מה זה בשבילך חופש? אולי לצאת עם הילדים לגינה הקרובה? או אולי דווקא נופש משפחתי מאוחד ומלוכד בווילה שכורה? יכול להיות שאצלך החופשה המושלמת היא לעמוד ולטגן שניצלים בנחת, כשהילדים משתוללים בסלון? כך או כך, ברור שלכל משפחה יש צרכים אינדיווידואליים משלה, והם שאמורים לקבוע איך החופש האישי שלה אמור להתנהל | איך משתחררים מהקיבעון שמכתיב לנו כיצד חופשה אמורה להיראות, ומדייקים את הצרכים והרצונות שלנו? בעלות ניסיון ובעלות מקצוע משתפות | כשם שפרצופיהן שונים – כן חופשותיהן שונות
איורים: אלה מושקוביץ
רגע אחרי פסח הן מציצות מכל עבר: מודעות צבעוניות, קסומות ומבטיחות. חופשה מופלאה, קיץ מרענן, אקסטרה הנאה. וכך אנחנו נכנסים למעגל הקיץ הצבעוני.
אולי לא נזמין שם נופש, אבל לתודעה כבר נוחתת ההבנה: גם אצלנו צריכה להיות חופשה אגדית, כזו שתיחרט בזיכרון לעד.
רגע לפני שתזמיני צימר או תבדקי דירה להחלפה בעיר חוף אקזוטית ומיוזעת, תכירי את הנשים שלא נכנעו לצו השעה ובחרו בקיץ אחר, מקורי, כזה שלא כפוף לתכתיבים או מקסמי שווא.
הן יודעות מה מתאים להן ולמשפחותיהן, מודעות לנתונים האישיים שקיימים אצל חלק מהן, וחוות קיץ שמתאים להן.
ככה יוצאים לחופש מהחופש המקובל, המוכר והקיים אצל כוווולם…
לוקחת חופש מהחופש
תארו לעצמכן שכל שנה בפורים אתן מגיעות לבית אמא ומוצאות שם בתוך משלוחי המנות המעוצבים, תמונות מרשימות של בני המשפחה המורחבת עם סבא וסבתא, בטיול קסום באירופה.
בין כל הפרצופים המאושרים, לא תמצאו אתכם ואת ילדיכם, מהסיבה הפשוטה שרק אתם נעדרתם מהחגיגה. אבל בזה לא מסתיימת הסאגה, אולי היא רק מתחילה…
כל מפגש סביב השולחן בסלונם של ההורים מתחיל ונגמר בהעלאת זיכרונות וחוויות, בתכנון ובדיון מה יהיה היעד הבא ובסיכום עניינים טכניים על טיסות, אריזות ותוכניות. אתם היחידים שנמצאים מחוץ למשחק.
נשמע קל? ודאי שלא! אבל לדעתה של אורלי, אמא לשישה בלי עין הרע, האופציה השנייה קשה יותר.
“אנחנו הזוג האמצעי במשפחה המונה שבעה נשואים. תמיד הייתי הבת הסנדוויץ’ של הוריי, וזה דווקא היה בסדר. עד לפני חמש שנים החופשות המשפחתיות שלנו היו חווייתיות למדי. ההורים שלי היו שוכרים צימר לכל בני המשפחה, או מתחם משותף, היינו נופשים שם כמה ימים וחוזרים בחיוך לשגרת החיים.
"לפני מספר שנים החליטו שתיים מאחיותיי שחופשה בארץ היא יקרה יותר ואטרקטיבית פחות, והן יצאו לנופש עם משפחתן באחת מערי אירופה. שנה אחרי כן כבר הצטרפו אליהן עוד שתי משפחות, ליעד אחר שהן בחרו, ושנה אחרי כן מצאנו את עצמנו הזוג היחיד שנותר בארץ, מנופף לשלום לסבא וסבתא וכ—ל המשפחה!
"תיבות המייל הופצצו בתמונות נוטפות אושר ונופים. שיחות הטלפון גם הן תיארו קסם של חופשה. פעם באיטליה ופעם בצרפת. בפעם אחרת הם בחרו בהולנד ובשנה שעברה הם היו באיי יוון.
"וכך החל לחץ חברתי קשוח, שמתבטא בשאלות מרחמות שמפנים בני הדודים לילדיי: 'למה רק אתם לא באים?' יחד עם 'מסכנים שאתם לא איתנו. אתם יודעים מה הולך במטוס ובטיולים כשכל המשפחה יחד?' ומגיע גם ל'תשכנעו את אמא שלכם שתסכים להצטרף. זה כיף חיים!'
"הלחץ שמתחיל מכיוון עדת הילדים, ממשיך לטפס גבוה ומגיע גם מצד אחיי ואפילו מהוריי שמנסים בעדינות לשכנע אותנו להצטרף למסע התענוגות ולא להישאר מאחור ולקלקל את האידיליה המשפחתית".
ואם תשאלו למה אורלי ובעלה עדיין לא יישרו קו עם כל המשפחה, היא מסבירה בפשטות: "הטעם שלי בנופש שונה, תפריט החופשה שלי לא כולל מסע מפוקפק שמתחיל במימון כרטיסי הטיסה והאכסניה, הפשוטה יותר מכל צימר ישראלי, עובר דרך מסע נדודים בין נופים, יפים ככל שיהיו, אבל נדודים, ומסתיים באכילת טונה משימורים ומינימום נוחות.
"ברוך השם אנחנו יכולים להשתדל ולהשיג מימון לנסיעה הזו, אבל יש לנו אג'נדה חינוכית שלא עולה בקנה אחד עם נסיעות לחו"ל. אנחנו לא רוצים לחשוף את ילדינו לריגוש הזה. לא יוצאים מארץ ישראל סתם, אף על פי שהעניין די קהה בציבור שלנו. לא מתאים לנו שהילדים יראו עולם מגיל צעיר. אם עכשיו ניתן להם את הריגוש הזה – מה הם ירצו כשהם יהיו בוגרים? בחרנו לגדל אותם בקו מסוים, והוא לא עולה בקנה אחד עם חופשות בחו"ל.
"חוץ מזה, רק מלחשוב על המסע המפותל והמאתגר שעלינו לעבור, אני מתחלחלת. קיבלנו החלטה שאנחנו לא נוסעים בשביל לסבול, ונסיעה בנוסחה כזו היא סבל עבורנו, גם אם ייתנו לנו אותה חינם אין כסף.
"כמה חבל שהמשפחה עדיין לא מבינה את זה, ומנסה בכל פעם מחדש לערער את הקו האדום שהצבנו בעלי ואני פה אחד.
"באחת השנים, אחי וגיסתי שגרים בעיר חוף, אפשרו לנו לנפוש בביתם היפהפה כשנסעו לחופשה המשפחתית. ושם, כשחיפשתי מקלף או סכין, גיליתי לתדהמתי ארונות ריקים.
"הכל נארז במזוודות ענק, החל מחד פעמי, עבור דרך מוצרי יסוד וכלה בכלים מכלים שונים. ולא נדבר על בגדי חורף וקיץ, גרדרובת סוודרים ומעילים שנערמת, מוכנה לעת קרה ביעד אירופי הפכפך.
"בעיניי אין היגיון לצאת לחופשה כזו סדיסטית, שאף פעם לא נגמרת בתקציב הבסיסי, ותמיד גובה תעריף 2. בסוד אוכל לספר שכבר היו אי אלו הזדמנויות שבהן אחותי הגיעה לבקש מאיתנו ערבות להלוואה עבור הנופש החלומי שאסור להחמיץ גם אם העו"ש זועק הצילו… "
"המלון הרס לנו את החופש!"
איך מתמודדים עם שיחות סלון שעוסקות בנופש משותף שלכם אין חלק בו? כיצד מחזקים את הילדים מול 'כוווולם', ו'רק אנחנו לא'?
"מטבע הדברים אנחנו מגיעים הרבה לבית ההורים בשבתות ובחגים, וכמעט תמיד אני נזהרת שלא לדרוך על ה'מוקש' או להציף אותו מעצמי. מובן גם שבזמן השהייה של המשפחה המורחבת בנופש, אנחנו משתדלים לא לחשוף את הילדים לתמונות ותיעודים שמשוגרים בזמן אמת.
"כמו כן, לא אחת מצאתי את עצמי מסבירה ומשתפת את בתי הבכורה בשיקולים שונים ומשלבת מושגים בנושא כלכלה וחיסכון, ומה קורה כשמבזבזים עשרות אלפי שקלים במקום לצבור אותם לחתונה בבוא העת.
"כך אני מנחילה ערכים של חשיבה על עתיד, מול הוצאות רגעיות שמובילות לשוקת שבורה בעתיד. חשוב לי לציין שעם זאת איננו מוותרים על הנאות שמתאימות לנו.
"שנה אחת נסענו לחופשה במלון בים המלח. שילמנו טבין ותקילין על ארבעה לילות למשפחה ברוכה כמו שלנו. כשיצאנו מהמלון שמעתי את הבת המתוקה רוטנת: 'המלון הזה הרס לנו את כל החופש. בגלל זה עכשיו לא תהיה לנו חופשת קיץ השנה'.
"שאלתי אותה מהי 'חופשת קיץ' עבורה, והיא ענתה בלי למצמץ: 'פארקים מחוץ לעיר, ארטיקים שווים, בריכות במרפסת. ובכלל, במלון היה דחוס וכולם התנפלו על האוכל. וגם החדר שלנו היה צפוף והשטיח הגעיל אותי…'
"אז קיבלנו גושפנקה סופית לפרופיל החופשה הקבוע והאמיתי שלנו: חופש שהבסיס הוא הבית, שחרור ופינוקים בקונספט משפחתי פרטי ולא המוני, חוויות כיפיות במרחק נסיעה ושינה בבית".
אורלי רק מבקשת שבפעם הבאה שאתם שומעים על כך ש’כולם’ חוגגים באתונה, בפראג, בבודפשט או באוסטריה, תבינו שמדובר בפיקציה ובועה, ובעיקר תשאלו את עצמכם מה מתאים למשפחה שלכם, לנתונים ולתקציב.
ומהו הטיפ שלך לאלו שנותרים מאחור ולא משתתפים בחוויות של כולם סביבם?
“חשוב שתהיי אמיתית עם עצמך ותביני אם את עושה נכון, אם את פועלת לפי מה שמתאים לך ולחייך. ברגע שהגעת להחלטה, תהיי שלמה איתה ואל תיכנסי למקום קורבני. במקום שאת נמצאת, שם הילדים נמצאים.
"השתדלי להיות במקום הנכון והבוחר, וכשאת חשה החמצה והפסד, הילדים חשים בכך ונמצאים איתך בחוויה”.
נופשים נגד הזרם
אם חשבנו שגן סאקר או גני יהושע בבין הזמנים הם ‘מאסט’, רידינג הוא שם נרדף לבילוי אולטימטיבי, וחוף ים מלא מתרחצים הוא פריט אינטגרלי מהחופש, שרי מפריכה לנו את התזה.
שרי, אמא לשמונה ובעלת עסק עצמאי מהבית, לא באה מבית שחוגג את החופש, אבל כן כזה שהיה מרשה לעצמו פה ושם לנפוש או לטייל בהתאם לנסיבות ולנתונים.
לאחר נישואיה היא הבינה שזמן הקיץ, במיוחד בין הזמנים, גורם לבעלה להסתגר בבית, או לפחות לשמור על שגרה סדירה ככל האפשר. הוא פשוט לא מסוגל להידחס עם כל עמך ישראל בפארקים למיניהם, לנפנף מנגלים באתרים דחוסים, לעמוד בתורים שעות ולהימצא בסביבה צפופה, שמתאחדת לדבוקה אחת בתקופת השיא.
“לאט לאט הסלידה הזו עברה גם אלי, ואני בורחת כמו מאש מכל אירוע המוני ופעילות מתנ”ס קיצית, עמוסה בילדים צווחים. השינוי לא היה קשה מדי עבורי, בעיקר מכיוון שנהניתי לנשום אוויר פרטי בביתי, ולנשום אוויר מאוורר בחוץ בתקופות אחרות.
“החלטנו שהחופש שלנו לא כפוף ללוח השנה של המערכת ומצאנו לעצמנו זמנים אחרים. גם אז בעלי תמיד אוהב למצוא דירות אירוח או אתרים שונים ומשונים, שהמשותף ביניהם הוא הפרטיות והשלווה ששוררים שם, בעיקר מכיוון שרוב ה’עוילם’ לא מכיר את דבר קיומם…”
מה קורה כשהילדים גדלים? האם הדרישה לחופשה כמו כולם לא מגיעה מהם?
“ברוב המקרים הילדים לא דורשים לצאת דווקא אז, כי הם יודעים שאנחנו מוצאים הזדמנויות שונות במהלך השגרה לפנק אותם. לנסוע פתאום לאתר או לים בעיצומו של יום שישי קיצי או אפילו ללילה במקום מעניין. הם יודעים להודות מאוד על כך והם מאושרים מאוד. היציאות לא באות מצורך בפיצוי, אלא מרצון לבילוי ספונטני.
“ובינינו, גם אם פה ושם נשמעת תלונה, אני לא מתרגשת ממנה, יודעת מה מתאים לנו, מה הם כן מקבלים, ואיתנה מול המציאות הקיימת, כך שאין להם ‘נשק’ שמפרק אותי מעמדתי. מה גם שמדי פעם אני כן לוקחת אותם לבדי בחופש הגדול למפגש עם בני דודים בפארק מיוזע.
“בשנה שעברה, לרגל שיפוצים מתמשכים, בחרנו לחגוג את חג הפסח במושב חרדי. זו הייתה החופשה המשפחתית הקסומה ביותר שלנו. בזמן שעם ישראל מסב בבית או לחלופין יושב בבתי מלון גדושי אורחים, אנחנו נפשנו בדירה.
“זו לא הייתה דירה מפנקת או יוקרתית, בלי חצר מעוצבת או בריכה אטרקטיבית, ונדרשנו לסחוב איתנו אוכל וכלים ממש כמו יציאת מצרים, אבל כן היה לנו את ה’ביחד’ שלנו.
“לאחר תקופה עמוסה בסטרס ולחצים, בפועלים ובבנייה, פתאום גיליתי את המתיקות של החופשה המשפחתית, שעליה מכריזים אנשים רבים שלא יוותרו לעולם. אבל אני מאמינה שגם אם נחזור על כזו חוויה, היא תהיה במועד ובמקום הנכונים לנו”.
ומהו הטיפ שלך לאלו ששואפים לנפוש בהתאם לצרכים שלהם ולא לפי מה שכולם עושים סביבם?
“לתחזק את החופשה כל השנה. לתת לעצמכם בילויים פה ושם, לקפוץ פתאום לים או לאתר טבע שממתין רק לכם, ומגביר את החוויה עשרת מונים”.
חופשה בטעם אחר
מה קורה כשילד אחד נאלץ לנפוש באופן שונה מיתר בני המשפחה? שושנה מביאה את סיפורה. “אני משתדלת לטייל עם ילדיי במהלך השנה, ופחות בימי הקיץ הלוהטים, בעיקר בגלל בחורי הישיבה שלנו, שאינם מעוניינים להיחשף למראות לא מרנינים ולבליל של אנשים מכל סוגי האוכלוסייה.
“קורה שאנו שוכרים דירה בטבריה או במירון לסוף שבוע ארוך של אלול, וממלאים מאגרים משפחתיים. כמו כן, אחד מבניי לומד בישיבה שבה אין בין הזמנים, כך שאין ביכולתנו לנפוש בהרכב מלא, ואנו דוחים את הטיולים לזמן אחר.
“המציאות שבה בישיבה אין אפילו יום אחד של חופשה בבין הזמנים, יצרה לפני שנתיים כאב לב ודילמה לא פשוטה”. והיא מסבירה: “במשפחת חמותי החליטו לצאת לשלושה ימי נופש במתחם משותף בעיר מרכזית, מרחק של שעה נסיעה מישיבתו של בני.
“בנופש חגגנו כיאות, עם ארוחות מפנקות, על האש, טרמפולינות ואטרקציות ששכרנו מבעוד מועד. אף על פי שרצינו מאוד שבני ישתתף בימי הנופש במלואם, הבנו שבישיבה לא יראו זאת בעין יפה, ואולי יענישו על כך.
“ההנהלה אף החתימה אותנו מראש שאין יציאות בימים אלה. ולכן, מדי לילה הוא היה מגיע למתחם, מנסה לחוות שאריות של חגיגה, ליהנות ממה שאפשר.
“אבל אחרי יום גדוש פעילות, כשהוא הגיע, נותר לו רק להאזין בצער לחוויות של בני דודיו, להביט בכאב בכל מה שנותר מההפנינג היומי, ולהרגיש אחרת, שונה, מיותר…
“לילה אחד, אחרי יום אטרקטיבי במיוחד, כשהוא הגיע עייף ומותש מיום לימוד ונסיעה ארוכה, הוא ישב בחדר ופשוט בכה. לי נשאר רק לבכות איתו.
“במילים מהלב ניסיתי לחזק אותו ולומר לו שזכה ללמוד תורה, ובוודאי יקבל שכר, אך במבט לאחור, אני מאמינה שאולי היינו יכולים למנוע את כאב הלב. אולי להתעקש שיצא לפחות ליום – יומיים, אולי לבחור שלא להשתתף בנופש המשפחתי, אולי לבקש להזיז אותו לתקופת החגים.
“אבל דבר אחד למדתי מכך – כשכולם נופשים ונהנים, חשוב לשים לב למי שלא עושה זאת ולא מתוך בחירה, אלא מתוך אילוץ…”
חופשי ומאושר!
מירי וייס, העוסקת בהנחיית כינוסים ופאנלים ובכתיבה שיווקית רב חושית, משחזרת חוויות עבר ומצרפת מסקנות שהגיעה אליהן:
“בקיץ אחד מזיע במיוחד, הגענו לאתר מומלץ ביותר. כבר בחוץ ראיתי את העומס ונשמתי עמוק, אבל לא תכננתי שכך יהיה – תורים הזויים על כל מתקן, שעה וחצי המתנה שאחריה חמש-שש דקות של הנאה.
“אחרי שבע שעות, שכללו עלייה לחמישה מתקנים (!!!) יצאנו עם ילדים אדומים וצמאים. שאלתי 'נו איך היה?' וציפיתי לתשובות נלהבות על מסירות הנפש שגילמתי באירוע זה.
"התשובות נעו בין 'חם' ל'צפוף'. טוב, המפונקים שלי… שאלתי עוד כמה נשים כדי לקבל גיבוי על הצעד: 'הילדים שלך נהנו?' ופגשתי תשובות חד משמעיות: לא!
"'אז למה אתן כאן?' הוספתי לשאול, והתשובות הדהימו: 'כי כולם'. 'לא יודעת'. 'לסמן וי'. הופס! זה הצית אותי…
"כל מי שהייתה פעם ילדה, זכתה להגיד את המשפט 'אבל כו-לן קונות…' על הטיותיו השונות. גם בשיווק מנצלים את כוח ה'כולם' ותמיד ימצאו דרך להסביר שרוב העולם כבר רכש, מבין, מרגיש וכו'.
“לכולם יש כוח אמיתי, והאדם הבריא רוצה להידמות לכלל. אבל שכולנו נאבד את עצמנו כדי לרצות את אותו 'כולם' דמיוני?!
"אחרי עוד כמה תובנות כאלה, עזבנו את מיסטר כולם לעניין זה. שאלנו את עצמנו מה טוב לנו, וערכנו רשימת צרכים אמיתיים".
ומה גיליתם על עצמכם?
"גילינו סל צרכים אינדיווידואלי לחלוטין. הצרכים שלי לדוגמה: בתקופה של סוף שנת הלימודים אני עובדת קשה, וכל שנה מחדש כשמתקרב סיוון, אני לא מאמינה שאצליח לשרוד את הגל הזה.
“חודשיים שאני יוצאת למחנות השונים, כשכל המשפחה באמצע לישון. אני ישנה במוניות, וצריכה להדליק את עצמי כל פעם מחדש, וכמובן – הילדים חיים על בייביסיטר וארוחות קנויות.
“כשמגיעים ימי בין הזמנים ויש איזושהי רגיעה, אני רק רוצה לחבק את הילדים ולישון. לישון. לישון.
"בעלי צריך לו"ז משוחרר, אבל לו"ז. תנו לו בוקר ללמוד ברוגע וצהריים לשחות – וטוב לו. הילדים – צריכים להשתולל. תנו מרחבים ותכינו הרבה אוכל.
"מכל המיקס הזה, יצרנו לנו נופש אחר שמכיל את כל הצרכים: יש בו הרבה לישון, הרבה לאכול (בעלי קורא לו מלונאי: האוכל בגרסה המלונאית – אוכלים שתי ארוחות ביום אבל ארוחות מלאות ומפרגנות, וסביב השולחן הסלוני כמובן), ובערב – יציאה למרחב קרוב.
"באמצע השנה, כשכולם מתחילים להראות סימני שחיקה, אנחנו בורחים לכמה ימים של חופש. אומנם יש כמה ימים שהילדים מפסידים לימודים, אבל זה שווה לנו.
“האתרים ריקים, אין חטיפות ותורים על הבר. הכל פנוי ורחב, והילדים מתפרעים כאוות נפשם. ואגב, המחירים בהתאם. אני זוכרת שהגענו לחוף טבריה לשיט, וכל בעלי הסירות רבו מי יציע לנו מחיר זול יותר…"
מי את?
מה נותן את הכוח לעמוד מול כולם ולעשות אחרת?
"מה שנותן את הכוח זה החיבור. כשאת יודעת מה נכון לך ולמשפחה שלך, נעים לך עם העשייה גם במקרה שהחלטת שטוב לכם להזיע בתורים. אבל כשאנחנו משרתים רצון של אחרים, הלב היהודי שלנו שנולד לבחור, מסרב להיות ממושמע וקורא למרד. לא טוב לו ככה".
אין ספק שהסטאז' שמירי עשתה עד כה בחייה המקצועיים, הוסיף גם הוא יכולת להבין מה מתאים לה. והיא מסבירה איך רכשה במסעה הפרטי את השמירה על האני הפרטי שלה:
"המסע שלי כמנחת תוכניות התחיל ביום שיצאתי מהסמינר. הבמה מאיימת לחלוטין ואת רוצה להיאחז בכל מה שאפשר. אני נאחזתי בדמויות שהכרתי מעולם הבמה, וממש רציתי לחקות. אם הן הצליחו ככה – אחקה אותן ואצליח.
“התוצאה? סמרטוט חזר הביתה. הייתי דרוכה כל האירוע לחקות ובמדויק, וחוזרת מחוסלת נפשית, בלי כוח לחשוב על ההמשך.
“אני מאמינה שהקהל פחות התחבר, כי אין אפשרות להתחבר ללב חסום. לא יודעת להצביע על הנקודה שבה קרה המהפך, והבנתי שאם אני לא אביא את עצמי בלבד, לא יהיה כאן את מי להביא:(
"האסימון השני נפל כשנחשפתי לעולם השיווק, וגיליתי את ההשתכפלות האין-סופית של כל משהו טוב שנולד. לדוגמה, הקמתי רשימת תפוצה שנותנת טיפים להנחיית קהל. הרשימה ברוך השם נקראה באהדה אצל מפיקות רבות, מנהלות ונשים שפוגשות את הבמה.
“ואז, אחרי ארבעה חודשים שהיא 'נסעה' על הכביש, נוצרו שתי רשימות נוספות שמציעות טיפים בנושא, ואפילו משכתבות טיפים רבים שכתבתי.
"נו מה עכשיו? ייאוש? פה הכרתי לעומק את מושג הבידול. מה ההבדל בינך לבין העולם? הקב"ה לא בורא אנשים זהים. הוא ברא אותך ספציפית ומדויקת.
"נו מירי, שאלתי את עצמי בכנות, מה הכוח שלך? אין ספק, אורך הרבה זמן לזהות את ה-DNA המדויק שלנו. אבל כשאנחנו תופסים אותו, אנחנו הופכים למחוברים ומצליחים ובלתי תלויים בדעת העולם.
"השאלה הכי משמעותית מבחינתי היא: מה הכוח שלך? כלומר מה את נותנת בכל מפגש אנושי עם העולם? מי את? כשיסודות הנפש שלך ברורים, לכי הלאה.
"וכל פעם שאת מתערערת, שאלי את עצמך: הי, אבל מי אני? מה הכוח שלי? תעזבי את החִנגה שכאן, מי את??? ואני מזכירה לעצמי. לפעמים בשיר, לפעמים בראשי תיבות. זו אני. אלו הכוחות שלי. איתם אני אלופה בלהתנהל מול העולם.
“אלו כלי העבודה שלך, יש לך מה שאת צריכה. קדימה, תעבדי ותצליחי.
"השאלה מתעוררת הרבה לפני החופש – מול המראה", היא מסכמת. "שאלי את עצמך: זה נכון לך? למשפחה? לתפקיד שלך? לאופי? אם לא, למה את בוחרת ככה? אולי מתחת השכבות, תגלי שזה כן נכון לך, וכבר משהו ישתחרר כי בחרת. אולי זה חלק מ'עבד השם הוא לבד חופשי'…"
כשחלום החופשה מתנפץ
במשפחת בעלה של ציפי, יש גיסה מושלמת. זאת שמרוויחה כמו ארבע משפחות יחד, מרשה לעצמה לחיות בסטייל ולהפוך את השגרה לחופשה אחת גדולה, ובחופש הגדול? על אחת כמה וכמה.
“תמיד חשתי מדקרת קנאה כששמעתי את סיפורי המלונות בחו’’ל שלה ושל משפחתה. אנחנו מגיעים ממשפחות פשוטות יחסית, חופשה בבית מלון הייתה נראית לנו תמיד חלום מלהיב, וציפינו בכיליון עיניים ליום הזה שניסע כולנו לשבת למלון מפנק, עם כל המשפחה.
“החופש שלנו הסתכם בהחלפת דירה ומקסימום שכירת דירה פשוטה ומסכנה בעיר חוף או עיר צפונית. אבל גם שם המשכנו לפנטז על נופש כהלכה, בלי לסחוב מוצרי מזון או לחיות על פיתות, פיצה ושוקו.
“שמחנו לחזור הביתה ולגלות שהבית שלנו נעים יותר לשהייה מכל הבתים המוזנחים, והאמנו שמלון הוא הפתרון הנכון.
“ילדיי ידעו לצטט סיפורי נפלאות של חברים שטסו לחו’’ל או התארחו בבית מלון עם תוכניות, ואף על פי שלא הבעתי קנאה או רצון להיות כמותם, בסתר ליבי רציתי גם…”
ואז הגיע היום הגדול. ציפי מתארת אותו בפאתוס: “שובר יוקרתי נחת בתיבת המייל שלי מטעם מקום עבודתי. שחור על גבי לבן נרשם בו שאנו יכולים לבחור בין חופשה זוגית במלון למשך שלושה ימים לבין שבת מפנקת. בתוספת תשלום די קטנה יש אפשרות להוסיף את בני המשפחה.
“הנה הגיע הרגע המיוחל, סוף סוף גם אנחנו יכולים! בחרנו פה אחד בשבת אגדית, ארזנו בחיוך ויצאנו לדרך”.
ואם תהינו לדעת אם סוף סוף התגשם חלום החופשה במלואו, נעבור לתיאור האותנטי מפיה של ציפי: “מגיעים ללובי עמוס משפחות וזרוע מזוודות. אין פינה לשבת, אין עדיין מפתח. מתקן מיץ דביק ממתין בצד, עשרות ילדים עטים עליו ויוצרים שלוליות דביקות.
“סוף סוף עולים לחדרים. בוחנים את החדרון הקטן, משתעממים ויוצאים ללובי ולחצר, לוודא שלא מפסידים שום דבר מהתוכנייה ומהטעימות שהובטחו.
“ואז מגלים שהתוכניות לא תואמות לקו שלנו, והבחור שלנו, שלומד בישיבה חסידית שמורה, לא מוצא את מקומו. בית הכנסת הקטן קיבל אותו בזרועות פתוחות. והנה באה שבת המלכה.
“מחדר האוכל עולים ניחוחות, אבל גם כשהגברים שבו מהתפילה, חדר האוכל עדיין לא נפתח. מתברר שההתארגנות דורשת מהצוות זמן רב יותר.
“חצי שעה עמדנו בחוסר אונים מחוץ לדלתות הנעולות, עם כל עמך בית ישראל. לא האמנו שזה קורה לנו, ובשלב זה כבר הבנו שייתכן שטעינו.
“רק להיזכר בבית השלו, בשולחן הערוך ובמטעמים שאנו אוכלים בנחת, צבט את ליבנו. לא אתאר את ההתנפלות ההמונית על בר האוכל, והלם התרבות שחווינו.
“בעלי מקדש רק על יין, אבל בכל חדר האוכל הענק לא היה מוצר כזה בנמצא. לבסוף ביקשנו כוס יין ממשפחה שהביאה מהבית.
“הרעש היה בלתי נסבל והאוכל התרוקן מהבר בקצב שלא הכרנו. חיכיתי למוצאי שבת, לרגע שאברח לשקט שלי, לחופש האמיתי שאליו השתוקקתי כל חיי…”
אילו תובנות לקחתם באמתחתכם לאחר הבילוי המפוקפק?
“הבנו יחד שכל הבלון שניפחנו במהלך השנים על חלום הנופש שלנו התפוצץ בקול רעש גדול. יצאנו עם תובנה שהנופש המתאים לנו הוא דווקא זה שתמיד היינו בו, ויכולת להחליט על זמני האוכל והתפריט.
“גילינו שהאוצר נמצא מתחת לגשר, וטובה פת צנועה והנאה בה.
“היום, כשגיסתי מספרת את סיפורי המופת שלה, אני כבר לא פותחת עיניים משתאות. אני אפילו קצת מרחמת על שהיא עומדת בתור בשביל פיסת חסה או מנת עוף ברוטב שזיפים. אני גם לוקחת בעירבון מוגבל את סיפורי האלף לילה ולילה של כל הנופשים במלונות היוקרה”.
חופשה בבחירה אישית
איך נוכל לחזק את הבחירה האישית שלנו ושל ילדינו מול הרגלי החופשה הקולקטיביים והרצון להיות כמו כולם?
אסתי שלזינגר, מאמנת ילדים, מדריכת אימהות, מורה להוראה מתקנת ומרצה, מפתחת סדנת 'שפת סתרים', נדרשת לסוגיה ומעניקה כלים לפיתוח הבחירה האישית בצורה נכונה.
"כהורים, עלינו לשקף לילדים את הרגשות המציפים ובמקביל להיות שלמים עם ההחלטות והבחירות שלנו. זהו כלי של 'שיקוף והתמודדות' שמרגיע ומחזק.
"לדבר על כך ש'נכון, ממש רצינו חופשה כמו… ואנחנו ממש מאוכזבים', ועם זה לקבל את המצב, לכבד ולהבין שאנחנו בחרנו באפשרות הזו וזה מה שטוב לנו. זאת תוך ידיעה שכל אחד עושה מה שטוב לו והכלה ללא שיפוטיות: 'זו הבחירה שלהם וזו שלנו, כל אחד בוחר במה שנכון וטוב בשבילו. להם טוב לבחור כך, ולנו טוב לבחור אחרת'.
"שיקוף הרגשות והתמודדות עם המציאות מתוך חשיבה חיובית ומקבלת, מאמנים את הילדים לגישה נכונה ומפתחים בהם חוסן נפשי ומודל איך מתמודדים עם אכזבות.
"כאשר צצות התנגדויות אני אוהבת לערוך טבלה של רווח והפסד. מכינים טבלה של שלוש עמודות וכותבים בשורת הכותרת: אפשרות, רווח, הפסד.
"וכך ממלאים את הטבלה: אם נבחר באפשרות אחת – מה נרוויח? ומה נפסיד? ואם נבחר באפשרות השנייה – מה נרוויח ומה נפסיד? כך נוכל לבחון את הרווח וההנאה לעומת ההפסד – המחיר, ולבחור באפשרות שהכי מוצלחת עבורנו. באופן כזה ההתנגדויות פוחתות וקל יותר לדעת מה הדבר הנכון.
"חלק מהידיעה מה טוב לנו, עובר בזיהוי הערכים בבית שלנו. למשל, הערך שלנו הוא לא לצאת מהארץ, ומדובר בערך מאוד משמעותי ואנו נעשה הכל בשבילו.
"כאן אני מציעה לערוך תרגיל שמאפשר לכל אחד לזהות את הערך שלו. אנו מבקשים מהילד: 'תן לי דמות שאתה מעריך – מספר או מהחיים, ופרט מה אתה מעריך בה, ואיזו תכונה מיוחדת יש בה'.
"האלמנט שאנחנו מעריכים בדמות, הוא בעצם הערך שלנו, וכשנדע לזהות את אותו ערך, נבין מדוע אנחנו נפגעים כל כך כאשר רומסים אותו.
"ייתכן שחבר יגיד לבן שלנו 'אתה לא טס? אתה מפסיד!' והוא ייפגע מאוד, בעיקר מכיוון שפגעו בערך המקודש אצלנו. כאשר אנו מבינים שבסך הכל נפגענו כי מדובר בערך יקר לנו, נוכל לקבל כוח להתמודד עם השוני".
איך נלמד את ילדינו ליהנות ממה שיש, בלי ללטוש עיניים לסביבה?
"העצמה. חשוב להעצים את החוויה על ידי חיבור ודיוק למה שמהנה אותנו באמת. יש להתנהל מתוך מודעות למה שעושה לנו ולילדים טוב, מה משמח אותנו ומה אנו אוהבים לעשות. כך כל טיול סטנדרטי הופך לחוויה מיוחדת.
"אפשר לעשות זאת באמצעות דמיון מודרך. אם למשל נוסעים לפארק, נוכל לדמיין על המתקן שאנו בעיצומה של טיסה וכן הלאה.
"לעומת זאת, יש ילדים שלא מתחברים לדמיון, איתם חשוב למצות את ההנאה ולמקסם את החוויה עם מה שהם אוהבים לעשות. הם אוהבים מים? ניקח אקדחי מים ונשלב בתוך האטרקציה, הם אוהבים תחרויות? הפארק עשוי להציע אין-ספור הזדמנויות יצירתיות. הם אוהבים להתפנק עם משהו מיוחד? נשלב בטיול ארטיק שלא קונים בשגרה, ונעצים את ההנאה.
"ילד שמחובר לעצמו יודע מה עושה לו טוב ומה הוא אוהב. לפעמים כן ציור על שפת נחל או אופניים בפארק, ממלאים אותו ומרגשים הרבה יותר מאטרקציות גרנדיוזיות ששילמנו עבורן מאות ואלפים.
"חשוב שבכל אטרקציה כל אחד יצא עם משהו. תמיד כדאי להבין שאי אפשר לרצות את כולם, ובכל פעם מישהו אחר מקבל את המענה לצורך שלו.
"ניקח לדוגמה סיטואציה שבה אנו עושים בריכת מים. יש כאלו שאוהבים מאוד להתרחץ בבריכה ויש מיעוט שפחות מתלהב מכך. עבור אותם ילדים אפשר להציע לצלם את החבר'ה, להפעיל בתרגילי התעמלות וכן הלאה.
"כאשר כל אחד מבין ויודע מי הוא, ומחובר לעצמו, הוא מצליח לתת מקום לזולתו, יחד עם הידיעה שהוא מקבל מענה מותאם בזמן ספציפי, בלי לבטל את האחר.
"הכלל הזה רלוונטי גם כאשר הסביבה חוגגת ואני לא בתוכם. נדע בכנות מה באמת טוב לנו, מה משמח ומה אפשרי, ונשתדל לספק זאת לעצמנו ממקום מחובר ומדויק.
"ואם אני כאמא מתקשה מול הסביבה שנותנת לעצמה מעבר למה שביכולתנו, מה שיוכל לעזור זה שוב, 'לתקף ולהתמודד' -אין טעם לעקוף רגשות שליליים. חשוב קודם כל לזהות ולהרגיש את הרגש של האכזבה, התסכול, הקנאה, וכן הלאה.
"רק אחרי שהצלחתי להתחבר למה שמכאיב לי ולתקף את הרגש – מלשון לתת תוקף, ממשות, אני יכולה להתמודד – להתחזק באמונה ולדעת שקיבלתי את החבילה המדויקת עבורי, ולעבוד על ראיית הטוב שבחלקי.
"חשוב לחפש את הדברים הטובים, הכוחות, הערכים והטוב שמלווים אותנו, וכאשר אנו מחוברים לערך שלנו נוכל להתאים לעצמנו חופשה מתאימה ובילויים נכונים שיתאימו לאותו ערך.
"וכאשר התקציב משחק תפקיד בבחירות שלנו, תמיד כדאי שנציב לעצמנו סדרי עדיפויות ונשקיע במה שנכון לנו. נכיר ונבין מי אנחנו ומה נכון לנו.
"נניח שטיולים יקרים פחות נחוצים לנו, במקום זה חשוב לנו לצייד את הילדים בשפע בכל מה שהם זקוקים לו לשנת הלימודים החדשה. במקרה כזה תמיד נוכל למצוא אטרקציות זולות ולהתנהל ממקום בוחר ולא ממקום קורבני. אנו בוחרים היכן להשקיע את כספנו וכוחנו, ואנו שלמים עם זה…"
