ל"ג בעומר כבר כאן • רשמים ותובנות ממירון של רגע לפני ההילולא • לוח הזמנים הבלתי אפשרי והחשש מקריסה • בהלת הכרטיסים שלא עוצרת ושאלת השקיפות • התקנות שאושרו השבוע והעניקו סמכות לאכיפת הסדר החדש במירון • מפגש הפסגה ברחוב שטראוס • מלחמת השטחים הריקים • אלו שוויתרו מראש ואלו שעדיין מנסים • כל הדיווחים, הפרשנויות, השאלות והתשובות בשבוע של ההילולא • רגע האמת
חוסר אחריות תרתי משמע
לעת עתה, שום דבר לא סגור. הכל מנסים לנצל את החיפזון שבו נעשים הדברים כדי לצאת גם ידי חובת הבטיחות המספקת וגם ידי חובת הציבור שמרגיש שאולי מחקו לו את מירון, באופן שחורג ממה שדרוש כדי להבטיח את קיום ההילולא תוך שמירה על שלום הציבור.
עם הזמן תתבהר התמונה ויהיה ניתן לבנות מודל נכון לקיום הילולת ענק כראוי למסורת זו, אבל כעת, כל הקודם זוכה, ועדיין קיימים הקשרים וההתערבות בדרגים הפוליטיים. כך למשל נוספו לאחרונה, כפי שפרסמנו בשבוע שעבר, עוד חסידויות למתחם הטישים שהוכשר במתחם 'בני עקיבא' המונה עשרות דונמים. עדיין יש במקום שאלות לא פתורות, כמו הכשרת דרכי כניסה, היות שהמקום יושב על ציר החירום החדש, וכניסותיו הצדדיות לא יכולות להכיל קהל רב, או גם דרישות של חלק מהחסידויות לאשר קהל גדול יותר בהתאם לאישורי מהנדסים.
מצוקת המקום. חצר הרשב"י האחורית, רגע לפני ההילולא (צילום: מנחם קאליש)
אחד הדברים שנתון היה למלחמה מתחת פני הקרקע, היה הניסיון להכשיר מתחמים רחבים בתחומי היישוב מירון עצמו. אין ספק, וכך גם עולה מבין שורות דו"ח הביניים והדיבורים בוועדת החקירה – בשנים הבאות, יתקיימו במורד ההר הדלקות ענק סדורות וטישים עמוסי משתתפים. אין סיבה שמדינה שיכולה להכיל אירועי ענק של מופעים, לא תדע להכשיר שטחים דומים גם לאירועים דתיים, כמובן בהתאם לתנאי השטח. אולם השנה, יש מי שטען ובצדק בעיניו, כי שטחי המושב נותנים פתרון מצוין למצוקת המקום כמו גם להסטת קהל רב של חצרות חסידים שיוכלו לקיים במקום העתק של ההילולא המוכרת וטישים והדלקות נוספות.
אנשי הפרויקטור מצידם, מלווים בחוות דעת של אנשי הבטיחות, לא התנגדו לרעיון, אולם התנו אותו באישורים ללא כל פשרות. אולי הם אכן בעד זה, אולי לא אכפת להם לתמוך אם ממילא הדבר כמעט לא ישים.
בשלב הזה, כך טוענים המעורבים ביוזמה, הגורם האחראי הראשון שאמור לאשר את היציאה לדרך, הלא הוא המועצה האזורית מרום הגליל, החלה לערום את הקשיים. כך למשל, ברשימת הדרישות הם כללו אישורי שינוי ייעוד קרקע. לכו תעשו זאת עכשיו. במקביל, בין היתר, נתקבלה הוראה על קיום צו סגירה למקווה במירון, בדיוק עכשיו, לקראת גל הציבור שאמור לפקוד אותו בעוד שלא בטוח שהוא יכול לעמוד בזה. כדאי לזכור שלכאורה יש צו כזה כבר מספר חודשים גם לאתר ציון הרשב"י עצמו, אלא שהוא לא יוצא לפועל.
הגורמים המעורבים ביוזמה מאשימים את ראש המועצה והמנכ"לית בערִימת ביורוקרטיה מכוונת, והללו טוענים שהם חטפו מספיק על כך שבעבר לא אכפו דיים את מה שצריך. והאמת צריכה להיאמר, מעבר לדם הרע שזרם לכאורה בין מארגנים שונים לבין אנשי המועצה האזורית – דבר שגם בא לידי ביטוי בעדויות חמורות בוועדה – הרי שהטענה הגדולה כנגד ראש המועצה האזורית הייתה בדיוק זו: שהוא לא בא, אפיל ברגע האחרון, ואמר "אין אישור עד שהכל כולל הכל לא מסודר". שם בדיוק הוא "נפל" כשהסביר איך מבחינתו מדובר בטריטוריה שאינה בשליטתו. כשהאיום על אשמתו באסון על ראשו, קשה להאמין שהוא ייתן בקלות לערוך שינויים כאלה ואחרים ויקבל עליו אחריות נוספת. מנגד, אין גורם אחר שמוכן לקבל עליו את האחריות. כך הרצון להקל ולפתור את המצוקה מול הרצון לא להסתבך בכלום, גרמו גם כאן, כמו בדברים נוספים במירון, לקיפאון.
והאמת היא שאולי כולם צודקים. לא בטוח שגם אתם הייתם מקבלים אחריות.
שעת דחק
בשעות הצהריים של אמצע השבוע, היכל ציון הרשב"י גדוש המתפללים נראה כמו מערה אפלולית. החשמל לא פעיל, התאורה כבויה, סולם ארוך חוצה את ההיכל לאורכו ופועלים מתרוצצים מפה לשם. בשעות הללו, הם מחזקים את הנברשות ואת כל ענייני החשמל, שכבר לפני חודשים ספורים כזכור הושבתו לזמן מה בשל טענות בטיחות.
באותן דקות, במפלס שמעל הציון נמתחים מספר עובדים על חבלי סנפלינג תוך שהם מקימים גשרי תאורה. בכל הזמן הזה מורשים להיכנס אל אזור מעלה ההר רק משאיות ומנופים הנחוצים לעבודה. אפילו 'דרך בורמה' העקיפה, הפכה להיות מסלול חד סטרי למשאיות היוצאות מהציון אל הכביש בכניסה למושב. במתחמי ההדלקות לשעבר, שהפכו בשנה האחרונה לשטחי חניה ועכשיו הם יהיו מתחמי תפילה וחלאק'ה, העבודות לא פוסקות.
יצליחו או שלא? העבודות השבוע בכניסה למירון (צילום: מנחם קאליש)
אחד ממנהלי העבודה מגלה לנו כי אחד מהשטחים החדשים שנבנו על ידי המדינה כטרסות לפני מספר שנים, התגלו בעצמם כלא בטיחותיים שעלולים לקרוס לתוך עצמם, והעבודה עליהם החלה מחדש. מה שאומר, שישנם מקומות שדווקא עבודת הפינוי שלהם גילתה שלא רק שאין שטח גדול יותר אלא שהוא מצטמצם בכפוף להצלחה לסיים את התכנון מחדש עד להילולא בעוד שבוע.
איש מקצוע אחר הקשור לאחד מענייני הבטיחות, מספר לנו על שבוע שבו הוא עושה לילה ויום בציון. הוא מותש לחלוטין. בעוד שעה קלה יבואו מומחי הבטיחות ומכון התקנים לבדוק אם העבודות יכולות לקבל אישור. "אני מסופק אם זה יעבור", הוא מודה והתסכול נשפך ממנו. "לא עושים כזה דבר בתוך חודש", הוא אומר. "איפה כולם היו עד היום?" חבל שאתם לא רואים את הפנים המותשות שלו. הן יכולות להיות הסמל של ההכנות להילולא הקרובה בעוד שבוע מהיום.
התאריך שבו הוא מדבר איתנו, הוא כמה ימים אחרי הזמן שבו דו"ח הביניים של ועדת החקירה המליץ שהר מירון יהיה מוכן לחלוטין להילולא. כרגע, אנחנו בתוך אתר בנייה שרק הולך ונהיה עמוס יותר, ותודה לסדרנים שמלווים אותנו מיוזמתם בשטחים הסגורים כדי לשמור על שלומנו ובטיחותנו. "שימו לב שלא יקרה להם כלום", אומר להם הבוס שלהם בערבית ואל תשאלו איך הבנו. סיטואציה מורכבת שיכולה להתרחש רק בישראל.
את מורד המדרגות בכניסה לציון מהכיוון שבו היה מתחם 'תולדות אהרן', חוסמת גדר איסכורית. אין מעבר. דוכני הרוכלים המציעים נרות וכיפות עדיין שם. מכאן אמורים לעבור החל מעוד פחות משבעה ימים, בדרכם מהציון לבתיהם, עשרות ומאות אלפי בני אדם.
בניית גשר הכהנים החדש מתקדמת בצעדי ענק. ניתן לראות בשלב הזה את ההגבהה וההפרדה מהקרקע כדרישות ההלכה. בסמוך אליו יש מי שמגדר את שולי השביל. עד לפני כמה שעות עוד היה שם מבנה שנהרס, ורק לאחר פירוקו ניתן להבין שהוא פשוט עמד באוויר על עמודים לא עבים במיוחד. מפחיד לחשוב על כל אלו שהיו שם בפנים. יממה קודם לכן, ביקש מנחם קאליש הצלם שלנו למפות את השטח לקראת ההילולא, עכשיו הוא מגלה שמתי שלא יצלם, שום דבר לא יהיה עדכני. מדרגות יצוקות נבנות בכל מקום, מבנים נעלמים, גדרות נופלות וקמות.
ובתוך כל זה, כאילו לא מדובר במקום שהוא בעיצומה של עבודה בלתי פוסקת, את כל הכניסות לציון שוטפים מאות תלמידים שירדו מהאוטובוסים שחנו במורדות ההר, והמקום הגדוש הופך להיות צפוף עוד יותר. את המקום שבו עמדו עד השבוע חנויות המזכרות שנהרסו בינתיים, ממלאות כרגע עשרות בנות סמינר. השעה הזו של מהומת הבנייה וזרם הקהל שלא עוצר, מספרת את הסיפור של מירון – ציון ללא הפסקה.
כאילו אי אפשר לקחת את המקום הפעיל הזה ולעצור אותו, אפילו לא לדקה, אפילו לא לצורך תיקון.
האם בימים הקרובים יצליחו להשלים שם את כל העבודות? ברור שלא. האם לפחות את החלק המכריע? השם יעזור. כרגע התחושה היא לא קלה. כאילו שוב מגיעים לרגע האחרון ומנסים להחליק דברים מפה ומשם.
הדחפורים הורסים, הכלים הכבדים משטחים. כרגע, די קשה לראות איך הכל הופך למקום סדור יותר מאי פעם.
אולי היה לחוץ, אולי מי שהיה צריך כן ניסה להזדרז. בפועל, אנחנו מגיעים לל"ג בעומר תשפ"ב מבולבלים, עמוסי תמיהות ולא מרגישים שהקרקע יציבה. לוח הזמנים צפוף ודברים רבים הגיעו מאוחר מדי.
יש הרבה על מה להתפלל.
ביציאה מהמושב, כבר מוכנות עשרות התחנות עם השילוט המסודר. לפחות במעטפת יש תחושה של ריקוד – ואמרתם כה לחי, ל"ג בעומר כבר פה.
התקנות והאכיפה
עד לפני שבועות ספורים, היו כאלה שהיו משוכנעים שהגבלת ארבע השעות תצליח לעבור גם בלי שאיום האכיפה יעמוד ברקע, אלא שככל שהלכה ההילולא וקרבה, התברר כי יותר מדי מתפללים לא מתכוונים לציית לשוטר שיבקש מהם לפנות את המקום אחרי השעה הנקובה בכרטיס, כשבעצם אין לו סמכות לכך. בדיוק כמו שהוא לא יכול לבקש מהם לצאת מבית הכנסת שלהם ולעלות לביתם בתום ארבע שעות. חוק מירון, שהיה קובע את הכללים, בהם גם קנסות של מאות שקלים ויותר, כולל אפשרות של חודשי מאסר למפרי החוק, כבר נוסח והוכן, אלא שהוא דבר שלא היה יכול לעבור, ולו רק בגלל שמועצת השורא עמוסה דיה בשביל להחליט גם מה דעתה על מירון.
מתוך הבנה שזו האפשרות היחידה לנסות להצליח במבחן ארבע השעות, הוגשו להצבעה בוועדה לביטחון הפנים בכנסת 'תקנות הבטיחות במקומות ציבוריים', הוראת שעה של 'הסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון'. לפי התקנות, זמנה של ההילולא הוא שלושה ימים "תקופה המתחילה ביום ט"ז באייר התשפ"ב (17 במאי 2022) בשעה 07:00 ומסתיימת ביום י"ט באייר התשפ״ב (20 במאי 2022) בשעה 19:00".
קיבלו סמכויות. כוחות המשטרה והכיבוי בסיור מקדים בימים האחרונים (צילום: פלאש 90)
על פי התקנות, מספר ההיתרים שניתן לאשר בזמן נתון הוא כ-16,000 בלבד. עוד קובעות התקנות מה מותר ומה אסור בהר, וכך גם את הסמכויות השונות לבעלי התפקידים בל"ג בעומר במירון. כך גם קביעת כמות היתרי השהייה החריגים בהם למשפחות הרוגי האסון או "קבוצות וחסידויות בעלות קשר ייחודי להילולות ל"ג בעומר המתקיימות בהר מירון לאורך השנים". (מדוע ה"קשר הייחודי" מאפשר העדפה באירוע ציבורי?) לכל אלו יהיו כרטיסים שונים, שאינם כרטיסי תחבורה, וגם להם נקבע גבול של לא יותר מכ-15% מסך הכרטיסים הכללי.
המשמעות של התקנות הללו, בין היתר, היא יכולת האכיפה שנכנסה למשחק עקב היותן כפופות לחוק הבטיחות שבו ישנם עונשים קבועים וקנסות מנהליים. כעת, המסרב לעמוד בכללים הופך להיות מפר חוק על כל המשתמע. באירועים המוניים אחרים, להבדיל, כמו הופעות ענק וכדומה, נערכת האכיפה בעזרת צמידים בעלי צבעים שונים. הצמיד הוא כרטיס הכניסה ואישור השהייה בו. במקרה זה יהיה ניתן לווסת גם לפי שעות היום. כרגע, הפרויקטור ואנשיו לא ששים על הרעיון. אבל מי יודע, במירון כמו במירון, מאוד יכול להיות שזו אופציה שתבוא לידי מימוש.
על כל מקרה שלא יבוא, במשטרה נערכים לתרחישים שונים ואוספים מידע על קבוצות שמסרבות לרכוש כרטיסים תוך תכנון לנסות להגיע בכוח ולהפר את הסדר.
במהלך הישיבה, העלה ח"כ משה ארבל מש"ס מספר טענות. לדבריו התקנות תוקנו בחופזה ומוגשות באופן לא תקין ולא ראוי. הוא גם ציין את העובדה כי ההתנהלות השנה ואופן מכירת הכרטיסים גרמו לכך שרבים מ'עמך', בהם יהודים מסורתיים שעולים כמסורת זה דורות, ואינם בהכרח חלק מקהילות מוכרות, ימצאו את עצמם מודרים כליל מההילולא שבה הם רואים חשיבות רבה.
בנוסף עלה עניין האבטחה בידי ארגוני ההצלה. ח"כ בן גביר קבל על כך שמד"א על כל גוני מתנדביהם הם המורשים הבלעדיים והיחידים להיות נוכחים בהילולא למרות חשיבות נוכחותם של חובשי 'איחוד הצלה' ולו רק לצורך האמון הציבורי של המגזר החרדי באנשים שהם חלק ממנו. שלא לדבר על חלקם המהותי ותפקודם הנחוץ באסון הנורא לפני כשנה.
בתוך כך, עמלים המפיקים על פרסומי התייחסות של 'דעת תורה' לחשיבות הסדר במקום ולשמירה על פרק הזמן שנקבע לכל אחד כדי לאפשר לאחרים להגיע לפי התקנות.
"ארבע שעות מספיקות כדי לקרוא את כל התהילים, אפילו פעמיים", אמר הגר"מ מאזוז, ראש ישיבת 'כיסא רחמים', כשבדבריו תיאר גם את גודל עוצמת הילולת הרשב"י שהייתה מקובלת אף על ידי כאלה שאינם יהודים, "יש כאלו גומרים תהילים בשעתיים, אבל לא צריך לקרוא מהר. לקרוא לאט, לאט. לרפואת פלוני ופלוני ופלוני, ולבקש בזכות רבי שמעון".
בין היתר, הובאו גם דבריו של הגרי"א דינר שהביא את השקפת עולם הישיבות הליטאי על האפשרות לשמוח בשמחת התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי בלימוד דבריו. "מי שבכל זאת רוצה ללכת, צריך לדעת שבשנה שעברה היה מה שהיה ולכן חייבים לשמור על ההוראות של הסדרנים", הוסיף הרב דינר, "ולשמור על השעות שמותר לשהות שם. לשמור על הסדר, והשם יעשה שבזכות זה יתקבלו כל התפילות וישועת השם כהרף עין".
בסוף, הוראותיהם של רבותינו, כל אחד ורבו, הן חזקות מכל תקנה.
ממאה שערים ועד משרד הדתות
שבועות רבים אחרי הודעת חסידות 'תולדות אהרן' שהאדמו"ר לא יעלה השנה למירון, כעת, סמוך להילולא, כשהמורכבות צפה על פני השטח, נוספות יוזמות דומות גם מחצרות נוספות. כך, חסידות בעלזא על שש עשרה ישיבותיה הגדולות והקטנות שבהן לומדים כ-4,000 בחורים, הודיעה כי בני הישיבות לא יעלו השנה בל"ג בעומר לציון הרשב"י במירון, ובמקום זאת תיערך נסיעה מיוחדת לאחר מכן. כך גם הודיעו בחסידות צאנז על קיום נסיעה מיוחדת לבני הישיבה סמוך להילולא אבל לא בל"ג בעומר עצמו. הודעות שונות, בהן של האדמו"ר מדזי'קוב ויז'ניץ, הורו לחסידים שמוטב השנה להימנע מלהגיע עד שהסדר יבוא על כנו.
בתוך כך, לקראת הכרעה של חצרות 'העדה החרדית' על ההתייחסות להילולת הרשב"י השנה, התקיים דיון מיוחד במשרדי 'העדה' שבו נכחו שני ניצבים בדימוס במשטרת ישראל, הלא הם צביקי טסלר פרויקטור מירון, ועימו יועצו הניצב החרדי אריק יקואל ומני חדד מאנשי צוות ההסברה.
המהדרין בדרך. עבודות שביל הכהנים המחודש (צילום: מנחם קאליש)
על רקע שיחה זו התהלכו שמועות של קבוצות שונות המתכננות להגיע בהמוניהן ללא כל תיאום, מה שיגרור עימותים עם כוחות המשטרה כבר בדרך, כשהן ינסו לעשות הכל כדי להגיע לרשב"י במירון.
במהלך הדיון העלו דייני ועסקני 'העדה' טענות שונות. היה מי שסבר שלא תתקיים השנה דרך מהדרין, שאומנים שאינם שומרי תורה ומצוות יופיעו ואפילו שראש הממשלה ינאם. בחלק מהדברים הם הופתעו מהצהרות אנשי מירון מטעם הממשלה.
אנשי 'העדה' העלו בקשות שונות, החל בצורת הגעה בתחבורה פרטית ספציפית ועד בקשה לריקון ההר מכוח משטרתי וכדומה. בשלב הזה גם התנהל ויכוח לגבי האסון וההתייחסות על משמעותו והפקת הלקחים. כך גם על הטענות כלפי השתלטות המדינה והתערבות עתידית.
הדיון לא נגמר בהסכמות מהצדדים, ואף היו קנאים שארגנו מחאה בצאתם של הפרויקטור ואנשיו מהדיון, אבל סיכוי רב שהוא הוריד את גובה הלהבות.
במכתב שהוציאו ראשי 'העדה החרדית' בראשות הגאב"ד תחת הכותרת "החרש לא נוכל לכבודו של התנא רשב"י זיע"א" כותבים מנהיגי פלג 'העדה החרדית' על השלטונות הלוטשים עין על הר מירון, על הריסת המבנים הרבים בהם בתי כנסת, על הצורך בקדושה ובטהרה יתרות ואף על מעמד היארצייט, זאת במילות מחאה.
בין השורות נראה שהמכתב יכול היה להיות חריף יותר, אבל עדיין ישנה הבנה הדדית כלשהי.
כעת התקווה היא כי באירוע ההילולא שבו מחזיקים שני הצדדים, מצד אחד קנאי היישוב הישן ומהצד השני אנשי משרד הדתות הנוכחיים, יתקיים הכל על הצד הטוב והכשר והמהודר ביותר, כראוי לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי, ובלא שום נזק בנפש או בגוף.
שהכל יבואו, יחגגו, יתפללו, וגם ישובו כך.
מי ייתן. בעזרת השם.
קריסת הכרטיסים
"הצלחת להשיג כרטיס לרביעי בלילה?" זו הייתה אחת השאלות הגדולות שנשאלו בעת בהלת הכרטיסים בשעות הערב של יום ראשון, עם פתיחת האפשרות לרכישת כרטיסים למירון. התשובה על השאלה הזו אגב, היא שנדיר מאוד שמישהו הצליח.
זה שבועות כבר מדברים על חסידויות מסוימות שהגיעו לסיכומים מוקדמים על הגעתן למירון, דיווחנו על זה גם בשורות אלו, אבל רק עם פתיחת הקופות, הבין הציבור את המשמעות. אחוז גדול של כרטיסים נמכר מראש בסיטונאות לקבוצות שונות, מה שלא מאפשר ליהודי ה"פשוט" שלא קשור לשום חצר, לנסות להיות חלק בהדלקה היחידה, אולי גם אחריה.
על מתפלל המבקש להגיע מוטל לוודא לא רק את השעה שבה הוא רוצה להגיע – כך למשל אחרי שרבים רכשו כרטיסים לשעה 4:00 לפנות בוקר, התברר כי כנראה היה מי שהבין שמדובר ב-16:00 אחרי הצהריים – אלא גם את סוג הכרטיס. הבא ברכב בפרטי למשל, יצטרך להתמודד גם עם הכניסה לחניה וגם עם העלייה לשאטל.
כל הקודם זוכה?! כרטיסי כניסה להילולא הקרובה
העניין רחוק מלהיות פשוט ויש היגיון כלשהו בחלוקות המוקדמות, אבל כנראה שקיפות הייתה מונעת הרבה תלונות ושאלות. יתכבדו אלו שזכו בכרטיסים מראש ויתמודדו עם השאלות וההסברים – ויש להם בהחלט מה להסביר, וזאת משום שהצורך בשקיפות גדול מאי פעם. מירון של תשפ"ב כבר איננה בנויה למחטפים, קומבינות והסדרים שונים הנעשים בחשאי, גם אם הם מגיעים ממקום של רצון לסדר ותכנון מקסימלי.
כבר בדקות הראשונות קרסו האתרים המיועדים לרכישת כרטיסים, דבר שטופל. בהמשך היה צורך לתת מענה לאלו שלא קיבלו את הכרטיסים, אלו שלא ברור להם אם הצליחו וכדומה. הללו זכו למוקד מיוחד שעסק בכך. במקביל נערכה רכישת הכרטיסים בעמדות 'נדרים פלוס' בבתי הכנסת ומוסדות התורה, דבר שהצריך מעקב טכנולוגי צמוד שלא יימכרו כרטיסים כפולים. בהזדמנות הזו חשוב שתדעו: אם מישהו מציע לכם את הכרטיס שלו, כדאי שתוודאו שזה העותק היחיד שהוא הדפיס. אחרת, אתם עלולים למצוא את עצמיכם מתייבשים באיזה חניון.
בתוך שעות נחטפו עשרות אלפי כרטיסים לכל שעות ההילולא, בעוד שלזמנים העיקריים, כאמור, כמו ההדלקה היחידה או שיאה של ההילולא למחרת, כמו גם לשעת מעמד האזכרה להרוגי האסון – נרשם כי נגמר המלאי.
הנסיבות הללו של מעקב אחרי הכרטיסים המחולקים לפי שעות שונות המתפרסות על פני יומיים וחצי, הן גם שיצרו את הקריסות השונות. לא ברור מה היה אפשר לעשות טוב יותר, חוץ מהתחלה מוקדמת הרבה יותר של מכירת הכרטיסים, אבל מה שבטוח שמשהו כאן לא חלק בשיטה הזו.
כך למשל, השאלה מה יעשה יהודי, לא צעיר, לצורך העניין. אין לו גישה למחשב, ואם ילך לבית הכנסת לחפש את עמדת 'נדרים', לא בטוח שידע איך לעשות זאת, מה גם שכל הליך הרכישה לוקח כמה רגעים, כך שדווקא מה שנראה מבריק, לא בהכרח פרקטי בכל מקום. יכול להיות שהיה נכון לפתוח מוקדים פיזיים מאוישים של מכירת כרטיסים.
העדר האפשרות לרכוש כרטיסים דרך הטלפון, הוא בעיה שהייתה ידועה מראש. רבים ממקבלי ההחלטות עמדו בתוקף כבר בתחילת הדרך על הצורך במוקדים טלפונים, אלא שכל בדיקה שנעשתה הביאה למסקנה שהבהלה לכרטיסים תביא לקריסה מהירה ורציפה של הקווים, דבר שיכול להזיק יותר מאשר להועיל. כך ירד הרעיון מהפרק.
ככל שנקפו השעות, וגם אתרי המכירה הראו שהם יודעים לקרוס תחת העומס, הוחלט כי יש ללכת על כל החזיתות ולפתוח גם מוקדי מכירה טלפוניים עבור מי שלא מעוניין לעשות זאת באמצעים ממוחשבים כלל. הכרטיסים, אם אתם שואלים, נשלחים בפקס.
ברגע שצפו השאלות הקשות, קיימו אנשי ההפקה מסיבת עיתונאים וירטואלית, שבה ביקשו לשתף את הציבור בהליך רכישת הכרטיסים ובהסדרי התחבורה. שלמה רוזנשטיין, נציג משרד התחבורה, עמד על כך שהשינויים מצד התחבורה הציבורית אינם מופלגים כל כך, וכי בעצם מי שרכש כרטיס ויעמוד בזמנים, יוכל לבוא ולשוב כמו תמיד ללא הבדל גדול. ניצב בדימוס צביקי טסלר, דיבר על כך שאכן ההחלטה לווסת את התנועה על ידי כרטיסים היא אתגר להם עצמם כמארגנים ולא פחות גם למתפללים, אלא שזהו ההכרח לצורך הבטיחות. על עניין החוסר בכרטיסים הסביר כי לא בהכרח נגמר מלאי הכרטיסים לשעות שונות, אלא שזהו חלק מאסטרטגיה – לא לשחרר את הכרטיסים בבת אחת, אלא במנות, שמאפשרות מעקב ושליטה וגם מאפשרות הזדמנות למי שלא קפץ על האפשרות מייד בשעות הראשונות. ההסבר מניח את הדעת, אלא שהוא אומר שבניגוד להסברים הקודמים על חשיבות הזריזות ברכישת הכרטיסים, יכול להיות שדווקא מי שימתין ימצא כרטיס לשעה נוחה יותר עבורו.
ומה יקרה עם מי שהאוטובוס שלו התעכב בפקקים? מראש הוחלט על טווחי שעות רחבים יותר, כדי למנוע כמה שיותר מצבים של עיכובים המוניים, אלא שאם ההתייחסות תהיה רק לשעה המודפסת על הכרטיס, יכול מאוד להיות שאנשים שעשו את כל הדרך יתבקשו לשהות בהילולת הרשב"י זמן קצר יחסית הרחוק מארבע שעות.
לאורך כל ימות השבוע מעדכנים אנשי המטה בכמות הכרטיסים הנמכרת, כשמבחינתם מכירת הכרטיסים תסתיים בשבוע הבא כ-48 לפני פתיחת ההילולא.
ועד שהתרגלנו לכרטיסים, יש סיכוי שנעבור לצמידים.
אל תצאו מהקו
מנחם פינס
שנה שלמה זה מתבשל בתוכנו. שנה שלמה שאנחנו יודעים שזה יבוא, ל"ג בעומר שוב כאן. הילולת הרשב"י דופקת על פתחנו והלב נשאב אל הלילה הנורא ההוא. השעות האיומות.
ואז הגיע הזמן וטשטש מעט. אנו מורגלים להתמודד עם אובדן של מישהו. באירועים קשים, אולי מעט יותר. אבל ארבעים וחמישה? לא עשרה, לא עשרים ולא שלושים. ארבעים. וחמישה. אילו היה הרוג אחד חלילה באירוע, היינו מזדעזעים. כאן זה ארבעים וחמישה אירועים.
תעקבו אחרי הקווים: – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –
כל קו כזה הוא אדם טוב ומיוחד, יש לו הורים ואחים, יכול להיות גם ילדים אוהבים, אישה שנותרה אלמנה, יתומים שמסתובבים בכאב מר, מעגל חברים עצום. כל קו כזה הוא עולם שלם שנמחק בל"ג בעומר שעבר במירון. תבודדו את הקווים, תראו אחד אחד. כאלה שלא יתחתנו, כאלה שלא יזכו להגיע לבר המצווה של עצמם, כאלה שלא יזכו להשתתף בשמחות של ילדיהם.
ועכשיו, אנו שוב עומדים מול הרגעים המיוחדים והנעלים כל כך, שמחתו של התנא רבי שמעון בר יוחאי. מירון, כל כך לא מקום לבכי של אובדן וקדישים. רק שמחות מזל טוב ותחינות מעומק הלב לישועה.
כל אחד נושא עימו מטען מלא על מה שהיה ועל מה שיהיה. יש מי שיודע מי בדיוק אשם ולמה, יש מי שטוען שמה שקורה הוא המשך ישיר. ישנם גם כאלה שמסוגלים להפטיר משהו על "כשל נקודתי וחוץ מזה צריך להמשיך רגיל" (יהיה מרתק לראות אותם מגיבים כך על קוועץ' ברכב או בטלפון שלהם).
ואתם יודעים מה, אולי.
אולי המשטרה אשמה באסון, אולי אפילו בכוונה. אולי מי שמנהל את ההילולא לא רגיש מספיק, אולי אפילו הוא חושב בלילה מחוסר הבנה איך להדיר כמה שיותר את הציבור מהרגעים המרוממים הללו. אולי לא תכננו כלום כמו שצריך, אולי אפילו עשו זאת במטרה לגרום עוד נזקים ועוולות ללא גבול.
אבל עכשיו זה החיים שלך. של הבן או הבת שלך. של היקרים לך.
רגע לפני שאתם הולכים להתחכם, לעשות דווקא, לעקוף, להתעלם מהשוטר המרגיז ואולי האלים. להראות לו, לצעוק בזעם, למחות, לא לוותר.
תעצרו.
כמה עצומה היא שמחת הרשב"י, אבל יותר מדי אנשים ששמענו בשנה האחרונה עסקו בקוגל ש"אסור לחלק בגלל הממשלה" ובסנדוויץ'. יש כאלה שגם דיברו על קדושת חלוקת האוכל כמו בית המקדש, וכנראה מעולם לא פתחו את הגמרא על סדר היום של בית המקדש שהשתנה כליל לנצח בגלל הפקת לקחים ממקרה אחד של מוות בדרך למעלה המזבח.
מה קורה לנו?
בדיחה עתיקה מספרת על שוטרים אמריקנים שעצרו אזרח כהה עור עם רכבו. שלפו אותו החוצה, ציירו סביבו עיגול על המדרכה והודיעו לו שאם יצא מהקו העגול הוא ייעצר. הם ניגשו אל רכבו והחלו לשבור אותו ולרסק אותו להנאתם תוך קריאות גזעניות. בכל הזמן הזה עמד האיש וצווח בצחוק פראי. כששחררו אותו מול שרידי רכבו המפורק לחלוטין, הוא עדיין לא הצליח לעצור מלצחוק. "יש לכם מושג", הסביר לסובבים המשתאים, "כמה פעמים יצאתי מהקו והם לא שמו לב?!"
נהרגו לנו 45 אחים. יכול להיות שיש עכשיו הרבה דברים שהם 'לא בסדר', אבל ריבונו של עולם, זה מה שמעסיק אותנו? לצאת מקו ה"4 שעות" וכל מיני כללים שונים מתוך הרגשה שככה "ננצח את המערכת". תקפיאו לזמן ההילולא את החכמות והטענות. תחשבו על החיים, קחו אחריות.
בבקשה, בבקשה, תהיו מעל זה. זה אולי לא נעים, לא נחמד, הרגשה שניצחו אותנו.
אבל אתם חשובים לנו יותר. תדברו על זה עם כל מי שאתם מכירים, בפרט עם צעירי הצאן.
אנחנו, תלמידיו של רשב"י, מי שעד שיצא סוף סוף מהמערה בקדושתו וטהרתו, חזר אליה כדי לשמור על חייהם של אנשים, אנחנו יודעים לשתוק גם כשכואב, כי אנו קדושים בקדושת החיים.
גם אם ראיתם בני עלייה והם מועטים, היו אתם האחראים.
עולו ואתו, ואתכנשו להילולא דרבי שמעון –
ושובו לחיים, לשמחה ולשלום.
