אנשים טובים (שהלכו) באמצע הדרך • בני משפחת הר כסף נפרדים מאביהם סמל החסד
עם תום ימי 'השבעה' נפגשנו לשיחה רוויית כאב ומלאת אמונה עם יצחק הר כסף, מי שישב ליד אביו ז"ל בזמן התאונה והיה הראשון שטיפל בו • "אנחנו במשפחה מקבלים את הדין באהבה ובידיעה ברורה שכל מה שהקב"ה עושה זה לטובה", הוא אומר במונולוג של אמונה
"לפני כעשר שנים נכנס חיים למסעדה שהייתה בבעלותי", מספר ל'משפחה' יוסי קראוס, מתנדב ותיק ב'הצלה', על ההיכרות הראשונה שלו עם חיים זאב הר-כסף ז"ל שנהרג בתאונת דרכים בעיצומו של חול המועד. "לאחר שנוכח לראות כי המקום ריק והבין כי יש בעיה בתפעול המסעדה, ניגש אלי בחיוך והציע לחבר אותי עם מספר אנשים שיסייעו לי להרים את העסק. פשוט כך, בלי שתהיה בינינו שום היכרות מוקדמת. בראייה לאחור, הייעוץ שלו היה ההצלה שלי. מאז נוצר בינינו קשר חזק, והעמקנו את הידידות בינינו גם מעצם העובדה שהתנדבנו באותו ארגון.
"לאחר שנים, כשנקלעתי שוב לקשיים כלכליים ואפילו החשמל אצלי בבית נותק, חיפשתי מקום לברוח אליו, ואך טבעי היה שאעלה למשרדו של חיים. כשהוא ראה את פניי הנפולות והבין ממני את שאירע, דאג מיד להביא את כרטיס האשראי שלו, להתקשר לחברת החשמל ולשלם את החוב. כך הוא היה תמיד. קודם כל פותח את הלב ואת הכיס בלי לשאול איך ולמה. אז הבנתי שרק חשבתי שאני מכיר אותו, אבל לא באמת הכרתי את רוחב ליבו".
"המונים חבים לו את חייהם"
צהרי יום שלישי לפני שבועיים, חול המועד פסח. דיווח רדף דיווח: "פקקי ענק בכביש שש לכיוון יקנעם". לא משהו מוזר, ודאי שלא בימים עמוסי נופשים כימי חול המועד. "תאונה קשה במנהרות של חוצה-צפון", "אומרים שזו משפחה חרדית מבני ברק", "החייאה מבוצעת במקום", "יש הרוג", "חיים הר-כסף מתנדב 'הצלה'".
אט אט נודעו הפרטים: ר' חיים זאב הר-כסף, בן 43, המתנדב מציל החיים ואיש החסד המוכר, נהרג בתאונה קשה, כאשר רכב המשפחה איבד שליטה והתנגש בקיר המנהרה הסמוכה למחלף עין-תות לכיוון צפון. ברכב היו גם שלושה מילדיו, בנו יצחק, בתו בת ה-17 ותינוק. הבת נפצעה קשה ופונתה לבית החלים במצב קשה, והתינוק נפגע קל. אשתו רויטל ושני ילדים נוספים נסעו ברכב נפרד והיו עדים לתאונה הקשה.
ר' חיים ז"ל היה איש שכולם הכירו. הוא היה מוותיקי המתנדבים בארגון 'הצלה' והיה ידוע כאיש חסד המתמסר לזולת בלב רחב ופתוח. במקביל להתנדבותו בהצלת חיים, ייסד ר' חיים את ארגון 'אחריות', שמטרתו לסייע למשפחות שנקלעו לקשיים כלכליים-משפטיים מול הבנקים והרשויות השונות, ובכך הצליח להציל משפחות רבות מתהום כלכלית.
חיבורים של אור
אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה. הלוויה יצאה בליל חמישי מבית המדרש 'מתיבתא' שבבני ברק – שם קבע ר' חיים את מושבו הרוחני לתורה ולתפילה – לעבר בית העלמין ירקון בפתח תקווה. בעקבות קדושת ימי חול המועד לא התקיימו הספדים. הגאון רבי שמואל אליעזר שטרן, גאב"ד מערב בני ברק ובד"ץ 'שערי הוראה', שר' חיים היה מקורב אליו וראה בו את רבו המובהק, קרא פרקי תהילים לרפואת הבת שנפצעה באורח קשה בתאונה ובאותה שעה הרופאים בבית החולים עוד נאבקו על חייה. לאחר מכן נשא הגרש"א דברי חיזוק, והזכיר בדמעות את המסירות שהייתה למנוח ז"ל בעזרה לזולת: "המוני יהודים חייבים לו את חייהם, הוא הציל משפחות רבות מקריסה כלכלית".
ילדיו של ר' חיים נפרדו ממנו בדברים קצרים וסיפרו בדמעות על אבא שבין חסד אחד למשנהו היה מקפיד לקבוע עיתים לתורה. בנו יצחק מנחם בן ה-20, שנסע עם אביו ברכב ואף ביצע בו פעולות החייאה, ספד לו בבכי שלא הותיר עין אחת יבשה: "אבא, אנחנו נדאג להכל, באמת, אנחנו נעשה כל מאמץ כמו שחינכת אותנו להיות חזקים ולהיות מוצלחים, נעשה את כל מה שחינכת אותנו".
בפטירתו, הותיר הרב חיים זאב הר-כסף ז"ל לאנחות את אשתו רויטל שרה וששת ילדיהם.
כמו עוד רבים אחרים שעימם שוחחנו, גם קראוס נוגע בנקודה שהיטיבה יותר מכל להגדיר את חיים ז"ל: "הוא היה אדם פיקח מאוד שהשתמש בפיקחות שלו לחלץ אנשים ממצבים סבוכים. הוא היה מוצא פתרונות לבעיות הכי מורכבות והיה מצליח להוציא אנשים מהמבוכים הכי סבוכים שאליהם נקלעו. למחרת האסון מצאתי את עצמי יושב ומהרהר בכל הסיטואציות שחיים עזר לי ופשוט התחלתי לבכות. בבת אחת הרגשתי את החלל הריק שהוא הותיר אחריו. הוא היה שם תמיד, בסיפורים הגדולים ובפרטים הקטנים". קראוס מסיים את השיחה בקול סדוק: "איבדתי אח. ואני יודע שרבים מרגישים כך".
גם שכנו וידידו הקרוב, יחיאל ליכטיגר, מתאר ל'משפחה' את ר' חיים כ"איש של חיבורים" ומוסיף כי "כל אחד בכל גיל מכל קהילה היה מרגיש בנוח להתייעץ איתו על כל נושא שבעולם. לא אשכח את פניו הזורחות מאושר כאשר היה עומד בפינת בית הכנסת ומביט בבנו עת היה מדבר בלימוד עם הגרש"א שטרן. ראו אז בחוש מה באמת היה חשוב לו".
"אבא עף החוצה"
עם תום ימי 'השבעה' נפגשנו לשיחה רוויית כאב ומלאת אמונה עם בנו יצחק, מי שישב ליד אביו ז"ל בזמן התאונה והיה הראשון שטיפל בו. תחילה הוא מספר על האירוע כפי שהוא עצמו חווה: "נסעתי ברכב עם אבא כשמאחור ישבו אחותי ואחי הקטן כבן שנתיים. אחותי נפצעה קשה ואחי יצא בנס בפציעה קלה. בהקשר הזה אני נזכר בסייעתא דשמיא העצומה: כאשר התארגנו בתחילת הנסיעה ברכב, קשרתי את אחי בסלקל רק באמצעות חגורת המותן. לאחר שכבר התיישבתי במקומי ועמדנו להתחיל בנסיעה, התחרטתי לפתע ואמרתי לאבא: 'חכה רגע, אני רוצה לקשור אותו יותר טוב'. ירדתי, ניגשתי לאחור וקשרתי אותו גם בחגורת הכתפיים. אין לי הסבר למה החלטתי להתעכב על זה וחשבתי אז לעצמי 'עזוב, העיקר שהוא קשור', אבל מתברר למפרע שזה מה שהציל את חייו.
"ברכב השני נהגה אימי עוד שני אחים. הם היו צמודים אלינו כל הדרך, ומשכך הם היו עדים לתאונה בזמן אמת. אימי הספיקה לבלום, יצאה מהאוטו והתחילה לזעוק לעזרה. היא הייתה בטוחה שכולם נהרגו ר"ל. היא התבלבלה והתקשרה קודם כל למשטרה במקום למד"א.
"מעוצמת ההתנגשות בקיר המנהרה, נשברה החגורה שהגנה על אבא ז"ל, עפו שתי דלתות, וגם אבא הועף החוצה מהרכב שהמשיך לעשות עוד כמה סיבובים עד שנעצר ממש לידו. יצאתי מהר מהאוטו, ניגשתי לאבא, והתחלתי לבצע בו פעולות הצלה ראשוניות. אני בטוח שאבא נהרג במקום. גם את המסוק שכבר חג מעל הזירה והיה אמור לסייע בפינוי מהיר של הפצועים החזיר הפראמדיק ולא נתן לו לנחות. הוא הבין כנראה שאין בשביל מה. שני האמבולנסים עם אבא ואחותי יצאו לדרך, ואני הצטרפתי לאמבולנס שפינה את אחי הקטן.
"כשהגעתי לבית החולים הבחנתי מיד שמתחילים להוריד מאבא את כל הציוד הרפואי שהיה עליו והבנתי שזה הסוף. אמא, כפי שפורסם, קראה על כך בהודעת ווצאפ לא אחראית. בניגוד למה שחושבים, אמא עדיין לא ידעה בוודאות על כך. היא רק שמעה בזירה חצאי משפטים והיא אכן שיערה שזה מה שקרה, אבל את האישור לזה היא קיבלה לראשונה בווצאפ".
יצחק מספר על אחותו ששמה מוזכר לתפילה אצל רבבות עמך ישראל: "ברחמי שמים, בתחילת שבוע שעבר הרופאים העירו את אחותי שהייתה מונשמת ומורדמת מאז התאונה. כמה ימים קודם היא עברה ניתוח מורכב שארך שבע שעות. דבר ראשון היא שאלה מה עם אבא, ואמרו לה שהוא פצוע קשה. היא הרגישה שזו לא האמת והייתה ממשיכה לשאול כל אחד שנכנס לחדר מה עם אבא. רק בלילה הרב חנניה צ'ולק מ'עזר מציון' הגיע וסיפר לה את האמת המרה. היא התחילה לבכות, וכשאמא נכנסה לחדר היא אמרה לה 'תלכי, אבא צריך אותך'.
"הרב צ'ולק שאל בעדינות: 'לא הבנת מה שדיברנו?' והיא ענתה לו שהיא כן הבינה, רק שהיא התכוונה שאמא צריכה ללכת ללוויה. רק אז הסבירו לה שעברו חמישה ימים מהתאונה. היא שוב פרצה בבכי. כאב לה שהיא הייתה בתרדמת חמישה ימים. כאב לה על כל התפילות שהיא פספסה בימים האלו ועל הזמן שאבד סתם כך. זה מה שהציק לה. ברוך ה', היא עברה בימים האחרונים מהמיטה לכיסא. היא סובלת מכאבים נוראיים ולפניה הליך שיקום ארוך ומייגע".
להתמודד ולהמשיך הלאה
איך ממשיכים מכאן הלאה? מהיכן שואבים את הכוחות לקום אחרי אסון שכזה, במיוחד בעקבות העובדה שהיית עד למראות קשים ביותר?
"זה ברור שבלי אמונה לא ניתן לשרוד אחרי אירוע כל-כך טרגי. הדבר היחיד שמחזיק אותי שפוי ונותן את הכוח להמשיך הוא רק האמונה שהקב"ה לא מעמיד אדם בניסיון שלא יכול לעמוד בו, ואם הוא חושב שאני יכול לעמוד בזה מי אני שאזלזל בכך? הרי הוא נתן לי את הניסיון עם הכוחות לעמוד בו. אין ספק שזה קשה, אבל הקב"ה הוא אבי יתומים. הוא האבא היחיד שיותר טוב מאבא שלי ז"ל. לכן התחושה היא שאני בידיים הכי טובות. המחשבה הזאת עוזרת להתמודד ולהמשיך הלאה. אני לא מתכחש לכאב ולגעגועים, אבל אני לא שואל שאלות. הכל ברור לי. יש מי שמנהל את העולם והחליט שהוא רוצה עכשיו את אבא לידו. כל השאר לא רלוונטי. אנחנו במשפחה מקבלים את הדין באהבה ובידיעה ברורה שכל מה שהקב"ה עושה זה לטובה. גם אם אנחנו לא רואים ולא מבינים אנחנו מאמינים שזה כך".
יצחק מבקש לחדד פן ייחודי באביו: "אבא תמיד היה שם את הזולת לפניו. כל חייו הוא היה מלמד אותי להסתכל מעבר לכתף. לשים לב לחבר חדר בישיבה, לחברותא, ואפילו לירקן בשכונה. להבחין בו, להעניק לו את החיוך הכי גדול, וברוחב לב להגיד לו 'שמע, אתה הירקן הכי טוב באזור'. לפרגן, להחמיא, להזרים באחרים כוחות, לעשות להם טוב".
יש לו ליצחק גם מסר לציבור: "אני מרגיש שהגאולה קרובה מתמיד. אם רק נתחזק במידת הערבות ההדדית ולאחד יהיה אכפת מהשני, זה מה שיביא את הגאולה. חיזוק בנושא הזה יהיה לעילוי נשמתו של אבי, חיים זאב בן אברהם, שהמידה הזאת הייתה טבועה בו.
"מעבר לזה, רבות דובר על אבא איש החסד ואיש הנתינה, אבל מאוד חשוב לי שידעו גם שאבא היה מדקדק בהלכה קלה כבחמורה ולא ויתר על קוצו של יו"ד. לפעמים היו שואלים אותו למה הוא נוהג בצורה מסוימת הרי זו חומרא בעלמא, והוא היה משיב שהוא יודע אבל מאוד טוב לו עם החומרא הזו.
"אבא למד הרבה תורה והוא היה בור סוד שאינו מאבד טיפה. הוא היה בעל-כישרון גדול וזכר את כל מה שהוא למד, והוא אף אמר לי פעם: 'כל החכמה שלי והיכולת להבין ולייעץ – הכל מהתורה'. הלוואי שנתחזק באחווה ויהיו ישראל ערבים זה לזה, ונזכור שהתורה היא מקור חיותנו והיא זו שמביאה אותנו להיות אנשים טובים ולשפר את המידות שלנו. בדיוק כמו שראיתי אצל אבא".
הציבור נקרא להמשיך ולהעתיר בתפילות לרפואתה השלמה של נעמה בת רויטל שרה.
