המצור על המעוז האחרון

בזמן שמאחורי הקלעים מתנהלים מגעים עם הבית הלבן וקטאר במטרה להביא את ראשי חמאס להיכנע ולהסכים להגלייתם מרצון, כוחותינו מכתרים את העיר עזה ונערכים לפרוץ לתוכה | בתוך כך, מסמך פנימי שהוכן במפקדת זרוע היבשה טוען לכישלון מוחלט בהשגת מטרות מבצע 'מרכבות גדעון'. חמאס, כך נטען בדוח, לא הוכרע, החטופים לא שבו וצה"ל שילם מחיר דמים כבד | תא"ל גיא חזות, שחיבר את המסמך, ננזף על ידי הרמטכ"ל והתנצל, אבל גורמים במערכת הביטחון מתעקשים: מה שחזות כתב, מדויק | התמרון המכריע

צילום: דו"צ

ארבעים אלף

מילואימניקים התייצבו השבוע בבסיסי הקליטה בנגב,

כחלק ממבצע גיוס חסר תקדים של 130 אלף לוחמים שייכנסו לראשונה לתוך העיר עזה, במטרה לכבוש אותה ולמוטט את שאריות החמאסניקים שמתבצרים בה.

המבצע החדש נפתח בצל מסמך פנימי קשה המודה בכישלונו של קודמו, מרכבות גדעון א', ובמקביל לחזון אמריקני גרנדיוזי להפיכת הרצועה ל"ריוויירה של המזרח התיכון".

כישלון מוחלט

סופו של ארכי טרוריסט. אבו – עוביידה

סבב התמרון האחרון, שהסתיים לפני חודש בדיוק, הותיר אחריו את הרצועה הרוסה, אך חמאס עדיין שולט באזורים משמעותיים, ובכללם העיר עזה.

מאז החל המבצע תקף צה"ל 2,900 מטרות, יותר מ-800 מחבלים חוסלו באופן ודאי, והושגה שליטה ב-75% משטח הרצועה. אך על פי מסמך פנימי חריף שהפיץ מרכז הלמידה המבצעי של זרוע היבשה, "מטרות המלחמה לא הושגו: חמאס לא הוכרע צבאית ושלטונית, החטופים לא הוחזרו".

במסמך שכתב תא"ל במיל' גיא חזות, ראש מערך הלמידה בזרוע היבשה, נחשפת האמת העגומה: "ישראל עשתה כל טעות אפשרית כשניהלה את המתקפה בניגוד לדוקטרינת המלחמה שלה".

עוד עולה מהדוח שחיבר חזות כי ישראל לא פעלה להכרעת חמאס במסגרת המבצע, אלא להרתעתו כדי להביא עסקה, וחמאס הבין זאת.

הביקורת הפנימית מתמקדת בכמה נקודות מרכזיות: "שלומיאליות" בתכנון וביצוע הסיוע ההומניטרי, התמרון באותם האזורים שבהם כבר נלחם צה"ל בעבר, וקצב איטי שאפשר לחמאס להתארגן מחדש. "במקום מצור, אנחנו מודיעים לאויב על כוונתנו לפעול", הודו קצינים בפגישות פנימיות.

למרות הביקורת הקשה, הממשלה החליטה להעמיק את התמרון. הפעם, בעומק העיר עזה.

המהלך הקרקעי יתבצע בשני שלבים. השלב הראשון יתמקד באזורים שמסביב לעיר, והשני תכליתו לכבוש את העיר עצמה ולהכריע את שתי חטיבות חמאס שנותרו פעילות ומתבצרות בה: חטיבת עזה וחטיבת צפון הרצועה.

התוכנית המבצעית כוללת פריסה של חמש אוגדות סדירות ועד 130 אלף חיילי מילואים בשלושה גלי גיוס. השבוע החלו כ-40 אלף חיילי מילואים להתייצב בצו 8 בבסיסי האימונים, ובצה"ל מעריכים שגם הפעם אחוז ההתייצבות יעמוד על 70-60 אחוז בלבד.

המבצע כמעט נקרא בשם "אגרוף הברזל", אולם ההצעה נזנחה לאחר שהתברר כי הכינוי שימש גם את המשטר הנאצי בתקופת מלחמת העולם השנייה. בסופו של דבר נותר השם הרשמי "מרכבות גדעון ב'", ובצה"ל הסבירו כי הבחירה משקפת המשכיות ישירה של דפוסי הפעולה מהשלב הקודם.

שכפ"צים חיים

כדי לממש את המטרה המבצעית, הצבא נערך לפינוי כמיליון תושבים המתגוררים בעיר, או כאלו שמצאו בה מחסה.

במערכת הביטחון מעריכים שכ-70 אלף נענו להודעות דו"צ בערבית אביחי אדרעי, והתפנו למחסות ההומניטריים.

במערכת הביטחון מאשימים את חמאס בניסיון לבלום את הפינוי. תושב עזה, ששוחח עם קצין ישראלי, אמר כי מחבלי הארגון ממתינים בדרכים ומורים להם לשוב הביתה.

כדי להאיץ את המהלך, צה"ל מגביר את המאמץ ההומניטרי בדרום הרצועה: בין היתר, החל להפעיל מחדש את בית החולים האירופי במזרח ח'אן יונס, ובשבועות האחרונים הועברו אליו יותר מ-1,000 טונות ציוד רפואי ותרופות.

במקביל, האזור ההומניטרי קיבל כמה שדרוגים משמעותיים: הותקן בו קו מים חדש שמספק כ-15 ליטר מים לאדם ביום והוקמו כ-3,000 אוהלים משפחתיים לאכלוס המתפנים. נוסף על כך, מדי יום נכנסות לרצועה בין 300 ל-400 משאיות סיוע, שרובן (כ-80%) נושאות מזון.

המודיעין הישראלי מזהה שחמאס נמצא בלחץ כבד. ההחלטה להיכנס לאזורים שכוחותינו טרם שהו בהם מחשש לחיי חטופים, משדרת נחישות ללכת עד הסוף ולהביא להכרעת הארגון.

בהתאם, ומתוך הבנה שהאוכלוסייה האזרחית היא המגן האחרון עבורו, חמאס מנהל קמפיין תקשורתי נרחב נגד הפינוי. "התוכנית הישראלית לעקירה בכפייה של כמיליון וחצי אזרחים ממגוריהם תוביל להשלכות חמורות ביותר", חוזרים ואומרים מפלצות הארגון בערוצי הבית. גם קטאר, הספונסרית, מתריעה: "התוכנית הישראלית לכיבוש עזה מסכנת את כולם, כולל את החטופים".

בשטח, המבצע החדש אמור להתמודד עם אתגרים מורכבים. בשלושה מרכזי כובד מרכזיים של חמאס צה"ל לא טיפל ב"מרכבות גדעון": העיר עזה עצמה, בשכונות מרכזיות ומערביות כמו שאטי הצפופה, רימאל עם רבי הקומות שלה וסברה הענקית.

לצד המוטיבציה והרצון, קיימת גם שחיקה טבעית בכוחות שנמצאים בלחימה רציפה זה 22 חודשים. לאחר מבצע "מרכבות גדעון א'" הרמטכ"ל הדגיש כי יש להימנע מהעמסת יתר על חיילי הסדיר והמילואים, ולכן נקבעו מנגנוני רוטציה חדשים.

נוסף על כך, נוצר פער בין עמדת הדרג הצבאי, שמעדיף המשך פשיטות ממוקדות וקיטוע הרצועה מחשש לחיי החטופים, לבין הדרג המדיני, שהביע עניין בכיבוש מלא של הרצועה.

שבאב אלטרנטיבי

פערים בין הדרג המדיני למטכ"ל. זמיר וכ"ץ השבוע עם חברי המטה הכללי (צילום: דובר צה"ל)

בתוך כך, ישראל בוחנת פתרון מקומי. בדיונים ביטחוניים שנערכו לאחרונה נשקלה בחיוב האפשרות להגביר את הסיוע למיליציה החמושה של יאסר אבו שבאב שפועלת בדרום הרצועה. גורם ביטחוני הגדיר את חימוש המיליציה שפועלת ברפיח כהצלחה שכבר הצילה חיים של לוחמים רבים מקרב כוחותינו.

המיליציה הבדואית, שזכתה לכינוי "פיילוט שנולד מהשטח", יכולה להיות חלופה מקומית לחמאס עד להגשמת התוכניות הגדולות יותר. 

***

מותה של מפלצת הסברה

קובי בורנשטיין

בסוף השבוע שעבר, בשכונת רימאל במערב העיר עזה, הסתיים פרק ארוך במלחמת התודעה. טיל מדויק של חיל האוויר פגע בקומות השנייה והשלישית של בניין סמוך למאפייה מקומית, וחיסל את חד'יפה סמיר עבדאללה אל–כחלות – המוכר יותר בכינויו אבו עוביידה, דובר הזרוע הצבאית של חמאס.

עם חיסולו, נקטע לא רק קול התעמולה המפורסם ביותר של ארגון הטרור, אלא גם המוח שעמד מאחורי אחד ממערכי ההסברה והטרור הפסיכולוגי הגדולים ביותר שידע ארגון טרור.

האיש מאחורי המסכה

חד'יפה אל–כחלות, בן ארבעים בחיסולו, נולד ב-11 בפברואר 1985 למשפחה שמקורה בכפר נעליא שנהרס במלחמת העצמאות. הדרך שלו לגדולה החלה ב-2002, כפעיל שטח מרכזי בגדודי עז א–דין אל–קסאם. כבר אז הוא שמר על אנונימיות ולא חשף את פניו, מנהג שהפך לסימן ההיכר שלו לאורך עשרים שנות פעילות.

לאחר ההתנתקות ב-2005 מונה לדובר הרשמי של הזרוע הצבאית של חמאס. הופעתו הראשונה בתקשורת בתפקיד החדש הייתה ב-2006, כשהכריז על חטיפת החייל גלעד שליט. מאז הפך לדמות מרכזית במאבק התודעתי של חמאס, ושחרר נאומים מוקלטים עם מסרים מאיימים לאורך סבבי הסלמה שונים.

הבחירה בשם הבדוי "אבו עוביידה" לא הייתה מקרית. השם הוא כשמו של אבו עוביידה בן אל–ג'ראח, אחד מעשרת מלוויו הראשונים של הנביא מוחמד, שהוביל את כיבוש דמשק וירושלים במאה השביעית. מסר ברור על השאיפות והזהות הדתית–לוחמת של נושא השם החדש.

אימפריית תודעת רשע

אבו עוביידה לא הסתפק בתפקיד הדובר המסורתי. בהנהגתו נבנה והורחב באופן שיטתי מערך ההסברה והתעמולה של חמאס. ממערך צנוע של כ-400 פעילים במבצע 'צוק איתן' ב-2014, הוא יצר מכונת תעמולה ענקית המונה כ-1,500 מחבלים ייעודיים – פי שניים מהכוחות המקבילים בצה"ל.

המערך הוקצה מחדש לכל גדוד וחטיבה של חמאס. בכל יחידה פועל רמ"ד הסברה עם צוות צילום, תיעוד ועריכה. המתעדים המבצעיים יוצאים עם מצלמות גו–פרו לשטח הלחימה, משדרים את האירועים בזמן אמת לחמ"לי ההסברה, ומשם מופקים סרטונים שמציגים נרטיב חד–צדדי של גבורה חמאסית ופגיעות בכוחות צה"ל.

הסיסמה שהוביל אבו עוביידה בקרב אנשיו הייתה ברורה: "פחות חשובה הפעולה – יותר חשוב התיעוד שלה". גם כישלון מבצעי נתפס כהצלחה תודעתית אם צולם נכון. ברבים מהמקרים, החוליה שמבצעת את הפעולה מחוסלת – אך הווידאו ערוך ומופץ זמן קצר לאחר מכן.

מאחורי הקלעים פעלו מאות "קשבים" ואנשי מדיה שהאזינו לתקשורת הישראלית, ניתחו את השיח הציבורי והציעו מהלכים תודעתיים בהתאם. אבו עוביידה היה מעורב באופן אישי בכל סרטון חטופים – מהבחירה מי יופיע, דרך התוכן, ועד הדרך שבה יימסר המסר לציבור הישראלי.

בטקסי השחרור של החטופים בעסקת נובמבר, הוא נכח בשטח ותדרך את החטופים בעברית לפני העלייה לבמה. הרעיון לצייד אותם ב"תעודות שחרור" ולחלק להם מתנות ציניות נחשב יוזמה אישית שלו.

בשלב מאוחר יותר של הלחימה, הוא עבד על תוכנית שמטרתה לבלום את כניסת צה"ל לעיר עזה – לא באמצעות לחימה ישירה, אלא דרך הפעלת טרור פסיכולוגי סביב נושא החטופים. המטרה הייתה ליצור לחץ על הציבור הישראלי והקבינט שיביא לנסיגה צה"לית.

מודל הערצה

אבו עוביידה הפך לתופעה ציבורית שחרגה הרבה מעבר לתפקידו הרשמי. בתקופה שאחרי 'צוק איתן' פורסמו שירים שחוברו לכבודו, שבאחד מהם נכתב: "יא רעול פנים, אבו הכאפייה, יא אימת היהודים, יא אבו–עוביידה", זינקה הפופולריות שלו בעולם הערבי ובקרב תומכי חמאס, ושמו מוזכר לעיתים קרובות בקריאות במהלך הפגנות של תומכי חמאס בירושלים וביהודה ושומרון.

הוא נהג לפתוח את הודעותיו בפסוקים מהקוראן ולסיימן בהבטחות לניצחון. הופעתו המובהקת – עם הכאפייה האדומה המכסה את פניו – הפכה לסמל מוכר. במהלך המלחמה הנוכחית המשיך להופיע בסרטונים מוקלטים ולהוציא הודעות מדי פעם, ובאחת מהן הצהיר כי כל הפצצה ללא אזהרה מצד ישראל תיענה ברצח של חטוף.

חיית אדם; ארבע נשמות

למרות הידיעה על זהותו האמיתית, צה"ל לא הצליח לחסלו שנים ארוכות. ביתו הופצץ לא אחת בשנים 2012-2008 וכן במבצע 'צוק איתן' ב-2014. ב-24 באוקטובר 2024 דווח על ניסיון חיסול נוסף, אך הוא שרד גם הפעם.

במהלך המלחמה הנוכחית עלתה ישראל מדרגה בלוחמה הפסיכולוגית נגדו. דובר צה"ל בערבית אל"ם אביחי אדרעי פרסם את תמונתו בפנים גלויות וכינה אותו "שקרן ופחדן". כמו כן, צה"ל פרסם תמונה שלו כפי שנמצאה במנהרה מתחת לבית החולים האירופי בח'אן יונס, כשהוא מנסה להסוות את זהותו.

במשך תקופה מסוימת עקבו במערכת הביטחון אחרי אבו עוביידה וידעו איפה הוא נמצא. מעט לפני התקיפה, בישראל ידעו באיזו דירה הוא שוהה בעזה. בשב"כ ובצה"ל חיכו להבשלה מודיעינית ומבצעית כדי להגדיל את סיכויי החיסול.

הדירה שהותקפה בשכונת רימאל נשכרה על ידי משפחתו לפני כמה ימים בלבד. בזמן התקיפה שהו בה אשתו וילדיו. מקור פלסטיני דיווח כי במהלך ההפצצה התפזרו כמויות גדולות של שטרות כסף, ושלאחר התקיפה סגרו אנשי גדודי אל–קסאם את האזור ומנעו מאזרחים להתקרב.

אבו עוביידה חוסל לאחר שלושה ניסיונות כושלים קודמים ולאחר ששהה בקרבת חטופים כדי להקשות על חיסולו. רק לאחר שצה"ל הצליח לוודא שאין חטופים בסביבתו, בוצעה התקיפה. המבצע נוהל מחמ"ל המבצעים המיוחדים של השב"כ במרכז הארץ, בשיתוף חיל האוויר.

מכה מורלית

חיסול אבו עוביידה מגיע בתזמון קריטי, ערב מבצע "מרכבות גדעון ב'". מבחינה פנים–ארגונית מדובר בדמות מיתית שהאהדה אליו דמתה לעיתים לסגידה. מותו צפוי לגרום למכה מורלית קשה בקרב חוליות–שטח רבות של חמאס.

מבחינה מבצעית, התזמון עשוי להקל על הפינוי המתוכנן של האוכלוסייה מהעיר עזה. במקום להשקיע בקמפיין השארת האוכלוסייה בעזה, הזרוע הצבאית תידרש כעת לבניין כוח ולחפיפת תפקידים במערך התעמולה. זאת בזמן שמשפחות בעזה מתלבטות אם להישאר או לתפוס מקום טוב לאוהל לפני שאתרי הפינוי יגדשו.

הרמטכ"ל אייל זמיר לא הסתפק בחיסול ושלח איום ברור לבכירים אחרים: "רוב שלטון החמאס יושב בחו"ל, נגיע גם אליהם". בכך הוא מתייחס לבכירי חמאס הפועלים מקטאר וטורקיה, כולל חאלד משעל, ח'ליל אל–חיה ומוסא אבו מרזוק.

המרוץ ליורש

בזמן חיסולו, הותיר אבו עוביידה מאחוריו מערך תעמולה ענק. מאז תחילת המלחמה חוסלו יותר מ-200 אנשי מערך התודעה של חמאס, אך נותרו כ-1,000 פעילים. כעת מנסים בגופי המודיעין להבין מי יירש את מקומו, וההערכות הן כי אחד מחמשת ראשי תחום ההסברה בחטיבות השונות עשוי להתמנות.

אולם הידע והניסיון של עשרים שנה הלכו איתו לקבר. אבו עוביידה היה לא רק הפנים של חמאס, אלא המוח האסטרטגי מאחורי הקמפיינים התקשורתיים המתוחכמים ביותר שלו. חיסולו הוא לא רק נצחון סמלי, אלא פגיעה ממשית ביכולת הארגון לנהל מלחמת תודעה מתוחכמת בשלב הקריטי הזה.

המסכה האדומה שהסתירה את פניו במשך שנים ארוכות נפלה סופית. עימה נפל גם אחד הנכסים החשובים ביותר של חמאס במלחמה על דעת הקהל – בדיוק כשהארגון נזקק לו יותר מתמיד.