הוא נחשב לאבי 'תורת המשחקים' ולמורה הנבוכים של בכירי הכלכלנים בארץ ובעולם, השיטה שפיתח לקבלת החלטות אומצה בידי ממשלות המערב והענפים המתמטיים שייסד זיכו אותו בפרס נובל לכלכלה. עכשיו, בעיצומה של הסערה המשפטית, פרופסור ישראל אומן מתייצב לריאיון נדיר ומקיף שבמהלכו יחשוף את שיחותיו עם הצדדים, יציג את עמדתו על המתווה המוצע, ויבקש להרגיע: "אנחנו לא לפני מלחמת אחים; היינו בתקופות גרועות מאלו ושרדנו" ] תורתו של אוֹמן
פרופסור ישראל אומן מסמן לנו בידו להיכנס. גמרא קטנה פתוחה על שולחנו, האפרכסת חבוקה לאוזנו, והוא מתנצח בסוגיה התלמודית עם החברותא שיושב מצידו השני של הקו. המתנה בת רבע שעה, והשיחה מסתיימת.
"זה הנכד שלי", הוא קורן מאושר. בחוץ הומה הסער. מדינה מפולגת, מקוטבת ומסוכסכת. והוא בשלו. ישוב בחדרו השוכן באוניברסיטה העברית, לפניו כוס תה, ספרים ישנים, וכל כולו צימאון שלא יודע שובע להעשיר דעת גם בגילו המופלג.
משרדו, הצמוד לחזית הצפונית של הקמפוס, מואר באור נעים. החלונות הגדולים פונים אל צמרות העצים. כאן הוא מבלה את מרבית שעות היממה. הלוח שמאחוריו מקושקש במשוואות מתמטיות שצריך להיות חתן פרס נובל כדי לפצח אותן. בגילו המתקדם הוא עדיין פעיל אינטלקטואלית. לומד ומלמד לדורות הבאים.
והוא גם פעיל מאוד בציבוריות הישראלית. רק אתמול הוא הוזמן לוועדת החוקה של הכנסת. היו"ר, ח"כ שמחה רוטמן, ביקש שיבוא להביע את עמדתו בעניין הרפורמה המשפטית שמסעירה את כל העולם. דעותיו ועמדותיו הפוליטיות של פרופ' אומן יוצאות דופן באקלים האקדמי שבישראל. כיום הוא אולי הדמות הכי בכירה שיש לימין השמרני לנופף בה. לא בטוח שלשמאל יש מישהו בקנה מידה דומה.
אבל אומן לא פועל על אוטומט. למרות שלכולם היה ברור איזו עמדה רוטמן מבקש לשמוע ממנו, הדבר שהכי חשוב לו הוא לשמור על עצמאות. כבר בשיחה המקדימה שקיימו בערב שבת, הודיע הפרופסור מפורשות: "אני מסכים עם רבים מהשינויים המוצעים, אך לא עם כולם". רוטמן, בהגינותו יש לציין, ביקש בכל זאת שיבוא. "תאמר את אשר על ליבך", ביקש.
ואומן אמר. הוא כמובן בעד הרפורמה של לוין ורוטמן. הוא חושב שחייבים לעשות שינויים, אפילו מפליגים יותר, במערכת המשפט, אבל יש דברים שהוא מתנגד להם. כמו 'פסקת ההתגברות'. "כשם שהרשות השופטת נדרשת לאיזונים ובלמים, כך גם הרשות המחוקקת", נימק.
הגיע הזמן לרסן את בית המשפט". פרופ' אומן (צילום: פלאש 90)
סערה מיותרת
עכשיו הוא כאן, במשרדו. תומך במרבית הרפורמה, ביקורתי על חלקה, אך מתקשה להבין את ההפגנות וכל הסערה התקשורתית. הוא ממש מתפרץ מצחוק – שמלווה את כל שיחותיו – וחוזר ואומר: "זאת סתם היסטריה על לא כלום". כשהוא רואה שאנחנו לא מבינים, הוא עובר לדבר באידיש שהוא זוכר מהילדות בפרנקפורט. "ס'איז הייבט'זעך נישט אהן (זה סיפור שאפילו לא התחיל), סתם היסטריה".
אנחנו מבקשים ממנו להסביר והחיוך החכם עדיין מעטר את פניו. "על מה מדברים?" הוא מגביה קול. "על כך שישנו את הרכב ועדת המינויים של השופטים. זה לא שלא יהיו יותר שופטים בישראל; לא שהמתכונת תשתנה; הכל יישאר אותו דבר. בסך הכל הרכב הוועדה ישתנה".
האמת שהוא מופתע מעט כשמעלים בפניו את טיעון 'ניגוד העניינים', שאומר כי ראש ממשלה שנמצא בעיצומו של הליך משפטי לא יכול לקדם רפורמה במערכת העתידה לפסוק את דינו, בוודאי לא רפורמה הכוללת שינוי באופן בחירת שופטי העליון העשויים בבוא היום לדון בערעור על הרשעתו.
לטענתו הוא עד עכשיו לא שמע על מישהו שמקשר בין הדברים. וכבעל מחשבה הגון, הוא גם לא רוצה להתייחס אליהם בשיחה הזו. "רוצים לדבר על משפט נתניהו, בואו בעוד שבועיים. כעת הדיון הוא באופן ענייני על מהות הרפורמה:
"יש כאן מצב שבית משפט העליון הוא מאוד אקטיביסטי. יותר מכל בית משפט עליון בעולם. הוא מתערב בכל מיני דברים ערכיים, אידיאולוגיים ופוליטיים. והיות שכך, כל חלקי העם צריכים להיות מיוצגים בו. ממש לא ראוי שזה יהיה אוֹלִיגַרְכִיָּה שממשיכה את עצמה.
"כיום", אמר פרופ' אומן, "בוועדה למינוי שופטים יש וטו לשופטי עליון. הוועדה מובלת על ידי השופטים ושופטי העליון ממנים ופוסלים את מי שהם רוצים. זה לא תקין".
בשלוחת האוניברסיטה בהר הצופים שוכנת הפקולטה למשפטים. במשך שנים רבות כיהנה בה, בתפקידים בכירים, המשפטנית רות גביזון ז"ל. בשנת 2005 ביקשה שרת המשפטים, ציפי לבני, למנותה לשופטת עליון. לבני, מי היה מאמין, ראתה בה דמות מופת לשפיטה. אבל אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון דאז, התנגד בתוקף. הסתייגותה של גביזון לרוחו האקטיביסטית הייתה למורת רוחו. לבני ניסתה ולחמה, דחפה והפצירה, איימה והזהירה. חרף זאת גביזון לא מונתה לתפקיד.
"שם הבנתי", אומר לנו עמיתה, פרופ' אומן, "שברק הרחיק לכת. רות גביזון הייתה משפטנית משכמה ומעלה, אבל פסלו אותה רק בגלל שלא הלכה בתלם.
"ומי פסל אותה", מתרעם הפרופסור. "אנשים שלא נבחרו על ידי אף אחד. פקידים. זאת דמוקרטיה?! ככה אנחנו רוצים את הדמוקרטיה שלנו?!"
מנגד, אמרנו, שינוי שיטת השופטים בידי רוב פוליטי עשויה לשנות לנצח את מערכת המשפט. האם לא ראוי לעשות דבר כזה בהסכמה רחבה?
"הסכמה", השיב, "ראוי ורצוי שתהיה, אבל צריך לזכור: לא עומדים לפטר את כל חמישה־עשר השופטים המכהנים. בסך הכל מבקשים לשנות במעט את הליך מינויים של שופטים חדשים. איננו אומרים לבית המשפט לחדול מלדון בעניינים ערכיים, אבל אם הוא דן בעניינים אלו, אם 'עילת הסבירות' משמשת ככלי בעבורו, הוא חייב להביא בחשבון גם את רצון העם".
ואיך נוודא, ביררנו, שהשופטים שנבחרו בידי פוליטיקאים לא יחושו צורך לקרוץ להם; איך נבטיח הפרדת רשויות בסיסית?
"חשש כזה", אמר, "קיים רק אם הבחירה תחומה לזמן מוגבל, שלאחריו יכול השופט להתמודד לכהונה נוספת. במקרה דנן, הבחירה היא עד לפנסיה ולכן המחויבות מסתיימת רגע אחרי הבחירה. בארצות הברית השופט מכהן עד מותו, אצלנו עד הפנסיה, בשניהם השיטה מבטיחה את היעדר הצורך למצוא חן בעיני הפוליטיקאים".
מרבים לדבר על האקטיביזם שהנהיג אהרן ברק, אך המספרים מלמדים שמתוך 1,800 חוקים רק 21 נפסלו
"יש הרבה דברים אחרים מלבד פסילת חוקים", השיב. "למשל: פסילת מינויים בנימוק של 'עילת הסבירות' כפי שנעשה במגרון ובפסילתו של אריה דרעי מלכהן כשר.
"וגם לעניין פסילת חוקים", הוסיף, "21 זה הרבה מאוד. לפסול חוק זה דבר חמור. ברפורמה המוצעת לא מבטלים את יכולתו של בית המשפט לפסול חוקים, אלא דורשים שזה ייעשה בהרכב מיוחד ובאופן כזה שנשיא – או נשיאת – בית המשפט לא יוכל יותר לשחק עם ההרכבים ולהחליט בגפו על זהות ההרכב כדי שיעשה את רצונו או רצונה.
"זה צריך להיות הרכב מלא וברוב מיוחס: 12 מתוך חמישה עשר. שמחה רוטמן הציע פה־אחד אבל אני מתנגד. אמרתי לו שעדיפה עמדתו של לוין הדוגלת ברוב מיוחס. עכשיו המצב הוא שהנשיא או הנשיאה יכול או יכולה למנות הרכב של שלושה, ואם ההרכב מצביע שניים נגד אחד – החוק פסול. זה לא רציני".
איזונים ובלמים
פרופ' אומן נחשב לפנומן מתמטי. את פרס הנובל לכלכלה קיבל על הענפים שייסד ב'תורת המשחקים'. בשבוע שעבר צלצל הטלפון בביתו. יו"ר ועדת החוקה ח"כ שמחה רוטמן, הזמינו להשתתף בדיונים על הרפורמה המשפטית. הוא איננו משפטן, אך בסוגיה דנן לא הידע המשפטי נדרש, אלא המשחק המתמטי שיבטיח את האיזונים ובד בבד ירסן את הבלמים.
במילים אחרות: יותר משצריכה פסקת ההתגברות חוות דעת משפטית, זקוקה היא למתווה הנכון שיבטיח את יכולת הרשות המחוקקת להדוף התערבות יתר של בית המשפט העליון בעבודתה, אך ברוב כזה שיבטא גם את נציגי הציבור הנמצאים מחוץ לרוב הפרלמנטרי המובטח מכוח המשמעת הקואליציונית.
ללא פילטרים. שר המשפטים לוין ויו"ר ועדת החוקה רוטמן (צילום: פלאש 90)
זאת הסיבה, בין השאר, להתנגדותו של פרופ' אומן ל'פסקת ההתגברות'. "אני בעד שיהיו איזונים ובלמים על הרשות השופטת", אמר, "אבל אני חושב שגם הכנסת לא יכולה ברוב דחוק, של שישים ואחד חברים, להתגבר על פסיקת בית המשפט. לכן אני חושב שהתיקון צריך לבוא בצורה אחרת. חייבים להקשות על בית המשפט לשנות חוקים של הכנסת. הוא יוכל לעשות זאת רק בהרכב מלא ורק ברוב מיוחד.
"בעיניי, שתי הרשויות צריכות בלמים. שוו בנפשכם שפתאום ישנה איזו אקסטזה לממשלה והיא מעבירה החלטה דורסנית. צריך גורם שיבלום אותה".
איזה רוב בכל זאת יניח את דעתך בבואו להתגבר על פסילת חוקים בידי בג"ץ?
"זה מורכב מאוד. ישנה שאלה מהו רוב פוליטי ולכן אני מתנגד ל'פסקת ההתגברות' ומעדיף להקשות מבפנים על בית המשפט לפסול חוקים. את זה ניתן לעשות, כפי שאמרתי, בהרכב מלא וברוב מיוחד".
ואי אפשר, ביררנו, להחיל 'פסקת התגברות' שתכלול מספר קבוע של נציגי אופוזיציה?
"בהקשר הזה", השיב, "אנחנו מתייחסים לאופוזיציה וקואליציה לא במובן הפרלמנטרי אלא במובן של רצון העם. באקלים הפוליטי שבו אנחנו נמצאים, לא מחייב שנציגי האופוזיציה בפרלמנט הם נציגי האופוזיציה ברחוב. רוצה לומר: מה שאנחנו רואים בכנסת לא בהכרח משקף יחסי רוב ומיעוט בנושאי מהות. המבנה הפוליטי שנוצר הוא ייצור כלאיים מוזר שבא לעולם בשל ההתנגדות האישית לראש הממשלה.
"בדמוקרטיה מתוקנת", הוסיף, "הממשלה מורכבת מהמרכז הפוליטי. אצלנו דחפו את הממשלה לימין הקיצוני. זאת תוצאה לסרבנותו של גנץ להצטרף לממשלה. אם היה מוכן להצטרף, נתניהו לא היה מסכים למרבית הדרישות שהסכים להן בחוסר ברירה".
ראוי להעמיק בדברים: שינויים משמעותיים נדרשים, הוא שב ומדגיש ואף מוסיף שלדידו, במובנים מסוימים, אפילו רחבים יותר ממה שמציעים רוטמן ולוין, ועם זאת, יש לבדוק בכל צעד את מד הדופק הדמוקרטי. כלומר: כשבאים לתת לרוב לבטא את רצונו, אסור שזה יהיה על חשבון עמדת המיעוט. משכך, 'פסקת ההתגברות', לשיטת פרופ' אומן, עלולה לטשטש את קו התפר העדין.
"בזמנים אחרים", הוסיף, "יכולנו לשקול התגברות ברוב פרלמנטרי משמעותי, אבל בעידן הנוכחי, כשהמחנות חלוקים בעד או נגד נתניהו, העמדות ביתר הנושאים אינן משתקפות דיין במבנה הפרלמנטרי. זאת בעצם 'תורת המשחקים': לא להסתפק רק במספרים הנראים לעין, אלא להעמיק בהם ולהבין את המציאות באופן אמיתי.
האיש על פני האישיו
"בבוקר שלמחרת הבחירות", מספר אומן בגילוי לב, "אמרתי לכל מי שהסכים לשמוע שלפי החישובים שלי – גנץ בוודאות יצטרף לקואליציה, מפני שנתניהו צריך אותו להרכבת קואליציה המושתתת על השקפתו שלו; בעצם, על השקפת רוב העם.
"החישובים המתמטיים היו נכונים", הוא צוחק שוב, "אבל כנראה שגנץ לא הכיר אותם. עובדה, הוא בחר להישאר בחוץ. הוא לא עשה זאת מפני הקיצוניות של סמטוריץ' ובן-גביר, ההיפך: אילו היה מצטרף הם לא היו גורמים משפיעים בממשלה כפי שהם כיום. הוא בחר באופוזיציה כי ההתנגדות של מפלגתו, של בוחריו, היא פרסונלית לבנימין נתניהו. זה אומר שחלק ניכר מהבוחרים שנמצאים מחוץ לממשלה נמצאים בעצם באותן עמדות של בוחרי הליכוד. המשמעות היא, שבשם המחלוקת על ביבי, בתחומים רבים הרוב והמיעוט מטושטשים".
אומן מהרהר דקה, חוכך ובורר את מילותיו ואז מוסיף: "אני מתקשה להבין את העמדת הפנים של מפלגות המרכז. מה אתם זועקים על הממשלה הקיצונית. הרי אתם אלו שדחקתם את נתניהו לידיהם של סמוטריץ' ובן-גביר. הרי אתם בסרבנותכם גרמתם לו להיכנע; העדפתם את טובתכם האישית על פני טובת המדינה".
בתרגום חופשי, פרופ' אומן טוען שמי שעומד מאחורי צעדי הממשלה הם אלו שכעת מבכים עליה. ידוע ידעו שביכולתם להיות שותפים בכירים בקואליציה, אך ביכרו את האינטרס הפוליטי על פני האינטרס הלאומי. "זאת צביעות", הוא חורץ.
"הם אומרים שהלכה המדינה בזמן שהבחירות וההחלטות שקיבלו לאחריה הם שהובילו למה שמתרחש כעת. קווי היסוד שנטוו לא היו במרכז סדר היום בבחירות. הנושא המרכזי היה בדיוק אותו נושא שהעסיק את מערכות הבחירות הקודמות: בעד ונגד נתניהו. החרם הגורף עליו יצר ביום שאחרי הבחירות מבנה קואליציוני קיצוני שלא באמת משקף את עמדת רוב העם.
"זה מצב טרגי, פשוט טרגי", הוא נאנח, "זה יעמוד בעוכרינו".
היסטריה לא במקומה. ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית (צילום: פלאש 90)
סבירות ורע לה
יוצאים להפסקה.
זמן מנחה מגיע ופרופ' אומן נעמד להתפלל. מילה במילה; בהטעמה; בכוונה יתירה. בינתיים, סטודנט צעיר נכנס לחדר ומגש שתייה בידיו. הוא מרגיש פריבילג. מבין כולם, הוא שנבחר לשמש את אחד המוערכים שבאנשי הרוח.
התפילה מסתיימת, הצעיר הנרגש עוזב את החדר והריאיון ממשיך. הגיעה שעתה של "עילת הסבירות" להעלות לדיון. פרופסור אומן פותח בחוויה אישית ממפגש שהיה לו עם אהרון ברק. "כשפרופסור דניאל פרידמן התקבל אצלנו (באו' העברית, י"י-יא"ג) כמרצה בפקולטה למדעים הוא נשא נאום מכונן שבמהלכו ביקר את בית המשפט העליון על כך שהפך משופט עליון למחוקק עליון. בין האורחים שהוזמנו נכח גם אהרון ברק.
"אחרי ההרצאה התיישבנו לקפה ועוגיות. ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי את ברק האם אכן כפי שטען פרידמן בג"ץ הפך למחוקק. והוא, בלי כל היסוס, השיב לי בהאי לישנא: 'בוודאי. חז"ל היו גם שופטים וגם מחוקקים. הם קבעו את הדין ושפטו על פיו'. אמרתי לברק: 'הלוואי והיו לנו חז"ל, אבל אתה אינך חז"ל…'; בית משפט איננו חז"ל. אנחנו רוצים את שלטון העם, לא רוצים תיאוקרטיה שבה המיעוט שולט על הרוב.
"בדמוקרטיה מתוקנת", סיכם, "אין דבר כזה שמיעוט מחליט מה סביר ומה לא. זה לא קיים. השופט הוא פרשנו של החוק, הוא איננו החוק".
הגענו לדרעי. מורכבותה של 'עילת הסבירות', אמרנו, ברורה. השאלה היא, האם פסילתו בנימוק 'ההשתק' מקובלת עליך?
"בעניינו של דרעי", השיב, "זה כלל לא מקובל. הרי מה טוענים השופטים? 'עסקת הטיעון נחתמה איתך רק מפני שהתחייבת שלא לשוב ולעסוק בענייני ציבור ובוודאי שלא לשוב ולעסוק בכספי ציבור', אבל להבנתי, לא כך היה; דרעי לא התחייב לתביעה שלא לשוב לפעילות ציבורית".
פרופסור אומן שולח את ידו לכיס מקטורנו. הוא שולף את הנייד ומחייג. השיחה נענית, ועל הקו נמצאת פרופסור טליה איינהורן, משפטנית מחוננת, החברה בוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה. "טליה", מבקש אומן, "תגידי להם את מה שאמרת לי בעניינו של דרעי".
איינהורן נענית בחפץ לב. "השופטת חיות", אמרה, "מתארת בפסק הדין שלה כיצד דרעי הופיע בכנס של שס, יומיים לאחר אישורה של עסקת הטיעון בבית המשפט. הוא אמר שם כי הוא לא הולך לשום מקום וכי ימשיך להנהיג את התנועה. ואז התנועה לאיכות השלטון פנתה לפרקליטות ודרשה לבט
אבי תורת המשחקים. פרופ' אומן בריאיון לישראל יוסקוביץ וישראל א' גרובייס (צילום: פלאש 90)
ל את עסקת הטיעון מפני שהוא התחייב לצאת מהחיים הפוליטיים. הפרקליטות בזמן אמת דחתה את העתירה בטענה שזה לא היה חלק מעסקת הטיעון. גם מנהל מחלקת הבג"צים, ענר הלמן, אמר בקולו שלו שזה לא היה חלק מעסקת הטיעון. זאת ועוד: עו"ד דימרי הופיע בתקשורת עם הפרוטוקולים מהדיון ואמר שלא נמצאה בהם שום התחייבות כזאת. כל מה שהוא התחייב זה להתפטר מהכנסת לכנסת המסוימת ההיא במסגרת ההסכם עם הפרקליטות כדי ששאלת הקלון לא תעלה".
אנחנו מסיימים את השיחה עם איינהורן ונפנים לסכם את הריאיון עם פרופסור אומן. "נבואות הזעם על קץ הדמוקרטיה", אמר, "יתבררו מהר מאוד כלא נכונות. אני רק מקווה שבינתיים הן לא יתנו חומר לגורמים אנטישמיים בעולם לפעול נגדנו בזירה הבינלאומית. אם משהו מדאיג אותי זאת האנטישמיות שהולכת ומרימה ראש".
ורגע לפני שאנחנו יוצאים, פרופסור אומן פותח שוב את הגמרא הקטנה. מדפדף לסוף מסכת סוטה, ומתחיל להקריא לנו קטע ארוך "שמאוד הרשים אותי". התכלית של החיים, הוא לומד מהקטע הזה, היא 'דרוש וקבל שכר'. – לא כמו שאנשים חושבים", הוא מסביר, "שעל התורה מקבלים שכר. ההפך. התורה עצמה, היא-היא השכר".
