מעורבים בסיפור של שדה תימן".
גיבוי פשעים בבג"ץ
"מהרגע הראשון היה ברור לי שהכל שקר". לוחם 'כוח 100'
הדרך להוציא את האמת לאור ארכה לא מעט זמן. דמרי מספר על לא מעט בקשות שהגיש עם עורכי הדין של שאר החיילים כדי לקבל את חומרי הראיות לקראת הדיונים.
"קיבלנו בהתחלה רק חלק מהחומרים", הוא מספר. "קראנו הכל והבנו שחסרות עדויות, חסרים תיעודים ויזואליים. ביקשנו מהפרקליטות לקבל את הכל והם אמרו שיביאו לנו את הכל בהקדם. חלף הרבה זמן וכל תקופה הם שחררו לנו רק עוד קצת.
"בשלב מסוים דחף בית הדין הצבאי ללכת לגישור, אבל החיילים לא הסכימו. המערכת ביקשה שוב ושכנעה שוב והחיילים אמרו: אוקיי, אתם רוצים גישור? אין בעיה, אבל יש לנו שני תנאים. התנאי הראשון הוא התנצלות של הצבא והבהרה שלא ביצענו מעשים לא ראויים, והשני הוא שלא יהיה רשום עלינו שום עבר פלילי.
"כמובן שהצד השני לא הסכים לשני התנאים הללו, אבל בית המשפט ביקש שבכל זאת נלך לגישור".
נעבור רגע לפרשת ההדלפה של הפצ"רית. במקביל לניהול התיק בבית הדין הצבאי אתם גם פונים לבג"ץ לגבי הדלפת ההסרטה המזויפת.
"כן, אני הגשתי מכתב ליועמ"שית לפתוח בחקירה פלילית ובמכתב התגובה היועמ"שית כותבת לי: אני ממנה את הפצ"רית לחקור את ההדלפה.
"אני כותב לה בחזרה: גברתי, זאת מי שאחראית להדלפה! היא תחקור את עצמה?!"
מה היועמ"שית השיבה?
"על זה היא כבר לא ענתה".
ומה התגובה שאתה מקבל מבג"ץ?
"הופעתי בבג"ץ אצל השופטת דפנה ברק־ארז והיא שואלת אותי: עורך הדין דמרי, האם אתה מפקפק בפרקליטה הצבאית הראשית? אני משיב בחיוב, כי היא אחראית על כל המערכת המשפטית בצה"ל, כולל הפרקליטות, כולל הסנגוריה, כולל בתי הדין. על הכל.
"היה לי ברור שהיא יודעת מההדלפה, כי הכל בידיים שלה. אני אומר לשופטת ברק־ארז בנחרצות: 'הפצ"רית כתבה לבית המשפט תצהיר שקרי'".
והשופטת מקבלת את זה?
"לא. היא אומרת: 'הפצ"רית חתמה על תצהיר והיא בוודאי חתמה על תצהיר אמת. היא הממונה על החוק והמשפט'(…) ככה אומרת השופטת.
"הגבתי שוב שזה לא נכון. החיילים גם יושבים איתי וזועקים את כאבם, אבל השופטת מחליטה לסמוך על הפצ"רית".
למה, בעצם?
"ברק־ארז אומרת שגם היא הייתה פרקליטה צבאית והיא מכירה את הנפשות הפועלות וסומכת על הפצ"רית".
למרות שמדובר בחקירה שלה.
"זה בדיוק האבסורד. הנציגה של הפצ"רית אמרה בבג"ץ שמי שיחקור את הפרשה הוא הסגן של הפצ"רית, לא היא. אבל זה מצחיק. הרי מדובר במישהו שהיא מינתה לאחרונה, העלתה אותו בדרגה, המשרד שלו נמצא מול המשרד שלה. הוא כפוף לה, הם נפגשים בכל יום ועובדים יחד. למה שהוא יחקור את הפרשה הזו כמו שצריך?!
"זה שיגע אותי. לפחות תבדקו את הטלפונים, לפחות תבדקו איך התיעוד עבר לתקשורת, הרי זה לא סיפור יותר מדי מסובך. אבל כלום. כאילו הפצ"רית היא התגלמות האמת והצדק בעולם הזה".
הפוליגרף שחשף
לא גיבה את הלוחמים שלו. הרמטכ"ל אייל זמיר
עו"ד דמרי זוכר שמבית המשפט הוא יצא עם שאר עורכי הדין והחיילים בתחושה קשה. "הלכנו משם מאוד מאוכזבים", הוא מתאר. "הייתה מועקה בלב. אבל אתם יודעים, כשהקדוש ברוך הוא רוצה להוציא צדק, אז זה קורה. אנחנו רק בובות על חוט בעולם הזה, שום דבר לא באמת בידיים שלנו.
"והנה, באורח פלאי לגמרי, הפצ"רית המליצה על הדוברת שלה להתמנות לשופטת בבית הדין הצבאי. מטבע הדברים לפני עלייה בדרגה התבקשה אותה דוברת לעבור פוליגרף בשב"כ, כפי שמקובל במקרים כאלה. פוליגרף פשוט, לא משהו דרמטי. ואז, כששואלים אותה אם בזמן השירות היא ביצעה עבודה שיש בה פשע והיא משיבה בשלילה – הפוליגרף מראה שהיא משקרת. וכאן נפתחת תיבת פנדורה".
איך הפצ"רית לא חשבה על זה?
"זו בעיניי ההוכחה גדולה לכך – וכיהודים מאמינים אנחנו לא זקוקים להוכחות – שהקב"ה ניהל את הסיפור הזה באופן כל כך מופלא ושמימי. גם אותי זה הדהים. הרי הפצ"רית ידעה שהדוברת שלה הולכת לעבור פוליגרף בשב"כ כחלק מפרוצדורת המינוי לשופטת. היא מכירה את התהליך. איך היא נפלה בזה? איך היא המליצה עליה לשופטת?
"בעיניי היה כאן נס, משהו מעל הטבע".
וכשהפרשה מתפוצצת – איפה אתה נמצא? איך אתה מתוודע לזה?
"הייתי בדיון בבית המשפט בבאר שבע ואני מקבל הרבה הודעות. אני עוד לא מבין לגמרי מה קורה ואני מבקש מהשופט לשבת רגע באיזו פינה.
"שם אני מגלה את כל הסיפור הזה ותוך עשרים דקות אני מקבל עשרות שיחות טלפון. הנייד שלי קרס".
והחיילים – איך הם קיבלו את זה?
"הם מייד אמרו 'אמרנו לכם', ובתוך כמה דקות הם כולם מתחילים להשתולל. כל אחד מעלה 'מזמור לתודה', 'ברכת הגומל', כל מיני דברים כאלה.
"אלו היו חבר'ה טובים שעשו את המוטל עליהם, אבל במשך שנה וחצי התייחסו אליהם כאנשים שפלים. היה כאן עינוי דין ועיוות דין שאין כדוגמתו. בפרקי אבות כתוב: 'חרב באה לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין'. החיילים שלי עברו את שניהם – עינוי דין ועיוות דין – במשך תקופה ארוכה מאוד. המציאו תיעוד, ערכו אותו, והם התביישו וסבלו בלי סוף. ותבינו, אלו אנשים עם משפחות, עם ילדים. זה מעגל של סבל שלא נגמר.
"אצל חלקם זה הרס את הבית, אצל אחרים זה הוביל לפיטורין מהעבודה ולכולם נעשה כאן עוול בל יתואר. מדובר בחיילים מן השורה הראשונה, לא חבר'ה מהרחוב, אבל השם הרע שהוציאו עליהם שינה להם את החיים לרעה".
בערב ההוא שבו נעלמה הפצ"רית לשעות, מה הרגשת? הרי היא בעצם הייתה הגורם המדליף שיצר את הסערה הזו.
"קיוויתי שהיא בחיים, לא רציתי שהאירוע הזה יסתיים אחרת חלילה וגם עכשיו אני מאחל לה בריאות ואריכות ימים, אבל אין ספק שכל מי שעשה מעשה לא הגון צריך לתת את הדין. היא צריכה להיחקר ולהישפט, עד שהכל יתברר. נעשה כאן עוול חמור לחיילים שלנו".
ועליך איך זה השפיע? נניח שאתה רוצה לנסוע לחו"ל, יש מדינות שאוסרות עליך כניסה?
"בינתיים הייתי בצרפת וביוון ובשתי המדינות הללו עצרו אותי לתשאול חריג. אתם יודעים, בעולם מכירים אותי כעורך דין של החיילים הללו ומי שקונה את התעמולה החמאסית חושב שאני עורך דין של פושעים.
"עוצרים אותי בשדה התעופה, קצת מחטטים לי בתיק, אבל מוצאים רק בגדים, תפילין, עוגיות מהבית וזהו".
הדאגה של הרב מאזוז
מצד אחד הפרשייה הזו התפוצצה והאמת מתחילה לצאת לאור. ומנגד, כשחושבים עליה, מדובר באירוע מפחיד. אילולא הפוליגרף ההוא החיילים משדה תימן היו ממשיכים להיות מואשמים על לא דבר ואף אחד לא היה יודע. החונטה הייתה ממשיכה לשמור על עצמה וחבריה היו ממשיכים לחפות האחד על רעהו והריקבון המוסרי לא היה מתגלה לעולם.
כדמות משפטית בולטת שהייתה שותפה פעילה בתהליך, אילו שינויים צריכה לעבור עכשיו הפרקליטות הצבאית?
"הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להחליף את צוות הפרקליטים ולמנות כמה שיותר סנגורים שמסתכלים על התיקים בצורה של סנגור ודנים אנשים לכף זכות.
"אני לא אומר שאדם שמבצע עבירות לא צריך להיענש, אבל לפני שאתה שולל חירות מבן אדם, לפני שאתה מבזה אותו – תסתכל עליו ותנסה להבין אם זו סתם עלילת שווא.
"אם השופטים היו מכירים קצת את מסכת סנהדרין, הם היו לומדים איך פעלו בתי הדין של חז"ל, איך הדין היה דין אמת ואיך 'על פי שניים עדים – עדי אמת – יקום דבר'".
ועכשיו בכנות: בתחילת הדרך, כשהבנת שהממשל האמריקאי מעורב בעניין, שכל המערכת נמצאת בצד שנגד החיילים, למה הכנסת את הראש שלך לסיפור הזה? זה לא להילחם בכוחות חזקים מדי?
"מלכתחילה מי שאמור לייצג אותם הם עורכי דין מהסנגוריה הצבאית, אלא ששם החיילים לא קיבלו את השירות וההגנה שמתאימים להם, ולכן אני ואחי עו"ד חובב דמרי החלטנו לייצג אותם בהתנדבות מלאה.
"ועכשיו אגיד לכם את האמת. לפני שבחרנו לייצג את החיילים – חששנו מאוד. הרי ברור שמדובר בסיפור לא פשוט. אבל בגלל שאני רואה חשיבות עליונה לייצג חיילים, ביקשתי להתייעץ קודם עם גדולי ישראל.
"התקשרתי למרן הרב מאזוז זצ"ל ושטחתי בפניו הכל. סיפרתי על החשש שלי, והרב אמר לי שזו מצווה גדולה והקב"ה יהיה בעזרי. הוא אמר לי: אל תפחד, כמה שיחפשו אותך אתה תגדל ותתעצם ובסוף הם יצאו זכאים.
"ואני מוכרח לציין שהסיפור הזה כל כך נגע לליבו של הרב, עד שכמה פעמים קיבלתי ממנו שיחות של התעניינות על מצבם של החיילים. פעם אחת אפילו קיבלתי טלפון מהרב בשלוש לפנות בוקר. עניתי בבהלה, לא הבנתי מי מדבר איתי, ואני שומע מעבר לקו: מדבר מאיר מאזוז… זה היה לו חשוב מאוד והוא חיזק אותי מאוד.
"ואתם יודעים, יש מקרים שבהם אתה יושב מול גדול בישראל ואתה חושב שהוא רק מנסה לחזק אותך, שתהיה לך תחושה טובה, אבל בחלוף הזמן שעבר אין ספק שהייתה כאן רוח הקודש".
והאמונה הזו הייתה לך גם בתחילת הדרך?
"בהחלט. היה חשש מסוים, אבל האמונה הייתה חזקה יותר. אם לא הייתי מאמין שהחיילים שלנו נקיים מכל רבב לא הייתי נכנס לזה.
"אין לי ספק שהם לא עשו כלום וכל זה עלילה שפלה. האמנתי לחיילים מהרגע הראשון ואני שמח שככל שחולפים הימים התמונה האמיתית מתגלה".
מייצג בחורי ישיבה
משפט סדום. בית המשפט העליון
לפני שאנחנו נפרדים אנחנו מגלים שמלבד התיקים הציבוריים והפרטיים שמונחים על שולחנו של עורך הדין דמרי, יש גם בקשות לייצוג מבחורי ישיבה שהסתבכו עם הפרקליטות הצבאית, שביד אחת רודפת חיילים משדה תימן וביד השנייה רודפת בחורי ישיבה שלא מתגייסים כהוראת גדולי ישראל אלא שוקדים על התורה ומבטיחים את עתידו הרוחני של עם ישראל.
אנחנו מבקשים הסבר.
"אני רואה זכות גדולה לייצג בחורי ישיבה שעוסקים בתורת השם יומם ולילה, וכל בחור ישיבה שיש לו בעיה משפטית כלשהי בהקשר הזה, אני מייצג אותו בחינם", הוא מחייך. "אבל לא לגמרי".
כלומר?
"אני מבקש ממנו מכתב מראש הישיבה שלו שיעיד שהוא באמת בחור רציני שלומד ואז אני מתנה עם הבחור שאני מייצג אותו בחינם, לשם שמיים, בתנאי שהוא יקדיש לזכותי שנתיים של לימוד תורה שלו.
"ככה אני זוכה לעזור להם וגם הם עוזרים לי. דיל משתלם, לא?"
