רק עשור חלף מאז שניסה בפעם הראשונה לכבוש את ראשות הבירה וכשל. עכשיו, רגע לפני שהוא פותח רשמית את קמפיין הבחירות לכהונתו השנייה, משה ליאון מתיישב לריאיון גלוי ומקיף עם ישראל יוסקוביץ ומשיב לשאלות הקשות על אפליה, תככים, פקקים וביטחון אישי רעוע שמשווע למשילות. לא עוזב את העיר
ראש העיר ירושלים משה ליאון, בריאיון אישי ופוליטי, מדבר על הכל ונערך לבחירות:
צילום: פלאש 90
משה ליאון הוא צומת; מפגש בין נתיבי תנועה מנוגדים. קורות חייו, התחנות שדרכן עבר, הביאו אותו לתפקידו הנוכחי, המורכב והמאתגר מכולם, עם יכולות ניתוב מיוחדות במינן. מצד אחד החרדים, בינם לבין עצמם ובין עצמם למתנגדים המקומיים להם ומהצד האחר, שאר הציבור.
ומשה ליאון אחד. דתי, מזרחי, ימני, ישראל השנייה, שעמד בראש פירמת רואי החשבון מהמובילות בארץ. תל אביבי שמדבר ירושלמית הרבה לפני שחלם לנהל את העיר.
לפני עשור, זמן קצר אחרי שסיים את תפקידו כיו"ר הרשות לפיתוח ירושלים, עבר להתגורר בה והציג את מועמדותו לראשות העיר. אבל חרף כישורי הלוליינות הפוליטיים, למרות הקשרים והכישורים, הוא הפסיד בבחירות. בגפו הגיע, בגפו נותר.
את המבחן עבר בהצלחה דווקא לאחר הכישלון. במקום לעשות אחורה פנה, לחזור לעיר מגוריו, בחר להישאר. חמש שנים חרש בתלמים. קהילה אחר קהילה. לא עם כולם זה הלך לפני, עם כולם זה עובד נפלא אחרי.
ראש העיר ירושלים משה ליאון, בריאיון אישי ופוליטי
בעוד חצי שנה יסיים כהונה ראשונה. הקלפי תאמר את דברה. אבל גם לעובדים מותר: רבים מהם מדברים על ליאון בהערצה. מנג'ר נדיר, הם מסכמים.
אחד מהם, רפי גינת בעיני עצמו, מדבר על טוהר מידותיו. "לפני שהגיע", אמר לי, "ההפקרות חגגה. ליאון הביא סטנדרטים חדשים של ניהול תקין". אחרי הכל רואה חשבון.
לא כל הנוצץ זהב בבירה. לפעמים זה חולה הזהוב של העיר, שהפכה לאתר בנייה. בכל סמטה דחפור, בכל פינה טרקטור. עובדים ועובדים ועובדים, והסוף לא נראה באופק. הנהגים כועסים, הביקורת גדולה.
בשלב הזה, ליאון מתקשה לנתב את התנועה. התסכול מתנקז לכאן ועכשיו. כשעומדים בפקק, קשה לדמיין את האוטופיה שמובילה את היזמים.
בשנתיים האחרונות, אמרתי לו השבוע, ירושלים הפכה לאתר בנייה. אתה מודע לזעם של הנהגים?
"האמת", השיב, "אני מבין אותם ואת כלל הציבור שסובל מכך. כשאני בפקקים, ואני מבלה בהם לא מעט, זה בהחלט לא נעים. באותם רגעים גם אני 'מברך' את ראש העיר שגרם לפקקים המעצבנים האלה. אבל האמת היא שאין מנוס. העבודות הללו נועדו להחלפת תשתיות שלא הוחלפו כבר עשרות שנים. חלק מהן לא הוחלפו מאות שנים. הכבישים חייבים הרחבה, והתחבורה הציבורית המתקדמת צריכה תשתית כדי לפעול.
"בקרוב יסתיימו עבודות במקטעים רבים, וכמו במקומות אחרים שהעבודה הסתיימה, התושבים מרוצים מאוד; איכות החיים שלהם עלתה. עם זאת, אנחנו מתכוונים לזרז את העבודות, כדי שבחודשים הקרובים נסיים את חלק הארי שלהן.
"קחו אתכם, מערכת עיתון 'משפחה' וכל אזור הר נוף וגבעת שאול. במשך תקופה סבלתם מפקקים קשים ברחוב כנפי נשרים ובית הדפוס. חטפתי אז ביקורת וחשקתי שפתיים. היום נהיה גן עדן. כולנו נהנים מכביש 16 החדש שהפך את הרחובות הפקוקים לפנויים לחלוטין.
"כך גם בצומת פת. במשך שנים היה הצומת סמל לפקקים. השיפור שהובלנו שם גרם לכך שכיום התנועה זורמת בצומת. כך צפוי גם בפתיחת הקו הירוק של הרכבת הקלה, בשנה הבאה, קו שיהיה הארוך ביותר בעיר. התחבורה הציבורית בעיר תשתפר ותונגש לעוד ועוד קהלים ואזורי מגורים".
מה אתה בעצם אומר לתושב ירושלים שסובל?
"אני אומר לו שגם כשהוא משפץ את הבית הוא מתמודד עם קושי, אבל התוצאה שווה את הקושי הזמני. תשתיות העיר ומערכות התנועה זקוקות לשיפוץ ולשדרוג. ירושלים שאחרי המהפך התחבורתי תהיה במקום אחר לגמרי. כיום, לאדם שגר ברחוב בר אילן אורך יותר מחצי שעה להגיע לאחד מאולמי השמחות בגבעת שאול. בקרוב זה ייארך לו 10 דקות ברכבת מהירה ובטיחותית ובחוויית נסיעה מדהימה.
"זה לא רק זה. הרכבת תחבר בין קצוות העיר ותאפשר לרבים לוותר על הרכב הפרטי. כמו בכל הערים המתקדמות בעולם תהיה לנו תחבורה ציבורית נוחה ויעילה, שתשפר את הכלכלה ואת איכות החיים, תסלק את זיהום האוויר ותפנה לנו הרבה מאוד שטחים ירוקים".
גשר בין אוכלוסיות
מה יש לה, לירושלים של מטה, שרבים כל כך מדניה? מה יש לה, לעיר שחוברה לה יחדיו, תל תלפיות בין לאומי, שדווקא שבטיה מתקשים לחיות בה בהרמוניה? אלו חוששים מהתחרדותה ואלו מחילולה, ובתווך שכונות מריבה ושנאת אחים.
משה ליאון רואה את הדברים אחרת. לזכותו ייאמר, שהוא גם עושה מעשים.
"אני חייב לומר", הוא אומר, "שדווקא בעת הזו של מחלוקת חברתית חריפה, ירושלים היא דוגמה מושלמת לחיים משותפים והרמוניים. מתי שמעת לאחרונה על הפגנות שבת בירושלים? על הפגנות נגד פתיחת מסעדה או נגד בית קולנוע?
"וזה לא שירושלים הפכה להיות חד-גונית. בשכונת 'בית ישראל' תראו את הישיבה החרדית הגדולה בעולם, ישיבת מיר, וכמה קילומטרים משם, חונכים בימים אלו קמפוס חדש ל'בצלאל'. בירושלים יש עשייה רבה. אם זה בבינוי, בתשתיות, בחינוך ובניקיון העיר. אבל יותר מכל, אני שמח דווקא בהרמוניה הירושלמית, שהיא-היא ההישג שאני גאה בו יותר מכל".
אתה נסחף, הערתי לליאון, היו גם היו ולצערנו יהיו גם יהיו, מאבקים בין אוכלוסיות. לדוגמה קריית יובל ובית וגן.
"אלו החדשות של אתמול", השיב. "בשתי השכונות האלו הצלחנו להשיג הבנות בין התושבים. זה לא מתרחש מעצמו. מדובר בעבודה יום יומית, סיזיפית, שדורשת מאמצי תחזוק שוטפים של קשב, של שולחנות עגולים, של הידברות, של מציאת פתרונות מחוץ לקופסה, והפיכתה של לשכתי למעין לשכת פיוס חברתית-ירושלמית.
צומת סואן. עם רה"מ נתניהו
"אתן כאן דוגמה קטנה. בין שכונת בית וגן החרדית לרמת שרת החילונית נסלל כביש חדש. אבל אז עלתה הבעיה: מה עושים בשבת? האם משאירים את הכביש פתוח? האם סוגרים? עד לפני מספר שנים בירושלים, ויכוח כזה היה עילה למלחמת עולם. חילונים מכאן וחרדים משם היו מתאספים מצידי הכביש ודורשים לכפות את עמדתם. החלטתי שבמשמרת שלי זה לא יקרה: נכנסתי לעניין מוקדם ויצרתי שיח פתוח עם ההנהגה המקומית בשני הצדדים. יחד הגענו להסכמות.
"לבקשת תושבי רמת שרת, הכביש לא נסגר בשבת, אולם בכניסה אליו הוצב שלט שמבקש מהנהגים – לא כופה – להתחשב ברגשות התושבים ולא לנסוע בכביש בשבת. ואתה יודע מה? זה עובד. עובד מצוין. רוב הנהגים מתחשבים, וגם אם יש מי שמחליט לנסוע, השכנים החרדים מקבלים את זה.
"אני חושב שזו העת לאמץ את המודל הירושלמי כמפתח לפתרון מחלוקות נוספות בחברה הישראלית".
ירושלים מחזיקה ככל הנראה בשיא הילודה. מרכז הכובד במגזר החרדי.
אנחנו שומעים, אמרתי לראש העיר, על הרבה מאוד משברים שיש לך עם מוסדות חינוך בכל הקשור לבינוי והקצאות. "מאז שנכנסתי לתפקידי", אמר, "אני שותף עם חברי הנהלת העיר למהפכה בקנה מידה היסטורי בכל הקשור לחינוך החרדי בירושלים. בתי ספר שהמתינו שנים למבנים ונאלצו לחנך דורות בקרוואנים מתפרקים – נכנסו למבנים חדשים.
"בשנים האחרונות בנינו לציבור החרדי מספר כיתות שלא בנו עבורו בכל הארץ. כיתות רבות נבנו ועוד רבות תוקצבו ונמצאות בהליך כזה או אחר של בינוי. זו מהפכה בסדר גודל של בניית עיר חדשה.
"מוסדות חינוך שהמתינו להקצאות – נכנסו להליך מזורז, שיפצנו והרחבנו מבנים ישנים, ציידנו במיליוני שקלים עשרות מוסדות חינוך והובלנו השקעה נרחבת בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי בעיר. יעידו על כך מנהלי בתי הספר ותלמודי התורה שמאות כיתות כבר נמסרו להם, וחווים מהפך של שיפוץ והתרחבות שלא ידעו מעולם.
"מטבע הדברים עדיין לא ענינו על כל הביקושים, אבל אני מבטיח שזה יקרה בשנים הקרובות. ירשתי חוסרים רבים מאוד, והפתרון לא בא ביום אחד. אבל זה יקרה הרבה יותר מהר ממה שחושבים, ואני מבטיח שבקדנציה הבאה תיגמר התופעה הפסולה הזו של לימוד בדירות מגורים. זה לא מתאים לילדים, חונק אותם, ולשום ילד לא מגיע ללמוד בתנאים כל כך ירודים".
ביטחון תחילה
תכף נשוב. לליאון יהיה מה לומר על ההכשרות המקצועיות בסמינרים, על הגשר שיצר בינם לבין תעשיית הייטק. אבל קודם לכן, אלו החיים עצמם. הארץ מדממת. יותר מדי יהודים שילמו בחייהם לאחרונה. ומכולן, ירושלים היא שמרכזת את מרבית תשומת הלב.
כמויות אדירות של הברחות נשק, אבטלה גואה במזרח העיר והסתה פרועה במרשתת מנקזות את גופי המודיעין למזרחה. הבטיחו משילות, ובינתיים קיבלנו טרור רצחני שלא פוסק.
ומשום מה, קולו של ראש העיר לא נשמע. איפה הוא ואיפה אולמרט בימי האינתיפאדה.
למה אתה לא מדבר? אני שואל אותו, למה לא שמענו אותך מספיק אחרי הפיצוץ בכניסה לעיר ואחרי הפיגוע הנורא שבו נרצחו שני ילדי משפחת פאלי השם יקום דמם? זה מכוון?
ליאון מתקומם. "מאיפה הבאת את הנתונים האלו? אני מעורב בביטחון העיר, ועכשיו, בערב חג הפסח קיימנו ישיבות רבות בנושא, כדי להבטיח את ביטחון התושבים והמבקרים בעיר. אנחנו עומדים בקשר הדוק עם כוחות הביטחון ומשטרת ישראל, הם מופקדים על הביצוע בפועל, אך כראש העיר, מעולם לא הסרתי אחריות והנושא על שולחני כל הזמן. אני מנצל את המנדט שלי עד כמה שניתן כדי לשפר את ביטחון התושבים. אם זה בעידוד נשיאת נשק, הצבת קב"טים בשכונות, הקמת עמודי בטיחות בסמוך לתחנות אוטובוס ואבטחת מוסדות חינוך. ירושלים חייבת להיות בטוחה, ואני כראש עיר עושה הכל כדי שתחושת הביטחון בעיר תהיה טובה ככל הניתן".
ערוץ פתוח. במעונו של מרן הגיר"ג אדלשטיין שליט"א
העיר היקרה ביותר
בימים אלו כל הארץ רפורמה. רפורמה ברחובות, רפורמה בעצרות, רפורמה גם בבתי הקברות. מי בעד, מי נגד.
מה דעתך על הרפורמה המשפטית? נראה שאתה בורח מנושאים שנויים במחלוקת.
"ברוך ה' אני לא נדרש לנושא הזה, ועיריית ירושלים לא צד בסיפור. אבל אומר לך בכנות: יש לי חברים שהם תומכים נלהבים ברפורמה, ויש לי גם חברים שמתנגדים לה. מדובר בנושא מורכב מאוד שיצא מפרופורציה בתקשורת. אני לא חושב שאנחנו על סף דיקטטורה, אבל אני מטבעי לא איש של קצוות, ולא אוהב ניצחונות גדולים מדי. צריך למצוא את שביל הזהב שישמור על הלכידות החברתית במדינת ישראל, הנכס הכי חשוב שיש לנו.
"הרושם שלי הוא ששני הצדדים פועלים מתוך דאגה כנה לעתיד המדינה, ואני חשוב שזה בסיס טוב להידברות. אני מקווה מאוד שתימצא הדרך הנכונה לגשר ולחבר בין כל חלקי העם. אני מתמקד בעשיית טוב כאן בירושלים, ובטיפוח הטוב המשותף של כלל התושבים בעיר מתוך אהבה גדולה".
במעבר חד: ירושלים היא כנראה העיר היקרה ביותר בישראל למגזר החרדי. האם יש תקווה לחרדים להמשיך ולהתגורר בה?
"השאלה הגדולה היא איפה. יש בירושלים מקומות זולים יותר כמו שכונות הפריפריה. נוסף על כך, יש בירושלים תנופת בינוי שאני מקווה שתגרום לירידת מחירים. ירושלים נמצאת בימים אלו בתנופת התחדשות ובנייה חסרת תקדים. אם בעשרים השנים האחרונות עמד ממוצע הבנייה על 3,000-2,000 יחידות דיור בשנה, הרי שבשלוש השנים האחרונות הצלחנו לשלש את המספר, ואנו עומדים כבר על כ-6,000 יחידות דיור.
"ויש כמובן גם נושא ההתחדשות העירונית. אני יכול לספר כאן שאנחנו נסיים בעזרת השם את שנת 2023 כשלדעתי נוביל את טבלת הערים שקידמו יחידות דיור בהתחדשות עירונית. הצפי הוא לעשרות אלפי יחידות דיור בהתחדשות עירונית בשנה זו. אני מאוד מקווה שהמחירים יתמתנו".
ועדיין ברוממה המחיר למטר רבוע מגיע ל-50 אלף שקל, וזה לא ירד בקרוב…
"מרכז העיר באמת יקר מאוד, אבל צריך לזכור שירושלים היא לא רק בירת מדינת ישראל, אלא גם בירת העם היהודי. הביקושים בירושלים רק הולכים וגוברים. הייתי לא מזמן בארה"ב וישבתי עם אנשים וכל אחד הציג את עצמו, והם מאוד התגאו שיש להם דירות בירושלים. זה סוג של סמל סטטוס. בעיניי זה מרגש. כל יהודי שעולה לארץ וקונה דירה בירושלים מחזק את העיר והארץ.
"כשאני הולך במרכז העיר ואני שומע בליל של שפות אני רואה את התגשמות חזון הנביאים. מתי בהיסטוריה היהודית, מאז חורבן הבית, ירושלים הייתה מוקד עבור יהודים מבוססים מכל העולם שרצו לגור בה? לדעתי מדובר בנקודת זמן היסטורית מרגשת מאוד. אז נכון, התחרות יוצרת ביקוש, ומרכז ירושלים הוא תא שטח קטן והמחירים עולים. אבל אנחנו כעירייה לא יכולים להתערב בכוחות השוק. האם אני מבין את התסכול של הדור השני שכבר לא יכול לגור בירושלים? בהחלט!"
ישנם העולים שזה מבורך ויפה, אבל איך אתה רואה את התופעה של דירות רפאים שמיליונרים קונים בירושלים וגורמים לכך שמקומיים לא יכולים לרכוש דירה בעיר?
"התופעה הזו קיימת בשוליים. רוב הדירות במה שנקרא מרכז העיר, מושכרות לסאבלט (שכירות משנה – י"י) בטווח קצר או מושכרות לטווח ארוך. רוב הרוכשים מהסוג הזה קונים את הדירות מסיבה רגשית ומשכירים אותן. יש באמת מיעוט של אנשים אמידים מאוד שקונים דירות ומשאירים אותן ריקות, אבל לנו כעירייה אין מה לעשות עם זה. מדובר באנשים שאין להם בעיה של כסף. אתה יכול מחר לקנות חמש דירות בירושלים ולהחליט להשאיר אותן ריקות, וזה באמת לא דבר תקין לשוק הנדל"ן המקומי, אבל לא הכל פתיר".
אפליה פושעת. עם ראש הישיבה הג"ר ראובן אלבז שליט"א
המגורים בירושלים הם היקרים ביותר למגזר החרדי, איך אתה מטפל בפתרונות תעסוקה הולמים?
"מקומות תעסוקה הם דגל מרכזי מבחינתי ובדגש על מקומות תעסוקה בשכר גבוה. יש בזה ערך חברתי וערך לאומי. כדי שבירת ישראל תהיה חזקה יותר, אנו מקדמים בינוי של יותר ממיליון וחצי מטרים במקביל, המיועדים לשטחי תעסוקה בעיר. יש גם מעבר של משרדי ממשלה לבירה, אבל זו ממש לא המטרה העיקרית. ההייטק נמצא בראש מעיינינו גם מפני שיש לנו מספיק כוח אדם איכותי לענף, לצד ביקוש מצד תושבי העיר למשרות בתחום ההייטק – הן באוכלוסייה הכללית והן ובעיקר מצד גברים ונשים מהמגזר החרדי שמצטרפים להייטק במספרים הולכים וגוברים.
"חלק ניכר מסדר היום שלי מוקדש לקידום לימודי ותעסוקת הבנות החרדיות. אף על פי שזה לא תפקידי הישיר, אני עמל להסיר חסמים שונים שמונעים מהבנות החרדיות להתפרנס בכבוד. יש בהנהגה החרדית החלטה לא לאפשר לבנות לעשות תואר אקדמי. אני אומר לחברות ולמשרדי הממשלה שאסור להם לוותר על כוח האדם הכי איכותי בגלל סמנטיקה. הבנות החרדיות הן העובדות הכי טובות שיש במשק הישראלי. כל מי שידע להתגבר על הסטיגמות ולאפשר להן לעבוד בסביבת עבודה בטוחה מבחינה רוחנית, בלי לכפות עליהן סדר יום חילוני או ליברלי, ירוויח הון. כן, גם העיר ירושלים עושה הכל בשביל להשאיר את הבנות האלה אצלה. אנחנו בקשר עם חברות בין לאומיות במטרה לאפשר להן מתחמי עבודה לפי כל הכללים וההידורים ונמצאים בקשר עם הנהלות הסמינרים, כדי לבנות עבורם מסלולים ייעודיים שייתנו לבוגרות שלהם כלים לעבודה בשוק המודרני כשבד בבד הן שומרות על אורחות חייהן".
פלונטר הסמינרים
הבטן הרכה של העסקונה החרדית זאת האפליה. אי אפשר להסביר אותה; לא ניתן להתעלם ממנה. זהו אות קלון שיוסר רק בתיקון אמיתי. מי יכול להכיל צער של הורים שרואים את הבת המצוינת יושבת בבית בעוון עדתה וצבעה? כמה חוסר צדק יש בגזענות הנפשעת הזאת.
ישנן בנות טובות, יראות שמיים, מבתים טובים ומחונכים, שלא מתקבלות לסמינר רק בגלל צבע עורן. איך אתה רואה את הנושא הזה?
"מדובר בנושא כואב מאוד. פונים אלי אבות ואימהות ובוכים לי בטלפון, אבל צריך לזכור שאני לא יכול לכפות על שום מוסד לקבל בנות. אני עושה מאמץ גדול מאוד לסייע במה שאני יכול. אני עצמי לא גדלתי בגליציה, ואי אפשר לטעון עלי שאני גזען חס ושלום. אבל אני גם לא מתעלם מהמציאות, ואני מודע לרגישות הגדולה שיש בנושא הזה.
"אני יכול לגלות לך שכשאני מדבר עם רבנים חשובים מאוד הם מודים שמדובר בבעיה שורשית שהם עצמם לא מצליחים לפתור. אם הם לא מצליחים, אז אני אומר כאן עם כל הצניעות, גם אני בינתיים לא הצלחתי, אבל אני בהחלט ממשיך לנסות.
"אני לא יכול להחליף את הרבנים בהחלטות על אופי המוסד, אבל אני כן יכול לפתוח עוד ועוד מוסדות חינוך במטרה לתת אופציות מעולות נוספות לכל ילדה שמסיימת את בית הספר היסודי. רק בשנתיים האחרונות נפתחו יותר מחמישה סמינרים חדשים בירושלים, ואני מתכוון להמשיך ולפתוח עוד. המטרה שלנו היא לא לדחוף עוד בנות לסמינרים הקיימים שכבר לא עומדים בביקושים ולומדות בהם יותר מחמישים בנות בכיתה, אלא לתמרץ את הסמינרים הקטנים שיהפכו לגדולים, חזקים ומבוקשים, כדי שכל בת סמינר יהיה לה מקום ראוי ללמוד בו, מקום שהיא מרגישה בו רצויה ואהובה, ומתאים לרמתה הרוחנית והלימודית".
ומעניין לעניין: יש לאחרונה שיח הולך וגובר בתקשורת על כך שהציבור החרדי לא נושא בנטל הכלכלי של המדינה. איך אתה רואה את העניין הזה?
"אני חושב שהציבור החרדי עובר שינוי עצום. דווקא כמי שלא משתייך למגזר החרדי אני רואה מגמה מובהקת של השתלבות מדהימה. אני יכול לספר לך על עצמי: כשאני הייתי מנכ"ל משרד ראש הממשלה, בשנת 1996, בקושי ראיתי חרדים במשרדי ממשלה. היום אני רואה המון חרדים בכל מקום, בעלי תארים, ולא מעט נשים חרדיות שמתקדמים ומתקדמות בתפקידים ניהוליים בכירים.
"אבל שירות המדינה זה ממש לא הסיפור. הכניסה של החרדים להייטק היא בעיניי הסיפור הענק ביותר של העשור האחרון, ומדובר בעתודה הכלכלית של הציבור החרדי ושל החברה הישראלית. אני חושב שזו תופעה שמבשרת על שינוי עמוק במגזר החרדי, שבמשך שנים התמקד בעיקר בעבודות כפיים, ובשנים האחרונות נפתח לעבודות עתירות ידע. אני רואה את ההצטיינות של החרדים בהייטק ובפרט של הנשים החרדיות ומבין שהם שיבטיחו את עתידה של ישראל".
מחמם מנועים
בעוד חודשים ספורים, חצי שנה ליתר דיוק, יתקיימו הבחירות לרשויות המקומיות. משה ליאון מתחמם על הקווים. הפעם הוא מגיע מאורגן יותר, מגובה יותר, נתמך יותר. בסבב הזה, כך מעריכים, אלו לא רק הליטאים אלא גם החסידים וחלקים מהציבור הכללי.
אני מבקש ממנו כמה טיפים ראשונים לפוליטיקאי מתחיל. "נהוג לחשוב", הוא אומר, "שככל שאתה קילר-אינסטינקט ויש לך סכין בין השיניים כך תוכל להצליח. זה לא מדויק. הטיפ הראשון הוא 'לעולם תהא אדם'. אני מאוד משתדל לתת יחס טוב והוגן לכל מי שפונה אלי. אשכנזים, ספרדים, חסידים, ליטאים, תולדות אהרן, וצרפתים. כולם בשבילי הם שכנים שאני רוצה בטובתם.
"טיפ נוסף שאני שמח לתת הוא לא לשמור חשבונות. אף על פי שבפוליטיקה זה דבר מקובל, אני מאוד משתדל לא לנקום, וזה בא לי די טבעי. זה מגיע מהבית. ההורים שלי, אנשי עמל צדיקים וישרי דרך, גידלו אותי על הערכים הללו, וזה מה שאני מיישם גם במישור הציבורי.
"יום אחרי הבחירות, למרות כל המשקעים, ישבתי עם יוסי דייטש ואמרתי לו: 'מבחינתי, כל מה שהיה במהלך הקמפיין נמחק. אני מבין את אילוצי הקמפיין, וסולח לגמרי'. יוסי קיבל את זה ונוצרה בינינו ידידות אמת. אני מעריך אותו באופן אישי וחושב שהוא נציג ציבור מסור ונאמן. אני עוקב אחרי העבודה שלו כפרויקטור מירון ואני בטוח שהוא יצליח. הוא יסודי, הוא חרוץ, ואפשר לסמוך עליו.
"אני שמח מאוד שהתמיכה בי היא לא על בסיס עדתי או מגזרי אלא תמיכה מהותית שמבוססת על מי שאני ועל מה שאני מייצג". ]
