ישמעו רחוקים ויבואו | הם לא היו מזוהים כדתיים, אבל אז הם גילו את לימוד התורה והחיים החלו להשתנות. פרויקט מרגש של תשובה
הם אנשי ציבור, אומנים ויוצרים, מצליחים כל אחד בתחומו | ויש דבר אחד שעליו הם לא מוותרים: הם לומדים תורה באופן קבוע, ומשוכנעים שהלימוד הזה שינה את חייהם לטובה | עכשיו הם מספרים על הנשמה היהודית שנדלקה מול דף הגמרא | הנה ימים באים
צילום: פלאש 90, אלחנן קוטלר ובאדיבות המצולמים
שנה חלפה, שנה חדשה נכנסה, ואנה אנחנו באים?
האם התקדמנו בשנת תשפ"ב שהייתה? למדנו דברים חדשים? האם בכניסתה של תשפ"ג הפכנו ליהודים טובים יותר?
את חשבון הנפש האישי עורך כל אחד לעצמו. אבל דווקא מהנקודה הזו שבה כל אחד עורך את המאזן האישי שלו – הרגשנו צורך להציב מול המראה את אותם אנשים שהתקדמו והתקרבו יותר לבורא עולם, דווקא מהמקום הרחוק ממנו הגיעו.
האנשים הללו לא גדלו על מצע דשן ורענן של תורה ומצוות. מגיא הצלמוות של החינוך הרחוק משמירת מצוות וחיי האמונה, מהקרירות או מהפסיחה על שני הסעיפים של הבית המסורתי שבו הם גדלו, הם חיפשו ומצאו את הדרך לתורה – ומשם, חלקם, את הדרך לתשובה.
הצד השווה שבכולם, שהם לא אנונימיים. המרואיינים בכתבה שתקראו כולם מפורסמים: אנשי ציבור, אומנים ויוצרים מובילים. דרך רחוקה הם עשו עד שהגיעו אלינו, עד שהתחברו לבאר החיים של לימוד התורה. כל אחד באשר הוא שם, בקצב שלו.
"הלוואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירם למוטב", אומר בורא עולם, והמציאות הזו קמה ועומדת מול עינינו, קורמת עור וגידים.
ינון מגל: "אני מרגיש שאני מהווה חלק מהמהפכה של הכנסת השיח התורני וההלכתי לתוך התקשורת. שאנשים ישמעו כמה שיותר אידישקייט כשהם צורכים תקשורת. אני שמח לגלות שיש אנשים שמחקים אותי
הנה ימים באים, והם באו. לא רעב ללחם, לא צמא למים, כי אם לשמוע את דבר השם.
הם זכו לשמוע, ללמוד וגם ללמד. את הטוב שרכשו הם לא הותירו בארבע אמותיהם אלא מיהרו לדלות ולהשקות אחרים. יש להם כלים, יש להם במה, יש להם השפעה, והם בהחלט מנצלים אותם היטב, דווקא בזכות הלימוד האישי שלהם. הם הצליחו להוביל מהלכים, לדבריהם, רק בזכות הלימוד העצמי, בזכות החיבור להיסטוריה היהודית האמיתית, למבועי ההלכה וההשקפה. זה סוד ההצלחה שלהם, כך הם חוזרים ואומרים מפורשות.
זה לעומת זה עשה אלוקים. מול ההסתה והשנאה, הבורות והעוינות, יש את החלוצים. למרות שאינם עדיין שומרי מצוות בצורה מלאה, בחלקם לפחות, הם גאים ביהדותם, וצועדים ללא חת בתוואי הסלול של מורשת האבות, של ההלכה הצרופה וגדולי הדורות. מבארם הם שתו והרוו צמאונם, ולאורם המשיכו ללכת, להתקדם ולהשתפר. הם מבינים היטב שמבלי להתחבר לארון הספרים היהודי בצורה קבועה – הזהות היהודית וגם האישית שלהם לוקה בחסר גדול.
בעשרת ימי תשובה, בהם כל אחד מחפש זכות לעצמו, הבה נישיר מבט אל עם ישראל, שכל אחד ממנו מלא מצוות כרימון. בואו ונכיר לעומק את אותם אנשים יקרים שלמרות עיסוקיהם האינטנסיביים מצאו ומוצאים זמן ללימוד קבוע, והמאור שבה מחזירם למוטב.
ישמעו רחוקים ויבואו, ויתנו לך כתר מלוכה.
חברותא בימי שישי
חבר הכנסת ניר ברקת,
לשעבר ראש עיריית ירושלים
"ההתחלה הייתה, כאשר פגשתי את הרב שמואל זעפרני זצ"ל, שהיה מקורבו ומנהל לשכתו של הגאון רבי מרדכי אליהו זצוק"ל. הרגשתי שאני רוצה מאוד להכיר את תפיסת העולם של הציבור שומרי התורה. בהמשך, כשהתמניתי לראש העיר, הרצון להכיר את היהדות לעומק הפך לצורך, במטרה לגשר על חילוקי הדעות שיש בין הציבורים השונים. כך פגשתי את הרב זעפרני, כשהגעתי בעצמי לרבי מרדכי אליהו זצ"ל, וכך החלטנו ללמוד בצורה קבועה בכל יום שישי, יום שבדרך כלל אני פחות טרוד בו. המפגשים התקיימו ב'ישיבת המאירי', שבה כיהן הרב זעפרני כראש ישיבה, בביתו הפרטי ולפעמים בביתי".
הלימוד עם הרב זעפרני לא היה בספר מסוים, אלא לפי נושאים. לפעמים היה זה הרב זעפרני שבחר את הנושא ולעיתים דווקא ראש העיר דאז. "בכל נושא, הוא היה מתמקד בעבר – מביא את המקור, ההיבטים השונים וההלכה היהודית, כשאני מחבר את הנושא לעתיד, ומדבר על התוכניות שלי כראש עיר בנושא. כך הפכנו את הדיון והלימוד למשהו ריאלי ומהותי. שנינו יצאנו נשכרים: אני קיבלתי את הידע והעומק, בעוד הרב זעפרני היה הראשון ששמע על כל התוכניות שלי. היינו יושבים במשך שעות ולומדים, וממש לא שמנו לב איך הזמן עובר. אחרי כל מפגש כזה, כבר המתנתי בקוצר רוח למפגש הבא".
עוזי דיין: "בצורה לא מובנת קפצו מהתנ"ך לפלמ"ח ושכחו שבדרך היתה היסטוריה יהודית מלאה של זמן המשנה והגמרא וכל הידע העשיר שנמצא בתורה שבעל פה"
במשך שנים רבות נמשך הלימוד המשותף הזה, ולמעשה עד התקופה האחרונה, שבה חלה הרב זעפרני והתקשה להמשיך בכך. ברקת צבר שעות לימוד גם עם הגאון רבי שמואל רבינוביץ', רב הכותל והמקומות הקדושים. הם למדו נושאים הלכתיים הנוגעים לקדושת הכותל המערבי, לעלייה להר הבית, לחפירות הארכיאולוגיות בעיר העתיקה ועוד. נושא נוסף אותו למדו השניים היה נושא העירוב, דווקא בשל היותו נושא הלכתי עמוק ומורכב למדי.
"כשהגעתי לתפקיד של ראש העיר, הנושא היה שנוי במחלוקת. לא היה לי ברור האם יש צורך להקים עירוב עירוני או רובעי, ומה ההבדלים ביניהם. במקביל להקמת ועדה שעסקה בנושא – גם אני ביקשתי להתמקצע בתחום. ישבתי ולמדתי את הנושא לעומק עם הרב רבינוביץ, וכך יצרנו את מודל העירוב בירושלים, כשאני מוודא שמדובר בפתרון ראוי מבחינה הלכתית. מדובר היה במתווה שקוף שהתקבל על כולם, ואין לי ספק שלא יכולתי להגיע אליו, לולא הלימוד המעמיק עם המומחים בתחום".
מחפש חברותא
ברקת אפילו זכה ללמוד בעצמו עם הגר"מ אליהו זצ"ל. "היו לנו שיחות בנושאים הלכתיים שונים, כאשר הרב שלח אותי לשליחויות שונות הקשורות לארץ ישראל ולשמירת ההלכות והמצוות התלויות בה".
ברקת סבור, שהלימוד עם הגר"מ אליהו ועם יתר הרבנים, היה סוד ההצלחה שלו בניהול עיר מורכבת כמו ירושלים. "כראש עיר, הייתי מנצל את הפגישות שלי עם חברי מועצת העיר שומרי המצוות כדי ללמוד כמה דקות, לימוד שהיה עבורי לא רק הנאה צרופה, אלא נתן לי הרבה מאוד ידע והבנה בסוגיות ובנושאים שעלו על הפרק"…
איזה שיעור זכור לך באופן מיוחד?
"באחת השנים שבהן למדתי עם הרב שמואל זעפרני שאלתי אותו מה גורם לו להשקיע זמן וללמוד איתי. התשובה שלו כללה הסבר מעמיק על הסיבה, שדווקא משה רבינו נבחר להוציא את עם ישראל משעבוד מצרים. הרב הסביר לי, שאחת הסיבות היא שמשה רבינו לא היה שותף עם כל היהודים בעבודת הפרך, אלא גדל כנסיך בבית פרעה, ולמד את גינוני המלכות. הוא היה זה שידע לדבר עם פרעה בגובה העיניים ובשפת המלוכה. הרב זעפרני אמר לי: 'דווקא בגלל שאתה הגעת מבחוץ, מעולם העסקים והעולם שמחוץ לציבור שומרי המצוות, אתה יודע לדבר בשפתם, ודווקא מהמקום שלך, עם תחושת השייכות לתורה ולציבור שומרי המצוות, תוכל לעזור ולסייע להתמודד עם האתגרים של עם ישראל בכלל, וירושלים בפרט'".
יניב סגלוביץ: "למדנו לאט, כאשר הרב אורי היה מתעכב על כל שורה ומסביר לנו ביסודיות. הוא היה משלב בשיעור סיפורים מעברו, מהתקופה של לפני שחזר בתשובה"
לפני מספר שבועות נפטר הרב זעפרני זצ"ל, וברקת מספר כי הוא מחפש חברותא חדשה. "אני מתחיל לחשוב על דמות שתהיה לי חברותא מתאימה אחרי הרב זעפרני. ברור לי שאמצא מישהו כזה, והלימוד יהיה בדיסקרטיות, כפי שזה היה תמיד, כמו כל דבר שמגיע מהעומק והרצון הפנימי שלנו".
לנצח את הבורות
האלוף במיל' עוזי דיין
כולם אומרים שהכל מתחיל בחינוך, אבל לדעתו של אלוף במיל' דיין, החינוך מתחיל בבית והוא חייב להיות ממוקד מטרה: ללמוד ולהחכים.
"גדלתי במושב קטן בשם 'היוגב'", הוא משחזר. "היו שם רק תשעים משפחות, בלי כביש סלול ואפילו בלי חשמל, אבל הייתה שם ספרייה ובעיקר לימודים רציניים. למדנו תנ"ך ברצינות רבה וכבר בהיותי ילד יכולתי לזהות את המקומות הקרובים למושב שלי ככאלו שמתוארים בתנ"ך: התבור והקישון, הר הכרמל והגלבוע. לימדו אותנו תמיד, שאם מישהו ישאל מדוע אנחנו יושבים כך, נצביע על המאורעות שכתובים בתנ"ך שהם ה'קושאן' שלנו על הארץ".
אבל דבר אחד הפריע לדיין עוד כשהיה ילד. "לימדו אותי שאנחנו נכדי המכבים, ובהמשך למדנו על מצדה, אבל בצורה לא מובנת קפצו מהתנ"ך לפלמ"ח – ושכחו שבדרך היתה היסטוריה יהודית מלאה של זמן המשנה והגמרא וכל הידע העשיר שנמצא בתורה שבעל פה.
"המושב הזה לא היה דתי, אפילו בית כנסת לא היה שם אז, ואני הבנתי שהם רוצים לעשות מאיתנו יהודים חדשים ולכן הם השמיטו את כל הידע והזיקה למסורת היהודית שבאים לידי ביטוי בתורה שבעל פה. בהקשר הזה נזכרתי בדבריו של איש השמאל, שטען באחת ההרצאות ש'רצינו לגדל דור של אפיקורסים ויצא לנו דור של עמי הארצות', והשומעים בכלל לא הבינו את המושגים שלו.
"אותי כילד ואחר כך כנער הטרידה השאלה אם היהודים הם עם כל כך טוב ומוצלח, יש כל כך הרבה פרסי נובל שניתנים ליהודים – כנראה שהכל בגלל התורה והאמונה שלנו. כשכל העמים סביבנו לא ידעו קרוא וכתוב, בעם ישראל לא הייתה מציאות כזו. אז מדוע דווקא אנחנו זנחנו את המסורת והלימוד, שעשתה אותנו כאלו מיוחדים, דווקא כשכל העולם התקדם?"
הרצון ללמוד תורה דבק באלוף דיין גם כשהקים את ביתו והחליט עם רעייתו, שהגיעה ממשפחה עם זיקה ליהדות, על שמירת מצוות ברמה בסיסית. בהמשך, כאשר מילא שלל תפקידים ביטחוניים הוא מצא תובנות רבות בתורה וביהדות לשלל דילמות שעלו על הפרק.
"בצבא, בכל פעם כשעלה הנושא של 'הדתה', ונתקלתי במקרים שבהם החיילים הצעירים חשבו שיהדות היא סתירה לדמוקרטיה, ניצלתי את הידע שרכשתי והסברתי להם שדווקא מהמקום של התורה לומדים את הדמוקרטיה, כאשר אחת ההוכחות לכך היא הסיפור שמובא על תנורו של עכנאי. הסוגיה הזו מלמדת אותנו שגם אם יש ויכוחים בינינו, אסור לשכוח את הבסיס המשותף שלנו, ולפחות להבין על מה מתווכחים".
שמא לא תיפנה
ההבנה והידע בסוגיות הגמרא תרמו לאלוף עוזי דיין גם בתפקידיו האזרחיים – כיו"ר 'מפעל הפיס' וכיו"ר חוגי הסיור שמוציא מידי שנה כ-400 סיורים רגליים של בני נוער. "אני תמיד אומר לצעירים, שהם מכירים את הארץ רק מיוסף בן מתתיהו – ולא ממה שכתוב במשנה ובגמרא. הייתי שואל אותם שאלות כמו על איזה מקום נאמר 'חן המקום על יושביו' (יריחו), היכן ישבה הסנהדרין והיכן הייתה המחלוקת על הסמיכה (בין אושא לשפרעם). אף אחד כמעט לא ידע לענות.
ניר ברקת: "אני מתחיל לחשוב על דמות שתהיה לי חברותא מתאימה אחרי הרב זעפרני. ברור לי שאמצא מישהו כזה, והלימוד יהיה בדיסקרטיות"
"זו הסיבה לכך, שבתפקידי ב'מפעל הפיס' פעלתי לעריכת תחרות שנתית קבועה על כתיבת חידושי תורה. 1,500 חיבורים תורניים נכתבים במסגרת זו מידי שנה ואני שמח שיכולתי מהמקום הזה לעודד את לימוד התורה מתוך הכרה דווקא בשומרים האמיתיים של עם ישראל – תלמידי החכמים.
"כששאלו אותי מדוע אני מעודד דווקא חיבורים תורניים – אמרתי ש'עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר', כך שזו הזכות של עם ישראל – לתמוך בלומדי התורה. גם כשהייתי בכנסת הקמתי את השדולה למען לימוד התנ"ך, מתוך הבנה שדווקא ממקום של ידע של הבסיס של קיומנו כעם, ניתן להתגבר על המחלוקות ולהגיע לאחדות".
לימוד תורה אינטנסיבי וקבוע ב'דף היומי' החל האלוף דיין לפני כשנתיים, עם פרוץ הקורונה. "במשך השנים הצטערתי על כך שאני מגיע בקושי לשעתיים שבועיות של לימוד תורה, עליה נאמר 'והגית בו יומם ולילה'. זכרתי היטב את מאמר התנא בפרקי אבות – 'אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תיפנה'. חייבים לעשות את הלימוד קבע ולא ארעי, אחרת הוא לא יהיה רציני. ולכן, כשפרצה הקורונה, הייתה לי הזדמנות להצטרף לשיעור בזום, אותו מעביר רב בית הכנסת בכוכב יאיר שבו אני מתגורר, הרב שמואל שפירא, וקפצתי על המציאה.
"השיעור מתקיים מידי בוקר בשעה 6:30. גם כשאני בדרך לריאיון – אני מספיק להתחבר ל'זום' ולשמוע את השיעור. לא היה כמעט יום שהחמצתי את הלימוד. יש לרב שפירא שתי קבוצות, כך שכאשר לא מתאפשר ללמוד במועד הקבוע של הקבוצה – ניתן להצטרף לקבוצה אחרת".
איך נתרמת באופן אישי מהלימוד הזה?
"אין יום שאני לא מוצא במה שאנחנו לומדים תובנה או עניין שקשור לחיים שלנו. אני לא חושב שצריך להישאר רק עם ה'דף היומי', אבל הוא הבסיס ללימוד ולידע, אחרת נשארים במצב של רדידות, ואז אתה לא יודע מאומה לא על העם שלך ולא על עצמך. אם אני לא מבין משהו מסוים עד הסוף, אני ממשיך ללמוד בעצמי. אין ספק שהיום, עם ריבוי הספרים – קל הרבה יותר ללמוד. הלימוד הזה גרם לי להבנה עמוקה ביותר בכוחות הנפש, ולכן לדעתי צריך כל הזמן להתקדם וללמוד".
כדוגמה לתועלת הזו מביא דיין את נישואיה של בתו איה, שנערכו לפני כשבועיים. "כיום לומדים במסגרת ה'דף היומי' את מסכת כתובות. זו הייתה הזדמנות ללמוד וגם ללמד את הזוג הצעיר על המשמעות של הכתובה. זה בהחלט מעשיר את הידע התורני וההלכתי בכל הנושאים".
האם דרך הלימוד הקבוע התקדמת גם בשמירת מצוות?
"אפשר לומר שהתשובה חיובית. יצא לי ללמוד על המשמעות של תשעה באב, ואם בעבר לא צמתי ביום הזה, בשנים האחרונות התחלתי לצום. אני זוכר שהיתה לי פעם פגישה מתוכננת עם אחד הפקודים בצבא, ודחיתי אותה בגלל הצום, אבל הוא לא הבין בכלל את המשמעות של היום הזה, בשל הבורות השולטת אצלנו בכיפה. בהקשר הזה נזכרתי בדבריו של כצנלסון, שכתב מאמר נוקב על קבוצת אנשים שטיילה ביום הזה וקבע שמי שלא מבין שמדובר ביום אבל לאומי לא יוכל להיות מהפכן, שזו הייתה הקללה החריפה ביותר באותם ימים. אותם אנשים נעלבו ואמרו שלא ידעו כלל שמדובר בתשעה באב, והוא כתב להם שאי הידיעה חריפה יותר מהפשע.
"אין לי ספק, שאם החינוך בבית ובמערכת החינוך היה יותר מעמיק ושורשי, והיהודים היו לומדים יותר תורה ומתחברים באמת למקורות שלנו – היו יכולים להימנע המון ויכוחים וחלוקי דעות", מסכם דיין.
בין 'תניא' לקוצק
ח"כ עמיחי שקלי
את השיעור הראשון בחייו שמע ח"כ עמיחי שקלי בגיל ארבע.
"השלב הבא בלימוד התורה שלי, היה לאחר שנות הלימודים בתיכון, כשהגעתי למכינה בקיבוץ 'מעיין ברוך'. אני זוכר את השיעורים שלמדתי מהרב יוסף בן שלמה, שסקרנו אותי להמשיך ללמוד. בהמשך הגעתי לסמינר על הציבור החרדי, שם שמעתי לראשונה שיעורים בתורתו של הרמח"ל, 'מסילת ישרים' ועוד. השיעורים הללו משכו את ליבי והחלטתי להמשיך ללמוד.
עמיחי שיקלי: "אין לי ספק שכל מה שעשיתי השנה, ובעיקר האומץ לפרוש ובכך להציב את האבן הראשונה במאבק להפלת הממשלה, הגיע בעקבות התורה שלמדתי"
"הגעתי למכינה בעלי, שם שמעתי שיעורים נפלאים מפיו של הרב אליעזר קשתיאל. השיעור הראשון ששמעתי הותיר אותי בהלם ממש. הוא עסק ביכולת הדיבור ואני נפעמתי ממש מהמעמקים שנגלו לנגד עיניי. במכינה היה חדר קלטות, וכך מצאתי את עצמי יושב שעות רבות בחדר הזה ומאזין ללא הפסקה לשיעורים המוקלטים של הרב קשתיאל".
לאחר הצבא פנה שיקלי לעסוק בחינוך, אבל הוא הבין שבלי למלא את עצמו בלימוד תורה לעומק, לא יעשה את שליחותו החינוכית נאמנה. "באותה תקופה הכרתי את יהודה הרשלר, חסיד חב"ד שחשף אותי לעומקה של תורת החסידות. השיעורים שלמדתי איתו חוללו בליבי מהפכה עמוקה, סערה של ממש. הוא היה מחובר לאדמו"ר הזקן בעל התניא – ויחד איתו למדתי לראשונה בחיי את ספר התניא. אפשר לומר שזה הספר המשמעותי ביותר שלמדתי בחיי. בהמשך, התוודעתי לחסידות קוצק והתרשמתי מאוד מהיושרה והאמת שהיו תמיד נר לרגליה".
הצימאון של שיקלי ללימוד הביא אותו להאזין לשיעוריו של הרב אורי שרקי, ממנו קיבל תובנות ורעיונות עמוקים, כשהוא ממשיך כל העת ללמוד את ה'דף היומי' עם הרב יהודה הרשלר ואף מסיים מסכתות שלמות בצורה זו.
"גם היום אני ממשיך ללמוד בצורה קבועה עם הרב מענדי מלכיאלי והרב אור זיו, שמגיעים במיוחד לחדר שלי בכנסת, שם אנחנו לומדים. הלימוד הוא בדרך כלל מאמרים של חב"ד. במקביל אני לומד כל שבת עם בני יונתן בן העשר פרשת שבוע ומושגים ביהדות".
איך השפיע עליך הלימוד מבחינה אישית וציבורית?
"לדעתי, לימוד התורה הוא כושר לנשמה. כמו שהאימון מחשל את הגוף – כך הלימוד מחשל את הכוחות הרוחניים שלנו. אין לי ספק שכל מה שעשיתי השנה, ובעיקר האומץ לפרוש ובכך להציב את האבן הראשונה במאבק להפלת הממשלה – הגיע בעקבות התורה שלמדתי, ובעיקר את תורתה של קוצק שדרשה עמידה על האמת ללא פשרות. התורה היא מרכז חיי הרוח שלנו, והיא זו שמאירה לנו את האמת ומעניקה לנו את הכוח להגיע אליה".
חיבור למהות ולזהות
ינון מגל, עיתונאי ופרשן
מזה מספר שנים מקפיד איש התקשורת והפרשן הבולט ינון מגל על חברותא קבועה ללימוד תורה מעמיק במגוון מקצועות תורניים. "אני לומד הלכה וגמרא בצורה קבועה עם הרב דוד דרוק. נוסף על כך, יש לי שיעור קבוע עם הרב אור זיו בפרשת השבוע. הלימוד נערך אחת לשבוע, בדרך כלל ביום חמישי בלילה, אצלי בבית".
לדברי מגל, הוא החל להקפיד על לימוד תורה בצורה קבועה כשהבין שדווקא התורה היא זו המחברת אותו למהות שלו ולזהותו היהודית. "אני מרגיש שכאשר אני לומד, אני מגיע לשידורים בצורה אחרת. הלימוד שומר עלי שלא אשכח מנין באתי, לאן אני הולך, מה התכלית ומה הייעוד שלי. התורה היא הדבר החשוב ביותר שיש לנו כעם, ולמענו אני נאבק בנושאים השונים שעומדים על הפרק. הלימוד שומר לי על הפוקוס, ומסייע לי להגיע לתכלית של כל נושא.
"נוסף על כך, הלימוד מחבר אותי לעולם החרדי, שחשוב לי להיות מחובר אליו. אני מרגיש שלולא הלימוד המעמיק – לא הייתי מבין לעומק מה העקרונות עליהם אי אפשר להתפשר, מה אומרת ההלכה במקרים רבים, ומדוע כל כך חשוב לציבור הזה דברים רבים".
איך השפיע לימוד התורה על החיים האישיים שלך?
"אין ספק שיש תועלת רבה. אני לומד כבר שנים רבות, יודע יותר מושגים ומבין הרבה יותר לעומק. טיפה לטיפה מצטרפת, והכל יחד מצטבר לאוצר של ידע. אין ספק שהדבר החשוב ביותר זה להמשיך ללמוד ולא להפסיק, למשך כל החיים.
אורי רמתי: "כשנפטר מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, מצאתי את עצמי יושב עם הילדים ומסביר להם מה המשמעות של תלמיד חכם, מה העולם כולו מרוויח מתורתו, ומה החשיבות של התורה הקדושה"
"באופן אישי, הלימוד הביא אותי להתקדם מאוד בשמירת המצוות. עם השנים חזרתי להניח תפילין לאחר הפסקה, לקרוא תהילים ולהתפלל. אפשר לומר שאני כל הזמן מוסיף ומקבל על עצמי דברים נוספים כאשר אני לומד על החשיבות שלהם. זה לדעתי הלימוד הטוב ביותר: כזה המביא לידי מעשה.
"מעבר לכך, הרבה דברים שלמדתי שימשו אותי והיו לי לעזר רב בפלטפורמות השונות, בשידורים ובראיונות. הרבה מאוד ידע שרלוונטי לשיח הציבורי ולאקטואליה הבאתי מהשיעורים שלי. צריך לזכור שהעולם הדתי נמצא בכותרות. במשך שנים רבות הלימוד לא היה חלק מהאג'נדה של הציבוריות הישראלית, ולשמחתי חל היום מפנה לטובה בנושא.
"אני מרגיש שאני מהווה חלק מהמהפכה הזו, להכניס את השיח התורני וההלכתי לתוך התקשורת. שאנשים ישמעו ציטוטים מהמקורות וכמה שיותר אידישקייט כשהם צורכים תקשורת. אני גם שמח לגלות שיש אנשים שמחקים אותי גם בלימוד, וגם בקיום מצוות. לא פעם אנשים מספרים לי שהם התחילו בעקבותיי להניח תפילין ולשמור שבת. זה ממלא אותי בתחושות של אושר כל פעם מחדש".
מה התכניות להמשך?
"הייתי רוצה מאוד להוסיף ולהעמיק את הידע ולהתחיל ללמוד נושאים נוספים, אבל אני עמוס מידי, עובד בבוקר ובערב, יש לי מחויבות לבית ולילדים, ואני משחיל את שיעורי התורה בקושי רב בסדר יומי העמוס. אבל אין ספק שככל שיתאפשר לי אשמח להוסיף ולהעמיק בלימוד התורה".
הדרך לחיים של משמעות
גיל ססובר, יוצר, קומיקאי ואיש עסקים
החזות החיצונית של גיל ססובר לא אומרת מאומה על פנימיותו. ליבו חם ליהדות, והוא לומד תורה באופן קבוע ועקבי.
"גדלתי בבית מסורתי, שבו שמרו כשרות בסיסית וצמו ביום כיפור, לא מעבר. אבל מאז שהייתי ילד הבנתי שיש לי עוצמה אדירה בעצם היותי יהודי, כשאני בטוח במאת האחוזים לגבי ההשגחה הפרטית של בורא העולם. אז, בחינוך הממלכתי, לא התביישו לצטט את 'פרקי אבות' או לספר על הלל הזקן, אבל בכך, פחות או יותר, הסתכם הידע ביהדות שקיבלתי ממערכת החינוך הישראלית".
המפנה בחייו של גיל היה לפני 17 שנה, כשאביו נפטר. "רציתי לומר עליו קדיש. ידעתי שזה עושה לנשמה שלו טוב, אבל לא ידעתי בכלל להתפלל. חבר שומר מצוות בשם צביקה שלזינגר עזר לי בחודשים הראשונים. הייתי מגיע אליו מתל אביב לגבעתיים, מתפלל ופונה לעבודת יומי. זה מה שעשיתי בערב, כשהגעתי למנחה וערבית. אבל אחרי כמה חודשים לא הבנתי מדוע אני צריך לנסוע מעיר לעיר כדי למצוא שם מניין ולהתפלל.
"התקשרתי לרב אליעזר ברוד מ'כרמי יוסף', הרב שחיתן אותנו, וביקשתי ממנו למצוא לי בית כנסת בצפון תל אביב, שם יש מניין קבוע. הוא הכיר לי את הרב עידו רהב, שליח חב"ד בצפון תל אביב, שהזמין אותי להגיע ולהתפלל אצלו. הגעתי אליו, לביתו הפרטי, והתברר לי שהוא יוצא החוצה, לחפש מניין.
אלעד קופרמן: "הבנתי שלא הגיוני שכל אחד יבחר לעצמו דרך הפעלה משלו, אלא חייבת להיות תוכנית סדורה של מי שברא את העולם, הגה ויצר עבורנו"
"תוך כדי שאני יושב וממתין, צד את עיניי ספר מעניין, מרתק ממש. 'הדרך לחיים עם משמעות' שהיה קובץ משיחותיו של הרבי מליובאוויטש זי"ע. עלעלתי בספר ומצאתי שם נושאים רבים כמו עבודה, בריאות, חיי נישואין, חינוך ילדים, אבל מה שצד את עיני היה הנושא של אבל ומוות, שתפס אותי במיוחד. אני זוכר שהוא הביא את המאמר שצדיקים במיתתם קרויים חיים ולהיפך, כך שלאבל יש תפקיד ומשמעות".
מתי התחלת ללמוד תורה בעצמך?
"הרב עידו רהב הציע לי ללמוד תורה במהלך שנת האבל. התחלנו ללמוד יחד תניא, פרשת שבוע ונושאים נוספים. במקביל התחלתי ללמוד בצורה קבועה עם הרב יובל אשרוב, ועם הרב אופיר לנגל. למדנו גמרא, הלכה ונושאים נוספים, כמו 'מסילת ישרים' וספרי הגות ומחשבה. גם עם איש התקשורת אריאל שרפר למדתי בחברותא. במשך השנים הפכו החברותות הללו לקבועות. למדנו וסיימנו מסכתות, כשאני ממשיך ללמוד עד היום, ומחלק את הידע התורני המעט שלי לאחרים".
מאירים את הנשמה
"בהמשך הקמתי עמותה ללא מטרת רווח בשם מא"ה (מאירים את הנשמה), שבאמצעותה אנשים אומרים קדיש עבור מי שלא אומרים עליו. למשל, בנות לא יכולות לומר קדיש, אז הן צריכות מישהו שיגיד על אביהן. העמותה לא לוקחת כסף מאף אחד, ומתבססת על אנשים שמתחייבים לומר קדיש בהתנדבות. היא גם נוגעת בכל נקודות החיים המשמעותיות, כמו ברית מילה, חתונה, ובר מצווה, ומסייעת לכל הפונה להגיע למה שצריך מבחינת היהדות".
התחלת להתקרב ליהדות בעקבות לימוד התורה?
"בהחלט. אני כל הזמן מתקרב ומתקדם. התחלנו לעשות בשבת קידוש והבדלה, ולהתחזק בשמירת השבת. אני לומד עם הבן שלי, שעוד מעט יהיה בר מצווה, את כל ההלכות והמשמעות של הנחת תפילין, ואני כמובן גם מניח תפילין בעצמי. אין כמעט מדינה בעולם שלא הייתי בה עם תפילין. באופן כללי אני נמצא בתהליך של עלייה והתקרבות. עם בעבר הייתי עושה כושר ושומע שירים – היום אני שומע שיעורי תורה של הרב זמיר כהן או הרב ברוך רוזנבלום".
במקביל, ססובר מנסה להשתמש בכישוריו כדי להשפיע יהדות על כל סביבתו. "אני מופיע בבתי ספר לא דתיים, תוקע בשופר ומדבר על סליחות. אני מודע יותר מתמיד לכוח של התפילה, לכוח של הגמרא, ואני משתף את מה שאני יודע עם כולם. יש לי תוכנית קבועה בשם 'קבלת שבת', שם אני מעלה רבנים לדבר על פרשת שבוע, ותוכנית יומית שבה אני מעלה באופן קבוע רבנים ידועים – הרב מיכאל לסרי, הרב שלום ארוש, הרב שניאור אשכנזי ועוד. התגובות של האנשים מעודדות אותי להמשיך. כמובן, אני עושה הכל כדי להמשיך ללמוד בעצמי את שיעור ה'דף היומי' הקבוע עם הרב עידו רהב, אותו אני משתדל לא להחמיץ אף פעם".
גיל ססובר: "תורה היא מלשון הוראה. היא מורה לנו את
הכיוון בחיים. לא לחינם הרבנים מאריכים ימים. אני היום
אדם יותר טוב, פחות כועס והרבה יותר חושב על הזולת"
גיל ססובר רואה בלימוד התורה את החוכמה האלוקית, והכוח להשתנות ולעשות דברים טובים. "תורה היא מלשון הוראה. היא מורה לנו את הכיוון בחיים. לא לחינם הרבנים מאריכים ימים בלי שהם עושים ספורט ואפילו לא אוכלים. התורה נותנת להם את החיים. אני היום אדם יותר טוב, פחות כועס והרבה יותר חושב על הזולת".
רעייתו של גיל הייתה חלק מרשימת 'ימינה' לכנסת, אך הודיעה על פרישה עם הקמת הממשלה היוצאת. "כשהגעתי פעם לכנסת", הוא מספר, "נשאתי נאום וקראתי לציבור ללמוד ליבה אמיתית, שזו התורה שלנו. התורה מלמדת אותנו מה זה להיות אדם. בחגים של הגויים הכל זה לקחת, בעוד אצלנו המטרה היא לתת.
"אני לומד ומתקדם, אבל מרגיש שאני עדיין לא יודע. את המעט שיש לי, עם זאת, אני מחלק באהבה רבה לכל מי שרוצה לשמוע. בשנתיים האחרונות הבנתי שיש לי שליחות לשמח יהודים. גם השם שלי מרמז על כך. ואם אני יכול לעשות סטנד-אפ ומוזיקה ודרכם לקרב אנשים, אז דווקא מעולם הבמה אני חוזר לשורשים האמיתיים שלי".
לזכרך, ר' אורי
יניב סגלוביץ
יניב סגלוביץ ודני רוזנברג עוסקים כבר שנים בתחום ההפקה של הסרטות, אבל הם גם לומדים מזה 15 שנה את ספריו של הרמח"ל, כאשר החברותא שלהם ללימוד ומי שלמעשה יזם אותו היה הרב אורי זוהר זצ"ל.
"הקשר ביננו החל לפני כ-15 שנה, בשנת תשס"ז", מתאר יניב סגלוביץ. "סיימתי אז את לימודי ההפקה במהלכם התוודעתי לדמותו ההרואית של הרב אורי זוהר. מבחינה מקצועית, הוא היה אוטוריטה בתחום, הבמאי הישראלי הטוב ביותר. באופן מפתיע, שלושה חודשים אחרי סיום הלמודים התקשר הרב אורי זוהר בעצמו למנהל בית הספר וביקש שישדך לו כמה צעירים שיעזרו לו להפיק תיעוד מוסרט עבור 'לב לאחים'. למרות הידע הרב והמקצועיות שלו עצמו, הפקת הסרטה עושים בצוות ולכן הוא נזקק לעזרה. המנהל בחר בי ובחברי דני רוזנברג, ואנחנו קפצנו על המציאה לעבוד עם מקצוען כמוהו.
"הוא היה נוסע אלי לתל אביב, לדירת השותפים שבה התגוררתי אז. עבדנו יחד שעות והתחברנו מאוד למרות שהיה בינינו פער של ארבעים שנה. בסופו של דבר העבודה הסתיימה, ההפקה הצליחה מאוד, אבל אנחנו, שהתחברנו כל כך לרב זוהר רצינו לשמור על קשר קבוע, ביקשנו ממנו ללמוד חברותא משותפת. הוא הסכים והתחלנו ללמוד את ספרי הרמח"ל 'דרך השם' ו'מסילת ישרים'.
"וכך, במשך 15 שנה למדנו יחד. אחת לשבועיים-שלושה, דני ואני נסענו אליו לירושלים ללימוד מהשעה עשר בלילה עד אחת עשרה. היינו מתקשרים, והוא היה קובע את היום המתאים לו לפי הלו"ז ביומן.
"הלימוד היה מרתק ממש. למרות שלא מדובר בספרים עבי כרס, למדנו לאט, כאשר הרב אורי היה מתעכב על כל שורה ומסביר לנו ביסודיות. הוא היה משלב בשיעור סיפורים מעברו, מהתקופה לפני שחזר בתשובה, מהחזרה בתשובה שלו ושל בני משפחתו, וכמובן מהתובנות העמוקות שלו על החיים".
את כל השיעורים הללו הקליטו סגלוביץ ורוזנברג, ולאחר 11 שנה, בשנת תשע"ח, הם הציעו לרב זוהר להפיק תיעוד מוסרט על השיעורים הללו. "תמללתי את כל מאות השעות שלמדנו. לדעתי, זו עבודה שעדיין אף אחד לא עשה: הפקה על שיעורי תורה בחברותא. הרב זוהר הסכים לשתף פעולה ונתן לנו אור ירוק. ההפקה הצליחה מאוד, ואנחנו המשכנו ללמוד איתו בצורה קבועה.
"בשנה הראשונה של הקורונה כמעט לא למדנו, כי רצינו לשמור עליו שלא יידבק, אבל בשנה השנייה חזרנו שוב ללמוד יחד. השיעור האחרון שלנו היה לפני פסח, כאשר היינו אמורים לסיים את הספר 'דרך השם' בשיעור הבא. מסיבות שונות לא קבענו ללמוד מאז, ובצער רב שמענו על פטירתו בערב שבועות, כאשר את הדף האחרון סיימנו לבד, לעילוי נשמתו".
איך השפיע עליך הלימוד המשותף?
"לי אישית הלימוד הזה העניק פרספקטיבה ענקית לחיים בכלל, וליהדות בפרט. אני אישית למדתי מהשיעורים הללו להכיר את היהדות לעומקה, להבין את המציאות כפי שתיאר אותה הרמח"ל, ולהבין את חידת היקום. דרך השיעורים הללו התחלתי להתחבר לבורא עולם איתו אני מדבר מידי יום. אני מאמין, מניח תפילין, ומתקדם בשמירת מצוות, למרות שהרב אורי זוהר לא ניסה מעולם להחזיר אותי בתשובה".
להכיר את עצמנו יותר
אורי רמתי, אסטרטג ואיש יחסי ציבור
החיבור של אורי רמתי ללימוד התורה התחיל דווקא בנסיבות מצערות למדי. היה זה לאחר שבנו ע"ה נפטר, ומידי שנה ביום הזיכרון הוא ארגן שיעור תורה לעילוי נשמתו. לשיעור הזה הוא הביא רבנים שונים, הזמין את חבריו, וכך גילה את ארון הספרים היהודי.
"פתאום הבנתי, שיש לי כל כך הרבה מה ללמוד ולדעת, כדי להבין את הזהות היהודית שלי ואת המשמעות של כל חג ומועד. בחינוך שקיבלתי לא הסבירו לנו על מהותו של ראש השנה, או על הסיבה לחגוג את חנוכה. בעולם הלא דתי מתייחסים לחגים ברובד המעשי והנמוך שלהם: תקיעת שופר בראש השנה, סופגניות בחנוכה, מצות וחרוסת בפסח ומאכלי חלב בשבועות. הרגשתי שאני חייב לעצמי ולילדים שלי הסבר מעמיק על מהות היהדות שלנו, הסיבה למנהגים השונים והדינים שאנחנו פשוט לא מודעים אליהם וכך התחלתי ללמוד. כך הבנתי שבתשעה באב יש הלכות שונות, מלבד עצם היום שהוא יום אבל, ומאחורי כל מצווה ביהדות יש משמעות ועומק אינסופיים ממש".
הלימוד של רמתי נעשה כל פעם באמצעות רב אחר, אליו הוא פונה כדי לקבל תשובה הלכתית לשאלות שמטרידות אותו, או באמצעות חברים שומרי מצוות המספקים לו ידע נרחב ביסודות היהדות, ההשקפה וההלכה. "לפני שאני עורך את ליל הסדר, אני יושב ולומד על הלילה המיוחד הזה, לומד ומעמיק בפירושי ההגדה, ואת כל המצוות של ליל הסדר. כך לפני כל חג ומועד, וכך גם לאורך כל השנה, כל פעם עם נושא אחר.
"כשנפטר הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, ישבתי עם הילדים והסברתי להם מה המשמעות של תלמיד חכם, מה העולם כולו מרוויח מתורתו, ומה החשיבות של התורה הקדושה".
מה תרם לך הלימוד באופן מעשי?
"אני מתקדם כל הזמן בשמירת מצוות. למדתי במשך השנים מה אסור לעשות בשבת ומה מותר, ואני משתדל ככל האפשר לשמור שבת, כל פעם בדברים נוספים. אני לא נוסע בשבת, לא עובד ולא מדבר בבית בענייני עסקים. אנחנו מקפידים על נרות שבת וקידוש, ומשתדלים ללכת לבית הכנסת.
"הרווח המשני הוא בעיניי העמקת הזהות הבסיסית ביהדות. אני קודם כל לומד בעצמי, ואחר כך מעביר את מה שאני יודע לילדיי. חשוב לי, שהילדים שלי ידעו ששבת לא מתחילה בקבלת שבת בגן ומסתיימת בקידוש, אלא יש לה מקורות בתורה, ול"ט מלאכות שונות שאסור לעשות. חשוב לי שהילדים יגיעו יחד איתי לשיעור תורה וידעו ללמוד ולהעמיק בסוגיה. התורה והיהדות שלנו הם עמוקים מני ים, וכולנו צריכים לשאוף לדעת ולהעמיק ככל האפשר".
בזכות הרב אדלשטיין
אלעד קופרמן, מפיק ויוצר
בעל חברת הפקות
החיבור של אלעד קופרמן, מבכירי עולם ההפקות המוסרטות הישראלי, עם התורה הקדושה, לא הגיע במקרה. הוא גדל ברמת השרון והתחנך בבית מסורתי. סבו, ר' אייזיק רובינשטיין, היה גבאי בבית הכנסת 'גאולת ישראל' של הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצוק"ל.
לימוד התורה שלו החל דווקא בצורה אקראית, כשהגיע למשרד של עורך דין עימו קבע פגישה. "כשהמתנתי לפגישה, עורך הדין אמר לי שהוא סיים כרגע שיעור בגמרא. זה סיקרן אותי. דרך אותו עורך דין הגעתי לרב דוד לחובר, מגיד שיעור מהארגון של 'מאורות הדף היומי'. הוא היה מגיע אלי למשרד וקבענו שם שיעור גמרא לכל המעוניין. בהמשך, הצטרפתי ללימוד עם המיזם של 'ותן חלקנו'.
"אחר כך התחלתי לשמוע שיעורים מפיו של הרב יובל אשרוב, כאשר השיא מבחינתי היה להגיע לשיעורי התורה בבית המדרש של מורי ורבי הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל ברמת השרון, שם מצאתי את הטעם והעונג בלימוד".
במקביל ללימוד, התחיל קופרמן גם להתקרב ליהדות ולקיים מצוות באופן מלא. "קשה לי מהמקום שלי כיום, לדעת מה קדם למה, האם החזרה בתשובה הייתה הטריגר לצימאון שלי להתחיל ללמוד, או כתוצאה מהלימוד הבנתי שאני צריך להתחיל לקיים מה שאני לומד. אין ספק שהייתה לי התעוררות רוחנית, רגע שבו אמרתי לעצמי שלא ייתכן שהעולם הזה נברא לבד, ולא ייתכן שלכל מכשיר חשמלי יש הוראות הפעלה, אבל לא לעולם המורכב כל כך, ולאדם שהוא נזר הבריאה.
"הבנתי שלא הגיוני שכל אחד יבחר לעצמו דרך הפעלה משלו, אלא חייבת להיות תוכנית סדורה של מי שברא את העולם, הגה ויצר עבורנו. כך התחלתי לשאול שאלות, וברוך השם הגעתי לרבנים שנתנו לי תשובות. התחלתי ללמוד תורה, ולהשתדל לקיים מצוות.
"התהליך הזה התחיל כשהגעתי לגיל ארבעים בערך. התחלתי להיחשף לארון הספרים היהודי, לעומק, לאינסופיות של התורה הקדושה. זה הזכיר לי את הסיפור על רבי עקיבא, שהתחיל גם הוא ללמוד תורה באותו גיל".
איך השפיע עליך הלימוד?
"בבת אחת נכנסתי לעולם אחר. עולם חדש ומסקרן, מלא תובנות חדשות. הרגשתי שכל מה שאני לומד, על כל הגוונים שלו ועם כל הספרים שפתחתי, הכל מגיע כדי לעורר את האדם ולפתוח בליבו דברים חדשים. כל אחד שמתחיל ללמוד תורה, לא משנה באיזה מצב הוא היה, משתנה לטובה". [
