חורף תשע"א, היהדות החרדית נקלעת לאחד הקרבות האידיאולוגיים החריפים והמסוכנים ביותר, המאיימים לחצות את המגזר לשניים. באותם ימים הרבנות הראשית הכשירה את גיורי צה"ל, וברמה הציבורית בעידוד התקשורת נוצר הרושם, שדי כביכול בשירות הצבאי כדי לזכות בתעודת גיור, ללא צורך בקבלת מצוות כתנאי הכרחי לתקפות הגיור.
כדרכם של אירועים טעונים מהסוג הזה, הדמויות הרבניות שעשו במלאכה התכוונו לשם שמיים, אך פוליטיקאים ובוחשים שונים למיניהם משני המחנות, ניצלו את ההזדמנות כדי להביא לקרע חסר תקדים בין הציבור הספרדי בראשות מרן הגר"ע יוסף לבין גדולי התורה האשכנזים בראשות מרן הגרי"ש אלישיב ובד"ץ העדה החרדית.
עוד חזון למועד לחשוף איך שורבב שמו של נשיא מועצת החכמים מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, למיזם שניתן היה לפרש כוויתור על קבלת מצוות. אבל דבר אחד ברור: לא מיניה ולא מקצתיה. עמדתו של הגר"ע יוסף הייתה כי יש לתמוך בגיורי צה"ל אם הם מלווים בקבלת מצוות, ולא כתחליף אליהם.
כל מי שחשש מכך שהאש תופנה אליו, הציג זאת כביכול הוא נאחז בשיפולי גלימתו של מרן, כאומר: אני רק השליח, ואם יש בעיה – לכו למשלח.
תוך זמן קצר, המחלוקת התלקחה והתפשטה כאש בשדה קוצים. על פי התוכנית שגובשה בהסכמה בין החוגים התורניים של 'דגל התורה' ו'העדה החרדית', תוכננה עצרת הפגנה ומעמד קריעה שתופנה אישית נגד מרן הגר"ע יוסף, על רקע פסיקתו כביכול בעניין גיור צה"ל.
מורשת האחדות של חכם שלום. נתניהו ופרוש בפגישתם, לאחר ההלוויה
הרצים נשלחו דחופים לעטוף את כל ירושלים במודעות לעג ובוז נגד המנהיג הרוחני של שס. בשס הפוליטית של אז, למרות הניסיון והזהירות לאורך השנים, לא זיהו נכונה את ההוריקן הציבורי, והתנועה בראשות המנהיג הרוחני מצאה עצמה נסחפת לסערה שכמותה לא הייתה מימי הרב גורן ופסיקתו על האח והאחות הממזרים.
כשדומה היה כי כולם נשאבים לקלחת, ישב איש אחד ברחוב היהודים 6 בירושלים ועקב בדאגה אחר המתרחש. ראש ישיבת 'פורת יוסף' מרן הגר"ש כהן, מי שלמעשה ייסד את תנועת שס בירושלים והזמין את מרן הגר"ע יוסף להצטרף למיזם הארצי של שס, נקט קו ברור לאורך כל השנים בהנהגתו הציבורית. בנושאים שהציבור אינו זקוק לו, הוא נותר מחוץ לתמונה. הן בנושאי החולין של הפוליטיקה, הן בהתרועעות עם נגידים ובחשנים פוליטיים וגם במפגשים עם ראשי המדינה, שמהם סלד.
לא היה מנהיג רוחני בעל השפעה פוליטית, שתיעב כל כך ודחה כל התערות שאינה נצרכת בעניינים ציבוריים כמו ראש ישיבת 'פורת יוסף' זצ"ל שהסתלק מאיתנו השבוע. הוא היה סגור בתוך הקונכייה שלו, לן באוהלה של תורה, גידל רבבות של תלמידים וחש כדג במים בהיכל הישיבה. מהמים הוא יצא רק למשימות חירום אידיאולוגיות וערכיות – שם הפך ראש הישיבה, מדג במים – לאריה. ממי שבורח מהחזית הפוליטית, לגנרל פורץ דרך ששובר את כל המוסכמות, אינו חת מפני אש, מדבר בשפת אמת, לעיתים כשנדרש, מחוספסת וחדה שאינה מתפרשת לשתי פנים ומעולם לא חוזר הביתה לפני שהקרב הוכתר בהצלחה.
כך נראו כל מערכותיו הציבוריות של חכם שלום הכהן, מימי הבראשית של ישיבת 'פורת יוסף' בקטמון ועד לשמונה שנות ההנהגה כיורשו של מרן הגר"ע יוסף: כאשר לא צריך, לא מתערבים. אך במקום שאין איש ויש צורך לצאת במלחמת קודש, אין מתחשבים במקורבים ובבני המשפחה, בנדיבים ובאינטרסים, בחברים של פעם ובתלמידים. לעיתים, כאשר חש צורך לעמוד מול מרן הגר"ע יוסף ולהילחם על צדקת דרכו, עמד ולחם את מלחמתה של תורה והנהגה. "אני יודע שהוא עושה זאת מדבקות באמת ומאהבתו אלי", אמר מרן הגר"ע יוסף אחרי אחד הוויכוחים הסוערים שנוהלו בחדר, כשקיבל את עמדת חכם שלום.
הפגישה שהצילה
אלה הן הזירות שבהן דרך כוכבו של חכם שלום כהן: גזירות הגיוס והגיור, הפגיעה בחינוך על טהרת הקודש ושמירה על טוהר וניקיון היהדות החרדית הספרדית. במקומות שאחרים חששו ונרתעו מלהיכנס בהם, הוא נכנס ללא היסוס.
תנועת שס, למעשה הייתה מפעל חיים משותף למרן הגר"ע יוסף ולחכם שלום. בכל שנות ההליכה המשותפת, הם שכנו לצידם של גדולי ישראל מהציבור האשכנזי, אך הקפידו לשמר את מסורת הזהב של מצוקי ארץ וגדולי עדות המזרח.
עם כל הכבוד שרחשו לכולם, לא הסכימו מעולם לאבד את הזיהוי העצמי שלהם כנושאי הדגל של עולם התורה והמסורת הספרדית של חכמי 'פורת יוסף', שאת שירת חייהם המשיכו.
באותו יום חמישי חורפי התמלא חכם שלום חרדה גדולה. בתוך ליבו הבין שכל מפעל חייו המשותף עם מרן הגר"ע יוסף יֵרד לטמיון כאשר יציגו חומה בין המחנות ורוח רעה של מחלוקת עזה תנשב במחנה.
זהו הרגע שבו חכם שלום החליט לקפוץ למים הסוערים כנחשון. ביחד עם עמיתו הגאון רבי משה צדקה ראש ישיבת פורת יוסף והגאון רבי ראובן אלבז ראש ישיבת 'אור החיים', הם יצאו לסדרת פגישות עם שני הצדדים הקוטביים. מצד אחד, הגורמים ברבנות הראשית שהיו אמונים על בניית המתווה להכרה בגיורי צה"ל, ומהצד השני, בתי גדולי הדור בציבור הליטאי ובעדה החרדית.
דמות דיוקנו של אביו. הראשל"צ הגאון רבי יצחק יוסף, לבוש שחורים, מספיד את מרן הגר"ש
ירושלים עצמה כמדורת אש, ואת הכבאית הראשונה הם העלו מהמרכז – מרחוב חזון איש 5 בבני ברק, מעונו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל. "חייבים להתערב ואסור לצאת למחלוקת עם גדול בתורה ומנהיג רוחני של מיליון איש בישראל", אמר מרן הגראי"ל כשנתבקש לצרף את חתימתו על המכתב נגד מרן הגר"ע יוסף.
אבל הכבאית מבני ברק נתקעה בעליות לירושלים, ומי שנחלץ במו ידיו לכבות את האש היה חכם שלום, שיצא מביתו במונית, אסף את ראש ישיבת 'אור החיים' הגאון רבי ראובן אלבז מביתו, וביחד נסעו לעבר ביתו של הגר"מ צדקה. "חכם משה", שאג הרב אלבז, "זהו פיקוח נפש ושפיכות דמים. חייבים לעשות מעשה".
באותם ימים, הגישה לבית הגר"ע יוסף לא הייתה קלה. שומרי הסף עשו את עבודתם בקפידה יתירה ולא אפשרו לשום גורם ציבורי להיכנס לבית, שלא ביחד עם נציגי הציבור של שס באותם ימים.
חכם שלום חשב שעליו להפתיע ולהגיע ביחד עם עמיתיו לבית, דווקא כשהבית ריק מנוכחות של פוליטיקאים ואנשי חרש. בדרך, הם שלחו את אחד הצעירים להתקשר לחברותא של מרן, הרב אליהו שטרית, לבדוק האם הבית ריק מדמויות שאינן תורניות, בלי להסביר מטרת השאלה.
כששמעו את החברותא מתלחש ואומר שהרב לומד ואי אפשר להפריע, אמר חכם שלום, "אם כך, הרגע אנחנו עולים למעלה", כשהוא מסרב בתוקף שאי מי מבני לווייתו יצטרף אליו, למעט שתי הדמויות התורניות, הרבנים הגאונים צדקה ואלבז.
הנקישות בדלת הזמינו את נאמן הבית הרב צבי חקק להסתכל בעינית. לתדהמתו הוא ראה את חכם שלום במלוא הדרו ניצב על פתח הבית, ומיהר לפתוח את הדלת ולהוביל את הרבנים הישר אל חדר הלימוד של מרן הגר"ע יוסף.
חכם שלום נעמד ולא אמר מילה. מעיניו זלגו דמעות ומרן נדהם. "לא ראש חודש ולא חג היום", אמר מרן ותמה לפשר הופעתם הפתאומית.
"עת צרה היא ליעקב", פתח חכם שלום, "מוציאים את דיבתנו רעה, כאילו חס ושלום ויתרנו על קבלת המצוות כתנאי לגיור".
"רחמנא ליצלן", הגיב מרן הגר"ע, "רשע מי שאומר זאת בשמי. היה לא תהיה".
מרן הגר"ע יוסף ביקש עט ודף, והחל לכתוב בבירור את דעתו, כדי שאיש לא ינסה לפרש את דבריו שלא כהלכה.
אחד העוזרים ששהה בחדר ומשכורתו הייתה מהמוסדות הפוליטיים, ביקש להזעיק את הפוליטיקאים מתוך דאגה לכך שהיריבים הפוליטיים יפרשו את המכתב ככניעה כביכול של חכמי התורה של שס לגדולי התורה הליטאיים.
"אני לא מוצא את העט", הוא אמר כמי שמהסס להשמיע קול אחר, ומנסה לרמוז לכך שיהיו למהלך השלכות.
"חצוף", זעק לעברו חכם שלום, "תביא את העט לכאן תכף ומייד".
ירושלים אבלה על לכתו של צדיק. מסע ההלוויה (צילום: פלאש 90)
בתוך דקות ספורות נכתב המכתב, תחילה בכתב ידו של מרן הגר"ע יוסף ולאחר מכן במחשב של עוזרו שהיה סמוך לשולחנו. חכם שלום שהבין את הרגישות הרבה, הסכים שהמכתב יופקד בידיו ויוצג רק למרן הגרי"ש אלישיב ולגאב"ד העדה החרדית.
בדרך מרחוב הקבלן 45 מקום מושבו של מרן הגר"ע, לרחוב חנן 10 – ביתו של מרן הגרי"ש אלישיב, התברר לחכם שלום שהמכתב, מעשה פלאים, נלקח על ידי יד נעלמה בדרך אל המונית ונותר בבית מרן הגר"ע.
למרות זאת, המשיך חכם שלום אל הבית ברחוב חנן וביקש להיכנס מייד לבית מרן הגרי"ש אלישיב. הוא נעמד לפני הגרי"ש אלישיב, סירב לבקשתו לשבת על כיסא בסמוך אליו, ומסר עדות כי היה אצל הגר"ע יוסף וכי דעתו היא כדעת גדולי ישראל ומדובר בעלילה זדונית.
כשחכם שלום סיפר על המכתב, שאל הגרי"ש שאלה בת שתי מילים: "איפה המכתב?"
חכם שלום התקשר למי שהתקשר בשס ודרש במפגיע שהמכתב יגיע אליו בתוך שעה. כל אותה עת עמד חכם שלום על רגליו, כשהוא מסרב לשבת, לאכול או לשתות אפילו כוס מים, ומדבר בכאב גדול בפני הגרי"ש אלישיב על הצורך הנחוץ למנוע מלחמה בין בני התורה. "תהיה כאן שפיכות דמים והלבנת פנים של גדולי ישראל", זעק, "אני לא אתן לזה לקרות", עמד על שלו, בעמידת רגליים כפשוטו.
חלפה שעה, המכתב לא הגיע ולכמה מהטלפונים הסלולריים נגמרה כנראה הבטרייה… חכם שלום כהן התעלם מכל המפריעים והשמיע קול ברור. הוא השאיר הודעה ברורה: "אם המכתב בחתימת הגר"ע יוסף לא יגיע לפה בתוך חצי שעה, אתפטר ממועצת חכמי התורה ואפרסם על כך הודעה בתקשורת".
אם מישהו מאיתנו מבקש להבין עד כמה חמור היה האיום בהתפטרות, צריך להיזרק כמעט עשרים שנה לאחור לימי ממשלת רבין, כאשר פרצה מלחמה לשם שמיים בין 'דגל התורה' ו'אגודת ישראל' לבין שס, והממשלה שבה שס הייתה חברה כונתה "ממשלת השמד".
בשעה שכמה מחברי מועצת החכמים העדיפו לנקוט לעיתים שב ואל תעשה, דווקא חכם שלום כהן שנחשב לאיש אמונם של גדולי ראשי הישיבות הליטאיות בבני ברק, נעמד כחומה בצורה לימין מרן הגר"ע יוסף ולחם את מלחמתו בתוקף. נקל להבין אפוא את המשמעות שהייתה למהלך של התפטרות ממועצת החכמים באותו מעמד.
ואכן, רק לאחר שהמכתב הגיע בבהילות בקטנוע והוצג בפני הגרי"ש אלישיב, אפשר היה לומר שכתבי הנידוי נגנזו והעצרת הגדולה שתוכננה להמשך השבוע, התבטלה. "חכם שלום היה בחדרו של הרב אלישיב משתים עשרה בצהריים ועד שש בערב", סיפר לנו השבוע אחד הנוכחים בחדר. "הוא סירב להתיישב, סירב לקבל אפילו כוס מים, ולא הסכים לעסוק או לדבר על כל נושא אחר עד שסיים את שליחותו. ברגע שהשליחות נגמרה, הוא עזב את המקום, ובלי לומר מילה נוספת חזר להיכל הישיבה".
"אני בא איתך"
כך התאפיינה מנהיגותו של חכם שלום כהן תמיד. במקום שאין איש, לא רק שפיזית לא נוכח איש, אלא במקום שאחרים לא ראו את מה שהוא ראה, לא זיהו את הסכנות שבדרך ולא העניקו משקל נדרש לדגשים שהוא ראה כחיוניים, שם מצאנו את חכם שלום במלוא תפארתו ותוקפו.
האספה שהפכה לצוואה. הישיבה האחרונה של הנהלת עמותת פורת יוסף בראשות מרן הגר"ש
כך היה לדוגמה בכנס היסוד של תנועת שס בירושלים, הרבה לפני שהגר"ע יוסף הצטרף למפלגה. בראשית שנות השמונים התאספו גבאים ועסקנים ספרדים ודרשו להקים מפלגה ספרדית שורשית שתרוץ בבחירות לעיריית ירושלים ותייצג את צורכי המגזר.
כמעט כל מנהיגי הציבור הספרדי בירושלים התנגדו ליוזמה. רובם ככולם עבדו במוסדות חינוך שתוקצבו על ידי 'אגודת ישראל' ו'החינוך העצמאי' וחששו למטה לחמם. אחרים הציגו זאת כרצון להימנע ממחלוקת בכל מחיר.
אל הישיבה הגורלית בבית הכנסת 'בכר' בירושלים, התכנסו כעשרים מגדולי התורה הספרדים בעיר. הדיון עמד להסתיים כאשר הרוב המוחלט של הרבנים השמיע התנגדות גורפת להקמת מפלגה ספרדית עצמאית.
לפתע, קם חכם שלום כהן וביקש את רשות הדיבור. "אם עוד אחד בא איתי, נקים את התנועה הספרדית בזה הרגע".
בחדר נפלה שתיקה. מצד אחד, הכל רוצים בכבודו של החכם. מן הצד השני, רוב הנוכחים לא ביקשו זאת.
באותו רגע קם הגאון רבי שבתאי אטון, ראש ישיבת 'ראשית חכמה' בירושלים, ואמר: "חכם, אני בא איתך". כך נפל הפור והוקמה התנועה.
כך אירע גם כאשר הוביל את היוזמה להחזרת אריה דרעי לראשות שס. גם אז, רובם ביקשו להישאר על הגדר, רגל פה רגל שס. מרגע סיום המשבר של גיורי צה"ל, הגיע חכם שלום למסקנה שבראש התנועה צריך לעמוד מנהיג אחד שיראה את הנולד, ומבחינתו דרעי שפעל עימו יד ביד בפתרון משבר גיורי צה"ל – היה האיש. הוא ואין בלתו.
הוא ניהל את החזרתו של דרעי לשס, באותה עוצמתיות שבה פעל בסוגיית הגיורים כשהוא מבהיר לבני ביתו, כי הוא לא עושה זאת מתוך ידידות אישית עם דרעי, אלא מתוך מחויבות לציבור הספרדי ולדרכה של התנועה.
ברגע המכריע, כאשר מועצת חכמי התורה התכנסה והחליטה להחזיר את המושכות לידי דרעי, גם אז היה זה חכם שלום, המנהיג הרוחני היחיד שהשמיע קול ברור. בתוך החדר, העדיפו שאר החברים לשמר מצב של הנהגה מבוזרת, אך חכם שלום השמיע עמדה אחרת: "דבר אחד לדור", הוא ציטט מדברי חז"ל, "אנחנו במאבק גורלי נגד גזירת גיוס בחורי הישיבות, וקדרה דבי שותפי לא קרירא ולא חמימא, זה אומר בכה וזה אומר בכה הלוך ילך ובכה. צריך הנהגה ברורה". להפתעת כל הנוכחים, הגר"ע יוסף ביטל את דעתו, ובסיומה של הישיבה הוחזרו המושכות לידי היו"ר המייסד אריה דרעי.
המלגה של עלתה
ששת אלפים שקלים, זה היה גובה המלגה החודשית מישיבת 'פורת יוסף' שמרן הרשה לעצמו לקבל. מעבר לכך, סירב ליהנות מטובות הנאה הנלוות, כמי שעומד בראש ממלכת התורה הספרדית, ואף מכתת את רגליו לגייס עשרות מיליונים במשך השנים, לקיום הישיבה.
ברית הציבור המסורתי. נתניהו השבוע בניחום אבלים בבית מרן (צילום: דוברות הליכוד)
חצר מעולם לא הייתה, ובמובן הזה הוא דמה למרן הגאון רבי שלמה זמן אוירבך, שהתבטא ואמר: "בחצר שלי יש רק חתולים". גם הדירה הקטנה ברחוב היהודים בעיר העתיקה שבה התגורר הייתה בבעלות ישיבת 'פורת יוסף', וחכם שלום סירב לכל הצעה לקבל מימון לרכישתה כפי שמגיע לו מתוקף מעמדו ותרומתו לישיבה.
הוא היה יששכר וזבולון כאחד. גם מי שלן באוהלה של תורה וגם מי שיוצא לחוף ימים כדי לגייס כספים לעולם התורה הספרדי. עדות להנהגת הישיבה, אפשר היה לראות באספה האחרונה של עמותת פורת יוסף, בחודש אדר השנה. לאחר תקופה ארוכה, התכנסה הנהלת העמותה להכריע בשורה ארוכה של נושאים, ובין השאר, מינויים בישיבות בעיר העתיקה ובגאולה.
חכם שלום ישב בצמוד לנשיא הישיבה, הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף, והשמיע את עמדתו הבהירה בכל אחד מהנושאים. הוא לא היסס להתווכח והכה על השולחן פעם אחר פעם בשורה של סוגיות.
בשעה שאחד החברים בירך 'שהכל נהיה בדברו' על כוס מים, השיב מרן 'אמן', ובאותה נשימה, בחוש ההומור הייחודי שלו המשיך: "וזהו הדבר היחיד שאמרת היום שאני יכול לומר עליו אמן".
באותה אספה, גם לימד – בלי לדעת שתהא זו האספה האחרונה – מהי האחריות של ראש ישיבה: "ראש ישיבה, מחויב לדאוג לנושא הכלכלי בישיבה, בדיוק כפי שהוא אחראי על דרך הלימוד וסדרי הישיבה. חז"ל לימדו אותנו 'אם אין קמח, אין תורה', ואי אפשר ללון באוהלה של תורה ולחכות ללחם מן השמיים".
גלימת החכמים החדשה
בתום השבעה, תצטרך שס להתמודד עם החלל הרוחני הגדול שהותיר אחריו חכם שלום כהן. דווקא העם שבשדות, אותם מצביעים מסורתיים שתמכו בשס לאורך השנים כשדמות דיוקנו של מרן הגר"ע יוסף לנגד עיניהם, לא הרבו לפגוש בחייהם את חכם שלום כהן, כפי שהכירו את מרן הגר"ע יוסף.
מנגד, כל ראשי הישיבות ומנהיגי הציבור הספרדי המקומיים, כמו גם רבני הקהילות הספרדיות בעולם, רכנו על שולחנו ונטלו ממנו עצה ותושייה בכל אחת מתחנות העשייה בחייהם. אין חבר כנסת בשס או נציג מקומי שלא היה עולה ויורד במדרגות הבית ברחוב היהודים, ובשנים האחרונות בשכונת רמות, בביתה של בתו הרבנית זיאת.
את החלל הזה אי אפשר למלא. באופן טבעי, ההנהגה הרוחנית תעבור כעת לשניים: זקן חברי מועצת חכמי התורה, אחרון דור המייסדים של המועצת וחברו הטוב של חכם שלום, הגאון הגדול רבי שמעון בעדני ייבדל לחיים ארוכים. הגר"ש בעדני מבוגר יותר בשנתיים מחכם שלום, ובעת שחכם שלום הוכתר לנשיא המועצת, הגר"ש בעדני כמעט וכפה עליו את המינוי.
לצידו של הגר"ש בעדני, ובינתיים ללא תפקיד רשמי במסגרת מועצת החכמים, אין ספק שהמושכות יעברו בהדרגה אל הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף, מי שיסיים בעוד שנה בדיוק את כהונתו כראשון לציון וכרב הראשי לישראל. כבר היום, מרבית ההכרעות הציבוריות והרוחניות ביהדות הספרדית, מתקבלות על ידי הגר"י יוסף ובהתייעצות עימו, בכל צומת.
בהנהגתו, הגר"י יוסף יזכיר את "מרן האבא" כפי שהוא מכנה אותו בכל עת. הוא סובב מעיר לעיר, ודמותו מזכירה לקהל הרחב את דמות דיוקנו של אביו: במראה הדומה, הגלימה, המצנפת והגדלות התורנית וההלכתית שאין שנייה לה בציבור הספרדי.
השבוע, כשהתבקש הגר"י יוסף להספיד את חכם שלום, נעתקה נשימתו כשעלה בגלימת אבל שחורה. הוא לקח את המיקרופון ונשא את משא העדה. לא היה צריך הרבה כדי להבין שאלמלא המגבלות החוקיות שמונעות ממנו לכהן במקביל כרב ראשי וכנשיא מועצת החכמים, ההכרזה הרשמית על הכתרתו כנשיא מועצת החכמים הייתה נעשית על מדרגות ישיבת 'פורת יוסף', על ידי רבני הישיבה וחברי מועצת חכמי התורה.
אחדות – טוב ליהודים
ומן הקודש לחול: אחד המשתתפים בהלוויה, שבסיומה עשה את דרכו עם ההמונים לכיוון המרכז, היה דווקא איש ירושלים ח"כ מאיר פרוש. הפעם, פרוש לא פנה לאלעד, לבני ברק או לשאר הערים שבהן יש מעוזים סיעתיים, אלא דווקא לבניין מצודת זאב בתל אביב.
המארח נתניהו, זימן את הפגישה בבהילות ונאלץ לדחותה בכמה שעות עד לסיום מסע ההלוויה. קדמה לפגישה בדיקה של נתניהו בנוגע לזהות הניצים בתוך 'יהדות התורה'. נתניהו ביקש לזמן דווקא את פרוש ולהעביר דרכו את המסר – אחרי ששמע כי פרוש עומד בראש צוות המו"מ מטעם 'אגודת ישראל', ובפרט אחרי שהבין כי קטרים אחרים, הם שמובילים את שתי המפלגות להתנגשות חזיתית.
כשפרוש הגיע לפגישה, הוא מצא את נתניהו עוקב אחר הדיווחים מההלוויה, מתעניין במשתתפים ובמספידים ומפליג בשבחו של הציבור החרדי, היודע לכבד את ענקי הרוח, עם הסתלקותם.
בכל דרכיו ידע. מרן זצ"ל חולץ את התפילין
ביבי פתח באווירת ההספד, וכדרכו, סיפר מהפוזיציה האישית על השיחה שהייתה לו עם חכם כהן בנוגע לחידון התנ"ך שבו השתתף בנו, ובמעבר חד – הזכיר איך נשיא מועצת החכמים חיסל באבחה את המחלוקות הפנימיות בתוך הציבור החרדי. "הרי אתם הייתם מאוחדים, כשבשס אחרי פטירתו של מרן הרב עובדיה הייתה מחלוקת ורצו בשתי מפלגות. תראה איך רבי שלום כהן הצליח לאחד את כולם, אבל הכי חשוב שתלמדו את הלקח ממה שקרה שם. איך הימין איבד למעלה ממאה אלף קולות".
נתניהו חתר למגע והפתיע כשהציג סקר עומק פנימי של הליכוד בקרב מצביעי 'יהדות התורה'. "לפי הנתונים שלנו, אם אתם רצים לבד, גם 'דגל התורה' וגם 'אגודת ישראל' לא יעברו את אחוז החסימה".
את פרוש אי אפשר להפתיע בשורה תחתונה ללא הסבר מנומק וממוספר. שנים של ניהול מערכות פוליטיות מעמדת האנדרדוג שכולם מנסים להעלים בחוסר הצלחה, גרמו לו להבחין בין נתוני אמת המחייבים הסקת מסקנות לבין פייק-נתונים שמוצגים לצורכי הפחדה וריסוק היריב.
הוא ביקש מנתניהו לראות את הדאטה שעליו התבסס הסקר, ורק אחרי שהתעמק במספרים במשך שעה ארוכה, השתכנע שלא רק 'אגודה', אלא גם 'דגל', באותה סירה של קרבה מסוכנת לאזור הסערה של אחוז החסימה.
אלא מה? שנתניהו התפרץ לדלת פתוחה. החברים בצד האגודאי הם האחרונים שמעוניינים בריצה נפרדת, ופרוש העריך מלכתחילה שלבסוף גם תושג הסכמה. הוא סיפר לנתניהו על הפגישה המתוכננת עם דגל והעריך בזהירות שהפערים ניתנים לגישור.
למחרת היום, נפגשו יצחק גולדקנופף ומשה גפני ישירות. גם בנוגע לזהות המעודכנים לפני הפגישה ומשמעות התהליך הסדור, אפשר להרחיב רבות, אך לא בשבוע כזה, בסמיכות למילי דהספידא על חכם שלום הכהן.
דווקא הקישור שעשה נתניהו הוא שמעניין ומאפשר להתייחס גם לאנקדוטה הזאת. נתניהו דיבר על חכם שלום בהערכה, כמי שעצר את הדימום ואיחה את הקרעים בציבור הספרדי אחרי פטירתו של מרן הגר"ע יוסף.
כמי שמודע לכוחו המאגי של דרעי על קהל הבוחרים, נתניהו למד להעריך דווקא את מנהיגותו השקטה מחד גיסא, אך התקיפה מאידך גיסא של נשיא מועצת החכמים. מחוסר רצונו של חכם שלום, נתניהו לא ישב עמו לפגישות תכופות מדי חול המועד, אך בכל צומת שבו חכם שלום עמד על שלו בנושא ציבורי, נתניהו למד להכיר כי מול המנהיג התקיף והצלול בדעתו, אי אפשר לעגל פינות ולשחק משחקים. לא בנושא הכותל שאותו נאלץ לגנוז, לא בענייני הפרהסיה של שמירת השבת, לא בסוגיית הגיוס וודאי שלא בנושא הגיור.
לעת הזאת, נתניהו היה שמח שהאשכנזים ב'יהדות התורה' יאמצו את מורשת רבני ספרד ממערכות הבחירות האחרונות. עם הדממת והעלמת מחלוקות, והליכה בראש אחד בלי לאבד קולות ולסכן את הגוש כולו.
