עד כמה עילת הסבירות דומיננטית בבתי המשפט ] מה משמעותו של החוק שעבר השבוע בכנסת ומה הסיכויים שבג"ץ יקבל את העתירות לביטולו? ] השופט בדימוס אמנון סטרשנוב, המשנה ליועץ המשפטי לשעבר עו"ד רז נזרי, ועורכי הדין ד"ר יחיאל וינרוט, גדעון פישר וערן בן ארי מסבירים את עמדתם בעד ונגד החוק ומצהירים פה אחד: קץ הדמוקרטיה לא באופק, אין הצדקה לאש ברחובות ] סבירותו של חוק
מדינה קרועה. פרשים בהפגנה נגד הרפורמה המשפטית (צילום: פלאש 90)
מאות אלפים הפגינו שם, בחום הירושלמי הלוהט של 36 מעלות בצל. עטופים בדגלי ישראל הם צעדו ברחוב קפלן לכיוון הכנסת, קוראים לממשלה לעצור את החקיקה, כדי להציל את המדינה משסע והתרסקות.
מאות אלפים היו שם, בחום התל אביבי המהביל, עטופים בדגלי ישראל. הם התרכזו בכיכר רחוב קפלן והסביבה, קוראים לממשלה ללכת עד הסוף למען הדמוקרטיה וזכות הבוחר, מפצירים בה לא לעצור את החקיקה, לטפל ביד קשה בסרבנים ובפורעי החוק, כדי להציל את המדינה
משסע והתרסקות.
הגיוני פחות או הזוי מדי? שתי התשובות נכונות. מאז חורבן הבית השני בעוון שנאת חינם, לא היה תשעה באב עם אקלים רווי שנאה, שיסוי ופילוג כמו בשנה הנוכחית. גם לאחר שכל כלי הנשק הוצאו מהארסנל – אלפי מילואימניקים חתמו על סירוב התייצבות וכל תרחישי הבלהות הוצגו בפני כל הצדדים, כל צד התבצר בעמדתו.
ההמשך יירשם בדפי ההיסטוריה כאחד הפרקים הקשים שידעה המדינה, או שמא כתחילתו של תהליך ריפוי: ביום שלישי בצהריים עבר החוק בקריאה שלישית וללא ריכוך. 64 תומכים מול אפס מתנגדים, שנטשו את המליאה בהפגנתיות.
המחאה שפרצה בעקבות אישור החוק והשביתות שהגיעו בעקבותיו, המחישו לכולם שאין שני צדדים להידברות, אבל האבסורד הגדול ביותר נמצא בעובדה שאין רבים ממאות אלפי המפגינים בעד ונגד צמצום עילת הסבירות שמבינים באמת על מה המהומה, התבהלה והתבערה, מה כוללת עילת הסבירות ועד כמה החוק שעבר יהיה משמעותי.
יש כלים נוספים
"עילת הסבירות היא לא המצאה ישראלית", מקדים ומסביר השופט בדימוס אמנון סטרשנוב, לשעבר הפרקליט הצבאי הראשי ושופט בית המשפט המחוזי בתל אביב. "היא התפתחה במשפט הבריטי לפני כ-200 שנה ומיושמת כיום בבריטניה, באוסטרליה ובמדינות נוספות, שם מגדירים
אקטביזם שמוביל לחורבן. בית המשפט (צילום: פלאש 90)
אותה לא כ'סבירות' אלא כ'מידתיות'. תכליתה של עילת הסבירות היא לאפשר לבית המשפט לפסול במידת הצורך החלטה של רשות מבצעת או רשות מנהלית מסיבות שונות, בין היתר בשל קביעה שההחלטה התקבלה בצורה שרירותית, לא נשקלה מספיק או איננה הגיונית.
"חשוב לציין שההחלטות שנפסלו על פי עילת הסבירות הן לא רבות, ותמיד זה קורה בטענה של חוסר סבירות קיצונית, שמשמעותו ששום אדם סביר בעל היגיון כשיר לא היה מקבל אותו".
כדוגמה להחלטה כזו בוחר השופט בדימוס להביא את ההחלטה שהתקבלה בבג"ץ לפני מספר חודשים לפסול את מינויו של אריה דרעי לשר, מול ההחלטה לא לפסול את ראש הממשלה נתניהו לכהן כראש ממשלה בשל שלושת כתבי האישום שתלויים ועומדים בעניינו.
"סבירות היא לא מתמטיקה" הוא מדגיש. "לא רק שלפעמים מה שבעיני אדם אחד נראה סביר, בעיני רעהו לא סביר, אלא גם בנושאים שבהם יש חוק מפורש, יש שופט שמפרש את החוק בצורה כזו, לעומת שופט אחר שחושב שהחוק אמור להיות מפורש בצורה מנוגדת לגמרי. יכול להיות שבאותה ערכאה שופט אחד יגזור על נאשם בביצוע פשע עונש מאסר של חמש שנים, בעוד שופט אחר יגזור על נאשם שביצע את אותה עבירה בדיוק עונש קל או חמור יותר, הכל לפי מה שנראה בעיניו".
"נכון שאי אפשר להסכים עם כל החלטה של שופט, וגם לא של בג"ץ, אבל המערכת הזו היא בסופו של דבר המגדלור של זכויות אדם. השופטים שוקלים כל דבר לגופו של עניין, כשהם לא מבחינים בין יהודי לערבי או בין דתי לחלוני. ברגע שיקצצו בסמכויותיהם של השופטים אני בטוח שהם ימצאו את הדרך לתקן את העוול שייעשה".
מה ההבדל בין שיקול דעת לסבירות?
"אין הבדל גדול. הדבר זהה להחלטה של רופא או כל איש מקצוע אחר. כל אחד פוסק כראות עיניו. גם שופט יכול להפעיל שיקול דעת בנושאים מסוימים, בעוד עמיתו יפעיל שיקול דעת שונה. לפעמים גם החוק עצמו ניתן לפרשנות שונה או מנוגדת, כך שסבירות היא לא מאוסה. מנגד, אי אפשר להשתמש בעילת הסבירות כל יום. המציאות היא שבית המשפט העליון משתמש בה בצורה מידתית מאוד, בממוצע חמש פעמים בשנה בלבד. זה לא כלי בולט במיוחד במערכת המשפט".
האם עילת הסבירות נוגעת גם לאזרח הקטן, ובכל ערכאה משפטית?
שלטון הרחוב. המחאות השבוע (צילום: פלאש 90)
"עילת הסבירות נוגעת בהחלט לכל אזרח, ויש מספר מקרים שאכן נעשה בה שימוש. אחד מהם היה כאשר חברת החשמל ביקשה לנתק את החשמל לאזרחים שהתקשו לשלם את חובם, ובג"ץ השתמש בעילת הסבירות כדי לפסול את ההחלטה, מה שסייע בסופו של דבר לאותם חייבים.
גם בעתירה שהגישו מספר ארגונים נגד שר האוצר הקודם אביגדור ליברמן בנושא החלטתו למנוע מאברכים סבסוד במעונות היום, בג"ץ פסל את ההחלטה תוך כדי שימוש בעקרון הסבירות. היה מקרה נוסף, שבו בג"ץ חייב את כפר ורדים להקים מקווה למען ציבור דתי קטן שמתגורר במקום, בטענה שההימנעות מסיפוק הצורך הזה היא לא סבירה.
"באשר לשאלה השנייה, עילת הסבירות מופעלת רק כאשר יש תביעה במשפט מִנהלי נגד פקיד או נבחר ציבור או אפילו רשות מקומית שפעלה שלא כחוק. לדוגמה: אם אזרח לא קיבל היתר להוסיף מרפסת לדירתו, בית המשפט יכול לקבוע שמדובר בהחלטה לא סבירה ולבטל אותה. זה יכול לקרות רק בבג"ץ או בבית משפט מִנהלי, בעוד בבתי משפט מחוזיים או בבית משפט שלום מדובר בהליכים פליליים שלא נוגעים לעניין".
מה דעתך באשר לשסע בחברה הישראלית בשל ביטול עילת הסבירות? הוא מוצדק?
"ממש לא", מפתיע השופט סטרשנוב. "אומנם, אני מקווה שעילת הסבירות לא תבוטל, מכיוון שבכך לוקחים מהשופטים כלי חשוב מאוד שנועד לבלום את היכולת של הממשלה להחליט החלטות פסולות או למנות אנשים פסולים לתפקידים מסוימים, אבל אני גם יכול לחיות בשלום אם תתקבל החלטה לצמצום עילת הסבירות כדוגמת ההצעה של פרופ' ידידיה שטרן ועו"ד רז נזרי שעקרון הסבירות לא יחול על החלטות ממשלה, או שפסילת החלטה ממשלתית בטענה של חוסר סבירות קיצונית תתקבל רק ברוב של עשרה מתוך חמישה עשר שופטים".
כמי שמתנגד לביטול עילת הסבירות, לדעתך ההפגנות מיותרות?
"ממש כך. אין סיבה לתבערה הזו. לדעתי הקרע בעם והעובדה שכל צד מתבצר בעמדתו חמורים יותר מהפגיעה בבית המשפט. כדי להביא מרפא לעם הזה אני הייתי מוכן לפשרה בנושא. הפערים בין הקואליציה לאופוזיציה אינם גדולים גם כך, והבעיה הקשה ביותר היא הפילוג והעובדה שכל צר מתבצר בעמדתו. נוסף על כך, גם לאחר שהושלמה החקיקה ועקרון הסבירות מבוטל, עדיין לשופטים יש מספיק כלים להתערב בהחלטות הממשלה והכנסת, למשל בשימוש בעקרון המידתיות או בפסילת פסיקות בעיקרון של שיקול דעת פסול.
"דווקא בחלקים האחרים של הרפורמה אני רואה סכנה גדולה יותר, ואם יורשה לי, אני הייתי מתקן את מערכת המשפט דווקא בתחום הסחבת והתורים הארוכים שגורמים סבל רב לאזרחים וחקירות המשטרה שנמשכות תוך עינוי דין. אני לא הייתי מקדש מלחמה על שיטת בחירת השופט
ים או עקרון הסבירות".
הלכה על שמם. דרעי ופנחסי (צילום: פלאש 90)
שורפי האסמים
מי שהקדיש השבוע שעות רבות כדי להגיע לפשרה, עד הרגע האחרון ממש, הוא עורך הדין רז נזרי, לשעבר המשנה הבכיר ליועץ המשפטי לממשלה, וכיום ראש מחלקת משפט ציבורי רגולציה וניהול משברים במשרד עו"ד פירון. "זה חודשים רבים אני מנסה לעשות הכל כדי להביא להידברות", הוא מסביר בשיחה עם 'משפחה'. "לא בתפקיד ציבורי אלא כאזרח מודאג שאכפת לו, שחשוב לו שהמדינה תישאר יהודית ודמוקרטית. בשיתוף עם פרופ' ידידיה שטרן גיבשנו מסמך פשרה שיכול היה למנוע את הכאוס והשבר בחברה, אבל לצערי כל צד התבצר בעמדתו. חוסר האמון המוחלט בין הצדדים גדע את האפשרות להגיע לפשרה.
"לצערי, כל צד חשש מהבייס שלו שיגדיר פשרה ככניעה. העיתוי של אישור החוק בערב תשעה באב הוא בעיניי סימבולי. בעיניי מדובר בסוג של חורבן. לא של המדינה אלא של החברה. כל מי שמכיר את דברי הגמרא והמדרשים על המצב בירושלים ערב החורבן, מבין שגם אם נאחזים בצדק, מגיעים לאסון ולשרפת אסמים".
אתה אישית תומך בצמצום עילת הסבירות?
"אני מאלו שחושב עילת הסבירות קיבלה שימוש נרחב ופרשנות מרחיבה מדי בשנים האחרונות. זה שנים אני סבור שצריך לצמצם אותה, אבל הנוסח שהקואליציה הגישה הוא קיצוני ונרחב, ולא נדרש. כבעל גישה שמרנית משפטית, גם כשהייתי במשרד המשפטים כתבתי על הצורך ברפורמה במערכת המשפט, עוד לפני שהוצגה על ידי השר לוין. אין ספק שצריך להחזיר את האיזון בין המערכת הפוליטית והמשפטית, גם בעילת הסבירות, גם בפסקת ההתגברות וגם בנושאים נוספים. אבל כשהקואליציה הלכה עד הקצה אי אפשר להשיג מאומה, והדבר מקשה על היכולת להביא את התיקונים הנדרשים, וכך נוצרה מהומת אלוקים. אני מכיר את הטענות לפיהן קודם מכניסים את העיזים ואחר כך מוציאים אותן, אבל לדעתי גם אם זה יקרה, העיזים ישאירו אחריהן בוקה ומבולקה".
מה הבעיה בחוק כפי שעבר?
"על פי הנוסח שהתקבל, לא תהיה אפשרות לביקורת שיפוטית על כל החלטות שרים באשר הן. הבעיה היא ששרים רבים חותמים על החלטות רבות כלאחר יד, לעיתים כאשר הפקידים עושים את העבודה והשר בכלל לא מעורב. הדבר מסוכן ובעייתי מכיוון שלא כל החלטה של שר קשורה למדיניות הממשלה, שבה אכן אסור לבית המשפט להתערב. תומכי הרפורמה טוענים, ובצדק, שהסבירות של הממשלה היא לא פחות מהסבירות שבעיני השופטים, ואם הציבור בחר בממשלה והכנסת אישרה את ההצעה, בית המשפט לא צריך לפסול החלטה בשל עילת הסבירות. אבל לצערי הם הלכו על כל הקופה, מהלך ש
התערבות בוטה. ברק בראיון ל'משפחה' (צילום: איציק בלינצקי)
התברר כמזיק ולא נכון. אבל עם כל הביקורת, עדיין אישור החוק הוא לא סוף הדמוקרטיה".
אתה חושב שעדיין יש תקווה?
"הצעת הפשרה שלנו היא עדיין בהישג יד, ובהחלט יש תקווה. נצח ישראל לא ישקר, וצריך לקוות שלא נמשיך להתפרק. אסור שהרחוב והסרבנות ינצחו את הממשלה מחד גיסא, ואסור לקואליציה להתנגד בצורה חסרת פשרות מאידך גיסא. חייבים להגיע להסכמות".
אתה מאמין שבית המשפט יקבל את העתירות ויפסול את החוק?
"בית המשפט לא יכול לפסול חוקי יסוד, אך גם אם זה יקרה הכנסת תחוקק שוב חוק כנגדו, מה שיגביר את הכאוס. הפתרון היחיד הוא הסכמה של המערכת הפוליטית".
מושג מעורפל
אז מה הבעיה המרכזית בעילת הסבירות? עורך הדין ד"ר יחיאל וינרוט טוען, כי על פי המצב הנוהג היום בבית המשפט, כאשר רשות מסוימת כמו עירייה, מועצה, שר, משרד ממשלתי וכדומה מקבלת החלטה, ובית המשפט מגיע למסקנה שההחלטה "אינה סבירה", הוא עשוי לבטלה בעילה של "חוסר סבירות".
"ניתן היום לבטל החלטה בבית המשפט גם אם אין בה פגם מוגדר, דהיינו, ההחלטה אינה עומדת בניגוד לשום חוק, היא ניתנה בסמכות מלאה ולפי כל כללי הפרוצדורה הנדרשים, אם לדעת בית המשפט תוכנה לא סביר".
כלומר, בית המשפט פשוט יכול להתערב בכל החלטה ולשנות או לפסול אותה, רק כי בעיניו היא "לא סבירה"?
"בית המשפט מתבטא שוב ושוב שהוא לא מתיימר חלילה להחליף את שיקול דעת הרשות, והוא יתערב בהחלטת הרשות רק במקרי קיצון של 'חוסר סבירות קיצוני'. הבעיה היא, שההצהרה החגיגית הזו היא פעמים רבות מהשפה ולחוץ. בפועל בית המשפט לא אחת מתערב בהחלטות הרשות ומחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו. שופט בית המשפט העליון נועם סולברג, במאמר ביקורת ידוע שכתב על עילת הסבירות, מתאר בעצמו את הפער בין המישור הרטורי למישור המעשי: 'שוב ושוב אנחנו אומרים שלא נבוא בנעלי הרשות המנהלית, ולא נמיר את שיקול דעתה בשיקול דעתנו, אבל נודה על האמת שלא אחת יש בינינו העושים כך'".
באילו תחומים נעשה שימוש בעילת הסבירות?
סולם נח. הרצוג ונתניהו (צילום: פלאש 90)
"תחום בולט במיוחד הוא המינויים: מתקבלת החלטה למנות אדם לתפקיד מסוים או לא לפטרו, ובית המשפט מבטל את ההחלטה אף על פי שאינה בניגוד לחוק בנימוק שהיא 'אינה סבירה' ולא הופעל שיקול דעת ראוי. פסק הדין המוכר לכולנו הוא פסק דין דרעי מהעת האחרונה, אבל ישנן דוגמאות רבות, כבר משנות התשעים".
לדברי ד"ר וינרוט, מאחר ש"חוסר סבירות" הוא מושג מעורפל, לא ברור לחלוטין מתי בית המשפט יחליט לפסול או לא לפסול את המינוי, מה שמעלה גם טענות קשות לאיפה ואיפה. "פרופ' דניאל פרידמן, באחד הראיונות שנתן, התבטא כי 'כאשר אתה בוחן את ההחלטות, מתי פסלו מינוי ומתי לא פסלו מינוי, מתי זה היה 'סביר' ומתי 'לא סביר', לא תבחין בקוהרנטיות… הקריטריונים המשפטיים לוטים בערפל'. כדוגמה לכך מציין פרידמן אדם שהתבטא בצורה פוגענית כלפי החרדים, ולפני שהוא היה אמור להתמנות לתפקיד מסוים הוגשה נגדו עתירה לבג"ץ. בית המשפט אמר שזו הייתה התבטאות לא מכובדת ולא ראויה, אך אישר את המינוי. לעומת זאת ראש עיריית רמלה התבטא על הערבים באופן לא ראוי, מה שפסל אותו מלכהן כראש מנהל מקרקעי ישראל. איפה כאן השיטתיות? התבטאות של אדם הפכה נושא לבחינה של בג"ץ, וגם זו נעשית בצורה לא עקבית".
נוסף על כך, עילת הסבירות שימשה לאורך השנים את בג"ץ ככלי לביטול מגוון החלטות, כגון החלטות של גופי תביעה להעמיד או לא להעמיד אדם לדין, והחלטות של ועדות שחרורים. למשל, החלטת ועדת השחרורים לשחרר את יורם שקולניק, שנשא עונש מאסר לאחר שירה במחבל כפות, בוטלה בנימוק שהוועדה "לא שקלה נכון" את מסוכנותו.
"יש לציין שבמספר מקרים, פסקי הדין שהתקבלו שירתו את עניינו של הציבור הדתי או החרדי: סירוב של מועצה מקומית להקים מקווה בתחומה, נפסל על ידי בג"ץ בקביעה כי הסירוב לוקה בחוסר סבירות קיצוני, שכן הוא פוגע בתושבים הדתיים במקום. במקרה אחר שבו הייתה למשרדנו הזכות להיות שותף בייצוג, החלטה של שר האוצר לבטל בבת אחת תמיכה במימון מעונות יום למשפחות אברכים, נפסלה על ידי בג"ץ בעילה של חוסר סבירות".
מה בעצם הסיבה ליוזמה לביטול עילת הסבירות? מה הפחד הגדול ממנה?
"השימוש בעילת הסבירות מעניק כוח עצום לבית המשפט. בשונה מעילות פסילה אחרות, שהן מוגדרות וברורות, לדוגמה, החלטת הרשות עומדת בניגוד לחוק, או שניתנה בחוסר סמכות, או התקבלה בניגוד עניינים, או על סמך שיקולים זרים וכדומה, 'סבירות' היא דבר שקשה מאוד להגדיר, והיא מסורה באופן מוחלט לשיקול דעתו של בית המשפט. השופט סולברג כתב על כך במאמר שהזכרתי קודם כי 'במבחן התוצאה עילת הסבירות המהותית היא כחומר ביד השופט היוצר – ברצותו מרחיב, ברצותו מקצר'".
אבל מה עם החשש, שביטול עילת הסבירות יביא לכך שנבחרי ציבור או רשויות יעשו ככל העולה על רוחם בלי שניתן יהיה לעצור אותם?
"מי שמכיר את עקרונות המשפט המנהלי, מבין היטב שמדובר בחשש מוגזם ביותר. במקרים שרשות 'משתוללת' ומחליטה לפגוע בזכויות אזרח או חירויות יסוד, יש לבית המשפט די והותר כלים לפסול את ההחלטה גם בלי להיזקק לעילת הסבירות. למשל, קיימת עילת ה'מידתיות' (שבנ
"פרשנות החוק". השופט בדימוס אמנון סטרשנוב
יגוד לעילת הסבירות, מעוגנת היטב בחוק, למשל בסעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו), שעל בסיסה בית המשפט יכול לפסול החלטה מנהלית אם היא פוגעת בזכויות אדם באופן מופרז. אני מזכיר שבהצעת החוק לביטול עילת הסבירות, הודגש במפורש שאין בכך כדי לפגוע בעילת המידתיות. כמה בכלל יודעים על כך? בלהט המהומה ועל רקע זריקת הסיסמאות, נשכחים עקרונות משפט בסיסיים".
מה עם הטענה שעילת הסבירות מקובלת גם במדינות אחרות?
"הטענה פשוט לא נכונה. מי שמעוניין להעמיק בעניין הזה, מופנה למאמר של סולברג, שם הוא מסביר היטב את ההבדל התהומי בין המצב בארץ לבין המצב במדינות אחרות. בקצרה אומר, שבשום מקום אין שימוש דומה בעילת הסבירות".
ציינת קודם שעילת הסבירות שימשה גם את הציבור הדתי והחרדי.
"נכון, אבל בשני המקרים הללו, וזה נכון גם למקרים אחרים, ניתן היה להגיע לאותה תוצאה גם ללא עילת הסבירות. פגיעה מהותית בזכויות יסוד יכולה לקבל מענה בדרכים אחרות. האם מדינת ישראל התמוטטה בכל עשרות השנים עד שעילת הסבירות פותחה על ידי ברק?"
כלומר, אתה דוגל בביטול מוחלט של עילת הסבירות?
"לא בהכרח. גם כשמגיעים למסקנה שדבר מסוים סובל מחסרונות, לא נובע מכך אוטומטית שצריך להשמיד אותו לחלוטין. ניתן לשמר את עילת הסבירות ואת יתרונותיה, ולחוקק שינויים שיביאו לריסון השימוש הבלתי מבוקר בה.
"לא חסרות הצעות לפשרה, שאני אישית יכול לחיות בשלום עם כל אחת מהן. למשל, הצעת השופט סולברג להבחין בין החלטות של דרג מדיני נבחר, שם לא תחול עילת הסבירות, לבין החלטות ביורוקרטיות רגילות; או הצעה לרכך את עילת הסבירות כך שיהיה לה מקום רק אם חוסר הסבירות קיצוני עד כדי כך שהוא מעיד בהכרח על שיקולים שלא ממין העניין. יש המציעים, שניתן יהיה לפסול החלטה על בסיס עילת הסבירות, רק אם בית המשפט יגיע למסקנה כזו פה אחד או ברוב מיוחד וכדומה. לכל ההצעות מהסוג הזה יש מכנה משותף אחד: הן מבטיחות שבמקרים קיצוניים באמת לא ייפקד מקומה של עילת הסבירות, אם כי ברוב רובם של המקרים הקיצוניים, ניתן יהיה ממילא לפסול את ההחלטה גם בעילות אחרות, ומנגד, הן תוחמות אותה ושומרות על גבולותיה".
אם כן, מדוע נכשלו כל הצעות הפשרה?
"כשהכל טובע במערבולת הזויה של דיס-אינפורמציה ושל חוסר נכונות משני הצדדים לשמוע זה את זה, זו התוצאה. אין לי ספק שכל שיח ענייני היה מוביל לפשרה בתוך זמן קצר ביותר. פשוט קשה להאמין כמה קל למצוא פשרה בוויכוח הספציפי הזה, בניגוד, למשל, לוויכוח בנושאים אחרים כמו הרכב הוועדה לבחירת שופטים, שם העניין אולי מורכב יותר.
"אנשים חייבים להבין שכל הנזק, או התועלת, של כל עילת סבירות כזו או אחרת, הם כאין וכאפס לעומת התוצאה ההרסנית של מלחמת האחים שמשתוללת כאן. ברוח הימים, אני מתפלל שבסופו של דבר מישהו יתעשת ויפנים את זה".
אחרי שהחוק עבר כבר הוגשו עתירות לבג"ץ לביטולו. יש להן סיכוי להתקבל?
"מבחינה משפטית טהורה, קשה מאוד לקבל עתירה כזו. מדובר בעתירה לביטול חוק, ולא סתם חוק אלא חוק יסוד. אפילו התומכים בסמכות בג"ץ לבטל חוקים, יתקשו להצביע על מקור סמכות לביטול חוק יסוד. כל זה במישור המשפטי היבש. במציאות המורכבת והמבעבעת מסביב, אין תוצאה 'לא צפויה'".
צמצום, לא ביטול
עורך הדין גדעון פישר, דוקטורנט למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, תומך בצמצום עילת הסבירות, אך לא בביטולה. "הרעיון הוא לבטל את סמכותו של בית המשפט לפסול החלטות של רשות שלטונית בטענה שהיא מעניקה לבית המשפט כוח רב מדי ובעצם הופך את בית המשפט, שלא נבחר ע"י הציבור, למעין ריבון בפועל", הוא מבהיר.
"כמו במרבית המקרים, גם בדרישה לביטול עילת הסבירות ניתן למצוא סיבות בעד ונגד. הטענה המרכזית של התומכים היא שבית המשפט הרשה לעצמו ליטול – יש מאין – כוח בלתי סביר, שבפועל מחליף את שיקול הדעת של הרשות השלטונית, ובכך למעשה הופך מסמכות שיפוטית גרידא לסמכות של קבלת החלטות וקביעת מדיניות, שלעיתים מנוגדת לחלוטין לעמדת הממשלה המכהנת או מי מטעמה. כמו כן, נטען כי בית המשפט אינו יכול ואף אינו רשאי לשקול את כלל האינטרסים השונים העומדים בפני הרשות השלטונית בעת קבלת ההחלטה, אשר כוללים לעיתים עניינים שהם בלתי שפיטים".
לדבריו, לטענת המבקשים לבטל את עילת הסבירות, החלטות הרשויות השלטוניות מייצגות את דעת הציבור אשר בחר בהן בבחירות דמוקרטיות, ולכן כוח ההחלטה אמור להישאר אצלן ולא לזלוג, באופן אקראי או בכוונת מכוון, לבתי המשפט.
"אכיפת ביטוי סלקטיבית". עו"ד יחיאל וינרוט
נוסף על כך טוענים התומכים ברפורמה כי עילת הסבירות גורמת לאי יציבות ומייצרת בעיית עקביות, בשל היותה מושג עמום, לא מדויק, שנותן פתח רחב מאוד לשופטים להכריע על סמך שיקול דעתם, אמונותיהם והשקפותיהם האישיות, ללא קריטריונים ברורים וחד משמעיים, שיהיו תקפים לכלל הערכאות המשפטיות בעת בחינת ההחלטות האמורות.
מנגד, התומכים בקיומה של עילת הסבירות, טוענים כי בפועל, בתי המשפט מתערבים במשורה בהחלטות של רשויות שלטוניות, ובממוצע, בכעשרה אחוזים בלבד מהמקרים הבאים לפתחם. "עילת הסבירות אינה ייחודית למדינת ישראל. היא שאובה מהמשפט האנגלי, והיא
קיימת במדינות נוספות שבהן נהוג המשפט המקובל (common law), כגון אנגליה וקנדה, אם כי בארה"ב אינה מקובלת.
"נוסף על כך, ביטול הנורמה עלול להוביל לכוח יתר, שחיתות וסיאוב אצל גורמי השלטון ללא גבול, ובמקביל יצמצם עד לביטול כליל את הביקורת על הממשלה, וימנע את האיזונים והבלמים בין הרשויות השונות. מכאן הדרך לדיקטטורה קצרה מאוד. ככל שייטען כי לא יהיה כך אצלנו, הרי שזהו טבע האדם.
"למרות טענות התומכים, בתי המשפט עושים שימוש בעילת הסבירות לא ככל העולה על רוחם, אלא במצבים שבהם ההחלטה נעשתה בחוסר סמכות קיצונית".
לאור האמור, ביטול עילת הסבירות ישנה סדרי עולם?
"נראה, כי בית המשפט יעשה שימוש בעילות חלופיות או ימצא דרכים אחרות להתערב בהחלטות מסוימות, כדוגמת מינויים, וייתכן שביטול עילת הסבירות לא יצמצם את יכולת בתי המשפט לבצע ביקורת שיפוטית על החלטות של רשויות שלטוניות. בימים הקרובים אכן נראה וגם נשמע, האם וכיצד ייעשה שימוש בביטול עילת הסבירות, לדוגמה החזרת השר אריה דרעי לכהונתו, למרות החלטת בג"ץ שלא אפשרה זאת".
למרות הקיטוב, יש לדעתך סיכוי להסכמה?
"בהחלט. ניתן להציע מתווה פשרה, שיאפשר את צמצום השימוש בעילת הסבירות, אולם לא יבטלה כליל. דהיינו, ניתן לצמצם את עילת הסבירות, כך שתחול רק בנושאים שבהם ניתן להצדיק הימנעות מביקורת שיפוטית על סבירות החלטות, והיא לא תחול על החלטות בנושאי מדיניות ובנושאים דומים, והכל תוך התחייבות ששינויי חקיקה משטריים עתידיים בקשר עם עילת הסבירות ייעשו אך רק בהסכמה רחבה".
"בית המשפט הרשה לעצמו ליטול כח". עו"ד גדעון פישר
לא בלתי הפיך
לעומתו, עורך הדין ערן בן ארי שהיה אחד הנואמים המרכזיים השבוע בעצרת הימין, סבור שהשימוש בעילת הסבירות כבלם של החלטות השלטון יכול להיות מבוטל, מכיוון שיש מספיק עילות אחרות שאפשר להשתמש בהן. "אם פקיד קיבל החלטה שאינה בסמכותו, יש חוק ברור שבית המשפט יכול להשתמש בו ולפסול את ההחלטה. זה יקרה גם במצב של ניגוד עניינים או פעולה שרירותית אחרת, כך שלא תמיד יהיה צורך בעילת הסבירות. אבל במקרה שהפקיד או נבחר הציבור קיבל את ההחלטה לאחר ששמע את ההתנגדויות ופעל ללא ניגוד עניינים, בית המשפט לא יוכל יותר לבטל את ההחלטה בשימוש בטענת אי הסבירות. גם כאשר בית משפט פסל חוק בשם עילת הסבירות נוצרה מחלוקת פנימית קשה בין השופטים".
מדוע האופוזיציה מתנגדת לחוק הזה? הרי גם הם חולמים לתפוס בהגה השלטון ולא מעוניינים שהשופטים יבטלו את ההחלטות שיקבלו.
"אני מאמין שהם סומכים יותר על שופטי בית המשפט מאשר על נבחרי הציבור, גם אם הם מהמחנה שלהם.
"אם בבחירות הבאות השמאל יעלה לשלטון הם יוכלו לבטל את החוק הזה, או אפילו להרחיב אותו, אם הם יראו לנכון. חשוב לזכור שאת השימוש בעילת הסבירות בית המשפט הרחיב, ולא הכנסת.
"אם העם לא מרוצה מנבחרי הציבור הוא יכול להחליף אותם. לא צריך בשביל זה את בית המשפט. אני מאמין בדמוקרטיה, ולכן חושב שצריך לאפשר לנבחרי העם שיקול דעת נרחב יותר. אם אחרי שנתיים נראה שהם מנצלים אותו לרעה, אפשר תמיד לבחון שוב את הנושא.
"מעבר לכך, ברור שהמאבק כאן פוליטי ולא ענייני, ולראיה ניתן להביא את התמיכה של חלקים נרחבים באופוזיציה שהתבטאו בעבר בצורה ברורה נגד השימוש בעילת הסבירות".
איך אתה מסביר את ההתנגדות של לשכת עורכי הדין לחוק?
"מי ששולט כיום בלשכה הם אנשי השמאל הקיצוני שעושים הכל כדי לחבל בפעילות הממשלה. הדיון שבמהלכו נקבעה העמדה נקבע מיום חמישי ליום ראשון, וברגע האחרון שינו את מקום הישיבה, מתל אביב לירושלים, בעוד אני וחברים אחרים לא קיבלו כלל את ההודעה על שינוי המקום למרות היותי חבר מועצה. הם בחרו לעשות דיון עם עצמם, בחוסר סמכות וחוסר סבירות קיצונית. זו הצביעות של הגוף הזה ושל העומדים בראשו, שטענו כבר בעבר שאם לא ייבחר נציג של האופוזיציה לוועדה לבחירת שופטים הם יבעירו את המדינה".
מתנגדי החוק טוענים שממילא השופטים לא משתמשים הרב בעילת הסבירות.
"לא יהיה צורך בעילת הסבירות". עו"ד ערן בן ארי
"גם אם הדבר נכון, עצם העובדה שאפשר להשתמש בכלי הזה בכל זמן שרק רוצים, משנה את כל הדרך של קבלת החלטות. היועצים המשפטיים צריכים לנחש מה שופט חושב שזה סביר, ולכן מראש הם מגבילים את השרים בקבלת ההחלטות, וכך הכוח עובר מידי נבחרי הציבור ליועצים המשפטיים והשופטים. ללא צמצום עילת הסבירות בג"ץ יפסול יותר חוקים אבל בעיקר פעולות. רוב הדברים שבג"ץ עושה הם התערבות באלפי החלטות שהממשלה או נבחרי הציבור מקבלים, ולו הייתה כניעה הם היו מקבלים רוח גבית להמשיך בכך".
אחרי שהחוק עבר, אתה תומך בהצעת ראש הממשלה להגיע לפשרה ולהסכמה רחבה?
"תמיד, אבל לא חושב שפשרה שאומרת שאי אפשר לעשות שום שינוי. זה תכתיב שהושג בסחיטה באיומים. אפשר לוותר קצת על דברים לא חשובים. יש ספקטרום רחב אילו החלטות אפשר לפסול, למשל החלטות של שרים לעומת פקידים. אם יש קצת רצון להגיע להבנה אפשר בקלות להגיע אליה, אבל לצערי אין רצון. במקום להבין שהשינוי הוא למען הדמוקרטיה, חושבים שהדבר הוא קץ הדמוקרטיה. שום דבר לא בלתי הפיך, והדמוקרטיה יכולה להכיל גם מתחים בין רשויות ותנודות במאזן הכוחות".
