אסון מירון – ועדת החקירה | המפכ"ל בדימוס, רב-ניצב משה קראדי שכתב את נוהל אירועים תחת כיפת השמים, בריאיון ל'משפחה':
גלגולי האחריות בוועדת החקירה לאסון מ"ה הנספים במירון מעלים שוב את התהיות: מדוע לא הוגבל חלק מההר, מדוע לא הופעל 'מתווה האצטדיונים' במוקדי ההדלקות ומדוע לא ווסת הקהל באמצעות עיכוב האוטובוסים • רב-ניצב משה קראדי, המפכ"ל לשעבר, בריאיון מיוחד ל'משפחה': "יש נוהל מדויק, אבל שאלת השאלות היא: מי המפיק של אירוע מירון?!" • מעריך: השלב הדרמטי בוועדה עוד לפנינו • "מדוע מפיקים נוהל רק אחרי אסון ולא לפניו?" הוא תמה בכאב
בשעה שבוועדה לחקר אסון מירון עדיין נשמעות העדויות, בהן אלו של אנשי המשטרה, ברקע עודה מרחפת השאלה הגדולה, לא רק מה יהיה בל"ג בעומר הקרוב שיחול בעוד מספר חודשים, אלא בכלל, כלפי העתיד. הדיונים – ובעיקר המסקנות – מתחילים למתוח קווים לדמותו העתידית של הר מירון בכל ימות השנה ובאירוע המרכזי שלו, הילולת הרשב"י.
הסיפור הגדול כפי שעולה ממכלול העדויות של בעלי האחריות, הוא שבעצם אין אחראים ו'בעלי בית'. לא רק מכיוון שכך טוען כל אחד כדי לחמוק מאשמה, אלא מפני שעד היום לא הייתה כתובת אחת שההילולא רוכזה בידיה באופן מלא – כפי שקורה בדרך כלל באירוע המוני. הפִרצה הזו היא שאִפשרה למחדלים האין-סופיים להתקיים, וזה גם מה שמעלה עכשיו את התהייה, איך – או יותר נכון, האם, בכלל – אפשר לקיים את ל"ג בעומר במירון באופן שיבטיח את שלום הציבור הקדוש.
כזו הייתה עדותו של ראש המועצה המקומית, עמית סופר, האיש שמופקד על הפרות בנייה וכדומה בשטח, אך אחרי 12 שנה בתפקיד הוא פשוט הסביר – לפני מספר שבועות – שאין לו מושג מה קורה במירון. "המסמך הראשון שהגיע אלי בקשר למירון, היה אחרי האסון", טען. חברי הוועדה זעמו על טענותיו לפטור מאחריות. "האם מישהו אמר לך ברשות האכיפה: 'אל תטפל'?" תמהה נאור שוב ושוב. "האם מישהו כתב לך או נתן לך אפילו קריצה שיש לך פטור מאחריות מוניציפאלית?" הוא נשאל ולא ידע את נפשו. כשהגדיר את מירון כ'אקס טריטוריה', קומם את חברי הוועדה עליו. כשניסה לתהות אם היה מוטל עליו לפרק מבנים שהמדינה עצמה – או מוסדותיה כמו המשטרה – בנתה במקום, זה לא ממש הועיל. ברגע אחד אמר לו ינאי, "אתה אומר דברים שאם לא נעצור אותך, יהיה רושם שזו גם עובדה". כשניסה להסיר מעליו כל אחריות למתחולל במירון, היה מי שאף החל להקריא לו את דיני השלטון המקומי ושאל אותו בעוקצנות אם בעצם ניתן להוציא אותו לחופשה בתקופת ל"ג בעומר אף על פי שהוא ראש המועצה והכל בתחום אחריותו.
כך גם ניצב אריה אלון, ראש אגף התנועה, שהסביר כי המשטרה לא ויסתה את התנועה רק משום שלא ניתנה לה הוראה כזו… עדותו העלתה שאלות רבות. בחלק מעדותו התפתח דיון על מספר האנשים שיכולים להימצא בבטיחות על ההר. הרציונל הוא לא יותר מ-20,000 איש. אך "על ההר היו 70 אלף איש!" אמר שלמה ינאי, כלומר "לא היה יעד ויסות". והתשובה של ניצב אריה אלון – "לא ביקשו ממני לווסת" – הפכה לכותרת.
מי שבכל זאת הסביר כי ויסות בכל מקרה לא יועיל, היה שלמה רוזנשטיין, יועץ משרד התחבורה לענייני חרדים. הוא הסביר כיצד דווקא ויסות – עיכוב אוטובוסים משמעותי – לא היה מועיל למניעת הצפיפות על ההר, היות שאותם אוטובוסים שהיו מעוכבים הם שמפנים את האנשים שעל ההר, ועיכוב שלהם רק היה מגביר את הלחץ האנושי העצום גם כך.
או שחור, או לבן
ככל שהלכו ותכפו ימי שמיעות העדויות, כך גם הלכו והצטברו עדויותיהם של אנשי המשטרה, שסיפקו חומר רב ובעיקר הרבה-הרבה שאלות כאובות. לפני מספר ימים היה זה ניצב בדימוס אמנון אלקלעי שניצב לפני ועדת החקירה. אלקלעי שימש בעת האסון ראש אגף המבצעים ומצידו ביקש להתפטר מהמשטרה עוד בטרם האסון – עקב אי הסכמות שונות על צורת קבלת ההחלטות בארגון, דבר שהלך והחריף עם ההיערכות לאירועי ל"ג בעומר.
לדבריו, הוא סבר כי יש לנצל את תקנות הקורונה ובכך למנוע מהקהל לבוא ולהצטופף במירון ולפתור גם את הבעיה הזו. ההצעה שלו לא התקבלה.
"לדעתך, עם הקורונה היה ניתן להרוג שתי ציפורים במכה?" שאלה נאור ומייד ביקשה לתקן את השימוש במונח 'להרוג': "יותר נכון, לפתור שתי בעיות?"
אלקלעי אישר. "לדעתי היה צריך להגביל, והדרך הטובה והנוחה יותר היא ליצור תקנות", כלומר לא להישען על תקנות הקורונה המאפשרות 750 איש בלבד באירוע גדול שכן זה לא מסתבר, אלא ליצור תקנות מיוחדות למירון. "הדרך השנייה, היא להשתמש במנגנון", כוונתו היא לאגף התנועה וכדומה באמצעות שליטה במספר העולים ובהגבלתם.
לפי עדותו של ראש אגף המבצעים לשעבר, הרי שהמפכ"ל, רב ניצב קובי שבתאי, הודיע כי אין למשטרה אפשרות להגביל חלק מההר בלבד. הוא קבע כי "או שחור או לבן", כלשונו. כלומר, או שכל ההר מוגבל או שכל ההר פתוח לחלוטין. טענת המפכ"ל הייתה כי בחסימה חלקית ישנם סיכונים רבים, שלא ניתן לעמוד בהם והמשטרה לא תוכל לבצע.
לרגע אחד היו הכל המומים כשאלקלעי ציטט את המפכ"ל בדבריו לשרים בדיון טלפוני, פחות משבועיים לפני ההילולא: "אם תהיה ועדת חקירה, תבואו אלי על כך שלא אישרתי להגביל קהל".
המקומות העיקריים שעליהם התריע אלקלעי כמסוכנים היו מקום הציון ורחבות ההדלקות. הוא העלה את 'מתווה האצטדיונים' כאפשרות שבין היתר בכל הדלקה תותר כניסה של כ-3,000 אנשים. הניסיון להגביל רק מקומות מסוימים בהר, הוא אחד הדברים שהופכים את פתרון מירון לקשה יותר.
שלמה ינאי ניסה להבין: "זה רעיון נחמד", אמר. "אבל איך אוכפים אותו? נניח תגיד שכל ההר סגור לרגל אירוע, רק האירוע מתקיים ואתה שולט בנכנסים, אבל כאן ההמלצה הייתה 'מתווה אצטדיונים' להדלקות בלבד, כשכל ההר פתוח". אלקלעי השיב: "אפשר להגביל את ההר, כי אתה שולט על הכניסה על ידי האוטובוסים בעזרת אגף התנועה".
על העיסוק בתקנות חדשות ממש ערב ל"ג בעומר, ניסה מרדכי קרליץ להבין מהניצב בדימוס אם זה היה מציאותי. "נניח שהיו רוצים תקנות, זה בכלל אפשרי בפרק זמן קצר כזה?" אלקלעי השיב: "מניסיון, זה אפשרי". הדוגמה לכך היא אירועי שושן פורים שבהם המשטרה חסמה את הדרך והותירה בכבישים אלפי אזרחים בדרך לירושלים. מבחינתו זו ההוכחה שכן אפשרי לבצע דברים מהרגע להרגע (ואולי דווקא זו דוגמה למה לא).
אמירה מעניינת לא פחות הייתה כשנשאל על לחצי הדרג הפוליטי על המשטרה. אלקלעי לא ראה בכך משהו בעייתי. "מפקד משטרה מקצועי עומד כל הזמן תחת לחצים פוליטיים", אמר. "תמיד מפקד צריך לעמוד מול (דברים) כאלה ואני גם לא חושב שפוליטיקאי לא צריך להביע דעתו מול המשטרה".
אירוע עם כיפה
במשטרת ישראל קיים 'נוהל אישור אירועים תחת כיפת השמים'. מי שכתב את הנוהל הזה הוא המפכ"ל לשעבר, רב ניצב בדימוס משה קראדי. היה זה לפני כמעט חצי יובל, בעת ששימש נציג המשטרה באחת מוועדות הבדיקה לאסון פסטיבל ערד שהתרחש שנתיים קודם לכן וגבה את חייהם של שלושה נערים שנמחצו בהופעה. השבוע, ניסינו לעשות איתו מעט סדר; מה בעצם אירע במירון, ובעיקר מה לדעתו יהיו הלקחים לקיום האירוע, בעתיד.
"הנוהל הזה קובע בצורה מסודרת איך מתקיים אירוע", הוא מסביר ל'משפחה'. "זאת יכולה להיות הופעה בפארק הירקון או בחוף ניצנים. מפיק האירוע מגיש בקשה, כותב מה אופי האירוע ומספר המשתתפים, ונכנסים מייד לתהליך של רישוי. בעל הבית פונה למחזיק הנכס, לרוב הרשות המקומית או בעלים פרטי, מקבל את אישור קצין הרישוי המשטרתי ואישור העירייה שמעמידים תנאים. למשל, אם יש סכנת גז, יש להביא אישור מכבי אש; אם יש מכירת מזון, יש להציג אישור משרד הבריאות, וכן על זו הדרך. אם תהיה במה מעל ארבעים סנטימטר יידרש גם אישור מהנדס בטיחות. כל אלו מגיעים למפקד המרחב או המחוז, ומשם זה מתקדם.
"כך גם מירון, בכל שנה זהו אירוע חדש לחלוטין מבחינת המשטרה. אבל במירון, ספציפית יש בעיה משמעותית שאותה ועדת החקירה תצטרך לברר לעומק – מי המפיק?"
השאלה הזו היא אחת השאלות הקשות, ואולי גם מה שהביא בפועל למחדל נורא שכזה. מי בעצם מגיש את הבקשה? האם משרד הדתות? האם המקומות הקדושים? ומה עשתה הרשות המקומית? כל זה עוד לפני ההגעה לדיון על ההיבט הבטיחותי ולהחלטה כמה אנשים יכולים להימצא באירוע הזה וכיצד הוא יאובטח. קודם כל לדעת: מי עושה את האירוע?
ועדת החקירה, שהוא, בכובעו כיו"ר פורום המפכ"לים והניצבים לשעבר, קידם אותה מעל כל במה, תצטרך למצוא את התשובה לשאלה הזו. בין היתר הוא סבר שאם מח"ש, הרגילה לחקור בעיקר שוטרים, היא שתחקור, התוצאה תהיה בכל מקרה אשמת המשטרה בלבד. "אני לא חסיד של ועדות חקירה", הוא מסביר. "לפעמים רצים למסקנות אישיות ושוכחים את המסקנות לשינויים מהותיים בפועל. אבל זה מגיע למשפחות", הוא אומר.
לדבריו, השלב הדרמטי בוועדה אפילו לא החל. "עכשיו, כל אחד מהעדים בא לראות איך הוא מוציא את עצמו", מעיר המפכ"ל לשעבר. "אבל סביר להניח שעוד לא התחלנו. השלב היותר דרמטי יהיה בסוף הסבב הראשון, אז יוחלט להוציא מכתבי אזהרה לעדים שעלולים להיפגע מהחלטותיה, החל מהמלצות להפסיק את תפקידם ועד אחריות פלילית. או אז הם יזומנו שנית, הפעם עם עורכי הדין, ואז, כמו בבית משפט כל אחד יפיל את האחריות על השני".
בעיה חסרת תקדים
"בוא נעצום רגע עיניים", מציע המפכ"ל לשעבר. "תאורטית, דמיונית, אנחנו מדברים על אירוע יחיד מסוגו. אירוע של אמונה, של דת. בוא נניח שכמה ימים לפני ל"ג בעומר, מהנדס האירוע אומר 'אני לא מאשר כניסה לכביש מסוים, זו סכנה'. עכשיו המפקד יכול לומר 'טוב, נעצור, והשנה האירוע יהיה בל"ד בעומר'? זו לא הופעה שאפשר לומר מראש, תדחו אותה בשבוע כי צריך לחזק כלונסאות איפשהו. ובוא נניח שהוא מכריז בעקשנות שאין אירוע. מה תעשה? תתעמת עם 200,000 איש? האירוע הזה מסוכן לא פחות. תחליט שהמשטרה לא מאבטחת? אוי ואבוי מה עלול להיות. זו בעיה שלא קיימת בשום סיטואציה אחרת בעולם האירועים הגדולים".
יצוין כי כשהיה מי שניסה ללמוד מאירועי ספורט ולהעתיק את רעיון ניהול הקהל למירון, הוא הבין מייד שזה נידון לכישלון. באירועים הללו, להבדיל, יודעים מי הקהלים שבאים, כמה כרטיסים רכשו והיכן. הכרטיסים חתומים בידי המשטרה – עוד לקח מאסון ערד: שם הדפיסו כמות כרטיסים כפולה – והכל מסודר.
באחד מתפקידיו מנע קראדי אירוע ענק שאמור היה להתקיים, בשל מידע מודיעיני שיש המתכננים לעסוק שם בסחר נרחב של חומרים אסורים. המארגנים הגיעו עד בג"ץ, אך קראדי ניצח ולו משום שהציב תנאים כאלו שהפכו את העניין ללא-כלכלי עבור המארגנים ומשכך הם ויתרו. "במירון, אין מפיק בלעדי שיש לו עניין כלכלי נטו, שאתה פשוט יכול לשחק עם זה", הוא מסביר.
לדבריו, בתקופתו כמפכ"ל, לפני כ-15 שנה, האירוע רק הוצג לפניו, והוא כמובן ביקר במקום. את האישור ביצעו ברמת מפקד המרחב. כלומר שתי דרגות תחתיו, אפילו לא מפקד המחוז. בשנת האסון, כנראה בשל הקורונה, מי שפיקד על האישור היה המפכ"ל בעצמו. אישית, מירון זכורה לו מלפני שנים רבות מאוד, מהימים שבהם היה קצין זוטר, ראש מדור מבצעים, הנותן אישורי תעבורה בארץ. "כמות הפניות אלי מפוליטיקאים המבקשים אישורי כניסה למי שרוצה להגיע הכי קרוב לקבר, הייתה מה שהעסיק אותי יותר מכל".
ממרום ניסיונו, כשהוא מביט מבחוץ על האירוע הנורא על הר מירון, יש לו מחשבה מה בעצם קרה. "כולם חשבו על הקורונה", הוא מסביר. "הייתה התערבות פוליטית של שר הפנים, של השר לביטחון פנים, אפילו של ראש הממשלה, שאמרו למשטרה שלא צריכה להיות הגבלה של כניסה. אבל כל זה עסק באוריינטציה הבריאותית, וכשכולם עברו לעסוק בתו הירוק וכמה אנשים יכולים להיכנס, שכחו גם לעסוק בעיקר – איך כמות האנשים הזו תהיה בטוחה, לא רק מצד הקורונה".
אתה אומר שייתכן שעיסוק היתר בקורונה, בא על חשבון הבטיחות?
"חד משמעית. העיסוק בקורונה והדיבור עליו והעיסוק במספר החולים בגלל המגפה, השפיעו באופן דרמטי על האבחנה של מספר המתפללים מבחינה בטיחותית. האוריינטציה הוחלפה בטעות כי היינו באווירה כזו".
אם לסכם את דבריו, גם אם היה ויכוח בין ראש אגף המבצעים למפכ"ל אודות השימוש בהגבלות הקורונה לטובת הצפיפות, הרי שעצם העיסוק הרב בקורונה, היה בו כדי להסיח את הדעת.
קראדי מספר כי המפכ"ל שבא אחריו, רב ניצב בדימוס דודי כהן, סיפר לו כיצד שלח בזמנו מכתב לשר דיכטר, ובו התריע שצריך לעשות סדר בעצם התהליך. "העניין הוא לא אם יהיו עשרת אלפים או עשרים אלף איש, אלא מי מגיש את הבקשה, מי רשאי להחליט מה".
שינוי מהותי
אז מה עושים? לא בטוח שיש מי שיודע. בעדות ארוכה ומעניינת שמסר בשבוע שעבר האדריכל ערן מבל, הממונה על תוכנית המתאר לבניית מירון מחדש שאושרה לפני מספר שבועות על ידי שרת הפנים לביצוע, התברר כי אין בתוכנית התייחסות ל… 'אירועי ל"ג בעומר'. התשובה לתמיהה היא משום שאין באמת אפשרות שההר יכיל 450,000 איש ב-24 שעות. המסקנות ברורות. אחרי השינויים בשטח, ההילולא וההדלקות פשוט יצטרכו להיראות אחרת.
אחת ההצעות לניהול הקהל היא על ידי כרטיסים. את הרעיון לערוך הגרלה על כמות כרטיסים כמו שזו שנערכה בכותל בשבועות אשתקד, מגדיר קראדי כלא ישים. הר מירון אינו בנוי כמו הכותל עם כמה כניסות בודדות ומסודרות, וכאמור גם איש אינו 'בעל הבית' של האירוע ("כולם אומרים לא אני, אז מי כן?") – וכאן הכל יוצא משליטה.
בעדותו של רוזנשטיין, כשעלה עניין הכרטיסים לפי שעות, תהה אף הוא כיצד יתאפשר העניין ולו מצד התחבורה; מי יאכוף אוטובוס שיגיע מדימונה לאחר שהתעכב מעט בדרך, והכרטיסים של נוסעיו כבר אינם תקפים לשעת ההגעה?
יש סיכוי גדול שגם אלו שבידיהם המפתח לאירועי מירון בעתיד, לא ממש יודעים איך לפתור את הפלונטר. ייתכן שההדלקות יועברו למקום אחר, ומירון תיראה כמו בעבר; "בימים שסבתא שלך וסבתא שלי היו עולות עם סל, מתפללות לישועות וחוזרות הביתה", כפי שמגדיר קראדי. אבל גם אם ההדלקות וההילולא יוסטו, המוקד יישאר במבנה הציון.
התובנה שעליה אין לו למפכ"ל לשעבר תשובה היא שאלה שמלווה אותו כבר עשרות שנים: "למה אחרי אסון ערד הגיע נוהל אחד, ואחרי אסון מירון עוד אחד. אלו לא גזירות גורל, למה את מה שאפשר לעשות לפני האסון, תמיד בוחרים לעשות אחרי?"
וזה מצטרף לשאלת חברי הוועדה שאמרו כי "כולם מוציאים את המסמכים ה'נכונים', מראים איך התריעו על זה מזמן", ובפועל היה פער עצום בין ההנחיות וההתרעות לביצוע בשטח.
אז מה יהיה עתיד מירון ואירועי ל"ג בעומר?
ייתכן כי החלטות הביניים לגבי ל"ג בעומר תשפ"ב, שיאפשרו מתווה כלשהו שיוכלו להתארגן אליו בתוך מספר חודשים, לא יקבעו במסמרות כיצד ייראה אירוע ל"ג בעומר של השנים הבאות. מה שברור הוא, שהכל עומד להשתנות.
